כוכב מיעקב/וירא

מתוך אוצר הספרים היהודי השיתופי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

כוכב מיעקב TriangleArrow-Left.png וירא

< הקודם · הבא >
מעבר לתחתית הדף

לדף הבבלי
צורת הדף


עיון בפרויקט 'מפרשי האוצר' מבית 'אוצר החכמה' על דף זהלדף זה באתר "על התורה" לדף זה באתר "ספריא" מידע וקישורים רבים על דף זה ב'פורטל הדף היומי' לדף זה באתר "ויקיטקסט" לדף זה באתר "הכי גרסינן" לשינויי נוסחאות של התלמוד הבבלי, האתר כולל תמונות והעתקות של כל עדי הנוסח לתלמוד: קטעי גניזה, כתבי יד ודפוסים קדומים. האתר כולל גם סינופסיס ממוחשב לכל התלמוד במספר תצוגות המאפשרות להבליט ללומד שינויים שהוא מעוניין בהם. All content on the FGP portal is the property of The Friedberg Jewish Manuscript Society לדף זה באתר "שיתופתא" לדף זה באתר "תא שמע"



דפים מקושרים


צור דיון על דף זה
לדיון כללי על מסכת וירא


מפרשי הדף

רש"י


הפטרת וירא[עריכה]

ואשה אחת מנשי בני הנביאים צעקה אל אלישע לאמר עבדך אישי מת ואתה ידעת כי עבדך היה ירא את ה' והנושה בא לקחת את שני ילדי לו לעבדים וכו' (מ"ב ד, א).
ותבא ותגד לאיש האלהים ויאמר לכי מכרי את השמן ושלמי את נִשְׁיֵךְ ואת וּבָנַיִךְ תחיי בנותר (שם ז)
[עריכה]

יש לדקדק לאיזה צורך כפלה בדבריה מלת עבדך, ואחרי שכבר הזכירה בראש המאמר עבדך אישי מת, היה מספיק לה לומר ואתה ידעת כי היה ירא ה', וממילא היה אלישע יודע שהוא מוסב על בעלה להזכירה בראשונה, ולמה לה להזכיר עוד הפעם שהיה עבדו, גם בסוף מאמרה והנושה בא לקחת שני ילדי לו לעבדים מלת "לו" מיותרת, מאי נפקא מינה אם יהיו עבדים לו או לאחר, והיה מספיק לה לומר והנושה בא לקחת שני ילדי לעבדים, גם יש להתבונן אל מה שאמר לה אלישע בסוף הענין ואת ובנייכי תחיי בנותר, והלא היא לא בקשה ממנו דבר ע"ד המחיה והכלכלה, אולם הנראה בזה כי כל מה שהאריכה בדבריה ע"ד בעלה שהיה ירא ה' הכל ענין אחד הוא עם מה שבאה לבקש מלפניו על בניה שבא הנושה לקחת אותם לעבדים, והענין בזה כי אשת חבר הרי היא כחבר, והאשה הזאת מנשי בני הנביאים היתה צדקנית אשה יראת ה' היא תתהלל, אשר לא שמה מעינה ומחשבות לבה בעניני העוה"ז ולא דאגה על עצם העבדות שיעבדו בניה בגופם בכל מלאכה ובכל עבודה, רק עיקר חששת לבה היה רק על הנמשך מן העבדות, שעל ידי זה ינטו מדרך הטוב והישר ויסורו מאת ה', כי מושל מקשיב על דבר שקר כל משרתיו רשעים. ואיתא במדרש דהנושא היה יהורם בן אחאב, ולכך הקדימה בדבריה לאמר כי מה שהיה בעלה ירא ה' הוא מסיבת שהיה עבדו של אלישע, כי מדרכי העבד ללכת בדרכי אדונו וממנו יראה וכן יעשה, וזהו ואתה ידעת כי עבדך, ר"ל מחמת זה שהיה עבדך על כן היה ירא ה', ועתה יהי' ההיפך עם בני, וזהו ועתה הנושה בא לקחת שני ילדי לו לעבדים, ודייקה בדבריה "לו לעבדים" שיהיו עבדים רק לו ולא להקב"ה, אבל בעלי שהיה "עבדך" לא נשלל מחמת זה העבדות להקב"ה, כי נהפוך הוא, כי מזה שהי' עבדך ע"כ היה ירא ה', אבל הנושה יקח את בני שיהיו לו לבדו לעבדים, העולה מזה כי כל דבריה פונים למטרה אחת: להודיע אל אלישע שעיקר עצבונה בדבר העבדות, הוא מה שיתקלקלו בנפשם ובמידותיהם, ולולא זאת לא התאוננה כלל על מה שיקח הנושה את ילדיה לעבדים כי לא דאגה על דבר עניני הגוף, כן לא חששה ג"כ על חוסר מחיתה ומחית ביתה ולא זכרה את עניה ומרודה ואת גודל דלותה, כי כל תלונתה ובקשתה היתה רק אל מה שנוגע לעבודת ה', אבל אלישע כשראה גודל צדקתה חפץ לעזור לה עזרה כללית ולא פרטית, להמציא לה מחיה בריוח מלבד פדיון הבנים מיד הנושה, וזהו מאמר אלישע מה אעשה לך, כלומר לך לעצמך להסיר הדלות מביתך, ולזאת בבואה אח"ז אל אלישע, אמר לה לכי מכרי וגו' ואת ובנייך תחיי בנותר, (מידידי הרב ר' נפתלי משכיל לאיתן נ"י וש"י).

הגידי לי מה יש לכי בבית וכו'.[עריכה]

רמז לה הנביא בדבריו אלה ענין נכבד, בהקדים מאמר (תהלים קט) ויאהב קללה ותבואהו ולא חפץ בברכה ותרחק ממנו, ובהשקפה ראשונה הדבר כמו זר, לא יאומן כי יסופר כי נמצא איש כזה אשר יאהב את הקללה ולא יחפוץ בברכה, אבל ביאור המאמר כך הוא, כי נמצא בעולם ב' מיני נבראים, בהמות שדה וחיתו יער, והם שונים זה מזה בדרכי חייהם ובחינת פרנסתם, כי הבהמות מתפרנסים מן הברכה אשר ברך ה' את בעל השדה, זרע ומצא רב תבואות ויאכל הוא ובני ביתו ומהם יתן גם תבן ומספוא לבהמתו, לא כן חיתו יער הם מתפרנסים מן הקללה לטרוף טרף והגדול בולע הקטן, וכל מה שירבו לאכול בהכרח ירבו להמית ולהשחית, וברכתם קללה לזולתם, כן הבחירה לבני אדם להתפרנס באחד מב' הדרכים, אם לאהוב המלאכה ואז תהי' פרנסתו ע"י הטוב אשר ייטיב ה' לאנשים וירחיב לבם ויכלתם ללבוש שני עם עדנים ולבנות בתים וטירות, ומהברכה ההיא תגולגל ברכה גם לבעלי המלאכות, כי מן העשירים יתפרנסו חייטים ורצענים בונים וחרשים, כמאמר (קהלת ה') ברבות הטובה רבו אוכליה. זאת היא פרנסה מבחינת הברכה, ויש הקובע פרנסתו לגנוב ולעשוק ולחמוס לשקר ולכזב, וכל מה שיגדיל לעצמו הברכה יצמיח לחבירו הקללה, וכמאמר (דברים טו)) אפס כי לא יהיה בך אביון כי ברך יברכך ה' כו'. ר"ל רק השמר לך שלא יגיע מברכתך דלות לאחרים, כי אם בחר לך דרך אשר תחיה מברכת ה' אשר ברך יברך מאוצרו הטוב, כמאמר (משלי י') ברכת ה' היא תעשיר. ר"ל הברכה שהיא מאתו ית' אין בפעולתה רק להעשיר ולברך, ולא יוסיף עצב עמה, ר"ל עם הברכה לא תבוא עצב לאחרים, וזהו שאמר יען אשר לא זכר עשות חסד וירדוף איש עני ואביון ונכאה לבב למותת, להתפרנס ע"י מארת הזולת, וזהו ויאהב קללה, ר"ל בחר לפרנסתו מה שהוא קללה לאחרים ותבואהו, ולא חפץ בברכה בפרנסה שאין בה רעה לזולתו ותרחק ממנו כי אינו ראוי להתברך אחרי אשר מאס אותה, והנה מה שמרויח האדם בבחי' הפרנסה מגדר הא' שאין בה רעה לאחרים, יש לומר על אותו הדבר שיש לו בביתו, ר"ל שהוא שלו ממש, אבל פרנסת הרשעים מגדר הב' מגזילה ועושק, אין זה נקרא שיש לו בבית, כי מה שיש לו אינו שלו ואין לו בו קנין עצמי, ובית מורה על קנין עצמי, וכמאמר (מיכה ו') עוד היש בית רשע כו'. ובלשון חכמים ברכת הבית, וזאת אשר רמז אלישע בשאלתו, מה יש לכי בבית, ר"ל ששאל אותה אם יש לה קנין עצמי מברכת ה' שלא נצמח מזה רעה לאחרים, ועל דבר כזה אפשר שתחול הברכה, אבל אם מה שיש לך בא לידך ע"י עושק ונלוז ולא תוכל לכנותו כי יש לך בבית, ר"ל קנין עצמי אזי לא תחול על זה ברכה, וכפי שביארנו ויאהב קללה ותבואהו וגו'. ולכך דייקה גם היא בתשובתה ג"כ תיבת "בבית". אין לשפחתך כל "בבית" כי אם אסוך שמן. אשר לכאורה בבית מיותר, ולדרכנו דקדקה להשיב לו על שאלתו כי האסוך שמן אשר לה, משלה הוא קנין עצמי, באין צמיחת רעה לאחרים, ועל זה יורה הלשון בבית כנ"ל.

