כף החיים/אורח חיים/שסה

כף החיים ‏ אורח חיים שסה

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

א

א) [סעיף א'] מבוי שנפרץ בו פרצה מצדו. פי' אחד מהכתלים שבצד ארכו רש"י. ב"י ט"ז סק"א:

ב

ב) שם. מבוי שנפרץ בו פרצה מצדו. לרה"ר או לכרמלית ר"ז או' א':

ג

ג) שם כלפי ראשו סמו' לקור' הימנה ולפני'. רש"י ב"י ט"ז שם:

ד

ד) שם. אם נשאר עומד בראשו פס רחב ד"ט מותר. שהוא שיעור אורך הכשר מבוי לא בטיל הפתח הגדול ואע"ג דשיעור אורך המבוי הוא ד"א היינו אם תחלה נעשה מבוי אבל כאן כבר היה מבוי אלא שנסתר די בד"ט במה שנשאר ממנו. ט"ז שם. אבל אם לא נשאר עומד צריך שיעמיד פס ד"א דתחלת מבוי ד"א כמ"ש סי' שס"ג סעי' י"ג תו' מ"א סק"א. תו"ש או' ב' וכתב ודלא כפירש"י (דס"ל דגם בתחלת מבוי די בת"ט והובא בב"י) ומה שנמשך הלבוש אחר פירש"י אינו נכון. וכן בא"ר א' א' כתב צ"ע על הלבוש והביא כמה פו' דס"ל כתו' יעו"ש. וכ"פ הר"ז או' א' ח"א כלל ע"א או' ח:

ה

ה) שם. אם נשאר עומד בראשו פס רחב ד"ט מותר. ומיהו לא שרי אלא היכא דלא בקעי בה רבים וכמ"ש בסעי' ב' מאמ"ר או' א' ר"ז שם. ח"א שם. פת"ע או' ד':

ו

ו) שם. רחב ד"ט. מרווחים כמ"ש סי' שס"ג סעי' כ"ו תו"ש או' ב' ועיין לקמן או' ח':

ז

ז) שם. והוא שלא תהא הפרצה יתר על עשרה דכיון דלאו יותר מיו"ד תורת פתח עליה ומבוי אינו נפסל בפתחים הרבה רש"י ומביאו ב"י. ר"ז שם. ח"א שם.

ח

ח) שם. יתר על עשרה מצומצמים. תו"ש או' ג' והוא ג"כ ממ"ש סי' שס"ג סעי' כ"ו דאזלינן הכא לחומרא והכא לחומרא:

ט

ט) שם. יתר על עשרה. דאז צריך לסתום או לעשות צוה"פ במקום הזה. ריטב"א:

י

י) שם. אלא א"כ היתה הפרצה פחות מג"ט. ואע"ג דבפחות מיו"ד אמות מקרי פתח הכא חיישינן דלמא שבקי בני מבוי פתח המבוי וילכו בפתח זה לקצר דרכם ובטל ליה תיקון דבעינן קורה ע"ג מבוי וליכא אבל כשנשאר פס ד"ט מקרי קורה ע"ג מבוי. מ"א סק"ב. תו"ש או' ד':

יא

יא) שם. פחות מג"ט, מצומצמים דאמרינן לבוד ומיהו אם נשאר פס רחב ד"ט מצומצמים מותר ממ"נ תו"ש או' ה':

יב

יב) [סעיף ב'] נפרץ מצדו שלא כלפי ראשו וכו'. עיין מאמ"ר או' א' שכתב דמ"ש בסעי' זה אינו אלא פרטו ופירושו של הדין הראשון דכל שנשאר פס ד' שלם הוי שלא כלפי ראשו שהרי כ"ה נשאר ד' שלם כמו נפרץ באמצעו או בסופו יעו"ש:

יג

יג) שם. נפרץ מצדו וכו'. וה"ה כשנפרץ בראשו ממש כגון שהמבוי סתום מג' רוחות וקצת מרוח רביעית והקורה מונחת מקצה לקצה ונפרץ ברוח רביעית שרי אבל כשהקורה מונחת על הפס אז אם יש ד"ט בין הפס והכותל אסור דבעינן קורה ע"ג מבוי וליכא. מ"א סק"ג, והביאו ח"א כלל ע"א או' ח' אמנם האחרונים השיגו עליו וכתבו כיון שנשאר פס רחב ד' והקורה מונחת על הפס הוי כמונח ע"ג מבוי וכל שאין הפרצה יתר מיו"ד אמות ש"ד חמ"מ או' א' תו"ש או' ו' אה"ע וכתב שכן מבואר בירוש' ושכן פסק הרשב"א בס" עה"ק ש"ב ד"ב יעו"ש:

יד

יד) שם. שיעורו בעשרה וכו'. כלומר אפי' נפרץ יו"ד אמות אינו מזיק לתיקון ובעינן דוקא פרצה יותר מיו"ד והכי פירשוהו התו' שם. עו"ש או' ב':

טו

טו) שם. אפי' לא נשתייר וכו'. ר"ל ואין עיכוב מצד הכותל לעבור דרך אותו מקום אפ"ה לא גזרינן:

טז

טז) שם. והוא דלא בקעי בה רבים. פי' דהמקום מטונף או מקולקל בטיט ואין דרך רבים לעבור באותה מחיצה. רש"י וב"י בשם הג"א. וכ"ש אם נשתיירו גדודים המעכבים ההילוך. מ"א סק"ד. א"ר או' ב' תו"ש או' ז' ר"ז או' א" ח"א כלל ע"א אות ח' וה"ה באינו מטונף אלא ששר העיר אינו מניח לילך שם או שהוא מן הצד שו"ת שו"מ מה"ק סי' רנ"א יעו"ש. פ"ת. א"ח אות ב':

יז

טוב) שם. והוא דלא בקעי וכו'. ולענין חצר אין איסור מחמת בקעי בה רבים כמ"ש בסעי' שאח"ז ט"ז סק"ב תו"ש שם.

יח

חי) ובמבואות שלנו (ר"ל שאין בתים וחצירות פתוחים להם) אם יש להם דין חצר לענין זה וה"ה בעיר המוקפת חומה שנפרץ בה פרצה בד"ט ובקעי בה רבים לדידן דק"ל דיש להם דין חצר אם יהא מותר. ויש להחמיר. מ"א שם. תו"ש שם, י"א בהגה"ט ר"ז או' ב' ח"א כלל ע"א או' י"ג. ועיין בס' בית מאיר שהאריך בזה וסיים דמדינא נוהג כל אלו הדינים במבואות שלנו יעו"ש:

יט

יט) שם. בהגה אבל אי בקעי בה רבים וכו'. דאינו נקרא פתח רק דרך הרבים. לבוש והר"ז סוף אות א' כתב משום דהוי כמבוי מפולש:

כ

כ) שם. בהגה. צריך לתקנו שם. היינו שימעענו מד"ט. והמש"ז סוף או' א' כתב דהתיקון לחי או קורה שם סגי. אמנם הר"ז שם כתב דצריך לתקנו כצוה"פ כדין מבוי מפולש. וכ"כ האחרונים:

כא

כא) [סעיף ג'] מבוי שנפרץ במילואו לחצר וכו'. לאפוקי כשלא נפרץ במילואו אלא נשאר בו גיפופין דנידון משום לחי ואין החצר אוסר עליו אף כשלא עירבו יתד וכמ"ש אח"ז:

כב

כב) שם. חצר מותר. דפרצה יו"ד אינה אוסרת בחצר (דהוי כפתח) ומבוי לא אסרה עליו שהוא רחב מהמבוי ונשארו גיפופין מכאן ומכאן. מ"א סק"ה. וגם אין למבוי דריסת רגל על החצר כדי שתאסור עליו תו"ש אות ח':

כג

כג) שם. אפי' נפרץ נגד פרצת המבוי. ר"ל אפי' נפרץ החצר נגד פרצת המבוי והו"ל חצר עם המבוי כמבוי ארוך דכה"ג במבוי אסור משום דהו"ל כמפולש לרה"ר כמ"ש אח"ז מ"מ בחצר לא מחמרינן בזה:

כד

כד) שם. ואפי' בקעי בה רבים. ואע"ג דלעיל כמבוי פוסל בקעי בה רבים כאן לענין החצר לא משגחינן בבקעי בה רבים. והך חצר היינו מרובע דאלו ארכו יתר על רחבו הוי כמבוי כמ"ש סי' שס"ג סעי' כ"ז. ט"ז סק"ג תו"ש או' ט' מיהו המש"ז או' ג' כתב צ"ע ע"ז דהתם לקולא אמרינן אם ארכו יתר על רחבו דהוי כמבוי והכא חומרא יעו"ש:

כה

כה) שם. ובלבד שלא יהא יותר מעשר. ר"ל בין הפרצה שלצד רה"ר ובין הפרצה שלצד המבוי לא תהא יותר מיו"ד דאז חשיבי כפתחים אבל אם הפרצה יותר מעשר הוי פרצה גמורה והרי נפרצה למקום האסור לה ואינה ניתרת אלא בצוה"פ כמ"ש סי' שס"ג סעי' ג' יעו"ש:

כו

כו) שם. אפי' אינו כנגד פרצת החצר. ר"ל אפי' אם הפרצה שלצד רה"ר לא היה מכוון כנגד הפרצה שלצד המבוי וא"כ אין אנו יכולין לאסור לטלטל במבוי משום מפולש לרה"ר אפ"ה אסור מטעם. שלא עירבו ואסור אפי' לא בקעי רבים מרה"ר למבוי דרך החצר. מ"ב או' י"ט:

כז

כז) שם. וכגון שנכנסו כותלי המבוי בחצר וכו'. ומיירי שמופלגים (ר"ל נכנסים ומרוחקים) כותלי המבוי מכותלי החצר ג"ט אבל בפחות מג"ט אמרינן לבוד והרי הם כאלו לא נכנסו לפנים והוי נראה מבחוץ (ר"ל וניתר על ידם המבוי משום לחי) כמ"ש סי' שס"ג סעי' ט' תו"ש או' י"א א"א אות ו' מחה"ש סק"ו. ועיין לקמן או' ל' וסי' שע"ד סעי' ג':

כח

כח) שם. למי שעומד במבוי. צ"ע דהעומד במבוי אפי' לא נכנסו כותלי המבוי לחצר אינו רואה הגיפופים. מ"א סק"ו. והפרישה כתב שמצא בטור על קלף למי שעומד בחצר. א"ר או' ג' אבל התו"ש או' י"ב כתב דמ"ש למי שעומד במבוי היינו שעומד במקום שהכתלים נכנסים ששייך למבוי ואלו לא היו נכנסים היה רואה הגיפופין עכ"ל וכ"כ הפרישה שם ליישב גרסת הספרים שבידינו:

כט

כט) שם אבל אם נראים וכו'. היינו שלא נכנסו כותלי המבוי בחצר ג"ע וכמ"ש לעיל או' כ"ז יעו"ש.

ל

ל) שם. אבל אם נראים וכו'. וצריך שתהיה רחב הגיפופין של חצר ג"ט דאל"כ אמרינן לבוד. פרישה א"ר או' ד':

לא

לא) שם. עולים לו משום לחי וכו'. וקאי אאינו מכוון כנגד פרצת החצר שכתב לעיל דאל"ה הו"ל כמפולש ומה מהני ליה לחי. כן מוכח במסקנת הגמ' ועיין לעיל רס"י שס"ד:

לב

לב) שם. עולים לו משום לחי ומותר. ואע"ג דרגילים בני חצר לעבור דרך שם כיון דיש להם לבני חצר דרך אחר לרה"ר כופין על מדת סדום שלא תעבור דרך המבוי. תו' מ"א סק"ז. תו"ש או' י"ד ר"ז או' ג' מאמ"ר או' ו' ועיין שם במאמ"ר מה שמחלק בין הכא למ"ש לעיל סי' שס"ד אות ח"י דלא אמרינן רגל המותרת במקומה דאינה אוסרת אלא לגבי ב' חצירות או ב' מבואות אבל חצר ומבוי שתי מילי נינהו יעו"ש.

לג

לג) שם. אינה מצד החצר אלא באמצע החצר דאלו היה כן שכותל המבוי שוה לאורך כותל החצר נראה כמבוי ארוך ומושך עד רה"ר שכנגדו ומפולש ואסור ט"ז סק"ד:

לד

לד) שם. ופרצת החצר למבוי מצדו וכו'. דמיחזי כמבוי מפולש. מ"א סק"ח. תו"ש אות ט"ז. וצריך לתקנו שם בצוה"פ אצל פרצתו. ר"ז או' ד':

לה

לה) שם. מצד השני כנגדה. דעי"ז נידון המבוי כמפולש ונמשך עד רה"ר שכנגדו.

