כף החיים/אורח חיים/רסח

כף החיים ‏ אורח חיים רסח

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

א

א) [סעיף א'] אומר ויכלו וכו'. דאמר רב המנונא כל המתפלל ואומר ויכלו כאלו נעשה שותף להקב ה במעשה בראשית אל תיקרי ויכולו אלא ויכלו פי' הקב"ה והוא. שבת קי"ט ע"ב טור. ט"ז סק"א:

א) ועוד אמרו שם בגמ' כל המתפלל בע"ש ואומר ויכולו שני מה"ש המלוין לו לאדם מניחין ידיהם על ראשו ואומרין לו וסר עונך וחטאתך תכופר ע"כ. וע"כ יש להרהר בתשובה קודם שאומר ויכולו כי הכפרה בא ע"י התשובה כידוע:

ב

ב) שם. אומר ויכלו בתפלת ערבית. הרב שיירי כתב שהמנהג לומר בערבית וינוחו בה ובשחרית בו ובמנחה בם והביאוהו האחרונים. והמו"ק כתב דבכתבי האר"י זצ"ל אין הפרש ביום ואף במנחה אומרים בו עכ"ד. ובס' הכוו' שבידינו לא הוזכר זה כלל ולא דבר בפרט זה. אך גורי האר"י ז"ל קיימו המנהג וכתבו סוד בדבר כמ"ש במ"ח וכן הוא מנהג מארי דרזין ההולכים בדרך האר"י ז"ל דוקא. ואין לשנות המנהג ובפרט שבדברי הרב שיירי מוכח שכך הוא מנהג פשוט. שוב נמצא בהגהות הרמ"ז לס' הכוו' שכתב שכבר ידעת שהגירסא הנכונה לומר בערבית בה ובשחרית בו ובמנחה בם וכותב סוד הדבר יעו"ש. מחב"ר או' ז' ש"ץ דף קצ"ה ע"ב. אמנם חסידי בית אל יכב"ץ שבעה"ק ירושתו ההולכים ע"פ דברי האר"י ז"ל נוהגים לומר בערבית בה וביום בו ואפי' במנחה וכ"כ הש"ש בס' פת"ע בסדר מנחת שבת יעו"ש. וכן ברצה והחליצנו שבבהמ"ז בלילה אומרים בה וביום בו. וע"כ נראה כיון דלא נזכר זה בהדיא בדברי' האר"י ז"ל נהרא נהרא ופשטיה. ומיהו הנוהגין לומר במנחה וינוחו בם י"ל ג"כ במנחה והנחילנו ה' אלקינו באהבה וברצון שבתו קודשך בלשתון רבים כמו שאומר וינוחו בם שהוא לשון רבים וכמ"ש הפתה"ד סי' רצ"ב או' ד' יעו"ש:

ג

ג) שם. אומרים ויכלו וכו'. יש מקומות שאין אומרים אותו בתוך התפלה אלא לאחריה. ולכל המנהגים יש סמך דהאומרים אותו יש סמך בזוהר ובתקונים. ומי שאין אומר אותו יש סמך בתוספתא פ"ג דברכות. מהר"ש שער אריה בהגהו' כ"י ברכ"י בשיו"ב או' א' אמנם הרב בשער הכוו' דף א' ע"ע ודף ע"א ע"ג נתן טעם בסוד לג"פ ויכלו שתיקנו לומר אחד בתוך העמידה ואחד אחר העמידה ואחד על השלחן בסדר הקידוש יעו"ש. וע"כ עליהם אין להוסיף ומהם אין לגרוע:

ד

ד) שם. אומרים ויכלו וכו'. ומ"מ אם לא אמרו בתפלה אין מחזירין אותו וכ"ש לדידן דאומרים בקידוש ויכלו. מש"ז או' א' ודוקא שכבר סיים ברכת מקדש השבת אבל קודם לזה חוזר לויכלו. ח"א כלל כ"ח או' א' ול"נ אם נזכר קודם שהתחיל רצה אומרה שם דכיון שהיא ממטבע התפלה לא חשיבה הפסק ואם התחיל רצה יאמר אותה אחר העמידה ב' פעמים כדי שלא יחסר מג"פ משום שיש להם טעם בסוד כמ"ש באו' הקודם:

ה

ה) [סעיף ב'] גומר אותה ברכה וכו'. דבדין הוא דבעי לצלויי י"ח בשבת אפי' במוסף אלא משום כבוד שבת לא אטרחו רבנן וכיון שהתחיל גומר. וי"א ס"ל דבמוסף לא בעי צלויי י"ח מדינא. מ"א סק"א:

ו

ו) שם. גומר אותה ברכה וכו'. ומי שאירע לו כן ידאג כל השבוע דהוא סי' רע ויפשפש במעשיו ויהרהר בתשובה. של"ה דף קצ"ג ע"א. א"ר או' ב' ש"ץ דף קצ"ט ע"א:

ז

ז) שם. גומר אותה ברכה וכו'. עיין בס' חק"ל סי' ב"ן שעלה ונסתפק אם התחיל של חול והתפלל כדרכו ונזכר בשומע תפלה אם גומר אותה ברכה או פוסק שי"ל י"ח תיקון י"ט לא תיקון ומסיק לדינא דגומרה יעו"ש. והביאו הש"ץ שם וכתב דאין מקום להסתפק בזה דזה פשוט בש"ס ובפו' דאין חילוק דאפי' לא נזכר כ"א בשומע תפלה גומר אותה ואח"כ מתחיל של שבת יעו"ש:

ח

ח) עוד שם סי' ג"ן עלה ונסתפק בש"ץ שטעה והתחיל בשל חול אם גומר אותה ברכה או לא דיש לחוש לטורח צבור ומסיק דמצד הסברה נראה יותר דאינו גומרה והדבר צריך ישוב יעו"ש והביאו הש"ץ שם וכתב דלדידיה הדבר פשוט בחזרת תפלתו של ש"ץ שהוא א"צ לתפלה זו שכבר התפלל בלחש שא"צ לגמור אותה ברכה יעו"ש והיפ"ל או' א' כתב דאפי' אם הוא צריך לאותה תפילה כגון שלא התפלל בלחש ובא לצאת בחזרת תפלת צבור כמ"ש סי' קכ"ד סעי' ב' אם טעה והתחיל בתפלת חול אינו גומר אותה ברכה יעו"ש:

ט

ט) שם. בין בשחרית מוסף וכו'. זו אחת מהלכות שמרן חזר בו בש"ע ממ"ש בב"י שהרי בב"י כתב דנקטינן כהרמב"ם וסיעתו דבמוסף פוסק באמצע הברכה והכא סתם כדעת הראב"ד והרא"ש וסיעתם. ולענין הלכה נקטינן כדברי מרן בב"י דספק ברכות להקל וכ"פ הב"ח וכן מטין דברי הא"ר וכ"פ הרמ"ע ז"ל בס' אלפסי זוטא כ"י. מחב"ר או' ב' וכ"פ הש"ץ דקצ"ח ע"ד. א"א או' ב' ר"ז או' ג' וכן הסכימו האחרונים:

י

י) שם. וי"א דבמוסף פוסק וכו'. וכן בר"ח. כלבו. וממילא דה"ה ליו"ט. מט"מ. ואפי' יו"ט שני. וכן בכל דינים שבסי' זה שבת ויו"ט שוין. א"ר או' ג' מאמ"ר או' א' ועיין לקמן או' ח"י:

יא

יא) שם. אפי' באמצע ברכה. ואפי' באתה חונן דלא כשה"ג. כנה"ג סי' רס"ז בהגב"י, מ"א סק"ב:

יב

יב) [סעיף ג'] אם היה סבור שהוא חול והתחיל וכו'. ואפי' אי קאי באתה קדשת או באתה אחד נראה דמיקרי התחיל בשל חול וגומר אותה ברכה. ב"י בשם תה"ד סי' י"ד. וכ"כ הלבוש. מיהו המ"א סק"ג כתב דלפי מ"ש לעיל סי' ר"ט דאפי' כיון לדבר אחר אין הברכה נפסדת א"כ אם אמר בערבית ומנחה אתה וסבור שהוא חול אומר אתה קדשת או אתה אחד דלא מקרי התחלה בשל חול אלא בשחרית שדיבר ג"כ שלא כהוגן וכמ"ש סי' ר"ט יעו"ש. וכ"פ הפר"ת בליקוטים. א"א או' ג' ר"ז או' ד' ח"א כלל כ"ח או' ב' קיצור ש"ע סי' ע"ו או' י"ז. והגם דהא"ר או' ה' והתו"ש או' ד' השיגו על דברי המ"א הנז' וכתבו דדעת הש"ע כהתה"ד דאפי' בערבית ומנחה אם אמר תיבת אתה וסבור שהוא חול גומר אותה ברכה כבר כתבנו לעיל סי' ח"י או' ז' דלענין ספק ברכות אזלינן לקולא אפי' כנגד מרן ז"ל ואפי' כנגד הרוב יעו"ש. וע"כ בערבית ומנחה אם אמר תיבת אתה לחוד אעפ"י שהיה סבור שהוא חול ונזכר א"צ לגמור אותה הברכה אלא מסיים אתה קדשת או אתה אחד אבל אם אמר אתה חונן אפי' בערבית ומנחה צריך לגמור אותה הברכה ואח"כ חוזר לומר אתה קדשת או אתה אחד:

