כף החיים/אורח חיים/תסז

מתוך אוצר הספרים היהודי השיתופי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

כף החייםTriangleArrow-Left.png אורח חיים TriangleArrow-Left.png תסז

< הקודם · הבא >
מעבר לתחתית הדף


טור ומפרשיו

ארבעה טורים
··
בית יוסף
ב"ח
דרישה


שו"ע ומפרשיו

שולחן ערוך
··
אליה רבה
חק יעקב
יד אפרים
כף החיים
מגן אברהם
מחצית השקל
משנה ברורה
שערי תשובה
באר הגולה
ביאור הגר"א
דגול מרבבה
ט"ז


חיי אדם


לדף זה באתר "על התורה" לסימן זה באתר "תא שמע" לדף זה באתר "שיתופתא"


דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף


א[עריכה]

א) [סעיף א'] דגן שנטבע בנהר וכו'. ויש בהם חשש חימוץ ואינו ניכר בהם. טור. לבוש. משמע דאם החמץ ניכר מותר (למכור אפי' הרבה לגוי א' ר"ז או' ד') ולא חיישינן שמא יטחנם וימכרם כיון שאין לוקחים קמח מן השוק אלא בשעת הדחק כמ"ש סי' תנ"ג ודלא כעו"ש. מ"א ריש הסי' מיהו הר"ן בפ' כ"ש כתב דאפי' נתבקעו שהחימוץ ניכר בהם אפ"ה אסור למכור לעכו"ם דחיישינן שמא יטחן אותם ואח"כ ימכור לישראל עכ"ל וכ"כ העו"ש או' א' ותמה על ל' הטור דמשמע דאם החמץ ניכר מותר יעו"ש וזהו שכתב מ"א ודלא כעו"ש. ודברי הר"ן הנז' הביאו ח"י או' א' והקשה על דברי המ"א הנז' דמ"מ חיישינן שמא יקח הישראל אותו קמח קו"פ ויקיימו בביתו וקעבר על ב"י וכתב דכוונת הטור דאע"ג שאין החמץ ניכר ויודע בו רק שיש חשש חמץ אפ"ה חיישינן לתקלה בעניין המכירה ומכ"ש בחמץ ידוע וניכר דחיישינן לכתחלה יעו"ש אמנם הא"ר או' א' כתב לתרץ קושיית ח"י דס"ל למ"א דאי משום זה לא גזרו דהא מבטלו במה שאומר דלא חזיתיה יעו"ש וגם המק"ח בביאורים הסכים לדברי מ"א יעו"ש. והער"ה או' א' כתב להתיר למכור לגוי מכח ס"ס שמא ימכור לגוי ואת"ל ימכור לישראל שמא ימכרנו חטים שהוא ניכר יעו"ש אבל הרב ב"ד סי' רל"ב הסכים לדברי הר"ן יעו"ש. נמצא דדבר זה בפלוגתא שניא וע"כ לכתחלה אם אפשר יש למכור מעט לכל אחד ואחד או למכרו בענין שיחזירו לו אחר הפסח כמ"ש לעיל סי' תמ"ח סעי' ג' ואם א"א ויש הפ"מ אז יש לסמוך על המתירין. וכ"כ הר"ז או' ד' דבהפ"מ יש לסמוך על המתירין.

ב[עריכה]

ב) שם. כך אסור לקיימו. ואם עבר וקיימו וזרען בקרקע וצמחו גידוליו מותרין כמ"ש לעיל ססי' תמ"ג. ח"י או' ב' ועיין בדברינו לשם או' ל"ג.

ג[עריכה]

ג) שם. ומודיעו וכו'. ואין מועיל בכאן הכרזה כמו שמועיל בבשר בפ' גיד הנשה. שה"ג פ"ה דע"ז. כנה"ג בהגה"ט. מ"א סק"א. חמ"מ או' א'.

ד[עריכה]

ד) שם. ומודיעי וכו'. זהו ל' הרמב"ם פ"ה וכתב ב"י דלהרמב"ם לא אמרינן נזבנינהו קבא קבא אלא במוכר לעכו"ם דאילו לישראל אם אינו מודיעו אפי' קבא קבא נמי אסור דחיישינן שמא ישהנו כדי לאכלו בפסח ואם מודיעו אפי' טובא נמי שרי עכ"ל. אבל מהרש"ל כתב דאפי' במודיעו למכור לו טובא אסיר והסכים לדבריו הב"ח. וכן הסכים הט"ז סק"ב. עו"ש או' א' א"ר או' ג' אמנם הפר"ח הסכים כדברי ב"י דכל שאינו מודיעו אפי' קבא קבא אסור דילמא מינטר ליה לפיסחא וכשמודיעו אפי' טובא נמי שרי. וכן הסכים השו"ג אר א' ח"י או' ג' חק יוסף או' ב' ר"ז או' ג' ח"א כלל קכ"ו או' ב' מ"ב או' ב'.

ה[עריכה]

ה) שם. ומודיעו וכו'. ואם ניכר שהם נתחמצו א"צ להודיע לישראל כיון שהחמץ ניכר. ח"א שם. ומשמע אפי' הרבה מיהו המש"ז או' א' כתב ולישראל מעט פשיטא דבניכר א"צ. להודיעו יעי"ש משמע דבהרבה אינו פשוט וע"כ יש להחמיר בהרבה לכתחלה שצריך להודיעי.

ו[עריכה]

ו) שם. ואם מכרו לעכו"ם קו"פ מוכר מעט וכו'. מיהו מהרש"ל כתב דלעכו"ם אפי' קבא קבא אסור והסכים לדבריו הב"ח. וכ"כ א"ר או' ב' אבל הט"ז או' ב' הסכים כדברי הש"ע. וכן הסכים הפר"ח. חמ"מ או' א' ר"ז או' ב' ח"א שם.

ז[עריכה]

ז) שם. מוכר מעט וכו'. ודוקא בחמץ מועיל מעט מעט דאף את"ל שימכור לישראל יאכלנו קו"פ אבל בשאר איסורים לא מהני מעט מעט דמ"מ חיישינן שימכרם לישראל או יתן במתנה לאוהבו ישראל. מ"א סק"ב. ח"י או' ד' מק"ח או' ד מ"ב או' ד' ומיהו עיין בס' זבחי צדק על יו"ד סי' פ"ד או' ל"ג שהביא פלוגתא בזה בענין שאר איסורין אם מותר למכור לעכו"ם מעט מעט וסיים דאין להקל אלא בהפ"מ יעו"ש.

ח[עריכה]

ח) שם. כדי שיכלה קו"פ וכו'. סי' אף את"ל דגם אותו המעט ימכרנו לישראל מ"מ אותו המעט יאכל הישראל קו"פ ולפ"ז משמע דבע"פ בשעה ה' בענין שא"א שיכלה קו"פ אסור למכור לעכו"ם אפי' מעט מעט מחשש דאולי ימכור לישראל וכ"מ לשון הש"ס ורמב"ם ושאר פו' ומ"מ אם נתחמץ לישראל דגן הרבה בע"פ והוא בענין שא"א לו למכור לעכו"ם שיכלה קו"פ ואיכא הפ"מ מותר למכור לעכו"ם שיודע בו ומכירו שלא יגע בו כלל אלא ישמרנו לו עד לאחר הפסח ורשאי לומר לו עד שאתה לוקח במנה וכו' כמבואר לעיל סי' תמ"ח סעי' ג' וד' ואז ליכא למיחש למידי. ח"י שם. חק יוסף או' ג' מק"ח שם. ר"ז או' ד' מ"ב או' ג'.

ט[עריכה]

ט) שם. כדי שיכלה קו"פ וכו'. עיין להרב ב"ד סי' רל"ז שצדד דאם יש זמן הרבה לפסח אפי' הרבה יכול למכור לגוי יעו"ש. זכ"ל.

י[עריכה]

י) שם. שמא יחזור העכו"ם וכו'. ואע"ג דהוי ס"ס כיון דהוי ס"ס הנעשה בידים אין להתיר מטעם ס"ס. רשד"ם חי"ד סי' מ"ה מהרימ"ט חי"ד ח"ב סי' ב' כנה"ג בהגה"ט עו"ש או' ה' מ"א סק"ב. זכ"ל. וכ"כ בס' זב"צ על יו"ד סי' ק"י בדיני ס"ס או' קמ"ט בשם כמה פו' והסכים כן לדינא יעו"ש.

יא[עריכה]

יא) שם. וימכרנו לישראל. מעשה בישראל שלקח חטים מעכו"ם ובא אח"כ ישראל אחר וביקש מהעכו"ם שימכור לו ג"כ חטים ואמר אין לי חטים כי היהודי שמכרתי לו הוא אוהבי ומכרתי לו החטים שרחצתי ובקשתי לטוחנן לצורך ביתי ומכרתי אותם לאהבתי אותו. נ"ל דדמי למ"ש ביו"ד סי' ט"ז סעי' י"א דאין העכו"ם נאמן במה שאמר לאחר שמכרם ויצאו מתחת ידו מיהו אי מהימן ליה אסור עכ"ל. מ"א סק"ד ח"י או' ה' א"ר או' ג' י"א בהגה"ט. חק יוסף או' ד' מק"ח או' ה' וכתב שם ח"י משמע דקודם שמכרם כיון שהוא בידו נאמן וזה אינו דכיון די"ל שנתכוין להשביח מקחו אינו נאמן יעו"ש. אבל חק יוסף שם השיג על דברי ח"י הנז' וכתב בשם כמה פו' דבעודם בידו נאמן לאסור אפי' היכא דאיכא למימר דלהשביח מקחו אומר יעו"ש. וכ"כ בס' זבחי צדק על יו"ד סי' ט"ז או' ל"ד בשם כמה פו' יעו"ש.

יב[עריכה]

יב) [סעיף ב'] דגן זה שנטבע בנהר וכו'. עיין ב"י שכתב דיש מחלקין בין חטים לשעורין דבשעורין בעינן שנתבקעו אבל בחטים כיון דאית בהו סדק כמאן שנתבקעו דמי אלא שסיים אבל דעת הרי"ף והרמב"ם שאין חילוק בין חטים לשעורין והכי נקטינן עכ"ל וכ"מ מסתמיות דבריו כאן בש"ע דבכל מיני דגן אסור אעפ"י שלא נתבקע. וכ"כ העו"ש או' ב' וכ"מ מסתמיות דברי האחרונים דנקטו תיבת דגן משמע דבכל מיני דגן אסור אעפ"י שלא נתבקע.

יג[עריכה]

יג) שם. דגן זה שנטבע בנהר וכו'. ואם מותר לבטל דגן זה ברוב או בס' קו"פ כיון דעדיין שעת היתר הוא כבר כתבנו לעיל סי' תמ"ז או' רנ"ו ורנ"ז ורנ"ח קחנו משם. ועיין עוד מ"ש השע"ת או' ו' בשם מהריע"ץ ומ"ש לעיל סי' תס"ו או' מ"א יעו"ש.

יד[עריכה]

יד) שם. או שנפלו עליו מים. אפי' מעט. ב"ח ט"ז סק"ג. עו"ש או' ב' ר"ז או' ב' מ"ב או' ו'.

טו[עריכה]

טו) שם. אעפ"י שלא נתבקע אסור וכו'. ואע"ג דגבי לתיתה אינן אסורין אלא א"כ נתבקעו שאני התם דעסיק בה, טור בשם ר' אפרים. מ"א סק"ג. והא דכתב לקמן בסעי' ט' דאם לא נתבקע ממש התבשיל מותר אע"ג דמינח נייחי תוך התבשיל מ"מ י"ל כיון דהתבשיל רותח הוי כחליטה דאינו מחמיץ לדעת הטור סי' תס"א ותס"ז יעו"ש רק שיש לחוש שהיה במים קודם רתיחה לכן לא מחמרינן כולי האי ועוד י"ל והוא עיקר דבתבשיל שהוא רק תערובת משהו דרבנן לא מחמרינן כולי האי כמ"ש המ"א ס"ק י"ב יעו"ש. ולפי מ"ש הרמב"ם פ"ה נ"ל הטעם פשוט לפי שדגן שנבלל או נתבשל ולא נתבקע ממש אינו חמץ של תורה וגם משהו דרבנן לא אסרינן תרי דרבלן. ח"י או' ז' ועי"ש שכתב דכ"ז ליישב דעת הפו' והש"ע אבל לדינא כבר מסיק רמ"א בסעי' ט' בהגה דנהיגין לאסור בכל ענין יעו"ש. ועיין בדברינו לשם בס"ד.

טז[עריכה]

טז) שם. אעפ"י שלא לתבקע אסור וכו'. ר"ל שאעפ"י שאין אנו רואין בו שום רעותא ואינו קרוב להתבקע כלל אעפ"י כן אסור דלא דמי ללתיתה דעסיק בה והילכך אף אם יניחנו ע"פ חבית וכיוצא לבדוק אם נתחמץ לא מהני. מאמ"ר או' ד'.

יז[עריכה]

טוב) שם. אעפ"י שלא נתבקע אסור וכו'. משמע ודאי דלדעת הני רבוותא אם עבר והניחו אסור לאחר הפסח דהא אמרינן דכיון דמינח נייחי באין לידי חימוץ. ועיין להרשב"ץ בתשו' ח"ב סי' קצ"ט שהתירן באכילה אחר הפסח אם לא נתבקעו יעו"ש והוא פלא אם לא שסמך על דברי הר"ן שכתב דההיא ארבא מיירי כשהיו בהם מבוקעין ולא היו ניכרין וכו' והיא סברא יחידאה דכל הפו' פסקו אעפ"י שלא נתבקעו. כס"א או א' ומיהו עיין ער"ה או' יו"ד שכתב דאפשר שהרשב"ץ שהתיר חטים שנשרו במים ולא נתבקעו ס"ל כרבי ישעיה הראשון דכיון דלא נראה ביקוען קודם שיבשו אפי' נשרו מותרין יעו"ש. ועוד עיין לעיל או' ט"ו שכתבנו בשם ח"י דכל שלא נתבקע ממש אינו חמץ של תורה יעו"ש וא"כ אם שגג או עבר והשהה אותו לאחר הפסח ויש הפ"מ אפשר דיש להתיר בהנאה כיון דאיכא כמה פו' דס"ל דלא הוי חמץ של תורה ואינו עיבר בב"י וב"י וחמץ שעבר עליו הפסח אינו אסור מה"ת אלא משום קנס דעבר אב"י וב"י ובכה"ג אפשר דיש להקל. ועיין לעיל סי' תמ"ב או' ג' וסי' תמ"ז או' רנ"ח ודוק.

יח[עריכה]

חי) קמח שיש ספק אם לתתו החטים אם לאו מותר להשהותם עד אחר הפסח מטעם ס"ס. מעיל שמואל סי' ה' ' י"א בהגב"י. זכ"ל על סעי' א' ועיין לעיל סי' תנ"ג סעי' ה' ובדברינו לשם בס"ד.

יט[עריכה]

יט) שם. אתי לידי חימוץ. ואם לא שהה עדיין שיעור מיל עדיין לא החמיץ וא"כ אפי' נעשה בפסח מותר למוכרו לעכו"ם קודם ששהה שיעור מיל. מ"א סק"ד. ח"י או' ח' א"ר או' ד' חק יוסף או' ה' מק"ח או' ח' חמ"מ או' ב' ר"ז או' ה' וכתב שם הר"ז דאפי' דגן הרבה שנשרה במים תוך הפסח יכול למוכרו כולו לעכו"ם אחד קודם ששהה שיעור מיל אבל המק"ח שם כתב דדוקא למכור לעכו"ם כדי לאוכלו תיכף מותר ור"ל דחיישינן שמא יחזור וימכרנו לישראל כמ"ש בסעי' הקודם. וכ"כ מ"ב או' ט' ועיין מחה"ש.

כ[עריכה]

ך) שם בהגה. ונתלחלחו. עד שהיו בהם כ"כ מים שהיה טופח ע"מ להטפיח. ב"י בשם האגור אבל בשם הכלבו כתב אפי' דלף מעט וכ"מ מלשון מור"ם ז"ל שכתב ונתלחלחו משמע דכל שנתלחלחו אעפ"י שאין בהם כ"כ טופח ע"מ להטפיח אסורות. ועיין לעיל או' י"ד.

כא[עריכה]

כא) שם בהגה. אבל לאוכלם בפסח אסור. היינו אם יש לספק שמא נתלחלח הרבה אבל אם נפל מעט מים או שלג על התבואה קודם הטחינה ויודע מקומו יגרוף החטים העליונים שיש לספק בהם והשאר מותר כמ"ש לעיל סי' תס"ו או' מ"א יעו"ש.

כב[עריכה]

כב) שם בהגה ולא מהני ספק ספיקא. היינו משום דאין הפסד בשהייתן אבל אם יש הפסד או שאין לו אחר מותר אפי' באכילה. ט"ז סוף סק"ד. ח"י או' יו"ד חק יוסף או' ז' מק"ח או' יו"ד. חמ"מ או' ב' ר"ז או' ח' ח"א כלל קכ"ו או' ד מ"ב או' י"א. ועיין מ"א ס"ק כ"ה.

כג[עריכה]

כג) [סעיף ג'] אם הם יבשות וכו'. אבל אם הם לחות (אעפ"י שלא נתרככו. ר"ז או' י"א) או שנשתנו מראיהן בידוע שהגיע עליהן מים ואסור להשהותן בפסח אלא לזבנינהו קבא קבא כי היכי דליכלינהו קמי פסחא. טור בשם בה"ג. לבוש. וכתב והוי דינא כמ"ש לעיל בתחלת הסי' בחטין שנטבעו בנהר וכו'.

כד[עריכה]

כד) שם. אם הם יבשות וכו'. מין חטה הבא ממקום א' הנקרא אירמייאן כיון שמראיהן טובה והם קשים אעפ"י שאינן קשין כמו חטים האחרים מ"מ אינם לחות ולפיכך הם מותרין. שכנה"ג בהגב"י או' ז' פר"ח. שו"ג או' ט' חק יוסף או' ח' חמ"מ או' ג' ועיין לקמן או' ל"ב.

כה[עריכה]

כה) ואם מותר ליקח חטים מן השונ"ה של המלך שמביאין אותן בספינות לצורך הפסח עיין לעיל סי' תנ"ג או' ס"ז ושע"ת בסי' זה או' י"א.

כו[עריכה]

כו) שם. אם הם יבשות וכו'. מיהו אם בא עליהם מים יש לאסור החטה עצמה אף שלא נשתנה כלל. ח"י או' י"א. מ"ב או' י"ב. כז)

כו) שם. ולא נשתנה מראיהן וכו'. ואם לא באו בספינה אף נשתנו מראיהן אם אין אחרים יש לומר דשרי. מש"ז או' ה'.

כח[עריכה]

כח) שם. לא מחזקינן. ומותר באכילה. טור בשם בה"ג. לבוש. ועיין בס' בית מאיר שכתב דכ"ז מיירי באותן הספינות שהחטים מונחים על עליות שבאמצא הספינה ואין החטים באים לתוך המים מה שתחתית הספינה שואבת וגם למעלה היא מכוסה משא"כ בספינות (שקורין קאנין) שתחתית הספינה ידוע שתמיד היא מלא מים והחטים שקורים במים וגם למעלה היא מפורעת וקרוב הדבר שבזמן שהיא על הדרך הוגשם עליהם מטר השמים וגם כשהמלחים מגביהין תמיד המשוטות מן המים להוליך הספינה בודאי ניתז עליהם מן הנהר בכל צדדי הספינה ע"כ לכתחלה בודאי אסור לקנות אותם חטים לפסח בכל גווני ובדיעבד במקום הפ"מ אפשר היה להקל מפני חשש גשמים מלמעלה או מה שניתז עליהם מן המשוטות דאולי הוא רק זליפה מועטת אמנם מפני שידוע שהחטים המונחים בתחתית הספינה ששם יש מים תמיד ובודאי היה שרוי בתוכם זמן רב אלא שעתה נתנגבו והם אסורים אפי' לא נתבקעו ע"כ צריך דרישה מן הסוחרים הבקיאים אם ידוע להם שיש ששים בהחטים שלמעלה נגד מה שתחתית הספינה ומותר בדיעבד לאכלם בפסח ואם לאו אסורים אפי' בדיעבד יעו"ש והביאו מ"ב או' י"ד.

כט[עריכה]

כט) [סעיף ד'] אין חוששין לסתם חטים וכו'. כל שאין רואין בהם סי' חימוץ. ר"ז או' יו"ד. מ"ב או' ט"ו.

