כף החיים/אורח חיים/שכה

כף החיים ‏ אורח חיים שכה

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

א

א) [סעיף א'] מותר לזמן עכו"ם בשבת. ואע"ג דק"ל (בסי' תקי"ב) דביו"ט אסור לזמן את הגוי היינו דוקא ביו"ט דגזרינן שמא ירבה בשבילו אבל בשבת דליכא שמא ירבה בשבילו שהרי מבשלין הכל מע"ש ולפיכך מותר לזמנו לבוש. עו"ש או' א' ר"ז או' א':

ב

ב) שם. לזמן עכו"ם וכו'. ולא אמרינן דהוי מבטל כלי מהיכנו דמחמת שיורי יין נסך שישאר בכוס הא אסור לטלטלו דהא מותר להדיח אותו אח"כ כמ"ש סי' שכ"ג סעי' ח' תו"ש או' א':

ג

ג) שם. ומותר ליתן מזונות לפניו וכו'. מפני שאנחנו חושבין אותו כמזונותיו עלינו כיון שאנחנו מצוים לפרנסו מפני דרכי שלום. ב"י מ"א סק"א. וה"ד לענין איסור טורח שבות דרבנן אבל לענין עשיית מלאכה ביו"ט דהוי איסור דאורייתא לא חשיב מזונותיו עליך. תו' שבת י"ט ע"א תו"ש או' ב':

ד

ד) שם. ומותר ליתן מזונות וכו' וכן לחתוך ירק ובצלים דק דק ולברור לאותה סעודה דשרי כבסי' שי"ט סעי' א' לעכו"ם נמי שרי ומ"מ יש להחמיר שיהיה מיד ממש כה"ג. א"א או' א':

ה

ה) שם. ומותר ליתן מזונות וכו'. והראב"ד מחמיר לאסור בדבר כל היכא דמצי לאישתמוטי והא דק"ל מזמנין את העכו"ם בשבת לאו דספינן ליה אנן אלא דמחוינן ליה ושקיל איהו לנפשיה א"נ דספינן לדידן ואכל איהו בהדן. ב"י. ונראה להחמיר כדבריו היכא דאפשר. עו"ש או' ב':

ו

ו) שם. ומותר ליתן מזונות לפניו וכו'. אבל לא בידיו דהוי עקירה. מ"א סק"ב. תו"ש או' ג' ר"ז או' ב' ח"א כלל ס"ב או' י"ד. ור"ל דשמא יוציאנו העכו"ם ותהיה עקירה ע"י ישראל והנחה ע"י העכו"ם ויש איסור מדרבנן לעשות עקירה שמא יעשה גם ההנחה כמבואר בריש מס' שבת ולקמן סי' שמ"ז ואף בספק דאפשר שיאכל העכו"ם כאן אין עושין ספק דרבנן ולא ס"ס בידים ואף בכרמלית כה"ג משמע דאסור דגזירה קרובה היא. א"א או' ב' וכ"כ המחה"ש סק"ב דאף בכרמלית יש לאסור דפעמים גזרינן גזירה לגזירה יעו"ש והגם דהא"ר או' ה' הראה פנים להתיר ליתן בידיו אם עומד הכותי בפנים וכ"נ דעת הט"ז סק"א מ"מ נראה דיש להחמיר כדעת האחרונים הנז' וכתב שם המחה"ש דאפי' אם ישהה העכו"ם קצת בחצר לצורך עצמו דהו"ל כעומד לפוש ובטלה עקירה ראשונה אפשר דאסור דגזרינן פעם אחרת יעשה עקירה והנחה יעו"ש אבל אם הנכרי יטול מידו שרי שאז הנכרי עושה העקירה. ר"ז שם ועיין לעיל סי' ש"ז או' ק"ג:

ז

ז) שם לאכלן. לאו דוקא אלא אפי' ליתן סתם מותר עו"ש או' ב' אבל במפרש להוציא אסור. ב"י ולפ"ז אם לא היה לו לעכו"ם רשות לאכלם בחצר או שנתנו לו מזונות מרובים שלא יוכל לאכלן אסור ליתן לו דהו"ל כאלו מפרש לו להוציאן. ב"ח. מ"א סק"ג. א"ר או' א' תו"ש או' ד' ר"ז או' ב':

ח

ח) שם. ופשט ידו לפנים וכו'. ובזה אפי' ליתן לפניו אסור מפני שנראה כנותן לו על מנת להוציא ר"ז שם. וכ"מ בתו' שבת ג' ע"א ד"ה בבא. וכ"ש למסור לידו דאסור משום עקירה וכדלקמן בסי' שמ"ז:

ט

ט) שם. אפי' אם החפצים של עכו"ם וכו'. מלשון זה משמע דאפי' אם הוא תרתי לטיבותא שעומד בפנים וגם החפצים של עכו"ם מ"מ אסור. אבל בטור משמע דדוקא אם עומד בחוץ וישראל נותן לו דאז יטעו לומר שהוא של ישראל לכך אסור אבל אם עומד בפנים והחפץ של עכו"ם מותר לתת לפניו דהרואה שמוציאו אומר שהוא של עכו"ם אבל כשהחפץ של ישראל יש לחוש לאותן היודעים שהוא של ישראל ואיכא משום מראית העין שאומרים שהוא שלוחו. מ"א סק"ד. תו"ש או' ה' א"א או' ד' ר"ז או' ג' ח"א כלל ס"ב או' י"ג ומיהו היכא דליכא רואים מותר לכ"ע. עו"ש או' ה' ועיין לקמן או' ט"ו:

י

י) שם. אפי' אם החפצים של עכו"ם וכו'. ונראה דלדידן דנוהגין להקל לשלוח אפי' לכתחלה חוץ לעירוב כמ"ש בהגה סעי' יו"ד אין אנו חוששין בדברים הנזכרים כאן אלא במידי דשייך בו משא ומתן אבל באכילה ושתיה (לצורך ישראל) נוהגין להקל והטעם שהוא צורך שבת וא"א לישראל לילך אחר זה והוי כמו לצורך מצוה הנז' בסמוך. ט"ז סק"א. ויתבאר בדברינו לסעי' יו"ד בס"ד:

יא

יא) שם. אפי' אם החפצים של עכו"ם וכו'. מי שמכר סחורה לעכו"ם ועודה בבית ישראל וביום ש"ק בא העכו"ם לקחתה יש לחוש ולהחמיר מלמסרה לו אם אפשר משום מראית העין. מגן שאול סי' נ"ז ועי"ש שהביא תשו' מגיסו מהר"י בן חסון דאוסר ובפרט למ"ד דעכו"ם קונה במשיכה ולדידהו נגמר המקח בשבת יעו"ש עיקרי הד"ט סי' י"ד או' ה' ועיין לעיל סי' רנ"ב או' טו"ב:

יב

יב) מי שיש לו בבית המכס כתב שפרע המכס וביום שבת מוכרח לקחתה וליתנה ליד עכו"ם אם מותר לילך למכס ליקח הכתב ולמסרה ביד העכו"ם בשבת. עיין בשו"ת לב חיים ח"ג סי' ק"ט שכתב דאם לא כתבה העכו"ם בע"ש ובא לכתוב בשבת בשביל ישראל פשיטא דאסור אלא דאפי' כבר כתבה מע"ש ג"כ אסור יעו"ש. א"ח או' א':

יג

יג) שם הגה. ואפי' ביחד לו מקום וכו'. כ"כ המרדכי פ"ק דשבת בשם ר' יואל דאסור לישראל להחזיר משכונות של עכו"ם בשבת אפי' יחד לו מקום מבע"י והביאו ב"י. ועיין לעיל סי' רנ"ב סעי' א' בהגה ובדברינו לשם בס"ד:

יד

יד) שם בהגה. ואפי' ביחד לו מקום וכו'. להנכרי מבע"י בתוך רשותו להניח שם משכונו עד למחר שיבוא ויטלנו משם. ואפי' אם פדאו הנכרי מבע"י. ר"ז או' ד':

טו

טו) שם בהגה. ואפי' ביחד לו מקום וכו' די"א שכירות לא קניא. מ"א סק"ה. ור"ל וא"כ עדיין לא יצא בזה מרשות ישראל לגמרי וכיון שהוא ממושכן ביד ישראל הוי כמו חפצו של ישראל עצמו. יא"פ. ואפי' אם תעכו"ם עומד ג"כ מבפנים אסור. תו"ש או' ו' אבל אם אין ממושכן ועכו"ם בפנים שרי אף בלא יחד. א"א או' ה' והיינו לדעת המ"א שכתב ע"ש הטור אבל לדעת הש"ע אף אם העכו"ם עומד בפנים והחפצים שלו ואין ממושכן אסור ליתן לו מפני מראית העין וכמ"ש לעיל או' ט' יעו"ש. וכ"ז הוא במקום דליכא שתופי מבואות אבל היכא דאיכא שתופי מבואות פשיטא דשרי דלא חמיר מישראל דשרי להוציא:

טז

טז) [סעיף ב'] היכא דאיכא משום דרכי שלום וכו'. כ"כ בהגמ"י פ"ו בשם א"ז ושם מבואר דמשו"ה שרינן מפני דרכי שלום לפי שאין לנו עכשיו ר"ה גמור וסבר כי"א דלקמן סי' שמ"ה סעי' ז' וא"כ למ"ד לקמן דגם עכשיו איכא ר"ה יש לאסור אפי' משום דרכי שלום אלא מדסתם המחבר כאן בש"ע משמע דלכ"ע הדין כן ואפשר דס"ל דמשום דרכי שלום מתירין אפי' בר"ה גמור. עו"ש או' ז':

יז

טוב) שם. משום דרכי שלום. כגון נכרי שחלה ושלח אחר מאכל ישראל. ב"י ר"ז או' ד':

יח

חי) שם. מותר לתת לו. ומ"מ אסור ליתן בידו ממש כמ"ש סעי' א' ואפי הכלי של עכו"ם לא יתנו לידו משום עקירה ודלא כעו"ש. מ"א סק"ו תו"ש או' ז' ר"ז או' ד' ח"א כלל ס"ב או' ט"ו:

יט

יט) שם. מותר לתת לו. אפי' לא יחד לו מקים מבע"י. ר"ז שם:

כ

ך) שם בהגה. כגון להוציא חמץ וכו'. כשי"ד בניסן חל להיות בשבת. ב"י בשם המרדכי. וכ"ה לקמן בש"ע סי' תמ"ד סעי' ד' יעו"ש:

כא

כא) [סעיף ג'] ויוציאנו דרך מלבוש וכו'. הא לאו הכי מחזי שהישראל צוה להוציאו כיון שהוא ממושכן בידו. מ"א סק"ו. א"ר או' ו' תו"ש או' ח' ובכותי אלם אפי' משכון שאינו מלבוש מותר. א"ר שם:

כב

כב) שם הגה. וטוב שעכו"ם יקח המשכון וכו'. וכתוב שם באגודה ריש פ"ק דשבת דה"ה אם העכו"ם מניח המעות ונוטל המשכון נמי שרי ובלבד שלא יחשוב עמו וכתב שם שצווה להם להתענות למחר יעו"ש. והביאו ד"מ וב"ח ומ"א סק"ח. וכתב שם המ"א דרמ"א לא חש לה (להתענות למחר) כיון שרי"ו מקיל לגמרי. אבל הא"ר או' ז' כתב דרי"ו מיירי במלבוש אבל באגודה מיירי באינו מלבוש או כשמניח מעות דהוי כמשא ומתן:

כג

כג) כתב הסמ"ע בח"מ סי' קל"א סק"י דאם בא עכו"ם ליטול משכונו מישראל בשבת מותר לישראל להיות ערב ובפרט בה"ש וכו' יעו"ש. ולי נראה דאסור משום ממצוא חפציך. מ"א שם. תו"ש או' ט' ואפי' בה"ש אסור. ורק לצורך מצוה כגון יין לקידוש וכדומה מותר להיות ערב. א"א או' ח':

כד

כד) שם בהגה. ולא יגע בו הישראל וכו'. לא במשכון שמביא מחדש ולא במשכון הישן. ד"מ או' א' וב"ח בשם האגודה:

כה

כה) שם בהגה. ולא יגע בו וכו'. וזה אינו אלא בעכו"ם אבל בישראל נראה כמשאילו. לבוש. תו"ש או' ט':

כו

כו) [סעיף ד'] יש אוסרים. משום דהו"ל נולד. ואע"ג דחטים חזו לכוס מ"מ אין ראוים לאכול באותו ענין שנעשו לבסוף לאחר שנעשה בו איסורא דאורייתא שנעשה לחם וי"א הטעם שמא יאמר לעכו"ם לבשל ואע"ג דעכו"ם שהדליק נר לעצמו לא גזרינן כמ"ש סי' רע"ו במידי דאכילה גזרינן טפי. ב"י. מ"א סק"ט:

כז

כז) שם. יש אוסרים. וראבי"ה היה מלקה בני אדם שאכלו פת שאפה עכו"ם בשבת. ב"י. וכ"ז בשבת אבל ביו"ט שרי כמ"ש לקמן סי' תקי"ז סעי' א' יעו"ש:

כח

כח) שם. ויש מתירין. דס"ל כיון דגמרו בני אדם לא הו"ל מוקצה והאוסרים ס"ל דדוקא גבי מוקצה אמרינן כן דלא מקצה אותו כיון שאדם יכול לגומרו משא"כ גבי נולד. מ"א סק"י:

כט

כט) שם. ויש מתירין. אמנם יש אוסרים בשני יו"ט של ר"ה לפי שנמשך לפעמים הקציר עד ר"ה ואפשר שקצרו ואפאו ביו"ט. ב"י בשם התו' ולדבריהם ה"ה בשאר יו"ט במקום דאיכא למיחש לקציר דאסור ולא נקטו ב' ימים של ר"ה אלא משום דהתם אסור בשני הימים משום דכיומא אריכתא דמי אבל בשאר יו"ט ביום השני שרי. ד"מ או' ג':

ל

ל) שם. ויש מתירין. ולד"ה אם בשל או אפה עבד ישראל בשבת אפי' לצורך עצמו ואפי' בשבת ראשונה ובפעם ראשונה שאין העבד יודע אם אדונו יאכל מזה אם לאו אפ"ה אסור. ב"י א"ר או' ט':

לא

לא) שם. ויש מתירין. ומיירי שעשאוהו למכור ורוב הלוקחים באותו העיר הם עכו"ם. ט"ז סק"ג ר"ז או' ו':

לב

לב) שם. ובשעת הדחק וכו'. היינו כשאין לו פת וגם א"א להשאיל מחבירו כגון יחיד הדר בכפר אבל כשאפשר לו להשאיל מחבירו אין כאן שעת הדחק ב"ח מ"א ס"ק י"א. א"ר או' י"א. תו"ש או' י"ב. ר"ז שם. ח"א כלל ס"ג או' ג' ורש"ל בסי' ל"ב כתב דאסור אפי' בשעת הדחק אלא א"כ בשעת הדחק ולצורך לחם משנה שרי. שכנה"ג בהגב"י או' ה' ומשמע דאפי' יש לו פת ואפי' שלם כיון דאין לו לחם משנה מותר. מחה"ש ס"ק י"א:

לג

לג) שם. ובשעת הדחק וכו'. ואף אם הוא פת של בעה"ב דבחול אסור (כמ"ש ביו"ד סי' קי"ב) בשבת מותר כדי שלא יתענה דאסור להתענות בשבת. הרשב"ץ ח"א סי' מ"ד. והביאו הער"ה או' א' וכ"כ המו"ק. והביאו המחב"ר או' ב' וכ"כ הפר"ח ביו"ד סי' קי"ב או' ח"י. פר"ת שם או' יו"ד. בל"י שם או' י"ג. משמע הא אם יש לו דברים אחרים לאכול שאינו מתענה אסור לאכול פת בעה"ב:

לד

לד) שם. או לצורך מצוה כגון סעודת חתונה וכו'. ובזו אין להקל אלא בפת פלטר ובעיר שרובה עכו"ם. מו"ק מחב"ר או' ג':

לה

לה) שם. או לצורך מצוה וכו'. נכרי שבישל מים או טע וקאווע בזה יש חשש שמא ירבה לבשל ולכן אם מכירו אפי' שלא בפניו אם יודע שהישראל צריך לזה אסור ולא עוד אלא אפי' לא הרבה בשבילו אסור דמרגילו לשבת הבאה כיון שהוא דבר שצריך תדיר ואפי' אינו מכירו אם אמר הנכרי בפי' שעושה בשביל ישראל או שמעשיו מוכיחין שעושה לצורך שניהם וכ"ש לצורך ישראל לבד אסור ונ"ל דאם ישראל מתאכסן בבית הנכרי בשבת והנכרי אינו יודע כלל בישראל ששותה טע וקאווע בשבת ומכ"ש כשאומר הישראל בפי' שאינו שותה קאווע בשבת אז מותר לשתות הקאווע שעשה הנכרי לעצמו לדעת המתירין פת שאפה הנכרי בשבת ובלבד שלא יבין הנכרי כלל שרצונו לשתות. ח"א כלל ס"ג או' ב'. נמצא לפ"ז דאפי' לא נעשה כלל בשביל ישראל ולא יש חשש שמרבה בשביל ישראל (ולא יש חשש שמרבה בשביל ישראל) אפ"ה לא שרי אלא לדעת המתירין בפת אבל לדעת האוסרים בפת גם זה אסור. וכ"כ ח"א שם או' ג' דלדעת האוסרין בפת משום נולד ה"ה לקאווע ומכ"ש אם נטחן הקאווע בשבת יעו"ש, וא"כ לדעת מרן ז"ל והאחרונים דלא התירו בפת אלא בשעת הדחק ולצורך מצוה אסור לשתות הקאוי שבישל העכו"ם בשבת אעפ"י שבישל לצורך עצמו וליכא חשש שירבה בשביל ישראל כיון דליכא בזה שעת הדחק וצורך מצוה. וכ"כ בסי' קמ"ד ח"א ה' שבת דכ"ד ע"א לאסור הקאב"י אפי' לא נעשית בשביל ישראל יעו"ש. והגם שיש פו' שלמדו זכות על הנוהגים לשתות היכא שנעשה לצורך גוי וליכא חששא שירבה בשבילו משום דיש מתירין מ"מ שומר נפשו ירחק מזה לחוש לדעת האוסרים וכדעת מרן ז"ל. ועיין באו' שאח"ז:

לו

לו) הקאהב"י שעושה העכו"ם בשבת אסור הואיל ויש רגילות בדבר ובחול נמי אסור משום חתנות וכל הפורש ממנו בחול כאלו פורש ממות לחיים והפורש ממנו בשבת יזכה לעולם שכולו שבת. הרה"ג מהר"א סכנדרי בתשו' כ"י. ברכ"י או' ב':

