כף החיים/אורח חיים/תמ

כף החיים ‏ אורח חיים תמ

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

א

א) [סעיף א'] אם הוא חייב באחריותו וכו'. דהכי איתא בפסחים ה' ע"ב. לא יראה לך שאור, שלך אי אתה רואה אבל אתה רואה של אחרים ושל גבוה. יכול יטמין ויקבל פקדונות מן הנכרי ת"ל לא ימצא בבתיכם. ואוקי אח"כ בגמ' הא דקביל עליה אחריות הא דלא קביל עליה אחריות יעי"ש.

ב

ב) שם, אם הוא חייב באחריותו וכו'. כגון שאמר לו הישראל אם יגנב או יאבד ממני אשלם לך וקנה ממנו העכו"ם בקנין סודר שלא יחזור בו או אפי' לא קנה ממנו אלא שדין המלך הוא שישלם לו כיון שאמר לו כן בפי' בשעת הפקדון. ח"י או' א' ר"ז או' ט'. אבל חק יוסף או' א' כתב דחייב באחריותו היינו מדינא דמלכותא דמאי בזה אי חייב בדין ישראל או לא דוודאי יתבע הגוי בדיניה יעו"ש. וכ"כ הברכ"י או' א'. ולי נראה דהכל לפי הזמן דאם שכיח שיתבע הגוי בדיני ישראל ונתחייב הישראל באחריות בדיני ישראל אז חייב לבער ואם לא שכיח שיתבע הגוי רק בדינא דמלכותא אז אינו חייב לבער כ"א אם הוא חייב בדינא דמלכותא.

ג

ג) שם. מגניבה ואבידה. עיין תו' פ' האומנין ופ' שבועות הדיינין שכתבו לדעת רש"י אינו חייב לבער אלא א"כ קבל עליו אחריות דאנוסין ועיין בש"כ לח"מ סי' ע"ב שכתב הרבה פו' חולקין על רש"י וטרח לתרץ דברי רש"י יעו"ש. ח"י או' ב' וכ"ה דעת האחרונים כדברי הש"ע.

ד

ד) שם. בכל מקום ברשותו וכו'. ואם יחד לו בית בפ"ע אם חייב לבער עיין לקמן או' כ"ז.

ה

ה) שם. חייב לבערו. ולא מהני ביטול והפקר בחמץ של אחרים שקבל עליו אחריות ואין זה דרך מוציאתו מלעבור על בל יראה ובל ימצא ואין לו תקנה אלא שריפה. שו"ת שאגת אריה סי' ע"ז. מחב"ר או' א' שע"ת או' א' וכ"כ א"א סי' תמ"א או' ד' וסיים גם א"א למוכרו בלי רשות העכו"ם יעו"ש ומיהו י"א דמהני ליה ביטול וגם יכול למוכרו כמ"ש לקמן או' יו"ד יעו"ש. ועיין שדה חמד מע' חמץ ומצה סי' ה' או' ל"ג שהביא דעת החולקים על שו"ת שאגת אריה הנז' יעו"ש. ואם יחד לו בית בפ"ע וביטלו ג"כ אפשר דיש לסמוך על המתירין אבל לכתחלה לא יעשה כן לקבל חמץ מעכו"ם באחריות אם יודע שישאר אצלו בפסח.

ו

ו) גם בחמץ של אחרים שקבל עליו אחריות איכא עשה דתשביתו. שו"ת הנז' סי' ע"ח. מחב"ר או' ג' שע"ת שם.

ז

ז) אם מוציא חמצו מרשותו אפי' תוך הפסח סגי ליה מה"ת לענין שלא יעבור בבל יראה ובל ימצא אבל לענין עשה דהשבתה לא מהני ליה עד שיבערנו. שו"ת הנז' סי' פ"ג ופ"ד. מחב"ר או' ו' שע"ת שם. והיינו לדעת הרמב"ן ודעמיה כמ"ש לקמן או' מ"ה יעו"ש.

ח

ח) שם חייב לבערו. היינו אם אין העכו"ם מצוי כאן אבל אם הוא מצוי מחזירו לו קודם שיגיע זמן האיסור.