ל[עריכה]

ל) שם. אין חוששין לסתם חטים וכו'. שדבר תורה הולכין בכ"מ אחר הרוב ואין הרוב מחמיצין ואף אותן ערימות שראינו שנפלו עליהם גשמים תולין להקל שמא לא נכנסו בהם מים אלא בשבלים העליונים אבל לא בבטן הערימה ואף את"ל שנכנסו שמא לא הספיקו להחמיץ הלכך הוי ס"ס ולקולא. ב"י בשם תשו' הרשב"א סי' ק"ב. לבוש. ט"ז סק"ה. ר"ז שם. אבל מן השבלים העליונים לא יקח ואפי' לא העלו צמחים שאין בהם אלא חד ספק אבל אותם שהעלו צמחים הם ודאי חמץ. לבוש.

לא[עריכה]

לא) שם אין חוששין לסתם חטים וכו'. אבל לילך למקום קביעותם ולקנות אסור משום דכל קבוע כמחצה על מחצה דמי. פר"ח. והיינו מעליונות הגדיש. א"א או' ה' ור"ל אבל מאמצע שרי ליקח אף ממקום הקבוע מכח ס"ס וכמ"ש באו' הקודם.

לב[עריכה]

לב) שם. אין חוששין לסתם חטים וכו'. ר"ל אעפ"י שנמצאו בהם מצומחות אין חוששין לשאר חטים אבל ודאי דצריך לבדוק אם יש שם ס' ופשיטא כשמוליכין החטים למכור והגשמים יורדים על השקים עד שהשק כמעט שרוי במים וגם החטים נתלחלחו אסורים מדינא בפסח שהרי הריעותא נגלה לעינים וצריכין להזהיר ע"ז כי המוכרים אינם מקפידין ע"ז כי רובם אינם בני תורה וגם צריך להזהיר להמוכרי תבואה בשנה שרבו גשמים או שירדו מים על השקין דאז מחוייבים למכור התבואה כדין מכירת חמץ ואסורים למכור מהם לנכרי אחר זמן איסורו ובדוחק להתיר להם שיהיו סרסרים לנכרים לקנות ולמכור אבל לקנות ולמכור לעצמם הוא איסור גמור. ח"א כלל קכ"ו או' ה' מ"ב או' ט"ו.

לג[עריכה]

לג) שם. אין חוששין לסתם חטים וכו'. וכתב בשכנה"ג הגב"י או' ז' הלכה למעשה שהתיר לקנות חטים לפסח אף שהיו נעצרים בבורות כל שלא ראינו בהם שינוי במראיהן ואינם לחות יעו"ש. ח"י או' י"ג. מק"ח או' י"א. חמ"מ או' ד' מ"ב או' ט"ז. ועיין לעיל או' כ"ד. ואם יש בהם חטים שצמחו עיין לעיל סי' תנ"ג סעי' ג' בהגה ובדברינו לשם בס"ד.

לד[עריכה]

לד) שם. אין חוששין לסתם חטים וכו'. יש חילוק רק בין חטים שהגשמים מזלפין עליהם ובין שבלים שירדו עליהם גשמים שבחטים שהם בלי לבוש המים נכנסים מיד תוך החטה ויש חשש חימוץ אבל בירדו על השבלים המים נבלעים תוך הלבוש והחטה לא נתלחלח רק מעט וכמעט בלתי אפשר שתחמיץ ואין אנו צריכין לחוש לחטים שנקצרו בימי הגשמים דאזלינן בתר רובא שאין מחמיצין כשאין אנו רואין ריעותא ומ"מ אחרי שבעלי תבואה אומרין שיש להם סי' באותן שנתלחלחו ודאי יש לחוש לזה ולקחת לקמחא דפסחא רק חטים אשר אין ניכר בהם שום שינוי. תשו' בנין ציון סי' ה' פת"ע או' ז ועיין לקמן או' ט"ל.

לה[עריכה]

לה) אחד קנה חטים משר אחד למצות ואח"כ קנה ממנו עוד ישראל מצבור אחד שקנה הראשון וא"ל השר שהם לתותים ועד שלא נודע אפה מזה הראשון מצות ואח"כ אפו בכלים שלו ששה אנשים אחרים והכלים דהיינו מרדות וקאצעלקעס ובכלים אחרים של ששה אנשים הנ"ל אפו עוד אנשים אחרים וכו' יש לאסור כל המצות שאפה הראשון אבל לענין המצות שאפו אח"כ בכלים של הראשון יש ליטול מנין מצות כמנין הקאצעלקעס וכן כמנין המרדות ולאכלם בחמץ ושוב מותרים האחרים. תשו' צ"צ א"ח סי' ס"א. פת"ע שם.

לו[עריכה]

לו) חטים שנקצרו לשם פסח ולמראית העין היו יבשים כראוי רק זנבות השבלים היו לחות בתחתיהם מלחות הגשמים שרבו אז בימי הקציר ולאחר איזה ימים שבאו לדושם מצאום שנתחממו וגם נתרככו כגרגרים של חטים ובשעת טחינה בדקו ולא נמצא שום ביקוע כיון שלא ראינו שום ריעותא אלא שנתרככו בעלמא אין לאסור אלא שומר נפשו יהדר אחר חטים משומרות כראוי. תשו' חת"ס סי' קל"ב יעו"ש. פת"ע שם.

לז[עריכה]

לז) שנה שרבו גשמים והיו החטים המשומרות לפסח במקצת היה ס' נגד המבוקעות ובמקצתם לא היה ס' המקצת שיש ס' מותרות רק שאינם נקראים משומר לשם פסח דבעינן שיהא בודאי משומר. תשו' שואל ומשיב ח"ג סי' פ"ג. פת"ע שם. ועיין לעיל סי' תנ"ג או' ב"ן ודוק.

לח[עריכה]

לח) [סעיף ה'] דגן שמחובר שנתייבש לגמרי וכו'. וזהו שאמרו בגמ' פסחים ל"ג ע"א דאחמיץ במחובר. אך סומכין מן הסתם שאין מניחים לעמוד בקרקע כ"כ שלא   יפלו הגרעינים. ומ"מ ראוי ונכון להשגיח ע"ז דלפעמים מחמת הגשמים או שאר מניעות עומדים בקרקע לאחר שנתייבשו כל צרכן ולכן ראוי ונכון לקציר החטים בעוד שיש בהה עוד מעט מראה ירקות דאז אין חשש מחמת גשמים. ח"א כלל קכ"ח או' ב' ובאלו הארצות כשקוצרים התבואה על הרוב אינה יבשה לגמרי והיא גורמת בישולה בתלוש בערימות הלכך נראה דאין כאן חששא אם לא שנפלו רוב גשמים דיש לחוש שעדיין השבלים לחים מן הגשמים כשקוצרים אותם והכל לפי הענין. מאמ"ר או' ו' ועיין לעיל סי' תנ"ג או' נ"ט ד"ה וכתב ח"א וכו'.

לט[עריכה]

טל) שם. ומקבל חימוץ וכו'. וז"ל ריא"ז תבואה שנשרית במים ואפי' אם נשרית בעודה מחוברת לקרקע לאחר שיבשה ועומדת ליקצר הרי זו חוששין על חמוצה ואסור לקיימה בפסח עכ"ל והב"ד בשה"ג פ' כ"ש. משמע דאין חוששין לחימוץ אלא א"כ נשרית במים אבל בזליפה מועטת ליכא למיחש וכ"כ הר' מנוח על הרמב"ם פ"ם בדין זה וכגון שהגיע זמנה ליקצר ואח"כ נפלו עליה גשמים מרובים יעו"ש. והביאו המאמ"ר או' ז' וע"כ כתב דאם נפלו מעט מזער טיפי גשמים על השבלים ונקצרו למחרתם דאין לחוש להם כל עיקר ואפי' למצה של מצוה שעושין בה שימור משעת קצירה וכן הסכמנו הלכה למעשה עכ"ל. ומ"ש השע"ת או' י"ד בשם תשו' מעיל צדקה סי' ס"ט עיין מחה"ש סק"ה שכתב שהוא חולק על דברי הרשב"א שהוא פסק הש"ע והוא קולא יתירה וע"כ יש להחמיר. ועיין לעיל או' ל"ד.

מ[עריכה]

מ) שם אם ירדו עליהם גשמים. ואם ירד עליהם טל כבר כתבנו לעיל סי' תס"ו או' מ"ו קחנו משם.

מא[עריכה]

מא) [סעיף ו'] אותם שאין מבוקעות מותרות. אפי' באכילה. ר"ז או' ט' והוא אם הם קשות ויבשות ולא נשתנה מראיהן וכמ"ש לעיל סעי' ג'.

מב[עריכה]

מב) שם. אותם שאין מבוקעות מותרות. ומ"מ צריכין לברר המבוקעות או צריכין לדקדק היטיב שיהיה עכ"פ ס' נגד המבוקעות. ח"א כלל קכ"ו או' ה' מ"ב או' י"ט. ועיין לעיל סי' תנ"ג או' ב"ן ודוק.

מג[עריכה]

מג) שם. עליונות הגדיש ותחתיתו מתחמץ וכו'. עיין לעיל או' ל'.

מד[עריכה]

מד) [סעיף ז'] ישראל שיש לו בורות וכו'. מפני שאין נודע ממש שיש חטים שנתבקעו ושמא אין שם כלל ואם נתבקעו שמא נפסלו מאכילת כלב והו"ל ס"ס. ב"י בשם תשו' הר"ן סי' קס"ח, וכ"ה בתשו' הרשב"א סי' ע' וכ"כ הלבוש. ועיין לעיל סי' תל"ו סעי' א' בהגה ובדברינו לשם בס"ד.

מה[עריכה]

מה) [סעיף ח'] דבש של עכו"ם אין מחזיקין בו איסור וכו'. לומר מזוייף הוא. טור. ומשמע דאם ידעינן שמעורב סלת צריכין לבער כדאיתא להדיא בירושלמי ס"פ כל שעה ואין לסמוך אהיתר שכתב הרא"ש (והביאו ב"י) בשם הר"ר יונה שאפי' נודע בבירור שנתערב בו קמח או סלת מה בכך מי פירות הוא ואינו מחמיץ אלא אם באנו לומר דשמא עירבו בו ג"כ מים דמי פירות עם מים מחמיצין את הקמח הנילוש עמהם ואפ"ה נראה דאין לאסור מפני חששא זו דחששא רחוקה היא לערב בו שני דברים וכולי האי לא מחזקינן איסורא וגם לחוש שמא עירב בו סולת מחטה לתותה לא שכיחה וגם נתבטל קו"פ. ב"י יעו"ש. מיהו דעת האחרונים להחמיר וכמ"ש לקמן.

מו[עריכה]

מו) שם אין מחזיקין בו איסור וכו'. ועיין בשכנה"ג הגב"י או' ח' שכתב שנתברר לו שכשמוציאין הדבש מן השעוה א"א אם אין נותנין אותו בכלי מים חמין ולפ"ז כל דבש שהוציאוה מן השעוה אין ללוש בה זולתו דבש מן הכוורת. וכתב עוד דבשנת התכ"ח הובא אליו דבש סתם וראו בה שהיה מעורב קמח או נישאסט"ה וחקר על הדבר ומצא שרובם ככולם עושין כן מפני שהם מערבין בו מים ולפי שלפי רוב המים שנותנין נעשה רכה חוזרין ונותנין בה קמח או נישאסע"ם לעבותה עד שבעלי הדבש עצמם הודו ולא בושו והכריז שלא יאכלו דבש בפסח ל"מ ללוש בה אלא אפי' לאכלה בפ"ע כ"א דבש מן הכוורת עם שעוה שלה והישראל יוציא השעוה או בארופי. וכתב עוד שאחר שכתב זה שמע מפי אנשים נאמנים ששמעו מבעלי הדבש שמשימין בדבש יון באל"י כדי למתקה ומן אז חדל את עצמו מלאכול אפי' בתוך ימי השנה מפני היון באל"י שהוא יי"נ כ"א מדבש הבאה משעוה אבל לא אסר לאחרים כ"א לעצמו. וקצת יחידי סגולה אשר נגע אלהים בלבבם משכו ידם ג"כ ממנה יעוש"ב. ולפ"ז גם במקומות שנוהגים היתר בדבש צריך לחקור ולדרוש שמא יש בו חשש איסור וא"ל שומר נפשו ירחק ממנו.

מז[עריכה]

מז) שם. דבש של עכו"ם וכו'. המנהג העיקרי שנהגו בו אבותינו הראשונים הוא שלא לקנות בתוך הפסח מחניות של עכו"ם לא שמן ולא דבש ולא חלב מטעם דשכיחי פירורין של פת בעת אכילת העכו"ם ויתערבו במשקין הנז' וכן חמאה נוהגין שאין קונין אותה אלא קו"פ ולא תהיה מלוחה. הרב בית יהודה במנהגי ארגיל דף ק"ח ע"א או' ס"ח. מחב"ר או' ב' ועיין לעיל סי' תמ"ז או' קמ"ז.

מח[עריכה]

מח) הטחינה שמוציאין ממנה שמן שימשמין אסור לאוכלו שאעפ"י שנבלל ונתערב יפה מ"מ תוכל להרגיש ממשו של איסור. דרכי נועם חא"ח סי ו' י"א בהגב"י. ועיין לעיל סי' תמ"ז או' קמ"ד וקמ"ו ודוק.

מט[עריכה]

מט) שם הגה. מיהו וש מחמירין. דחוששין שמא נתערב בו קמח ואע"ג דדבש מי פירות הוא מ"מ הקמח הוא חמץ גמור שנוהגין לרחוץ החטים. מ"א סק"ו. וכ"כ האחרונים.

נ[עריכה]

נ) שם הגה. מיהו יש מחמירין. ואם נתערב ממנו בתבשיל בדיעבד בפחות מס' אסור. מ"א ס"ק י"א. מיהו ח"י או' ט"ז כתב דמן הסתם דלא ידעינן אם נתערב בתוכו סולת אעפ"י שנוהגין בו איסור לאכלם בעין מ"מ אם נתערב תוך התבשיל יש להתירו דיעבד אפי' בפחות מס' או אפי' ידעינן שנתערב בתוכו סולת מותר לקיימו בביתו או אם נתערב תוך התבשיל אם הוא הפ"מ או מניעת שמחת יו"ט אפי' בפחות מס' הסומך על דברי הר"ר יונה דס"ל דנימוח ונהפך לדבש לא הפסיד יעו"ש. והביאו א"ר או' ז' וכתב דכ"ז כשלא נודע שמערבין בו הרבה סולת עד שאין ס' בדבש נגדו יעו"ש. ומיהו הר"ז או' ט"ז כתב דאם ידוע בבירור שעירבו קמח חמץ אף שנתהפך לדבש אסור להשהותו ואם נפל לתוך התבשיל אוסר תערובתו במשהו אף במקום הפ"מ ומניעת שמקת יו"ט יעו"ש ואפ"ל דהיינו כשאין ס' בדבש נגד הסולת כשנתערב קו"פ אבל אם היה ס' נגדו ונתבטל קו"פ אף לדעת הר"ז יש להקל. ועיין א"א או' י"א.

נא[עריכה]

נא) שם בהגה. שלא לאכול דבש רק אותו שמביאין בחביות וכו'. פי' בחביות גדולות שאין שכיח בו תערובות אבל בחביות קטניות יש לאסור כי רגילים להתערב שם קמח. עו"ש או' ח' וכ"כ הב"ח.

נב[עריכה]

נב) שם בהגה. רק אותו שמביאין בחביות וכו'. שעושין ממנו משקה וכו' פי' תרתיבעינן דדוקא מאותו שבחבית מותר לעשות משקה דאף את"ל שיש בו מעט קמח בטל בס' קו"פ אבל אותם שמביאין בכלים קטנים אסור אפי' לעשות ממנו משקה וכמה פעמים נתברר לי שמערבין בהן קמח הרבה. מ"א סק"ו. ובדרשות מהרי"ל כתב שדבש חי אסור לאכול כי המשקה בדוחק התירו לפי שנתבטל טעמו קו"פ וכן קבלתי ע"ש מהרש"ל שכך קיבל גם הוא ונראה בעיני שאפי' אותו דבש שמוציאין מן הכוורת לפנינו אין לאכלו חי משום גזירה דילמא אתי לאחלופי וכו' עוד נראה דדוקא קו"פ יכול לעשות משקה דאפי' היה בו תערובת קמח כבר נתבטל בס' אבל במועד אסור דשמא יש בו תערובת קצת ונ"ט בפסח עצמו וכן נהגי. ב"ח. והביאו מ"א שם. אמנם הט"ז סק"ו כתב דמשמע מדברי מור"ם ז"ל כאן שכתב שלא לאכול דבש רק אותו שמביאין מן הכוורת וכו' היינו אפי' לאכילה בעין מיתר יעו"ש. וכ"כ ח"י או' י"ז. חק יוסף או' י"א. מש"ז או' ו' וכ"מ בד"מ או' ג' וכתב הר"ז או' ט"ו דטוב לחוש לדברי המחמירים שלא לאוכלו בעינו אלא א"כ נתבשל קו"פ. והא"ר או' ט' כתב דהכל לפי המנהג בזה. וכ"כ ח"י שם. חמ"מ אר ז' ומ"מ צריך לחקור ולידע מנהג המקומות כי יש מדינות שנוהגין לתת לחם בכוורת בשעת רדיה או שאר דברים של חמץ ובמקים שיש לחוש אסור הדבש לאכלו בעין בפסח אבל מותר לעשות ממנו משקה מע"ד קו"פ. ח"א כלל קכ"ז או' ב' ועיין לעיל או' מ"ו.

נג[עריכה]

גנ) וכתב שם הט"ז ועפ"ז נ"ל היתר גמור לבשל בחו"ה משקה שקורין מע"ד מדבש שניכר שבא מהכוורת לפי ראות עיני האנשים כל שהוא ראוי לשתיה ביו"ט ואף שמו"ח ז"ל כתב לאסור לעשות המשקה במועד מחשש תערובת וכתב שכן נהגו מ"מ נ"ל דהמיקל לכבוד יו"ט במדינות אלו שאין לנו שתיה אחרת בפסח לא הפסיד יעו"ש. וכ"כ המש"ז שם. ר"ז שם. מ"ב או' כ"ה.

נד[עריכה]

דנ) מיהו דבש שמביאין מן הכוורת נוהגין בו היתר לכ"ע שאין דרך לערב בו כלום כשרודין אותו מן הכוורת. לבוש. וכתב המ"א ס' ק"ו דהיינו אותו שמביאין עם החדרים קטנים שלם כמו שהוא מונח בכוורת שעדיין לא נתרסק יעו"ש ועיין מחה"ש שכתב דלהב"ח גם זה אסור משום דאתי לאחלופי אלא דהלבוש לא חייש לזה אבל הא"ר או' ט' כתב דגם רש"ל וב"ח מודים בזה להתיר דבזה לא אתי לאחלופי. וכ"נ דעת האחרונים.

נה[עריכה]

הנ) וכל זה בסתם מקומות אבל במקומות שידוע בבירור שאין דרך לערב בדבש שום קמח יש להתיר שם אפי' הדבש שהובדל מהשעוה אף לאכלו בעינו. ר"ז או' ט"ז.

נו[עריכה]

ונ) שם בהגה. ותאנים יבשים וכו'. לפי שיש שרגילין לערב בהם סולת כשמתקנים אותם. מרדכי פ' כ"ש והב"ד ב"י. וכ"כ בדרשות מהרי"ל. וכתב ב"י ונכון ליזהר מלאכול תאנים כ"א מאותם שאין בהם חשש עירוב סולת עכ"ל אכן בדרשות מהרי"ל שם כתב דנוהגין איסור בכולם גם באותם שמגדלים בגנים גזירה משום הרואה אטו שאר תאנים עכ"ל וכ"כ הט"ז סק"ז. וזהו שכתב מור"ם ז"ל שזה תלוי במנהג המקומות וכו' ועיין לקמן או' ס"ד.

נז[עריכה]

זנ) שם בהגה. ותאנים יבשים וכו'. יש מחמירין שלא לקנות גרוגרות וצמוקין ושאר פירות בתוך הפסח. בית יהודה דף ק"ח או' ס"ח משם רבו הרב מהר"ש צרור. מחב"ר או' ג' והייני מחניות של עכו"ם כמ"ש לעיל או' מ"ז יעו"ש.

