כף החיים/אורח חיים/קכד

כף החיים ‏ אורח חיים קכד

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

א

א) [סעיף א'] לאחר שסיימו הצבור תפלתם וכו'. ואם גמר תפלתו בלחש ועדיין הש"ץ אינו מתחיל החזרה חטא גמור לדבר בין לחש לחזרה, גורי האר"י ז"ל, קש"ג סי' ח"י אות א"ך בי"ע בדיני חזרת הש"ץ או' יו"ד, פתה"ד סי' קי"א אות ג' חס"ל אות ו' כף החיים להרח"ף סי' ט"ו אות ב"ן, וכתב שם הפתה"ד דכ"ש הש"ץ דאסור לדבר בין לחש לחזרה יעו"ש, וכ"כ כף החיים שם. וכ"מ מדברי שער הכוו' דרוש ד' דיוה"כ שכתב על ענין פסוק ה' הוא האלהים היה ראוי לאומרו אחר תפלת לחש דנעילה ולא אחר החזרה והטעם שאומרים אותו אחר החזרה הוא שלא להפסיק בין הלחש והחזרה יעו"ש. וא"כ לפ"ז משמע כיון שפסיק זה יש צורך לאומרו בין לחש לחזרה ואפ"ה אין אומרים אותו כדי שלא להפסיק וא"כ כ"ש שאסור להפסיק בדיבור בין לחש לחזרה ולפ"ז נראה דאפי' ללמוד אסור בין לחש לחזרה, וכ"כ בן א"ח פ' תרומה אות יו"ד, ועיין בדברינו לעיל סי' ג"ן או' ט"ז:

ב

ב) שם, שאם יש מי שאינו יודע וכו'. זהו לפי הפשט וידוע שכל דברי רז"ל אעפ"י שיש בהם סודות נפלאים אין מגלין אותם ומלבישים אותם בדברי הפשט אבל בימי רבינו האר"י ז"ל ניתנה רשות לגלות וגילה הסוד של החזרה שמעלתה יותר גדולה מן הלחש ושניהם חובה כמבואר בשער הכוו' דרוש א' דחזרת העמידה ובפע"ח שער חזרת העמידה פ"א ופ"ב יעו"ש. ולכן האר"י ז"ל בחזרת הש"ץ היה עוצם עיניו דשומע ומתכוין לדברי הש"ץ כמ"ש בשער הכוו' ד"ד ע"א, ופרע"ח שער הקרבנות פ"ב, וכ"כ במ"ח בדרוש שארית האלי' או' א' ולכן אין לבטל החזרה בשום פעם שחרית מוסף. ומנחה אלא דוקא במקום דאיכא אונס וכ"כ בן א"ח שם אות ב' יעו"ש. וסדר בחי' התפילות כבר כתבתי אותם בתשו' בסה"ק באר מים חיים בס"ד קחנו משם:

ג

ג) שם שאם יש מי שאינו יודע וכו'. אבל הבקי אינו יוצא בתפלת ש"ץ ב"י מ"א סק"א, ר"ז אות א' ומשמע אפי' דיעבד לא יצא, פרמ"ג א"א אות א' מ"ב אות א':

ד

ד) שם שאם יש מי שאינו יודע וכו'. היינו שאינו יודע להתפלל ומ"מ מבין הוא מה שש"ץ אומר ב"י וב"ח פירש היינו שאינו יודע להתפלל מבחוץ בכשאין סידור בידו אבל אם אינו מבין מה שש"ץ אומר אינו יוצא בשמיעה כמ"ש בסי' קצ"ג ב"י לבוש ב"ח וכתב שם הב"ח אבל במתפלל בעצמו בנוסח התפלה אפי' אינו מבין מה שמוציא מפיו יוצא י"ח יעו"ש ועיין בדברינו לעיל סי' ק"א אות ט"ז ודו"ק ט"ז סק"א עו"ת אות ב' מ"א סק"ב פר"ח אות א' א"ר אות ב' ר"ז אות ב' מ"ב אות ב':

ה

ה) שם מי שאינו יודע וכו'. ויחיד אינו מוציא אפי' למי שאינו בקי אלא א"כ יש עשרה בבה"כ הרשב"א בתשו' סי' קכ"ו בשם הירושלמי כנה"ג בהגה"ט, עו"ת שם א"ר שם וכ"ף הער"ה אות א' וכתב כמ"ש מרן ז"ל בסי' תקצ"ד ודלא כרמ"א שם והפר"ח סי' ס"ב יעו"ש וב"כ א"א שם, ר"ז אות א' מ"ב אות א':

ו

ו) שם וצריך אותו שיוצא בתפלת ש"ץ לכוין וכו'. ואינו מפסיק וכו' וגם אינו אומר ברוך הוא וב"ש ולא מודים דרבנן כמ"ש לקמן אות כ"ו ואות ה"ן אבל אמן עונה כמ"ש לקמן סעי' ו':

ז

ז) שם ופוסע ג"פ וכו'. לאפוקי מהריא"ג שהביא הב"י משמו שחולק ואומר שכשם שש"ץ פוטרו מתפלה כך פוטרו מג"פ וליתא דמה שפוטרו מתפלה היינו טעמא משום דשומע כקורא אבל בפסיעות ודאי שאינו פוטר וכפסק המחבר ז"ל פר"ח אות א' וכ"ף האחרונים כדעת מרן ז"ל ולפ"ז צריך לכרוע ולזקוף ג"כ באבות ובהודאה תחלה וסוף כמו שהוא מתפלל בעצמו:

ח

ח) [סעיף ב'] ש"ץ שנכנס לבה"ב וכו' יורד לפני התיבה וכו'. כ"כ ב"י בשם הכלבו סי' כ"ז שכתב בשם הר"ש אבל הרב כתב בס' פרע"ח סוף פ"ב דשער העמידה דאין לומר העמידה בשחרית ומנחה כ"א תחלה בלחש ואח"כ יאמר החזרה בקול רם עכ"ד, וכ"מ מדברי שער הכוו' דרוש א' דחזרת העמידה כיעו"ש, וכ"כ הרב כף הכהן בסי' ק"ט מתשו' הרב יעב"ץ דאם לא התפלל בלחש ומצא צבור שגמרו בלחש אינו יכול לומר החזרה ויעלה לשניהם דאין תפלת החזרה אא"כ קדמה לה תפלת הלחש, וזה רמזו דוד המע"ה אודה ה' מאד בפי בתחלה בפי ביחיד ושוב אח"כ בתוך רבים אהללנו עכ"ד והביאו הרו"ח אות ב' יעו"ש ועיין בדברינו לעיל סי' כ"ה אות ע"ה שכתבני דכל דבר שלא נזכר בהדיא בתלמוד ונחלקו בו הפו' דעת המקובלים יכריע יעו"ש וא"כ כ"ש בענין זה דשב וא"ת עדיף:

ט

ט) שם יורד לפני התיבה וכו'. כתב ב"י דעכשיו נהגו ברוב המקומות להתפלל לכתחלה ש"ץ תפלת המנחה בקול רם כדי שיענו קדושה אחריו ולא יצטרך לחזור ולהתפלל בקול רם עכ"ד והיינו שאומר הקדושה וברכת אתה קדוש ואח"כ אומר האמצעיות בלחש עם הצבור ומתחיל רצה בקול רם וגומר תפלתו בקול רם כמ"ש בב"י סי' רל"ד יעו"ש, אבל מור"ם ז"ל בד"מ אות ג' כתב דאין אנו נוהגין כן אלא לעולם הש"ץ מתפלל תחלה בלחש מלבד היכא שהדבר נחוץ שחיישינן שיעבור זמן המנחה דאז מתחיל מיד להתפלל בקול רם קדושה כדי שיענו קדושה בשמעתה עכ"ל וכ"כ מרן ז"ל לקמן בב"י סי' רל"ד דמנהג האשכנזים הוא הנכון וכן הנהיגו חכמים שבדור שלפנינו בצפת תוב"ב וגזרו נידוי לעובר על תקנתם יעו"ש והב"ד הש"ץ דקל"ו ע"ג וכתב דכ"ש בשחרית ומוסף דליכא משום שעת הדחק דאסור לפרוץ גדר ולעבור על תקנת חכמים יעו"ש קש"ג סי' ח"י אות א' בי"ע אות א' וכן היא ע"פ דברי האר"י ז"ל שצ"ל דוקא תפלת לחש ואח"כ תפלת החזרה בין בשחרית בין במוסף בין במנחה ולא יש חילוק ביניהם דבכל אחת מג' תפילות הללו החזרה היא יותר מעלתה מהלחש כמבואר בשער הכוו' ובדברינו לעיל אות ב' ואות ח' וכ"כ בשער הכו' דרוש ב' דתפלת המנחה על האר"י ז"ל שהיה נזהר מאד בתכלית שלא לאומרה בלא חזרה אלא בתחלה בלחש ואח"כ בקו"ר כמו בתפלת שחרית ומכ"ש בתפלת שחרית ומוסף ואף אם היה סמוך לשקיעת החמה מעט ולא עוד אלא אפי' אם היה בע"ש קודם לשקיעת החמה היה אומר בלחש ואח"כ אומא בקו"ר עכ"ל וכן נתפשט המנהג עכשיו בכל המקומות כדברי האר"י ז"ל שאין מבטלין שום חזרה שחרית מוסף ומנחה אלא רק אם הוא שעת הדחק כגין שיראים שיעבור זמן התפלה ר"ל שלא ישאר זמן לומר החזרה בזמן תפלת מנחה וכמ"ש לקמן סי' רל"ב אז כמתחילין לומר התפלה בלחש מגביה קולו הש"ץ בג' ראשונות עד אחר האל הקדוש והם אומרים עמו מלה במלה כדי לומר קדושה ואח"כ גם הש"ץ משלים תפלתו בלחש מן אתה חונן וכו' עד סיום תפלת י"ח משום דאסור להשמיע קיל בתפלת הלחש כמ"ש לעיל סי' ק"א או' ז' בשם הזוה"ק והאר"י ז"ל אלא רק בג' ראשונות כיון שהוא מגביה קולו לצורך כדי לומר קדושה מותר כיעו"ש, ועיין בדברינו לסי' ס"ט אות א':

ט) שם יורד לפני התיבה וכו'. ש"ץ שהחפלל ביחיד ואתרמי ליה צבורא והוא מוכרח לעבור לפני התיבה כתב בשאילת יעב"ץ סי' כ"א שיתפלל פעם אחרת בלחש ואח"כ יתפלל בקול רם לצבור, אבל הברכ"י אות ד' כתב עליו דדבריו אינם מחוורים וראיותיו אינן מכריעות כיעו"ש, וכ"כ האחרונים ש"ץ דקל"ו ע"ג, בי"ע אות ג' שע"ת ריש סי' זה, מ"ב אות ה':

י

י) שם הגה, וכן אם הוא שעת הדחק וכו'. ואם אין השעה דחוקה כ"כ כתב הל"ח בפ' תה"ש או' ט"ו והעו"ת אות ג' דלא יתחילו הצבור רק עד לאחר שאמר הש"ץ האל הקדוש יעו"ש, והב"ד הבאה"ט אות ד' אבל הא"ר או' ד' חלק ע"ז וכתב דאף אם אין השעה דחוקה כ"כ יתחילו תכף וכתב כמדומה שכן נוהגים יעו"ש, וכן הסכים הפתה"ד אות א' יעו"ש. ועוד נ"ל לתת טעם לזה מפני שכיון שכל הצבור מכוונין עליו ועדיין לא התפללו לחש נראה כמו שאומרים חזרה קודם הלחש וכבר אמרנו לעיל אות ח' ע"ש האר"י ז"ל שאין לומר חזרה בלא לחש כיעו"ש, ועוד כיון שעדיין הצבור לא התפללו בלחש ואין מועיל חזרה בלא לחש הרי הוא כמתפלל ביחיד וע"כ לא נהגו כן אלא אם לא נשאר זמן מתפללים כילם ביחד והש"ץ בלבד מגביה קולו בג' ראשונות בלבד מפני ששלושה ראשונות חשובים כאחד עד לאחר האל הקדוש כדי לענות קדושה ואחר כך מסיים בלחש עם הצבור כנ"ז באו' הקודם אמנם מ"ש שם הא"ר והפרמ"ג א"א אות ה' שיתפללו הצבור עם הש"ץ מלה במלה עד שומע תפלה ומודים והם בלחש והש"ץ בקול וכ"מ מדברי הלבוש סי' רל"ג ססעי' א' יעו"ש מדברי הזוה"ק והאר"י ז"ל נראה שזה לא יעשה דכיון שאין חזרה בלא לחש וגם שאין ט' מכוונין לברכותיו זה לא הוי כ"א תפלת לחש והמגביה קולו בתפלת לחש אסור מפני שיתאחזו בה החיצונים כמש"ל סי' ק"א אות ז' אלא יש לזהר שאין להגביה קולו כ"א בג' ראשונות דוקא כנז' וגם זה הוא ע"י הדחק מפני כבוד מצות הקדושה שלא תתבטל מהם ודו"ק:

יא

יא) [סעיף ג'] קהל שהתפללו וכולם בקיאים וכו'. עיין מש"ל אות ב':

יב

יב) שם הגה, ואם יש יחידים בקהל וכו'. אין לש"ץ להמתין וכו' ועכשיו נהגו להמתין על האב"ר ונ"ל הטעם שרוב האנשים מתפללים במרוצה ואם יחידים מתפללים מלה במלה לא יוכלו לומר קדושה עם הצבור לכן ממתינין, ולכן נ"ל דאף אם אין אב"ד בעיר יש להמתין על המתפלל מלה במלה אבל כשמאריך אין להמתין עליו, מ"א סק"ז א"ר אות ו' סו"ב אות א' ר"ז אות ה' ש"ץ דקל"ז ע"ד, ס"ל אות ב' מ"ב אות י"ג וכ"כ כנה"ג בהגה"ט סי' צ' דהמנהג עכשיו להמתין לחכם הקהל ולכל גדולי הקהל ואין בזה טורח צבור שהם מוחלים על כבודם עכ"ד, והביאו א"ר שם וכתב דמ"מ נראה שאין להרב להאריך כ"כ כדמצינו ברי"ע שהיה מקצר, ומכ"ש במקום שממתינין על החכם שעדיין לא בא שיש להקדים עצמו ולהיות מיו"ד ראשונים עכ"ל וכתב שם החס"ל דאם הוא מאריך יותר מדאי ראוי לו לחוש לכבוד צבור ולצוות עליו שלא ימתינו לו יעו"ש ועיין לעיל סי' נ"ה סעי' ז' ובדברינו לשם אות ן':

יג

יג) אם אחד צריך להאריך וירא שיתלוצצו עליו יכול לילך לאחריו בשעה שמתחיל החזן החזרה ואעפ"י שעדיין לא גמר תפלתו ויחזור למקומו ויגמור, ס"ח סי' תשפ"ד מ"א שם, א"ר שם, סו"ב שם, ר"ז שם, ש"ץ שם, מ"ב שם, מיהו עיין בס' נז"ש שכתב דצע"ג אם יש להקל בכך כמ"ש המ"א בסי' ק"ד סק"ב וגם לפי כתבי האר"י הטעם על הפסיעות אין לעשות כן באמצע תפלה גם הוא נגד דרך ארץ דהוי כנטילת רשות וכן דייק לישנא דגמרא יעו"ש והביאו א"ח אות ו' וכתב דיותר טוב כמ"ש הרמ"א בריש סי' א' שאל יחוש וכו' עכ"ד, ותימא דהא כתב שם בס"ח דאין הטעם משום שמתלוצצים עליו בלבד אלא הטעם ג"כ משום דאינו יכול לכוין כיעו"ש וכבר כתבנו לעיל בסי' ק"ד אות ב' ואות כ"א דההליכה לצורך כיון התפלה לא הוי הפסק כיעו"ש ואפשר שלא ראו דברי הס"ח בשורשן וכבר כתבנו במ"א דאין לסמוך על דברי האחרונים המביאים הדברים בקיצור עד אשר יראה הדברים בשורשן ובפרט על האחרונים שאין רואים בדברי הראשונים אלא רק מעתיקים מה שרואין בדברי האחרונים ובעיקר הדין נראה שהכל הוא מה שהוא אדם אם רואה בעצמו שאינו יכול לכוין ילך למקום אחר ואם אינו מרגיש להם ישאר במקומו והם ישאו עינם:

יד

יד) מרביץ תורה יפסיע בנצור לשוני משום טרחא דצבורא וכן נהג הרה"ג בעל חקרי לב ז"ל כל עשרים שנה שהיה רב באזמיר יע"א וח' שנים שהיה בעה"ק תובב"א, כף החיים ס"י ט"ו או' מ"ד, ונראה דהיינו שיאמר יהיו לרצון וכו' אחר השלום, ויעשה ג"פ כהלכתן וגם הכריעות כהלכתן כמש"ל סי' קכ"ג או' ז' וגם יאמר עושה שלום וכו' ואח"כ במקום שעומד אומר אלהי נצור וכו' עד אחר יהיו לרצון הב':

טו

טו) [סעיף ד'] כהש"ץ חוזר התפלה הקהל יש להם לשתוק וכו'. ויש לגעור באותם המגביהים קולם ואומרים עם החזן תפלת י"ח וקדושה ואף לר"י דאמר הלואי שיתפלל אדם כל היום כולו היינו בספק התפלל אם לא אבל הכא שהתפלל כבר אסור להתפלל שנית טור וב"י בשם תשו' הרח"ש. וכתב הב"ח דתלתא איסורי קא עבדי הני אינשי. חדא דמברכין ברכה לבטלה, אידך דחייב כל אדם לשתוק ולכוין לברכת הש"ץ ולומר אמן ועכשיו שאומרים עם הש"ץ תפלה י"ח אינן מכוונין לש"ץ ואין עונין אמן אחריו. אידך שעל ידם שאינם מכוונים לש"ץ הויא ברכת ש"ץ ברכה לבטלה. ועוד רביעית דאפי' היו מכוונים לברכת ש"ץ ויענו אמו אחריו אפ"ה כיון שמזמרין עם הש"ץ נראה כקלות ראש עכ"ד בקיצור ועי"ש. וכתב ב"י דאעפ"י שאין אומרים פתיחת הברכות וחתימתן יש לגעור בהם יעו"ש, והביאו א"ר או' ז' ועיין מאמר או' ו' שנראה מדבריו שאם אומר אמצע הברכות בלא חתימה בלחש עם הש"ץ ש"ד והביאו ש"ץ דקל"ז ע"ב יעו"ש שע"ת או' ז' אבל החיד"א בקש"ג סי' ח"י או' יו"ד כתב דאפי' בלחש אין לומר אמצע הברכות עם החזן. וכ"כ בי"ע או' ז' וכן הסכים הפתה"ד או' ה' יעו"ש. וכ"מ ממ"ש לעיל או' ב' ע"ש האר"י ז"ל שהיה דוקא שומע ומכוין יעו"ש.

טז

טז) שם. הקהל יש להם לשתוק וכו'. כתב הרמ"ע בתשו' סי' ק"ב על האנשים הלומדים בעת חזרת הש"ץ התפלה או אומרים תחנונים אם מכוונים לסוף הברכה לענות אמן כראוי אין למחות בידם יעו"ש אבל בס' ווי העמודים קרא תגר עליהם והביאו מ"א סק"ח וכתב שכ"מ בסי' ץ' סעי' י"ח בהגה יעו"ש. א"ר או' י"ב. ש"ץ שם. קש"ג שם או' ט' בי"ע או' ט' שע"ת שם. כף החיים שם או' ב"ן. וכתב דאפי' עיון בעלמא דרך העברה לא יראה בספרים אחרים אלא יתן דעתו לשמוע כל הברכות ח"י מפי הש"ץ מתחלתן ועד סופן יעו"ש. וכ"כ בספרו רו"ח סי' ץ' או' ד'. וכ"כ הסו"ב או' ו' בשם ר"ח וז"ל ובעת קריאת התורה או חזרת הש"ץ התפלה אסור לו לעסוק בתורה דאין לערב תקון בתיקון כי לכל אחד זמן בפ"ע ומשמע דאף להרהר בד"ת אז אסור כי צריך שיהיו אזניו קשובות למה שמוציא הש"ץ מפיו ויהיו עיניו למטה ולבו למעלה כמו בתפלתו ממש בלחש שהם ב' יחידים ובחזרת התפילה הוא יחוד משובת מהקודם ואם מדבר בעת חזרת התפלה הוא מפריד ח"ו היחוד כי אין שם דיבור אחר אלא אמן המורה על היחוד הוי"ה ואדנ"י וע"ז כיון ר"י ואמר אשרי מי שעמלו בתורה ועושה נחת רוח ליוצרו משא"כ אם עוסק בתורה בשעה שאין הקב"ה חפץ בתורתו אז ודאי אין נ"ר להקב"ה בתורתו ומוטב לו שלא יעסוק אז בתורה וכן יזהר בכל אלה כשהש"ץ אומר מגן אבות בדברו בליל שבת עכ"ל. וכן הוא לפי דברי האר"י ז"ל שכתב דהחזרה יותר מעלתה מתפלת העמידה ושניהם בכלל החיוב והב"ד לעיל או' ב' וא"כ אם לא יתן כל דעתו לכוין על הש"ץ מתחילת החזרה ועד סופה מלה במלה הרי לא קיים מצות תפלת החזרה כתקנה. ועיין לקמן או' כ"א:

יז

טוב) שם, ואם אין ט' מכוונים וכו'. משמע מכאן בהדיא דבעינן דוקא ט' מכוונים ואין מצטרף לא מתפלל ולא ישן, ואע"ג דבסי' נ"ה סעי' ו' כתב דמצטרף מתפלל וישן שאני התם מהטעם שכתב ב"י שם בשם הגמ"י פ"ח שכתב בשם הר"ס והוא משום דכתיב ונקדשתי בתוך בני ישראל וכל דאיכא עשרה דבני קדושה נינהו שכינה שריא. וכ"כ הטעם הלבוש שם. ר"ז שם או' ז' אבל הכא הטעם כמ"ש הטור כי לא נתקנה ברכת הש"ץ כ"א לאומרה בעשרה וכשאין ט' המכוונים לברכותיו נראת כברכה לבטלה, וכ"כ הטעם בלבוש סי' זה סעי' א' ר"ז או' ו':

טוב) שם, ואם אין ט' מכוונים וכו'. מזה נראה שאין מצרפין למנין מי שאינו שומע אע"ג שהוא פקח, ט"ז סק"ב סו"ב אות ד' ש"ץ דקל"ז סוף ע"ג, מיהו א"ר אות ח' כתב דשאינו שומע ומדבר מצטרף ודלא כהט"ז יעו"ש, וכ"כ הפר"ח בסי' נ"ה אות ח' מט"י בזה הסי' אות א' וכ"נ דעת המש"ז בזה הסי' אות ב' ומשמע מדבריו דשומע ואינו מדבר אף להט"ז מצטרף וכ"כ הפר"ח שם, אבל מדברי הר"ז שם בסי' נ"ה או י"א משמע דלחזרת העמידה אינו מצטרף כ"א דוקא שומע ועונה יעו"ש, וכ"כ בן א"ח פ' ויחי אות ו' וכבר כתבנו לעיל בסי' נ"ה או' ג"ן דכיון דאיכא פלוגתא בזה יש להחמיר היכא דאפשר:

יח

חי) שם. ואם אין ט' מכוונים וכו'. וכיון דאיכא רובא שלא התפללו אעפ"י שהשאר התפללו כל שיש עשרה שעונין אמן יוכל לומר חזרה. שכנה"ג בהגה"ט או' א' עו"ת או' א' מאמ"ר או' א' וכתב שם המאמ"ר דמ"ש אי איכא עשרה ל"ד דהא ש"ץ מן המנין וא"צ אלא ט' שיענו אמן כמ"ש בש"ע. ש"ץ דקל"ו ע"ד. קש"ג סי' ח"י או' ד' בי"ע או' ד' חס"ל או' א' וכתב שכן המנהג פשוט פעה"ק ירושלים תובב"א. כף החיים שם או' מ"ה וכתב שכן העיד מהר"ר יאודה פאפו בספר"א דמרי"ה טב דס"ח ע"ב שכן מנהג ירושת"ו יעו"ש. ומ"ש הא"ר או' א' בשם הרדב"ז דאף שכולם לא התפללו בצבור כיון שהתפללו כולם ביחידות אינו חוזר ומתפלל כבר כתבנו לעיל בסי' ס"ט או' ז' דסברה זו של הרדב"ז דחו אותה הפו' וק"ל כסברת מרן ז"ל ודעמיה דכל שיש רוב העשרה שלא שמעו קדושה אעפ"י שהתפללו ביחידות יכולין לצרף עמהם עוד ד' מן השוק שכבר שמעו ואומרים חזרה יעו"ש, וכ"פ החיד"א בקש"ג סי' י"ב אות מ"ה ומה דנקט שם עשרה הוא לאו דוקא דבששה סגי כמש"ל, ברם נ"ל דהא דמצטרפין אח"כ הוא דוקא אם עדיין לא אמרו תחנון ולא סיימו שארית התפלה אלא רק אמרו העמידה לבדה ואח"כ נצטרפו אבל אם התחילו לומר שארית התפלה שוב אין מצטרפין וטעמא נ"ל ע"פ דברי הרב ז"ל שכתב דתפלת העמידה היא בבתי' האצילות ושארית התפלה היא בבחי' בי"ע וא"כ כיון שכבר התפללו ביחידות עד אשר התחילו להתפלל שארית התפלה שהיא בחי' אחרת כבר פרת צרופא מנייהו כנ"ל, ועיין בדברינו לעיל סי' מ"ח אות א' ד"ה ודע:

יט

יט) שם ואם אין ט' מכוונים וכו'. מכאן מוכח שלא כדברי אותם המהנדזין שאין אומרים חזרה בעשרה מצומצמים אלא א"כ יהיו שם עשרה מלבד הש"ץ דליתא מדכתב הטור כשאין ט' בבהכ"נ וכו' מכלל דכל דאיכא ט' מכוונין ש"ד וכן מתבאר מדברי הרמב"ם ז"ל, וכ"כ הלבוש בפירוש, שכנה"ג הגה"ט אות ד', ש"ץ שם, קש"ג שם אות ה':

כ

ך) שם קרוב להיות ברכותיו לבטלה וכו'. הא דכתב קרוב ולא ממש משום דאיתא לעיל סי' נ"ה דאם התחיל בעשרה ויצאו מקצתן הש"ץ גומר, דרישה או' א' ומשמע דזהו דוקא אם כבר התחיל בהתר שהיו שם ט' מכוונים לברכתיו שעשה כראוי ואז הוא גומר התפלה כמ"ש לעיל סי' נ"ה אות ל"ו ואז הם היוצאם עונם ישאו כמ"ש במור"ם שם סעי' ב' אבל לכתחלה פשיטא דאין הש"ץ מתחיל להתפלל עד שידע בבירור שיש ט' מכוונים לברכותיו ואע"ג דבב"י שם בשם האגור משמע דאפי' ישן מצטרף לחזרת העמידה מרן י"ל לא פסק כוותיה לענין חזרה אלא דוקא לענין קדיש כמ"ש סי' נ"ה סו' אבל לענין חזרה פסק כדברי הטור מהטעם שכתבנו לעיל או' טו"ב ואנן כפסק מרן ק"ל שקבלנו הוראותיו כידוע וכן הוא הסכמת אחרונים שכולם נקטו דברי הטור ומרן ואין לשנות, ועוד עיין בדברינו לסי' נ"ה אות מ"ח ודו"ק ומיהו אם כבר התחיל ואח"כ נמצא איזה אדם ישן או מדבר ודאי שגומר הש"ץ תפלתו ויש לסמוך בזה על דברי האגור דלא גרע משיצאו מקצתן דגומר אלא דהם עונם ישאו וכמ"ש מור"ם ז"ל שם:

כא

כא) שם לכן כל אדם יעשה עצמו וכו'. דאם אין כל אדם עושה עצמו כאילו אין ט' זולתו לא ימצא ט' מכוונין לברכות הש"ץ דכל אחד סומך על חביריו ונמצא הש"ץ מתפלל לבדו, ובל"ה כבר כתבנו לעיל בשם האר"י ז"ל דתרווייהו צריכי הלחש והחזרה וא"כ בודאי בל"ה צריך האדם ליתן דעתו כדי לצאת י"ח תפלת החזרה מהש"ץ מתחלתה ועד סופה, וא"כ לפ"ז צריך החזן להגביה קולו בכל תפלת החזרה מתחלתה ועד סופה ולומר אותה מלה במלה בקול רם ולא יאמר שום תיבה בקול נמוך אשר אין שומעין אותה הצבור וליתן ריוח בין תיבת ה' לתיבה שאחריה בכדי שיענו הצבור ברוך הוא וב"ש וחוזרין לכוין עליו וכן בין ברכה לברכה בכדי שיענו אמן ויחזרו לכוין עליו ואם אינו עושה כן הרי חטא הרבים תלוי בצוארו ועתיד ליתן את הדין אבל אם עושה כראוי ה"ה מזכה את הרבים וזכות הרבים תלוי בו:

כב

כב) כתב בשל"ה דף רנ"ה ראיתי מהחרדים על דבר ה' שמשימים הסידור בפניהם בשעת חזרת התפלה ועיניהם ולבם שם ולא ראה החוצה ואז מכוונים על כל מלה ומלה עכ"ד, והביאו א"ר אות י"ב סו"ב או' ג' ש"ץ דקל"ז ע"ג, קש"ג סי' ח"י אות י"ב, בי"ע אות י"א כף החיים סי' ט"ו אות י"ד ומנהג האר"י ז"ל היה עוצם עיניו ושומע ומכוין להש"ץ כמ"ש לעיל אות ב' וא"כ כל אדם ילך בדרך הטוב לו בכוונה אם בסידור ואם לעצום עיניו, ועיין בדברינו לעיל סי' צ"ה אות יו"ד וסי' צ"ו אות ט'.

כג

כג) להשלים למנין יו"ד לומר קדיש בחצר בהכ"נ או לברך על הקשת כתב בס"ח סי' תת"ז דרשאי לצאת אפי' בחזרת העמידה וכתב החיד"א שם בס' ברית עולם אות א' שהמכוין בכוונות רבינו האר"י ז"ל צריך שלא יצא ויענה אמן בכל ברכה עכ"ד והביאו כף החיים סי' ט"ז אות ך' ואו' כ"א פת"ע אות ח' ולפי מש"ל נראה דאף למי שאין מכוין אין לו לצאת, כו צריך לשמוע ולכוין בחזרה מתחלה ועד סוף:

כד

כד) שם הגה י"א שכל העם יעמדו וכו'. עיין בהלק"ט ח"ב סי' פ' שמצדד אם מותר לישב בחזרת העמידה וכתב שראה בק"ק אשכנזים בוירונה יושבים ובק"ק של ספרדים כולם מעומד בחזרה והכי מסתברא עכ"ד, והביאו י"א בהגה"ט, ש"ץ שם ע"ד וכ"כ החיד"א שם בקש"ג דיש לעמוד בחזרת העמידה. בי"ע שם, חס"ל אות ג' כף החיים שם אות ג"ן. בן א"ח פ' תרומה אות יו"ד וכתב דרק אם הוא זקן או חולה וחלוש המזג הרבה דקשה לו אם יעמוד אז ישב:

כה

כה) [סעיף ה'] על כל ברכה וברכה וכו'. ופשוט דאם עוסק במקום שאינו רשאי להפסיק אסור לאומרו, מ"א סק"ט ואפי' בין הפרקים ופסוקי דזמרה אין לאומרו, פרמ"ג א"א אות ט' ר"ז אות ח' ועיין בדברינו לסי' נ"א אות כ"כ ובסי' ס"ו אות כ"ג, ועיין בתשו' דברי דוד סי' מ"א שכתב כשעוסק בתורה אין להפסיק ממשנתו לענות ב"ה וב"ש ואמן ושכן כתב בתשו' מים רבים סי' ב' יעו"ש אבל הפ"ת חלק עליו וכתב דיש לסמוך ע"ז בב"ה וב"ש אבל באמן צ"ע מהיכן למד זה שהוא מדינא דגמרא א"ל מי שתורתו אומנתו כרשב"י וחביריו דאינו מפסיק לתפלה או ת"ת דרבים דפטור מק"ש כמ"ש הרא"ש בברכות ועיין ב"י סי' ע' עכ"ד, והביאו א"ח או' ח' ופת"ע או' ט' ועיין בדברינו לקמן אות ל':

כו

כו) שם על כל ברכה וברכה וכו'. כ"כ הטור ששמע מאביו הרא"ש ז"ל שעל כל ברכה וברכה שהיה שומע אומר ברוך הוא וב"ש וז"ש משה רבינו כי שם ה' אקרא הבו גודל לאלהינו, ועוד אפי' כשמזכירין צדיק בשר ודם צריך לברכו שנאמר זכר צדיק לברכה עכ"ל, וכתב הדב"ש בתשו' סי' רל"ה דהיינו דוקא מי שאינו מחוייב באותה ברכה אבל אם הוא מחוייב באותה ברכה אינו יכול לענות ב"ה וב"ש דכיון דשומע כעונה הו"ל הפסק ומשנה ומוסיף לכך ראוי שלא לומר ב"ה וב"ש כשהוא חייב יעו"ש, מיהו הרב מעשה רוקח בפ"א מהלכות ברכות דין י"א קרא תגר על אותה תשו' ונסתייע ממנהג העולם שנוהגים לענות בברכת שופר ולולב מפי החזן ואעפ"י שהם חייבים בה ומתכוונים לצאת י"ח והחזן מכוין להוציאן יעוש"ב, אבל הרב שושנים לדוד בפ"ח דברכות משנה ח' סתר כל דברי מער"ק וקיים במאמרו דברי הדב"ש יעו"ש, וכן הסכים מט"י אות ב' וכ"כ דגמ"ר על מ"א סק"ט קיצור ש"ע סי' ו' אות ט' והברכ"י סי' רי"ג אות ג' כתב דנכון ליזהר אך אין למחות במי שעונה יעו"ש והביאו הז"כל ח"א אות ב' וח"ג אות הב' אות י"ח:

כז

זך) שם על כל ברכה וברכה וכו'. וכן יש לענות ברוך הוא וב"ש כשמזכירין הכהנים שם ה' בברכת כהנים וברור הוא וכ"כ שכנה"ג בהשמטות יעו"ש, פר"ח בזה הסי' אות ה' ובסי' קכ"ח אות י"ג ודע דמ"ש בפר"ח בסי' זה אות הנז' אמן הוא ט"ס וצ"ל ב"ה וב"ש כדמוכח מדבריו וכ"כ הוא בהדיא בסי' קכ"ח יעו"ש ועיין א"א אות י"ד ברכ"י סי' קכ"ח אות יו"ד ש"ץ דף קמ"ה ע"ג והגם שכתב שם הש"ץ שמדברי הדב"ש סי' רצ"ה נראה שסובר דאין לענות ב"ה וב"ש בברכת כהנים המנהג לענות כס' השכנה"ג והפר"ח וכ"כ כף החיים סי' ט"ו או' ע"ו בן א"ח פ' תצוה אות ט"ו:

כח

כח) שם אומר ברוך הוא וכו'. וכוונת ב"ה וב"ש כבר בארנוה לעיל בסי' ה' אות י"ב קחנו משם ואם יודע שהמברך ירוץ דברו ובעוד שאומר ב"ה וב"ש המברך מסיים ברכתו קודם טוב יותר שישתוק בעניות ב"ה וב"ש כדי לענות תכף אמן בסיום הברכה ולא שיאמר בב"א ב"ה וב"ש אמן זה אח"ז בלי הפסק דעניית אמן קודם לב"ה וב"ש שהכל הולך אחר החתום ובעניית אמן הוא כולל ג"כ כוונת ב"ה וב"ש, יפ"ל בקו' יושר לבב אות ה':

כט

כט) שם אומר ברוך הוא וכו'. ולא כמנהג רבים מעמי הארץ שאומרים ברוכו וברו שמו כי אין זה מברך לכן צריך ליזהר, חס"ל אות ד':

ל

ל) [סעיף ו'] ויענו אמן וכו'. עיין בסי' נהרא השלם דף ט"ו פ' ט"ז שהביא מס' ד"מ מעשה נורא שנעשה בימי הגאון רבי מרדכי יפה בעל הלבושים והוא שהלך הגאון הנז' בעל הלבושים אצל הרב אבוהב ללמוד ממנו חכמת העיבור ויקר מקרה שהיה שם תינוק א' בן הרב אבוהב הנ"ל בחדר אשר הם יושבים ואכל התינוק פרי אחד ובירך בפה"ע בקול רם וענו כל בני הבית אמן על ברכת התינוק והגאון רבי מרדכי יפה לא ענה אמן שלא במתכוין ורבו הנ"ל כאשר ראה שלא ענה אמן על ברכת התינוק כעס עליו כעס גדול והיה מנדה להגאון רמ"י ל' יום כפי נידוי הרב לתלמיד ואח"כ בא הגאון רמ"י לפייס רבו ולא היה רוצה למחול לו ואמר לרבו ימחול ומה פשעי ומה חטאתי והשיב לו רבו הנ"ל ידוע תדע שאהבה גדולה אהבתיך יותר מבני אבל תדע נאמנה שהיית חייב מיתה בשעה שלא ענית אמן על ברכת התינוק אבל באמת אני מוחל לך וספר לו שהיה מעשה במדינות שפני"א קודם גזירות תתנ"ו שאירע מעשה בחסיד אחדשגרם לו הריגה למלכות מפני שפ"א בנו הקטן בירך על הפת ולא ענה לו אמן ואמר לו רבו לרמ"י שלא יתרעם עליו שנדה אותו אלא לבעבור תהיה לי לכפרה ומחל לו ע"ת שידרוש ברבים ולהזהירם על עניית אמן עכ"ד בקיצור ועי"ש באורך, וכתבתי זה להראות כמה גדלה כחה של אמן וכמה צריך האדם ליזהר וליתן דעתו לענות ולכוין בה בכל לב. ועוד עיין בדברינו לעיל סי' נ"ו אות ט' ואו' יו"ד:

לא

לא) שם ויענו אמן וכו'. דאיתא בזוהר ר"פ עקב דכל ברכה. דאתיבו עליה אמן דא איהו בקיומא כדקא יאות וכו' וכ"ש אם היא ברכתא דסגיאין מברכין לה ומעטרין לה בעטרין קדישין ברזא דאמן, אמן הוא רזא דקשרין דכל יחודה וקדושה ברזא דמאריה ומעטר לההיא ברכת' בעטרין עילאין כדקא יאות וכו' יעו"ש יפ"ל ח"ג או' ב':

לא) וכתב הרד"א בתחלת ספרו בשם הר' אברהם ן' שושן ששלושה תפילות שאנו מתפללים בכל יום יש בכל אחת י"ט ברכות ועולין ז"ן ברכות וראה כמה גדול שכר המתפלל עם הצבור כי בתפלה א' שמתפלל עמהם נחשב לו שכר כמתפלל ערב ובקר וצהרים ביחיד כיצד תפלתו בלחש י"ט וחייב אדם שלא לדבר בעוד שש"ץ מחזיר התפלה ושיכוין לשמוע ברכותיה ושומע כעונה הרי י"ט ברכות אחרות וחייב אדם לענות אמן אחר כל ברכה וברכה ואמרו ז"ל בברכות ג"נ ע"ב גדול העונה אמן יותר מן המברך הרי כאלו בירך י"ט ברכות אחרות נמצא כי בתפלה אחת עם הצבור כתקנה נותנים לו שכר ז"ן ברכות ע"כ. והביאו ב"י. וטעם שאמרו גדול העונה אמן משום דאיתא במד"ר באלה הדברים ע"פ והיה אם שמוע תשמעו אמר רבי יהודה בר סימון אמן יש בה ג' דברים שבועה קבלה אמונה שבועה דכתיב והשביע הכהן את האשה וכו' וכתיב ואמרה אמן אמן. קבלה מנין דכתיב ואמר כל העם אמן, אמונה מנין דכתיב ויען בניהו בן יהוידע את המלך ויאמר אמן כן יעשה ה' עכ"ל וא"כ כיון שבאמן נכלל כל הדברים הללו א"כ בענייתו אמן מקבל ברכה עליו באמונה ובשבועה משא"כ במברך פרישה אות ז' א"ר או' י"א. ומי שמברך בכונה גדולה ועצומה הוא יותר גדול מהעונה. א"ר שם בשם של"ה, ש"ץ דפ"ח ע"ד בשם ס' מי"ט:

לב

לב) שם ויענו אמן וכו'. מי שנזדמן לו לענית ב' אמנים על ב' דברים עונה ב' אמנים זה אחר זה ולא הוי כאומר שמע שמע משום דשאני הכא דהוי על ב' דברים וטפי עדיף לומר אמן ואמן ברכ"י אות ח' בשם מהר"י מולכו בתשו' כ"י סי' ע"ג, שע"ת או' י"א מ"ב או' כ"ה וכ"כ אנן לעיל בסי' ס"א או' מ"ד ועי"ש באו' מ"ג ודו"ק:

לג

לג) שם ויענו אמן וכו'. כל העונה אמן תשעים פעמים בכל יום אין המכשפות יכולות להזיק לו ואירע מעשה נורא ע"ז כמ"ש בס' מדב"ק מע' ח' אות ג"ל והאל"ף לך ד"ע רע"ב. כף החיים שם או' נ"א חס"ל או' ט' ועיין למהרח"ו ז"ל בהקדמתו לע"ח שכתב שצריך להשלים רמז צדי"ק בכל יום שהוא צ' אמנים ד' קדושות יו"ד קדישים ק' ברכות:

לד

לד) שם בין אותם שלא יצאו. ואעפ"י שהם יוצאים עכשיו בתפלת החזן אינם כעונין אמן אחר ברכות עצמן שהרי מ"מ הם אינם אומרים כלום אלא שומעים לביש:

לה

לה) שם ובכונה שיכוין בלבו וכו'. וכונת אמן של ברכות ואמן של קדישים כבר כתבנו אותה לעיל בסי' ה' או' י"ג קחנו משם:

לו

לו) שם אמת היא הברכה וכו'. עיין ב"ח וט"ז סק"ג ומ"א סק"י ומש"ז סי' נ"א או' ג' בענין פי' חלוקי אמן של התפלה וברכות וקדישים וכבר כתבנו אותה לעיל סי' ה' או' י"ד קחנו משם. ומ"ש המש"ז שם דצריך להפסיק בין אמן ליהא שמיה רבא וכן בין אמן למודים אנו לך, כי זה על הברכה ומודים ענין בפ"ע כבר כתבנו זה לעיל סי' נ"ו אות י"ד יעו"ש:

לז

לז) [סעיף ז'] לא ישיח שיחת חולין וכו'. כתב הכלבו דף ט' אוי להם למדברים דברים בטלים או שחוק בשעת התפלה כי ראינו בעונינו כמה בתי כנסיות שנחרבו על שנהגו בהם קלות ראש ע"כ, וכתב בס' ווי העמודים מן הראוי שכל קהלה וקהלה יעמידו אנשים ע"ז אשר ישגיחו בעונשים רבים על המדברים ויביישו אותם ברבים, א"ר אות י"ב א"א אות י"א מ"ב אות כ"ז פת"ע אות י"א:

לח

לח) שם ואם שח הוא חוטא וכו'. וזה מלבד החטא שאסור לדבר בבהכ"נ הכתוב לקמן סי' קנ"א סעי' א':

לט

טל) שם הגה, וילמוד בניו הקטנים שיענו אמן וכו'. וצריך שיחנכם שיעמדו באימה וביראה, ואותן שרצים ושבים בבכה"נ בשחוק מוטב שלא להביאם מ"א ס"ק י"א בשם של"ה ומלבד זה צריך להשגיח האב עליהם ועל בגדיהם ועל סנדליהם אם הם נקיים ואח"כ יביאם לבהכ"נ כדי שלא להכשיל למתפללים אצלם, ועיין בדברינו לעיל סי' פ"א אות ז':

מ

מ) שם בהגה, כי מיד שהתינוק עונה אמן וכו'. דהכי איתא בסנהדרין סוף דף ק"י ע"ב, אתמר קטן מאימתי בא לעוה"ב וכו' תנא משום רבי מאיר משעה שיאמר אמן שנאמר פתחו שערים ויבא גוי צדיק שומר אמונים אל תקרי שומר אמונים אלא שאומר אמן ע"כ. והביאו ד"מ או' ו' ומה שמצויין כלבו בהגה הוא על ענין שילמוד בניו וכו' אבל הטעם כי מיד שהתיקון וכו' הוא מן הגמ' כנז' וכ"ה בד"מ יעו"ש. ובזה נסתלקה קושיית הכר"ש:

מא

מא) [סעיף ח'] לא יענה אמן חטופה וכו'. דהכי איתא בברכות מ"ז ע"א, ת"ר אין עונין לא אמו חטופה ולא אמן קטופה ולא יזרוק ברכה מפיו (פי' רש"י ז"ל במהירות שדומה עליו כמשא אלא שחוק קבוע הוא לו) בן עזאי אומר כל העונה אמן יתומה יהיו בניו יתומים חטופה יתחטפו ימיו קטופה יתקטפו ימיו וכל המאריך באמן מאריכין לו ימיו ושנותיו ע"ב, וכתבי שם התוספות ובלבד שלא יאריך יותר מדאי לפי שאין קריאת התיבה כמשמעה כשהוא מאריך יותר מדאי עכ"ל והביאו הטור וב"י:

מב

מב) שם, דהיינו כאלו האלף נקודה בחטף וכו'. ור"ל שקורין את האלף בשבא נוטה לצירי והוא צ"ל אמן בפתח ולאו דוקא בפתח אלא ה' ה' קמץ וכמו שאנו קורין אמן, דקמץ נקרא ג"כ פתח כמ"ש הראב"ע בפסוק ה' ימלוך לעולם ועד, ב"ח עט"ז אות ד' מ"א ס"ק י"ב א"ר אות י"ג, ועיין בדברינו לעיל סי' ס"א אות כ"ז ואות ל"ב:

מג

מג) שם, נקודה בחטף וכו'. וה"ה שלא יאמר אמן באחד משאר הנקודות שאין משמעות פירושם לשון האמנת דברים כגון בשורק או בחולם או במלאפום וכה"ג, לבוש שכנה"ג בהגה"ט אות ז' א"ר שם:

מד

מד) שם. קודם שיסיים המברך, אלא צריך להמתין עד שיסיים הש"ץ כל המלה לגמרי כמו יוצר המאורות וכדומה שאם בחצי המלה יאמרו אמן זם אסור א"א אות י"ב מ"ב אות ל' ועיין לקמן אזת נו"ן:

מה

מה) שם, שמחסר קריאת הנו"ן וכו'. ולאו דוקא נו"ן אלא ס"ה אל"ף ומ"ם אלא לפי שהרבה אינן נזהרין בקריאת הנו"ן שתהא ניכרת נקט נו"ן ב"ח שכנה"ג בהגב"י אות ו' עט"ז אות ה' עו"ת אות ו' א"ר אות י"ד, ובספר שתי ידות ז"ל כתב רבים טועים בעניית אמן שהם אומרים אמ ומאריכין בתנועת המ' ואח"כ אומרים נֵי וקורין הנון דגושם ובצירי וצריך להזהירם ואומר להם שיפתחו עיניהם ויראו דדל"ת של אחד ונו"ן של אמן אינן דגושות ולא נקודות בסגול או בצירי עכ"ל, ש"ץ דפ"ד ע"ב. קש"ג סי' ט' אות ד':

מו

מו) שם, הגהה, גם לא יפסיק באמצע המלה. ר"ל שיפסיק אמן לשנים, כ"ה בב"י בשם הערוך:

מז

מז) שם, ולא יענה אמן יתומה דהיינו שהוא חייב בברכה וכו' הגה. ויש מחמירין דאפי' אינו מחויב באותה ברכה וכו'. עין ב"י וב"ח וט"ז סק"ד מה שהאריכו בענין זה וסיים הב"ח וז"ל ולענין הלכה בפלוגתא דרבוותא נקטינן לחומרא לכתחלה דאין עונין אמן יתומה אפי' א"צ לצאת באותה ברכה כגון שכבר התפלל ואפי' יודע אי זה ברכה הוא אומר אלא שלא שמע הברכה כלל דזה ג"כ הויא אמן יתומה לרב כהן צדק לפי דעת התוספת בפ' החליל למאי דפי' ולא שרי לענות אמן יתומה אלא בקריאת ס"ת דאפי' אינו יודע איזה ברכה הוא אומר ואעפ"י שלא שמע הברכה כלל עונה אמן וכן כל כיוצא בה כשהמברך נהנה והלה שאינו נהנה אינו מחויב בה יכול לענות אמן יתומה אפי' אינו יודע איזה ברכה הוא אומר ואפי' לא שמע ודלא כמ"ש בש"ע ובהגה ש"ע דאם כבר התפלל ויודע איזה ברכה אומר הש"ץ יכול לענות אמן יתומה אעפ"י שלא שמע הברכה כלל דאעפ"י שכן הוא לרש"י ותו' בפ' שלשה שאכלו ולהר' יונה והרא"ש להך שינויא וכך היא דעת רבינו העור לפי פירושו בדברי רב כהן צדק מ"מ דעת התו' בפ' החליל אינו כן לדעת רב כהן צדק וכדפי' וע"כ נכון להחמיר לכתחלה עכ"ל והביאו שכנה"ג בהגב"י אות ה' וכן המ"א ס"ק י"ל הביא דברי הב"ח וכתב עוד להחמיר יותר דאפי' בברכת התורה והנהנין לא שרי אלא ביודע, (כן פי' המחה"ש והפרמ"ג בא"א אות י"ג דברי המ"א דתרי חומרי נקט חומרת הב"ח בברכה שלהוציא רבים, וחומרת רמ"א בברכ' התור' והנהנין דבעינן עכ"ף שיודע באיז' ברכה עומד יעו"ש ומ"ש המאמ"ר אות ט' בדברי הב"ח הנ"ז כדי לישב דברי המ"א אינם אלא דברי נביאות כיעו"ש) וכ"כ החיד"א בקש"ג סי' ט' אות ה' (אלא דמ"ש כל זה ע"ש הב"ח נראה דזה העתיק ממ"א ופשטא דלישנא דמ"א נקט וכבר כתבנו דהמ"א חרי חומרי נקט) ח"א כלל ו' אות ה' חס"ל אות ח' ונכון ליזהר דאין לענות אמן אפי' אחר ברכה שאינו מחוייב בה כגון ברכת החזרה והנהנין אלא א"כ שמע וידע איזה ברכה מברך המברך מאחר דגם המתירין לא אמרו אלא דיכול לענות אם לא שמע אבל לא אמרו לענות בדרך חיוב וכיון דחמירא איסורא לענות אמן יתומא יש לחוש לכל הצדדין ואין לענות כ"א שמע וידע מיהו א"צ לשמוע כל הברכה מתתלתה ועד סופה כמ"ש סי' רט"ו סעי' ב':

מח

מח) שם הגה מיד שכלה הברכה יענה אמן, כ"כ הב"י בשם הרד"א שי"מ אמן יתומה שלאחר זמן מרובה שסיים הברכה ענה אמן על דעת אותה ברכה, והביאו פרישה אות י"א ויראה תוך כ"ד כדיבור דמי' ותוך כ"ד מחלוקת הפו' י"א ג' תיבות וי"א ד' מ"א בסי' ר"ו סק"ד וט"ז שם סק"ג, פרמ"ג א"א אות י"ד, מ"ב אות ל"ד:

מט

מט) שם מיד שכלה הברכה וכו'. כתב הלק"ט ח"א סי' נ"ה דאם המתין ש"ץ כדרכו ולא ענו אחריו והתחיל באתה גבור אז אין להם עוד לענות אמן דהויא כאמן יתומה אבל אם פשע ש"ץ ולא המתין והתחיל מיד אתה גבור לאו כל כמיניה שיאבד אמן מפי הצבור עכ"ד, אבל הי"א סי' קי"ד בהגה"ט כתב על דברי הלק"ט הנז' דאינו רואה שום טעם לחילוק זה אלא דכיון שהתחיל אתה גבור שוב אין עונין אמן, וב"כ מהר"י מולכו בתשו' כ"י סי' נ"ט וז"ל ש"ץ שסיים מגן חברהם ותכף התחיל אתה גבור לא יענו אמן דהרי כתב מרן ז"ל בב"י מי שמתפלל בלחש וכו' אם לא כלתה עניית אמן מפי רוב הצבור וכו' משמע דאף שלא התחיל הברכה הש"ץ הואיל וכבר ענו הקהל אינו יכול לענות כ"ש אם כבר התחיל ברכה אחרת דכבר עברה הברכה א' אינו יכול לענות אמן עכ"ל והביאו הברכ"י אות ט' וכ"ף בספרו קש"ג סי' פ' אות כ"ט וכתב שם דעונש ביטול אמן אז הוא על הש"ץ, ש"ץ דפ"ט ע"א שע"ת אות ט"ז, וכ"כ החס"ל אות ס' כף החיים סי' ט"ו אות ן' בן א"ח פ' תרומה אות י"ב:

נ

נ) שם מיד כשכלה וכו'. ואם החזן מאריך בניגון של ואמרו אמן יאמרו אמן מיד כי הניגון הוי הפסק מ"א ס"ק י"ד בשם י"נ י"א בהגב"י סי"ב אות ז' ש"ץ דפ"ה ע"ב חס"ל אות ט' ודוקא אם מאריך הרבה הוי הפסק מ"א שם דכ"כ ר"ז אות י"א ח"א כלל ו' אות ג' וכתב שם הסו"ב דלפ"ז יש לגעור ולמנוע אותם המאריכין הרבה בניגונים במלת אמן עד שלא קרב אות א' לחברתה ואז הקהל שוהין לענות אמן עד שתכלה אריכות הניגון והוא בכלל אמן יתומה וכן בקדושה וקדישים וברכו שמאריכין בניגונין לא יפה עושין דחד טעמא אית להו יעו"ש, וכתב הפרמ"ג בא"א אות י"ד דאין לענות אמן הקהל עד שסיים הש"ץ אמן בקדיש מיהו כשמאריך בניגון יאמרו מיד אחר דאמירן בעלמא אבל במאריך בסוף הברכה בניגון אין לענות אמן כל זמן שלא סיים הברכה עכ"ד וכ"כ בתשו' בית יעקב סי' כ"ב דבשבת ובימים נוראים וכיוצא שמאריך החזן בניגון בסיום הברכה יש ליזהר שלא לענות אמן עד שישלים החזן כל הניגון ואם לאו הוי אמן חטופה יעו"ש, והביאו עיקרי הד"ט סי' ה' אות ל"ג, וכ"כ מ"ב אות ל"ה:

נא

אנ) שם כדי שיוכל לומר אל מלך וכו'. וצריך להרהר בו בשעה שאומר אמן במש"ל סי' נ"ו אות יו"ד בשם התו' יעו"ש:

נב

בנ) [סעיף ט'] א"צ המברך וכו'. דוקא בברכה שאינה חובה לשמוע אבל בברכה שמוציא רבים י"ח צריך להמתין כמ"ש סי' קכ"ח סי"ח מ"א ס"ק ט"ו והביאו י"א בהגב' מיהו הפר"ח בזה הסי' אות ע' ובסי' קכ"ח אות י"ח הקשה על מרן ז"ל מכאן לסי' קכ"ח סי"ח וכתב דנקטינן כמ"ש המחבר כאן יעו"ש והפרישה אות י"ג כתב דלא דמי לברכת כהנים דהתם חייב לשמוע לברכת כהנים וזולת זה אינו בכלל הברכה אבל בתפלה יכול להתפלל בעצמו יעו"ש וכ"נ דעת המאמ"ר אות י"ב אבל הפרמ"ג בא"א אות ט"ו אחר שהביא דברי המ"א והפר"ת כתב דאנו אין לנו אלא פסק המחבר והרב אודי ליה שם יעו"ש משמע דדעתו לפסוק כבסי' קפ"ח וכמ"ש מ"א דבברכה שמוציא הרבים י"ח צריך להמתין עד שיכלם אמן מפי כל הצבור, וכ"כ מהר"ם מינן סי' פ"א, וכ"כ א"ר בסי' קכ"ח אות ל"ז וכ"כ ר"ז בזה הסי' אות י"ב מ"ב אות ל"ח, וא"כ בתפלת החזרה שע"פ האר"י ז"ל היא חובה ומעלתה יותר גדולה מן הלחש כמש"ל אות ב' צריך להמתין הש"ץ עד שיכלה אמן מפי כל העונים, ועיין לקמן סי' קכ"ח אות ק"ו ואות ק"ח:

נג

גנ) [סעיף יוד'] מי ששכח ולא אמר יעלה ויבא וכו'. כ"כ התוס' והר' יונה והרא"ש והרשב"א והמרדכי בפ' תפה"ש בשם בה"ג. וכתב ב"י דאעפ"י שכתבו התו' שהר"ם פסק דדוקא שכח להזכיר של ר"ח אבל שכח ברכה שלימה מחזירין אותו ואינו יוצא בשמיעתו מש"ץ לא חשש רבינו הטור לדבריו מאחר שכל הפו' האלה לא כתבו אלא דברי בה"ג לבד עכ"ד. וכ"פ הלבוש, וכ"כ הל"ח בפ' קפה"ש או' מ"ב דאפי' שכח ברכה שלמה ודלא כמ"ש התו' בשם הר"ם יעו"ש. וכ"כ א"ר או' י"ז וכתב ולאפוקי מדברי הט"ז שהן תמוהין בזה יעו"ש וכ"פ הער"ה או' ב' ועיין מש"ז או' ה':

נד

דנ) שם. מי ששכח ולא אמר יעלה ויבא וכו'. מי שספק לו אם התפלל שחרית בשבת או מוסף בחו"ה דאין יכול להתנות ולהתפלל בנדבה דאין מתפללין נדבה בשבת וגם לא מוסף בנדבה כמ"ש לעיל סי' ק"ז סעי' א' כתב המש"ז או' א' דיש לו תקנה להיות ש"ץ וחוזר התפלה בשביל התקנה ויוצא נמי מספק יעו"ש, אמנם לפי מש"ל או' ח' דאין מתפללין חזרה בלא לחש אם יתפלל זה יהיה חשש איסור לכל הצבור שיוצאין ע"י מי שמתפלל חזרה בלא לחש וע"כ אין לו תקנה כ"א דוקא לשמוע ולכוין על הש"ץ ויתנה בלבו דאם התפלל לחש זה תעלה לו לחזרה ואם לא התפלל לחש תעלה לו ללחש ולחזרה. ועיין לעיל סי' ק"ז או' ג' ועוד עיין במש"ז או' ה' שכתב במי שספק התפלל ושמע מש"ץ דלא יצא דכיון דמחוייב להתפלל שנית בתנאי כבסי' ק"ז אין ש"ץ מוציאו יעו"ש, ונ"ל דדוקא אם ספק התפלל הוא דלא יהיה ש"ץ אבל אם התפלל כל התפלה אלא ששכח לומר יעלה ויבא וכיוצא יכול להיות ש"ץ כדי לצאת י"ח יעלה ויבא וכיוצא כיון שכבר התפלל לחש תפלה שלימה ואינו חוזר אלא מפני תקנת חכמים ז"ל שאמרו שצריך להזכיר מעין המאורע בתפלה:

נה

הנ) שם. יכוין דעתו וישמע מש"ץ וכו'. עיין בתשו' בית יהודה חא"ח סי' ל"ג שנסתפק בזה שיוצא בתפלת הש"ץ אם יכול לענות מודים דרבנן מי הוי הפזק או לא ולא השיב תשו' ע"ז והביאו הברכ"י או' י"ג וכתב דאין כאן שאלה דודאי ישתוק ויכוין למה שאומר הש"ץ שעולה לו להוציאו י"ח תפלה וכן מתבאר מדברי רבינו אברהם בן הרמב"ם הובא בתחילת ס' מעשה רוקח יעו"ש ודו"ק עכ"ד וכ"ף בזפרו קש"ג זי' י"ד או' י"ג זכ"ל או' ר' בי"ע בדיני יעלה ויבא או' ט' כף החיים סי' ט"ו או' ס"ג, מ"ב או' מ"א:

נו

ונ) שם יכוין דעתו וישמע מש"ץ וכו'. כ"כ התו' וה"ר יונה והרא"ש והרשב"א והמרדכי בפ' תפה"ש בשם בה"ג, וכתב ב"י דמבואר בדבריהם שצריך שישמע כל התפלה וידקדק מפי החזן כל אות ואות של תפלה הא לאו הכי לא עכ"ד, ומהרש"ל כתב ע"ז בשם האחרונים שלא יסמוך ע"ז שא"א שיוכל לכוין שישמע כולו ולא ידלג מלה א' או שתים מלשמוע וטוב הוא שיחזור ויתפלל עכ"ל והביאו ב"ח וכתב והא ודאי כשהש"ץ דרכו להבליע המצות אסור לו לשמוע מהש"ץ אלא חייב לחזור ולהתפלל בעצמו ע"כ. והביאו שכנה"ג בהגב"י או' ז' עו"ת או' ח' וכתב דאעפ"י שהב"ח עצמו מחלק בין אם הש"ץ דרכו להבליע המלות מ"מ נראה דאין נחלק ויתפלל בעצמו עכ"ד. והא"ר או' י"ח כתב דגם דעת הב"ח כן דאף שאין הש"ץ מדלג טוב הוא שיחזור ויתפלל ודלא כמו שהבין השנכה"ג והעו"ת יעו"ש וכתב וכן עיקר להלכה. וכ"כ המ"א ס"ק ט"ז, פר"ח או' יו"ד. סו"ב או' ט' א"א או' ט"ז, ר"ז או' י"ד. פתה"ד סי' קכ"ג או' ג' ומ"ש הבית יהודה שם דאינו יכול לחזור אלא דוקא צריך לשמוע מש"ן הוא הפך כל דברי הפו' הנ"ז וכבר כתב עליו י"א במ"ב בהגה"ט דדבריו צ"ע וכ"כ עליו הברכ"י או' י"א דכיון דהרבה מהאחרונים כתבו שלא יוכל אדם לכוין עם הש"ץ וצריך לחזור מסתיין לומר דיכול לסמוך על הש"ץ אבל אם נפשו אותה שלא לסמוך ורוצה להתפלל הוא עצמו לומר שלא יתפלל לא נהירא עכ"ד.. והביאו הש"ץ דרנ"ב ע"ג והזכ"ל או' ר' וא"כ כיון דרוב הפו' ס"ל דאפי' אם אין החזן מדלג יותר טוב שיתפלל בעצמו הכי ק"ל ואינו רשאי לסמוך לשמוע ולכוין על הש"ץ אלא א"ב יודע בבירור שהש"ץ הוא מיראי ה' שמגביה קולו בכל תפלת החזרה מתחלה ועד סופה וגם אומר התיבות בנחת מלה במלה ואינו מאבד אפי' אות א' ועוד צריך שיהיה יודע בעצמו שדעתו צלולה שיוכל לכוין על הש"ץ מתחלת החזרה ועד סופה ולא יבא לו שום מחשבה שמבטלת כוונתו ואם לאו צריך דוקא לחזור ולהתפלל הוא בעצמו ועיין עוד בסה"ק באר מים חיים שכתבתי בתשו' דגם ע"פ דברי הרב יותר נכון שיתפלל הוא בעצמו יעו"ש. ועוד עיין בדברינו לעיל סי' קי"ד או' מ"ז ותי' קכ"ג או' ט"ו ואו' ט"ז:

נז

זנ) שם. יכוין דעתו וישמע מש"ץ וכו'. זה שטועה בתפלתו אם נזכר אחר מודים דדינו דחוזר לעבודה כתב הבית יהודה שם דיכול לסמוך לכוין דעתו על הש"ץ והביאו הברכ"י או' יו"ד וכתב שהוא פשוט יעו"ע. מיהו נסתפק הרב שם אם יסיים תפלתו או יפסוק במקום שנזכר ואח"כ יכוין על הש"ץ והביאו הברכ"י או' י"ב וכתב עליו דבעיני הדבר ברור דלא יסיים כיון דהתפלה לא עלתה לו עכ"ד, אמנם לפי מ"ש באו' הקודם דהיותר נכון להתפלל בעצמו ולא יסמוך על הש"ץ א"כ הכא נמי היותר נכון לחזור לעבודה ולא יפסוק תפלתו כדי לכוין אח"כ על הש"ץ ועוד כדי שלא תהא ברכותיו לבטלה מה שהתפלל מתחלת העמידה עד אחר מודים ודו"ק:

נח

חנ) שם. ופוסע ג' פסיעות וכו'. וכן צריך לכרוע ולזקוף באבות והודאה תחלה וסוף כמש"ל או' ז':

נט

טנ) [סעיף יא'] מפי רוב הצבור וכו'. משמע דאם כלתה מפי רוב הצבור אף ששומע מיעוט עונין אינו עונה. וכ"כ א"ר או' י"ט ח"א כלל ו' או' ד' ומ"ש הט"ז שק"ו וחלק על הש"ע וכתב דאפי' הרוב סיימו יכול לענות אמן יעו"ש עיין בא"ר שם שכתב דבמ"ש מיושבים כל קישיותיו ותמיהותיו של הט"ז יעו"ש וכ"כ האחרונים כדעת מרן ז"ל, לבוש. סי"ב במק"ח או' ד' ש"ץ דף פ"ד סוף ע"ב, קש"ג סי' ט' או' ו' בי"מ בדיני החזרה או' ט"ו:

ס

ס) שם הגה. ואפי' לא שמע הברכה וכו'. עיין מש"ל או' מ"ז שיש מחמירין בזה וס"ל דאין לענות אמן אפי' אחר ברכה שאין מחוייב בה כ"א שמע וידע איזה ברכה מברך המברך יעו"ש:

סא

סא) שם בהגה. וכן בקדיש וכו'. וכ"כ ש"ג אשר סביב המרדכי בפ' ג' שאכלו והביאו כנה"ג בהגה"ט. וכ"כ הרמ"ע סי' קי"ב, א"ר או' ך' וכ"כ אנן לעיל סי' נ"ו או' כ"ו, והיינו שמתחיל לענות בקדיש מן יהא שמיה רבא וכו' כמש"ל סי' נ"ו או' כ"ה אבל מלת אמן לא יענה כיון שלא שמע מש"ץ שאומר ואמרו אמן:

סב

סב) [סעיף יב'] העונה אנו לא יגביה קולו וכו'. דהכי איתא בר"פ ג' שאכלו דף מ"ה ע"ב מנין לעונה אמן שלא יגביה קולו יותר מן המברך שנאמר גדלו לה' אתי ונרוממה שמו יחדו. והביאו ב"י ולבוש. ט"ז סק"ז. ומשמע מזה דבכל דבר שעונה על אמירת אחרים כגון קדיש וקדושה וברכו וכיוצא דלא יגביה קולו יותר מהם. וכתב החס"ל או' יו"ד דצריך להתבונן בקולו של המברך ולענות מדה כנגד מדה ולא יוסיף הגבוה למעלה דאיסורא עביד עכ"ד:

סג

סג) שם לא יגביה קולו וכו'. והיכא שהצבור מנין מצומצם כתב בשו"ת לב חיים ק"ג סי' ב' דמותר להעונה להגביה קולו בעבור לעורר להצבור שיענו ואדרבא מצוה קעביד להרים מכשול מאיסורא רבא דברכות לבטלה כמ"ש בש"ע כאן סעי' ד' יעוש"ב, והביאו א"ח או' י"א, וכ"כ מ"ב או' מ"ז:

מעבר לתחילת הדף< הקודם · הבא >

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

---

---

שולי הגליון

---

---