ט

ט) שם. חייב לבערו. ואם עבר ולא ביערו ובא העכו"ם אחר הפסח רשאי ליתן לו החמץ דהא חמץ שעבר עליו הפסח אינו אסור אלא מטעם קנס ובזה לא קנסו ומ"מ י"ל דאסור ליתן לעכו"ם דשמא יחזור העכו"ם וימכרנו לישראל ויכשל ישראל בחמץ שעבר עליו הפסח. מ"א סק"א. אבל הח"י או' ד' כתב דמותר להחזיר לעכו"ם ואין להחמיר משום שמא ימכרנו לישראל יעו"ש. וכ"כ מק"ח או' ג' י"א בהגה"ט חקת הפסח א' ד' ר"ז או' י"ז: וכתבו שם הר"ז דהמחמיר לבערו ולשלם לעכו"ם דמיו כדי שלא תבא תקלה לישראל אחר על' ידו תע"ב. מיהו בתשו' כתב סופר סי' פ"ד מסיק דלישראל הנפקד בעצמו אסור אפי' בהנאה ולאחרים מותר אפי' באכילה כיון שאין גוף החמץ של ישראל יעו"ש. ולפי"ז מותר להחזיר לעכו"ם אעפ"י שיודע שימכרנו לישראל.

י

י) שם. חייב לבערו. ואם בא למוכרו לעכו"ם אינו יכול למוכרו רק סמוך לזמן ביעור. וכן יכול לבטלו בזמן ההוא. מק"ח שם. מיהו מדברי הר"ז בק"א או' י"א משמע דיכול למוכרו אימתי שירצה ובענין הביטול כתב דאינו יכול לבטל כ"א לאחר שיתכוין לזכות בו יעו"ש. ועיין לעיל או' ה'.

יא

יא) שם הגה. ואפי' חזר והפקידו ביד עכו"ם אחר. שאינו בעליו שהרי הוא כשלו והו"ל כמפקיד חמצו ביד עכו"ם. שה"ג. ומשמע דאם הפקידו ביד בעליו אינו עובר. מ"א סק"א. ואפי' לא קבלו עליו הבעלים אחריות, מק"ח או' ד' וכן הסכים חק יוסף או' ה' כדברי מ"א והשיג על ח"י יעו"ש, וכן הסכים הגר"א. וכ"כ ח"א כלל ק"ך או' א'.

יב

יב) שם, בהגה. ואפי' חזר והפקירו וכו'. זהו לדעת הרמב"ם והנמשכים אחריו אבל לשיטת ר"ת א"צ לבער. פר"ח אמנם דעת האחרונים כדברי מור"ם ז"ל.

יג

יג) שם בהגה. ואפי' חזר והפקידו וכו'. ואם מתחלה נתן העכו"ם חמצו ברכות עכו"ם ושם קבל עליו ישראל אחריות א"צ לבערו. עט"ז. מ"א שם. ח"י או' ו' חק יוסף שם. מק"ח שם. ח"א שם. ר"ז או' י"ד.

יד

יד) שם בהגה. ביד עכו"ם אחר. ואפי' אותו כותי קבל עליו אחריות אינו מועיל וחייב לבער. עו"ש או' א' ח"י או' ה' א"ר או' ג' חק יוסף או' ד' מיהו המ"א סק"א כתב דאם הישראל הפקידו אצל עכו"ם אחר וקבל עליו העכו"ם השני אחריות מגניבה ואבידה שרי יעו"ש. וכ"פ המק"ח או' ד' וכ"נ דעת הנה"ש או' ב' וע"כ נראה דלכתחלה יש להחמיר דהיינו שיחזירנו לבעליו אם אפשר או שימכרנו לעכו"ם אחר קודם זמן איסורו ובדיעבד כגון שאין בעליו כאן והגיע זמן איסורו שאינו יכול למוכרו יש לסמוך על המתירין. וכ"פ הר"ז או' ע"ז.

טו

טו) שם בהגה. ואפי' חזר והפקידו ביד עכו"ם אחר. ומ"מ לאחר הפסח שרי בהנאה. שאגת אריה סי' פ"ה. מחב"ר או' ח' שע"ת או' ב'.

טז

טז) וחמץ נוקשה של עכו"ם ביד ישראל וקבל עליו אחריות ועשה לו מחיצה י"ט שרי. א"א סי' תמ"ב או' י"ז.

