כף החיים/אורח חיים/שנז

מתוך אוצר הספרים היהודי השיתופי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

כף החייםTriangleArrow-Left.png אורח חיים TriangleArrow-Left.png שנז

< הקודם · הבא >
מעבר לתחתית הדף


טור ומפרשיו

ארבעה טורים
··
בית יוסף
ב"ח


שו"ע ומפרשיו

שולחן ערוך
··
אליה רבה
כף החיים
מגן אברהם
מחצית השקל
משנה ברורה
נתיב חיים
באר הגולה
ביאור הגר"א
ט"ז




לדף זה באתר "על התורה" לסימן זה באתר "תא שמע" לדף זה באתר "שיתופתא"


דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף


א[עריכה]

א) [סעיף א'] חצר שפחותה מד"א וכו'. כלל הדברים בסי' זה הוא זה. לפי ששיערו חז"ל שכל אדם הוא צריך להשתמש בכל יום סאתים מים לרחוץ בהם פניו ידיו ורגליו ושאר ענינים הצריכים לו. וכבר נודע דבשבת אסור לשפוך מרה"י לרה"ר או לכרמלית. ודרך כל אדם לשפוך שופכין שלו לחצירו הסמוך לביתו שהיא רשותו והיא ג"כ רה"י ומוציא מרה"י לרה"י. וזה ידוע שסתם חצירות יש בהם בימות החמה אבק ועפר. וכל אדם רוצה לזלף חצירו ולרבצו שלא יתאבק לפיכך שופך שם אותן שופכין שמשתמש בו בכל יום. ושיערו חז"ל דבסאתים מים סתם אדם יכול לזלף חצר שיש בה ד"א על ד"א והם משכיבים את האבק ועפר ונבלעים בקרקע וגם אפי' במקום שאינו רוצה לזלף איכא מ"ד דמ"מ שרי משום דתיימי מיא ונבלעים בקרקע ואינם מטנפים הקרקע של החצר וכיון שכן אין מקפיד עליהם שיצאו לחוץ דוקא ואז אם אפי' יצאי לחוץ אח"כ לא היתה מחשבתו לכך ולא הוי כאלו מוציא מרה"י לרה"ר אבל אם הוא פחות מד"א על ד"א דאז הסאתים מים מרובים ואינם נבלעים בקרקע ונעשה החצר רפש וטיט ודעתו קצה בזה ולכך ניחא ליה שיזובו משם לחו ואם יצאו לחוץ נתקיימה מחשבתו והוי כאלו שופך ברה"י לרה"ר להדיא ויש לגזור שמא ישפוך להדיא מרה"י לרה"ר ולכך צריך לעשות בחצר גומא שהיא מחזקת סאתים ואז כשישפיך לתוך החצר אינו מקפיד עליהם שיצאו לחוץ כיון שאפשר להם לנוח בגומא ולא יתטנף חצירו ולא הוי כמוציא מרה"י לרה"ר, וכשיש גומא אין חילוק בין אם היו בה מים כבר מע"ש או לא או אם משתמש בשבת כמה סאים לפי שאין הדבר ההוא אלא להיכירא בעלמא. כ"ז מדברי הלבוש. תו"ש או' א':

ב[עריכה]

ב) שם. שהיא סמוכה לרה"ר וכו'. לאפוקי סמוכה לכרמלית שא"צ לעשות גומא כמ"ש בסוף הסעי' יעו"ש.

ג[עריכה]

ג) שם. אין שופכין לתוכה וכו'. גזירה מדרבנן שמא ישפוך להדיא מרה"י לרה"ר כנז':

ד[עריכה]

ד) שם. בימות החמה. שאדם מקפיד על לכלוך חבירו ומסתמא ניחא ליה שיצאו לחוץ כנז':

ה[עריכה]

ה) שם. והוי כאלו שופך לרה"ר. משמע דאם חצירו מבונה בטוב וא"א למים שיצאו לחוץ מותר לשפוך לחצר ואעפ"י שלא עשה גומא:

ו[עריכה]