לז

לז) עכו"ם המחזר עם קומקו"ם הקאהב"י אף שהחנות פתוחה בשבילם עכ"ז בכל גוונא אסור ובפרט כשמכיר הישראל מהר"י זיין בתשו' כ"י הנקרא שערי ישועה א"ח שער ה' סי' יו"ד. ברכ"י או' ג' ועיין בשבו"י ח"א סי' י"ב שכתב דרבים ישתו לא לימא ותהי עונותם על עצמותם וכל מי שיש בידו למחות בזה וכו' וראיתי שאבותי ורבותי הגאונים מיחו במי שהיה רוצה להתיר קטניות קלוים במחבת עכו"ם בשבת וכ"כ בשכנה"ג ואפי' בחול יש חשש כמ"ש בהלק"ט וכן ח"ב בפמ"א סי' ס"ב הוסיף טעמים לאיסור יעו"ש. וכן בשו"ת מקור ברוך קטן סי' ב' אוסר אפי' הקאווי והטיי במים רותחים וישפוך עליהם מעט בשבת מהחמין של הנכרי יעו"ש. וגם כתב שיש מצוים לשפחות להסיק התנור אף שאין קרירות רק בשביל הקאווי והטיי והוא איסור יעו"ש. שע"ת:

לח

לח) ולענין בישול הקאוי בחול אם יש בו משום בישולי גוים עיין ברכ"י לעיל סי' קנ"ז או' ג' וביו"ד סי' קי"ג בשיו"ב או' ג' שהביא מחלוקת הפו' בזה יעו"ש וע"כ יש ליזהר מלשתות הקאוי שנתבשל ע"י עכו"ם כדי לחוש לדעת האוסרים כי רבים הם אך אין למחות ביד הנוהגין לשתות מאחר שיש להם על מה לסמוך. ועיין לעיל סי' קס"ח או' כ"ז:

לט

טל) עכו"ם העושה דולדורמ"א למכור לרבים בימות הקיץ דהיינו שלוקח איזה משקה כגון לימונאד"ה או חלב או משקה ממתיקה ונותן המשקה בתוך כלי ולוקח כלי אחר רחב מהראשון ומכניס הקטן מלא משקין לתוך הגדול ובאותו חלל ריוח שנשאר בגדול בין שני הכלים מניח שלג ומלח ומגלגל הקטן לתוך הגדול פעמים רבות עד שהמשקה שבתוך הקטן נקפא מכח קרירות השלג דרך דופניו ומוכר ממנו ללוקחים. וגם בשבת עושה הגוי דולדורמא זו ומוכר לגוים אסור לישראל ליקח ממנו בשבת כדי לאכול ואפי' לא נעשה בשביל ישראל. פחה"ד או' א' יעו"ש:

מ

מ) שם. או לצורך המוציא וכו'. ר"ל כדי לקיים מצות סעודת שלישית בפת אעפ"י שיש מתירין בכל מאכל כמ"ש סי' רצ"א סעי' ה' וכ"ש לסעודה א' וב' דלכ"ע צריך פת דשרי:

מא

מא) שם. יש לסמוך על המתירים. וה"ה אם הוא ספק אם נאפה בשבת. נזירות שמשון א"ח או' ז':

מב

מב) שם. יש לסמוך על המתירים. אבל לומר לעכו"ם בשבת שיבשל ויאפה לו אסור אפי' אין לו פת כלל ואפי' אם מתענה. א"א או' י"א:

מג

מג) ובאותן מקומות שרגילין לקנות בשבת ואומרין לעכו"ם ממש סכום מקח תן לי בפשוט או בשני פשיטים מלחם וגם קורין לעכו"ם בביתם ונותנין לו המעות ראוי לאוסרו להם מכל וכל שלא יאכלו פת הנאפה בשבת. ב"י בשם רי"ו ועיין לעיל סי' שכ"ג סעי' ד':

מד

מד) שם הגה. דאז אדעתא דישראל קא עביד. ואסור לאכול מהפת ההוא עד למו"ש בכדי שיעשה. ר"ז או' ו':

מה

מה) וכל זה בפת אבל נכרי שבישל לעצמו מדברים שאין בהם משום בשולי גוים אין בהם משום מוקצה לד"ה אפי' הן פירות שאין נאכלין חיין ולא היו ראויים כלל בה"ש לפי שאין אומרים מתוך שהוקצה בה"ש הוקצה לכל השבת כולה אלא בדבר שמקצה אותו האדם מדעתו ודחפו בידים כגון תבואה שטחנה ועשאה קמח אבל לא בדבר שהוא מוקצה בעל כרחו של אדם ר"ז או' ז' ועיין לקמן או' קכ"ד:

מו

מו) וכל זה באפייה ובישול וכיוצא בהן משאר מלאכות בתלוש חוץ מסחיטת פירות שאם סחטן נכרי אפי' לעצמו אסורין המשקין לישראל עד לערב אם הוא בענין שהיו אסורין אם היו זבים מאליהן כמ"ש סי' ש"ך ר"ז או' ח':

מז

מז) [סעיף ה'] אסורים לישראל. דלא גרע מנשרו מאליהן. טור. ועיין לעיל סי' שכ"ב סעי' ג' ובדברינו לשם בס"ד:

מח

מח) שם. אסורים לישראל. בין לאכלו בין לטלטלו ואף למי שלא הובאו בשבילו כמ"ש לקמן סי' תקט"ו סעי' ב' יעו"ש. ואפי' בשעת הדחק דמתענה בשבת אסור מש"ז או' ד':

מט

מט) שם. ואפי' ספק וכו'. ואע"ג דספקא דרבנן הוא וק"ל ספיקא דרבנן לקולא כיון דהוא דבר שיש לו מתירין לא אמרינן בהפיקא להקל כמבואר ביו"ד רסי' ק"ב ועיין לעיל סי' קכ"ב או' ג':

נ

נ) שם. ואפי' ספק וכו'. ואם הביא עכו"ם לישראל פת חם בשבת ודאי אדעתא דישראל אפה אותו מ"א ס"ק י"ג:

נא

נא) שם. ואפי' ספק וכו'. אבל אם ניכר בהם שלא נלקטו ושלא ניצודו היום מותר כמ"ש לקמן סי' תקט"ו סעי' ג' יעו"ש:

נב

בנ) שם. ואפי' ספק וכו'. ואפי' עבר ונתנו לפיו ולעסו אסור לבלעו כמ"ש לקמן סי' תקט"ו סעי' א' בהגה יעו"ש. מיהו בספק נלקטו היום מותר לבלען. ודוקא אם ליקט וצד לעצמו אבל אם הביא לישראל וספק אם ליקט היום דאמרינן בזה ודאי נלקט (כמ"ש סעי' ז') אז אף לעסו צריך לפלוט. ישוי"ע או' ב':

נג

גנ) שם. אבל לערב מותרים וכו'. דכיון שלא נעשית המלאכה בשבילו לא חיישינן שמא יאמר לעכו"ם לעשותו וגם לא שייך לומר שלא יהנה ממלאכת שבת מהאי טעמא. תו"ש או' י"ד. ועיין לקמן או' ז"ן:

נד

דנ) שם. אבל לערב מותרין מיד וכו'. ולכן צריך ליזהר שלא לקנות מן הנכרים פירות כל זמן שיש במינן במחובר אפי' בעיר שכולה נכרים וידוע בודאי שלא נעשה מלאכה בשביל ישראל. ח"א כלל ס"ג או יו"ד:

נה

הנ) [סעיף ז'] אם ליקט וצד וכו'. או אפה ובישל או שעשה אחת משאר מלאכות. ר"ז או' ט':

נו

ונ) שם. או בשביל ישראל ועכו"ם. כגון שהיו שם מחצה ישראל ומחצה כותים ומשום דק"ל דמחצה ומחצה אינו כרוב כמ"ש לעיל סי' רע"ו סעי' ב' לענין הדלקת הנר. עו"ש או' ט"ו. ועיין עוד לקמן סי' תקט"ו סעי' ו' בהגה. אבל אם היו רובן עכו"ם א"צ בכדי שיעשו. ב"ח:

נז

זנ) שם צריך להמתין לערב בכדי שיעשו. והטעם בכ"מ שאסרו חז"ל בכדי שיעשו מפני שאם תאמר יהא מותר מיד שמא יאמר לעכו"ם לעשות לו וימצא הדבר מוכן מיד. וכיון שאסרו עד שימתין בכדי שיעשו לא יאמר לעשות לו שהרי אינו משתכר כלום מפני שהוא מתעכב לערב בכדי שיעשה דבר זה שנעשה בשבת. הרמב"ם פ"י מה' שבת דין ח' ומיהו רש"י ז"ל בביצה דף כ"ד ע"ב פי' הטעם כדי שלא יהנה ממלאכת שבת אלא שהתו' שם השיגו עליו וכתבו כפי' הרמב"ם יעו"ש. וכ"כ הלבוש. ר"ז או' ט':

נח

חנ) שם. צריך להמתין וכו'. ואף לאחרים נמי אסור בכדי שיעשו, ב"י. ב"ח עו"ש או' ט"ו ר"ז שם ח"א כלל ס"ג או' י"א. ואפי' במלאכות האסורות מדרבנן נמי אמרינן כן אלא רק באיסור תחומין אין הדין כן. עו"ש שם אבל הר"ז שם כתב דאם נעשה איסור דרבנן בשביל ישראל מותר לאחרים מיד. והרב ח"א שם או' י"ז הביא שתי הסברות וסיים ומ"מ אחרים א"צ להמתין בכדי שיעשו באיסור דרבנן כיון דיש מתירין לגמרי עכ"ל. ועיין לקמן ססעי' ט"ו ובדברינו לשם בס"ד:

נט

טנ) שם. בכדי שיעשו. ושיעור כדי שיעשו היינו כדי שילך העכו"ם למקום שליקט ויגמור המלאכה ויחזור לכאן ואם נסתפק לו מהיכן הביאן שיעורן כדי שיבואו מחוץ לתחום. סי' תקט"ו סעי' א' ושיעור התחום הוא אלפים אמה כמ"ש רסי' שצ"ז ורסי' שצ"ח והוא שיעור מיל כמ"ש סי' רס"א סעי' ב' וא"כ אם נסתפק לו מהיכן הביאן צריך להמתין במו"ש שיעור ב' מילין של הליכה וחזרה וגם שיעור הלקיטה כמה צריך כפי רוב הפירות. ועיין לקמן או' ע"ז:

ס

ס) שם. בכדי שיעשו. ואם העכו"ם מסיח לפי תומו שלא נקלטו היום אם נאמן עיין לקמן סי' תקט"ו סעי' ג' בהגה ובדברינו לשם בס"ד:

סא

סא) שם. בכדי שיעשו. וכן פירות שלקטן בשבת או ביו"ט בשביל ישראל ולא הביאן עד שתחשך צריך בכדי שיעשו. שיטה מקובצת ביצה כ"ד ע"ב. ער"ה או' ט' פת"ע, ועיין לקמן אות קמ"ח:

סב

סב) [סעיף ז'] ספק אם ליקטו וכו'. כגון שהעכו"ם א"ל מע"ש ליתן לו פירות והלך לבית העכו"ם ונתן לו ויש לספק שמא לקטן בשביל ישראל או שמא לא לקטן בשביל ישראל והיה בדעתו ליתן לו אחרים אבל עכו"ם המביא דורון אמרינן מסתמא שמתכוין להביא מן המשובח ומאותן שליקט בשבילו היום. מ"א סי' תקט"ו ס"ק י"ב. תו"ש בזה הסי' או' ט"ז. ועיין באו' שאח"ז:

סג

סג) שם. ספק אם ליקטו בשביל ישראל. כתב הב"ח אעפ"י שהעכו"ם הביא דורון לישראל לא אמרינן דודאי לקטינהו בשבילו אלא הוי ספק עד שיוודע שליקטן בשבילו עכ"ל והביאו מ"א ס"ק י"ג וכתב אבל מפשטא דגמ' לא משמע הכי אלא אע"ג דלא ידעינן שנתלשו היום וגם לא ידעינן שנתלשו בשביל ישראל בעינן בכדי שיעשו דכיון שהביאם לו מסתמא ליקטן בשבילו יעו"ש. ור"ל דאף לי"א שמביא הש"ע דבספק לערב מותר מיד הכא בדורון בעינן בכדי שיעשו דלא חשיב ספק משום דבסתמא ליקטן בשבילו:

סד

סד) שם. או שידוע שליקטן וכו'. אבל אם הוא ספק אם נלקטו בשביל ישראל וגם הוא ספק אם נלקטו היום מותר לערב מיד לכ"ע משום ס"ס ספק אם נלקטו היום אם לאו ואם תמצא לומר דנלקטו היום שמא לא לקטם בשביל ישראל. עו"ש או' י"ז תו"ש או' ט"ז ח"א כלל ס"ג או' י"ב:

סה

סה) שם. אסורים בו ביום. ואע"ג דספקא דרבנן לקולא בדבר שיש לו מתירין החמירו כמ"ש לעיל או' מ"ט יעו"ש. ועיין לקמן או' צ"ב:

סו

סו) שם. ולערב בכדי שיעשו. זהו דעת הרי"ף דס"ל דחוששין לחומרא כמ"ש בב"י וכ"כ בב"י סי' תקט"ו

סז

סז) שם. וי"א דלערב מותר מיד. דבחול להמתין בכדי שיעשו לא מחמירים מספק. מ"א ס"ק י"ד. וכתב הא"ר או' י"ג דנראה מהאחרונים דיש לסמוך על המתירין להקל אבל הר"ז או' יו"ד כתב דהעיקר כסברא ראשונה. וח"א שם כתב דיש להתיר לצורך מצוה דא"צ להמתין בכדי שיעשו. וכבר כתבנו לעיל סי' י"ג או' ז' דכל היכא שסותם הש"ע להחמיר ואח"כ כותב י"א להקל דדעתו לפסוק כסתם אלא רק בשעת הדחק יש להקל כסברת י"א יעו"ש. ונראה דה"ה לצורך מצוה וכמ"ש הח"א:

סח

סח) [סעיף ח'] אלא שהובא מחוץ לתחום וכו'. ואפי' חוץ לי"ב מיל דהוי דאורייתא דכיון שאינו מפורש בקרא לא החמירו בו. חה"ד סי' פ"ג מ"א סי' תקט"ו ס"ק ח"י. וצ"ל דמיירי כשלא הביאן דרך רה"ר. תו"ש או' י"ט. והיינו כשהביאם לצורך ישראל אבל הביאם לצורך עצמו אפי' דרך רה"ר שרי כמ"ש לקמן סעי' יו"ד יעו"ש:

סט

סט) שם. מחוץ לתחום. ואם הובא בספינה שהיתה למעלה מי"ט. שרי (ר"ל אפי' למי שהובא בשבילו) כיון שלא נעשה בה איסור דאין תחומין למעלה מי"ט מיהו אם היו פה למטה מי"ט ואח"כ הפליג מאותו מקום חוץ לתחום אף שהלכה אח"כ למעלה מי"ט וגם יצא בהיתר באופן שנתבאר סי' רמ"ח מ"מ אין להם אלא ד' אמות כיון שהם עתה חוץ לתחום מהמקום שהיו פעם א' למטה מי"ט כמ"ש סי' ת"ד ות"ה אם לא שהיו בספינה מע"ש ולא היו בבה"ש למטה מי"ט שלא קנו שביתה כלל בבה"ש. וכבר נתבאר כ"ז בארוכה סי' רמ"ח יעו"ש. והמ"א קיצר וסמך על מה שנתבאר במקומו שם. תו"ש שם:

ע

ע) שם. אם הביאו העכו"ם לעצמו וכו'. ק"ו הוא מהא דק"ל הבא בשביל ישראל זה מותר לישראל אחר מכ"ש אם לא בא כלל בשביל ישראל דמותר לכל ישראל (ב"י) ולא דמי למ"ש המחבר בסמוך כותי שצד דגים או ליקט פירות אפי' בשבילו דאסור לישראל דשאני התם דעשה מלאכה דאו' אבל איסור תחומין אינו אלא מדרבנן. ואפי' למ"ד דאיסור תחומין דאו' אפ"ה מקילין טפי באיסור תחומין מבשאר איסורי דאו' דאיסור תחומין אינו שוה בכל דמה שהוא לאחד חוץ לתחום הוא לאחר תוך התחום משו"ה הקילו בו. עו"ש או' ח"י. ועיין לעיל סי' רמ"ו או' א':

עא

עא) שם. אם הביאו העכו"ם לעצמו וכו'. או לנכרי אחר ר"ז או' י"א. וגם זה נלמד מק"ו כנז':

עב

עב) שם. מותר לטלטל אפי' מי שהובא בשבילו. כיון דראוי לאחרים אף באכילה. הרא"ש פ' אין צדין. ב"י סי' תקט"ו. תו"ש או' ך' ר"ז או' י"א:

עג

עג) שם. אפי' מי שהובא בשבילו. ואם הביאו לשנים אסור להחליף. דכיון דיש התר בחליפין לא ימשכו ידיהם מלשלוח לכותי. כנה"ג בהגה"ט. מ"א ס"ק ט"ז תו"ש שם (והשיג על הא"ר שכתב צ"ע על דברי כנה"ג הנז' ר"ז או' י"ב. ח"א כלל ס"ג או' ח"י):

עד

עד) ולמכור מי שהובא בשבילו (והיינו באופן ההיתר המבואר סי' שכ"ג) למי שלא הובא בשבילו מותר. והטעם דכיון דלא אהנו מעשיו ליכא למיגזר שמא יאמר לו לך והבא עוד. ומיהו למוכרה ביוקר ממה שלקח אסור וכן לשלוח להביא כדי למכרה אסור אפי' באותו סך. כנה"ג שם:

עה

עה) שם. אבל לאכול אסור וכו'. וה"ה לבני ביתו אסור כמ"ש סי' תקט"ו סעי' ה' ולענין אורחים אי חשיבי כבני ביתו ית' שם בס"ד:

עו

עו) שם. ולערב בכדי שיעשו. גזירה שמא יאמר לו להביאו לבוש. ר"ז או' י"א:

עז

עז) שם. בכדי שיעשו. והכל לפי המעשה אם הדבר שהובא אליו היה ע"י שיירא ושהה יום א' צריך להמתין יום א' ואם היה איש רוכב על סוס ושהה שעה א' צריך להמתין שעה אחת. ואם היה המקום רחוק דרך ג' ימים או יותר ומגיע בכאן בשבת א"צ להמתין לכ"ע כ"א יום א' שהוא כנגד יום השבת שנעשה בו האיסור. כנה"ג בהגב"י א"ר או' י"ד. ונ"ל שא"צ להמתין אלא בכדי שיוכל לרכוב ביום דבליל שבת ודאי לא רכב. מ"א ס"ק י"ז. מיהו הא"ר שם כתב על דברי מ"א הנז' צ"ע וכ"כ התו"ש או' כ"א דדברי המ"א אין מוכרחין והכל לפי הזמן:

עח

עח) ואם אינו יודע כלל מאיזה מקום הביא ואפשר שהביאו ממקום קרוב די שימתק למו"ש בכדי הבאה מחוץ לתחום חוץ ממה שצריך לשהות בלקיטתו או צידתו אם הוא דבר שיש במינו במחובר או מחוסר צידה כמ"ש בסי' תקט"ו. ר"ז או' י"ג ועיין לעיל או' נ"ט:

עט

עט) שם הגה. וי"א שאין הלילה וכו'. במרדכי ס"פ כל כתבי נתן טעם לזה לפי שאין רגילות להביא בלילה ממקום רחוק. ולפ"ז דוקא אהך שמביא מחוץ לתחום הוה חומרא זו משא"כ בצידת דגים ולקיטת פירות שהוא במקום קרוב שפיר יכול להביא בלילה ומשו"ה כתבו רמ"א כאן ולא לעיל סעי' ז' ובלבוש כתב בזה י"א דבכ"מ שהוזכר בכדי שיעשו אין הלילה עולה לחשבון ולא דק. ט"ז סק"ו תו"ש או' כ"ב. וכ"פ הר"ז או' י"ג:

פ

פ) שם בהגה. וי"א שאין הלילה וכו'. ויש"ש פסק כסברא ראשונה. מ"א ס"ק ח"י א"ר או' י"ז. וכתב שם הא"ר דיש להקל לצורך אורחים. וכ"כ הר"ז שם ריש להקל לצורך אורחים או שאר סעודת מצוה:

פא

פא) שם. ולאחרים מותר בו ביום. כיון דתחומין דרבנן ואפי' חוץ לי"ב מיל לא החמירו דכיון דאינו מפורש בקרא לא החמירו בזה רק לעצמו ולא לאחר. רש"י פ' צדין. תו"ש או' כ"ג. ועיין לעיל או' ס"ח:

פב

פב) שם. וי"א דלמי שהובא בשבילו וכו'. זהו דעת הר"י והרא"ש דס"ל דהבא מחוץ לתחום ואין בו חשש צידה ומחובר א"צ להמתין בערב בכדי שיעשו דלא החמירו חכמים אלא בדבר שנעשה בו איסורא דאו' אבל תחומין אינן אלא מדרבנן וגם אין איסורו שוה בכל. עו"ש או' כ"א ועיין לעיל או' ע':

פג

פג) שם. וי"א דלמי שהובא בשבילו וכו'. והא דבסי' תקט"ו סעי' ה' סתם כסברא ראשונה משום דס"ל עיקר כסברא ראשונה וכ"פ ב"ח ורש"ל. א"ר או' ט"ז. ועיין לעיל או' ס"ז:

פד

פד) שם. ודוקא בתוך ד' אמות. והטעם משום דחפצי גוים קונים שביתה וכיון שיצאו חוץ לתחומן אין להם אלא ד' אמות. עו"ש או' כ"ב ועיין לקמן סי' ת"א:

פה

פה) שם. דוקא בתוך ד"א. ואם הביאם לתוך הבית כל הבית נעשה להם כד"א הג"א פ' מי שהוציאוה:

פו

פו) שם. דוקא בתוך ד"א דבמקום שהניחן העכו"ם אסור להוציאן חוץ לד"א דאף אם הוליכן אחד ג"א אסור השני להוציאן אח"כ יותר מאמה א' ע"א ס"ק י"ט תו"ש או' כ"ה ר"ז או' י"א וה"ד אם הניחם העכו"ם במקום שאינו מוקף לדירה כגון בשדה או בעיר שאינה מעורבת ר"ז שם אבל אם הביאן למבוי של יהודים שעושין שם עירוב דהיינו צורת הפתח דהוה כולו כד"א לטלטל מרשות לרשות ה"נ לענין בא מחוץ לתתום הוה כולה כד"א ומותר לטלטלו בכל המבוי ט"ז סי' ת"א סק"ב ועיין לקמן או' ח"ף:

פז

פז) שם. אם היא מוקפת חומה וכו'. משום דכולה מתא כד"א דמי כדאיתא בר"פ מי שהוציאוהו. ב"י וה"ד אם היא מעורבת אבל אם אינה מעורבת לא גרע משאר חפצים דאסור לטלטל מחצרות לבתים ומחצר למבוי כמ"ש רסי' שס"ו ורסי' שפ"ו יעו"ש. אבל במבוי עצמו או בחצר עצמו יכול להוליך אותם בכל המבוי או בכל החצר אם הניחם העכו"ם שם. וכן ברחובות העיר עצמן יכול להוליך בכל הרחובות אם הניחם העכו"ם שם כיון שהעיר מוקפת לדירה. ועיין לקמן רסי' שנ"ח ורסי' שע"ב ודוק:

פח

חפ) שם. והוא שתהא מוקפת לדירה וכו'. ויושבי פרזים שתקנו המבואות כדינן בצורת הפתח חשיבי מוקף לדירה שהרי בונים בתים בתחלה ואח"כ עושין צורת הפתח כמ"ש סי' שנ"ח סעי' ב' דאי לא הוי מוקף לדירה לא מהני עירוב דהרי אפי' של אדם א' אסור. מ"א סי' ת"א א"ר שם או' ג' תו"ש שם או' ה' ר"ז שם או' ב':

פט

טפ) שם. וסתם מבצרים וכו'. ואז דינם כקרפף המבואר בסי' שנ"ח. עו"ש סי' ת"א:

צ

צ) [סעיף ט'] אם הוא ספק וכו'. ואע"ג דספיקא דרבנן הוא החמירו בו משום דבר שיש לו מתירין. כר"ז סק"ז תו"ש או' כ"ח:

צא

צא) שם. אם הוא ספק וכו'. לר"י מותר לערב לאלתר אפי' למי שהובא בשבילו ולרי"ף גם בזה צריך להמתין בכדי שיעשו. טור. וכ"מ מדברי הלבוש והעו"ש או' כ"ד יעו"ש. וכ"מ מסתמיות דברי הש"ע שלא ביאר דר"ל דדינו כמו בסעי' הקודם שהביא פלוגתא אם צריך בכדי שייעשו למי שהובא בשבילו וסתם כדעת המחמיר יעו"ש. ומיהו המ"א סק"ך כתב דהכא לערב מותר מיד וכ"כ ח"א כל ס"ג או' ך' אבל הר"ז או' י"ד כתב דהעיקר כסברא ראשונה דצריך בכדי שיעשו. והוא כדעת סתם הש"ע דסעי' הקודם. אמנם כבר כתבנו לעיל או' ס"ז דכל היכא שסותם הש"ע להחמיר ואח"כ כותב בשם י"א להקל דיש להקל דוקא בשעת הדחק או לצורך מצוה יעו"ש וא"כ הכא נמי שדעתו כסעי' הקודם כנז' ובסעי' הקודם סתם להחמיר ואח"כ כתב י"א להקל אין להתיר מיד אלא דוקא בשעת הדחק או לצורך סעודת מצוה:

צב

צב) שם. אסור. ואפי' אם הוא ספק אם הוא הובא בשביל ישראל. מ"א שם תו"ש או' כ"ח ור"ל דאסור בו ביום ולערב מותר מיד וכמ"ש באו' הקודם לדעת המ"א אבל לדעת שאר פו' גם בזה צריך בכדי שיעשו ונראה דאם הוא ספק שבא מחוץ לתחום וגם ספק שהובא בשביל ישראל דלערב מותר מיד כיון דאיכא ספק ספיקא וכמ"ש לעיל או' ס"ד יעו"ש:

צג

צג) שם. אסור. ואם נתערב ספק בא מחוץ לתחום באחרים כולם מותרים, אבל דבר שהוא ספק אם לקטו היום שנתערב באחרים כולם אסורות. ער"ה או' ד'

צד

צד) שם. ופירות המצויים בעיר וכו'. והטעם דאמרינן כאן נמצאו כאן היו מבע"י. הר"ן וכ"כ המ"מ פ"ב דיו"ט. עו"ש או' כ"ה תו"ש או' כ"ט:

צה

צה) שם. ואחד מהם בתוך התחום וכו'. אבל אם היה לו ב' בתים חוץ לתחום ואחד תוך התחום אסור מ"ז סק"ז ר"ז או' ט"ו אמנם הא"ר או' ח"י כתב על דברי הט"ז הנז' דאינו מוכרח ודעתו להקל גם בכה"ג וכ"ה דעת התו"ש או' ל' יעו"ש:

צו

צו) שם. תולין להקל וכו'. ואם אין לו פירות תוך העיר בביתו י"ל הולכין בתר רובא דעלמא ומחוץ לתחום באו. א"א או' ך'

צז

צז) [סעיף יוד'] עכו"ם שמילא מים וכו'. ואם מילאו חש"ו אם לצורך עצמן שרי כמו בעכו"ם ועדיפי מעכו"ם דהתם במכירו אסור ובחש"ו שרי אבל אם מילאו לצורך ישראל אסור. כן מסיק המ"א ס"ק כ"ב דלא כהעו"ש יעו"ש וכ"כ הא"א או' כ"ב וכתב שם הא"א ומשמע דבעינן נמי בכדי שיעשו כמו בעכו"ם וה"ה במומר לעכו"ם בעינן בכדי שיעשו יעו"ש:

צח

צח) שם. מבור שהוא רה"י. עמוק י' טפחים ורחב ד' טפחים העומד ברה"ר ונמצא שהוציא מרה"י לרה"ר. ר"ז או' ט"ז:

צט

צט) שם. מותר לישראל להשקות וכו'. לרבותא נקט לא מבעיא שתיית ישראל גופא פשיטא דשרי אם מילא הגוי לשתות דליכא למיחש שמא ירבה בשבילו דבפעם אחת דולה לצורכו ולצורך ישראל אלא אפי' לבהמה דרגילה לשתות הרבה ואיכא למיחש שמא ירבה בשביל ישראל אפ"ה מותר. עו"ש או' כ"ו:

ק

ק) שם. והוא שאין העכו"ם מכירו וכו'. אבל אם הוא מכירו אסור גזירה שמא ירבה העכו"ם לדלות גם בשבילו אם ישקה גם הוא מהם. ר"ז שם ועיין לקמן סעי' י"ב:

קא

קא) שם. אסור בכל מיני תשמיש. כלומר לא מבעיא לשתות פשיטא דאסור אלא אפי' שאר תשמישין נמי אסור. עו"ש או' כ"ח ולערב צריך לשהות בכדי שיעשו דהיינו בכדי לדלות מים חדשים וכמ"ש לעיל סעי' ו' יעו"ש.

קב

קב) שם. אפי' לישראל אחר. כיון דאיתעביד בהו מלאכה דאו' ב"י לבוש כ"ח ט"ז סק"ח ר"ז שם אבל אי אתעביד בהו מלאכה דרבנן שרי לישראל אחר כמ"ש באו' שאח"ז:

קג

קג) שם. לכרמלית מותר וכו'. וטעמא כיון דליכא איסורא דאורייתא שרי לישראל אחר כמו הבא מחוץ לתחום בשביל ישראל זה דמותר לישראל אחר. ב"י עו"ש או' כ"ט מ"א ס"ק כ"ג ועיין לעיל סי' רע"ו או' א' ודוק:

קד

קד) שם. לכרמלית מותר וכו'. ולדברי האומרים דלית לן רה"ר דאו' מפני שאין ששים רבוא בוקעים בשווקים דידן הדבר פשוט דלישראל אחר מותר אבל יש חולקים בעיקר הדין ואומרים דאע"ג דליכא ס' רבוא נמי הוי רה"ר וכמ"ש בסי' שמ"ה. ב"י ועי"ש בש"ע סעי' ז' דלסתם הש"ע גם בזה"ז איכא רה"ר אלא שהביא שם בשם י"א דבעינן ס' רבוא בוקעים בו יעו"ש. וכבר כתבנו לעיל סי' י"ג או' ו' דהיכא שסותם הש"ע להחמיר ואח"כ כותב בשם י"א להקל דדעתו לסמוך ע"ז דוקא בשעת הדחק יעו"ש

קה

קה) שם בהגה. מותר לאדם וכו'. פי' דוקא לאדם משום דאפשר לילך שם ולשתות לא אסרו משום שמילא גוי לצורך ישראל אבל לבהמה ודאי אסור דא"א להביא הבהמה לתוך הבור ולשתות שם. ומשמע מזה דאם לקח גוי המים מנהר מותר גם לבהמה לשתות מהן דהא יכול לילך שם עם בהמתו ולשתות. עו"ש או' ל' וכ"כ המ"א ס"ק כ"ד בשם המרדכי דבנהר אל בהמה שרי. וכ"כ א"ר או'. י"ע. תו"ש או' ל"ג. ועיין לקמן או' קי"ט:

קו

קו) וכתב שם העו"ש לר"ת אם יש נהר תוך התחום אף אם הביא העכו"ם מבור שהוא רה"י לרה"ר מותר להשקות בהמתו משום דהא אי בעי היה משקה אותה מהנהר וראייתו מהרא"ש יעו"ש אבל המ"א שה השיג עליו וכתב דזה לכ"ע אסור יעו"ש. וכ"כ נ"ח והתו"ש שם:

קז

קז) שם. בהגה. הואיל ואפשר וכו'. אבל אם אין הישראל יכול לילך שם כגון דאיכא סכנת דרכים אסור. מ"א שם. תו"ש שם. א"א או' כ"ד. וכ"ז הוא לדעת ר"ת. אבל הרא"ש והר"ז חולקין על ר"ת וס"ל דאין לחלק בין אדם לבהמה. תו"ש שם. ור"ל גם באדם שאפשר להלוך לשם ולשתות אסור אם הביאו הגוי לצורך ישראל:

קח

קח) בירושלם. עיר קדשנו ת"ו. מנהג קדום ליקח מים בשבת מעכו"ם המביאים ממעין הנקרא ביר יוב והוא בתוך התחום. פה"א ח"ד דפ"ד ע"ד. מחב"ר או' ד':

קט

קט) ישראל שקצץ עם העכו"ם להביא לו כמה נודות מים בכל יום וא"ל שבשבת לא יביא והוא הביא בע"כ יש להקל. הרב הנז' שם. מחב"ר או' ה':

קי

קי) שם. בהגה. ויש שמתירין אף לכתחלה. פי' בכרמלית. ט"ז סק"ט. הא ברה"ר אין מי שיתיר לכתחלה. מש"ז או' ט' ועיין מ"א ס"ק כ"ה דמסיק דאין להקל אלא לצורך כמ"ש רמ"א בהגה וליתן לו מעות בשבת אסור כמ"ש סי' תקי"ז סעי' ב' יעו"ש. ואפי' עכו"ם אסור ליתן לו מעות בשבת. תו"ש או' ל"ד. ואפי' ליקח הגוי מעצמו המעות בבית ישראל אסור א"א או' כ"ה. ועיין לקמן או' קי"ז:

קיא

קיא) שם. בהגה. וכן נהגו היתר לומר וכו'. מטעם הואיל והיו יכולין בעצמן ללכת שם ולשתות, לבוש.

קיב

קיב) שם. בהגה. ואעפ"י שיש להחמיר בדבר, כלומר לאסור לאותו ישראל שהובא בשבילו שהרי תחומין ג"כ הוא מדרבנן ואסור לישראל שהובא בשבילו. אבל לישראל אחר ודאי דאין להחמיר כלל. עו"ש או' ל"א:

קיג

קיג) שם. בהגה. מ"מ אין למחות וכו'. ובאמת יש לירא שמים להחמיר שגם רמ"א לא כתב אלא שאין למחות ביד המקילין. ועוד בתשו' מהר"ם מינץ סי' קט"ז קרי ליה מנהג רע ומיהו עכ"פ לא יתן הכלי ליד כותי ולא יקח מידו אלא יניחנו על השלחן. גם שוב שיאמר לכותי שישתה ממנו דאז אדעתא דנפשיה עביד. א"ר או' כ"ג. ועיין לקמן סי' שמ"ז או' ג':

קיד

קיד) שם. בהגה. מ"מ אין למתות וכו'. ואותן משקין שקונין מישראל בשבת ולא עירב עמהם והובאו לביתן ע"י עכו"ם אסורין לטלטלן אלא תוך ד"א. אבן העוזר סס"י שס"ו:

קטו

קטו) שם. בהגה. לצורך שבת ובשעת הדחק. היינו בדלית ליה מידי למיכל ולמשתי וכדי שלא יתענה בשבת דלא גרע מחולי שאין בו סכנה שאומר לגוי ועושה מלאכה גמורה ומשום צנה דתשיבי כ"ע חולים ואומר לגוי שיסיק התנור. הרב מו"ק. מחב"ר, או' ו':

קטז

קטז) ומ"מ. לומר לעכו"ם שיאפה פת בשבת יש להחמיר אם לא שכבר לו התענית ביותר. אבל הבריא שאינו חושש כלל לתענית אין לומר לגוי שיעשה מלאכה. ואם מתענה אם הוא מפני גזירת הבורא א"צ בכה"ג למיתב תעניתא לתעניתיה. הרב הנז' מחב"ר או' ז'

קיז

קיז) כשלוקח הפת האפוי לצורך גוי באופן הנז"ל ואינו מאמינו על המעות יניח הגוי לקחת המעות. הרב יעב"ץ הנז' שם. מחב"ר או' ח':

קיח

קיח) שם. בהגה. דהא יש להקל וכו'. ולא יפה עושין המשלחים ע"י גוי מגדנים לאורח ולחתן חוץ לעירוב. ח"א כלל ס"ג או' כ"א. ועיין בשו"ת אבקת רוכל למרן ז"ל סי' כ"ע שאוסר להביא פת ושאר צרכי סעודא ע"י עכו"ם אפי' מחצר לחצר שאין עירוב ביניהם שאינו אסור אלא מדרבנן אם לא שיש קצת חולי או צורך הרבה או לדבר מצוה יעו"ש. ועוד עיין תו' גיטין ח ע"ב ד"ה אע"ג דאסרי אפי' להביא ספרים דרך כרמלית בשבת ע"י עכו"ם יעו"ש. ועיין לקמן סי' שמ"ט או' ט"ו:

קיט

קיט) [סעיף יא'] ליקע עכו"ם עשבים לצורך בהמתו וכו'. ולר"ת (שהובא בסעי' הקודם בהגה) אפי' ליקט לצורך ישראל שרי כיון שהבהמה היתה יכולה לילך בעצמה ולאכול שם כמ"ש סעי' יו"ד אם לא שעומד בעבר הנהר. תו' ומ"מ והמאור כתב במקום שאין שם הרבה עשבים גדלים במחובר אסור דאין דרך להאכיל במחובר כדקאי לה באפה ואזלה וא"כ אהני מעשיו. מ"א ס"ק כ"ו. תו"ש או' ל"ה. אמנם הא"ר או' כ"ד כתב על עיקר דברי התו' והמ"מ הנז' דדעת רמ"א ולבוש דדוקא לצורך אדם מקילין בזה כיון דיכול לילך לשם ולא לצורך בהמה כיון דרוב הפו' אף לעיל מחמירין עכ"ד. ור"ל אף באדם שיכול לילך לשם מחמירין דלא ס"ל כר"ת וכ"כ לעיל או' ק"ז שהרא"ש והר"ן חולקין על ר"ת וס"ל דאין לחלק בין אדם לבהמה ור"ל דאף באדם כשיכול לילך שם אסור וכ"ה דעת הש"ע דלא ס"ל חילוק של ר"ת וכמבואר בב"י יעו"ש:

קכ

קכ) שם. אבל אם מכירו אסור אפי' שלא בפניו כ"ה דעת ב"י והיינו שיודע העכו"ם עכ"פ שהישראל יבוא להאכיל בהמתו דאז חיישינן שירבה בשבילו. ט"ז ס"ק י"א. א"ר או' כ"ה. וליקח מעכו"ם מים חמין בשבת לט"ע וקאווי ולערות על ט"ע מכ"ש וכדומה דלית בישול בעיר שרובה עכו"ם אם העכו"ם מרבים בוודאי בשביל ישראל אסור וכ"ש כשלוקח מעות בעד המים. מש"ז או' י"א.

קכא

קכא) שם. אבל אם מכירו אסור. ובמכירו א"צ להמתין בכדי שיעשו כיון שאינו אלא משום גזירה שמא ירבה בשבילו. מ"א ס"ק כ"ח. א"ר שם. ר"ז או' י"ז:

קכב

קכב) שם. כגון שהדליק נר לעצמו וכו'. והא דלא גזרינן בנר וכבש שמא יעשה בשבילו לשבת הבאה היינו דוקא כשהעכו"ם עושה הדבר בשביל עצמו חיישינן שמא ירבה בשביל ישראל אבל לא חיישינן שיעשה בשביל ישראל לבדו מלאכה. וכ"כ הסמ"ק. מ"א שם:

קכג

קכג) שם. או עשה כבש לירד בו. ודוקא לירד בו שאינו מטלטלו אבל לטלטלו אסור אלא א"כ היו העצים תלושים מע"ש. כ"כ הר"ן פ' כ"ב בשם הרמב"ן. עו"ש או' ל"ב. תו"ש או' ל"ז:

קכד

קכד) שם. או עשה כבש לירד בו וכו'. אבל אם צלה העכו"ם דג מליח לעצמו אעפ"י שנאכל כמו שהוא חי וגם כבר צלאו דלא שייך טעמא שירבה בשבילו אפ"ה אסור לישראל לאכול ממנו מפני שמרגילו לשבת הבאה. כ"כ התו' (ביצה ג' ע"א) והב"ד ב"י. ומשמע דדוקא במכירו אסור מפני שמרגילו לשבת הבאה אבל באינו מכירו דליכא האי חששא שרי אבל רש"ל ביש"ש פ"ק דחולין סי' ל"ג כתב טעם האיסור משום שלא יקל לומר לנכרי לבשל בשבת יעו"ש וא"כ משמע דאפי' אינו מכירו אסור. ועיין מ"א ס"ק כ"ח שכתב על דברי התו' הנז' דדוקא בדג מליח אסרינן דהוא דבר הצריך לעולם וחיישינן שמא ירבה בשבילו בשבת הבאה אבל בדבר שא"צ תדיר כגון שעשה העכו"ם בגד פשתן לעצמו מותר לישראל ללבשו דליכא למיחש שירבה בשבילו לשבת הבאה אבל אם העכו"ם מכירו ויודע שצריך לו אפי' שעושה על המקח אסור יעו"ש:

קכה

קכה) [סעיף יב'] אם אומר בפי' שלצורך ישראל וכו'. או לצרכו ולצורך ישראל כמ"ע לעיל סעי' ו':

קכו

קכו) שם. אם אומר בפי' וכו'. דוקא במלאכה דאו' אבל באיסור דרבנן אף אם עשה לצורך ישראל שרי וכפ"ז אם הניח לוח מהספינה ליבשה לצורך ישראל שרי לירד בו ודלא כמאן דאסר ותו אפשר דאף איסורא דרבנן ליכא ודמי למש"ל סי' סי"ג סעי' ד' מהרי"ל ואלי. ברכ"י בשיו"ב או' א:

קכז

קכז) שם. כגון שהדליק נר וכו'. ומיהו אם היה בית ישראל ממש לאו כל כמיני לאסור הבית לישראל בהדלקת הנר. הגהת תשב"ץ סי' י"ב משם הירוש' ברכ"י שם או' ב' ועיין לעיל סי' רע"ו בהגה לסעי' א':

קכח

קכח) שם. והלך לו וכו'. אבל אם נשתמש בו שרי. כדאיתא ס"פ כל כתבי. ועיין לעיל סי' רע"ו ובדברינו לשם בס"ד:

קכט

קכט) [סעיף יג'] א"צ למחות בידו וכו'. כמ"ש סי' של"ד סעי' כ"ה. ואע"ג דנר הדולק אם רוב ישראל אסור אעפ"י שלא אמר שעשה בשביל ישראל התם שאני לפי שגופו נהנה מן האסור אבל בהמתו שרי, מרדכי וסה"ת. מ"א ס"ק כ"ט. תו"ש או' ע"ל:

קל

קל) שם. א"צ למחות וכו'. ובלבד שלא יהיו העשבים של ישראל אלא של הנכרי או של הפקר. ר"ז או' כ':

קלא

קלא) שם. א"צ למחות וכו'. היינו אעפ"י שידוע שלצורך ישראל עשאו ואפי' אומר בפי' כל שאין הישראל מאכיל בעצמו וקאים באפה רק העכו"ם מאכיל בעצמו א"צ למחות לפי שעה. א"א או' כ"ט. מיהו הר"ז שם כתב דאין להתיר אלא בסתם אבל אם ידוע בבירור שלצורך ישראל עושה אסור:

קלב

קלב) שם. אבל אם רגיל בכך וכו'. וז"ל הרא"ש אבל אם מערים ישראל בכך ורגיל לעשות דבריו בהערמה ע"י עכו"ם אסור כדאמרינן פ' הפועלים עכ"ל משמע אבל אם אין הישראל מערים אעפ"י שהעכו"ם מערים שרי. ועוד משמע דאפי' ידעינן שהעכו"ם עושה לצורך הישראל א"צ למחות וכמ"ש סי' רע"ו ססעי' ד' אבל המרדכי כתב וז"ל ובלבד שלא יערים לעשות בשביל ישראל ואומר שעושה לעצמו ע"כ. משמע דאי ידעינן שעושה בשביל ישראל צריך למחות בידו וכ"מ מלשון הש"ע (בסעי' הקודם) וטעמו כיון שהישראל נהנה מזו המלאכה. מ"א סק"ל. תו"ש או' מ"א. והיינו בעושה ומניח לפני ישראל אבל אם מאכיל לבהמת ישראל הוא בעצמו שרי אפי' אם עושה לצורך ישראל וכמ"ש באו' הקודם. ועיין א"א או' ל':

קלג

קלג) שם. אבל אם רגיל וכו'. ובתרי זמני מקרי רגיל. ש"כ ביו"ד סי' רכ"ו ס"ק י"א. תו"ש או' מ':

קלד

קלד) שם, אבל אם רגיל וכו'. ואם הוא שעת הדחק שאין לישראל עשבים נ"ל דמותר לומר לעכו"ם שיאכיל לבהמתו אפי' אם לקטן לצורך ישראל כיון שהבהמה היתה יכולה לילך שם ולאכול מן המחובר. ולענין לומר לנכרי ללקט עשבים בכל ענין אסור דהוי מלאכה דאו' ואם אין לבהמה שום דבר לאכול לא שבולת ולא שאר תבואה אין למחות באלו שאומרים לקצור עשבים דמוטב שיהיו שוגגין ועוד משום צער ב"ח אבל אם אפשר להשיג שבולת שועל אעפ"י שצריך לפזר הרבה דמים ואפ"י שצריך הגוי להביאו דרך רה"ר שלנו אסור לומר לקצור עשבים דאינו אלא שבות א' אבל להביאן הוי שבות דשבות ואמנם בין לומר למלאות מים וכ"ש לקצור עשבים אסור יותר ממה שצריך לאכול פעם א' ביום בלבד וע"י ישראל לעולם אסור. ח"א כלל ס"ג או' ט' והביאוהו האחרונים:

קלה

קלה) [סעיף יד'] או קבר לעצמו. או למכור בעיר שרובה נכרים. ר"ז או' כ"א:

קלו

קלו) שם. מותר לישראל וכו'. לערב מיד וא"צ להמתין בכדי שיעשו. לבוש. עו"ש או' מ' ר"ז שם:

קלז

קלז) שם. ליקבר בו. זהו לשון המשנה שבת קנ"א. והא דפתח בדין ארון וקבר וסיים בדין קבר לחוד ולא אמר בארון יניחו בו ישראל משום דבימיהם היו קוברין את המת בקרקע עם הארון וכיון דתני יקבר בו ישראל הרי דין הארון והקבר אמור בחדא מחתא דיקבר בו קאי נמי אארון. פתה"ד או' ז' והגם דבימי הש"ע היו קוברין בלא ארון לשון המשנה נקט כי כן דרכו כל היכא דאפשר אינו משנה הלשון:

קלח

קלח) שם. לא יקברנו בו עולמית. היינו לאותו ישראל שנעשה בשבילו ולאחר בכדי שיעשו כדמסיק אח"כ:

קלט

קלט) שם. עולמית, וה"ה בכל מיני דפרהסיא אסור עולמית. כ"כ הרמב"ם רפ"ו. ונ"ל דבקצץ שרי מדינא אלא שנכון להחמיר כמ"ש סי' רמ"ד סעי' ג' מ"א ס"ק ל"א. תו"ש או' מ"ב. ועיין לקמן או' קמ"א:

קמ

קמ) וכתב הרו"ח או' ד' דבזמן חולי הנקרא קוליר"ה שמתים הרבה ב"מ אם הוא שעת הדחק יכולין להתיר בקצץ עם הגוי בקבלנות ולהמתין לערב במו"ש בכדי שיעשו ומ"מ אם אפשר לשכור פועלים גוים בע"ש שיעשו בכפליים לא יעשו בשבת כלל ע"י פועלים אפי' בקבלנות ולכל הפירושים צריכין ליזהר כשחופרים קברים בכל אופן לחזור ולכסותם משום צואת ר"י החסיד ז"ל שלא להניח קבר פתוח יעו"ש:

קמא

קמא) שם. שהכל יודעים וכו'. שגנאי הוא לישראל שיקבר בקבר מפורסם שנתחלל בו שבת בשבילו. ב"י בשם הר"ן ט"ז ס"ק י"ג. ולפ"ז גבי חי מותר אף לו בכדי שיעשו ולעת הצורך יש לסמוך ע"ז להקל בד"ס ר"ז שם. ור"ל דלדעת הרמב"ם שכתבנו לעיל או' קל"ט אין לחלק בין חי למת ולטעם זה יש לחלק ולזה כתב דיש לסמוך ע"ז לעת הצורך:

קמב

קמב) שם. שנעשה לפלוני ישראל. משמע דאפי' הוא בפרהסיא אם אינם מכירים לאיזה ישראל הוא אינו אסור עולמית וכמ"ש בב"י:

קמג

קמג) שם. לערב בכדי שיעשו. ולישראל אחר נמי צריך להמתין לערב בכדי שיעשו. ב"י. לבוש. ר"ז שם:

קמד

קמד) שם. והוא שימתין וכו'. ואע"ג דלאחר לא שייך למיגזר שמא יאמר לעכו"ם מ"מ לא חילקו בדבר שנעשית בו מלאכה גמורה בשביל ישראל. ב"י. מ"א ס"ק ל"ב. ומ"ש עו"ש במ"א כבר מבואר הוא לעיל סי' ש"ו סעי' כ' ובדברינו לשם בס"ד:

קמה

קמה) [סעיף טו'] לספוד בהם ישראל וכו'. מדברי הר"ן בשם רמב"ן נראה דמסתמא לצורך ישראל הביא וכן פי' מי"ט דעת רש"י. א"ר או' כ"ז. ונראה דזה תלוי כפי העת והזמן דאם אין מספידין בחלילין אלא ישראל מסתמא על דעת ישראל הובאו אבל אם מספידין בחלילין גם הכותים עד שיביאו לצורך ישראל ואם הביאו סתמא אזלינן בתר רובא:

קמו

קמו) שם. בכדי שיבואו ממקום קרוב. מחוץ לתחום. מ"א ס"ק ל"ג. דמספיקא חיישינן שמא באו מחוץ לתחום כמ"ש סעי' ט"ז אך א"צ להמתין אלא בכדי שיבואו ממקום קרוב שמחוץ לתחום. תו"ש או' מ"ד. ועיין לעיל או' נ"ט:

קמז

קמז) ואם הביאם דרך סרטיא שהוא מפורסם אסור עולמית כמ"ש סעי' י"ד. הרמב"ם פ"ו דין ו' מ"א שם וכ"כ הט"ז ס"ק י"ד. א"ר או' כ"ח. תו"ש שם. ר"ז או' כ"ב. ועיין לעיל או' קל"ח וקל"ט:

קמח

קמח) שם. שממקום פלוני הביאו בשבת וכו'. ואם הגיעו כאן יום א' אף דהפליג ממקומו בשבת לא חיישינן למהלך הנעשה בשבת להאריך בכדי שיעשו דדוקא בבא בשבת אמרו. מהרי"ל וואלי בהגהו' כ"י. ברכ"י בשיו"ב או' ג' ועיין לעיל או' ס"א:

קמט

קמט) שם. ימתק לערב וכו'. בין שהובאו מחוץ לתחום או מתוך התחום והיינו אם הובאו דרך רה"ר כדמסיק אבל אם לא הובאו אלא דרך כרמלית אז כשיש לחוש שמא הובאו מחוץ לתחום צריך להמתין בכדי שיעשו ולאחרים מותרים מיד כמ"ש סעי' ח' וכשידוע שהובאו מתוך התחום גם לו מותר לערב מיד. תו"ש או' מ"ה. ועיין לקמן או' קנ"א וקנ"ב:

קנ

קנ) שם. וה"מ כשהביאם דרך רה"ר וכו'. כתב הב"ח דמ"ש דה"מ כשהביאם דרך רה"ר פירושו הוא אפי' איכא ספק כשהביאן דרך רה"ר. אבל הא"ר או' כ"ט כתב דדעת הש"ע להתיר בספק דסמכינן בזה על י"א בסי' שמ"ה דאין רה"ר לדידן:

קנא

קנא) שם. אבל אם לא הביאם אלא דרך כרמלית וכו'. ה"ד בהובאו מתוך התחום אבל אם הובאו מחוץ לתחום צריך להמתין בכדי שיעשו וכמ"ש בסעי' ח' ב"ח. וכ"מ מדברי מ"א שנכתוב באו' שאח"ז וכ"כ א"ר או' ל' ר"ז או' כ"ב וכ"כ לעיל או' קמ"ט. ומיהו מדברי הט"ז ס"ק ט"ו נראה דגם הכא אסור לו בכדי שיעשו ויש להקל. א"ר שם. ומה שהקשה שם הט"ז מסעי' ח' כבר יישב מ"א ס"ק ל"ד (והבאנו דבריו באו' שאח"ז) דהכא שאני וכו' גם מה שרצה הע"ז להגיה וכתב שכן מוכח ממה שהתחיל בל' יחיד א"צ וסיים בל' רבים מותרים יעו"ש עמו הס"ר דא"צ קאי למי שהובאו בשבילו ומותרין קאי לחלילין עצמן נה"ש או' ט':

קנב

קנב) שם. אלא מותרין לערב מיד. ואע"ג דבחוץ לתחום י"א דבעינן בכדי שיעשו כמ"ש סעי' ח' הכא שאני דליכא הנאה כ"כ במה שמביא תוך התחום כמ"ש התו' יעו"ש ומיהו דעת התו' דאפי' הביאו דרך רה"ר בתוך התחום שרי (וכ"כ ר' ישעיה הא' פ' שואל והביאו הער"ה או' ח') אבל היש"ש פ"ג דביצה סי' ח' פסק כש"ע. מ"א ס"ק ל"ד. וכ"ה דעת האחרונים:

קנג

קנג) [סעיף טז'] ספק אם הובאו וכו'. נראה פשוט דגם כאן שייכי הני תנאים שנזכרו בסעי' ט' ט"ז ס"ק ט"ז. ור"ל דלא תימא משום כבוד המת חשו טפי ואסור אף בספק (מ"ש בסעי' ט') לזה קאמר ראינו כן דשם מכאן למדו. מש"ז או' ט"ז:

קנד

קנד) שם. חוששין שמא וכו'. למי שהובא בשבילו אבל לאחרים מותר אפי' בודאי מחוץ לתחום. ר"ז או' כ"ב. ור"ל למי שהובא בשבילו צריך להמתין לערב בכדי שיבואו מחוץ לתחום ולאחרים מותר לערב מיד וכמ"ש לעיל או' קמ"ו וקמ"ט:

קנה

קנה) ואם הביאם מחוץ לתחום שלא ברה"ר ואח"כ העבירם ברה"ר בכדי שיבואו מתחלת רה"ר סגי. ב"י. והיינו לאחרים. ולמי שהובאו בשבילו אם הם מתוך התחום אז סגי בכדי שיבואו מתחלת רה"ר. ר"ז שם, וכ"כ האחרונים:

קנו

קנו) שם. חוששין שמא וכו'. והגם דבסעי' ז' כתב לענין ספק די"א לערב מותר מיד הכא סתם להחמיר וכן סתם לעיל סעי' ט' ובסי' תקע"ו סעי' ז' והוא משום דדעתו לפסוק כסברא שמביא בסתם בש"ע ושם בסעי' ז' סתם להחמיר וע"כ לא חש להביא סברת י"א בכל המקומות. ועיין לעיל או' צ"א:

מעבר לתחילת הדף< הקודם · הבא >

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

---

---

שולי הגליון

---

---