יז

טוב) אחד לקח חמץ מחבירו ונתן לו מעות ולא משך והלוקח מכרו לעכו"ם אצל הב"ד שבעירו והמוכר לא מכרו לא נאסר. תשו' עונג יו"ט סי' כ"ה, פת"ע או' ג'.

יח

חי) עכו"ם המעמידים קמח (של חטים לתותין) אצל ישראל בבית ונותנים שכירות בכל שבוע דבר קצוב ואחריות על ישראל אין תקנה אלא או שהמפקיד יתן רשות למוכרו או יפקדנו אצל עכו"ם אחר ויקבל עכו"ם השני אחריות והמקום ימכור לי. מש"ז או' א' ועיין לעיל או' ה' ודו"ק.

יט

יט) שם. וי"א וכו'. הוא דעת בה"ג והרא"ש. ואפי' אם אינו חייב וכו' הוא דעת הרמב"ם בפ"ד. ויש חולקין הוא דעת הראב"ד בהשגות דפליג על הרמב"ם וס"ל דאונס אינו כדין אחריות כמבואר כ"ז בטור וב"י יעו"ש.

כ

ך) שם. אלא שומר חנם וכו'. ובס' א"ז הכריע דלכתחלה אף בשומר חנם חייב לבער ובדיעבד אם שכח לבער יש לסמוך על דיעה ראשונה דכל שאינו חייב באחריות גניבה ואבידה אינו מבער. ח"י או' ז' ח"א כלל ק"ך או' ב' ר"ז או' ט"ז ובק"א או' ו'.

כא

כא) שם. שהעכו"ם אלם וכו'. ולכן במכירת חמץ שזוקפין הדמים במלוה וכשיאבד לו החמץ לא ישלם לו העכו"ם הוי כעכו"ם אלם וצריך למכור לו החדר שהחמץ בתוכו דאז הוי כקיבל אחריות על חמצו של עכו"ם בבית עכו"ם אבל להשכיר החדר אסור דיחד לו בית לא מהני לכתחלה (כמ"ש לקמן או' כ"ז) אבל מי שדר בבית בשכירות יכול להשכירו להעכו"ם ג"כ. מק"ח או' ח' ועיין לקמן סי' תמ"ח או' נ"ה.

כב

כב) שם. ויש חולקין. הוא דעת הראב"ד כמ"ש לעיל או' י"ט יעו"ש.

כג

כג) שם. ויש חולקין. ודעת גדולים כו' כדעה ראשונה והיא עיקר. ח"י או' ח' ור"ל בדיעבד אם לא ביער יש לסמוך על דעה ראשונה דאם אינו חייב באחריות דגניבה ואבידה אינו נאסר אחר הפסח דהא אפי' בשומר חנם כתב ח"י לכתחלה חייב לבער כמ"ש לעיל או' ך' יעו"ש. וכ"כ א"ר או' ד' דדעת הש"ע משמע דס"ל עיקר כהרמב"ם דדוקא קיבל בגניבה ואבידה הוא דחייב לבער ומ"מ בדיעבד בשכח לבער יש לסמוך על ר"י והרמב"ם דמותר לאוכלו אחר הפסח יעו"ש וכ"כ מק"ח או' ו' ר"ז או' ט"ז. ח"א כלל ק"ך או' ב' ומיהו אם הוא חייב באחריות מדינא דמלכותא לכ"ע חייב לבער. ח"י שם. א"ר או' ה' מק"ח שם. ח"א שם. ועיין לעיל או' ב'.

כד

כד) [סעיף ב'] אינו חייב לבערו וכו'. ומותר לשהות בביתו. וה"מ בחנם אבל בשכר אסור דהא משתכר באיסור הנאה מיהו בדיעבד שקבל שכרו מותר. לבוש. וכ"מ מתשו' הרשב"א סי' קמ"ז. חק יוסף או' ז' ועיין לקמן סי' ת"ן סעי' ה' בהגה.

כה

כה) שם. אינו חייב לבערו וכו'. אבל בפסח (וה"ה בערב פסח משעה ששית ולמעלה. ר"ז או' ז') אינו יכול לקבל כלל פקדון חמץ אפי' בלא אחריות כלל. ח"י או' ח' חק יוסף שם. מק"ח או' ז'.

כו

כו) שם. כגון שהוא גר תושב. שיד ישראל שולטת עליו. מ"א סק"ב. וגר תושב היינו שקבל עליו ז' מצות בני נח כמ"ש ביו"ד סי' קכ"ד סעי' ב'.

כז

כז) שם וצריך לעשות לפניו מחיצה וכו'. ומשמע מדברי הש"ע דמיירי בלא קיבל עליו אחריות ואפ"ה צריך מחיצה י"ט כדי שלא ישכח ויאכלנו אבל בקיבל עליו אחריות לא מהני מחיצה ויחוד בית בפ"ע אלא דוקא צריך ביעור. וכ"כ הט"ז סק"ב והעו"ש או' ב' והמאמ"ר או' ד' וזהו דעת רש"י והרמב"ם והרי"ף והרשב"א אבל דעת ר"ת והרא"ש ובטל העטור והרמב"ן דבלא קיבל עליו אחריות לא בעי מחיצה יו"ד אלא מפנהו לכל מקום כדי שלא יכשל בו וקיבל עליו אחריות די לו ביחוד בית או במחיצה יו"ד דכיון דיחד לו בית לאו ברשותו הוא ואע"ג דקיבל עליו אחריות כמבואר בב"י יעו"ש. וכ"פ בשו"ת שאגת אריה סי' ע"ח כדעת ר"ת וסייעתו יעו"ש. והביאו מחב"ר או' ב' ושע"ת או' א' אמנם ח"י או' ג' כתב דהאחרונים הכריעו דלכתחלה יש להחמיר אף ביחד לו בית ובדיעבד אין להחמיר. וכ"כ מק"ח או' ב' ר"ז או' ט"ז ובק"א או' ח' ח"א כלל ק"ך או' א',

כח

כח) ואם הוא חייב באחריותו מדינא דמלכותא כתב חק יוסף או' ב' דאף לדעת ר"ת וסייעתו לא מהני יחוד בית יעו"ש מיהו משאר דברי הפו' נראה דאין חילוק דאף אם חייב בדינא דמלכותא מהני יחוד בית לר"ת וסייעתו,

כט

כט) ואם בשעה שבא העכו"ם להפקידו אצלו וקבל עליו הישראל אחריות יחד לו קרן זוית שאמר לו הנח חמץ שלך בזוית זו כתב ב"י דהוי זה כחמצו של עכו"ם ברשות עכו"ם ואין זקוק לבער לכ"ע אבל הב"ח חולק וכתב דלדעת רש"י ודעימיה גם בכה"ג צריך לבער יעו"ש. ומיהו כבר כתבנו לעיל דדעת הפו' להקל בדיעבד ולסמוך על ר"ת וסייעתו.

ל

ל) אע"ג דחמץ משש שעות ולמעלה אפי' של עכו"ם וקבל עליו אחריות איתיה בעשה דתשביתו אפ"ה אם לא יחד לו בית או עשה מחיצה עד לאחר שש שעות אע"ג דעובר עליו בהשבתה שרי בהנאה לאחר הפסח. שו"ת שאגת אריה סי' ע"ט. מחב"ר או' ד' שע"ת או' א' ועיין לקמן סי' תמ"ח או' ק'.

לא

לא) אם לא עשה תקנות הנז' אפי' אחר שש שעות קודם פסח אלא עשה תוך הפסח אסור בהנאה אחר הפסח. שו"ת הנז' סי' ף' מחב"ר או' ה' שע"ת שם.

לב

לב) אם חמץ של ישראל בבית נכרי דאין ישראל עובר מה"ת אם יחד לו הנכרי בית לא מהני להחמיר. שו"ת הנז' סי' פ"ו. מחב"ר או' ט' ועיין לקמן או' מ"ה.

לג

לג) שם. וצריך לעשות לפניו מחיצה וכו'. והא דלא סגי כאן בכפיית כלי לפי שעושה זה לכל ימי פסח לפעמים נוטלין את הכלי לצורך לכן לא סגי בכפיית כלי כן פירש"י. ח"י או' יו"ד. א"ר או' ו' חק יוסף או' ח'.

לד

לד) שם. לפניו מחיצה וכו'. ואין לעשות מחיצה ע"י סדין לפי שהולכין ובאין תחתיו. ח"י שם. ומשמע דאם קשרו מלמטה בענין שאי אפשר להלוך ולבא תחתיו שפיר דמי. ועיין לקמן או' ל"ז.

לה

לה) שם. לפניו מחיצה וכו'. ואפי' חמץ שאינו נאכל כמו שהוא כ"א ע"י בישול צריך ג"כ לעשות לפניו מחיצה. כ"מ מדברי הרמב"ם פ"ד דין ב' שכתב שמא יבא להסתפק ממנו משמע דבכל גוונא שראוי לאכילה או לשתייה חיישינן וצריך לעשות לפניו מחיצה. ואפי' במקום שנזהרין מפת עכו"ם והפקיד אצלו פת ג"כ צריך לעשות לפניו מחיצה. מאמ"ר או' ה' בשם הר' מנוח יעו"ש.

לו

לו) שם. כדי שלא ישכח ויאכלנו. משום דלא בדילי מיניה כולי שתא משא"כ בשאר איסורין א"צ מחיצה דבדילי מינייהו. מ"א סק"ג.

לז

לז) שם בהגה. כופה עליו כלי. ואע"ג דאפשר לעשות מחיצה בסדין כמ"ש רסי' שט"ו מוטב לעשות בכפיית כלי מע"י סדין דסדין הולכין ובאין תחתיו. מ"א סק"ד. מיהו אם היה הסדין קשור למטה שלא יהא נע ונד עדיף מכלי. א"א או' ד'.

לח

לח) שם בהגה. ודוקא ביו"ט וכו'. ומשמע דבחו"ה לא הטריחוהו חכמים לעשות מחיצה. עו"ש או ב' וכ"כ ח"י או' י"א דאם הוא בחו"ה יכול לטלטלו ולזרקו מהבית ע"י דבר אחר או לבערו לגמרי אם אינו מחוייב לשלם לנכרי ואין לטרוח לעשות מחיצה בחו"ה יעו"ש. אבל הט"ז סק"ג כתב דגם בחו"ה יש לו לעשות מחיצה. וכ"כ מ"א סק"ה. א"ר או' ח' חק יוסף או' יו"ד. מק"ח או' ט' ר"ז או' ה' ח"א כלל ק"ך או' ד' מיהו אם לא הניחו אלא לחצי יום יש להקל בכפיית כלי. מ"א שם. מק"ח שם. חמ"מ או' ז' ר"ז או' ו' ח"א שם.

לט

טל) שם בהגה. אבל אם הוא קודם יו"ט וכו'. וה"ה במוצאי יו"ט לערב מיד יעשה לפניו מחיצה כהלכתה ולא יסמוך על כפיית כלי גזירה שמא ינטל הכלי לצורך תשמישו ויתגלה החמץ וישכח ויאכלנו. ר"ז או' ה'.

מ

מ) [סעיף ג'] אינו זקוק להוציאו וכו'. וליכא למיחש שיאכלנו דהא העכו"ם משמרו וגם אינו מסור בידו. מ"א סק"ו. ומה שנהגו לגעור בעכו"ם הנכנס ברשות ישראל מטעם דשמא יפלו פירורין מידו ופעמים יבא בהן לידי איסור. ח"י אר י"ב בשם שה"ל כלל ז' ומה"ט לא יניח לאכול אם מפרר. א"א א' ו' ונראה דאם העכו"ם אוכל על מפה שלו ואח"כ לוקח אותה עם הפירורין ויוצא לחוץ אין להקפיד אפי' אם מפרר בשעת האכילה,

מא

מא) שם. אבל אסור להעלותו עמו על השלחן. ואפי' השלחן הוא גדול אסור דלא פלוג רבנן. ח"א כלל ק"ך או' ד'.

מב

מב) שם. אבל אסור להעלותו עמו על השלחן. ואם אין הישראל אוכל מותר להניח לעכו"ם לאכול על השלחן שלו. מ"א סק"ז. א"ר או' יו"ד. ורק שינקה יפה השלחן אח"כ מק"ח או' יו"ד. ר"ז או' ד' ח"א שם, וכן צריך ליזהר כשילך העכו"ם מביתו שיטול כל חמצו עמו ולא ישתייר ממנו מאומה בבית הישראל. ר"ז שם.