ו) שם. הגה וכל גומא שהיא חצי אמה וכו'. כן עולה החשבון לפי חשבון המקוה שהוא אמה על אמה ברום ג' אמות מ' סאה. תו"ש או' ב' וה"ה שיכול לשנותה בעמקה וברחבה ורק שיהיה חללה מחזקת סאתים. בגדי ישע:

ז[עריכה]

ז) שם בהגה. וכל גומא שהיא חצי אמה וכו'. המחבר לא ביאר שיעור גומא זו אם צריכה שתהא עמוקה י"ט ורחב ד' או אפי' פחות. ומדברי הריטב"א משמע דצריך שתהא עמוקה יו"ד ורחב ד' כדי שיהא שם רה"י עליה וכדי שאם יבא לשפוך לתוך הגומא ישפוך מרה"י לרה"י אבל אם הגומא פחותה משיעור זה נמצא ששופך מרה"י לכרמלית אלא שמדברי המחבר שסתם דבריו וגם מדברי הרב בהגה שכתב בהדיא דשיעור גומא הוא חצי אמה וכו' מבואר דא"צ עמוק יו"ד ונראה דטעמייהו משום דמסקנא דמלתא הוא דצריך לכסות הגומא וכיון שיכסנה אעפ"י שאינה עמוקה יו"ד הרי היא כחורי רה"י שהם כרה"י. וכ"כ הריטב"א במסקנת דבריו עו"ש או' א' ומיהו לדברי הטור והש"ע דצריך לכסות הגומא כדי שתהא מקום פטור ועיין לקמן או' ט'.

ח[עריכה]

ח) שם. צריך לכסותה בנסרים וכו'. שאם לא היתה מכוסה לא היה מקום פטור והיינו משום דאם הוא רחב ד"ט ועמוק יותר מג' הוי כרמלית ואם הוא פחות מג' הוי רה"ר וע"י הכיסוי נעשה מקום פטור לפי שנסתלק מתשמיש הרבים. מאמ"ר או' א' ומיהו לפי מ"ש הרב בהגה וכל גומא שהיא חצי אמה וכו' בלא כיסוי הוי ג"כ מקום פטור כמ"ש לעיל סי' שמ"ה סעי' י"ט דחריץ שאינו רחב ד' ועמוק יותר מג' הוי מקום פטור אלא הא דנריך לכסות שמא יעלה קרקעית הגומא רפש וטיט ויהיה גובהא פחות מי"ט ותבטל לגבי רה"ר:

ט[עריכה]

ט) שם. כדי שתהא מקום פטור וכו'. וריטב"א כתב דיעשה פיה ברה"י והוי חורי רה"י. ב"י. א"ר או' א' משמע פי הגומא דוקא ברה"י ובש"ע משמע אף בחוץ כל שסמך לחצר ואין ביניהם רה"ר שופך למקום פטור. א"א או' א' אמנם בב"ה כתב על דברי הא"א הנו' דלא נהירא דאף לדעת הש"ע בעינן שיעשה פי הגומא מבפנים וכתב דכ"מ פשטיות המשנה דאיירי לענין שפיכת המים בתוך החצר וכ"מ בעה"ק וברי"ו יעו"ש:

י[עריכה]

י) שם יכול לשפוך בה כל מה שירצה. זהו דעת הטור והרא"ש ולאפוקי מדעת הרמב"ם (פט"ו דין י"ז) שלא התיר אלא סאתים והטעם פי' הר' יונתן דכיון שתיקנו לו חכמים זכר לשבת שלא ישכח וישליכם לרה"ר עצמו תו לא גזרינן הלכך אפי' יותר מסאתים מותר. עו"ש או' ב':

יא[עריכה]

יא) שם. יכול לשפוך בה. ובחצר כל מה שירצה ואפי' כור ואפי' כוריים. ר"ז או' ב':

יב[עריכה]

יב) שם, יכול לשפוך וכו'. ואפי' נתמלאה מע"ש שופך לתוכה דכיון דתקנו לו חכמים זכר לשבת שלא ישכח וישליכם לרה"ר שרי. מ"א סק"ב ר"ז שם.

יג[עריכה]

יג) שם. לא ישפוך בה כלל. גזירה דילמא אתי למשפך סאתים דהוא שיעור האדם. ט"ז סק"ב. מ"א סק"ג:

יד[עריכה]

יד) שם. אפי' הוא אריך וקטין. כגון שהוא ארוך ח' אמות ורחב ב' מ"א סק"ד, תו"ש א' ו':

טו[עריכה]

טו) שם. אפי' הוא אריך וקטין. דמ"מ יש כאן שיעור לבלוע סאתים. ט"ז סק"ג. תו"ש שם:

טז[עריכה]

טז) שם. או בימות הגשמים וכו'. שאין אדם מקפיד על לכלוך חצירו ואינו מתכוין שיצאו לחוץ. ואי משום שיראו צנור מקלח ואתי למשרי בימות החמה אמרינן מי גשמים הם ואפי' שלא בשעת הגשמים מתמצים הם והולכים אחר הגשמים. מ"א הק"ה. תו"ש או' ז' ר"ז או' ד':

יז[עריכה]

טוב) שם. מוכר לשפוך בה וכו'. ר"ל אפי' בלא עשיית גומא כלל:

יח[עריכה]

יח) שם. בהגה. שלפני ב' עליות. לא דוקא אלא ר"ל שני פתחים לעליה א' וכל פתח פחוח לדיוטא א' ובשתיהם ד"א ונמצא שיש לעליה ההיא ד"א רוח מלמטה ואעפ"י שאינן במקום א' קמ"ל דמצטרפין כמבואר בב"י בשם הר"ר יונתן יעו"ש:

יט[עריכה]

יט) שם בהגה. שלפני ב' עליות וכו'. דהיינו שפתח אחד של עליה פתוחה אצל דיוטא א' ופתח השני אצל דיוטא הב' כשנגדה ויש בשתיהם ד"א והם זו כנגד זו (ל"ד אלא ר"ל כעין דיוטא א' ב' פתחים בכותל א' מש"ז או' ד') וסמוכות זו לזו בתוך ד"ט הרי הם כדיוטא א' וא"צ לגומא כלל והדיוטות הללו מעזיבה רבה יש בהם שיכולים המים להתכלא בהם כמו בחצר אבל אם אינם זו כנגד זו או שהם זו למעלה מזו או שרחוקה זו מזו ד"ט אין מצטרפין אעפ"י שיש בשתיהן ד"א לפי שאין תשמישן נוחה זו לזו ושמא כשיצא אל הדיוטא האחת לשפוך בתוכה ויראה שמתקלקל לא יצא אל הדיוטא האחרת לשפוך מפני הטורח וישפוך לרה"ר ולכך צריך גומא. ב"י בשם הר"ר יונתן. תו"ש או' ח':

כ[עריכה]

כ) שם. אבל אם היא סמוכה לכרמלית וכו'. והטעם שהקילו בכרמלית לפי שאין כאן אלא כחו וכחו בכרמלית לא גזרו כדלעיל בסי' שנ"ה גבי ספינה ששופך על דופני הספינה. ט"ז סק"ה. ועיין סס"י זה דיש חולקין. מ"א סק"ח. ור"ל דה"ה לכאן, וכ"כ הט"ז סק"ח, והיינו בכרמלית שבתוך העיר כמ"ש לקמן סעי' ג' בהגה יעו"ש:

כא[עריכה]

כא) [סעיף ב'] ביב וכו'. חריץ העשוי לקלח שופכין שבחצר לרה"ר. רש"י עירובין פ"ח ע"א ומביאו ב"י וט"ז סק"ו:

כב[עריכה]

כב) שם. שמכוסה במשך ד"א ברה"ר כצ"ל וכ"ה ברש"י ומביאו ב"י. וכ"ה בלבוש ור"ל שד"א הראשונות הסמוכות לחצר הם מבוסים והטעם פירש"י שם משום דקים לן בד"א יש שיעור ליבלע בהם סאתים מים שאדם עשוי להסתפק בכל יום עכ"ל. ומביאו ב"י ולבוש:

כג[עריכה]

כג) שם. ויש בו ד' על ד' וה"ה אם אין בו ד"א על ד"א אלא אריך וקטין כגון שרחבו ב' אמות וארכו ח' נמי שרי כמ"ש בסעי' הקודם לגבי חצר דבשיעור זה נבלעין סאתים מים שאדם עשוי להסתפק בכל יום:

כד[עריכה]

כד) שם. מותר לשפוך וכו'. דתיימי (נבלעין) מיא. ואי נמי לא תיימי דיש בו מים מבע"י כיון דרוב ימות השנה עשוין לבלע הכי נמי כי נפקי לבראי לאו להכי אכוון וכיון דלא נתקיימא מחשבתו שרי דאפי' מתכוין לאו איסורא דאורייתא איכא הכא דהא לאו ברה"ר זריק להו איהו גופיה אלא מאליהן יוצאין הלכך כי לא מכוין שרי לכתחלה. רש"י ומביאו ב"י וט"ז סק"ז:

כה[עריכה]

כה) שם. אעפ"י שהמים יוצאין מיד מידו לחוץ. מד"א המכוסים מפני שד' על ד' אלו של ביב המכוסים ברה"ר שהם כחורי רה"י דינם כחצר שיש בה ד' על ד' שמותר לשפוך בה אפי' בימות החמה לפי שבד' על ד' של ביב ראוי ג"כ ליבלע סאתים כמו בחצר. ר"ז או' ח':

כו[עריכה]

כו) שם. שאין המים ראוין לבלוע. אלא מקלח עד רה"ר להדיא ואסור. לבוש:

כז[עריכה]

כז) שם. כעין רצפה של אבנים וכו'. והיינו רצפת אבנים חלקים קטנים כמו שמרוצף הרחובות והחצירות ויש הרבה עפר בין אבן לאבן לבלוע. נתיב חיים. וכ"כ בספרו קרבן נתנאל על הרא"ש פ"ח דעירובין:

כח[עריכה]

כח) שם. כעין רצפה של אבנים וכו'. וכ"ש בשל חרס דמבלעי. ב"ח. וכתב בפליתי ביו"ד הסי' ע' שקבל מזקנים בעלי הוראה דלבנים השרופים בכבשן דינם ככלי חרס ממש וכ"כ המ"א סי' תנ"א. תו"ש או' י"ב. מש"ז או' ט':

כט[עריכה]

כט) שם. ולהרמב"ם וכו'. הטעם משום דה"ל דעיקר הטעם משום זילוף ולא משום דתיימי (נבלעים) מיא ואע"ג דכשהוא ארוך מאה אמה ודאי פשיטה דלכ"ע תיימי מיא מ"מ כיון דבביב המים נזחלין ויוצאין לחוץ ויאמרו הכא שפכום סמוך ליציאתן דלא תיימי שם ולהכי בביב שאין ראוי לזילוף אסור. ולדידיה גם בחצר שהיא אריך וקטין אסור כיון שהוא אינו ראוי לזילוף והא דלא הביא דעת הרמב"ם בסעי' א' משום דנמשך אחר לשון הש"ה. תו"ש או' י"ג:

ל[עריכה]

ל) שם לא ישפוך על פיו וכו'. ואפי' הוא של רצפת אבנים ויכולין ליבלע דהוי כשופך לרה"ר להדיא וגזרו שמא יאמרו צינורו של פלוני מקלח בשבת כיון שהם מקלחין בכך כששופך ע"פ הביב עצמה ויאמרו שהוא שופך להדיא על דעת שיצאו המים לרה"ר אלא שופך חוץ לביב והם יורדין לביב שהם יורדין בנחת ולא יאמרו ששופך סמוך לרה"ר. לבוש:

לא[עריכה]

לא) שם. בימות החמה. אבל בימות הגשמים לא חיישינן להכי כמ"ש בסעי' א' הגהת הלבוש:

לב[עריכה]

לב) שם. אלא שופך חוץ לביב וכו'. והיינו כשהחצר הוא ד' על ד' דראוי לזילוף. תו"ש או' י"ד

לג[עריכה]

לג) שם. אלא שופך חוץ לביב וכו'. ורשב"א ורוב פו' הסכימו לסברא ראשונה אלא דמ"מ שופך חוץ לביב בחצר. א"ר או' ה' ור"ל אעפ"י שעיקר כסברא א' מ"מ כיון דאפשר יש להחמיר כדעת הרמב"ם:

לד[עריכה]

לד) [סעיף ג'] בד"א וכו'. זהו סיום דברי הרמב"ם כמבואר בב"י:

לה[עריכה]

לה) שם. מותר לשפוך וכו'. דכחו בכרמלית לא גזרו כמ"ש סי' שנ"ה סעי' א' מ"א סק"י:

לו[עריכה]

לו) שם הגה. וי"א דאין חילוק בין כרמלית לרה"ר. והטעם לסברא זו כתב ב"י דאולי יפרשו דהא דאמרינן כחו בכרמלית לא גזרו דוקא גבי ספינה היא דאמר הכי וכי היכי דאקילו בה לענין זיז וכמ"ש בסי' שנ"ה אבל בשאר דוכתי לא אקילו יעו"ש. ועיין לעיל או' ך:

לז[עריכה]

לז) שם בהגה. אפי' בזה"ז וכו'. כ"כ ב"י בשם הר"מ וטעמא דמ"מ שייך למגזר בעיר גדולה שיש ס' רבוא דלא כעו"ש. מ"א ס"ק י"א. תו"ש או' ט"ז. ברכ"י או ג' משא"כ חוץ לעיר לא משכחת בזה"ז דרך שהיו ס' רבוא בוקעים בו. מחה"ש. והיינו למאן דס"ל דבעינן רה"ר רחבו ט"ז אמה וס' רבוא בוקעים בו אבל למאן דס"ל דלא בענין ס' רבוא בוקעים בו כמ"ש לעיל סי' שמ"ה סעי' ז' משכחת הרבה רה"ר בזה"ז ומ"מ מחוץ לעיר אין להחמיר כמ"ש מור"ם ז"ל. וכ"ז לדעת הרמב"ם. דאסור לשפוך על פי הביב הפתוח לרה"ר כמ"ש בסעי' הקודם אבל לסתם הש"ע שם אף הפתוח לרה"ר מותר לשפוך על פיו כיעו"ש. ועיין לעיל א' ל"ג:

לח[עריכה]

לח) שם הגה. אפי' בזה"ז דלית לן רה"ר. וגבי ספינה דשרי לשפוך אדופני הספינה והם יורדין לכרמלית ולא גזרו אטו רה"ר שאני ספינה שאין דרכה להיות אצל רה"ר דהא ק"ל דאין ספינה הולכת בפחות מי"ט. תו"ש שם:

לט[עריכה]

טל) שם בהגה. או חצר שאינה מערובת שרי. ר"ל אם כששופך מים לביב יוצאין לחצר אחרת שאינו מעורבת מותר לשפוך על פי הביב שבחצירו לכ"ע דכחו בכה"ג לא גזרו:

מ[עריכה]

מ) שם בהגה. ועיר המוקפת חומה וכו'. עיין לקמן סי' ת"א:

מא[עריכה]

מא) שם בהגה. כחצר שאינה מעורבת דמי. אפי' ברחובות. לבוש:

מב[עריכה]

מב) שם בהגה. שעוברים המים דרך מקום פטור וכו'. ואף דברסי' שמ"ד יש חולקין בזה בכאן יש להקל טפי דהא בלא"ה יש מתירין אף לכרמלית. תו"ש או' י"ז:

מג[עריכה]

מג) שם בהגה. וכן עיקר קאי אכולהו מילתא שכתב בהגה. מש"ז או' ח':


מעבר לתחילת הדף
< הקודם · הבא >
Information.svg

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain).

אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.



שולי הגליון