כף החיים/אורח חיים/שמא

מתוך אוצר הספרים היהודי השיתופי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

כף החייםTriangleArrow-Left.png אורח חיים TriangleArrow-Left.png שמא

< הקודם · הבא >
מעבר לתחתית הדף


טור ומפרשיו

ארבעה טורים
··
בית יוסף
ב"ח


שו"ע ומפרשיו

שולחן ערוך
··
אליה רבה
כף החיים
מגן אברהם
מחצית השקל
משנה ברורה
שערי תשובה
באר הגולה
ביאור הגר"א




לדף זה באתר "על התורה" לסימן זה באתר "תא שמע" לדף זה באתר "שיתופתא"


דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף


א[עריכה]

א) [סעיף א'] מתירין נדרין בשבת וכו'. ודוקא שהם לצורך שבת כגון שנדר שלא לאכול ושלא לשתות אבל שלא לצורך שבת אין מתירין אותם דלמה נעשה דבר שלא לצורך היום והוא יכול לעשותו למחר. לבוש. וביו"ד סי' רכ"ח סעי' ג' כתב הטעם משום ממצוא חפצך:

ב[עריכה]

ב) שם. מתירין נדרים בשבת וכו'. וכשמתירין נדרין לצורך השבת אין אומרים כ"א דוקא ג"פ מותר לך בלבד ולא עוד כיון דסגי בזה לפום דינא כמ"ש ביו"ד סי' רכ"ח סעי' ג' יעו"ש אבל שאר דברים שמוסיפין בנוסח ההתרה בחול זהו אין אומרים בשבת כיון שאין בהם צורך שבת:

ג[עריכה]

ג) שם. אם הם לצורך השבת. וכן לכל דבר מצוה אעפ"י שאינו לצורך שבת מותר דהוי חפצי שמים תו"ש או' א' ח"א כלל סי' או' ט"ז:

ד[עריכה]

ד) שם. אם הם לצורך השבת. ובדיעבד אם התירו נדרים שאינם מצורך השבת מותרים הם כמ"ש לעיל סי' של"ט סעי' ד':

ה[עריכה]

ה) שם. כגון שנדר שלא לאכול וכו'. וה"ה אם נדר שלא לשתות יין או שלא לאכול בשר או שלא ללבוש איזה מלבוש הצריך היום שרי. מ"א סק"א, והא"ר או' א' בשם רש"ל לסמ"ג כתב דה"ה אם נדר שלא יוכל איזה מאכל או איזה משתה או מלבוש לצורך היום שרי. וכ"מ ביו"ד סי' רכ"ח סעי' ג' שכתב כגון שנדר שלא לאכול או ליבטל מעונג שבת משמע דכל מידי דאית ביה עונג שבת שרי. וכתב הא"א או' א' אפשר דאם נדר שלא יישן ביום שבת הוי נמי בכלל עונג שבת ושרי להתיר. ועיין רש"י נדרים ע"ז ע"א שכתב דתכשיטין דאשה נמי הם צורך שבת יעו"ש:

ו[עריכה]

ו) שם. כגון שנדר שלא לאכול וכו'. עיין בשבו"י ח"ג סי' כ"ז שכתב בענין חלה שנפלה לתוך התבשיל ונמצא בשבת דמועיל התרה ויש להתיר אפי' שלא במינו ואפי' איכא ששים דהוי כדבר שיש לו מתירין דמתירין נדרים לצורך שבת יעו"ש, והביאו שע"ת או' א':

ז[עריכה]

ז) שם. אעפ"י שהיה לו פנאי וכו'. ומיהו לכתחלה ודאי טוב הוא שיתרם בע"ש אם נזכר מהם מע"ש:

ח[עריכה]

ח) שם. אבל הבעל יכול להפר וכו'. וה"ה האב לבתו דחד דינא אית להו וחד מנייהו נקט, עו"ש או' א' א"ר או' ב' תו"ש או' ב' וכ"כ האחרונים ולא יאמר לה מופר לכי כמו שאומר בחול אלא מבטל בלבו ואומר לה טלי אכלי וטלי ושתי וכיוצא בזה. יו"ד סי' רל"ד סעי' כ"ד. וה"ה כשמיפר דברים שאינם לצורך שבת מיפר לה בלבו ויאמר בפה לכי למקום פלוני שהוא הדבר שאסרה על עצמה או עשי כו"ך. פתה"ד או ג' ועי"ש ביו"ד סעי' נ"ה ונ"ח איזה נדרים שהבעל והאב יכולים להפר יעו"ש:

ט[עריכה]

ט) שם. אבל הבעל יכול להפר וכו'. וה"ה שיכול הבעל לשאול על ההקם לדעת רמ"א ביו"ד שאינו יכול להפר אח"כ אלא ביום שמעו. תו"ש. שם. כר"ש. א"ת או' ג':

י[עריכה]

י) ודבר פשוט דאם הבעל אינו יודע מנדרי אשתו והוא שלא לצורך שבת יותר טוב שלא יודיעו לו בשבת עד אחר השבת כדי שלא יצטרך להפר בשבת ביום שמיעה מיהו לפעמים מצוה להודיעו כגון אם היא ארוסה וכבר שמע אביה את נדרה אז צריך להודיע גם להארוס שיפירו שניהם בשותפות לפי מה דק"ל דצריך שישמעו שניהם ביום אחד כמבואר ביו"ד שם יעו"ש. תו"ש שם:

יא[עריכה]

יא) ונראה דאם נדרה לזמן והזמן כלה בשבת אין רשאי להפר כיון דלמחר שריא ודמיא לשאלה. ואם הבעל נדר מדבר אחד והיא התפיסה בנדרו ודעת הבעל לשאול על נדרו אלא דאין נשאלין בשבת אין רשאי להפר בשבת כיון דלמחר יתיר את נדרו וממילא גם נדרה בטל למפרע. תו"ש שם:

יב[עריכה]

יב) שם. לא יוכל עוד להפירם. שאינו יכול להפר אלא ביום שמעו ודוקא כל היום ולא מעת לעת שאם שמע בתחלת הלילה מפר כל הלילה ויום המחרת ואם שמע סמוך לחשיכה אינו מפר אלא עד שתחשך כמ"ש בח"ד סי' רל"ד סעי' כ"א יעו"ש. ועיין לקמן סי' שמ"ב או' ז':

יג[עריכה]

יג) [סעיף ב'] מי שנשבע לעשות מלאכה וכו'. שאם לא יתירו היום הרי יעבור עליו, לבוש. עו"ש או' ב':

יד[עריכה]

יד) שם. ואותו יום בא בשבת וכו'. ומ"מ אם אפשר לו לעשותה מע"ש צריך לעשותה מע"ש כדי שלא יצטרך להתיר לו בשבת. מחה"ש. ובדיעבד מתירין לו אעפ"י שהיה יכול לעשותה מקודם שבת ולא עשאה כדי שלא יעבור:

טו[עריכה]

טו) שם. ויש לו פתחים וכו'. וה"ה חרטה לחוד בלא פתח מתירין שלא יעבור על נדרו. מש"ז. ועיין ביו"ד סי' רכ"ח סעי' ז' בהגה שכתב שנהגו להחמיר ולעשות מן החרטה פתח שלאחר שאומר שנתחרט מעיקרא אומרים לו אילו ידעת שתתחרט כלום נדרת והוא אומר לא ואז מתירין לו ע"כ. וא"כ ה"ה לכאן אם אין לו פתחים עושין לו פתח מתוך החרטה:

טז[עריכה]

טז) [סעיף ג'] נהגו להתיר חרמי הקהל וכו'. וכ"כ מור"ם ז"ל לעיל סי' ש"ו סעי' י"ב בהגה וכתבנו שם ע"ז וא"צ לכפול הדברים קחנו משם. ועוד עיין בדברינו לעיל סי' של"ט או' מ"ח ואו' מ"ט:

יז[עריכה]

טוב) שם. נהגו להתיר חרמי הקהל וכו'. כתב החיד"א בס' טוב עין סי' ח"י או' ע"א וז"ל יש מי שכתב דזה סמך לקהלות שמאחרין לומר כל נדרי בליל יוה"כ עד אחר חשיכה ונראה דלא דמי וכו' יעו"ש והביאו הרו"ח בסי' זה והקשה עליו מתשו' הריב"ש סי' שצ"ד שכתב שאין זה רק למה שעבר כדי שיתכפר לו והיום הוא יום סליחה וכפרה לצורך חשיב ליה. וכתכ שם הרו"ח וכן נהגו להתיר למי שנתנדה או החרימו אותו בימות החול וביום השבת קבל עליו לשיב דמתירין אותו וכן אנחנו נוהגין יעו"ש. וכ"כ עיקרי הד"ט סי' י"ד או' צ"ח יעו"ש ועיין לקמן סי' תרי"ט סעי' א' בהגה:


מעבר לתחילת הדף
< הקודם · הבא >
Information.svg

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain).

אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.



שולי הגליון