כי תמצא איש לא תברכנו וגו'[עריכה]

ראוי לשית לב בטעם האזהרה הזאת, לכאורה מה מנו יהלך אם יברך איש כי ימצאהו, (ועיין רש"י ורד"ק), וטהורים אמרי נועם מהרי"ל הלוי עדל ז"ל, בהקדים מאמר (ריש תענית) אמר רבי יוחנן ג' מפתחות בידו של הקב"ה שלא נמסרו ביד שליח ואלו הן מפתח של חיה כו' מפתח של גשמים כו' מפתח של תחיית המתים כו'. והקשו התוס' והא אמרינן (סנהדרין קי"ג) דמפתח של גשמים נמסר לאליהו, וכן מפתח של תחיית המתים, וכן לאלישע ותירוצם דחוק, וכעין זה הרגישו המפרשים להקשות על מאמרם ז"ל במעשה מצרים אני ה' ולא שליח כו', והלא יציאת מצרים היתה ע"י מרע"ה, אבל הענין בזה הוא כי ההנהגות אשר ינהג הקב"ה את עולמו שתים הנה, אחת מתוארת בשם מעשה צדיקים והשנית בשם מעשה שמים וארץ. ר"ל ההנהגה הטבעית עולם כמנהגו נוהג הוא מעשה שמים וארץ הפועלים ועושים כפי ההנהגה המסודרה הערוכה בכל ושמורה מיום בריאת שמים וארץ, לא ישנו את תפקידם, ומעשה צדיקים הוא מה שנעשה על ידם שינוי בטבע ושידוד המערכה, מה שהם פועלים ע"י תפלתם או זכותם, והנה מעשה הצדיקים גדולה ממעשה שמים וארץ, וכמאמרם ז"ל (כתובות ה') כי הטבע היא בחי' אמצעי בין הקב"ה ליושבי תבל ארצה על דרך שליח שהוא אמצעי בין המשלח ובין האיש שנשלח אליו, ככה ההנהגה הנעשית ע"י שמים וארץ יש לה אמצעיים בין האדם המקבל ובין הפועל האמיתי, ע"כ יש לקרוא ההנהגה הסדריית שעל ידי שמים וארץ בשם שליח, אבל מעשה צדיקים הפועלים לעצמם, הם העושים והם עצמם גם מקבלי הפעולה, ואין אמצעי ביניהם הרי הוא כמעשה הקב"ה כביכול בעצמו כיון שאין ממוצע בין הקב"ה להמקבלים והטבע לא תתערב ביניהם והם הם המנהיגים והם הם המקבלים ומי מפריד ומבדיל ביניהם, ע"כ לא יפול על הנהגה כזאת תואר שליח, וכל מה שנעשה ע"י צדיקים הרי הוא כביכול כאלו הקב"ה בכבודו ובעצמו פעל ועשה, ומעתה מבוארת הכונה במאמר ה' ולא שליח כו'. כי איננו בא למעט רק מי שמכונה בתואר שליח, והיא הטבע הממוצע בין הקב"ה ובין האדם, אבל מרע"ה לא יתואר בשם שליח כלל כי ידו כיד הקב"ה בעצמו.