יג

יג) ומי שאמר אתה חונן ולא גמר הברכה רק תיכף אמר ברכה אמצעות של שבת וכשגמר ברכת שבת נזכר שהדין הוא שכשאמר אתה חונן יגמור הברכה לא יחזור לומר ברכת אתה חונן קודם רצה כיון שכבר אמר ברכה של שבת שתקנו במקום ברכות אמצעיות של חול. מחב"ר או' ג':

יד

יד) מי שנמשך בתפלת שבת והתחיל באתה חונן וסיים בברכת השנים ואז נזכר שהוא שבת ונתן דעתו והיה ימות החמה ושאל גשמים. כתב הלק"ט ח"ב סי' צ"א דיחזור עד שיאמר ברכת השנים כתקנה ואח"כ הולך לשל שבת יעו"ש. אבל הח"א כלל כ"ח או' ז' כתב דאם עדיין לא סיים ברכת השנים כיון שהתחיל בה צריך לומר כתקנה וחוזר לשל שבת אבל אם כבר סיים הברכה א"צ לחזור לתחלת הברכה אלא מתחיל בשל שבת ודלא כהלק"ט יעו"ש. וכ"כ לעיל סי' קי"ז או' ז"ך יעו"ש:

טו

טו) וכן אם בימות החמה טעה והתפלל של חול בשבת והזכיר גשם ובברכת השנים הזכיר ג"כ גשם ולאחר שסיים הברכה נזכר שהוא שבת חוזר לראש וא"צ להזכיר עכשיו הברכות של חול שהתפלל. ח"א שם:

טז

טז) מי שטעה והתפלל של שבת בתפלת יו"ט ובאמצע ברכת שבת נזכר יפסוק ויאמר תפלת יו"ט ולא הפסיד ג' ראשונות וכן אם בשבת במקום תפלת שבת התחיל לומר אתה בחרתנו וכו' שהוא תפלת יו"ט פוסק ואומר תפלת שבת ולא הפסיד ג' ראשונות. מחב"ר או' ד':

יז

טוב) שם. ואפי' אם הוא בתפלת שחרית וכו'. ומ"מ אינו גומר לא אתה קדשת ולא אתה אחד אלא יאמר ישמח משה ושפיר קאמר אתה הקב"ה ישמח משה במתנת חלקו. ל"ח או' מ"ו. שכנה"ג בהגב"י או' ב' משמע מזה דאם התחיל בשחרית אתה קדשת גומר וכן בערבית כשהתחיל ישמח משה גומר. ולא נהירא אלא צריך להפסיק ולהתחיל ברכה הראויה ובסעי' ו' לא קאמר אלא אינו חוזר והיינו אם כבר גמר הברכה אבל כל שלא גמר מפסיק א"ר או' ו' א"א או' ג' ועיין לקמן או' כ"ח:

יח

חי) [סעיף ד'] ולא הזכיר של שבת לא יצא. וה"ה ביו"ט וה"ה ביו"ט שני. תמים דעים סי' ק"ך. כנה"ג בהגב"י. מ"א סק"ד. וכ"כ האחרונים:

חי) שם ואם הזכיר של שבת וכו'. ונראה דה"ה אם היה שבת וחו"ה דהיה צריך להתפלל של שבת ולהזכיר יו"ט ביעלה ויבא והוא התפלל של יו"ט והזכיר שבת באמצע כדרך כמתפללין כשחל יו"ט בשבת דיצא כיון שהזכיר שבת. וה"ה נמי כשחל יו"ט בשבת דהיה צריך להתפלל של יו"ט ולהזכיר שבת באמצע והוא התפלל של שבת והזכיר יו"ט בעבודה ביעלה ויבא כדרך שמתפללין בשבת שחל בחו"ה דיצא:

יט

יט) ואם ספק לו אם הזכיר שבת או לא עיין בכלבו סי' י"א שנסתפק בזה וכתב דאפשר דבשבת ויו"ט אין שייך ספק לפי שהיא ברכה בפ"ע יעו"ש וכ"כ הרמ"ע ז"ל באלפסי זוטא פ"ק דברכות שבת ויו"ט חומרו של יום גורם דרמי אנפשיה באותה שעה ומדכר לפיכך אם נסתפק אם התפלל של שבת או של חול אינו חוזר על הספק. והביאו מחב"ר או' ה' בי"מ או' ז' וכתב וכן עיקר. וכ"פ החס"ל או' ח' ועיין עוד לקמן סי' תכ"ב סעי' א' בהגה ובדברינו לשם בס"ד:

כ

ך) שם הגה. ובמוסף אפי' לא אמר וכו'. ר"ל אפי' שהתפלל י"ח וחידש בה דבר מועט שאמר ונעשה לפניך וכו' יצא. כ"כ ב"י בסי' זה ובסי' רפ"ו יעו"ש:

כא

כא) שם הגה. ובמוסף אפי' לא אמר וכו'. לכאורה נראה גם להי"א בסעי' א' דבתפילת מוסף פוסק אפי' באמצע ברכה אפ"ה ס"ל אם הזכיר של מוסף ואמר ונעשה לפניך וכו' יצא. ובלבוש כתב דלי"א דלעיל ה"נ לא יצא ואינו נכון. עו"ש או' ד' וכ"כ הנה"ש או' ד' א"ר או' ח':

כב

כב) שם הגה. ובמוסף אפי' לא אמר וכו'. ואם טעה ולא הזכיר של מוסף בקדושת היום אזי יאמר בעבודה כשיאמר והשב את העבודה יאמר ונעשה לפניך בתמידי היום ובקרבן מוסף דכיון שא"צ לקבוע ברכה בפ"ע אע"ג דלכתחלה צריך להזכיר בקדושת היום מ"מ בדיעבד שסיים ברכה א"צ לחזור אלא יזכיר בעבודה. אבל אם נזכר קודם שעקר רגליו צריך לחזור לקדושת היום ויזכיר מוספין במקומו. ואם נזכר קודם שמתחיל רצה יאמר ונעשה לפניך קרבן מוסף כדין וככל דברים שחייב לחזור קודם שהתחיל בברכה אומרה. ח"א כלל כ"ח או' ד':

כג

כג) [סעיף ה'] ולא הזכיר של שבת וכו'. ואם לא הזכיר בשל שחרית של שבת ונזכר אחר שהתפלל מוסף אינו חוזר. תו"ש או' ט' והביאו הבי"מ או' ד' וכתב דזהו כס' הרמ"ע והכנה"ג ומ"א בסי' קכ"ו שכתבו כן לענין יחיד ששכח ר"ח בשחרית ונזכר אחר מוסף אך לפי מ"ש שם החיד"א בשם תשו' הרשב"א דיתפלל מנחה שתים ה"ה לכאן יעו"ש. ועיין בדברינו לסי' ק"ח או' ט"ו ודוק:

כד

כד) שם. ואם לא עקר רגליו וכו'. ומיירי שרגיל לומר תחנונים אחר תפלתי. מ"א סק"ו. ועיין לעיל סי' קי"ז סעי' ה' ובדברינו לשם או' מ' ולקמן סי' תכ"ב סעי' א' ומותר להתפלל אלהי נצור בשבת אעפ"י שהיא בקשה. ד"מ או' ב':

כה

כה) שם. ואם לא עקר רגליו וכו'. ואפי' נזכר קודם מודים לא מהני שיאמר יעלה ויבא ויזכיר קדושת היום דלכתחלה א"צ ברכה לקדושת היום ומ"מ בדיעבד שהזכיר קדושת היום בעבודה יצא כיון דמן הדין גם בשבת ויו"ט ראוי לי"ח אלא דלא אטרחוהו רבנן ולכן בדיעבד יצא. ח"א כלל כ"ח או' ו':

כו

כו) [סעיף ו'] הטועה בתפלת שבת וכו'. אבל המחליף ומשנה לכתחלה עליו אני קורא ופורץ גדר ישכנו נחש. שה"ל סי' ל"ד. א"ר או" יו"ד.

כז

כז) שם. הטועה בתפלת שבת והחליף וכו'. לפי שעיקר ברכה רביעית היא רצה נא במנוחתינו. וי"א ס"ל במוסף א"נ לומר כן שאין דרך למוסף כשאר תפילות ולא לשאר תפילות כמוסף. ב"י בשם שה"ל. ט"ז סק"ד:

כח

כח) שם. אינו חוזר. ואם נזכר באמצע ברכה פוסק ומתחיל האחרת. תה"ד סי' י"ד. מ"א סק"ז. והטעם כתב הלב"ש דדוקא בהתחיל ברכה של חול אינו פוסק משום דבדין הוא בעי לצלויי י"ח בשבת אבל בהא לא שייך האי טעמא. ועיין לעיל או' טו"ב:

כט

כט) שם. וי"א שאם החליף של מוסף וכו'. רבים תמהו על דברי מרן הללו שהרי בב"י הביא דין זה בשם שה"ל ושם כתוב דאם החליף ערבית שחרית ומנחה שא"צ לחזור ולהתפלל אבל בתפלת מוסף א"נ לומר כן יעו"ש וא"צ משמע דאם החליף מוסף באחרת ליכא פלוגתא ולכ"ע חוזר וא"כ למה כתב דין זה בש"ע בשם י"א מאחר שלא הביא פלוגתא בזה בב"י. ומיהו עיין במחב"ר או' ה' שהאריך בזה והוכיח לומר שהרמב"ם הוא דפליג על השה"ל וס"ל דאם במקום מוסף התפלל שחרית וכיוצא יצא אבל אם התפלל של מוסף בשחרית וכיוצא לא יצא ומסיק דהכי נקטינן כסתם הש"ע יעו"ש. והביאו הש"ץ דף ר' ע"א וכתב דאם במקום מוסף התפלל שחרית מ"מ הנכון והישר הוא שיכוין עם הש"ץ בחזרת העמידה מלה במלה כדי לצאת י"ח מסברת החולקים דס"ל דצריך לחזור יעו"ש. אמנם הרב חק"ל חא"ח סי' נ"ד חלק על דברי הרב חיד"א הנז' וכתב דהעיקר לדינא לא יצא וצריך לחזור ולהתפלל מוסף משום דרוב הפו' ס"ל דכל שלא הזכיר בתפלת מוסף פסוקי מוסף אפי' בקיצור דהיינו שלא אמר אפי' נעשה לפניך את קרבנות חובותינו תמידי יום וקרבן מוסף לא יצא י"ח מוסף וא"כ כיון דלרוב הפו' לא יצא הכי נקטינן וצריך לחזור ולהתפלל מוסף והאריך להביא כל הראשונים דס"ל כן ושמ"ש מרן ס' האומרים דיצא בסתם אינו מוכרח דדעתו כן יעו"ש. והב"ד הבי"מ בדיני מוסף או' ב' וכתב וכ"נ עיקר לדינא דלא יצא וצריך לחזור ולהתפלל מוסף ומיהו אם מתפלל בצבור טוב שיכוין מלה במלה עם הש"ץ בחזרה ויוצא ולא יצטרך לחזור ולהתפלל עכ"ד. וכ"פ הר"ז או' י"א. ח"א כלל כ"ח או' ד' קיצור ש"ע סי' ע"ו או' כ"ב:

ל

ל) ואם במקום שחרית התפלל מוסף כתב שם הש"ן דלכתחלה ודאי טוב שיכוין לחזרת ש"ץ לצאת מידי כל פקפוק מיהו היכא דא"א בהכי צריך לחזור ולהתפלל של שחרית שהרי דעת השה"ל והיא סברת י"א שהביא הש"ע דצ"ל ולהתפלל וכ"פ המ"א (סק"ט) וכן דעת הרמ"ע זיל וכ"נ שהוא דעת הר"ש בן הרשב"ץ בתשו' סי' ס"ג יעו"ש. וכ"פ הר"ז שם. קיצור ש"ע שם. ועיין לקמן סי' רפ"ו סעי' א' בהגה ודוק:

לא

לא) מי שהתפלל מוסף עם הצבור ואחר שהתפלל נסתפר אם תפלת שחרית אמר בתפלתו שהתפלל או תפלת מוסף היתה אמירתו לא יחזור להתפלל מוסף. ואפי' בתורת נדבה לא יחזיר כיון דתפלת מוסף אינה באה בתורת נדבה. ועוד דכיון דפתח תפלתו על דעת מוסף מסתמא התפלל מוסף. שו"ת תורת נתנאל סי' יו"ד. יוסף אומץ סי' י"ט. בי"ם שם. או' ג':

לב

לב) ספק התפלל מוסף או לא התפלל אינו חוזר ומתפלל אפי' בתורת נדבה דאין מוסף בא בנדבה ועוד דאין מתפללין נדבה בשבת ויו"ט. מחב"ר או' ו' בי"מ שם או' ט:

לג

לג) [סעיף ז'] חוזרין לומר ויכלו משום יו"ט וכו'. וכבר כתבנו לעיל או' ג' דלפי דברי האר"י ז"ל יש טעם בסיד לג"פ אמירת ויכלו יעו"ש וא"כ בלתי טעם זה ג"כ צריך לאומרו:

לד

לד) שם. חוזרין לומר ויכלו וכו'. ובמדרש אמר ג"פ אשר בויכלו כמו בפ' פרה אדמה להורות שהאומר ג"פ ויכלו מתכפר. ובצרור המור ט"א על ג"פ נגד ג' עולמות עולם עליון ואמצעי ותחתון לומר שהקב"ה ברא כולם. ורי"ו דף ק"ב לפי שיש חיזוק בג"פ אומרו ג"פ בתפלה ואחר תפלה ובקדוש. א"ר או' י"ב:

לה

לה) שם. ואומרים אותו בקול רם ומעומד. משום שהוא עדות להקב"ה על מעשה בראשית וכתיב ועמדו ב' האנשים ודרשינן (שבועות ל') אלו העדים שצריכין להעיד ביחד ומעומד ולכן צריך שיעמדו ויאמרו אותו ביחד. טור. וע"כ נראה דיחיד המתפלל אין חוזר לומר ויכלו דאין עדות ליחיד ועדה שלמה בעינן להעיד להקב"ה דהיינו עשרה ואם ירצה יחיד לאומרה לא יתכוון לשם עדות אלא כקורא בתורה. ט"ז סק"ה. אבל הא"ר או' י"ד כתב דגם היחיד צריך לאומרה יעו"ש. וכ"כ התו"ש או' יו"ד. וכ"ה לפי דברי האר"י ז"ל שנתן טעם בסוד לאמירת ג"פ ויכלו כמ"ש לעיל או' ג' דגם היחיד צריך לאומרו:

לו

לו) ולענין אם צריך היחיד לאומרו מעומד הא"ר שם כתב דאין חיוב על היחיד לאומרו מעומד. וכ"כ המש"ז או' ה' אבל מדברי התו"ש שם נראה דגם היחיד צריך לאומרו מעומד. וכ"כ הר"ז בק"א או' ב' וז"ל לפי מ"ש הט"ז היחיד א"צ לעמוד שהרי אין לו להתכוין לשם עדות אבל אין כן דעת המט"מ (סי' תכ"ט) והמ"א כאן והש"ע סי' רע"א שהצריכוהו לעמוד וכ"מ בב"י שם בשם א"ח שלא הקפידו כ"כ וכו' משמע שמהראוי היה להקפיד לעמוד דוקא אעפ"י שאין שם עדה שלימה והכי נהוג עלמא עכ"ד. וכ"כ הפתה"ד או' ז' וכתב שם דגם הנשים יאמרו אותו לשם עדות ודלא כהבי"מ או' ג' יעו"ש:

לז

לז) אין לומר יום הששי ויכלו בערבית כמו בקידוש כן נראה מדברי הטור ושאר פו' דדוקא בקידוש אמרינן ליה כדי להשלים לע"ב תיבות כמ"ש הפו' אבל בערבית לא אמרו אדם מעולם אלא יתחיל ויאמר כמו בעמידה ויכלו השמים וכו' בלבד. ש"ץ דקצ"ו ע"ד. וכן הסכים הרב המגיה שם בדף קצ"ז ע"א. כף החיים סי' כ"ח או' טו"ב:

לח

לח) [סעיף ח'] ואומר ש"ץ ברכה אחת וכו'. נתקנה משום סכנת מזיקין שבתי כנסיות שלהם היו בשדות ותקנו אותה בשביל בני אדם שמאחרין לבא לבהכ"נ שיסיימו תפלתם בעוד שהש"ץ מאריך כדאיתא בשבת כ"ד ע"ב. טור. ט"ז סק"ז. וזהו טעם פשט. אבל ידוע שכל דברי רז"ל הם ע"פ הסוד ויש בהם סודות עמוקים אלא שאעפ"י כן מלבישים אותם בדרך פשט כידוע. והרב ז"ל בשער הכוו' דף ע' ע"ב נתן טעם בסוד לברכת מעין ז' והיא כמו חזרת העמידה יעו"ש:

לט

לט) שם. מעין שבע. כיצד מגן אבות בדברו נגד מגן אברהם. מחיה מתים במאמרו נגד מחיה המתים. האל הקדוש שאין כמוהו נגד האל הקדוש המניח לעמו וכו' נגד רצה נא במנוחתינו. לפניו נעבוד ביראה כנגד רצה שהוא עבודה. ונודה לשמו כנגד מודים. לאדון השלום כנגד שים שלום. רד"א. ומה"ט צריכין לעמוד כשאומרים אותה שהרי היא במקום שבע דומיא דברוך ה' לעולם אמן. א"ר או' ט"ו. מש"ז או' ז':

מ

מ) שם. ואין היחיד אומר אותה. כ"כ הטור בשם אבי העזרי. וכ"כ המרדכי בפ"ב דשבת וסמ"ג בסי' י"ט בשם ר"י שיחיד האומרה עושה ברכה לבטלה ודלא כהגמ"ר שכתב שם בשם הגאונים דבין יחיד בין ש"ץ צ"ל ברכת מגן. ב"י:

מא

מא) שם הגה. מיהו אם היחיד רוצה להחמיר וכו'. ונראה דטוב ונכון לעשות כן כדי לצאת י"ח קצת ממ"ש הגמ"ר בשם הגאונים דס"ל דבין יחיד בין ש"ץ צ"ל מעין ז' כמ"ש ב"י. הרב המגיה בש"ץ דקצ"ז ע"א. והש"ץ שם ע"ב כתב הטעם דאולי נהגו כך כדי שלא להסיח דעתם ולא יבואו לידי מכשול לדבר דבר:

מב

מב) שם בהגה. בלא פתיחה וכו'. אלא מתחיל מגן אבות בדברו עד זכר למעשה בראשית. ד"מ או' ג' ע"א ס"ק י"א. א"ר או' י"ז:

מג

מג) שם בהגה. בלא פתיחה וכו'. ואפי' לא אמרה הש"ץ לאותה ברכה כגון שהוא בדרך שאין שם בהכ"נ אפ"ה אין יחיד אומרה בפתיחה וחתימה. עו"ש או' ז' ועיין באו' שאח"ז:

מד

מד) שם בהגה. בלא פתיחה וכו'. ומשמע קצת מרמ"א ולבוש שכתב עם הש"ץ דיחיד המתפלל שלא בצבור אינו אומר כלל ומעו"ש משמע שאומרו וע"ע לאו חיובא הוא. א"ר שם:

מה

מה) [סעיף ט'] יו"ט שחל להיות בשבת וכו'. וטעמא משום דבדין הוא דאפי' בשבת לא בעי למימריה ורבנן הוא דתיקון משום סכנה מאי דתקון תקון ומאי דלא תקון לא תקון טור. ט"ז סק"ז. וגם לפי מ"ש לעיל או' ל"ח דיש לה טעם בסוד ה"ד לגבי שבת אבל לגבי יו"ט לא שייך וע"כ גם לפי סודם של דברים לא שייך להזכיר בה של יו"ט:

מו

מו) שם. יו"ט שחל להיות בשבת וכו'. ובענין ליל יו"ט א' של פסח שחל להיות בשבת יתבאר לקמן בסי' תפ"ז בס"ד ומנהג חסידי בית אל יכב"ץ שבעיר קודשינו ירושת"ו ההולכים ע"פ דברי האר"י ז"ל נוהגין לאומרה גם בליל יו"ט א' של פסח שחל להיות בשבת משום שכ"ה דעת הרש"ש ז"ל בס' נה"ש דף כ"ה ע"ב יעו"ש:

מז

מז) [סעיף יוד'] אין אומרים ברכה מעין ז' בבית חתנים וכו'. וה"ד כשמתפללים בבית החתן אבל אם בא החתן לבהכ"נ כיון שבאים בני אדם אחרים שאינם שייכים לחתונה י"ל אותה. ואפי' אם היתה החתונה בבהכ"נ דהיינו בחדר הסמוך לבהכ"נ באותן המקומות שיש להם ס"ת בביתם בחדר אחד ובחדר אחר הם ישינים אפ"ה כיון דיש בני אדם אחרים צ"ל ברכה מעין ז' והוא ברור. רו"ח או' ד':

מח

מח) שם. בבית חתנים וכו'. אבל בבה"מ מקום שמתקבצים שם התלמידים אומרים אותה. רדב"ז ח"א סי' ח"י. כנה"ג בהגב"י. מ"א ס"ק י"ג:

מט

מט) שם. בבית חתנים וכו'. ובמקום שנוהגין לאומרה אין למחות בידם. כנה"ג שם. מ"א ס"ק י"ד:

נ

נ) שם. בבית חתנים וכו'. וכן עשרה שפירשו מן הצבור והתפללו במקום שאינו בהכ"נ קבוע בס"ת אין אומרים אותה. שכנה"ג בהגב"י או' ט' וכ"כ המט"י או' א' דכל שאין מתפללין בבהכ"נ קבוע אין אומרין אותה ודלא כהט"ז סק"ח יעו"ש. וכן הבורחים מן העיר לכפרים מדבר באופל ומתפללים בכפר אין אומרים אותה. ב"ד סי' תקל"ז. ברכ"י או' ד' אמנם כ"ז הוא לפי הפשט אבל כבר כתבנו לעיל או' ג' דכל דברי רז"ל שבגמ' הם מסודרים ע"פ הסוד וגם האר"י ז"ל בשער הכוו' נתן טעם בסוד לברכה מעין ז' ושצריך לאומרה אחר תפלת ערבית של שבת כמו שאומרים חזרה אחר תפלת שחרית ומנחה יעו"ש וא"כ לפ"ז לא יש חילוק בין בית חתנים ובין בית אבלים ובין בית שאינו בהכ"נ קבוע ואין בו ס"ת אלא כל שיש עשרה מתפללין ביחד בכל מקום שיהיה צריך לומר אותה וכ"כ בסידור חס"ל למהר"א טובייאנה דק"ג ע"א דלפי סודן של דברים אין למנוע מלאומרה בכ"מ שמתפללין יעו"ש. וכ"כ הש"ץ דקצ"ח ע"ב. בן א"ח פ' וארא או' יו"ד. וכבר כתבנו כמה פעמים דכנגד דברי האר"י ז"ל שנותן טעם בסוד לא חיישינן לספק ברכות:

נא

נא) [סעיף יא'] אף בשבת וכו'. לאפוקי מספר השלחן שכתב שבשבת שאחר יו"ט אין אומרים אותה כמ"ש בב"י:

נב

בנ) [סעיף יב'] אין לדבר וכו'. כ"כ הטור בשם ס"ח סי' נ"ח שחסיד אחד ראה לחסיד אחר במותו ופניו מוריקות א"ל למה פניך מוריקות א"ל מפני שהייתי מדבר בויכלו בשעה שהצבור היו אומרים אותו ובברכת מעין ז' וביתגדל יעו"ש. וכתב בכלבו על מעשה זה שאם נאמר כך על ברכה מעין ז' ק"ל לתפלה שהיא קבועה. ש"ץ דקצ"ז ע"ב:

נג

גנ) [סעיף יג'] ושמע מש"ץ וכו'. פי' אם מכוין לצאת בה משום תפלת שבת. ואע"ג דק"ל דאין הש"ץ מוציא מי שהוא בקי היינו בשאר תפילות אבל תפלת ערבית שהיא רשות הקלו. עי"ש או' י"א:

נד

דנ) שם. ושמע מש"ץ וכו'. וטוב לאומרה עם הש"ץ. ל"ח. מ"א ס"ק ט"ו. תו"ש או' ט"ו ר"ז או' ח"י אבל הא"ר או' ח"י כתב בשם השה"ל והתניא דדוקא אם אומר עם הש"ץ מלה במלה ומכוין דעתו יוצא י"ח אבל אם אינו אומר עמו אינו יוצא יעו"ש ומ"מ נראה דבדיעבד אם כיון לחוד לצאת ולא אמר עם הש"ץ דיצא. והוא שכיון מלה במלה מתחלה ועד סוף וגם הש"ץ כיון להוציאו:

נה

הנ) שם. ושמע מש"ץ וכו'. ואם כבר אמרה הש"ץ צריך הוא להתפלל ז' ברכות דיחיד אסור לאומרה ואם אמרה ביחיד יצא וא"צ להתפלל ז' ל"ח. מ"א שם. תו"ש שם ר"ז שם. מיהו הא"ר שם כתב דאפי' בדיעבד אם אמרה ביחיד לא יצא יעו"ש. ולענין דינא נראה דיצא בדיעבד משוה דק"ל סב"ל:

נו

ונ) שם. ושמע מש"ץ וכו'. וכשחל יו"ט בשבת אין תקנת כלל במעין ז' שהרי אין הש"ץ מזכיר של יו"ט. א"ר שם. ח"א כלל כ"ח או' י"ד. וכן אם היה שבת וחו"ה ושכח לומר יעלה ויבא אינו יוצא בברכת מעין ז' כיון שאין מזכיר פה יו"ט וצריך לחזור ולהתפלל:

נז

זנ) ואם היה ליל שבת ויו"ט ושכח והתפלל תפלת יו"ט לבד ולא הזכיר שבת ושמע ברכה מעין ז' מהש"ץ כולה נראה דיצא. מחב"ר או' ט'. אבל המאמ"ר כתב דאינו יוצא בשמיעת ברכת מעין ז' מהש"ץ וצריך לחזור ולהתפלל. וכן הסכים הרב המגיה בש"ץ דש"ו ע"ד. והב"ד הבי"מ או' יו"ד וכתב דהעיקר לדינא דיצא כס' המחב"ר:

נח

חנ) שם. מראש ועד סוף יצא. ואח"כ יאמר עושה שלום ופוסע ג' פסיעות. ח"א שם:

מעבר לתחילת הדף< הקודם · הבא >

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

---

---

שולי הגליון

---

---