נח[עריכה]

חנ) שם בהגה. וענבים יבשים שקירין רוזיינ"י וכו'. לפי שמניחים אותם אצל התאנים. כ"ה בדרשות מהרי"ל. ומהרי"ב כתב יש אוכלים הענבים הקטנים צמוקין בפסח ויש נמנעין ואומרים שמייבשין אותם בתנור אצל הפת או לאחר שהוציאו הפת מן התנור ויש אוסרים אפי' המשקה שנעשה מהם לשתות בפסח וכן נוהגין ברעגנשבורג וכ"ה בתשו' מהרי"ל סי' כ"ה שלא לאכול ענבים קטנים. ומטעם חששא זו נהגו באלו הארצות (במדינות אשכנז) שלא לאכול שום פרי יבש בפסח אם אינם שמורים מחימוץ שחוששין שנתייבשו בתנור ויש מקומות שאוכלים הענבים קטנים שבאותן ארצות שגדלים שם מייבשין אותם בשמש. ד"מ או' ה' וכך הם דבריו כאן בהגה.

נט[עריכה]

טנ) בצמוקים אדומות נוהגין איסור מפני שאומרים שמגעילין אותם בשעה שמייבשין אותם ונראה דאין טעם לאסרן משום דסתם כלים אינם ב"י והו"ל נ"ט לפגם קו"פ ושרי לכ"ע כמ"ש בסי' תמ"ז. ומצאתי בתשו' אשכנזית (והיא תשו' מהרי"ל סי' כ"ה) וז"ל אותם ענבים דקים נזהרין בהם לפי שמערבין אותם עם הגרוגרות ובסליהם ע"כ. וחומרא יתירא היא. ב"י. והלבוש כתב דצמוקים בין האדומים בין השחורים נוהגין שלא לאכול בפסח מפני שאומרים שהלובן שעליהם הוא קמח ואעפ"ו שחקרו עליהם ונודע שלא לחוש נזה מ"מ כבר פשט האיסור מיהו לא נתפשט האיסור בפשיטית כ"כ אלא באדומות שקורין ראזינקא אבל בדקות השחורות יש מתירין דהא עינינו רואות שאין בהם שום לובן יעו"ש. וכ"כ שכנה"ג בהגב"י או' י"א דכ"ה מנהגם לאסור האדומות ולהתיר השחורות. וכתב עוד וראיתי בני אדם נוהגין שלא לאכול שאר פירות שמגעילין אותם כשמייבשים אותם וליתא דלא נהגנו איסור אלא בצמוקים מחשש שזורקים עליהם קמח אבל שאר הדברים שאין שייך זה מותרות עכ"ל וזה כתב לפי מנהג מקומו אבל זה הענין ישתנה לפי העת והזמן והמקים וגם פירות הייבשים אינם שוים שיש אשר נכנסים לבית הספק ויש אשר אינם נכנסים והכל לפי המנהג ולפי ראות עיני המורה דאתרא ההוא אחר הדרישה והחקירה.

ס[עריכה]

ס) שם. בהגה. שלא לאכול שום פירות יבשים וכו' מטעם שכתבנו לעיל או נ"ח יעו"ש. וקליפת מאראנצין דילן כפירות יבשים. ח"א כלל קכ"ז או' ב' ואם רקחו צונון בדבש וכדי ליתן טעם עירבו עמו קליפת מארנצין יבשים אסור לאוכלו בפסח ומותר להשהותו. נ"א שאלה ל' ועיין לעיל סי' תנ"ג או' ך'.

סא[עריכה]

סא) שם בהגה. שלא לאכול שום פירות וכו'. ואם יחפץ אדם לקיים מ"ש בשיר השירים פתח הסמדר יכול לקיים בענבים דידן. תשי' מהרי"ל סי' כ"ה. מ"א סק"ח. וכ"כ האחרונים.

סב[עריכה]

סב) שם בהגה. שום פירות יבשים וכו'. בק"ק קאליש נוהגין היתר מקדמונים ליקח אגסים יבשים קטנים מן העכו"ם ולעשות מהם משקה דהיינו ששופכין עליהם מים קרים ושורה בתוכו עד שנעשה משקה אבל לבשלו עם האגסים נוהגין איסור וגם האגסים עצמן אין אוכלים אותם והכלים ששואבים בהם המשקה נוהגין שלא להשתמש בהם דבר אחר. ונ"ל הטעם משום דחוששין שמא נדבק בהם קצת חמץ לכן אין אוכלים אותם אבל המשקה שותים דאותו המעט בטל בס' ואע"ג ששורה גם בפסח מ"מ לא החמירו מספק. ומה שנוהגין איסור לבשלן משום דע"י הבישול יהיב טעמא ביותר. מ"א סק"ח. וכ"כ ח"י או' י"ט דנהגו לעשות מהם משקה ע"י מים קרום אבל אין לבשל בהם יעו"ש. וכ"כ א"ר או' י"ג. חק יוסף או' י"ד. מק"ח או' י"ג. חמ"מ או' ז' ר"ז או'. ח"י ח"א כלל קכ"ז או' ב' ומיהו יש נוהגין להחמיר גם במי שרייתן כמ"ש לעיל או' נ"ח. וכ"כ מ"א שם. חמ"מ שם. ר"ז שם. ח"א שם. אלא א"כ שראן ובשלם קו"פ. ר"ז שם. והחמ"מ שם כתב דהכל לפי המנהג. ועיין שע"ת או' י"ד.

סג[עריכה]

סג) האגווא"ה ארדיינט"י שעושין מצמוקין נהגו בני אשכנז שלא לשתותו והוא חומרא בעלמא אך אם נותנין ייאנסו"ן ביורה אסור לשתותו בפסח. הרב מהר"י זיין בתשו' שערי ישועה כ"י שער ו' סי' ד' ברכ"י או' ד'.

סד[עריכה]

סד) והנוהגין לסנן היין מן הצמוקין משום חשש חימוץ שמא יש בעין נדבק על הצמוקין ונ"ט בפסח רשאין לסנן אף בע"פ עד הלילה דבטל בס' וכשחל ע"פ בשבת יזהר משום בורר ויניח מעט יין בצמוקין. ומיהו הפרש יש בין מסנן בבקר שבת י"ל דשרי כי רשאי לשתות יין בע"פ ולא מחזי כמכין ליו"ט משא"כ קודם הלילה מעט אסור לשתות טובא וכ"ש כשאין לו רק בצמצים לד' כוסות ומעט יותר מחזי כמכין ליו"ט ואסור לסנן בשבת ובהכרח יניח עד הלילה ודיעבד אין איסור כמ"ש הרב בהגה מיהו אין אוסרין תערובתן, א"א או' ח' ועיין לעיל סי' שי"ט או' ק"ח ולקמן סי' תע"א ססעי' א'.

סה[עריכה]

סה) שם בהגה. אם לא שידוע וכו'. וכ"כ הר"ז או' י"ז דאם ידוע שאין בהם חשש חימוץ כגון שנתייבשו ע"י ישראל ונזהר בהם מחמץ אין להחמיר בהם. וכ"כ החמ"מ שם. ועיין לעיל או' נ"ו.

סו[עריכה]

סו) שכר שעושין קו"פ מתאנים יבשים שיש חשש חמץ מקמח שמפזרין עליהם העלה הרב סמא דחיי סי' ט' דכפי מ"ש הפר"ח דק"ל כמ"ד חו"נ אפי' בטעמו ואסור ג"כ להשהותו א"כ ה"ה בנ"ד דאעפ"י שנתבטל חו"נ ואסור להשהותו והוא ז"ל כתב דבשהייה מותר שכ"נ מאיזה תשו' הרשב"א יעו"ש ולע"ד אפשר להתירו בשהייה מטעם ס"ס ספק הלכה כמ"ד חו"נ ואת"ל הלכה כמותו דילמא ה"ד בממשו כסברת הכנה"ג והוי מתהפך אלא דלאוכלו אסור. זכ"ל בסעי' זה. ועיין לעיל סי' תמ"ז או' נ"ט.

סז[עריכה]

סז) מתירין פירות יבשים לכל חולה שאין בו סכנה. תשו' חת"ס חא"ח סי' ע"ט.

סח[עריכה]

סח) שם בהגה. וצוקר אסור לאוכלו וכו'. כ"כ בתה"ד סי' קי"ט דאסור לשהות בלילות צוקר בבית כ"ש לאכלו שדרכן של מרקחים שנותנים בהם סולת ולכן אסור וכ"כ בדרשות מהרי"ל דאסור לאכול צוקר אפי' צוקר קנדיל שמבשלים אותו מקנים כי לבסוף משימין בו קמח ואפי' צוקר שיודעין בו שאין בו חמץ אין לאכלו משום מראית העין. והב"ד ד"מ או' ה' וא"כ מ"ש כאן בהגה וצוקר אסור לאכלו אפי' להשהותו אסור מיירי בבלילות צוקר המרוקחים או אפי' בצוקר עצמו שאינו מרוקח משום שיש חשש שמערבין בהם סולת אבל היכא דליכא חשש מותר להשהותו וכ"ה דעת האחרונים אלא שכל אחד מציין על מין המצוי במקומו זה מותר וזה אסור שזה ישתנה לפי הזמן והמקום וא"כ כל אחד ואחד ישאל ויחקור במקומו וזמנו אמנם מ"ש דאפי' צוקר שיודעין בו שאין בו חמץ אין לאכלו וכו' היינו במקום דאיכא חששא שיש מין אחד שמערבין בו סולת אבל היכא דליכא חששא כגון דכל הצוקר המצוי אצלם הוא נקי מחשש סולת או כגון שיש מין מפורסם שהוא נקי ליכא למיחש למראית העין.

סט[עריכה]

סט) צוקר רגילין ליזהר שלא לאכלו אם אינו לצורך גדול לרפואה כי הרוכלין מערבין כמה מיני. מהרי"ל בתשו' סי' כ"ה. וע"כ נהגו האשכנזים שאינם אוכלין הצוקר ושלא לאכול מרקחות הנעשות בצוקר. כנה"ג בהגב"י. וגם המשקה הנעשה מן צוקר שקורין שאופי או לאטווריג נוהגין האשכנזים להחמיר. ח"י או' כ"א. מק"ח או' י"ד ועיין לקמן או' ע"ג.

ע[עריכה]

ע) שם בהגה וצוקר אסור לאכלו. משמע מדברי הרב דכל מיני צוקר אסור לאכלו אפי' הצוקר שעושין האומנים בדפוסים גדולים שקורין הו"ט צוקר בל"א והכל משום אחלופי בבלילות צוקר שעושין המרקחים על מיני פירות דמזייפין בקמח סולת וסתם סולת הוא חמץ שרוחצין החטים תחלה ומכ"ש צוקר שהוא מפורר ודק שיש לחוש לתערובת קמח דהצוקר הוא יוקר הרבה מן הקמח. עו"ש או' ח' וכ"כ ח"י שם דצוקר שהוא דק דק היטב יש בו חשש חימוץ יעו"ש. וכ"כ המק"ח שם. וכבר כתבנו לעיל או' ס"ח דהכל לפי המקום והזמן יעו"ש וכ"כ האחרונים, ולענין המרקחת שעושין מבלילות צוקר כבר כתבנו לעיל סי' תמ"ב או' נ"ז יעו"ש.

עא[עריכה]

עא) וצוקר הבא מעיר פרוטגא"ל מוחזק שאין בו שום זיוף ונאכל בפסח וכ"ש אותו שהוא כמין דפוס שאין בו חשש חימוץ. בית יהודה דף ק"א סי' ה' י"א מ"ב בהגב"י או' ז' ועיין באו' שאח"ז.

עב[עריכה]

עב) שם בהגה. וצוקר אסור לאכלי וכו'. בויניצא ובמצרים העידו שאין בו תערובת קמח כלל אך נודע כי האומנים טובלים פתם ביערת הדבש והוא רותח לכן יר"ש יזהר דלמ"ד חו"נ אסור ומיני בלילות שעושים מצוקר אסור אפי' להשהותן. הרב מהר"י זיין בשו"ת שערי ישועה כ"י שער י' סי' ד' ברכ"י או' ג' ובצוקר של פורטגא"ל וכיוצא שאומרים שאין בו חשש ושמענו שרבים מיראי ה' ופקיע שמייהו בחכמה ובסדר קדושה היו אוכלים וכ"כ הרב בית יהודה שאין בו זיוף נראה דהמחמיר שלא לאוכלו מ"מ יכול להשהותו בפסח ומאי דחיישי רבנן בצוקר העשוי במצרים דהפועלים טובלים פתם ביערת הדבש וכן מאי דחיישינן בעיר עז לנו עה"ק ירושת"ו בשמן זית מטעם זה (עיין לעיל סי' תמ"ז או' קמ"ד) אלו החששות הם בגלילותינו שהם ערביים אבל בערי אדום חקרתי כמה פעמים ואני שמעתי מפי המרובים דליתנהו לחששות אלו לא מינה ולא מקצתה. ומ"מ אשר תאוה נפשו להחמיר בזה וכיוצא בזה אין מזניחין אותו כי כ"ע ידעי דבפסח כל אחד מחמיר לעצמו ועושה גדרות וסייגים כי רב הוא תוקף איסור חמץ החמור מכל איסורין שבתורה כאשר בירר הרדב"ז בתשו' דפוס פיורדא סי' מתו"ק. ואינו יוהרא ולא דבר תמוה כי כל העם מקצה יודעים היו כמה מיני חומרות עושה כל אחד כאשר תאוה נפשו ובכה"ג ניכא משום לע"ז. ומיהו את צנועים חכמה להחמיר כרצונו בביתו ובחומותיו ולישמט כל מה דמצי שלא לגלות מסתוריו ואם הגיע להוראה גם הוא יורה ע"פ הדין דוקא. מחב"ר או' ה' ועיין סי' תנ"ג או' מ'.

עג[עריכה]

עג) שם בהגה. וצוקר אסור לאוכלו וכו'. והוט צוקר נוהגין לאוכלו בפסח רק שצריך כתב הכשר. ח"א כלל קכ"ז או' ג' וכן עתם נוהגין לאכול הצוקר העשוי כמין כובע ע"י כתב הכשר הבא מרב העיר שנעשה שם מלאכת הצוקר וכתוב עליו כשר לפסח.

עד[עריכה]

עד) שם בהגה. אפי' להשהותו אסור. והיינו במין שיש חשש שמערבין בו סולת אבל היכא דליכא חשש מותר להשהותו וכמ"ש לעיל או' ס"ח. ואו' ע"ב יעו"ש. ועיין באו' שאח"ז.

עה[עריכה]

עה) שם בהגה. אפי' להשהותו אסור. וכתב בס' א"ז (וכ"כ בספרו א"ר או' י"ב) וראיתי שבא שאלה לפני זקני הגאון מהר"ש ז"ל אחר פסח ששהה הוט צוקר והורה למכרו לעכו"ם עכ"ל. והט"ז ומ"א כתבו דאין איסור בהוט צוקר או מה שאני קורין קאנד"י צוקר ומותר להשהותו בביתו ומ"מ נהגו למכרו לכתחלה ובדיעבד מותר. ח"י או' כ"א. וכ"כ המק"ח או' י"ד. ר"ז או' י"ט. ח"א כלל קכ"ז או' ג' מ"ב או' כ"ט. ואם נזכר בתוך הפסח יכול למכרו לעכו"ם ואם נפל לתוך התבשיל אינו אוסר אפי' בפחות מס' ר"ז שם.

עו[עריכה]

עו) שם בהגה. וביו"ט אחרון וכו'. פי' ביום אחרון שהוא יו"ט שני שאינו אלא מדרבנן. עו"ש או' ח' זכ"ל ר"ז שם.

עז[עריכה]

עז) שם בהגה. וביו"ט אחרון אוכלין פירות יבשים וכו'. אין להתיר ביו"ט אחרון אלא דבר שאין בו חשש חימוץ ונהגי לאוסרו משום גזירה או מנהג אבל דבר שיש בו תערובת חמץ קו"פ כשמן שומשמין ודבש ואורז וכיוצא יזהר ביו"ט אחרון כיום ראשון ואין להקל כ"א בפירות יבשים וכדומה שאינו אלא מנהג וחשש בעלמא. מהר"י זיין בתשו' שערי ישועה כ"י שער ו' סי' ד' והביאו הברכ"י או' ה' אלא שכתב שמתשו' כנה"ג סי' ס"ב משמע קצת דלא כהרב הנז' יעו"ש. ועיין בדברינו לעיל סי' תנ"ג או' ט"ז.

עח[עריכה]

עח) שם בהגה. וצוקר קנדיל שאין בו חשש חימוץ. כ"כ בדרשות מהרי"ל שהעיד מהר"ש שאכלו הלומדים יחד בנואושט"ט ביו"ט אחרון דפסח ונתן להם הח"ר זנוול צוקר שהביא עמו מקאדני"א שהיה ברור לי שאין בו שום חימוץ ואכלו עמו עכ"ל. והב"ד הט"ז סק"ח ומ"א סק"ט. וכתב שם הט"ז דמ"ש הרב בהגה וציקר קנדיל אין זה מה שאנו קורין ציקר קנדי"ל שאותו יש בו חשש יותר וחמץ גמור הוא אלא היינו צוקר קנדיא שכתב במהרי"ל ונראה דהיינו מה שאנו קורין אותו קנ"ד או הוט צוקר שהוא בודאי אין בו חמץ יעו"ש. וכבר כתבנו שזה ישתנה לפי הזמן והמקום וא"כ כל שברור באותו מקום שאין בו חשש חמץ מותר לאוכלו ביו"ט אחרון הנוהגין להקל.

עט[עריכה]

עט) שם בהגה. שלא לאכול כרכום וכו'. משום דכשמעבירין אותו ממדינה למדינה ונשתנה מראהו מניחין אותו ע"ג שאור וחוזר למראיתו. כ"כ בדרשות מהרי"ל. ובתשו' הרשב"א סי' קל"ג כתב שהוא נוהג בו איסור אפי' בחול לפי שרוב הכרכום בכל הארץ הזאת מזייפין אותו ומזלפין עליו יין הרבה וכ"ש בפסח שרבים בוחשין קמח במים צבועין בכרכום ואח"כ מזלפין עליו יעו"ש. מיהו הרא"ש בתשו' כלל כ"ד סי' ו' כתב דכרכום מותר בפסח כי לא שמעתי עליו שום חימוץ עכ"ל. והב"ד ד"מ או' ה' וכתב והמנהג שלא לאוכלו בפסח מיהו נראה דאם נתערב מעט ממנו בתבשיל בתוך הפסח אין לאסרו דכדאי הוא הרא"ש לסמוך עליו בכה"ג כ"ש לפי מ"ש לעיל סי' תס"ו דלענין איסור משהו דרבנן לא מחזקינן איסור דיעבד עכ"ל וכך הם דבריו כאן בהגה. ובענין דין כרכום של כל השנה עיין ביו"ד ססי' קי"ד ובש"כ שם ולקמן או' פ"ב.

פ[עריכה]

פ) שם בהגה. שלא לאכול כרכום וכו'. וגם הגודל בגנת ביתו גזרו אטו כל כרכים. דרשות מהרי"ל שם. מיהו בתשו' הרשב"א שם כתב שהיה אוכל מן הנקח בשעת לקיטתו. אמנם הלבוש כתב כדברי מהרי"ל. וכ"כ הט"ז סק"ט. והטעם כתב בלבוש משום דכרכום אין מצוי ליגדל במדינות אלו ויסברו שהוא כרכום שבא ממרחקים. והביאו מ"א סק"י ר"ז או' כ"ב. מ"ב או' ל"ג.

פא[עריכה]

פא) וטובק דרך לשרותו בשכר וצריך לסוגרו בחדר או לעשות מחיצה לפניו וא"כ ה"ה כרכים. מ"א שם. ח"י או' כ"ב. מק"ח או' ט"ו. ר"ז או' כ"ד. וכתב ח"א כלל קכ"ז או' ג' שחקר אצל האומנים שעושין שניוף טאבק דהיינו ששואפין בחוטם מלחלחים אותם ביי"נ וידוע שיי"נ אסור בהנאה מדינא וא"כ ראוי ליזהר שלא לשאוף אותו טאבק גם בשאר ימות השנה יעו"ש. והב"ד מ"ב שם וכתב דכ"ז כתב ח"א בזמנו אבל עתה יש לחקור אצל האומנות אם עושין כן. ומיהו עיין עיקרי הד"ט סי' ח"י או' ע"א מה שהביא וציין שם דעת כמה פו' המתירין בזה משום דריחא לאו מילתא או משום שהוא שלא כדרך הנאתו יעו"ש. וא"כ המיקל יש לו על מה לסמוך והמחמיר תע"ב.

פב[עריכה]

פב) שם בהגה. שלא לאכול כרכום וכו'. זעפר"ן הבא מתוני"ס ואיספאני"א מוחזק בכשרות דאין מזייפין אותו אבל הבא מארצות תורקיא"ה מזייפין אותה בסולת של תבואה לתותה ויש בו קצת היכר שנראין בו חוטין לבנים. בית יהודה דף ק"ח סי' ה' והרב הקדוש בעל ר"ח בס' תוצאות חיים דף כ"ד ע"ב דפוס אמשט' או' מ"ח כתב תקנת אנשי מעשה שלא יאכל אדם זעפר"ן שיש בו ג' איסורין שטחין אותו בשומן חזיר ומזלפין עליו יי"נ ומטילין בו בשר נבלת סוס ובפסח יש בו איסור רביעי משום חשש קמח שמטילין בו עכ"ל. מחב"ר או' ז' ועיין לעיל או' ע"ט.

פג[עריכה]

פג) שם בהגה. או נעגלי"ך. לפי ששורין אותו במי שעורין. ד"מ או' ה' בשם מהרי"ב. ר"ז או' כ"א.

פד[עריכה]

פד) שם בהגה. או נעגלי"ך, הוא הקלאו"ו. והעידו שבעיר אמשטרדם נתברר להם שהקלאו"ו מזלפין עליו משכר שעורין הנקרא ביר"א. מחב"ר או' ח' ועיין לעיל סי' ר"ב סעי' ט"ז.

פה[עריכה]

פה) שם בהגה. מיהו אינן אוסרין תערובתן. דלענין משהו דרבנן לא מחזקינן איסורא בדיעבד. ביאורי הגר"א ועיין לעיל סוף או' ע"ט.

פו[עריכה]

פו) שם בהגה אין אוסרין תערובתן. קאי על כל מה שנזכר למעלה חוץ מבלילות ציקר שאוסר גם תערובתו. עו"ש או' ח' וכ"כ המק"ח או' ט"ז דקאי על כל הנז"ל. ומיהו מ"ש העו"ש חוץ מבלילות צוקר שאוסר וכו' עיין ח"י או' כ"ג שכתב דאפי' במיני בלילות ציקר בהפ"מ וכה"ג יש להקל יעו"ש. וכ"כ המק"ח שם. ונראם דכ"ז בסתם בלילות שאין בהה רק חששא בעלמא או שהיה בצוקר ס' נגד הסולת ונתבטל קו"פ אבל אם ידוע בבירור שיש בהם סולה ולא היה ס' בצוקר נגד הסולת שנתבטל קו"פ אוסרין תערובתן במשהו וכמ"ש לעיל או' ן' יעו"ש וע"כ צריך המורה לחקור ולדרוש ואח"כ יורה.

פז[עריכה]

פז) שם בהגה. אין אוסרין וכו'. ואפי' אם נתערבו בפחות מס' שרי. מ"א ס"ק י"א. ח"י או' כ"ג, א"ר או' ט"ו. חק יוסף או' ח"י. מק"ח או' ט"ז. חמ"מ או' ז' ר"ז או' ח"י ואו' כ"ג. מיהו בדבש משמע בד"מ דאם נתערב בפחות מס' אסור. מ"א שם. חק יוסף שם. מק"ח שם. ועיין לעיל או' ן'.

פח[עריכה]

חפ) [סעיף ט'] תבשיל שנתבשל ונמצאו בו חטים או שעורים אם נתבקעו וכו'. בגמ' פסחים מ' ע"א איכא פלוגתא בענין אם לתתו שעורים דלמר עוקבא אפי' לא נתבקעו ממש אלא כל שאילו מניחן ע"פ חבית (של יין. ויש גורסין ע"פ הביב של קלאין) והם מתבקעות מאליהן אסורות ולשמואל דוקא אם נתבקעו ממש. ופסק הרי"ף לחומרא כמר עוקבא וה"ד למיכלינהו בעינייהו אבל אם נמצאו בתבשיל כיון דאיסור משהו מדרבנן אינן אוסרות התבשיל אלא א"כ נתבקעו ממש. וכ"פ הרמב"ם פ"ה דין ח' והרא"ש פ' כ"ש. וכך הם דברי הש"ע כי כן דרכו לפסוק כג' עמודי הוראה שהם הרי"ף והרמב"ם והרא"ש כידוע. וטעם מור"ם ז"ל בהגה להחמיר גם בתבשיל אפי' לא נתבקעו כמר עוקבא כמבואר לקמן או' ק"א.

פט[עריכה]

טפ) שם. או חטים. ואם נמצא בו זונין בס' משחא דרבותא התיר אע"ג דמין חטין הוא אינו ראוי למאכל אדם והוי כעץ בעלמא ואין בו חימוץ יעו"ש. אבל בה' בית יהודה דף ק"ח סי' ד' כתב בשם מורו דמין הדק שנמצא עם החטין שקורין לו בראק"א הוא מין חטין ואסור התבשיל כחטין ושעורין. ולבסוף כתב לפי דעתו נראה שהבראק"א של חטין נקראת בלשון משנה זונין דתנן החטין והזונין אינן כלאים זה בזה יעו"ש. וכ"כ המחב"ר או' ט' דמעשה בא לידו שנמצאו בתבשיל גרעיני זונין בקועים הנקרא זיוואן בערבי ואסר לפי שהזונין מין חטין כמ"ש בירושלמי ריש כלאים וכן מפורש בהרמב"ם   בפי' המשנה שם יעו"ש, וכ"כ הער"ה או' ו' בשם א"ח דף ע"ג. וכ"כ בספרו חקת הפסח או' ו' יעו"ש.

צ[עריכה]

צ) וכתב שם בס' בית יהודה דיש בראק"א שהיא גדילה עם האורז ומובדלת בצורתה קצת ואינה אוסרת דהיא מין אורז עכ"ל והביאו המחב"ר שם.

צא[עריכה]

צא) שם. אם נתבקעו ממש וכו'. ואפי' סדק מעט כל שהוא הוי ס' חימוץ. מש"ז או' יו"ד. והביאו ב"ה.

צב[עריכה]

צב) נראה דלוד כשנמצאו ב' או ג' אלא אפי' לא נמצא בתבשיל כ"א גרגיר א' ונתבקע אוסר כל התבשיל וכו' הר' מנוח על הרמב"ם שם פ"ה יעו"ש. והביאו חקת הפסח או' ו' ועיין לקמן או' צ"ד.

צג[עריכה]

צג) אית דאמרי דחטים אע"ג דלא נתבקעו אסור כיון דשרירא אין מתבקעין מהר אעפ"י שנתחמצו ואנן כדברי הרב נקטינן וכן הסכים הראב"ד וה' בעל התו' ורובא דרבוותא. הר' מניח שם. חקת הפסח שם. וכן אין חילוק בין חטים לשעורין או שאר חמשה מיני תבואה. עו"ש או' ט' ועיין לעיל או' י"ב.

צד[עריכה]

צד) שם. כל התבשיל אסור. בכל שהוא והכלי שהיה בו תבשיל זה והכף שנתחב בו וכן הכסוי שעליו אסור בכל שהוא. הגמ"י על הרמב"ם שם פ"ה. ונראה דה"ה כל התבשילין שנתערבו מאותו תבשיל הכל אסור בכל שהוא ופשוט היא וכן נוהגין. ב"ח. שכנה"ג בהגב"י או' י"ג. עו"ש או' ט' מ"א ס"ק י"ג. ח"י או' כ"ז. א"ר או' ט"ז. חק יוסף או' כ"ב. מק"ח או' י"ז. מאמר או' י"ג. ר"ז או' כ"ה. ועיין לעיל סי' תמ"ז או' ח' ואו' ט'.

צה[עריכה]

צה) שם. כל התבשיל אסור. אבל מותר למוכרו לעכו"ם לדעת הש"ע כמ"ש סעי' יו"ד. וכ"כ ח"י או' כ"ו. וכ"כ הר"ז או' כ"ו דאפי' חטה מבוקעת שנמצאת בתבשיל שהתבשיל אסיר אפי' בהנאה לד"ה מ"מ יכול למוכרה לעכו"ם לאחר שהסיר החטה ממנו אם הוא חולו של מועד מטעם שנתבאר בסי' תמ"ז עכ"ל ועיין בדברינו לשם או' י"ג ולקמן או' ק"ד ודוק.

צו[עריכה]

צו) שם. ואם לא נתבקעו וכו'. אף שנתרככה עד שקרובה להתבקע ג"כ מותר. ח"י או' כ"ד. ר"ז שם.

צז[עריכה]

צז) שם. התבשיל מותר. פי' כשיש ס' של היתר נגד החטים או השעורים. פר"ח. וכ"כ מ"א ס"ק י"ב. חמ"מ או' ח' ר"ז שם. והטעם דמשערינן נגד החטים משום דלא ידעינן כמה נפק מינייהו. פר"ח סי' תמ"ז סעי' ג' זכ"ל.

צח[עריכה]

צח) שם. התבשיל מותר. כתב הכלבו בשם הראב"ד דדוקא אי לא משתכחי בהאי בישולא אלא תרי שערי הוא דלא אסרינן אלא בנתבקעו ממש אבל תלתא ודאי חזקה היא דאיכא טובא ושמא נתבקעו עכ"ל והביאו ב"י. והא דלא כתבו בש"ע כתב המ"א ס"ק י"ב דבכוונה השמיטו בש"ע משום דלא ק"ל הכי דהא כתב הט"ז ביו"ד סי' פ"ד סעי' ט' בשם רש"ל דלא אמרי' כן אלא בתולעים דמיניה קא רבו אבל במלתא דאתי מעלמא לא ועוד דהא יכולין לבדקו אם יש בו שעורים מיהו בכרי של חטים שנפל עליו גשמים י"ל האי סברא עכ"ל. וכ"כ ח"י או' כ"ה דהא דהשמיט הש"ע דברי הכלבו משום דלא ק"ל הכי שהרי הרי"ף והרא"ש והמרדכי פ' כ"ש בשם בה"ג והאגודה בשם הרבה גאונים כתבו להדיא דלא אסרינן להאי בישולא דמשתכח ביה תרי או תלתא שערי ולא נתבקעו וה"ה יותר רק שיהא בתבשיל ס' יעו"ש. וכ"כ הפר"ח וכתב וכן עיקר יעו"ש. מיהו בס' בית יהודה דף ק"ח סי' כ"ג כתב דאין ראייה ממה שהשמיטו הש"ע די"ל דסמך אמה שביאר ביו"ד סי' פ"ד גבי תולעים ומכ"ש אתי לחמץ שהוא חמור וכתב שכן עשו מעשה כמה פעמים ע"פ הוראת הכלבו בשם הראב"ד ודלא כהפר"ח יעו"ש. והביאו המחבר או' ט"ו וחקת הפסח או' ז' יעו"ש. אבל השו"ג אי' ח"י כתב דמסתמיות הרמב"ם והש"ע משמע דאפי' טובא נמי מותר וכדברי הפר"ח יעו"ש וכ"כ חק יוסף או' ך' מאמ"ר או' י"ב וכתב שם המאמ"ר ומ"מ טוב ונכון לבדוק יפה אם ימצא שם עוד חטים יעו"ש וכ"מ מדברי מ"א שם שכתב דהא יכולין לבדקו וכו' ומיהו משמע מדברי הפו' הנז' דאם אין יכולין לבודקו התבשיל מותר דלא מחזקינן איסורא לומר שיש שנתבקעו אלא דאף אם ימצא ג"כ לא נתבקעו והו"ל ספק איסור משהו דרבנן ואזלינן בספיקו לקולא ורק לסברת הבית יהודה יש לאסור כנז' ונ"מ גם לסברת מור"ם ז"ל שכתב דנוהגין לאסור הכל במשהו וכתבו האחרונים ז"ל דעכ"פ בעינן נתרככה דאם נמצא ג' או יותר ולא נתרככה דאין לאסור התבשיל לדעת המתירין ורק לכתחלה יש לבדוק התבשול אם אפשר כנז'.

צט[עריכה]

צט) אמנם מ"ש שם המ"א בשם רש"ל דלא אמרינן כן אלא בתולעים דמיניה קרבו וכו' כתב עליו ח"י שם דדברי מהרש"ל בזה אינם מוכרחים דסתמא אמרינן תלתא זימנא הוי חזקה ואע"ג דהוא דבר דאתי מעלמא יעו"ש. וכן הפר"ת ביו"ד סי' פ"ד או' כ"ב גמגם בהוראה זו דרש"ל וכתב שלבו נוקפו שלא הוזכר ענין זה בספרי הראשונים יעו"ש. וכן העלה בס' זבחי צדק על יו"ד שם או' ע"ד דכל מינים שמצויים הרבה כגון נמלים ויתושים אע"ג דמעלמא אתו אוסרים התבשיל בשלושה יעו"ש.

ק[עריכה]

ק) ואם נמצאת חטה ונוטלת מהתבשיל ובעוד שמוליכין אותה למורה לראות אם היא מבוקעת נאבדה פשיטא דאזלינן לקולא דכיון דאיסור משהו מדרבנן הו"ל ספיקא דרבנן וכדין שאר איסורין שנתערבו במינן ונשפך ולא נודע אם יש ס' דאזלינן לקולא כדאיתא ביו"ד סי' צ"ח יעו"ש. בית יהודה שם. חקת הפסח שם, מחב"ר או' י"ד. זכ"ל.

קא[עריכה]

קא) שם הגה, ואין המנהג כן אלא אוסרים הכל וכו'. טעמא של המחמירין משום דפוסקים כמר עוקבא דכיון שהחטה ראויה להתבקע אסורה ואוסרת כל המתבשל עמה ואין אנו בקיאים מה לקרא ראויה להתבקע כמ"ש המרדכי פ' כ"ש בשם סה"מ לפיכך יש לאסור בכל גוונא. פר"ח. וכ"כ בביאורי הגר"א. ועיין לעיל או' ח"פ.

קב[עריכה]

קב) שם בהגה. ואין המנהג כן וכו'. וכ"כ הב"ח דאנו מנהגינו לאסור הכל ואפי' לא נתבקעו ואפי' בשעורים ואין מיקל בדבר כל עיקר וכ"כ רי"ו לפי דעת השר מקוצי יעו"ש עכ"ל והביאו שכנה"ג בהגב"י או' י"ג. א"ר או' י"ז. וכ"כ האחרונים רבני אשכנז כדברי מור"ם ז"ל מיהו הפר"ח פסק כדברי הש"ע וכ"פ השו"ג או' י"ט. אמנם דעת השכנה"ג בכגב"י או' י"ד להחמיר כדברי מור"ם וב"ח ז"ל. וכ"כ בתשו' זר"א סי' ס"א דנוהגים כחומרת הרמ"א שלא לחלק בין נתבקעו ללא נתבקעו יעו"ש. ורמזו המחב"ר או' י"א. וכ"כ לעיל סי' תמ"ז או' ע"ו יעו"ש.

קג[עריכה]

קג) שם בהגה. אלא אוסרים הכל במשהו. הכיסוי והכף וה"ה שאר תבשילין שנתערב בהן מאותו אבשיל כמ"ש לעיל או' צ"ד יעו"ש. אבל מותר להשהות הכלים לאחר הפסח ולהשתמש בהם אפי' הם כלי חרס כמ"ש בסי' תמ"ז סעי' א' בהגה ובדברינו לשם או' ט"ו יעו"ש.

קד[עריכה]

קד) שם בהגה. אלא אוסרים הכל במשהו וכו'. ואפי' למכור לעכו"ם אסור. ט"ז ס"ק ט"ו. א"ר או' ח"י. חק יוסף או' כ"א. ח"א כלל קכ"ב או' א' מיהו הח"י או' כ"ו כתב דבמקום הפ"מ וכה"ג יש להתיר עכ"פ בהנאה היכא דלא נתבקעו יעו"ש. וכ"כ המק"ח או' י"ז. זר"א שם. ר"ז או' כ"ה. וכ"כ מ"ב בב"ה דהמיקל כדברי ח"י והאחרונים דעמו לא הפסיד יעו"ש. ועיין לעיל או' צ"ה ולקמן או' קט"ו ודוק.

קה[עריכה]

קה) שם בהגה. אפי' לא נתבקעו. אבל עכ"פ נתרככה בעינן. ט"ז סק"י. מ"א ס"ק כ"ה. ח"י שם. א"ר או' י"ז. חק יוסף או' כ"ג. מק"ח שם. חמ"מ או' ח' ר"ז שם. ח"א שם. ומשמע דבנתרככה ודאי בקיאין ודלא כנ"ץ. א"ר שם.

קו[עריכה]

קו) שם שם בהגה. אפי' לא נתבקעו. מסקנת האחרונים בכל דינים אלו שיתבארו לקמן בסעיפים הבאים אם נתרככה דינו כמו בקועה להמחבר. אמ"מ או' ט' וכ"כ הפר"ח סעי' ט"ו דהרב שלא הגיה בסעי' יו"ד וי"א וי"ב וי"ד סמך אסעי' ט' וכ"כ המש"ז או' י"ב.

קז[עריכה]

קז) שם. ואותם חטים וכו' שורפים אותם. משום ספק חמץ מחמירין לשורפם ושריפה לא דוקא. עו"ש או' ט' והיינו למרן אבל להגהה סתם ביעור אפי' תרנגולת שנמצא בה חטה מבקעת צריך שריפה. זכ"ל. ועיין לעיל סי' תמ"ה סעי' א' ובדברינו לשם בס"ד.

קח[עריכה]

קח) תבשיל של אורז שנמצאת בו חטה מבוקעת כתב המחב"ר או' יו"ד דמהר"ח ן' עטר ומהר"ש עמאר התירו משום דהאורז מנהגם להטיל אותו ברותחין וחליטה שרי ואע"ג דלא בקיאין בחליטה ה"ד לכתחלה אבל בדיעבד שרי וכמדומה דרבני ירושלים אסרו בזה יעו"ש והביאו חקת הפסח או' ז'. וכתב וכ"נ עיקר כדעת האוסרים יעו"ש. ומיהו מ"ש אח"כ שם חקת הפסח אבל תבשיל שנמצא בו שעורים נראה דמהני חליטה כיון דשיעי ומותר בדיעבד ולכאורה איכא למימר דגם בחטים יש להתיר דדוקא חטים עצמם אסורים דהוי ס' דאורייתא אבל התבשיל מותר דהוי ס' דרבנן יעו"ש וכ"כ בספרו ער"ה או' ח' להתיר בחטין בדיעבד אף באכילה יעו"ש עיין לעיל סי' תנ"ד או' כ"ב שכתבנו דדעת הא"א להחמיר יעו"ש. ועוד נראה דיש להחמיר מטעם אחר והוא כי ידוע כשנותנין דבר קר הרבה בפעם אחת לסיר רותח שתבטל הרתיחה לפי שעה מחמת ריבוי דבר הקר הניתן בתוכו וא"כ אפשר דלא הוי חליטה בכה"ג כשנותנין כל האורז לתוך הרותחין בפעם אחת והחטה עמהן ואפשר שזה טעמם של רבני ירושלים שאוסרים בזה וע"כ נראה דיש להחמיר באכילה ולהתיר רק בהנאה וכמ"ש לעיל סי' תנ"ד אד' כ"א יעו"ש.

קט[עריכה]

קט) חטה שנמצאת באורז או בתבשיל של רקיקין אין אוסרין הבשר שסילק מן הקדירה קודם נתינת האורז וכיוצא דמסתמא אין רגילות מציאת החיטה אלא בהם. בית יהודה דף ק"ח סי' י"ב. וה"ה לתרנגולת בתבשיל וחילקו אותה קודם נתינת האורז דאע"ג דשכיח למצוא חטים בתרנגולים מ"מ כיון שהדיח אותה לא נשבר בה כלום ובפרט לצורך פסח כמ"ש המ"א ס"ק ח"י יעו"ש ער"ה או' ט'.

קי[עריכה]

קי) קטנה אחת אכלה תבשיל והרגישה בשיניה חטה אחת ונמצאת בקועה פסק מהר"ש צרור ז"ל דאם הרגישה מחמת דחיקת השיניים אז מן הסתם תלינן הביקוע בשיניה אבל אם הרגישה שלא מחמת דחיקת שיניה אז אמרינן דכאן נמצא הביקוע וכאן היה מעיקרא ואוסרין את התבשיל ומיהו דוקא קטן שיש בו דעת לישא, בית יהודה שם. מחב"ר או' י"ג. מיהו דעת הער"ה או' י"ז להחמיר גם בהרגישה מחמת דחיקת השיניים יעו"ש.

קיא[עריכה]

קיא) היו שני תבשילין בשולחן לפניו ואחר שאכלו שליש מצאו במפה שעל השלחן חיטה מבוקעת יש להתיר התבשילין. בית יהודה סי' ט"ז. ברכ"י או יו"ד. שע"ת או' ל'.

קיב[עריכה]

קיב) חטה אחת שלתתוה במים וכתבו עליה פסוק ארץ חטה ושעורה כולו וגם שם הכותב ושם אביו באותיות מרובעות וטעמים ונקודות ובעל החטה מרוב חשיבותה כשמגיע הפסח מניחה בקרן זוית מן השוק משומרות שלא ימצאנה שום אדם ואחר הפסח הולך לאותו זוית שהניחה שם וחוזר וזוכה בה. טוב ונכון הדבר שיבערנו ע"מ שלא לזכות בו. פר"ח יעשו"ב.

קיג[עריכה]

קיג) [סעיף יוד'] תרנגולת מבושלת וכו'. יש נוהגין שלא לאכול תרנגולים בפסח ועיין מ"ש בטעמן בס' בית הרואה דף כ"ג ע"א. ברכ"י או' י"א.

קיד[עריכה]

קיד) אותם שאינם אוכלים תרנגולים ובימים אחרונים אוכלים לא מצאו ידיהם אלא א"כ נזהרין בתוך הפסח שאין מאכילים אותם אלא מצה ולא תבואה. מהרי"ו סי' קצ"ג. כנה"ג בהגה"ט. ועיין לעיל סי' תנ"ג אר ל"ד ולקמן או' רכ"ה.

קטו[עריכה]

קטו) שם. מותר למוכרה לעכו"ם וכו'. לאחר שהסיר החטה ממנו. ר"ז או' כ"ו. ולא דמי למה שסתם הש"ע רסי' תמ"ז דתערובת חמץ משהו אסור בהנאה ומשמע דאפי למכרה לעכו"ם אסר התם מיירי בענין שתערובת החמץ מעורב בתוכו שא"א להסירו. כ"כ הר"ז בסי' תמ"ז או' א' יעו"ש. וכ"נ דעת המט"י שם. ומיהו עיין בדברינו לשם או' ה' שכתבנו טעמים אחרים ויש נפקותא בין הטעמים כמובן למעיין. ועיין בדברינו לשם או' י"ג ודוק.

קטז[עריכה]

קטז) שם. מותר למוכרה לעכו"ם וכו'. וכשרוצה למוכרה צריך למכרה תיכף ומיד שנודע התערובת שהרי אסור להשהותו בפסח שמא ישכח ויאכלנו ואם היא שבת או יו"ט יכול ליתנו לעכו"ם במתנה לדברי המתירין למוכרו בחו"ה שהרי מותר ליתן מזונות לעכו"ם בשבת ויו"ט כמ"ש בסי' שכ"ה. ר"ז או' כ"ז. וכשנותן לגוי בשבת או יו"ט צריך שהגוי בעצמו יקח התבשיל ולא יטלטלנו הישראל בידו ויתן לגוי. עיין לעיל סי' שכ"ה או' ו' וסי' תמ"ו סעי' א' ובדברינו לשם או' יו"ד ודו"ק.

קיז[עריכה]

קיז) שם הגה. ובמדינות אלו נוהגין לשרוף הכל. וכ"כ האחרונים רבני האשכנזים. מיהו הפר"ח פסק כדברי הש"ע וכתב דא"צ לפרש חוץ מדמי איסור שבו כיון דליכא שם אלא פליטת החטה יעו"ש. וכ"פ השו"ג או' ך' כדברי הש"ע. ועיין לעיל סי' תמ"ז או' ע"ו ומ"מ כבר כתבנו שם או' י"ג דבהפסד גדול יש מתירין למכור לעכו"ם יעו"ש. וכ"כ מ"ב או' מ"ב.

קיח[עריכה]

קיח) שם. ואם נמצאת ביום שמיני וכו'. משום דיום אחרון עיקר איסורו אינו אלא מדרבנן וגם איסור השתייה עצמה בתערובת זה אינו אלא מדרבנן והוו תרי דרבנן לכך לא החמירו בה כ"כ ביום אחרון. לבוש. עו"ש או' יו"ד. ואם נמצאת ביום ז' של פסח עיין לעיל סי' תמ"ו או' טו"ב.

קיט[עריכה]

קיט) שם. ואם נמצאת ביום שמיני וכו'. משמע אף שהתערובת נעשה בתוך הפסח (ר"ל ולא נודע עד יום ח') ואפי' עבר ושהה במזיד (ר"ל עד יום ח') מקילין בתערובת משהו ביום אחרון דרבנן להשהותה לכתחלה. ח"י או' כ"ע. ר"ז או' כ"ח. ח"א כלל קכ"ב או' א' מ"ב או' מ"ג. אבל החמץ משהו עצמו אסור להשהותו אפי' ביום ח' אלא יעשה כמשפט שנת' סי' תמ"ו יעו"ש. ר"ז שם. ועיין לקמן או' קכ"ב.

קכ[עריכה]

קך) שם. ואם נמצאת יום שמיני וכו'. ודוקא אם נמצא ביום ח' אבל אם נמצא תוך הפסח צריך לשרוף ולבער הכל בחו"ה. ח"י שם. מק"ח או' ח"י. ועיין בשו"ת פ"י סי' ט"ו שכתב שגם אם עדיין לא עבר הפסח כיון שהוא משהו ובתערובת אם הוא שעת הדחק שהפסד גדול הוא יוציאנו מביתו שלא יכשל בו ויתננו לנכרי ואם הנכרי ישמור לו התערובות ויתננו לו אחר הפסח מותר יעו"ש. והביאו השע"ת או' י"ט.

קכא[עריכה]

קכא) שם. ואם נמצאת ביום שמיני וכו'. וכ"ש לענין נותן טעם לפגם דאנו מחמירין בפסח כמ"ש בסי' תמ"ז סעי' יו"ד דמותר להשהותו ביו"ט האחרון דקיל הוא מתערובת דמשהו ט"ז ס"ק י"א. מש"ז או' י"א. חק יוסף או' כ"ד. מק"ח שם.

קכב[עריכה]

קכב) שם. מותר להשהותה וכו'. אבל בחמץ גמור אפי' ביו"ט אחרון אסור. מ"א ס"ק י"ד. ח"י או' ל' א"ר או' י"ט. חק יוסף שם. מק"ח שם. ח"א שם. ועיין משפטו לעיל סי' תמ"ו סעי' א' וסעי' ב' ובדברינו לשם בס"ד.

קכג[עריכה]

קכג) ואם נתערב בח' של פסח חמץ פחות מס' באינו מינו דטעם כעיקר ד"ת לדידן י"ל דאסור לשהות דלא הוי רק חד דרבנן ואם שהה במזיד בח' צ"ע בזה דאפשר בחמץ גמור בלי תערובת אסור בח' בחמץ שעבר הפסח לא כה"ג ומ"מ הא ודאי י"ל בפחות מס' באינו מינו דרשאי בח' למכור לעכו"ם חוץ מדמי איסור שבו אבל אם נתערב במינו ברוב הוי ג"כ תרי דרבנן ומותר להשהותו. ואם נתערב נוקשה פחות מס' בשמיני ש"פ לדידן נוקשה דרבנן מותר להשהותם כאמור. א"א או' י"ד.

קכד[עריכה]

קכד) [סעיף יא'] אם נמצאת חטה בקועה וכו'. ה"ה שאר חמשה מיני תבואה. א"ר או' ך'.

קכה[עריכה]

קכה) שם. אם נמצאת חטה בקועה וכו'. ולפי מ"ש מור"ם ז"ל לעיל בהגה סעי' ט' דנוהגין לאסור אעפ"י שלא נתבקעה הכא נמי אעפ"י שלא נתבקעה אלא שנתרככה. וכ"כ הר"ז או' ל"ו. ועיין לעיל או' ק"ו. ודוקא לענין אכילה אבל בהנאה יש להקל בהפ"מ בלא נתבקע אף בלא נטילת מקום. מ"ב או' מה.

קכו[עריכה]

קכו) שם. אם נמצאת חטה בקועה וכו'. ובענין חטה בקועה לדעת הרא"ש פ' כ"ש והביאו הטור בסי' זה שאינו חמץ גמור אלא קרוב להחמיץ יעו"ש וכ"כ הלבוש בסעי' ט' דאפי' נתבקעו ממש אינו חמץ גמור מה"ת אלא הם קרוב להחמיץ והם חמץ גמור מדרבנן ואוסרין כל התבשיל במשהו ואם לא נתבקעו ממש אינם חמץ גמור אפי' מדרבנן יעו"ש אמנם מדברי הרמב"ם פ"ה משמע דבנתבקעו הוי חמץ גמור מה"ת יעו"ש וכ"כ ב"ד סי' רל"ד נראה בענין זה ג' סברות דלהרא"ש אפי' נתבקע ממש אינו חמץ גמור ולהרי"ף נתבקע ממש הוי חמץ גמור ולא נתבקע. הוי ספקא דאו' ולהרמב"ם נתבקע הוי חמץ גמור ולא נתבקע הוי דרבנן יעו"ש. וכ"ז לשמואל אבל למר עוקבא אפי' בלא נתבקעו כמ"ש לעיל או' ח"פ יעו"ש.

קכז[עריכה]

קכז) שם. כדי נטילת מקום. דהיינו כעובי רוחב אצבע כמ"ש לעיל סי' תמ"ז או' טו"ב יעו"ש. וא"כ אם נמצא ברקיקין הדקין שלא היו מתחלה כשרדדו אותם אלא כעובי רוחב אצבע צריך לאסור כל אותו רקיק.

קכח[עריכה]

קכח) שם. כדי נטילת מקום וכו'. דמחמת דוחק הלישה במקום שנגע החטה פולט כדי נטילה. מש"ז או' י"ב. ר"ז או' ל"ו.

קכט[עריכה]

קכט) שם. ויש מי שאוסר כל העיסה וכו'. זהו סברת הרשב"א בתשו' סי' קע"ו שכתב כיון שאיסור תערובת חמץ במשהו י"ל שאסרה את הכל שלא במקום אחד בלבד נגעה אלא כאן וכאן דרך גלגולה של עיסה ואין לומר בכי הא כאן נמצאת וכאן היתה ועוד שהמים שבעיסה מוליכין את היוצא מאותו גרגיר בכל יעו"ש. והב"ד ב"י. מ"א ס"ק ט"ו. ומ"ש או אותה מצה הוא דעת קצת גדולים שכתב הטור בשם הרא"ש.

קל[עריכה]

קל) שם. ויש מי שאוסר כל העיסה וכו'. פי' כל העיסה כשנמצא הגרגיר בעיסה אבל שאר עיסות מותרין וליכא למיחש שמא הגרגיר היה במים שנילושו בו כל העיסות דישראל משמרין מימיהן יפה. ועוד דאמרינן כאן נמצא כאן היה ולא מחזקינן איסורא ממקום למקום כמו דק"ל דאין מחזיקין טומאה ממקום למקום. עו"ש או' י"א.

קלא[עריכה]

קלא) שם. אם לא במקום הפ"מ וכו'. ולמעשה אף בהפ"מ דברי הרשב"א נראים עיקר וכל שנמצאת חטה בקועה בעיסה נאסרת כל העיסה ואם במצה אמרינן כאן נמצאת וכאן היתה ואותה המצה אסורה והשאר מותרות. פר"ח. וכ"כ הכנה"ג בהגה"ט דגהגו להחמיר בעיסה שנמצאת חטה בתוכה לאסור כל העיסה יעו"ש. מיהו השו"ג או' כ"ב כתב לדידן אין לנו אלא כפסק מרן ז"ל דאפי' נמצאת בעיסה כל העיסה מותרת בשעת הדחק בנטילת מקום ואין לך שעת הדחק גדול מזה ליקח חטים ולטחון אותם ולרקד הקמח וללוש שנית ולכן שרינן ליה בנטילת מקום ונסתייע מתשו' ב"ד סי' רל"ו יעו"ש אבל הזכ"ל כתב על דברי השו"ג הנז' דאינו סיוע דהרב ב"ד מיירי בחטה שאינה בקועה עכ"ל וא"כ נראה דגם דעת הזכ"ל כדברי הפר"ח והכנה"ג. ועיין עוד לקמן או' קל"ד.

קלב[עריכה]

קלב) ומיהו מסתברא לי דאף לדעת הרא"ש אם המים שמורים שלשו העיסה שנמצאת בה חטה נשארו קצת מים שנשארו חטה אחרת הרי הורע כחן של מים ולא שייך מ"ש הרא"ש שישראל רגילים יפה לשמור המים שמורים דאף לדעתו יש לאסור כל העיסה. דמסתמא החטה היתה במים ונתחמצה ואסרה כל העיסה פר"ח שם. חמ"מ או' יו"ד. ח"א כלל קכ"ב או' ד'.

קלג[עריכה]

קלג) ודע דכ"ז מיירי בתוך הפסח דאל"כ הרי דעת המחבר (בסי' תמ"ז סעי' ד' ועי"ש) שאינו חו"נ והכל שרי. פר"ח שם זכ"ל שם. והיינו דלמ"ד אינו חו"ן אפי' שלא בשעת הדחק ואפ' בלא נטילת מקום שרי קו"פ דהא נתבטל בס' שו"ג שם. ועיין לקמן או' קמ"ח וקמ"ט.

קלד[עריכה]

קלד) שם הגה. וכן נוהגין תוך הפסח וכו'. עיין ח"י או' ל"א שכתב דאם לא נתבקעה החטה רק שנתרככה אין לאסור אלא דוקא באכילה ולא בהנאה והמיקל אף באכילה לא הפסיד דאפשר דאף בנתבקע יש להקל בצונן בהפ"מ די"ל דאף מ"ש הרב בהגה וכן נוהגין קאי אדברי המחבר דהיינו דיש להקל בהפ"מ או בשעת הדחק וכן נ"ל עיקר עכ"ל מיהו החמ"מ או' י"ב השיג על דברי ח"י הנז' וכתב דדעת מור"ם ז"ל בהגה לאסור אפי' בהפ"מ ושעת הדחק ולכן כתב דאף בהנאה אסור וכ"ש באכילה יעו"ש אמנם הר"ז או' ל"ו פסק כדברי ח"י דבהפ"מ או שעת הדחק אף בתוך הפסח יש להתיר באכילה ע"י נטילת מקום יעו"ש וכ"כ מ"ב או' מ"ח דאף דמסתימת הרמ"א משמע דאוסר כולה אפי' בהפ"מ מ"מ בנתרככה ולא נתבקע אפשר דיש להקל בהפ"מ ע"י נטילת מקום עכ"ל.

קלה[עריכה]

קלה) שם שם הגה. וכן נוהגין תוך הפסח וכו'. עיין לבוש שחלק על דברי מור"ם הנז' ופסק להקל כדברי הרא"ש דאפי' בחטה בקועה ובתוך הפסח אם נמצאת בעיסה או במצה שאינה אפויה דיה בנטילת מקום ורק אם נמצאת במצה אפויה נוהגין להחמיר לאסור את כל המצה יעו"ש, אמנם רש"ל בתשו' סי' ע"ט והב"ח והמי"ט והט"ז ס"ק י"ג הסכימו לפסק מור"ם ז"ל משום דע"י הלישה מחמצה ויהיב טעמא במשהו יעו"ש והב"ד א"ר או' כ"א וכתב והכי נוהגין ודוקא בנתרככה עכ"ד. וכן הסכים העו"ש או' י"א כפסק מור"ם ז"ל. וכתב החמ"מ או' יו"ד דלזה הסכימו כל האחרונים יעו"ש.

קלו[עריכה]

קלו) שם בהגה. בין שנמצא בה אפויה וכו'. וכתב בס' בני דוד הלכות חו"מ בענין שנמצא במצות שמורות אפויות חטים בקצת מהם ונודע שלא היו בתוך המים רק המדקדק נתנה בטעות קומץ חטים בתוך הקמח שלשו המצות יש להחמיר ולאסור כיון שנמצא כמה חטים יש לחוש שנתבקעו מהם ואף אם נודע שלא היו בקועות יש לחוש שמא לא נקלה יפה באור ושוב יבואו במרק יעו"ש. שע"ת או' ך'.

קלז[עריכה]

קלז) שם בהגה. ואמרינן כאן נמצאת כאן היתה. פי' דאמרינן עתה נפלה לתוך המצה הזאת ולא היתה בעיסה מעולם וא"כ אם החטה היא מלאה מים ומלוחלחת מעבר אל עבר א"כ נראה שהיתה במים ובעיסה וא"כ יש לאסור כל העיסה ומ"מ י"ל שמא היתה במקום אחר בלועה ממים ונפלה עתה לתוך המצה. ונ"ל דהכל לפי הענין דאם יש במה לתלות תולין דלעולם תולין במצוי בין להקל בין. להחמיר ולא מיקרי ספק אלא כשיש לתלות בזה כמו בזה כמ"ש ביו"ד סי' נ"ה. מ"א ס"ק ט"ז. ח"י או' ל"ב. חק יוסף או' כ"ו. מק"ח או' ך' חמ"מ או' יו"ד. ר"ז או' ל"ח. מ"ב או' מ"ט.

קלח[עריכה]

קלח) ומי שיש בידו עיסה וחתך ממנה מצית ונתן לאחרים ונשאר מצה אחת בידו ונמצא עליה חטה אסורים כולם דאמרינן שמא היתה עליה קודם לכן דדוקא ממקום למקום לא מחזקינן איסורא. ולפי דברי הב"ח דחשיב ליה לס"ס שמא עתה נפלה ואת"ל שהיה מקודם שמא לא נתחמצה א"כ לעולם הוי מותר מטעם זה ול"נ דהאי ספק לא נתחמצה לא הוי ספק דהוי חסרון ידיעה כמ"ש הפו' ביו"ד. מ"א שם. וכן הסכמת הט"ז ס"ק י"ד. ח"י שם. חק יוסף שם. חמ"מ שם. וכ"כ הר"ז או' ט"ל אלא שכתב דאם אין החטה בקועה אעפ"י שנתרככה יש להתיר למכור שאר המצות לעכו"ם כיון שיש כאן הרבה צדדין להקל יעו"ש, וח"א כלל קכ"ב או' ד' כתב דאם לא נתבקעו ממש בהפ"מ יש להתיר בהנאה יעו"ש. מיהו הא"ר או' כ"ב כתב על דברי מ"א הנז' אע"ג דבעלמא איכא דסברי דלא עבדינן ספק בחסרון ידיעה הכא באיסור צונן יש לסמוך עליו ועוד דמשמע בטור דספק נתחמצה חטה לא הוי חסרון ידיעה אלא דא"א לידע יעו"ש. וכתב במ"ב או' מ"ט דבהפ"מ יש לסמוך על דברי הב"ח ודעמיה שהתירו בשאר מצות יעו"ש. ועיין לעיל או' קל"ד.

קלט[עריכה]

קלט) ודע דאף לדעת מ"א היינו דוקא כשנמצאת החטה באותה מצה שעודה בידו באותו מקום שחתך ממנה שאר המצות אבל אם אחר שחתכה נטל מה שנשאר בידו למקום אחר ושם נמצא חטה עליה אותה מצה לבדה אסורה והשאר מותרות דלא מחזקינן איסורא ממקום למקום ואמרינן כאן נמצא וכו' ובמקום זה נפלה החטה ולא היתה בה מקודם לכן. וכן הדין בכרוב שכתוב אח"ז שאם נמצא חטה בחבית אף מה שבקערה אסור ה"ד שהחבית במקומה עומדת במקום שלקחו ממנה הכרוב בקערה וכן כל כה"ג באלו הדינים שיתבארו. חמ"מ או י"ד והביאו מ"ב בשער הציון או פ"ז.

קמ[עריכה]

קמ) ונראה פשוט כל שנמצא החטה על חתיכת העיסה שהיא בידו ועדיין לא גיבלה וגלגלה כיון דאמרינן כאן נמצא א"כ עדיין לא נתנה טעם בזו החתיכה ומותרת והיינו אם נמצאת על החתיכה מלמעלה ואפי' דבוקה בעיסה אבל אם נמצאת בתוך העיסה יש לאסור כל העיסה דאם נאמר בזו החתיכה נפלה כיון שעדיין לא גיבלה על החתיכה מיבעי ליה לאשכוחי ולא בתוכה אלא ודאי שהיתה בעיסה השלימה וא"כ נאסרה כל העיסה ולא שייך בזה לומר כאן נמצא וכו' חמ"מ אר י"ג והביאו מ"ב בב"ה.

קמא[עריכה]

קמא) מעשה בא' שלקח מהחבית כרוב בקערה והוליכו לבית אחר (ל"ד אלא אפי' באותו בית כיון שהוא מקום אחר. ח"א) ושם נמצא חטה עליו והתיר הכרוב שבחבית דאמרינן כאן נמצא כאן היה. מהר"ם מלובלין סי' ע"ח. אבל אם נמצא חטה בחבית אף הכרוב שבקערה אסור דאמרינן שמא החטה היתה קודם לכן בחבית. מ"א ס"ק ט"ז. ח"י או' ל"ב. חמ"מ או' יו"ד. ר"ז או' מ' ח"א כלל קכ"ב או' ז' ועיין לעיל או' קל"ח.

קמב[עריכה]

קמב) וכל זה כשהחטה מבוקעת אבל אם לא נתבקעה החטה יש להתיר מה שבחבית אם יש שם הפ"מ מכח ס"ס שמא נפלה שם תוך מעת לעת ואם תמצא לומר נפלה קודם לכן שמא לא נתרככה עד תוך מעל"ע. ר"ז או, מ"א ועיין לקמן או' קנ"ט.

קמג[עריכה]

קמג) וכל זה כשנמצא החטה בתוך הציר שבחבית אבל אם נמצא ע"ג חתיכת כרוב ואין הציר עילה על גבה יש להתיר שאר הכרוב שבחבית. א"ר או' ל"ח. ר"ז או' מ"ב. ח"א שם. ועיין בא"ר שם שכתב עוד חילוקי דינים בזה והביאו ח"א שם.

קמג) ואם לא היה שם מים רק ציר מהכרוב עצמו הוי מי פירות ומעט מלח אין אוסר כבסי' תס"ג. א"א או' ט"ז ואו' ל"ג. ועיין לעיל סי' תס"ג סעי' ב' ודוק.

קמד[עריכה]

קמד) שם בהגה כאן נמצא וכו'. כלי שנתבשל בו בפסח ועירה ממנו לכלי אחר ובכלי אחר נמצא חמץ אז אם היה ס' בכל התבשיל נגד חמץ הנמצא יש להקל בתבשיל הנשאר בכלי ראשון ואם אין ס' דאיכא איסור דאורייתא יש להחמיר. שו"ת ושב הכהן סי' ו' וכה"ג כתב בשו"ת פנ"י כת"י באחד שהוציא משקין מן החביות בפסח לתוך הכלי והכלי לא נבדק ואח"כ מצאו גרגיר חטה בכלי אז מה שבחביות לא נאסר יעו"ש. שע"ת או' כ"א.

קמה[עריכה]

קמה) שם בהגה. כאן נמצא וכו'. היכא דליכא ס"ס אינו מועיל כאן נמצא וכו' וכן היכא דאיכא רגלים לדבר לא אמרינן כאן נמצא וכו' בית הרואה יעו"ש. והביאו הזכ"ל על סעי' י"ב.

קמו[עריכה]

קמו) שם בהגה. ואם נמצאת בעיסה וכו'. ואם נמצאו ג' חטים בחד מצה לא מחזקינן להו אף בשאר מצות משא"כ אם בג' מצות נמצאו חטים שבאו מג' עיסות בודאי יש להחזיק הנותרים דקשה לומר בשלשתן דמעלמא אתו ובפרט נמצאו הרבה אין כאן היתרא לאכילה לא ע"י בישול ולא בעין ואפי' אם מפרר קודם פסח לא מהני הביטול ברוב אבל להשהותו מותר. עולת שמואל סי' מ"ה יעו"ש. פ"ת.

קמז[עריכה]

קמז) שם בהגה. ודוקא תוך הפסח. שאז איסור חמץ במשהו. והטעם שנאסרת כל העיסה עיין לעיל או' קכ"ט.

קמח[עריכה]

קמח) שם בהגה. אבל קודם פסח וכו'. ולמ"ד חוזר וניעור אין לחלק בין קו"פ לתוך הפסח. פר"ח. והיינו דאזיל לטעמיה דס"ל דאף בטעמו ולא ממשו אמרינן חו"נ אבל יש פלוגתא בזה דאיכא דס"ל בטעמו ולא ממשו לא אמרינן חו"נ כמ"ש לעיל סי' תמ"ז או' נ"ט יעו"ש.

קמט[עריכה]

קמט) שם בהגה. אבל קו"פ אין אוסרין רק כדי נטילה. ואעפ"י שע"י הלישה המים מחמצה ויהיב טעם בכולו וא"כ ליבטל בס' ולא ליבעי נטילה מ"מ לא אמרינן הך סברא דע"י לישה מתמצה וכו' אלא להחמיר אבל לא להקל להתיר בלא נטילה. ב"ח. וכ"כ המק"ח או' כ"א דאפי' במצה אפוייה ואפי' איכא ס' בעינן כדי נטילה. ועיין באו' שאח"ז.

קנ[עריכה]

קנ) וה"ה במצה אפויה בע"פ אינו אסור כ"א כדי נטילה ב"ח. מ"א ס"ק י"ז. חק יוסף או' כ"ז. ר"ז או' ל"ו. ח"א כלל קכ"ב או' ד' ועיין לעיל סי' תס"א סעי' ה' והיינו כשלא חממוה משנכנס הפסח בעוד החטה שם דאם חזרו וחממו המצה בערב חוזר ונ"ט בפסח עצמו ואוסר במשהו. ב"ח. ועיין לעיל סי' תמ"ז סעי' ג' ובדברינו לשם או' נ"ו.

קנא[עריכה]

קנא) [סעיף יב'] אם מלגו תרנגולת וכו'. אע"ג דביו"ד סי' ס"ח סעי' י"א אוסר לכתחלה למלוג אפי' בכלי שני הכא מיירי שנמלח מקודם ע"ג הנוצה והודח. מש"ז או' י"ג. מ"ב או' נ"ב.

קנב[עריכה]

קנב) שם. אם מלגו תרנגולת וכו'. כ"כ במרדכי הארוך פ' כ"ש ומסיק שם וגם הכלי אשר הרתיחו בו המים וגם הכלי ששפכו בו המים הם מחומצים יעו"ש. והביאו הב"ח וכתב דמשמע מהכא דאפי' כ"ש אוסר דהא מליגה בכ"ש ואפ"ה אסר ראב"ן התרנגולת וכל הכלים יעו"ש. וכ"כ שכנה"ג בהגב"י או' ח"י. עו"ש או' י"ב וכתב הטעם משום דלענין חמץ ק"ל להחמיר דניהו דכ"ש אינו מבשל אבל מבליע ומפליט במשהו. וכן הסכים ח"י או' ל"ג לאסור גם בכ"ש אם היד סולדת בו כמ"ש לעיל סי' תמ"ז סעי' ג' בהגה יעו"ש. וכ"כ המק"ח או' כ"ב. וכ"ה דעת הפר"ח לאסור גם בכ"ש. א"ר או' כ"ד מאמ"ר או' ח' ומיהו עיין לקמן בהגה שמחלק בין אם היתה החטה שלימה או שבורה ובדברינו לשם בס"ד.

קנג[עריכה]

קנג) שם. גרעין חטה בקועה וכו'. אפשר מדלא הגיה הרב כאן כדלעיל סעי' ט' לאסור אפי' אינה בקועה משום דהכא כיון דאיכא עוד ספיקא שמא אח"כ נפלה לא מחמרינן כולי האי ח"י או' ל"ד. אכן הט"ז (ס"ק ט"ו) כתב דהרב לשיטתו אזיל לאסור אפי' אינה בקועה כל שנתרככה אך כאן באינה בקועה דהוי ס"ס ספק לא נתחמץ ואת"ל נתחמץ שמא אח"כ נפלה שרינן ליה למכור לעכו"ם התרנגולת ולא מחמרינן אלא בחד ספיקא כההיא דסעי' ט' יעו"ש והב"ד ח"י שם. מיהו דעת הח"י להקל למכור לעכו"ם גם בההיא דסעי' ט' כמ"ש לעיל או' ק"ד יעו"ש. ועיין במ"ב או' נ"ג שכתב דהסומך להתיר בזה בנתרככה בכלי שני אף לאכילה לא הפסיד ואם לא נתרככה אפי' אם היתה המליגה בכלי ראשון ג"כ מותר יעו"ש.

קנד[עריכה]

קנד) שם. אסורה התרנגולת. דשמא היתה החטה במים קודם רתיחה והחמיצה ובלעה התרנגולת מן המים. טור בשם ראב"ן. דלא אמרינן כאן נמצא כאן היתה אלא ממקום למקום או מחתיכה לחתיכה כמ"ש סעי' י"א אבל במקום א' כגון במליגה דיש לספק בזמן ולומר שמא היתה החטה במים קודם לכן לא אמרינן השתא נפלה. מ"א ס"ק ח"י. ח"י או' ל"ה. חק יוסף או' כ"ט. מק"ח או' כ"ד. ביאורי הגר"א.

קנה[עריכה]

קנה) שם. אסורה התרנגולת. ונראה פשוט דאם המים משנשאבו היה להם חזקה שלא היה בהם חטה כגון שנשאבו ע"י מסננת התרנגולת מותרת דהעמד המים על חזקתן ואימור השתא הוא דאיתרע. נה"ש או' י"א. ואע"ג דשכיח למצוא חטים בתרנגולים מ"מ כשמדיחים אותם לא נשאר בתוכם כלום ובפרט לצורך פסח כמ"ש המ"א ס"ק ח"י וע"כ אמרינן השתא הוא דאיתרע ר"ל שהסירו התרנגולת מן המים.

קנו[עריכה]

קנו) שם. ואם נמצאת חטה בקועה וכו'. עיין לעיל סי' תמ"ז או' ן'.

קנז[עריכה]

קנז) שם. ואין בו כדי ליתן טעם שהמים צוננים וכו'. ר"ל דתרתי בעינן שיהא יותר מס' ושיהיו המים צוננים. באה"ג. וכ"כ מ"א ס"ק י"ט. מיהו בביאורי הגר"א כתב דלדיעה זו מטעם שהמים צוננים לבד הוא מתיר ואעפ"י שאין בו ס' יעו"ש. וכ"כ מגן האלף או' ט"ז.

קנח[עריכה]

קנח) שם. ובישלו באותו מים וכו'. מיהו לכתחלה יש להחמיר שלא לבשל או ללוש בהן. לבוש.

קנט[עריכה]

קנט) שם. או לשו עיסה מותר. אם ידוע שנשרה החטה מעל"ע במים אסור דכבוש כמבושל. כ"כ הפר"ח לדעת הטור שהוא פסק הש"ע. וכ"כ הב"ח. פרישה או' ט"ו. א"ר סי' תמ"ז או' ט"ו. חמ"מ או' ט"ו. מיהו הנה"ש או' י"א כתב דמסתמיות דברי הטור משמע שהתיר אפי' אחר מעל"ע יעו"ש. והמ"א ס"ק י"ט כתב דאף אם יש לספק שנשרה מעל"ע ג"כ אסור מדינא יעו"ש וכ"כ הר"ז או' מ"ז. ומ"מ בחטה שאינה בקועה רק שנתרככה אין להחמיר בספיקה. ואפי' בחטה בקועה דוקא כשנמצאה החטה ואח"כ בשלו באותן מים אבל אם נמצאת החטה במים אחר שבשלו יש להקל באיסור משהו דס"ס הוא שמא נפלה החטה אח"כ ואת"ל מקודם שמא לא נשרה מעל"ע במים ולא הוי כבוש דמותר לדיעה זו בצונן ואפי' לדעת היש מי שאומר דאוסר בצונן תוך הפסח עכ"פ במקום הדחק או הפ"מ אין להחמיר. מ"ב או' נ"ה. ועיין לקמן או' קע"ה.

קס[עריכה]

קס) אבל בפרוסת חמץ אף אם לא נשרה במים מעל"ע נ"ל שאסורים המים לפי שהפרוסה מתפררת פירורין דקין בתכלית ונמסים ואפי' סינון לא מהני. פר"ח. וכ"כ המ"א שם דבלחם יש להחמיר משום דעשוי להתפרר. וכ"כ א"ר שם. ח"י או' ל"א. ר"ז שם. ח"א כלל קכ"ב או' י"ז. ומ"ש השו"ג או' כ"ו דאפי' שרוי החמץ מעל"ע בתוך הפסח נמי מותר לדעת מרן וכן בפרוסת פת שנפלה למים מהני סינון וכו' יעו"ש כתב עליו הזכ"ל דאין דבריו מחוורין ואין לסמוך עליהם היפך כל הפו' יעו"ש. ועיין לעיל סי' תמ"ז או' צ"ג וצ"ז.

קסא[עריכה]

קסא) יש ליזהר למי שמשתמש מבארות בפסח שאין נזהרין מהם כל השנה ובפרט מבארות של עכו"ם שיש לחוש שמא יש חמץ בבור שיש לסנן המים בבגד נקי בכל פעם ששואב. כ"כ האגור בשם מהר"י מולין. והביאו ב"י בססי' זה. ח"י או' מ"ה. חמ"מ או' י"ד. ר"ז או' מ"ח. מ"ב או' ס"ז. וכתב שם הר"ז אבל מעיקר הדין אין מחזיקין איסור מספק. ועיין לעיל סי' תנ"ה או' ל"ג.

קסב[עריכה]

קסב) שם. ויש מי שאוסר אם הוא בתוך הפסח. דס"ל דעכ"פ גם צונן נותן טעם משהו אלא דבשאר אוסורין אין משהו אוסר משא"כ חמץ בפסח. מחה"ש ס"ק י"ט. ועיין באו' שאח"ז.

קסג[עריכה]

קסג) שם ויש מי שאוסר וכו'. כ"כ ב"י לפי הכרעתו בדברי הטור שהקשה מיניה וביה וכתב לחלק בין קו"פ לתוך הפסח יעו"ש. מיהו הט"ז ס"ק י"ב יישב דברי הטור בענין אחר וע"כ כתב שם ובס"ק ט"ז דמותר בזה אף בפסח דצונן אינו נותן טעם כלל יעו"ש. וכ"ה דעת הפר"ח דבצונן ליכא בליעה כלל. וכ"כ בית יהודה סי' י"ד. וכ"כ בס' משפטים ישרים ח"ב סי' נ"א. והמ"א ס"ק י"ט כתב שהגאון מהר"ל מפראג הורה להתיר אבל מהר"ש מאוסטרא כתב למהר"ש מלובלין לאסור וכן נוהגין רוב העולם ובקראקא וסיים דבבשר דאית ביה פילי (בקעים) אסור מדינא בצונן (דא"א בהדחה. ח"א כלל קכ"ב או' ט"ו) ובשאר צונן תלוי במנהג או לפי ענין שעת הדחק יעו"ש. והב"ד ח"י או' ל"א. חק יוסף או' ל' ומ"ש לפי ענין שעת הדחק ר"ל דאפי' במקום שנוהגין לאסור בשעת הדחק יש להקל. ועיין לעיל סי' י"ג או' ז' שכתבנו דכל היכא שסותם הש"ע להתיר ואח"כ כותב דעת האוסרים דדעתו לחוש להם רק לכתחלה יעו"ש. וא"כ ה"נ דעת הש"ע להקל בשעת הדחק. וכ"ז אם לא נשרה שם החטה מעל"ע כמ"ש לעיל או' קנ"ט יעו"ש.

קסד[עריכה]

קסד) שם הגה. ויש מי שמתיר אפי' במליגת תרנגולים וכו'. דס"ל דאע"ג דעיקר החמץ מדאורייתא מ"מ איסור משהו לא הוי אלא מדרבנן ולפיכך תלינן לקולא שאח"כ נפל החמץ במים. פר"ח. ביאורי הגר"א. ואע"ג דרמ"א לא ס"ל כן כתב זה הדעת כאן משום שבצונן או בהפ"מ סומך על דיעה זו כמ"ש אח"כ בסמוך. ביאורי הגר"א.

קסה[עריכה]

קסה) שם בהגה, ויש מי שאוסר בשאר בשר. בכה"ג שהניחוה בחמין אחר המליחה וההדחה ואחר שלקחוה משם נמצא שם חטה בקועה מחזיקין מזמן לזמן ואמרינן שהיתה שם החטה מקודם שלקחו הבשר. מ"ב או' נ"ח.

קסו[עריכה]

קסו) שם בהגה. ומתיר בתרנגולת מכח ס"ס. שמא עתה נפלה ואת"ל היתה קודם בתרנגולת שמא נתעכלה והחולקים ס"ל דדוקא לענין טומאה מהני עיכול ולא לענין איסור כמ"ש ביו"ד ססי' פ"ג בב"י וכ"מ שם בש"ע. מ"א ס"ק כ"ב. ומ"ש והחולקים ס"ל וכו' ר"ל דעת הש"ע בריש סעי' זה שאוסר. ועיין לקמן או' רכ"ט.

קסז[עריכה]

קסז) שם. בהגה. או בחטה שלימה וכו'. פי' כיון דשלימה היא מסתמא לא נתעכל ומשמע אפי' ידוע בבירור שנפל החטה מהזפק אפ"ה כיון דשלימה היא לא חשיב כמעוכל ותורת אוכל עליו ומחמצת. עו"ש או' י"ב. וכן אם נתרסקה קצת לא חשיבה כמעוכלת. ט"ז ביו"ד ססי' פ"ג והב"ד האחרונים.

קסח[עריכה]

קסח) שם בהגה. אבל אם היו צוננים ושרו שם תרנגולים וכו'. צ"ל דלאו דוקא נקט תרנגולים דהא מיירי הכא בחטה שלימה דליכא למימר נתעכלה א"כ אין חילוק בין תרנגולים לבשר דאם נמצא החטה אחר שנטלו משם הבשר אין אוסרין הבשר. מ"א ס"ק כ"ג. והעו"ש או' י"ג כתב לרבותא נקט תרנגולים אעפ"י שמוחזקת בגרעין של חטים ושל שעורים אפ"ה אין להחמיר מספק דאמרינן כאן נמצא כאן היה ולא מחזקינן איסורא למפרע ומכ"ש שאר בשר והטעם שמקילין בצונן דהא בלא"ה הרבה פו' ס"ל דצונן אינו מניח להחמיץ ואינו מבליע אפי' משהו עכ"ל. והב"ד ח"י או' מ' וכ"ה דעת האחרונים דאין לחלק בזה בין בשר לתרנגולים.

קסט[עריכה]

קסט) שם בהגה. אין לאסור מספק. משמע אבל אם בודאי היתה החטה שם בשעה שהיה הבשר שרוי במים יש לנהוג כדעת היש מי שאוסר בצונן בתוך הפסח. ועיין לעיל או' קס"ג.

קע[עריכה]

קע) שם בהגה. אפי' במליגה יש להתיר מכח ס"ס וכו'. מיהו הב"ח החמיר בדינים אלו דס"ל דשבורה לא הוי כמעוכל ולא הוי ספק וכתב להשיג על דברי הרב בהגה יעו"ש. אבל הט"ז ס"ק י"ז מסכים לדברי מור"ם ז"ל וכן הסכים בס' א"ז ובספרו א"ר או' כ"ח. וכן הסכים ח"י או' מ' וכ"כ ח"א כלל קכ"ב או' י"ב דמנהגינו ע"פ מור"ם ז"ל יעו"ש. והפר"ח כתב ולענין דינא משום חומרא דחמץ יש לחוש לכל הסברות לכתחלה והיכא דליכא הפ"מ אבל בשעת הדחק או איכא הפ"מ יש להתיר אפי' במליגת תרנגולים וכיוצא כל שיש לתלות שאח"כ נפל לשם תלינן לקולא באיסור משהו דהוי מדרבנן דלא כהב"ח אלא העיקר כדברי מור"ם בהגה וכן ראיתי להורות עכ"ד.

קעא[עריכה]

קעא) שם בהגה. מיהו אם נתערבו התערובת וכו'. פי' אף בבשר או בחטה שלימה בתרנגולת שיש ספק א' מותר בהפסד ומשמע בד"מ דוקא התערובת אבל לא אותו התבשיל ומשמע שם דאף בתערובת טעמא דסמכינן בזה על הרשב"א ומהרי"ב הנ"ל דאמרינן כאן נמצא וכו' גם מזמן לזמן אבל בספק אחר אסור אפי' בהפסד ותערובת. א"ר או' כ"ח והביאו הזכ"ל.

קעב[עריכה]

קעב) שם בהגה. ויש להתיר שאר תבשילין וכו'. הנה פסק הרמ"א כפי הנראה הכין הוא כל ס"ס שיש במשהו דרבנן מתירין הא ספק א' לא אף בדרבנן ואם יש הפ"מ ומניעת שמחת יו"ט יש להתיר שאר תבשילין משמע הא אותו תבשיל אף בהפ"מ אסור בספק א' דרבנן. א"א או' כ"ג.

קעג[עריכה]

קעג) שם בהגה. שנשרה במים. פי' אעפ"י שנמצא החטה בתוכו בעוד שהבשר היה שרוי בתוכו אפ"ה הוי ספיקא איסור דרבנן דהא יש מתירין בצונן ולכן יש להתיר שאר תבשילין. מ"א ס"ק כ"ד. והב"ד הזכ"ל ושאר האחרונים. וכ"כ חק יוסף או' ל"ה על דברי מ"א הנז' דנכון הוא. ועיין ח"י או' מ"ב ובאו' שאח"ז.

קעד[עריכה]

קעד) שם בהגה. או נמלג. פי' ואח"כ נמצא החטה דאיכא למימר עתה נפל. מ"א ס"ק כ"ה. וכ"כ א"א או' כ"ד דמ"ש הרב בהגה נשרה או נמלג לא בחדא מחתא הוא דנשרה בצונן ומצאו גרעין בעודו הבשר שם דיש ספק א' דשמא צונן אין מפליט ומבליט כלל אף בלחם חמץ. ונמלג בכ"ר ומצאו אח"כ חטה במים לאחר שהסירו הבשר משם בתרנגולת או בשאר בשר דיש ספק עתה נפלה מותר בספק א' דרבנן בהפ"מ ומניעת שמחת יו"ט עכ"ל. והמחה"ש כתב דאפי' נמצאת החטה אחר המליגה כשהתרנגולת במים כשהוא מצונן ג"כ מותר דשמא נפלה שם כשהיה צונן יטו"ש וכ"כ ח"א כלל קכ"ב או' י"ב דבין נמצא לאחר שנטלו התרנגולת או שנצטנן והגרעין שלימה דהתבשיל אסור מ"מ התערובת מותר דסמכינן לומר עכשיו נפל יעו"ש.

קעה[עריכה]

קעה) ואם נמצא החטה או החמץ אחר שכבר בישל באותן המים נראה דבחטה אפי' נתרככה יש להתיר אפי' באכילה משום דאיכא ס"ס ספק שמא עתה נפלה במים ואפי' את"ל כבר נפלה שמא לא נתרככה אלא עכשיו אבל בחמץ או עיסה שנתחמצה דליכא אלא חד ספק התבשיל אסור אף להשהות אלא צריך שריפה בחו"ה. ב"ח. והב"ד העו"ש או' י"ג וכתב אעפ"י דלדין יש תשו' אין להקל מאחר שכבר הורה זקן והוא שלא יהיה מניעת שמחת יו"ט עכ"ל וכ"כ א"ר או' כ"ט דבזה דמים צוננים דהרבה מקילין יש לסמוך על רמ"א בהפסד ומניעת שמחת יו"ט להקל ולומר עתה נפלה ולהתיר אף התבשיל עצמה עכ"ל ומ"ש עוד שם העו"ש בשם הב"ח ככר כתבנו לעיל או' ק"ט דהסכמת האחרונים כדברי מור"ם ז"ל יעו"ש.

קעו[עריכה]

קעו) מעשה באחד שנטל לתוך פיו חתיכת מצה וחתיכת תרנגול ואכל שניהם יחד והרגיש בפיו שיש חטה ונטל המאכל מפיו וראה חטה ואינו ניכר אם הים בתוך המצה או בתוך התרנגול התרנגול יש להתיר מכח ס"ס שמא עתה נפל לתרנגול בצונן ואת"ל שהיה קודם שמא נתעכלה (וכגון שהחטה שבורה) אבל אם היה במצה ע"כ היתה בתוכה בשעת אפייה דאם נפל עליה בצונן היה מתגלגל ויורד ומ"מ נ"ל דהמצה מותרת ג"כ כיון דאיסור משהו דרבנן תלינן לקולא שהיה בתרנגול כמ"ש ביו"ד סי' קי"א בשתי קדרות בא' יש בו ס' דתלינן באותו שיש בו ס' ושניהם מותרים ומ"מ כדי נטילה אסור מדינא מאותה מצה ממקום שנטל החתיכה. ועוד נ"ל דאפי' היה חתיכת בשר (וה"ה בתרנגול וחטה שלימה. א"ר וח"א) ג"כ שרי דלא מחזיקן איסורא ממקום למקום ואמרינן השתא נפל על הבשר בעודו צינן וא"כ גם המצה מותרת אבל אם הבשר היה מונח בקערה ואכל מתוכה אסור הבשר דמזמן לזמן מחזקינן איסורא דשמא היתה בקערה בשעה שעירו הבשר לתוכו וכלי שני אוסר בפסח. ואם נאמר דהוי ס"ס ספק היה במצה ואת"ל בבשר שמא עתה נפל זה לא הוי ספק דאם תאמר שהיה במצה צריך אתה לאסור המצה וזה לא אמרינן אפי' באיסור דרבנן ואפי' בס"ס וא"כ הבשר והמצה אסורים מיהו ע"פ הרוב ניכר אם נתבשלה החטה אם נאפה אם לאו. מ"א סק"ה. ח"י או' מ"א. א"ר או' כ"ח. חק יוסף או' ל"ו. חמ"מ או' י"ב. ר"ז או' מ"ג מ"ד מ"ה. ח"א כלל קכ"ב או' י"ד.

קעז[עריכה]

קעז) ואם בישלו תבשיל בקדירה וסלקוהו מהכירה למקום אחר ונצטנן ונמצא ע"ג חטה אמרינן עתה נפלה דלא מחזקינן איסור ממקום למקום. מ"א שם. ח"י שם. ונראה דמיירי שנצטנן קודם שהעמידו למקום אחר. א"ר שם. וכ"כ החמ"מ שם.

קעח[עריכה]

קעח) עורב שהביא כף מלוכלך בשומן ונפל הכף לקדירה ומחמת ספק חלב היה ס' אך מחמת ספק חמץ במשהו דשמא לקחו מבית עכו"ם כתב בתשו' שער אפרים סי' ה' כיון דהיתרא שכיח טפי י"ל דמותר אבל יש לחלק בין עיר שרובא עכו"ם או רובא ישראל יעו"ש והב"ד השע"ת או' ל' והביא סמוכות להתיר מטעם אחר יעו"ש.

קעט[עריכה]

קעט) [סעיף יג'] אם הגעילו יורה מחומצת וכו'. ומיירי קודם זמן איסורו, ב"ח. מ"א ס"ק כ"ו. חק יוסף או' ל"ז. ער"ה או' ח"י ועי"ש מ"ש על דברי הפר"ח. נה"ש או' ט"ז. חמ"מ או' י"ד. ר"ז או' מ"ו. ח"א כלל קכ"ב או' י"ט. ועיין לבוש ומ"ש עליו הב"ד סי' רל"ה.

קפ[עריכה]

קפ) שם. בת יומא. אבל אם אינה בת יומא אף המי הגעלה עצמן מותרין בפסח כיון שהגעילו קו"פ והם אינם ב"י כמבואר לעיל סי' תנ"ב. ח"י או' מ"ג. מק"ח או' כ"ח. ער"ה שם. ח"א שם. והר"ז שם כתב דדוקא אם נפלו לבור מימי הבור מותרים באינה ב"י אבל קודם שנפלו לבור אסור להשתמש בהם יעו"ש. ועיין לעיל סי' תנ"ב או' ס"ב.

קפא[עריכה]

קפא) שם. בתוך הפסח וכו'. אבל אם ירדו קו"פ מתבטל הוא בס' ושוב אינו חו"נ לדעת כמה גדולים כמ"ש בסי' תמ"ז ב"י. לבוש. מיהו הב"ח כתב מאחר שאפשר לשאוב מים מבור אחר אין ראוי לשאוב מזה לכתחלה אבל אם בישלו באותן המים לא נאסר התבשיל בדיעבד יעו"ש. והב"ד שכנה"ג בהגב"י או' ך' עו"ש או' י"ד. והט"ז ס"ק ח"י כתב דכאן לפעמים אסור אפי' בדיעבד אפי' קו"פ דהמים המחומצים נשארו למעלה אף כי נתערבו קצת למעלה מ"מ הם קוו וקיימו וכאלו הם בעין אלא אם כבר שאבו משם כמה פעמים קודם ומתבטל קו"פ אבל תוך הפסח אין חילוק יעו"ש. אבל ח"י או' מ"ד כתב אע"ג דלא נתבטל מ"מ כיון שנעשה קו"פ הוי נ"ט בר נ"ט דהיתרא ואין לאסור בדיעבד יעו"ש. והב"ד א"ר או' ל"א. מק"ח או' כ"ט. ר"ז או' מ"ו. ח"א כלל קכ"ב או' י"ט. מיהו המש"ז או' ח"י כתב דדוקא אם בישלו בדיעבד ויש הפ"מ יש לסמוך אנ"ט בר נ"ט להתירא יעו"ש.

קפב[עריכה]

קפב) ומ"ש שם הט"ז להתיר במע"ד שנמצא בו חטה כבר השיגו עליו המאמ"ר או' כ"א והנה"ש או' ט"ז יעו"ש. ועיין מש"ז או' ח"י שכתב דאפי' בהפ"מ ומניעת שמחת יו"ט לא מלאו לבו להתיר בשתייה רק בשהייה או למכרו לעכו"ם יעו"ש.

קפג[עריכה]

קפג) שם. בשביל שנתערבו. פי' אף להמתירין בצונן הכא אסור בשביל שנתערבו. מ"א ס"ק כ"ח. ח"י או' מ"ה. חק יוסף או' ט"ל. מק"ח או' ל'.

קפד[עריכה]

קפד) בור שנפלו בו איזה חטים מקודם פסח ועברו ימים בנתיים והעידו כי מלאו מים הרבה וסננו ולא מצאו דבר אעפ"כ הנכון דהסובר כמ"ד חו"נ לא ילוש מאותו בור. פה"א ח"א דף ט"ל ע"ב. והב"ד הזכ"ל על סעי' י"ב.

קפה[עריכה]

קפה) אם נמצא גרעיני תבואה בבאר מים בפסח כתבו האחרונים שראוי ליזהר בכל מה דאפשר שלא להשתמש באותן מים בפסח אפי' להמתירין בצונן דשמא נכבש בתוכו מעל"ע והוי כבוש ומ"מ אם אין לו מים אחרים כיון שחייו תלויים בו יש להתיר מטעם ס"ס שמא עכשיו נפלה ואת"ל שנפלה מעל"ע מקודם שמא לא נתבקעה ונתרככה עד תוך מעל"ע ולא נעשה כבוש משעה שנעשה חמץ וסמכינן על הפו' דצונן אינו אוסר בלי כבישה. מ"ב או' ס"ז. ועיין לעיל או' ק"ס.

קפו[עריכה]

קפו) [סעיף יד'] אם נמצאת חטה מבוקעת וכו'. כתב שכנה"ג בהגב"י או' י"ד מדלא הגיה הרב כאן כמו בסעי' ט' אפי' לא נתבקעה ס"ל דבמליחה וצלי אפי' לפי המנהג אין לאסור אלא דוקא בנתבקעו דשאני בישול קדירה מבישול צלי בדבר שאין איסורו אלא מדרבנן כדעת מקצת פו' יעו"ש. אבל הט"ז סוף סק"ך כתב דמ"ש הש"ע בזה הסעי' אם נמצאת חטה מבוקעת פשוט דלדידן (ר"ל לפי המנהג שכתב מור"ם ז"ל בהגה סעי' ט') הדין כך בנתרככה אעפ"י שאינה מבוקעת עכ"ל. וכ"כ העו"ש או' ט"ו וכתב על דברי שכנה"ג הנז' דלא נהירא כלל. וכ"כ הפר"ח. חק יוסף או' מ"ז. מק"ח או' ל"ו. מאמ"ר או' כ"ה. חמ"מ או' כ"א. מ"ב או' ס"ח. ועיין לעיל או' ק"ו.

קפז[עריכה]

קפז) שם. די בשטיפה. דצונן בלא רוטב לכ"ע אינו אוסר. מ"א ס"ק כ"ט. ואף שבתרנגולת א"א בלא לחלוחית קצת מ"מ בצונן אינו מבליע אליבא דכ"ע אלא ע"י שרייה קצת או ע"י התעסקות בעיסה וכה"ג. ח"י או' מ"ו. מק"ח או' ל"א. ואע"ג דהודח התרנגולת הדחה ראשונה מ"מ כיון שאינו נשרה החטה במים אינה אוסרת. חק יוסף או' מ' חמ"מ או' ט"ו. ר"ז או' מ"ט. מ"ב או' ס"ט וכתב ודלא כא"א או' כ"ט שרוצה בזה להחמיר למאן דאוסר בצונן יעו"ש. ומ"מ צריך לחזור ולהדיחו קודם מליחה במקום שנגעה בו החטה ואין לסמוך על ההדחה שמדיחו אחר המליחה. ר"ז שם. מ"ב שם.

קפח[עריכה]

קפח) שם. ואם אחר מליחה די בקליפה. פי' בעוד שמלח עליו אבל אם נמצא לאחר שנמלח והודח אמרינן השתא נפל דאי איתא שהיתה עליה קודם לכן היתה נופלת בהדחה כשהדיחו במים ודוקא שנמצא על התרנגולת אבל אם נמצא תוך התרנגולת ודאי היתה קודם לכן. מ"א סק"ל. א"ר או' ל"ד. חק יוסף או' מ"א. מק"ח או' ל"ב. חמ"מ שם מ"ב או' ע'.

קפט[עריכה]

קפט) וטוב ללמד לנשים שיבדקו היטב תוך התרנגול טרם הבהוב ומליחה שלא יהיה שם שום חטה או שעורה ומי שעושה כן זריז ונשכר הוא. שכנה"ג בהגב"י סוף הסי' ח"י או' מ"ז. מק"ח שם. חמ"מ שם.

קצ[עריכה]

קצ) שם. די בקליפה. נראה דאפי' נמלחו בע"פ צריך קליפה דבאיסור קליפה אין חילוק בין איסור משהו לשאר איסורים. חקת הפסח או' י"ז, ועיין לקמן או' רכ"ד.

קצא[עריכה]

קצא) שם. די בקליפה. במקום מגעה של חטה אם ידוע בבירור שלא נגעה אלא במקום שנמצאת בו אבל אם יש להסתפק שמא נגעה בו במקום אחר צריך ליטול כדי קליפה מכולו. ר"ז או' ן'. ועיין לקמן או' קצ"ה.

קצב[עריכה]

קצב) שם. ויש מחמירין לומר שמעמיק וכו'. פי' ולא סגי ליה בקולף את מקומו אחר שאיסורו במשהו וסביבותיו דוקא הוא דאיכא למיחש לאותו משהו. ב"י בשם הכלבו.

קצג[עריכה]

קצג) שם שמעמיק כל סביבותיה וכו'. פי' סביבות החטה לא סביבות התרנגולת וכפי' הלבוש וכן הבין הפר"ח יעו"ש סוף הסי' ודוק. זכ"ל.

קצד[עריכה]

קצד) שם. קולף את כולם. צ"ל שנמצא החטה על התרנגולא דיש לספק שמא נגעה בכולם אבל אם נמצת תוך התרנגולת אין האחרים צריכים קליפה. מ"א ס"ק ל"א. חק יוסף או' מ"ב. מק"ח או' ל"ג. מ"ב או' ע"ב. ועיין לקמן או' ר'.

קצה[עריכה]

קצה) שם. קולף את כולם. נשאל בתשו' שמש צדקה סי' ז"ך אם צריך להסיר כל עור התרנגולת הואיל ולא ידע ולא ראה היכן נגעה החטה או די בקליפה מועטת מכל א' ואחד במקום א' באומדנא והשיב דאם אין ידוע מקום ואופן נגיעתן הסברא נותנת דצריך לקלפם כולם לצאת מחשש איסור הבליעה יעו"ש. והב"ד הזכ"ל. ברכ"י סי' תמ"ז או' ג' שע"ת או' ט"ל.

קצו[עריכה]

קצו) שם הגה. ויש מחמירין וכו'. משום דאנו משערין בכל האיסורין במליחה בס' כמ"ש ביו"ד סי' ק"ה (סעי' ט' בהגה) משום דלא בקיאין בין איסור כחוש לשמן א"כ גם בחמץ אוסר כולו. מ"א ס"ק ל"ב. חק יוסף או' מ"ג. מק"ח או' ל"ד. מ"ב או' ע"ג.

קצז[עריכה]

קצז) שם בהגה. אבל העיקר לאסור וכו'. משום דס"ל דלא אמרינן באיסור דרבנן שאיסור יוצא מחתיכה לחתיכה ע"י מליחה ומה שמשערין בשאר איסורין בס' היינו משום מילתא דפסיקא שלא נצטרך לשער בין שמן לכחוש ואזלינן בזה אף להקל כמ"ש ביו"ד סי' ק"ה א"כ אף בחמץ די בס' ועוד דדוקא באיסור ששייך בו שמנונית משערין בס' אבל לא באיסור חמץ דלא שייך בו פעפוע, ועוד דבמקום שיש עוד צד להתיר סמכינן אשאלתות דסבר חמץ בטל בס' ואין לך צד היתר גדול מזה שהרבה גאונים ס"ל שאין הטעם מתפשט במליחה ויש לעשות פשרה לאסור אותה חתיכה כמ"ש סעי' י"א ולאסור אותה מצה ותו לא והרוצה להחמיר יפסוק לשרוף אותה חתיכה ולהשהות האחרות המונחות עמה בחבית. ועוד יש להתיר שאר חתיכות בהנאה ע"י פדיון וכמ"ש סי' תמ"ז סעי' א'. עכ"ל רמ"א בתשו' סי' כ"ח. וכ"פ בתשו' מ"ב סי' ס"ט. מ"א ס"ק ל"ג. והט"ז סק"ך כתב מאחר שראינו בזה מחלוקת קמאי ובתראי יש לנהוג הלכה למעשה בדרך זה דאם נמצא חטה על בשר מלוח ביבש בלא ציר יש להתיר להשהות הכל בדרך זה דמקום המציאה יקלוף והשאר ישהא כיון שאין בו אלא ספק נגיעה ולא יאכל ממנו בפסח אלא ישהנו לאחר פסח וזה ודאי אין בו מכשול כיון דלהרבה רבוואתא גדולים ואחרונים אכלי ליה ואנן לא משהינן ליה אבל אם נמצא החטה בתוך הציר של בשר או דגים אז חשוב כמבושל וכ"ש אם מונח שם מעל"ע והוי דינו כל מה שמונח בתוך הציר כאלו נתבשל בקדירה א' והכל אסור וצריך ביעור כמ"ש ביו"ד סי' ק"ה בכבוש בציר או בחומץ דבשיעור מועט הוי כמבושל אבל מה שמונח למעלה מן הציר ישהנו ג"כ עד אחר הפסח כי אין מפעפע בציר למעלה כמבואר ביו"ד סי' ס"ט סעי' ח"י דאין פעפוע למעלה בציר ומשום הכי מה שנוגע בבשר שבתוך הציר יקלפנו והשאר ישהא אותו או יעשה כמ"ש רמ"א בסיפא דימכור הכל לעכו"ם. ונראה דגם בזה יקלוף מקום החטה תחלה כי זהו חמץ גמור ויעשה כמ"ש בסמוך עכ"ל. והב"ד ח"י או' מ"ח וכתב דדבריו נראים נכונים וכ"ש אם החטה אינה מבוקעת (עיין לעיל או' קפ"ו) דאין להחמיר במליחה כלל יעו"ש. אמנם חק יוסף או' מ"ד כתב דאין לזוז מדברי מור"ם ז"ל וכ"כ המאמ"ר או' כ"ג דאין להחמיר כלל יותר ממה שהחמיר מור"ם ז"ל דבתשובתו סי' כ"ח האריך והכריח הדבר בראיות נכונות יעו"ש. וע"כ נראה אם אפשר להשהותו עד לאחר הפסח או למוכרו לעכו"ם בלא הפסד כ"כ יש לעשות כמו שפסק הט"ז אבל אם יש פסידא או מניעת שמחת יו"ט אין להחמיר יותר ממה שהחמיר מור"ם ז"ל וכ"ש בלא נתבקעה החטה רק נתרככה. ועיין לקמן או' רי"ב.

קצח[עריכה]

קצח) כל מקום שמקילין מחמת שמחת יו"ט יש להקל אפי' בחו"ה שאף הוא בכלל יו"ט לענין שמחה כמ"ש בסי' תקכ"ט. ר"ז או' ס"ה.

