כלי חמדה/בראשית/וישלח/א

From אוצר הספרים היהודי השיתופי
Jump to navigation Jump to search

כלי חמדה TriangleArrow-Left.svg בראשית TriangleArrow-Left.svg וישלח TriangleArrow-Left.svg א

· הבא >
מעבר לתחתית הדף


דפים מקושרים

א) במדרש תנחומא (וישלח ז) איתא דיעקב נענש במיתת רחל ע"ה משום שלא קיים נדרו, ועל אחירת נדרו אשתו מתה[1]. ולכאורה תמיה הא מבואר פ"ק דראש השנה (ו.) דדרשינן והיה בך חטא ולא באשתך חטא.

וראיתי בזוה"ק פ' וישלח (דף קע"ד ע"ב סוף הדף) איתא בזה"ל ותא חזי בגין דיעקב אחר נדריה קמיה קודשא ב"ה איתקף דינא על ידא דמקטרגא דקטריג עליה דיעקב ובעיא דינא בשעתא דסכנא דהוית רחל בה. אמר קמיה קוב"ה והא יעקב נדר נדריה ולא שלים והא איהו תקיף מכלא בעותרא ובנין בכל מה דאיצטרך ולא שלים נדריה וכו' מיד ותלד רחל ותקש בלדתה וכו' ואתעניש יעקב מה"ט בגין דכתיב (משלי כב כז) ואם אין לך לשלם למה יקח משכבך מתחתיך עכ"ל הזוה"ק[2]. ובהגהות נצוצי אורות להגאון רב חיד"א ז"ל תמה מגמ' דמבואר להיפך דבענין בל תאחר אין אשתו מתה[3].

אמנם לענ"ד הזהיר זה הזוה"ק במ"ש דהשטן מקטרג בשעת הסכנה והיינו נהי דאין אשתו מתה מצד ענין בל תאחר היינו דוקא אם אין צריכה הצלה אבל אשה בשעה שיולדת היא בסכנה וצריכה לרחמי שמים אז מהני ענין דבל תאחר שאין לה מציל.

ובזה אתי שפיר הא דלא מתה לאה ורק רחל מתה, אמנם להנ"ל אתי שפיר דבאמת בענין בל תאחר אין אשתו מתה ורק רחל דהיתה צריכה להצלה גרם לה ענין בל תאחר דלא ניצולה בלדתה את בנימין, כנלע"ד כוונת הזוה"ק ואין בזה מחלוקת בין הזוה"ק לש"ס דילן[4]:

ומה שנלענ"ד עוד בענין זה להשוות הזוהר הקדוש עם הש"ס דילן דהנה באמת לכאורה יש להבין הא דדרשינן בש"ס דילן מקרא דוהי' בך חטא ולא באשתך חטא הלא קיי"ל דאשתו כגופו וא"כ אמאי לא יהי' אשתו בכלל והי' בך חטא ובאמת באוה"ח הק' פ' תצא דריש מקרא הנ"ל דאשתו מתה בעון נדרים עיי"ש אמנם נראה דהש"ס דילן סובר כיון דיכול אדם להפריד אשתו ממנו ע"י גירושין או דתוכל להתפרד ממנו ע"י מיתה דמיתת הבעל מתיר אותה א"כ אין אשתו בגדר "בך" לכן ממעטינן מוהי' בך חטא דאין באשתו חטא ומעתה נראה דזה דוקא בישראל לאחר מ"ת אבל בב"נ לפ"ד המ"ד בירושלמי דלא מהני גירושין וכ"כ הג' פני יהושע ז"ל דה"ה מיתת הבעל אינו מתיר בב"נ וא"כ כשאדם נושא אשה לא תוכל להתפרד ממנו לעולם והוי ממש גוף אחד וא"כ ל"ש למעט מבך אשתו אדרבה אשתו בכלל בך ולכן א"ש דברי המדרש והזוה"ק דרחל מתה בעון בל תאחר דיעקב וא"ש מאוד דלא מתה לאה אלא רחל כיון דרחל נשא אח"כ אע"ג דהי' שתי אחיות וע"כ דיעקב ס"ל דהי' דינו כדין ב"נ והוא מותר בשתי אחיות וא"כ ל"מ גירושין ושוב מתה בענין בל תאחר דבעל. ובאמת יש להמתיק הענין ביותר עפ"מ שנראה לומר דטעמא דירושלמי דס"ל דבב"נ ל"מ הגירושין להפריד אותה מבעלה דהוא כיון דקיי"ל (דנאסרה) דנערה המאורסה אין להם ורק בעולת בעל יש להם מבואר מזה דבהן אין ענין האישות קנין כמו שהוא בישראל רק דהוא ענין חיבור שעיד"ז שנתחברו יחד בביאה עיד"ז נעשין לבשר אחד ונעשית אשתו ועיי' במסכת מעילה (דף י"ח ע"א) ת"ר נפש כי תמעול מעל אין מעילה אלא שינוי וכן הוא אומר איש איש כי תשטה אשתו ומעלה בו מעל וכו' יכול פגם ולא נהנה וכו' ובמחובר לקרקע וכו' ת"ל וחטאה נאמר חטא בתרומה ונאמר חטא במעילה מה חטא האמור בתרומה וכו' ובתלוש מן הקרקע וכתב שם בשטמ"ק [הנדפס מחדש בש"ס דפוס ווילנא] דהו"א לרבות מחובר לקרקע כגון שישב על שדה הקדש דומיא דסוטה דמיירי במחובר כמער איש ולויות עכ"ל והנה לכאורה אין דבריו הקדושים מובנים הא בסופה אמרינן דמועלת מעל בבעלה בזה שזינתה ומה זה שכתב דמיירי במחובר אמנם נראה ברור בכוונת השטמ"ק דל דכיון דקיי"ל דארוסה אינה שותית מקרא מיירי רק בנשואה ובעינן קדמה שכיבת בעל לשכיבת בועל וא"כ הרי זו מחוברת בבעלה ואעפי"כ הוי בכלל מעילה וא"כ יש ללמוד מזה דיש מעילה במחובר ובאמת יש לפלפל בזה דהא הכא אם זינתה הרי הבעל מחויב לגרשה ועומדת להתפרד מבעלה ולכן הוי מעילה ע"פ דברי התוס' ריש זבחים דאשה שזינתה אינו חייב לגרשה ומלבד זה י"ל לפי דעת המהרי"ק ז"ל דאומר מותר ג"כ אסורה לבעלה מצד ומעלה בו מעל הרי איסור נולד מכח מעילה וא"נ דאין מעילה במחובר הרי אינה אסורה כנ"ל ויש לעיין הרבה בזה ואכ"מ עכ"פ מבואר דגם בישראל מיקרי אשה מחוברת לבעלה רק דבישראל כיון דמתיר מיתה וגירושין אינו חיבור גמור רק קנין ונפקע ע"י גט ומיתת הבעל משא"כ בב"נ כיון דאין להם רק בעולת בעל ע"כ דאין הביאה מתורת קנין אלא מתורת חיבור וכיון שכן אין לו פירוד כלל וא"כ א"ש מאוד דבב"נ אשתו מתה בעון בל תאחר והוי בכלל והיה בך חטא ודו"ק היטב בכ"ז כי הדבר נכון בס"ד[5]:




שולי הגליון


  1. וכ"ה בויקרא רבה (לז א): ורבנין אמרין כל מי שהוא נודר ומשהא את נדרו סוף שהוא קובר את אשתו, אמנם בקהלת רבה (ה) הלשון: א"ר שמואל כל מי שהוא נודר ואינו משלם גורם לעצמו שתמות אשתו. ועיין תורה תמימה (בראשית מח ז, הערה ט) שביאר שהוא ענין אחד.
  2. באור החיים (דברים כג כב) כתב בביאור הפסוק 'כי תדור נדר לה' אלקיך לא תאחר לשלמו, כי דרוש ידרשנו ה' אלקיך מעמך והיה בך חטא', וז"ל: פירוש על דרך אומרם ז"ל (שבת לב:) בעון נדרים מתים אשתו ובניו של אדם ע"כ, והוא אומרו 'והיה בך חטא' לשון חסרון, שעל ידי איחור הנדר יחסר ממנו אשתו שהיא כגופו או זרעו שהוא גם כן חלק ממנו. מבואר מדבריו כדברי הזוהר והתנחומא שעל לאו דבל תאחר מתה אשתו של אדם.
  3. וכה"ק המנחת חינוך בקומץ המנחה (מצוה תקעה).
  4. בפרשת דרכים (דרוש ג) כתב שהוא מחלוקת הסוגיות. וכ"כ בשפת אמת (ר"ה שם) שהמבואר בגמרא בשבת (לב:) דבעוון נדרים אשתו ובניו של אדם מתים, הוא דלא כהסוגיא בראש השנה שאין אשה נענשת על בל תאחר דבעלה, והיא מחלוקת הסוגיות. וע"ע בתוס' שם (ד"ה מדבן) שהביאו דעת רבי אלעזר שחולק על בן עזאי ולשיטתו אפשר דאשתו של אדם נענשת בעוון בל תאחר דבעלה.
  5. עוד ביישוב סתירת הזוהר וש"ס דידן, עיין בספר חדושי רבי נחמיה אלטר (סימן יז) שהביא יישוב השפת אמת, שכיון שאמר יעקב (בראשית כח כב) והאבן הזאת אשר שמתי מצבה וגו', לא מיקרי בל תאחר אלא בל יחל עי"ש מה שביאר ביישובו.


· הבא >
מעבר לתחילת הדף