כף החיים/אורח חיים/שסב

כף החיים ‏ אורח חיים שסב

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

א

א) [סעיף א'] כל מחיצה שלא נעשית לדור בתוכה דהיינו לכניסה ויציאה תמיד. ר"ז או' א' ועיין לעיל רס"י שנ"ח ובדברינו לשם בס"ד:

ב

ב) שם. אלא לצניעות. כגון מחיצת הבנאים שעושין מחיצה לכל סביבותיהם כשבונים בחמה. ב"י ר"ז שם:

ג

ג) שם. כדי לשמור השדות. ואין עשוי לדור בה יום ולילה. מ"א סק"א. דאי דר בה יום ולילה אסיק מ"א לעיל רס"י שנ"ח סק"ד דבין להתו' ובין להג"א מיקרי מוקף לדירה. מחה"ש. וכ"כ א"א או' א' ר"ז או' א' וכ"כ לעיל סי' שנ"ח או" ה' ואו' כ"ו יעו"ש:

ד

ד) שם. כדי לשמור השדות. וכן האכסדרה שבונים בתוך הפרדס שתשמיש מחיצה זו ג"כ אינו קבוע להתלונן בצלה אפי' יום ולילה א' בקביעות אלא כשהחמה קודרת בלבד אבל מחיצה העשויה ליום ולילה א' דירה מעולה היא. ר"ז שם.

ה

ה) שם. היא מחיצה לטלטל וכו'. וכל מחיצות אלו אעפ"י שהן מחיצות גמורות מה"ת והזורק לתוכן מרה"ר חייב אפילו יש בתוכן כמה מילין מ"מ מד"ס אין מטלטלין בתוכן אלא בד"א אם יש בתוכן יותר מבית סאתים מפני שהן אינם חשובות מוקפות לדירה אבל עד בית סאתים ועד בכלל מותר לטלטל בכל המוקף. ר"ז שם.

ו

ו) שם. הילכך אילן שענפיו יורדין למטה. מכל צדדין סביב. אם אינם גבוהין ג' מן הארץ. דאמרינן לבוד. רש"י. ב"י.

ז

ז) שם. ועיקרן במקום שמחוברין לאילן וכו'. וה"ה אם אין גבוהין יו"ד במקום שמחוברין לאילן אלא שבאמצע גבוהין יו"ד שעשוים כקשת. ונ"ל דבמקום שגבוהין יו"ד צ"ל רחבים ד' דאל"כ הו"ל כרמלית. מ"א סק"ב. ור"ל דצריך להיות בתוך חללן גבוה י"ט ורחב ד"ט כדין רה"י ואז גם מה שבצדדין מקרי חורי רה"י אבל אם אין בו חלל גבוה יו"ד ורחב ד' אלא הרחב ד"ט הוא נמוך מי"ט הוי כרמלית. כן פי התו"ש או' ב' בכוונת דברי מ"א. וכ"כ הר"ז או' ב' ובזה נסתלק תמיהת המאמ"ר על דברי מ"א הנז'.

ח

ח) וכתב שם התו"ש בשם התו' דלא אמרינן לבוד אלא בדבר שהוא רשות דהיינו שיהא גבוה י"ט ורחב ד"ט וא"כ כשאין בו מקום חלל שגבוה י"ט ורחב ד"ט אם אין ענפיו מגיעים עד לארץ לא הוי כרמלית אפי' מגיעים עד פחות מג"ט סמוך לארץ עכ"ל.

ט

ט) וכתב עו"ש התו"ש דכבר נתבאר הרבה פעמים דבשיעור טפח אזלינן לחומרא לפעמים משערינן בעוצבות ולפעמים בשוחקות והכל לחומרא וממילא מבואר דג"ט שמן הענפים לארץ משערינן בעוצבות וגובה י"ט שמעיקרן לארץ משערינן בשוחקות עכ"ל ועיין לקמן סי' שס"ג סעי' כ"ו.

י

י) שם. ומותר לטלטל בכולו. משום דהו"ל כחורי רה"י וכרה"י דמו כמ"ש סי' שמ"ה סעי' ד'.

יא

יא) שם. והוא שימלא האויר וכו'. שיהיה ניכר שהוא למחיצה וגם יקשור הענפים שלא ינידם הרוח. לבוש. ואם קשין הן א"צ כ"א ביש יותר מג"ט בין הענפים שצריך לגדור אותם. א"א או' ג'.

יב

יב) שם. שכל מחיצה שאינה יכולה לעמוד וכו'. וה"ה לחי או קנים של צוה"פ. הג"א פ"ק דעירובין. ד"מ או' א'.

יג

יג) שם. שאינה יכולה לעמוד ברוח וכו'. ואפי' אם היא בבית שאין שם רוח. וה"ה אם היא בספינה שהולכת על הים ואינה יכולה לעמוד ברות מצויה דים אלא ברוח מצויה דיבשה שפיר מקרי מחיצה עיין סי' תרכ"ח ותר"ל. תו"ש או' ד'.

יד

יד) שם. ודוקא עד בית סאתים. ובזה מותר אפי' לא נעשית המחיצה מתחלה לכך דמחיצה העשויה מאליה הויא מחיצה. עירובין ט"ו ע"א. ועיין לקמן סעי' ג'.

טו

טו) שם. אבל יותר וכו'. כגון שהיו ענפיו ארוכין הרבה או שהיו אילנות הרבה סמוכין זה לזה.

טז

טז) שם. אבל יותר וכו'. ומשמע כאן דאף קרפף מקורה יותר מסאתים אסור אם לא הוקף לדירה. א"א הו' ג'.

יז

טוב) שם. אפי' נטעו לכך. כדי שיהיו ענפיו מחיצות סביבו להתיר שם הטלטול אין זה מועיל כלום. ר"ז או' ג'.

יח

חי) שם. כיון שאינו עשוי לדור וכו'. ואם מילא הקש לשם דירה כמ"ש סי' שנ"ח סעי' ב' אפי' לא נטע האילן לכך אם רוב הדופן מן הקש (ואפי' שאין ברוחב הקש יותר מעשר. ר"ז) הוי מוקף לדירה. מ"א סק"ג. א"ר או' ג' ר"ז שם. ועיין תו"ש או' ג' וכשעשה מהקש לשם דירה ויש הרוב מהם (ר"ל רוב הדופן כנז') אעפ"י שאין בין קנה לחבירו ג"ט משמע דמהני אבל אם יש יותר מג"ט בין א' לחבירו כל שיש בו רוחב עשר אמות (ל"ד אלא יותר מעשר) וגדר שם הוי מוקף לדירה וא"צ הרוב מהם כבסי' שנ"ח סעי' ב' א"א או' ג'. ר"ז שם. והנה מדברי הר"ז שם משמע דהאילן עצמו רוצה לתקנו להיות בית דירה אבל החמ"מ או' ב' כתב דכוונת המ"א הוא כגון שפתח בו בית דירה או שבנה בו בית דירה ורוצה להקיפו לשם דירה וכמ"ש בסי' שנ"ח סעי' ב' אבל האילן עצמו לא מהני ביה תיקון לעשות בית דירה יעו"ש.

יט

יט) [סעיף ב'] תל שגבוה ה' וכו'. וה"ה חריץ עמוק ה' ועשה על שפתו מחיצה גבוהה ה' טפחים דמצטרפין. ועיין תו' עירובין צ"ג ע"ב ד"ה גידוד.

כ

ך) שם. שעשה עליו מחיצה וכו'. היינו על שפתו או בפחות מג"ט לשפתו אבל אם הרחיק ג"ט משפתו ועשה המחיצה אינה מצטרפת עם גובה התל כמ"ש לקמן ססי' תרל"ג:

כא

כא) שם. חשובה מחיצה לטלטל. היינו לטלטל בתל מלמעלה דאמרי' גוד אסיק מחיצתא והרי היא כמו שיש לו מחיצות עד לרקיע וחללו ד"ט. תו"ש או' ו' וכ"כ הר"ז או' ד' דע"ג רה"י גמורה לכל דבר שהרי יש כאן מחיצה י"ט עם גוד אסיק יעו"ש:

כב

כב) שם. ולכל דבר. כלומר אפי' יותר מבית סאתים וגם הזורק לשם מרה"ר חייב וה"ה אם הוציא משם לרה"ר דחייב. עו"ש או' ב' והתו"ש שם כתב ולכל דבר היינו להפסיק בין ב' חצירות כמ"ש לקמן סי' שע"ב סעי' ו' וכ"כ בביאורי הגר"א:

כג

כג) [סעיף ג'] דהיינו שלא נעשית לשם מחיצה וכו'. ואפי' לא סמכו עליה מאתמול. טור וב"י. לבוש תו"ש או' ז' וכתב ודלא כהעו"ש שהבין שהב"ח חולק יעו"ש שש"א. ועיין בס' ק"נ שהוכיח מדברי הרי"פ דס"ל דלא הוי מחיצה אא"כ סמך עליה מע"ש יעו"ש אבל העיקר כסברא ראשונה וכ"ה דעת האחרונים. ועיין לקמן סי' שס"ג סעי' י"א מדין לחי העומד מאליו יעו"ש.

כד

כד) שם. כשירה. והיינו דוקא עד בית סאתים כמ"ש לעיל או' י"ד:

כה

כה) שם. וה"מ שנעשית בשבת בשוגג. כגון שלא ידע שהיום שבת או שלא ידע שזו מלאכה. ועיין לעיל סי' שי"ח או' ח"י:

כו

כו) שם. וה"מ שנעשית בשבת בשוגג. והוא שתעשה שלא לדעת המטלטל אבל אם נתכוין שתעשה בשבת כדי לטלטל בה אסור לטלטל בה באותה שבת. כ"כ הרמב"ם פט"ז. אבל דעת הרשב"א כל שנעשית בשגגה אפי' נתכוין העושה לטלטל בה ה"ז מותר לטלטל בה. והב"ד ב"י, מ"א סק"ה, והתו"ש או' ה' הביא רק דברי הרמב"ם ומשמע דהכי ק"ל, ופי' דבריו כגון שלא ידע ראובן שנעשית בשבילו וגם שמעון לא עשה לדעת ראובן ואז מותר לטלטל בה באותה שבת. ומזיד קנסוה אף שלא עשה שמעון לדעת ראובן וגם ראובן לא ידע ואפשר דלשבת אחרת מותר, א"א או' ה' ועיין לקמן סעיף ז':

כז

כז) שם. לחייב הזורק מרה"ר לתוכה וכו'. דהא מ"מ מה"ת מחיצה מעליא היא אבל לא להקל להתיר לטלטל בתוכה דאסרוה רבנן כדי שלא יהא חוטא נשכר שיהנה ממלאכת שבת במזיד. לבוש. ועיין לעיל רס"י שי"ח ובדברינו לשם בס"ד:

כח

כח) שם. וה"מ שלא היה שם מחיצה תחלה. וכן כל היכא דנעשה ע"י המחיצה רה"י אם נפלה בחול וחזרה ונעשית בשבת במזיד אסור ובשוגג שרי. ואם היתה בלא"ה רה"י כגון כותל בין שתי חצירות אפי' נפלה בחול וחזרה ונעשית בשבת שרי וחזר העירוב למקומו. מ"א סק"ד. תו"ש או' ח'. אבל אם לא היה מעולם מחיצה אף בחול ועשה לכתחלה בשבת אף בדרבנן אסור במזיד. א"א או' ד' ועיין עוד לקמן או' ל"ג:

כט

כט) שם. אבל היתה שם והסירה. לרבותא נקט וכ"ש אם הוסרה ממילא. אחרונים:

ל

ל) שם. כגון ב' או ג' וכו'. והא דלא צייר באיש א' שהיה לו מחיצה גמורה שעל ידה נעשה המקום רה"י והסירה בשבת וחזרה ונעשית חזרה להיתרה הראשון משום דאתא לאשמעינן בב' או ג' דאפי' העירוב שביניהם לא נתבטל ומותרין לטלטל מזה לזה כשחזרו ונפרסו המחצלאות. חידושי הגהות בגליון ב"י משם מהרל"ח. וכ"כ המש"ז או' א':

לא

לא) שם. שהקיפו במחצלאות וכו'. ר"ל בחול ותיקנו אותם בקשירה שלא יזיזם הרוח כמ"ש בסעי' א' ועי"ז נעשה המקום רה"י:

לב

לב) שם. ועירבו יחד. כדין כותל שבין ב' חצירות ובו חלון (לקמן סי' שע"ב סעי' ד') שמערבין שנים ואם רצו מערבין א' ב"י בשם הרא"ש:

לג

לג) שם. נגללו המחצלאות וכו'. זהו לשון הטור ועיין ב"י שהביא ב' פירושין בענין נגללו המחצלאות פי' אחד שאפי' נגללו מחיצות החיצונות וחזרו ונפרסו במזיד חזרו להתירן כיון שהיו עשויין מתחלה וכתב כי כן הוא דעת הטור (וכ"ה משמעות לשון הש"ע) ופי' שני' שלא נגללו אלא מחיצות שביניהם אבל מחיצות החיצונות נשארו ומשו"ה שרי הא אם נגללו גם מחיצות החיצונות היה אסור אם נפרסו במזיד יעו"ש וכ"ה דעת הב"ח (אלא שלדעת הב"ח גם דעת הטור כן ומגיה בדברי הטור יעו"ש) וכ"פ המי"ט והנ"ץ והב"ד א"ר או' ד' ובדברי שאר האחרונים יש מבוכה זה סותר וזה בונה וע"כ נראה דיש להחמיר דהיינו אם ניטלו גם מחיצות החיצונות ונעשה המקום רה"ר וחזרו ונפרסו במזיד אסור לטלטל בתוכם אבל אם ניטלו רק מחיצות שביניהם דהיינו שמצד רה"ר דמה"ת עדיין הם רה"י אלא שאסור לטלטל בהם מדרבנן כמ"ש לקמן ס"י שע"ד סעיף ב' וחזרו ונפרסו אפי' במזיד חזרו להתירן הראשון. ומיהו אם חזרו ונעשו ע"י עכו"ם גם בניטלו החיצונות ג"כ יש להתיר:

לד

לד) ועיין בתשו' נוב"י מה"ת סי' מ"ד בענין אם נתקלקל הלחי ביו"ט שני שאסור לתקנו ע"י אמירה לעכו"ם ואם שגג המורה וצוה לתקנו מותר הטלטול אפי' בשבת שאחריו ואפי' אם נעשה התיקון במזיד שידע שאסור ואעפ"י כן עשאו מהני יעו"ש. והביאו שע"ת. ומיהו בתשו' פנים מאירות סי' ל' מתיר להעמיד ע"י עכו"ם הלחי בשבת וכן אם נפסק החבל מותר לומר לו לענבו להסיר המכשלה יע"ש אבל אם הפרצה פחות מיו"ד ונפסק החבל ודאי דאין להתיר במלאכה דאו' דאין כאן מכשול דמן הדין מותר בשני פסין, קובץ על הרמב"ם פי"ז יעו"ש. והב"ד פ"ת. ועיין עוד לקמן סי' שס"ה סעיף ז' ובדברינו לשם בס"ד. ועוד עיין לקמן סי' שס"ג או' ל"ח ואו' ס':

לה

לה) ועיין בשו"ת לב חיים ח"ג סי' ק"ד בישראל שדר בשכירות בחצר עכו"ם ובא העכו"ם בשבת וסתר את הגדר שעשוי למעקה ונשאר הבית בלתי מעקה דאסור לומר לעכו"ם שיעשנה מחדש בשבת אך אם מעצמו עשאה מותר אמנם לשום שם מחיצה של בני אדם בלתי שיודעי' שבשביל מעקה הניחם שם ודאי דשרי וכ"ש לשום שם תיבות או ספסל דשרי משום מצות מעקה כי רבה היא יעו"ש. ועיין עו"ש שנשאל אם עשה העכו"ם אצטבא חדשה בשבת אי שרי ישראל להשתמש בה בו ביום והשיב כיון דבחדר שהישראל דר בתוכה עשאה ודאי נבנה בשבת מחדש לשם ישראל ואסור להשתמש בה בו ביום והוא פשוט יעו"ש, או"ח או' ב' ובענין מחיצה של בני אדם עיין לקמן סעי' ה':

לו

לו) [סעיף ד'] הגה. ועיין לקמן סי' שס"ו. סעיף ב' בהגה:

לז

לז) שם. הוי רה"י אף עליה. כלומר ומותר לטלטל ע"ג אפי' ביותר מבית סאתים והטעם משום דאמרינן גוד אסיק מחיצתא והוי כאלו מחיצות עולין למעלה וכיון דכפאה לדבר תחתיה הרי מחיצותיה מוקפות לדירה וכיון דאמרינן גוד אסיק מחיצתא הרי הוא כאלו למעלה ג"כ מוקפין לדירה ומותר לטלטל שם אפי יותר מבית סאתים עו"ש או' ד':

לח

לח) שם. כפאה לזפתה. שביטל מחיצותיה מתורת דירה דאינן עומדות כל זמן כפייתה לא לדירת מעלה ולא לדירת מטה והוי כעמוד בעלמא וכי אמרינן בהו גוד אסיק הוי היקף יותר מבית סאתים שלא הוקף לדירה וכרמלית היא. רש"י. וכתב עליו ב"י נראה מדבריו דבבית סאתים אפי' כפאה לזפתה מותר לטלטל בכולה עכ"ל. וכ"כ העו"ש שם. וזהו שכתב בש"ע אם הוא יותר מסאתים כלומר דאם הוא רק סאתים שרי לטלטל בכולה למעלה בין למטה:

לט

טל) שם. אין מטלטלין בה אלא בד"א וכו'. וכתב ב"י דמדברי רש"י נראה דגם תחתיה אין לטלטל כ"א בד"א אבל מדברי הרא"ש והטור נראה דתחתיה מותר לטלטל בכולה יעו"ש אמנם הב"ת חולק וכתב דגם לדעת הרא"ש והטור גם תחתיה אין לטלטל כ"א בד"א יעו"ש. וכ"כ מ"א סק"ז. א"ר או' ו' תו"ש או' י"א. ר"ז או' ט':

מ

מ) [סעיף ה'] בכל עושין מחיצה. מבעוד יום. ר"ז או' יו"ד:

מא

מא) שם. בכל עושין מחיצה. עיין סי' תר"ל סעי' יו"ד דאין נכון לעשות מחיצות מיריעות של פשתן אעפ"י שקשרן היטב שלא תניד אותם הרוח דזימנין דמנתקי ולאו אדעתיה והו"ל מתיצה שאינה יכולה לעמוד ברוח מצויה יעו"ש ומיהו אפשר דדוקא התם שעושה סוכה לשבעת הימים הוא דאיכא למיחש להכי אבל הכא שעושה לשבת אחת לית לן בה. תו"ש או' י"ב. וכ"כ ת"א כלל מ"ה או' א' דאם תולה סדין וכורך מלמטה ומלמעלה בכדי שיוכלו לעמוד ברוח מצויה שלא ינודו הוי מחיצה גמורה:

מב

מב) שם. בכל עושין מחיצה. השלג והנפור וגליד ומלח לא הוו מחיצה לפי שהם נימוחים ואינם מתקיימים. אהלות פ"ח משנה ה' תו"ש או' י"ג:

מג

מג) שם. בכלים ובאוכפות. הגבוהים י"ט ואעפ"י שסופן להנטל אחר השבת. ר"ז שם. בטור כתוב בכלים ובאוכלין וכ"ה ברמב"ם פט"ז דין כ"א:

מד

מד) שם. כגון של חבלים. שנעץ יתידות גדולים בארץ שגובהן י"ט וסיבך בהם חבלים פחות פחות מג"ט וכגון שקשרן היטב בענין שלא יתנודדו אח"כ וירחיבו יותר מג"ט. ועיין לעיל או' ט':

מה

מה) שם. ומותרים עד סאתים. קאי רק על מחיצת שתי או ערב מפני שהן מחיצות גרועות אבל אם עשה מחיצה גמורה בשתי וערב אפי' עד כור וכורים שרי כמ"ש לעיל סי' ש"ס או' ג' יעו"ש:

מו

מו) שם. אפי' ליחיד בישוב. ר"ל אעפ"י שבישוב יכול להשיג לעשות מחיצה גמורה אפ"ה מקלינן ליה במחיצה גדועה שתי או ערב עד סאתים וכ"ש אם הוא בבקעה.

מז

מז) שם. ובין קנה לחבירו ג"ט. ואעפ"י שהפרוץ מרובה על העומד כיון שכל עומד הוא פחות פחות מג"ט כעומד הוא חשיב לפי שכל פחות מג"ט כלבוד דמי. ב"ח:

מח

מח) שם. ובין קנה לחבירו ג"ט. ואפי' העמיד ד' קנים בד' זוויות וקשר בהם חוטין לרחבן רק שאין בין חוט לחבירו ג"ט והן גבוהין י"ט ובהקיפן לא יותר מבית סאתים ה"ז מחיצה גמורה ואפי' מדרבנן מותר לטלטל בתוכו. ח"א כלל מ"ח או' א':

מט

מט) שם. ובלבד שיהו כפותים. כדי שלא ינודו. הרמב"ם פט"ז דין כ"א. והביאו ב"י. ופירש המ"א סק"ח היינו שלא תברח אבל באדם א"צ שיהיה כפות דאין אדם הולך ממקומו אלא לצורך ולא חיישינן שמא יברח יעו"ש:

נ

נ) שם. ובלבד שיהו כפותים. ואיתא בסוכה כ"ג ע"א דצריך לעשות מחיצה בין הרגלים של בהמה לפי שיש ביניהם יותר מג"ט יעו"ש והכא מיירי שרגלים כפותים וגופו גבוה יו"ד בלא הרגלים. מ"א סק"ט. ור"ל כיון דהרגלים כפותים. א"כ שוכבת על רגליה ואין הרגלים מצטרפים כלל לגובה ו"ד. מחה"ש. ועיין לקמן סי' תר"ל סעי' י"א ובדברינו לשם בס"ד:

נא

נא) שם. ובלבד שיהו כפותים. והיינו שכפתם והניחם שם מבע"י ואז מותר לטלטל באותו מקום בשבת:

נב

בנ) שם. ואפי' באנשים וכו'. ואפי' ברה"ר מהני האי מחיצה דמחיצת בני אדם מחיצא גמורה היא. ב"י בשם תשו' הרשב"א. ועיין לקמן סעי' ז' בהגה:

נג

גנ) שם. ואפי' באנשים וכו'. כתב הר"ר יונתן דה"ה בעבדים ושפחות. ונראה דה"ה בקטנים דק"ו מבהמה. עו"ש או' ה' והוא שלא יהא עושה ע"ד אביו שאם יודע שנוח לאביו בכך אסור להוליכו שם כמ"ש בב"י ואפי' בשבת מותר לעשות מחיצה מהאנשים לפי שאין דרך בניו בכך שהרי האדם בן דעת ועומד לדעת עצמו משא"כ בהמה שהיא כעץ בעלמא והעמדתה למחיצה דומה לבנין. ר"ז או' י"ג:

נד

דנ) שם. שעומדים זה אצל זה בפחות מג' הקשה הב"ח הלא סתם אדם רחבו אמה וא"כ בעומדים ברחוק אמה זה מזה הוי נמי מחיצה דפרוץ כעומד מותר ותירץ דבהמה דבעי כפותים שרי בפרוץ כעומד אבל אדם דלא ידע שהועמד לשם כך מסתמא נייד ואיכא לחוש דלמא אתא לפרוץ מרובה הילכך בעינן פחות מג' דתו ליכא לחוש כלל יעו"ש. והמ"א סק"ט תירץ משום דהרגלים אינן ג"ט והרי הם כקנים בעלמא ומסתמא אינן דבוקים זה בזה ובפרט כשהם מהלכים וסתם פסיעה חצי אמה כמ"ש רס"י ש"א ואם עומדים פניו של זה לצד אחוריו של זה פשיטא דאין תופס גופו אמה דדוקא רחבו של אדם אמה ואף רחבו מקום מושבו הוי אמה וא"כ הוי פחות מאמה דאמתא באמתא לא יתיב יעו"ש. והביאו א"ר או' ט' ור"ל כיון דרגלים הם כקנים ומסתמא אינם דבוקים ואפשר שיהיו מרוחקים חצי אמה כמו שהם מהלכים דליכא לבוד וגם אפשר לפעמים שעומדים פני זה לאחורי זה אפשר דליכא בעביו של א' יותר מחצי אמה כדי שנאמר עומד כפרוץ מותר ולהתיר גם במרוחקים יותר מג"ט כמו שיעור עובי האדם לכך פסיק ותני שצריך להיות עומדים זה אצל זה בפחות מג"ט ר"ל בין בין אדם לחבירו ובין בין רגל לחברתה לא יהיה ג"ט דתו ליכא למיחש למידי. ובזה מיושב מה שהק' התו"ש או' י"ד על דברי המ"א הנז' יעו"ש ודוק:

נה

הנ) שם. ואפי' כשהם מהלכים וכו'. אם הוא בענין שיש מהם כד' מחיצות מקיפות לחלל שביניהם. ר"ז או' י"ג. ומחיצה כזו הוי הפסק נמי לענין לומר ד"ת נגד מקום שאינו נקי. אחרונים. ועיין לעיל סי' פ"ז או' י"ג:

נו

ונ) שם. והוא שלא ידעו וכו'. דאז הוי כמחיצה הנעשית בשבת בשוגג אבל אם הם יודעים הוי מחיצה הנעשית במזיד ודינו כמ"ש בסעי' ג' ב"י בשם הר"ר יונתן תו"ש או' ט"ו. והא"ר או' יו"ד כתב דעיקר טעם האיסור כשידעו יקילו ויזלזלו באיסור שבת ולפ"ז אף בענין שנתבאר בסעי' ג' דמותר במזיד אפשר דאסור הכא יעו"ש. והביאו מתה"ש ס"ק י"א. ועיין לקמן סי' ת"ה או' י"א:

נז

זנ) שם. ואפי' אחד מהם יודע אסור. כדי שלא יבואו לזלזל בשבת. א"ח בשם הרשב"א. ב"י. ואם הועמדו מבע"י קודם שבת אף שיודעים למה הועמדו שרי כיון דבחול נעשים. א"א או' י"א:

נח

חנ) שם. לא יעשה מהם וכו'. ואם אדם אחר רשאי לעשות מהם מחיצה עיין ב"י שכתב בשם המרדכי שמסתפק בזה. והביאו מ"א ס"ק י"ב. והטעם כתב התו"ש או' ט"ז דשמא ירגישו בזה והוי כמחיצה הנעשית במזיד. אמנם דעת הא"ר או' י"א להקל. וכ"ה דעת הר"ז או' י"ד:

נט

נט) שם. לא יעשה מהם מחיצה עוד אפי' לשבת אחרת עירובין מ"ד ע"ב:

ס

ס) שם. מחיצה עוד. ואפי' הולכים בפעם ראשונה והוא מהלך ביניהם מבינים שעושה לשם מחיצה מ"א סק"ג י"ג. תו"ש או' ט"ז. ור"ל דאפי' הולכים בפעם ראשונה אם בתחלה העמידם לשם מחיצה ואח"כ הולכים כדי לטלטל ביניהם קרוב הדבר שמבינים שעושה לשם מחיצה ואסור ולא התירו לטלטל ביניהם דרך הילוכם אלא כשהם מהלכים מעצמם. וכ"כ הר"ז או' ט"ו:

סא

סא) [סעיף ו'] אעפ"י שאח"כ הרגישו וכו'. ור"ל שהרגישו בדבר לאחר שנעשה מהם המחיצות קודם שהספיק לטלטל ביניהם אין בכך כלום כיון שבשעת עשית המחיצה היתה שלא לדעת. ר"ז או' ט"ז:

סב

סב) [סעיף ז'] יש מי שאומר וכו'. כ"כ הרמב"ם פט"ז דין כ"ג והביאו ב"י וכתב דהטור שלא הזכיר זה משום דלא ס"ל הכי אלא כפירש"י יעו"ש וע"כ כתב דין זה בש"ע בשם יש מי שאומר. ועיין לקמן או' ס"ד:

סג

סג) שם. ולא יעמיד אותם אדם שהוא רוצה וכו'. דזה נמי הוי מחיצה לדעת והויא כנעשית במזיד. לבוש. ומיהו לאחר שהועמדו לכ"ע שרי לטלטל ביניהם אותו אדם שרוצה להשתמש במחיצה זו וכמ"ש לעיל או' ס"א:

סד

סד) שם. שלא יעמיד אותם אדם וכו'. והרשב"א מתיר וכן משמעות הפו' וכ"מ סי' תר"ל סעי' י"ב וכן עיקר. א"ר או' י"ב. וכ"נ דעת הר"ז שלא העתיק סברא זו של יש מי שאומר בש"ע שלו:

סה

סה) שם. בהגה. רק בעת הצורך וכו'. ומבית חבירו לביתו לא יועיל זה לפי שצריך עירוב. ב"י תו"ש או' ח"י שש"א:

סו

סו) שם בהגה. להוליך שם תינוקות וכו'. והן מגביהין עליהן הדבר דמתכוונים להנאת עצמן (שסבור שמצא חפץ בר"ה) שאין יודעין שנאבד לאביו. ועיין סי' של"ד סעי' כ"ה וסי' שמ"ג דאם אביו שם דצריך למחות בידו. מ"א ס"ק ט"ו. תו"ש או' י"ט:

סז

סז) אבל אם יודע שחפץ זה של אביו הרי הוא מתכוין מן הסתם בהבאתו בשביל אביו וצריך כל אדם למחות בתינוק זה שלא יביאנו כמ"ש בסי' של"ד סעי' כ"ה וכ"ש שלא יוליכנו שם כדי שיביאנו וה"ה אם החפץ הוא של אחר והתינוק יודעו ומכירו ויביאנו אליו אסור. וכ"ז באחרים אבל אביו מצווה לחנכו ולגעור בו ולהפרישו כשרואהו מחלל שבת אפי' להנאת עצמו ואפי' באיסורי ד"ס כמ"ש סי' שמ"ג וכ"ש שלא יוליכנו שם כדי שיביאנו אפי' אין החפץ שלו. ר"ז או' י"ז:

סח

סח) ואם אביו שם וע"י מחיצת בני אדם טוב יותר שיביא קטן משיבוא גדול. א"א או' ט"ו:

סט

סט) שם בהגה. מלעשות מחיצה של בני אדם וכו'. ובמקום דשייך מחיצה של בני אדם לא שרי אמירה לגוי. הגמ"ר פ' ר"א דמילה משם ראבי"ה. שש"א:

ע

ע) [סעיף ח'] פרוץ מרובה על העומד אסור. עיין ריטב"א עירובין י"ז ע"ב בשם י"מ שזהו רק איסור דרבנן והוא חלק עליו ופסק שאסור מה"ת ועי"ש כ"ב ע"א בשם ר"י שכתב ג"כ דהוי רק מדרבנן. ועיין חת"ס סי' ח"פ שכתב שגם דעת ר"י ושר מקוצי שבתו' י"א ע"ב הוא כן. והיכא דאיכא עכ"פ אמה מחיצה מזה ואמה מזה לכ"ע הוי רק מדרבנן כמ"ש תו' עירובין י"ז ע"ב ד"ה עושין יעו"ש א"ח או' ד':

עא

עא) שם. פרוץ מרובה על העומד אסור. פי' אף כנגד העומד אסור. הר"ר יהונתן על הרי"פ פ"ק דעירובין. עו"ש או' ט' והוי כאלו כולו פרוץ. ר"ז או' ח"י. ואם במחיצה אחת הפרוץ מרובה אעפ"י שבמחיצה שבצידה העומד מרובה אין מצטרפין ואותה מחיצה שהפרוץ מרובה הוי כאלו אינה כ"מ מדברי הרמב"ם פט"ז דין ט"ז וכמ"ש המגיד שם דהרמב"ם מיירי במחיצה אחת יעו"ש וכ"כ הט"ז סי' תר"ל סק"ו יעו"ש. ועיין לקמן או' ע"ח. ואי מהני צורת פתח היכא דפרוץ מרובה עיין לקמן סעי' יו"ד:

עב

עב) שם. פחותה מג"ט. דכל פחות מג' כלבוד דמי ב"י:

עג

עג) [סעיף ט'] פרוץ כעומד מותר. והיינו דהפריצה היא מג"ט ולמעלה דאם הוא פחות מג"ט הו"ל לבוד וחשוב כעומד ואפי' פרוץ מרובה מן העומד שרי. ב"ח:

עד

עד) שם. פרוץ כעומד מותר. ואפי' כנגד הפרוץ מותר. הר"ר יהונתן שם עו"ש או' יו"ד:

עה

עה) פרוץ כעומד מותר. ואם היה עומד מרובה על הפרוץ משתי רוחות כגון שהיו ב' אמות מכאן וב' אמות מכאן וג' אמות פרוץ ביניהם אין מצרפין העומד שהוא מכאן ומכאן לבטל הפרוץ שביניהם אלא הואיל והפרוץ רבה על העומד שבצדו הרי הוא מבטלו. ריא"ז הובא בשה"ג פ"ק דעירובין. מיהו בהג"א פ"ק דעירובין כתב בשם הא"ז דעומד מרובה על הפרוץ משתי רוחות מצטרף אלא שכתב והוא שיהיה עומד גמור (ר"ל חתיכה אחת) אבל ע"י לבוד לא הוי עומד יעו"ש והביאו מ"א ס"ק ט"ז יעו"ש. ונראה דגם לדעת הא"ז שכתב לבוד אינו מצטרף ה"ד אם הוא מב' רוחות כדי לבטל הפרוץ שביניהם אינו מצטרף אבל אם הוא מצד אחד כגון כותל רחב עשר אמות ויש חמשה אמות מחיצה ע"י לבוד פחות פחות מג' וה' אמות פרוצות דמצטרף הלבוד חמשה והו"ל פרוץ כעומד ושרי. ועיין לקמן סי' שס"ג סעי' ל"ה:

עו

עו) שם. בין בשתי בין בערב. וכל אויר שהוא פחות מג' נחשב כסתום. ואם מניח למטה יותר מג' אעפ"י שעומד מרובה אסור דהו"ל מחיצה תלייה. ואם עשה למטה ב' חבלים פחות פחות מג' והעליון פחות מד' אסור דאתי אויר שמן הרקיע לחבל העליון והאויר ד' שבין העליון לאמצעי ומבטלין לחבל העליון ואין כאן אלא ו' התחתונים ואם מוקי חבל התחתון פחות מג' ואמצעי פחות מד' והעליון פחות מג' הו"ל עומד מרובה על הפרוץ מב' רוחותיו (וזה לא מהני לא להריא"ז ולא לא"ז כמ"ש באות הקודם) ואם עשה מחצלת ד' למעלה וג' אויר ואח"כ אבל (ר"ל פחות מג' לארץ) שרי דהא ליכא למימר דאוירא דהאי גיסא ודהאי גיסא מבטל ליה שהרי העומד מרובה על האויר שתחתיו. כ"ה בגמ' מ"א ס"ק ט"ז. א"ר או' י"ד: תו"ש או' כ"ג.

עז

עז) וכל שהפס הוא באמצע בעינן שהפס יהא יתר על האויר שבינו לכותל דאל"כ אתי אוירא דהאי גיסא ודהאי גיסא ומבטל ליה כמבואר בב"י ססי' שס"ג ובש"ע שם סעי' ל"ד יעו"ש. וא"כ מ"ש כאן פרוץ כעומד מותר היינו כגון שרוחב הכותל יו"ד ויש ה' עומד במקום א' וה' פרוץ או שני אמות וחצי פרוץ במקים א' וה' עומד באמצע ושני אמות וחצי פרוץ מצד השני אבל אם העומד אינו במקום א' אלא מעע הנה ומעט הנה צריך שיהיה יותר רחב מן הפרוץ שבצדו כדי דלא ליתי אוירא דהאי גיסא ואוירא דהאי גיסא ומבטל ליה:

עח

עח) שם. ובלבד שלא יהא במקום א' פרוץ יותר מעשר דאז אף כנגד העומד אסור ואעפ"י שהעומד מרובה על הפרוץ דלגמרי נחשבת אותו דופן כאלו אינו הר"ר יהונתן על הרי"ף פ"ק דעירובין על המשנה שיירא שחנתה בבקעה. וכ"כ השה"ג שם בשם הריא"ז. וכ"כ העו"ש או' יו"ד:

עט

עט) שם. אבל עד עשר וכו'. ועשר בכלל ההיתר כמ"ש במשנה שם:

פ

פ) וכתב הרשב"ף בשתו' כ"י מחנה הישמעאלים שקרוי דואר דין חצר יש לו ואם אין שם אלא ישראל א' מותר לטלטל בכל אותו דואר ואם היו ב' או יותר ישכרו הדואר בדבר מועט ואפי' בפחות משוה פרוטה ואחר שישכרו ממנו יערבו הישראלים בפת ואם היו סמוכים על שלחן א' א"צ לערב אפי' שישנים בב' מקומות וכל זה כשישראלים שוכרים החדרים לעצמם ואין לגוי תפיסת יד באותו חצר אבל אם הנכרי דר עמו יחד אפשר להקל בלא שכירות ובלא עירוב דהרי הם כאורחים שנכנסו בחצרו של גוי שמטלטלים בכל החצר אבל טוב הוא לשכור הדואר מבעל הדואר ולערב כמ"ש ובזה הם מותרים לטלטל בכל המחנה. ועוד נראה שכל הדואר לפי שיש הרבה אוהלים רחוקים זה מזה שדינו כדין מבוי לא כדין חצר וכל שאין הישמעאלים דרים בחדר א' עם הישראלים אין אוסרים זה על זה. שכנה"ג בהגה"ט או' ג':

פא

פא) [סעיף יוד'] אפי' לפרצה יתירה מעשר מותר. מפני שאין כאן פרוץ כלל. ר"ז או' י"ט:

פב

פב) שם. אפי' לפרצה יתירה מעשר מותר אבל לרה"ר לא מהני צורת פתח אלא צריך דלתות כמ"ש לקמן סי' שס"ד סעי' ב' יעו"ש. וא"כ מה שמתקנים בצוה"פ למבואות הרחבים ט"ז אמה ומפולשים משני צדיהם ובוקעים בהם רבים הוא לפי סברת י"א בסי' שמ"ה סעי' ז' דבעינן ס' רבוא בוקעים בו וזה אינו מצוי ולכן לא נקראו אלו רה"ר ומותר לתקנם בצוה"פ אבל לפי סתם הש"ע שם דאפי' אין ס' רבוא בוקעים שם הוו רה"ר אין ניתרין בצוה"פ וע"כ כל יר"ש יחמיר לעצמו שלא לטלטל בהם ע"י תיקון. צוה"פ אבל לא למחות באחרים כי רבו המתירין שלא לחושבם רה"ר כמבואר בדברינו לשם בס"ד:

פג

פג) שם. וה"מ בחצר ומבוי וכו'. ר"ל שנפלו כותליהם ועשה שם קונדסין בצורות פתחים:

פד

פד) שם. שיש בהם דיורים. ודרך להיות שם פתחים הרבה. לבוש:

פה

פה) שם. אבל בבקעה. שבא לעשות היקף לטלטל בתוכו טור. לבוש. ר"ז או' י"ט:

פו

פו) שם. אבל בבקעה לא מהני. מד"ס. ר"ז שם. ומשמע מסתמיות דברי הש"ע דאפי' בעשר לא מהני צוה"פ בבקעה אבל בב"י כתב בשם הסמ"ג והסמ"ק דצוה"פ שאינו יותר מעשר מתיר אפי' בד' רוחות ואפי' פרוץ מרובה. וכ"פ הר"ז או' י"ט ח"א כלל מ"ח או' ה':

פז

פז) שם. בשכל הרוחות ע"י צורת פתח. אבל אם היה ההיקף כתיקונו אלא שיש בה פרצות יותר מעשר מהני ביה צוה"פ אפי' בבקעה ואפי' אם הפרוץ מרובה על העומד. טור ולבוש.

פח

חפ) שם. בשכל הרוחות וכו'. עיין מש"ז סי' שס"ג סוף או' א' שנסתפק בצוה"פ אי הוי מחיצה מה"ת ולחייב הזורק בתוכו בנעץ ד' קונדסין ועליהם צוה"פ או דוקא צוה"פ מהני להתיר כרמלית ופרצה יותר מעשר דבלא"ה הם מחיצה מה"ת יעו"ש. אמנם הר"ז בסי' שס"ד או' ד' פשיטא ליה דהוי רה"י מה"ת אעפ"י שעשה ברה"ר יעו"ש. ועיין עוד לקמן סי' שס"ג או' ה':

פט

טפ) שם. ולהרמב"ם אין צוה"פ וכו'. כ"כ הרמב"ם פט"ז דין ט"ז. וכתב שם המ"מ שאפי' לדעתו יש צוה"פ מועילה אפי' בפרוץ מרובה ברוח ג' כמבואר פי"ז בדין הכשר מבוי מפולש. יעו"ש והביאו ב"י. והוא כדלקמן רס"י שס"ד. וכ"כ המ"א ס"ק י"ז. וכ"כ האחרונים:

צ

צ) וכתב עו"ש המ"מ שאפשר דבפרצה עשרה יודה הרמב"ם דאפי' פרוץ מרובה על העומד כשר אם יש לו צוה"פ. והביאו ב"י וכתב שכ"נ דעת סמ"ג וסמ"ק יעו"ש. וכ"כ הר"ז או' י"ט. ועיין לעיל או' פ"ו:

צא

צא) שם. ולהרמב"ם אין צוה"פ וכו'. ועיין בישי"ע סי' שס"ג או' ה' שכתב דרבו דעת האומרים דצוה"פ מהני גם בפרוץ מרובה על העומד ובעירובין הלכה כדברי המיקל ומכ"ש כשרבו המקילין על המחמירין יעו"ש והר"ז שם כתב דטוב לחוש לדברי הרמב"ם אעפ"י שהעיקר כסברא ראשונה. ועיין לעיל סי' י"ג או' ז':

צב

צב) שם. לפרצה יותר מעשר וכו'. עיין בשו"ת מנחת יהודה סי' כ"ו שכתב בענין צוה"פ לפרוץ מרובה על העומד דפלוגתת הרמב"ם והרא"ש אינו אלא בפרוץ מרובה על העומד בכל ד' רוחות דוקא אבל בעיר שיש כמה וכמה מבואות בתוך התיקון אלא דצוה"פ מסבב גם לפני הבתים ועי"ז מטלטלים בכל המבואות ולפני הבתים הוי כולו כמבוי עקום תוך המבואות עד מה שלפני הבתים ובצירוף כל המבואות העומד מרובה על הפרוץ בזה מהני לכל הדיעות יעו"ש. א"ח או' ז':

צג

צג) ועיין בתשו' חת"ס סי' פ"ח בעובדא דבית הטבילה היתה בקצה העיר ממש וצוה"פ היתה ממנה לעיר דהיינו קנה א' בקצה העיר וקנה א' אצל בית הטבילה והתיר בפרט שלא תהיה קרפף יותר מבית סאתים פנוי בין העיר לבית הטבילה ואפי' אם צוה"פ יותר מעשר אמות אין בכך כלום ועל צד היותר טוב יעמיד ב' או' ג' קנים ובין כל אחד פחות מיו"ד יעו"ש. פ"ת. פת"ע או' כ"ג. ואי מהני צוה"פ על המים עיין לעיל סי' שנ"ו או' י"ד:

צד

צד) [סעיף יא'] מהו צוה"פ וכו'. כתב המ"מ (פט"ז דין י"ט) הא דלא הזכיר הרמב"ם שיהא ברוחב הפתח ד"ט כדאיתא בש"ס היינו משום דס"ל דדוקא לר"מ הוא דבעינן הכי אבל לרבנן דק"ל כוותייהו לא בעינן הכי ומה"ט לא הזכירו ג"כ גבי מזוזה דדין אחד להם ע"כ וק"ק על הטור דגבי מזוזה (ביו"ד סי' רפ"ז) פסק שם דבעינן רוחב ד"ט וכאן סתם הדברים ונתן מקום לטעות מיהו המחבר פסק גבי מזוזה כהרמב"ם ודעת הש"ך שם להחמיר כדעת הטור ומכ"ש הכא שיש להחמיר. תו"ש או' כ"ה. וכ"כ הרו"ח או' ב' דהכא מסתברא דיש להחמיר טפי מהתם יעו"ש. והגם דהכא בלא"ה פרצה עד עשר אמות הרי היא כפתח וא"צ צוה"פ כמ"ש סעי' ט' מ"מ נ"מ להיכא דפרוץ מרובה על העומד ובא למעטו דאם הפרצה יותר מג"ט ופחותה מד"ט דיש להחמיר מלהתירה ע"י צוה"פ כ"א ע"י לבוד:

צה

צה) שם. קנה מכאן וקנה מכאן וכו'. ואפי' אחד גסה מתבירו ואפי' אחד גבוה מחבירו הרבה. רא"ס ח"ב סי' כ"ה. כנה"ג בהגה"ט. מ"א ס"ק ח"י. א"ר או' ט"ו תו"ש או' כ"ו. והיינו קנה א' גבוה הרבה מחבירו וקנה על גבן בשיפוע מהני דבעינן ע"ג ממש בשני הקנים שתחתיו א"א או' ח"י. ואה הוא משופע הרבה צ"ע לדינא. הגרע"א:

צו

צו) ואם ראש האחד מונח ע"ג קנה הגבוה וראש השני תלוי כנגדו באויר מחובר לכוחל והקנה הנמוך מכוון תחתיה בוודאי מהני. הגרע"א:

צז

צז) שם. קנה מכאן וכו'. ואם אין לו קנים עושה בחבלים. כלבו. וכ"כ הרוקח בסי' קע"ג. ב"י. עו"ש או' י"א. תו"ש או' כ"ט. ועיין במשכנות יעקב סי' קי"א שכתב דיש ליזהר באותן העושים צוה"פ בחבל מלמעלה ודרכו אח"כ לימתח ונכפל למטה בעיגול וגם הולך נע ונד אנה ואנה דיש בזה כמה חששות שהוא נופל למטה מהמזוזות ובעינן על גביהן ולפעמים יש בשיפולו וברחבו יותר מג"ט דגם בקורה פסלינן כה"ג ועוד כיון שהרוח מוליכתו אנה ואנה הו"ל מחיצה שאינה עומדת ברוח וע"כ נכון מאד לעשות למעלה בדבר העומד כגון קנה חזק יעו"ש. ועיין לקמן או' קי"ב:

צח

צח) שם. קנה מכאן וקנה מכאן. אפי' אחד רחוק מחבירו. ר"ז או' ך' ור"ל שלא הניח הקנים מכוונים זה כנגד זה ביושר אלא הרחיק השמאל מימין אפ"ה שרי ורק הקנה שעל גביהן צריך שיהיה מכוון על ראשיהן ממש. וכ"כ הא"א או' י"ט. ועיין לקמן סי' שס"ג סעי' ל'.

צט

צט) שם. וקנה על גביהן. ואפי' בכל שהוא סגי כמ"ש בסוף הסעי' וכ"כ ח"א כלל מ"ח או' ו' וקנה או חוט על גביהן. ואפי' עשה מעצי אשירה כשר דא"צ שיעור כלחי ומה שצריך לקבל לת קש (היינו קנים שבצדדים) ואפר אין ראוי לכך (ר"ל עצי אשירה דכשרופין דמו) מ"מ שרי. מש"ז סי' שס"ג או' א' ועיין לקמן סי' שס"ג סעי' ח'

ק

ק) שם. אפי' אינו נוגע בהן וכו'. דאמרינן גוד אסיק והקנים עולים עד הקנה שעל גביהן. הגרע"א בשם תשו' הרא"ם. וכגון שקשר את הקנה שעל גביהן למעלה באיזה דבר:

ק) שם. אלא שיש ביניהם כמה אמות. מיהו בהגמ"ר פ"ק דעירובין כתב דאם הרחיק ה' או' ו' אמות לא יפה הם עושים. ד"מ או' ג':

קא

קא) שם. ובלבד שיהא גובה הקנים וכו'. ולא יהיו מרוחקים מן הארץ ג"ט. ח"א שם. ור"ל דדינם כמו לחי לקמן סי' שס"ג סעי' יו"ד:

קב

קב) שם. ויהיו מכוונים וכו'. אבל מרוחקים ממנו אפי' כל שהוא פסול. מ"א ס"ק י"ט. חו"ש או' כ"ח ר"ז שם. ח"א שם. ור"ל שלא הותר כ"א מרוחקים בגובה אבל אם הקנה משוך מן הצד של הקנים ואין הקנים עומדים מכוונים תחת קנה העליון אפי' כ"ש פסול מחה"ש.

