כלי חמדה/בראשית/וישלח/ג
|
< הקודם · הבא > |
ג) בפרמ"ג ז"ל כתב לחדש דכמו
דס"ל לריו"ח בשילהי
פרק גה"נ דבאמה"ח חלקו בחוץ פטורין
וברש"י ז"ל כיון דחידוש הוא אין לך בו אלא
חידושו ואינו חייב אלא בבת אחת דוקא ולא
בכדי אכילת פרס ה"ה בגה"נ למ"ד אין
בגידין בנו"ט דהוי כל איסור גה"נ חידוש דעץ
בעלמא הוא ואעפ"כ אסרה רחמנא א"כ
נראה דה"ה חלקו מבחוץ פטור כיון דלא
אכלו כאחת ולענ"ד יש לעיי' בזה דהנה
ידוע קושית העולם בהא דאמרינן בגמ'
דפטור באמה"ח בכדי א"פ משום דחידוש
הוא ואמאי בנבילת עוף טהור אמרינן
להיפוך דהו"א כיון דחידוש הוא יהא משמע
אפי' ביותר מכא"פ לכן נראה דכוונת רש"י
ז"ל דבאמת בחידוש יש סברא לכאן ולכאן
אמנם באמה"ח כיון דהי' איסורו נוהג
בב"נ ג"כ קודם מתן תורה וקודם מ"ת
לא הי' זה השיעור אם לא אכלו כולו
כאחת דכזית בכדי א"פ הלל"מ הוא וא"כ
אמרינן כיון דבאמה"ח חידוש הוא שישראל
יתחייבו בו בצירוף גידין ועצמות וא"כ כיון
דיש סברא לכאן ולכאן אוקמה אחזקתי'
כמו שהי' קודם מ"ת שלא היו חייבין אלא
בב"א. ומעתה זה דוקא באמה"ח אבל
בגה"נ למה דקיי"ל ובסיני נאמר אלא
שנכתב במקומו וא"כ לא הי' אסור קודם
מ"ת לדידן א"כ שוב י"ל כיון דחידוש הוא
חייב אף ביותר מכדי א"פ. עכ"פ היכא
דהוא כדי א"פ חייב כמו בכל איסורין
ורש"י ז"ל לא כתב סברא זו אלא באמה"ח
דבזה י"ל מסברא כיון דחידוש הוא לא
נתחדש בו הלל"מ דכדי א"פ וה"ה כמות
שהי' מעיקרא:
איברא דלכאורה יש לדחות לפמ"ש הר"מ ז"ל בפ"ט מהלכות מלכים דלא נתנו שיעורין לב"נ והיו חייבין קודם מ"ת על כ"ש בשר גידין ועצמות מצד אמה"ח א"כ כ"ז דצריך כזית הוא רק ממתן הורה ואילך א"כ שוב י"ל דסגי בכדי א"פ כמו בכל איסורין אמנם לאחר העיון דברינו נכונים דהנה זה ברור ומוכרח מדברי רש"י ז"ל דס"ל דסתם אכילה שבתורה הוא כזית דא"נ דרש"י ז"ל ס"ל דסתם אכילה שבתורה הוא כ"ש והלל'מ אפקי' אכזית א"כ אין שום הבנה לדברי רש"י ז"ל דלכן באמה'"ח חלקו מבחוץ פטור כיון דבאמה"ח חידוש הוא א"ל בו אלא חידושו דוקא אכילה כאחת דממ"נ הרי אי אזלת בתר לשון אכילה בקרא הרי ל"צ צירוף בכדי א"פ כלל דהרי בלשון אכילה דקרא גם כ"ש הוי אכילה א"כ על משהו הראשון דבשר ועצם הרי חייב משום אבמה"ח וע"כ דאמרת לפטור אותו מצד דנתחדש הלל"מ דצריך כזית דוקא והא הלל"מ זו מגלה לן דכזית זה ל"צ שיאכלנו בב"א רק בכדי א"פ חשיב אכילה וא"כ ל"ש לומר בזה כלל כיון דחידוש הוא אין לך בו אלא חידושו וע"כ דס"ל לרש"י ז"ל דסתם אכילה שבתורה הוא בכזית ובב"א דוקא ואתא הלל"מ ואפקתה דל"צ שיאכלנו כאחת רק בכדי א"פ ג"כ חשיב אכילה ולכן אמרינן שפיר כיון דבאמה"ח חידוש דחייב על גידין ועצמות אוקמה אדינא דבעי בב"א דוקא וכיון שכן דעת רש"י ז"ל הרי ממילא ס"ל דגם קודם מתן תורה לא היו חייבין כ"א בכזית ובב"א דוקא וא"כ דברינו בשיטת רש"י ז"ל נכונים דלכן שפיר אמרינן כיון דחידוש הוא נשאר כדמעיקרא:
ועפי"ז נפתחו לנו שערי אורה להבין דברי הרב המגיד ז"ל שכתב לפרש הר"מ ז"ל בפ"ה ממאכלות אסורות הלכה ג' במ"ש רבינו ז"ל דאם הפריד האבר אחר שתלשו מן החי והפריד הבשר מן הגידין ועצמות אינו לוקה עד שיאכל כזית מן הבשר לבדו ואין העצמות והגידין מצטרפין לכזית מאחר ששנה ברייתו וכתב הרה"מ ז"ל דזה מפרש רבינו על הא דחלקו מבחוץ ולא כפי' רש"י ז"ל ובלח"מ תמה עליו וכתב שא"י מי דוחקו להרה"מ ז"ל בזה דהרי יותר נראה דהר"מ ז"ל ס"ל לגמרי כרש"י ז"ל וזה הוא דבריו בהל' ד' שם ומש"כ בה"ג הוא מילתא אחריתא דס"ל בזה שמפריד הבשר לבד ועצמות לבד אינו בכלל איסור אבהמ"ח עיי"ש ובאמת צ"ע לכאורה דברי הרה"מ ז"ל שנדחק בפירוש דברי הר"מ ז"ל בהלכה ד' שם כמו שיראה המעיין ואינו רוצה לפרש כפירוש הלח"מ אמנם לדברינו דברי הרה"מ ז"ל נכונים מאוד דא"א לומר דהר"מ ז"ל ס"ל כשיטת רש"י ז"ל דהפטור יהי' באמה"ח בכדי א"פ אפי' בלא נשתנה מברייתו משום דחידוש הוא א"ל בו אלא חידושו כיון דלדעת הר"מ ז"ל דלא נאמרו שיעורין לב"נ ע"כ דסתם אכילה שבתורה הוא בכ"ש וא"כ ל"ש כלל לומר סברא זו כיון דכ"ז דצריך כזית הוא רק מהלל"מ והרי הלל"מ מגלה לן דל"צ כאחת ולכן הכריח מזה הרה"מ ז"ל דלהר"מ ז"ל הפטור דחלקו מבחוץ הוא משום שנשתנה מברייתו אינו חייב משום אבמה"ח ולכן מוכרח לפרש הא דכתב בהלכה ד' חלקו לאבר זה ואכלו מעט מעט היינו דקמ"ל דינא באכלו חצי זית והקיאו דכל שנהנה גרונו בכזית חייב אם כי הדבר דחוק מאוד בלשון הר"מ ז"ל. ועיי' היטב בזה כי דברי הר"מ ז"ל שם צריכין ביאור וכ"כ בזה במקום אחר בביאור דברי הרה"מ ז"ל והלח"מ ז"ל:
אמנם אין מקומו כאן רק מה שנוגע לדברינו הנ"ל הצגתי בזה. ובאמת לדעת הר"מ ז"ל דס"ל דל"נ שיעורין לב"נ ומקודם היו חייבין על כ"ש ליכא לפרש כפירוש רש"י ז"ל גם משום קושיית העולם כיון דחידוש הוא נימא להיפך דחייב גם על פחות מכדי א"פ וכמו שהי' קודם מ"ת כמו דאמרי' לעיל וממוצא דברינו אתה למד דסברת הפרמ"ג ז"ל גבי גה"נ לפטור חלקו מבחוץ אין לו מקום לדעת הר"מ ז"ל דס"ל דגה"נ הי' אסור גם קודם מתן תורה ועיי' היטב בכ"ז כי קצרנו וכתבנו ראשי פרקים לעורר לבב התלמידים: