כף החיים/אורח חיים/תסג

מתוך אוצר הספרים היהודי השיתופי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

כף החייםTriangleArrow-Left.png אורח חיים TriangleArrow-Left.png תסג

< הקודם · הבא >
מעבר לתחתית הדף


טור ומפרשיו

ארבעה טורים
··
בית יוסף
ב"ח
דרישה


שו"ע ומפרשיו

שולחן ערוך
··
אליה רבה
חק יעקב
יד אפרים
כף החיים
מגן אברהם
מחצית השקל
משנה ברורה
באר הגולה
ביאור הגר"א
ט"ז
לבושי שרד




לדף זה באתר "על התורה" לסימן זה באתר "תא שמע" לדף זה באתר "שיתופתא"


דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף


א[עריכה]

א) [סעיף א'] מותר לחרוך שני שבלים וכו'. ואף לפי המנהג שנהגו להחמיר ללוש ולקטף במי פירות כמ"ש לעיל סי' תס"ב סעי' ד' בהגה ולקמן סעי' ב' בהגה הכא שרי כמ"ש לקמן או' ז' יע"ש.

ב[עריכה]

ב) שם. מותר לחרוך שני שבלים וכו'. וכן מותר למלאת קדירה שבלים ליבשם בתוך התנור ואין חוששין שמא ע"י חום האור יצאו מים משבולת אחת ויפלו ע"ג חברתה ותחמיץ לפי שמים אלו נקראים מי פירות ואינן מחמיצין. גמ'. א"ר או' א' ר"ז או' א' מ"ב או' א' ואם גם זה מותר למקום שנהגו להחמיר במי פירות לדעת הא"ר ור"ז שם וח"י או' ג' גם זה מותר ורק לדעת הא"א זה אסור וכמ"ש לקמן או' ז' יעו"ש.

ג[עריכה]

ג) [סעיף ב'] העשוי משמן ומלח וכו'. ולא אסרינן ליה משום מילחא שהוא כמים ומעורב עם השמן לפי שהוא מועט ונשתנה צורתו ואין בו כח עם השמן אבל מים גמורים חיישינן בכל שהן ואפשר נמי דאי איכא מלח מרובה חיישינן בה. הר"ן פ' כ"ש. ב"י סי' תס"ב. ט"ז סי' זה סק"א. מ"א סק"א. ח"י או' ב' א"ר או' ב' חק יוסף או' ב' ר"ז או' ד' ומשמע מדברי הר"ן הנז' שכתב שהוא כמים דאפי' במלח שמבשלים מים דדינו כמים כמ"ש לעיל סי' תס"ב או' ע"ה אפ"ה שרי כיון שהוא דבר מועט וכ"כ הר"ז או' הנז' מיהו בחי' הריטב"א על מס' פסחים כתב וז"ל ותיקא שרי ואוקימנא במשחא ומלחא ומשום דמי פירות אין מחמיצין י"א שזה במלח הנחצב מן ההר אבל מלח הנעשה מן המים הרי הוא כמים ואסור וי"א שאפי' מלח הנחצב מן ההר גם הוא ניתך למים אלא דהכא לפי שהמלח מועט כדי נתינת טעם לא חששו ואחרים פירשו דבכל מילחא מיירי והכא מיירי כשנתבשלו הקמח והשמן בתחלה יפה ואח"כ נתן בו מלח דהו"ל כאפוי ואינו בא לידי חימוץ וזה נראה נכון להריטב"א עכ"ל והביאו מ"ב בב"ה וכתב ולדינא נראה דטוב לכתחלה להתנהג כהריטב"א ליתן המלח לבסוף אחר שנתבשל המאכל.

ד[עריכה]

ד) שם. והוא שלא יהא בו מים. אפי' כל שהוא כמ"ש באו' הקודם. דאי אית בית מים הו"ל מי פירות עם מים שממהר להחמיץ כמ"ש לעיל סי' תס"ב או' ב' יעו"ש.

ה[עריכה]

ה) שם. הגה ולדידן שנוהגין להחמיר במ"פ. כמ"ש לעיל סי' תס"ב סעי' ד' בהגה יעו"ש.

ו[עריכה]

ו) שם. בהגה גם זה אסיר. אם לצירך חולה ולזקן כמ"ש בהגה שם. וכ"כ א"א או' ב' מ"ב או' ה'.