ומן האמור נבוא בריוח אל המאמר (ריש תענית) ולא יצרו עוד צעדנו. כי ר' יוחנן נמי באמרו ג' מפתחות לא נמסרו לשליח, כונתו בזה כי לא נמסרו להנהגת מעשה שמים וארץ המתוארת בשם שליח, אבל מה שהחי' אליהו את המת או אלישע וכל מעשה צדיקים הדומים לזה אינם מתוארים בשם שליח כלל ולא בא ר"י למעטם ולהוציאם מן הכלל, וסרה קושיית התוס' מעיקרא, ובזה יתבאר עצם הענין מה שצוה אלישע לגחזי כי תמצא איש לא תברכנו, כי לפי המבואר כי אחת מהמפתחות אשר לא נמסרו לשליח הוא מפתח של תחיית המתים, ומה שהחיו אליהו ואלישע את המתים אין זה סתירה למאמר זה, כי לא שלל ר"י כלל מעשה צדיקים, כי הצדיק איננו מתואר בשם שליח, אבל מעתה יקשה לנו קושיא עצומה התינח אלישע בעצמו, אבל איך עלה על דעת אלישע מתחלה לעשות את גחזי בזה לשליח, והלא ידוע כי גחזי לא היה צדיק ובוודאי היה מכונה בגדר שליח, ואיך עלה על דעת אלישע להחיות את המת על ידו, הלא מפתח של תחיית המתים לא נמסר לשליח, אולם הנראה בזה כי אלישע לא התכוון לעשות את גחזי לשליח אמצעי, רק לשליח הכלי שיהיה ענינו של גחזי רק כמו המשענת אשר צוה לשום על פני הנער, אשר על המשענת וודאי שאין מקום לשאול הא לא נמסרה מפתח של תחיית המתים לשליח, ואיך נשתמש אלישע ע"י המשענת, כי התשובה בצדה כי הכלי אין ענינה בחינת שליח כלל, ממש כמו אדון אשר יש לו בן יחיד החביב לו כבבת עיני ונפשו קשורה בנפשו, ולא יסיר עיניו ממנו אף רגע אחד ומעולם לא זזה ידו מבנו, זה פעם אחת קרה מקרה אשר האדון היה נחוץ לנסוע באיזה עסק במקום רחוק ויצו על עבדו נאמן ביתו לשמור את בנו יחידו מכל משמר ולהשגיח עליו על כל צעד וצעד ואל יסב עיניו מנגדו, גם צוה עליו מפורש כי יאכילהו וישקהו העבד בעצמו דוקא לא ע"י אחר, והעבד שמר מצות אדונו לא הפיל דבר מכל אשר דבר לו אדונו רק האכיל את הבן ע"י כף וקערה והשקהו ע"י כוס או כלי, ואחר זמן שב האדון אל ביתו ויבוא בנו לפניו בקובלנא על העבד כי לא שמר את אזהרתו להאכיל ולהשקות אותו בעצמו, כי אם האכיל אותו בכף והקשהו בכלי, ויצחק האב לדברי בנו ויען ויאמר לו כי האכילה בכך והשתיה בכוס אין זה נקרא ע"י אחר, כי אין זה אלא כלי ולא שליח אחר, והעבד הוא הוא בעצמו שהאכיל אותך לא זולת ולא נשתנה מדעתי כלל, כן הדבר הזה כי רצה אלישע לשום את גחזי ג"כ לשליח הכלי, ולהשתמש בו רק כהשתמשות באיזה כלי, ולכן הקפיד עליו, כי תמצא איש לא תברכנו כו'. כלומר כי בכל עת לכתו לעשות מעשה התחיה לא יעשה אז מעשה האדם וחי מדבר, רק יפשוט מעליו בחינת מדבר וישאר מעשה עץ בעלמא, ואילו שמר לעשות ולקיים מצות אלישע ואזהרתו, אז היתה שימת גחזי את המשענת על פני הנער, כאלו עשה זאת אלישע בכבודו ובעצמו, אבל אחר שגחזי לא עשה כן, ואם מצא איש עסק עמו בשאלות ותשובות ויצא מבחינת צומח ודומם ככל האדם זולתו, ולכלל צדיק לא בא, על כן לא הועיל מאומה ולא הקיץ הנער, כי אז היה גחזי מתואר בתואר שליח, ומפתח של תחיית המתים לא נמסר לשליח, עד שבא אלישע בעצמו והחיה את המת, והדברים עתיקים.



שולי הגליון


·
מעבר לתחילת הדף