לו

לו) שם. והחצר הוא של יחיד אסור. דשמא ימלך ויבנה בתים ברוחב העודף על המבוי והו"ל מבוי נפרץ מצדו של חצר ואסור. ט"ז סק"ה. מ"א סק"ט. תו"ש אות ח"י. ר"ז שם. כללו של דבר דמבוי אינו ניתר אלא ע"פ תנאים א' שעירבו עם החצר ב' שאין פרצת המבוי לחצר בצד החצר אלא באמצע החצר דאל"ה רק אורך כותל המבוי מושך בכותל א' עם החצר נראה כמפולש ג' דפרצת החצר מצד הב' אינה נגד פרצת המבוי. גם תנאי ד' שחצר של רבים דאי של יחיד יבנה בצד א' בחצר בתים ויהיה פרנת המבוי מצד החצר ממש שאין לנטות בצד הבתים ונראה כמבוי מפולש מש"ז או' ה':

לז

לז) שם. כאלו נפרץ לכרמלית וכו'. ולא אמרינן דהוי נראה מבחוץ וכו' דהא כיון דהגיפופין לא מהני לרחבה מכ"ש שלא יהנו למבוי תו' תו"ש או' י"ט:

לח

לח) שם. וצריך תיקון. והתיקון כמ"ש לעיל סי' שס"ד סעי' א' יעו"ש:

לט

לט) [סעיף ד'] מותר להשתמש תחת הקורה וכו'. ודוקא כשזה המקום שתחת הקורה וכנגד הלחי אין בו ד"ט על ד"ט דאז בטל לגבי פנים ומותר להשתמש תחתיו. כ"ה לדעת התו' עירובין ט' ע"א והריטב"א וכ"כ הר"ז או' ו' ומיהו י"א דאפי' יש בו ד"ע על ד"ט ג"כ בטל לגבי פנים הרמב"ן בביאור דברי הרי"ף. וכן מצדד קצת הרשב"א בחידושיו יעו"ש:

מ

מ) שם. והנה מילי בפתוח לרה"ה וכו'. ואם הקורה רחבה ד' ובריאה לקבל מעזיבה אפי' פתוח לכרמלית מותר להשתמש תחתיה דאמרינן פי תקרה יורד וסותם. מ"מ פי"ז בשם הרשב"א. ב"י. ט"ז סק"ו. מ"א סק"י. א"ר א"ו ז' תו"ש או' ך' ר"ז שם.

מא

מא) שם. אבל בפתוח לכרמלית אסור. אע"ג דכרמלית קיל מרה"ר מ"מ לענין זה אמרינן מצא מין את מינו וניעור דכיון שזו כרמלית מצטרף עם הבקעה דפתוח לו וחוזר וניעור לאחר שנתבטל אבל בפתוח לרה"ר שלא זה מינו ולא זה מינו בטל לכאן ולכאן. ב"ח. ע"ז שם:

מב

מב) שם. בין תחת הקורה וכו'. ובס' א"ר או' ו' דעתו להקל להשתמש תחת הקורה אפי' אם פתוח לכרמלית יעו"ש. וכ"ה דעת אה"ע. אבל דעת מור"ם ז"ל שלא הגיה בש"ע משמע דדעתו ז"ל כפסק הש"ע דגם תחת הקורה אסור להשתמש אם פתוח לכרמלית. וכ"פ הב"ח וכ"פ הלבוש והר"ז או' ו':

מג

מג) שם. בין תחת הלחי וכו'. וה"ה בצוה"פ נמי דינא הכי. תו"ש או' ך' וכ"כ בס' האשכול סי' ס"ד. והב"ד א"ח או' ה':

מד

מד) [סעיף ה'] אעפ"י שמותר להשתמש וכו'. נראה דה"פ אעפ"י שמעיקר הדין מותר להשתמש תחת הקורה כמו שנתבאר לעיל וממילא מותר לטלטל שם חפציו מ"מ ראוי ונכון שלא ישב שם וחפץ בידו שמא יתגלגל החפץ ברה"ר ויביאנו אליו וכו' ועוד י"ל דה"ק אעפ"י שמותר להשתמש שם מ"מ לא ישב שם בקביעות וחפץ בידו שמא וכו' דדוקא על צד המקרה וההזדמן שרי לטלטל שם חפציו ולעת הצורך. מאמ"ר או' ט':

מה

מה) שם. לא ישב אדם וכו'. וה"ה שלא ישב אצל הלחי. גמ' ואפשר דכשיש בו צוה"פ שרי דמקרי הכירא ומיהו בצוה"פ שלנו שהוא גבוה מאד אסור דלית לן היכרא. מ"א ס"ק י"א. א"ר או' ח' ר"ז או' ז':

מו

מו) שם. לא ישב אדם וכו'. כתב הב"ח דפתוח לכרמלית דאסור להשתמש תחת הקורה ובין הלחיים ודאי דמותר לישב בראש המבוי דלא חיישינן דלמא מיגנדר ליה חפץ וכו' יעו"ש. אבל המ"א שם כתב דאעפ"י שאין לנו רה"ר מ"מ אסור כ"מ בהרא"ש גבי חצר עכ"ל. ועיין באו' שאח"ז:

מז

מז) שם. אבל על פתח החצר וכו'. בין פתוח לכרמלית וכו' משמע דבמבוי אף פתוח לכרמלית אסור. א"ר שם. וכ"כ המאמ"ר שם וכתב דנהי דלא הוי אלא חששא במילתא דרבנן מ"מ הויא מילתא דשכיח לאישתולי יעו"ש:

מח

מח) אמרו בתו' שיש לאסור לישב על אסקופת הבית בשבת אלא או כולו בחוץ או כולו בפנים דאיכא למיחש שמא ירוק לחוץ או מטלטל חפץ ומביאו או מוציאו. שיטה מקובצת ביצה ל'. פת"ע או' כ"ה:

מט

מט) שם. אבל על פתח החצר וכו'. משמע דוקא על פתח החצר הא נפרץ במילואו עד עשר דניתר בפס ד' אפשר דאסור כמו מבוי. א"א או' י"א:

נ

נ) [סעיף ו'] נשים היושבות וכו'. ארחא דמילתא נקט נשים וה"ה לאנשים אי לא שמעי. מחב"ר או' א':

נא

נא) שם. אין ממחין בידן, ודוקא בדבר שידעינן בודאי לא ישמעו אבל אי מספקינן ואפשר שישמעו צריך למחות. מחה"ש ס"ק י"ב:

נב

בנ) שם. דכיון דמידי דרבנן הוא וכו'. כתב קושטא דמילתא שהוא מידי דרבנן וה"ה אם היה דאורייתא ולא מפורש נמי לא מחינן. א"ר או' ט' תו"ש או' כ"ג. ועיין לקמן סי' תר"ח סעי' ב':

נג

גנ) [סעיף ז'] מבוי שניטלו קורותיו וכו'. בטור כתוב קורתו או לחיו וכ"ה בר"ז או' ט':

נד

דנ) שם. מבוי שניטלו קורותיו וכו'. וה"ה כשניטול צוה"פ לפי המנהג שנהגו בצוה"פ. כ"פ האחרונים:

נה

הנ) שם. מבוי שניטלו קורותיו וכו'. כבר כתבתי ברסי' רמ"ג בכלל הדברים או' ד' דבכה"ג יש להתיר לומר לעכו"ם לחזור ולתקן העירוב דהו"ל מחיצה הנעשה בשבת דשרי כמ"ש סי' שס"ב סעי' ג' דבזה יש לסמוך על בעל העיטור דשרי אמירא לגוי במקום מצוה ואין לך מצוה גדולה מזו שלא יחללו רבים שבת יעו"ש. תו"ש או' כ"ה. ח"א כלל ס"ב או' י"א. ועיין לעיל סי' שס"ב או' ל"ד:

נו

ונ) שם. אעפ"י שהותר למקצת שבת וכו'. ואע"ג דלגבי מחיצה שבין ב' חצירות שנפלה אמרינן לקמן סי' שע"ד דשבת כיון שהותרה הותרה פירשו התו' והרא"ש דשאני התם דמחיצה החיצונית קיימת. ד"מ או' א' ור"ל משא"כ הכא דליתנהו למחיצות. ובמרדכי ישן כתוב דלא אמרינן שבת הואיל והותרה הותרה אלא בחצר שנפל המחיצה בינו ובין החצר אחר דאידי ואידי חד תשמישא הוא אבל מבוי לחצר לא עכ"ל. והביאו ב"י ומ"א ס"ק י"ג. ומשמע דה"ה אם נפל התיקון ובין מבוי למבוי שלא עירבו יחד דאמרינן נמי הואיל והותרה הותרה כיון דחד תשמישא הוא וכ"כ המש"ז או' ח':

נז

זנ) שם. ויש מי שאומר וכו'. אף שכתב דעה הראשונה בסתם ודעה השניה בשם יש מי שאומר לאו משום דלא ס"ל כוותיה דהא בב"י משמע דס"ל כוותייהו אלא כן דרך המחבר כשמצא דין א' בפוסק א' ולא נזכר בפי' אחרים כותבה בשם יש מי שאומר והכל מודים בזה כמ"ש סי' שכ"ד בשם הסמ"ע יעו"ש תו"ש או' כ"ה:

נח

חנ) שם. אבל בעיר מוקפת חומה מותר. דהוי כחצר א' וכשנפל התיקון אין הפסק בינם לעכו"ם והוי כחצר שלא עירבו דאמרינן שבת הואיל והותר הותרה דהרי מחיצות החיצונות קיימות כמ"ש סי' שע"ד סעי' ב' מ"א ס"ק י"ג. תו"ש כ"ו ב'. וכתב הט"ז סק"ח בשם התה"ד סי' הנז' והיינו בישבה ולסוף הוקפה כסתם עיירות. וכ"כ התו"ש שם. מיהו המאמ"ר או' י"א כתב דמ"ש התה"ד ישבה ולסוף הוקפה הוא לא דוקא אלא שסיים ולמעשה צ"ע יעו"ש. אבל דעת המש"ז או' ח' מסכים לדברי הט"ז דבעינן דוקא ישבה ולסוף הוקפה יעו"ש. ועיין לקמן סי' ת"א:

נט

טנ) שם. בהגה. אבל אם היה עומד לסתור וכו'. פי' כגון במקום ששכיחי עכו"ם שמקלקלים העירוב באותו הלילה מחמת שלא הורגלו בו. תה"ד שם ב"י, ט"ז סק"ט. מ"א ס"ק י"ד:

ס

ס) שם. בהגה. אזלינן, לקולא. דמוקמינן ליה אחזקתיה והשתא הוא דנשבר. תה"ד שם. ב"י:

סא

סא) מבוי שנשתתפו בו. ר"ל שעשו רק שיתופי מבואות ולא עירבו החצרות כל אחד בפני עצמו בחצרו:

סב

סב) שם. הפתוחות לו. ר"ל שיש פתח או חלון שיכולין לטלטל זו מזו שלא דרך המבוי:

סג

סג) שם. הפתוחות לו מותרות. דק"ל סומכין על שיתוף במקום עירוב. ב"י. ט"ז סק"י. ועיין לקמן סי' שפ"ז:

סד

סד) שם. הפתוחות לו מותרות. בטלטול מתוכן ומזו לזו אעפ"י שיש דיורין הרבה בכל א' מהם ולא עירבו ביניהן עירוב אחר מלבד השיתוף דהומכין על השיתוף במקום עירוב כמ"ש בסי' שפ"ז. ר"ז או' יו"ד:

סה

סה) שם. שאין פתוחות לאותו חצר אסורות. דליתיה לעירוב גבייהו ולא מצי לאתויי אותו דרך המבוי כיון שנשברה הקורה. ב"י. ט"ז שם. ואסורות הן לטלטל בחצרם מש"ז או' יו"ד.

סו

סו) שם. אסורות. אפי' עומדת בצדה רק שאין להם פתח או חלון לאותו שהעירוב מונח בו. ודוקא כנשבר בחול אבל נשבר בשבת שרי כמ"ש רסי' שע"ד דשרי לטלטל מחצר לחצר הסמוך לו דרך גובה הכותל. ובחצרותיהם פשיטא דשרי לטלטל כיון שהעירוב היה קיים בין השמשות. ודע דאותן חצירות האסורות לטלטל אפי' בבית א' אסור מחדר לחדר. (אם הם של שני בני אדם) כמ"ש סי' ש"ע סעי' ג' יעו"ש. וצריך להזהיר ע"ז במקומות שאין להם לחי או או קורה. ולדידן שאנו מניחין העירוב בבהכ"נ אם נשבר התיקון באותו המבוי כל המבואות אסורות אפי' יש להם תיקון בפ"ע אלא א"כ יכולין להביא העירוב אצלן ולכן במקום שאין לחי או קורה שאסורים לטלטל במבוי (והיינו במקומות שאין חצירות פתוחות למבוי רק בתים) ואין בעיר שני בתי החורף בבית א' (ר"ל שני חדרים בבית א' ובכל חדר דר בעה"ב א' שהם צריכין עירוב. מחה"ש) לא יעשו עירובי חצרות בפסח דהוי ברכה לבטלה. מ"א ס"ק ט"ו. א"ר או' י"א. תו"ש או' כ"ט. ר"ז או' יו"ד ועיין לקמן סי' שס"ו סעי' ג' בהגה והי' שס"ח סעי' ה' בהגה ובדברינו לשם בס"ד:

מעבר לתחילת הדף< הקודם · הבא >

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

---

---

שולי הגליון

---

---