ז[עריכה]

ז) שם. בהגה גם זה אסור. ומשמע דההיא דסעי' א' מותר גם לדידן. ונ"ל טעמא דמה שאנחנו מחמירין במי פירות היינו שלא לעשות תערובת בידים אבל אם הוא בא ממילא שבקינן ליה אדינא דמותר. ט"ז סק"ב. והביאו מ"א סק"ג וכתב אבל התו' במנחות דף נ"ד ע"א כתבו דשרי מטעם דלא חיישינן שמא יצאו מים דמילתא דלא שכיחא היא עכ"ל וכ"כ ח"י או' ג' אבל הא דלעיל לחרוך שבלים מותר אף לדידן כיון שהוא רק חששא בעלמא ואפי' ליבשה בתוך הקדירה ג"כ מותר מה"ט. וכ"כ א"ר או' א' ר"ז או' א' מיהו בא"א או' א' כתב דוקא ליבשם כך שרי דא"נ דייב מי פירות הן אבל לקלות בקדירה אסור לדידן יעו"ש. ועיין לעיל או' ב'.

ח[עריכה]

ח) ודע דאם ייבשו קליות בקדרה ופלטו מים שלהן ואח"כ טחנו ולשו עם מים ושהה קצת י"ל דיעבד אסור דהוי מי פירות עם מים אף בזה אחר זה. א"א שם ועיין לעיל סי' תס"ב או' טו"ב.

ט[עריכה]

ט) [סעיף ג'] כרמל שמהבהבין אותו וכו'. ר"ל אעפ"י שהדגן שלו כבר נקלא באור וא"כ הקמח שלו הו"ל כאפוי וק"ל דאפוי אינו מחמיץ אפ"ה אסור דחיישינן שמא לא נקלה יפה וכו'.

י[עריכה]

י) שעורים של גוים קלוים אם אוכלם כמות שהן שרי בפסח אבל אין לבשלם אח"כ בפסח. ושעורים שעושים בכלי מנוקב ומונח ע"פ קדירה של מים רותחים ומניחים אותם על האש עד שירתיחו השעורים יפה ואח"כ טוחנין אותם אסורים אפי' להשהותם מט"י לעיל ססי' תמ"ג. מחב"ר או' ד'.

יא[עריכה]

יא) שכר מתאנים שיש בו חשש חימוץ מותר להשהותו. שו"ת סמא דחיי חא"ח סי' ט' מחב"ר או' ה'.

יב[עריכה]

יב) גרעיני הקאוי שקלו אותם במחבת כנהוג ואח"כ קודם טחינה מצאו ביניהם גרעיני שעורים שנקלו עמהם עיין בשו"ג או' ג' שכתב כמה צדדין להתיר לשתות מימיהם בפסח וכתב דמותר לשתות מי הקאוי הזה בפסח אפי' אם אירע זה בפסח יעו"ש, ובענין אם יש לאסור הקאוי בפסח לנוהגים איסור בקטניות כבר כתבנו לעיל סי' תנ"ג או' כ"ב יעו"ש.

יג[עריכה]

יג) שם. שמא לא נקלה באור יפה וכו'. וצ"ע אם נתנוהו בדיעבד במאכל אם אוסרים מפני חששא זו דהא רש"י מתיר אפי' לכתחלה וכ"כ הב"י בשם הרמב"ם. מ"א סק"ד. והביאו ח"י או' ג' וכתב מה שמשמע מסתימות לשונו דגם בכרמל הקלוי לדעת הרמב"ם ורש"י דמותר לכתחלה זה ודאי אינו דלא פליגי אסתמא דש"ס דאוסר וכ"כ הרמב"ם בפי' דאסור וא"כ הוי ספיקא דאו' ואסור בדיעבד אך בקמח הקלוי כיון דלדעת הרמב"ם ורש"י מותר אפי' לכתחלה אפשר לסמוך דיעבד ולהתיר בהנאה או לשהותה עד אחר פסח עכ"ל. וכ"כ המאמ"ר או' ד' וכ"פ הר"ז או' ב' מ"ב או' ז' ואו' ח'.

יד[עריכה]

יד) שם. שמא לא נקלה יפה וכו'. ובענין מצה שנילוש בה קמח כבר כתבנו לעיל סי' תנ"ט או' פ"א ואו' פ"ב קחנו משם.

טו[עריכה]

טו) חולה שיש בו סכנה ואמר הרופא להשקותו מי שעורים וא"א במשקה אחר אפי' בספק סכנה ודאי דמותר אבל אם אפשר במשקה אחר אע"ג דבמי שעורים ימצא נחת רוח יותר אין נותנים לו. מיהו אם יצלו השעורים תחלה יפה ואח"כ יבשלוהו דבחולה שיש בו סכנה אם ימצא נ"ר במי שעורים או שיש לו תועלת יותר מדבר אחר אע"ג דחיישינן שמא לא נקלה יפה כיון דחששא בעלמא הוא בחולה לא החמירו ועוד דאיכא למימר דה"ד בקמח שנקלה בסתם חיישינן לא נקלה יפה אבל אם בתחלה קלו אותה לכך ונתכוונו לייבש אותם יפה כדי ליתן מימיהם לחולה שלא יהא חשש חמץ איכא למימר דשרי. מהרח"ש ח"ג סי' ז' יעו"ש, ונראה דאי נתכוון לכך לייבש אותם יפה כדי ליתן מימיהם לחולה אפי' אין בו סכנה מותר. חקת הפסח או' א' ועיין עוד מזה לעיל סי' תנ"ד או' כ"ג ולקמן סי' תס"ה על סעי' א' יעו"ש.

טז[עריכה]

טז) שם. וכן כשמוללין הקדירות החדשות. והיינו שדרכם היה בקדירא חדשה לבשל בה קמח ומים וחומץ וכן פי' הר"ן פ' כ"ש, ב"ח, ר"ז או' ה' ועיין באו' שאח"ז.

יז[עריכה]

טוב) שם הגה. פי' שנותנין קמח וכו'. זה הפי' הוא לדעת הטור אבל הרב"י שהעתיק לשון הרמב"ם שכתב הקדירות החדשות הוי פירוש שעושין כן בפעם ראשונה להקשות הקדירה. מ"א סק"ד. מאמ"ר או' ג' מ"ב או' ט'.

יח[עריכה]

חי) שם. אלא מצה אפויה וכו'. עיין בטור שתמה על הרי"ף והרא"ש שכתבו סתמא להתיר במצה אפויה דבגמ' קאמר דאפי' במצה אפויה אסור היכא דאיכא עבדי שמזלזלין במצות או כיוצא בזה דאיכה למיחש דאתי לשרויי אף בקמחא עכ"ל אמנם הב"י כתב דאין כאן תמיהא כלל דנקטינן כלישנא בתרא של הגמ' דשרי אפי' באתרא דשכיחי עבדי יעו"ש וכן הסכים הב"ח, וכ"ה הסכמת אחרונים שהעתיקו כדברי הש"ע להלכה, ומיהו המאמ"ר או' ה' כתב דמ"ש מרן ב"י ליישב אינו מספיק וסיים ומ"מ דלכ"ע אין איסור אלא במצה אפויה שחזרו וטחנו אותה משא"כ אם לא חזרו וטחנו אלא כתשו אותה כמו שאנחנו נוהגין שפיר דמי למיעבד בה כל צרכנא דהא מינכרא ולא אתי לאחלופי עכ"ל אבל הסכמת הלבוש והאחרונים כדברי הש"ע וכתבנו זה לומר דאם יש איזה מקום שנהגו להחמיר שלא להשתמש בפסח בקמח מצה אפויה משום דאתי לאחלופי בקמח של ה' מיני דגן עכ"פ במצה כתושה אין להחמיר משום דלא אתי לאחלופי. ועיין לקמן או' כ"א.

יט[עריכה]

יט) שם. אלא מצה אפויה וכו'. וכן בקמח עדשים ושאר קטניות. שרי שאינו מחמיץ. טור. ב"י. פר"ח. מיהו הט"ז סק"ג כתב דהיכא דאיכא עבדי יש לחוש לאחלופי בקמח של ה' מיני דגן דדמיא לקמח ה' מינין יותר ממצה אפויה יעו"ש. ולפי מ"ש מור"ה ז"ל בהגה לעיל סי' תנ"ג סעי' א' שנהגו שלא לאכול מיני קטניות כ"ש שיש לאסור באלו שנעשו קמח וכ"כ הט"ז שם. וע"כ רבני האשכנזים לא העתיקו דין זה משום דבלא"ה נוהגין שלא לאכול מיני קטניות.

כ[עריכה]

ך) וכתב השי"ג סוף או' ד' דלפי מנהגם לאסור מיני קטניות שהם מעשה קדירה (ר"ל שמנהגם לאסור רק מעשה קדירה כמו אורז וכדומה וכמ"ש בסי' תנ"ג או' ג') גם הכא אין ליתן קמח קטניות בשום קדירה כ"א ממצה אפויה יעו"ש.

כא[עריכה]

כא) שם. אלא מצה אפויה וכו'. ובקושטנטינ"א נוהגין איסור לעשות פאטשיל"ש או לטגן דגים במצה אפויה משום דאתי לאחלופי אבל בסופגנין מותר. מ"א סק"ה. וכבר כתבנו ע"ז לעיל סי' תס"א או' ל"א קחנו משם. ומ"מ אף במקום שנהגו איסור במצה טחונה כתושה שרי כמ"ש לעיל או' ח"י.


מעבר לתחילת הדף
< הקודם · הבא >
Information.svg

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain).

אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.



שולי הגליון