קג

קג) שם. ויהיו מכוונים כנגד קנה העליון. ואפי' אם קנה אחד לא היה מכוון כנגדו אלא רחוק כ"ש פסול. כ"כ האחרונים:

קד

קד) שם. מן הצד וכו'. פי' שלא נתן העליון על שני הקנים העומדים אלא חבירו להם מן הצד פסול לפי שאינו דומה לפתח שהמשקוף נתון על שני המזוזות. ב"י בשם הפו':

קה

קה) וכתב הט"ז סק"ד דהך מן הצד אין האיסור אלא אם החבל שלמעלה קשור שלא בקצה העליון של הקנה אלא בולט קצת מן הקנה למעלה מן החבל אבל אם הוא כרוך בקצה העליון מצדו ואין בולט מהקנה למעלה מהחבל כשר עכ"ל. והביאו א"ר או' ט"ז. וכ"ה דעת הקובץ על הרמב"ם פט"ז. והביאו א"ח או' י"ג אמנם שאר האחרונים השיגו עליו בזה וכתבו דאף בנה"ג הו"ל מן הצד ופסול דבעינן הקנה שלמעלה יהיה על גבן ממש ואם לאו פסול, חמ"מ או' ט' אבן העוזר. כו"ש או' כ"ט נתיב חיים וכתב שכ"פ בת"ח יעו"ש. וכ"פ בח"א כלל מ"ח או' ח' ובנ"א שם או' ב' כתב דמהריטב"א ומרדכי משמע דלא כהט"ז יעו"ש. וכן מוכח מחידושי הרשב"א הנד"מ בסוגיא זו דלא כהט"ז יעו"ש. וכ"כ המחה"ש סק"ד על דברי הט"ז הנז' דכל האחרונים חלקו עליו. וכ"כ הזכ"ל או' ע' משם רב אחאי החר"ש יב"ס ז"ל וכתב דאפי' אם תחב הקנה בין שניהם מן הצד מקרי דדוקא על גבן ממש בעינן יעו"ש.:

קו

קו) ועיין במש"ז סי' שס"ג או' י"ט שכתב דאם תחב קנה העליון בין קנה לקנה ונחקק קצת בקנים כעין שעושין האומנים אעפ"י שהקנים יוצאין למעלה ג"כ אפשר דשרי יעו"ש. ונראה דר"ל כגון שהקנים העומדים הם רחבים קצת כמו קורות וחקק בראשם מן הצד כמו שעושים האומנים ונשאר קצת מצד השני בולט שלא נחקק והושיב על אותו חקק קנה העליון בין קנה לקנה ונשאר אותו קצת שלא נחקק גבוה מקנה העליון וע"ז כתב אפשר דשרי כיון דקנה העליון הוא יושב ע"ג הקנים ואותו קצת הבולט הוי כאלו אינו כיון שאינו כל העובי כ"א קצת ממנו. ומ"מ כיון שהמש"ז מסתפק בזה יש ליזהר שלא לחקוק הרבה בראש הקנה כ"א מעט ויניח שם קנה העליון באופן שיהיה קנה העליון גבוה מעט מן הבליעה או לפחות בשוה. וכ"נ ממ"ש המש"ז בסי' זה או' ד' יעו"ש:

קז

קז) וכתב עו"ש המש"ז דאם תחב מסמר בראשי הקנים וכרך החבל עליהם מהני. וכ"כ בסי' זה או' ד' והגם דהמסמר הוא גבוה מהחבל דא"א לצמצם ואנן בעינן דהחבל יהיה מונח דוקא ע"ג הקנים מ"מ כיון דהמסמר הוא דק מהקנים שהרי הוא תחוב בהם נראה לעין כל שהוא דבר חיצוני ואינו מן הקנים אלא הרי הוא כמו החבל שמונח ע"ג הקנים:

קח

קח) ואם מותר לצרף לענין עירוב טלגרא"ף בתורת צוה"פ. עיין בס' טוב טעם ודעת ובספרו נדרי זריזין בקו' יוסף דעת שכתב להתיר וכ"כ בשו"ת מאמ"ר סי' ל"א יעו"ש אמנם בשו"ת שו"מ מה"ק ח"ב סי' פ"ו כתב דהטלגרא"ף הוי כצוה"ף שעשאו מן הצד כיון שהעמודים בולטים מלמעלה יעו"ש. וכן בשו"ת ביח שלמה חא"ח סי' מ"א מצדד להחמיר כיון דהמשכת הדרא"ט מזל"ז הוא מהצד ופסול יעו"ש. והב"ד א"ח או' ט' וכתב שבזמנם נשתנה לעשות החוט מצד הקנים ולא פליגי במציאות יעו"ש. וכ"כ בשו"ת אבן יקרה חא"ח סי' ט"ז ע"ד עמודי הטלגרא"ף אם הגביעים קבועים בו מן הצד חלילה להתיר לצרף אותם לצוה"ף אמנם אם קבועים הגביעים מלמעלה על ראשי העמודים דבר פשוט הוא להתיר. וכתב עו"ש דאם הגביעים מהצד אם יכול להעמיד לחיים גבוהים י"ט אצל העמודים שיהיה ראשי הלחיים מכוונים נגד הגביעים ותחתיהם ממש היה מקום להתיר יעו"ש. ועי"ש בסי' ט"ו ע"ד עירובין אשר תיקן ע"י אמצעות הטלפא"ף סביב העיר יעו"ש. א"ח שם.

קט

קט) שם. מן הצד לא מהני. ואם עשה קנה אחר תחתיו כשר ומ"מ יש לשלוף קנה הפסול מפני הרואים. רא"ם ח"ב סי' פ"ה. כנה"ג בהגה"ט. מ"א סק"ך. א"ר או' ע"ז. תו"ש או' כ"ט. ר"ז או' ך' ולפ"ז אם העמיד ב' קנים למטה וחבל עליון מכוון עליהם ואינו נוגע בהם רק בגג עומדים קנים קצרים למעלה וקשר שם החבל באמצע היכא דא"א בענין אחר כשר. א"א או' ך':

קי

קי) שם. לקבל דלת כל שהוא וכו'. ואפי' מעצי אשרה שרי כמ"ש לעיל או' צ"ט יעו"ש.

קיא

קיא) שם. לקבל דלת כל שהוא וכו'. בטור כתוב וצריך שיעשה לה היכר ציר ומה שלא כתבו בש"ע משום דכתב בב"י בשם כמה פו' דלא בעינן היכר ציר וכתב דכן עמא דבר. וכ"כ הב"ח דכ"ה המנהג מכל גדולי העולם והכי נקטינן. וכ"נ דעת מור"ם ולבוש ז"ל שלא העתיקו דברי הטור. וכ"ה דעת האחרונים. וכן עמא דבר.

קיב

קיב) שם. ואפי' גמי מהני. ובלבד שלא יהא ניטל ברוח. ב"י בשם המרדכי. עו"ש או' י"א. תו"ש או' ל' אך בהא קיל קנה שע"ג מקנה שבצדדין דאותן שבצדדין צ"ל שלא ינידם הרוח וכמ"ש מ"א לקמן סי' שס"ג סק"ד וה"ט כיון שהם משום מחיצה ומחיצה גמורה אם הרוח מנידה ל"מ מחיצה כדלעיל בריש הסי' אבל קנה שע"ג ניהי דצ"ל שלא ינטל ע"י הרוח אבל אי הרוח מנידו אין בכך כלום דהא אי הוא גמי או חבל א"א שלא יהא הרוח מנידו ואפ"ה הכשירוהו וה"ט דעיקר המחיצה תלוי בשני הקנים העומדים מן הצד. מחה"ש. ועיין לעיל או' צ"ז. ועיין עוד מדין צוה"ף בדברינו לקמן על סי' שס"ג סעי' כ"ו בהגה יעו"ש.

קיג

קיג) [סעיף יב'] כיפה אם יש ברגליה וכו'. ר"ל דלא מצרפינן מקום העיגול לגובה י"ט שצריך להיות צוה"ף. ועיין לעיל או צ"ד שכתבנו די"א דבעינן שיהא רוחב הפתח ד"ט יעו"ש.

קיד

קיד) שם. מותרת משום צוה"ף. שזה ג"כ צוה"ף מיקרי. לבוש.

מעבר לתחילת הדף< הקודם · הבא >

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

---

---

שולי הגליון

---

---