קצט[עריכה]

קצט) וכל מקום שמקילין מחמת הפ"מ אם יכול להשהות עד לאחר הפסח או למכור לעכו"ם בפסח ולא יהיה שם הפ"מ אין להקל. ר"ז או' ס"ד.

ר[עריכה]

ר) שם. בהגה. ע"י קליפה קצת. והיינו אם יש לספק שנגעה החטה גם בהם כמ"ש לעיל או' קצ"ד יעו"ש. ואף שידעינן בודאי שלא נגע אלא באחת מהן ולא ידעינן באי זהו נגע מדינא כולם אסורים וטעונין קליפה דחמץ בפסח לא בטל ברוב כמ"ש סי' תמ"ז סעי' ט' וא"כ אם נתבשלה בלא קליפה אוסרת תערובתן. מ"א ס"ק ל"ג. חמ"מ או' ט"ו. ר"ז או' נ"ד. ח"א כלל קכ"ב או' ך' מ"ב או' ע"ה. ועיין לעיל סי' תמ"ז או' כ"א.

רא[עריכה]

רא) ואם יש להסתפק שמא לא נגעו חתיכות אחרות בהאי חתיכה (שנמצא עליה חטה) אינן צריכין קליפה. עו"ש או' ט"ו. מיהו מדברי מ"א הנז' משמע דגם בכה"ג צריך קליפה אלא דאין הקליפה אוסרת אם נתבשל בלא קליפה יעו"ש וכ"מ מדברי החמ"מ וח"א שם.

רב[עריכה]

רב) שם בהגה. ואם רוצה יוכל למכור הכל לעכו"ם. אפשר לומר דר"ל דימכור דוקא שאר החתיכות וא"צ קליפה אבל אותה חתיכה לעולם בשריפה. א"ז וכ"כ בספרו א"ר או' ל"ה. אבל מדברי הט"ז שכתבנו לעיל או' קצ"ז משמע דכאן שהוא רק ע"י מליחה מקילינן למכור גם אותה חתיכה ורק שיקלוף תחלה מן הבשר במקום שנמצאת עליו החטה יעו"ש. וכ"כ החמ"מ או' ט"ו. מ"ב או' ע"ו.

רג[עריכה]

רג) שם בהגה. יוכל למכור הכל לעכו"ם כמ"ש סי' תמ"ז וכו' ט"ס הוא וכצ"ל יוכל למכור הכל לעכו"ם אע"ג דאין נוהגין כן בשאר תערובת חמץ כמ"ש בסי' תמ"ז ור"ל דכאן במליחה קיל טפי משאר תערובת חמץ הנז' בסי' תמ"ז. ט"ז סק"ך. וכ"כ המאמ"ר או' כ"ד.

רד[עריכה]

רד) כתב בתשו' צ"צ סי' ל' דאם נשאר מעט שכר בכלי ונטלו בתוכו מים והדיחו בו בשר אחר מליחה בפסח דאדמיקר ליה בלע ויש לו דין חטה שנמלח עם התרנגולת לכל א' מן הדיעות שבסעי' זה יעו"ש והב"ד ח"י או מ"ו כתב שבספרו מנ"י כלל ו' ס"ק כ"ג השיג עליו לפי שבנה בנין קבוע על יסוד רעוע כי המים מבטלין כח המלח ואין לו רק דין צונן ואינו נאסר ע"י שטיפה בעלמא אפי' אית ביה פילי דפסק הרב לעיל סי' תס"ה לאסור באווז ה"ד התם שמשפשף היטב במורסן או נשרה בתוכו משא"כ בשטיפה בעלמא ותערובת משהו וכתב ומ"מ משום חומרא דחמץ העלה שם דיש לקלוף מעט הבשר שהדיחו והוא חומרא בעלמא יעו"ש. וכ"פ הר"ז או' נ"ח. אבל ח"א כלל קכ"ב או' ח"י כתב דמד נא צריך קליפה כיון דאית פילי ואפי' לא נמלח הבשר כלל יעו"ש. ועיין א"א או' ל"ג.

רה[עריכה]

רה) וכתב מ"א ס"ק ל"ג שמעתי שנמצאת חטה בחבית דגים שנמלחו לשם פסח וצוה הגאון מהר"ר בנימין מפוזנא להשליך אותה שורה לנהר והשאר ימכור לעכו"ם עכ"ל והב"ד א"ר או' ל"ה. חק יוסף או' מ"ו. חמ"מ סוף או' ט"ו. ומיהו לפי דברי הט"ז שכתבנו לעיל או' קצ"ז משמע דא"צ לאסור כל השורה יעו"ש. וכ"כ בב"ה.

רו[עריכה]

רו) כתב מהר"ם מלובלין בתשו' סי' צ"א על ארבעה תרנגולת שנמלחו קו"פ ובאחת מהם היה הזפק מחובר מלא חטים שאותה התרנגולת שבה הזפק היא לבדה אסורה דאע"ג דפסק הרמ"א ביו"ד סי' ק"ה דחמץ בפסח אינה אוסרת אלא כדי קליפה לכ"ע מ"מ לא מלאני לבי להתיר אותה התרנגולת מאחר שהיה שם חמץ הרבה אבל שאר התרנגולות כולן מותרות יעו"ש והביאו מ"א שם והפר"ח בסוף הסי' וכתב שם הפר"ח דלו נראה להתיר אף אותה תרנגולת מטעם דעור הזפק מפסיק וסגי במקום קליפה ומיהו לפי מ"ש בסעי' י"ד להחמיר להעמיק כל סביבות החטה ה"נ יש להסיר מעט סביבות הזפק ושאר התרנגולת מותרת יעו"ש והיינו לפי פסק הש"ע אבל לפי מ"ש מור"ם ז"ל בהגה דהעיקר לאסור אותה חתיכה כולה וכו' א"כ ה"נ יש לאסור אותה תרנגולת כולה שנמצא הזפק בתוכה ואפי' אין בו אלא חטה אחת אבל שאר התרנגולות מותרות אפי' בלא קליפה כמ"ש לעיל או' קצ"ד יעו"ש. ומ"ש עו"ש המ"א בשם תשו' מהר"ם הנז' בענין חטה שנמנאת בחבית כרוב וכו' כבר כתבנו ע"ז לעיל או' קמ"א ומשם ואילך קחנו משם.

רז[עריכה]

רז) אם נמצא חטים בכלי כשר בבשר מליח וציר דנאסר הכלי בוודאי או בלא ציר דנאסר הכלי כ"ק עכ"פ אם הניחו אח"כ בשר לשם ומלחו מליחה גמורה ולא יש ציר בשולי הכלי אין מליחה לכלים להפליט אף משהו ואם יש ציר אח"כ אוסר ובע"פ עד הלילה א"צ לשער כ"א כ"ק מכלי. מש"ז או' ך'.

רח[עריכה]

רח) חטה חמוצה שנמצאת בפסח בתוך הקדירה שטמנו בה חמין בשבת מותרין שאר הקדירות והתבשילין שבתוכן. תשו' ר' עקיבא איגר סי' כ"ו. כר"ש או' ח"י. ועיין לעיל סי' תמ"ז או' כ"ו.

רט[עריכה]

רט) [סעיף טו'] תרנגולת צלויה שנמצא בה וכו'. כ"ז שנמצא בתוך התרנגולת די"ל שנתחמצה במים שהודחה בו אבל אם נמצא על התרנגולת א"כ אם איתא דהוי משעת הדחה היה נופל וע"כ השתא נפל ושומן הוי כמי פירות ואינו מחמיץ. ח"א כלל קפ"ב או' כ"ד. ועיין לעיל סי' תס"ב או' ח'.

רי[עריכה]

רי) שם. חטה מבוקעת וכו'. ולפי דברי מור"ם ז"ל לעיל בסעי' ט' ה"ה אפי' לא נתבקעה רק שנתרככה כמ"ש לעיל או' קפ"ו יעו"ש אבל אם לא נתרככה אינה אוסרת כלל.

ריא[עריכה]

ריא) שם. חותך מקום פעפועו וכו'. היינו שמעמיק כל סביבותיה וכמ"ש בסעי' הקודם. ביאורי הגר"א. וכ"כ ח"א כלל קכ"ב או' כ"ד דחותך מקום פעפועו היינו כדי נטילה. ומיהו הר"ז או' נ"ט כתב דמן הסתם אינו אוסר יותר מכדי קליפה. ועיין לעיל סי' תמ"ז או' טו"ב.

ריב[עריכה]

ריב) שם. חותך מקום פעפועו וכו'. והיינו בתרנגולת כחושה אבל אם היה שמן מקום מגעה של חטה נאסרת כולה דמפעפע בכולה וכמ"ש בסי' תמ"ז סעי' א' מ"א ס"ק ל"ד. ח"י או' ן' חק יוסף או' מ"ח. מק"ח או' ל"ז. ולפי מ"ש מור"ם ז"ל בסעי' הקודם אבל העיקר לאסור אותה חתיכה כולה וכו' ולא מחלק בין כחוש לשמן א"כ ה"ה הכא אף בכחוש יש לאסור כולה דלא גרע צלי ממליחה וכמ"ש האחרונים. מיהו הר"ז או' נ"ט כתב דאם לא נתבקעה החטה רק שנתרככה דבהפ"מ או במקום מניעת שמחת יו"ט יש לסמוך על בקיאותינו אם הוא כחוש ולהתירו אפי' באכילה לאחר שיסיר ממנו כדי קליפה כמ"ש ביו"ד סי' ק"ה עכ"ל. ולפי מ"ש באו' הקודם צריך כדי נטילה. וכ"ז כשצלה בקדירה או ע"ג גחלים כמ"ש הר"ז שם או' ס' או כשלא הפכו השפוד כמ"ש לקמן או' רי"ד יעו"ש.

ריג[עריכה]

ריג) שם. ויש אוסרים את כולה וכו'. דס"ל היפוך השפוד הוא כמו דבר המפעפע שאוסר את כולו אבל אינו יוצא מחתיכה לחתיכה. ביאורי הגר"א.

ריד[עריכה]

ריד) שם. לפי שכשמהפכין השפוד וכו'. וזהו דוקא בחמץ שאיסורו במשהו חיישינן לזה משא"כ בשאר איסורים דבטל בס' מ"א ס"ק ל"ה. ח"י או' נ"א. חק יוסף או' מ"ט. מק"ח או' ל"ח. מ"ב או' פ"ב.

רטו[עריכה]

רטו) שם. לפי שכשמהפכין השפוד וכו'. משמע מהכא דאי ברור שלא הפכו השפוד (או שנצלה ע"ג גחלים) דאין לאסור יותר מכדי מקום פעפועו. ולדעת הרב בהגה (בסעי' הקודם) ודאי דאין להקל בצלי יותר מבמליחה ואדרבא אפכא מסתברא דאפי' מאן דפליג במליחה להקל מודה דבצלי יש להחמיר. עו"ש או' ט"ז. מ"ב או' פ"ג.

רטז[עריכה]

רטז) שם. וכן יש מי שאוסר כל התרנגולות וכו'. דס"ל דהפיכת השפוד הוא כמו ניער וכיסה שמתפשט בכל החתיכות. ביאורי הגר"א.

ריז[עריכה]

ריז) שם. וכן יש מי שאוסר כל התרנגולות וכו'. וכן עיקר א"ר או' ל"ו. וכ"כ החמ"מ או' ט"ו בשם האחרונים דהכי הוא המנהג כדעת האוסרים.

ריח[עריכה]

ריח) שם. הנוגעות זו בזו וכו'. אבל אם אינם נוגעות אין אוסרות ולא אמרינן דהבליעה הולכת בכל הכלי כמ"ש ביו"ד סי' צ"ב דהתם מיירי בבישול וא"כ אם התרנגולת שמינה אפי' אינן נוגעות אוסרות הכל. מ"א ס"ק ל"ו. והב"ד האחרונים. וכ"כ הפר"ח (אלא שדעת הפר"ח אין לאסור כ"א דוקא בנתבקעה החטה כמ"ש לעיל או' ק"ב) שכל התרנגולות שנצלו בשפוד אפי' אינן נוגעות זו בזו נאסרו כולן לפי ששמנונית התרנגולת שנאסרה נוטפת על האחרות וכתב דהכי נקטינן להחמיר ודלא כפסק הש"ע יעו"ש. והדג"מ כתב על מ"ש המ"א אפי' אינן נוגעות אוסרות הכל היינו כדי קליפה או כדי נטילה ולא יותר וכ"כ המחה"ש על דברי מ"א כנז' דהאחרות שאינן נוגעות אינן נאסרות אלא כ"ק יעו"ש וח"י או' נ"ג כתב על דברי מ"א הנז' דבאינה מבוקעת אין להחמיר ומשמע דאפי' קליפה א"צ לאותן האחרות שלא נגעו אם אין החטה מבוקעת. והמק"ח או' ט"ל כתב דאפי' במבוקעת יש להקל יעו"ש. נמצא דרבו הדעות בזה וע"כ נראה דבאינה מבוקעת רק שנתרככה שיש פלוגתא בזה כמ"ש לעיל או' ח"ף ואו' ק"ב יעו"ש וגם באלו האחרות שלא נגעו ג"כ איכא פלוגתא ויש מתירין ע"י קליפה אפי' בנתבקעה החטה א"כ בלא נתבקעה החטה וע"י קליפה אותם האחרות שלא נגעו יש להתיר אותם בשופי.

ריט[עריכה]

ריט) [סעיף טז'] העוף מותר. דצלי אינו אוסר יותר מכדי קליפה והזפק הוא בכדי קליפה. ב"י בשם או"ח. ט"ז ס"ק כ"א. מ"א ס"ק ל"ז.

רכ[עריכה]

רך) שם. העוף מותר. והב"ח כתב דלפי מה שנוהגין לאסור בצלי במשהו א"כ אם נמצא חטה בזה שאחר שהבהבו אותו כל העוף אסור עכ"ל וכ"כ שכנה"ג בהגב"י או' כ"ג וכ"כ הפר"ח דלפי מה שנוהגין לסבב ולהפך התרנגולת כשמהבהבין נאסרת כל התרנגולת דומיא דהיפוך שפוד דלעיל וכן עיקר לאסור כל התרנגולת עכ"ל. אמנם הט"ז ס"ק כ"א כתב אע"ג דאנן ק"ל דצלי צריך ס' מ"מ כאן דאין שייך פעפוע בחטה סגי בקליפה ותו דהבהוב עדיף מצלי. וכ"כ מ"א ס"ק ל"ז דבהבהוב הכל מודים דשרי. וכ"כ א"ר או' ל"ז דהסכמת האחרונים דהבהוב עדיף מצלי ודלא כב"ח. וכ"כ חק יוסף או' ן' וכ"כ השו"ג או' ל"ג על דברי הפר"ח הנז' דאפי' הרא"ש שאוסר כל העופות בצלי משום שמהפך השפוד יודה הכא דמותר אפי' שמהפכין העוף ממטה למעלה אי משום שעור הזפק מפסיק אי משום דחומו קל הוא מצלי עכ"ל וכ"כ הנה"ש או' ח"י. וכ"כ העו"ש או' י"ז. חמ"מ או' כ"ט. ר"ז או' ס"א. ח"א כלל קכ"ב או' כ"ה. וכתב שם הר"ז דאפי' אם העוף שמן אין להחמיר בו יותר מכדי קליפה.

רכא[עריכה]

רכא) ואם נמצא החטה חוץ מן הזפק שאין הפסק נ"ל לאסור באכילה ולא בהנאה מיהו קצת משמע מהאחרונים דסגי נמי בקליפה דהבהוב אינו חם כ"כ. א"ר שם. ואם בישל אח"כ אין לאסור דיעבד בשביל הקליפה. א"א או' ל"ז.

רכב[עריכה]

רכב) ואם מלגו את התרנגולת עם הזפק כל התרנגולת אסורה שהרי ע"י המים מתערב הטעם בכולה. לבוש. וכ"ה דעת מרן ז"ל בב"י יעו"ש. ועיין לעיל סעי' י"ב.

רכג[עריכה]

רכג) ואם נמצא גרגיר חטה אצל התרנגולת בקערה ולא בתרנגולת עצמה הדעת נוטה להתיר שהרי ס"ס הוא ספק דשמא נתעכל בתוך התרגולת ואת"ל דאינו מתעכל בתרנגונת שמא השתא נפל בקערה ובתרנגולת מעולם לא היה. מרדכי פ' כל שעה. ב"י. לבוש.

רכד[עריכה]

רכד) ונראה שטוב וכשר המנהג שנוהגות קצת הנשים להסיר הקרקבן מכל וכל טרם הבהוב והמליחה. שכנה"ג בהגב"י או' כ"ד. וכן לכתחלה יש להזהיר הנשים שיטלו הזפק משם קודם הבהוב. עו"ש או' י"ז. וכ"כ האחרונים. ועיין לעיל או' קפ"ט.

רכה[עריכה]

רכה) ועיין בקו' טוב עין שבסוף ועד לחכמים שכתב שצריך איזה ימים קו"פ לקנות עופות שצריך לו לכל הפסח ולהאכילם מעת קנייתם דוחן ואורז שאין מחמיצין וכבר ראיתי לרב א' בכת"י שצידד לאסור לקנות תרנגולת בתוך הפסח שאם יהיה בזפק חטים נמצא שהוא קונה חמץ. ולי נראה שאם צריך לתרנגולת אין לבטל שמחת הרגל ויכול לומר בפי' שאין רוצה לקנות הזפק כלל ותיכף לשחיטה כשיפתחוה ימהר להשליך הזפק לרה"ר סתום כמו שהוא יעו"ש. שע"ת או' כ"ד. ועיין לעיל או' קי"ד.

רכו[עריכה]

רכו) שם. והחטה והשעורה צריך לשרפה וכו'. דכחמץ חשיבי שנתחמצו מליחת הזפק. לבוש.

רכז[עריכה]

רכז) שם. צריך לשרפה וכו'. אפי' לא נתבקע אלא שנתרככה בד"א כשהיא שלימה אבל אם היא שבורה הרי ניכר ששלט בה העיכול עד שנשתברה והרי זו כפרש ונפקע איסור חמץ ממנה וא"צ לבערה ואצ"ל שאינה אוסרת אפי' כד"ק. ר"ז או' ס"ב.

רכח[עריכה]

רכח) וכל זה בחטה ושעורה וכיוצא בהן מדברים שאפשר שבלען העוף כשהן שלימים ולא לעסן כלל ולכן אינן חשובין כמעוכלין עד שנשתברו שם במעיו אבל אם אכל מורסן וכיוצא בו מדברים רכים שבודאי נלעסו בפיו אם שהו במעיו כשיעור עיכול דהיינו מעל"ע הרי הם כמעוכלים לגמרי ונפקע מהם איסור חמץ ואם הקיאן דרך בית הרעי אפי' בתוך מעל"ע נפקע מהם איסור חמץ אבל אם בלע חטים ושעורים וכיוצא בהן והקיאן כשהן שלימים אף ששהו במיעיו יותר ממעל"ע לא נפקע איסורן וכן אם בלע שאר איסורין דינו כחמץ בפסח לענין זה. ר"ז או' ס"ג. ומיהו עיין בתשו' משיבת נפש סי' י"ב שכתב דשיעור עיכול י"ל דהוא ד' מילין וא"כ בשיעור מועט הוי עיכול ואין להחמיר באיסור משהו דרבנן ובפרט בלא נתבקעה. פ"ת.

רכט[עריכה]

רכט) שם. דלא חשיבי כמעוכלים. והא דתנן במס' אהלות בעופות ובדגים כדי שתפול לאור ותשרף. עיין בטור שהביא פלוגתא בזה וכתב שי"א שאין ללמוד איסור מטומאה ולזה הסכים אביו הרא"ש ז"ל יעו"ש. וכ"פ כאן בש"ע. וכ"פ הלבוש. וכ"ה דעת האחרונים. ועיין לעיל או' קס"ו. ועוד עיין מזה ביו"ד ססי' קפ"ג בטור וב"י ובאחרונים שם.

רל[עריכה]

רל) כתב בס' התניא כל ענייני פסח לא יעשה ע"י עכו"ם. מ"א סוף הסי'.

רלא[עריכה]

רלא) והיכא שיש טורח רב או ספק איסור אין להאמין לנשים ג"כ. וראוי שכל ענייני פסח יהיו נעשים ע"י גדולים זכרים בני דעת כ"ש עשיית המצה. א"א או' ל"ז.


מעבר לתחילת הדף
< הקודם · הבא >
Information.svg

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain).

אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.



שולי הגליון