מג

מג) שם. ואפי' בהפסק מפה. ואעפ"י דאם א' אוכל בשר וא' חלב שרי בהפסק מפה (כמ"ש ביו"ד סי' פ"ח) הכא כיון דחמץ במשהו א"א שלא יתערב פירור א' של עכו"ם בשל ישראל ואסור משום לך לך אמרינן נזירא סחור סחור לכרמא לא תקרב. תשו' הרשב"א סי' קע"ז. מ"א שם.

מד

מד) שם ואפי' בהפסק מפה. ל"מ אם מכירין זה את זה דאסור דקרוב הדבר לבא לידי פשיעה אלא אף אין מכירין זא"ז אסור דכיון דחמץ במשהו רחוק שלא יתערב פירור א' משלו בשל ישראל. עו"ש או' ג' ואפי' במקפידין זה על זה אסור. חק יוסף או' י"ב. וכתב וכ"נ מדברי הש"ע ורמ"א שלא ירדו לחלק בין מכירין לשאין מכירין ובאין מקפידין למקפידין כמ"ש ביו"ד סי' פ"ח ודלא כח"י דמתיר יעו"ש. וכ"כ המאמ"ר אי' ז' א"א או' ז' ר"ז או' ג' הגר"א.

מה

מה) [סעיף ד'] אעפ"י שקבל עליו הנפקד אחריות וכו'. דין זה במחלוקת שנוי דלדעת הרמב"ן ושאר פו' אינו עובר המפקיד כיון שאינו ברשותו אך מדרבנן מיהא חייב לבער ולדעת הרמב"ם והר' יונה והרא"ש המפקיד עובר והטעם כתב הרא"ש דאעפ"י שהנפקד קיבל עליו אחריות מ"מ עיקר הממון של בעלים הוא וכיון. שהשאיל הנפקד ביתי לשמירת ממונו קרינן ביה ביתו של המפקיד ולפיכך עובר המפקיד כמבואר כ"ז בטור וב"י ופסק בש"ע כדעת הרמב"ם והר"י והרא"ש דעובר המפקיד. ועיין עוד באו' שאח"ז.

מו

מו) שם. עובר עליו המפקיד. אבל הנפקד אין עובר עליו אם הוא ישראל אך מדרבנן חייב לבערו בשהגיע שעה ששית כדלקמן סי' תמ"ג סעי' ב' כ"כ הלבוש וכ"ה דעת הט"ז סק"ד וח"י או' י"ד יעו"ש. אבל העו"ש או' ד' כתב דמ"ש עובר עליו המפקיד לאו לאפוקי להנפקד שהרי כתב בסעי' א' שאם קיבל עליו אחריות דנפקד עובר עליו וחייב לבערו אלא ע"כ דתרווייהו עברי עליו יעו"ש. וכ"כ בבאה"ג. א"ר או' י"ג. מאמ"ר או' ח' ר"ז או' א' ח"א כלל ק"ך או' ה' וכ"כ בשו"ת שאגת אריה סי' פ"ה והביאו מחב"ר או' ז' ושע"ת או' ח' מיהו הפר"ח פסק דתרתי בעינן לעבור עליו שיהא שלו וברשותו הא לאו הכי אינו עובר עליו ורק מדרבנן מיחייב לבעורי ואם הוא בעיר אחרת שאינו מצוי בידו לבערו אפי' ביטול לא בעי יעו"ש. ונ"מ לענין תיקון אם עבר ולא ביער או לענין אם נאסר בהנאה אחר הפסח כאשר יבואר לקמן בסי' תמ"ב סעי' א' ובסי' תמ"ז סעי' י"ב ובסו' תמ"ח סעי' ג' יעו"ש.

מז

מז) ראובן שנתן מעות לשמעון בעד החמץ קודם הפסח ונשאר בבית שמעון ולא משך העלה הרב בני יעקב דף קכ"ז דברשות המוכר קאי ולא הפסיד הלוקח מעותיו דהעמידו דבריהם לענין איסור דלא סגי בלא משיכה יעו"ש. ער"ה או' ד'.

מעבר לתחילת הדף< הקודם · הבא >

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

---

---

שולי הגליון

---

---