יש סדר למשנה/סוכה/ג

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

יש סדר למשנה ‏ סוכה ג

ד

תוי"ט ד"ה שלשה הדסים וכו' וכתבו התוס' כו' ע"ש. בהפלאה שבערכין ערך תרג ובמיני תרגימא כתבתי בס"ד דברים המתקבלים ע"ש:

תוי"ט ד"ה אתרוג שנאמר פרי עץ הדר ודרשו חכמים הדר באילן משנה לשנה וכו' ע"ש. ולכאורה בעי טעמא שהתוי"ט בטעם זה בחר וברח מטעמא דאיתמר ריש הסוגיא ל"ה. ת"ר פרי עץ הדר עץ שטעם עצו ופריו שוה הוי אומר זה אתרוג. ודע דגם הטור סי' תרמ"ח כתב פרי עץ הדר דרשו חכמים הדר באילן משנה לשנה והיינו אתרוג ע"כ. וזה ילפותא של ר' אבוה דמפרש ג"כ למילתיה כרבי כמבואר בפירש"י ד"ה הדר והיא היא דרבי אלא במשמעותא פליגי מר דריש ליה לשון דירה ומר דריש לי' לשון דיר ע"כ. ובזה ניחא זהו דמפסיק במימרא דר' אבוה בין גדולי התנאים [מיהו אכתי איכא למידק דהקדים רבי לבן עזאי שהיה זמן רב קודם כי היה תלמיד חבר של ר' עקיבא והארכתי במקום אחר בס"ד] גם בענין זה קשה קצת אם העיקר ילפותא ממלת הדר שדר באילן משנה לשנה הוי אומר זה אתרוג א"כ קושית התוס' דלעיל ל"ד ע"ב ד"ה ענף וכו' וא"ת נימא פרי עץ הדר שלשה וכו'. במקומה עומדת [ואין לומר כתירוצם לעיל דמדרשא דעץ דרשינן שטעם עצו ופריו שוין ואין כאן מקום להאריך בזה] ומעתה נראה דהתוי"ט העתיק פה ונטה אחר דברי הטור. ברם על הטור שלא הלך בדרכי אביו בזה צ"ע כי הרי"ף וכן הרא"ש לא הזכירו שום טעם אלא הילפותא דעצו ופריו שוין וזהו אתרוג ואימא פלפלין לא אפשר היכי ליעבד וכו' ע"ש:
וראיתי בלבוש שכתב בזה"ל פרי עץ הדר דרשו חז"ל מדכתיב עץ הדר ולא כתב פרי הדר פרושי פרי הדר בעצמו דהיינו שעומד באילן משנה לשנה וזו אתרוג מכל מקום אין לשון הדר יוצא מידי פשוטו דמשמעו הדר ממש אם אינו ממש הדר פסול הלכך יבש פסול וכו' עכ"ל. הנה בפירושו של הלבוש נחה ושקטה הקושיא של תוס' שזכרתי למעלה מיהו יש לדקדק דמשמע לכאורה לעיל ל"א ע"ב דרבי יהודה דלא בעי הדר ופריך הש"ס והא כתיב הדר ומשני הדר באילנו משנה לשנה משמע להדיא דאם דרשינן הדר להדר באילנו אין שום ראיה שיהיה יבש פסול מטעם שאינו בנוי והדר. ואולי יש לומר דרב יהודה דס"ל פסחים פ"ו ע"ב יש אם למסורת ולא דרש אם למקרא לפיכך ס"ל הַדָר אבל לדידן דדרשינן שניהם במקום שאינם מכחישים זה את זה כמבואר תוס' סוכה ו' ע"ב ותוס' סנהדרין ד' ע"ב ובשאר דוכתי ולפיכך דרשינן נמי אם למקרא הָדָר וכן המסורת הַדָר מלשון דירה. וע"פ הדברים האלה נוכל ליישב הא דנקט הש"ס לעיל ל"א ע"ב לר' יהודה דוקא הדר באילנו משנה לשנה ולא נקט דרשות אחרות כמ"ש תוס' שם בד"ה דבר וכו' לדקדק בזה ע"ש די"ל דלדרשא אל תקרא הדר אלא הדיר שאמר רבי וצריכין הוספת יו"ד. וכן לבן עזאי. צריך שינוי גדול לקרות במקום הדר אידור [או הידור גירסת הערוך שהעתקתי בתכ"ש] בהא אפשר בין ר' יהודה ובין רבנן דאין מקרא יוצא מידי פשוטו כדכתיב בלי שום הוספה אבל לדרשת ר' אבוה אתווין דדין כאתווין דדין רק שנשתנה בניקוד לזה ס"ל לר' יהודה דלא דרשינן אלא המסורת:

ה

תוי"ט ד"ה של תרומה טהורה לא יטול. פי' הרמב"ם כמ"ד מפני שמכשירו לקבל טומאה וכו'. הנה גם בחיבורו פ"ח מה' לולב דין ב' כתב בזה"ל אתרוג של תרומה טהורה ושל מעשר שני בירושלים לא יטול שמא יכשירו לטומאה וכו' וכתב הכ"מ ופוסק רבינו כדברי האומר בגמרא שטעם לא יטול הוא מפני שמכשירו לטומאה ר"ל שע"י נטילתו בא לשומו במים עם הלולב ויוכשר ע"כ. והוי יודע דבסוגיא ל"ה ע"ב איתא ושל תרומה טהורה לא יטול פליגי בה רבי אמי ורבי אסי חד אמר מפני שמכשיר וחד אמר מפני שמפסידה. הגם דלא מיכרעי הילכתא היכא [ואף אם היה כלל מיוחד היכי דפליגי ר' אמי ור' אסי הילכתא כמאן אכתי הכא דחד אמר כך וחד אמר כך ודאי לא ידענו הלכה כמי] מ"מ פסק הרמב"ם שפיר מפני שמכשירה דהוי לחומרא ע"פ מסקנת הש"ס דאיכא בינייהו כגון שקרא עליו שם חוץ מקליפתה החיצונה למ"ד מפני שמכשירה איכא ואסור [משא"כ למ"ד מפני שמפסידה שרי לטול]. מיהו אכתי איכא למידק דהא ודאי מצינו להיפך כגון שכבר הוכשר [עי' תוס' ד"ה מפני וכו'] דלמ"ד מפני שמכשירה מותר ליטול שהרי כבר הוכשר ולמ"ד מפני שמפסידה אסורה. וא"כ למה השמיט הרמב"ם הך טעמא שמפסידו הלא באופן היכי שכבר הוכשר הוי טעמא שמפסידו לחומרא וטעמא שמכשירו לקולא ומצוה ליישב. וקצת אפשר לומר שהוכיח הרמב"ם מדלא אמר הש"ס נמי הך איכא בינייהו ואף די"ל דחדא מתרתי נקט עמ"ש תוס' (ב"ק ל"ג ע"א ד"ה הקדישו) מ"מ עדיפא הו"ל לש"ס למינקט א"ב במילתא דשכיחי ורגיל שכבר הוכשר מלומר דא"ב כגון שקרא עליה שם חוץ מקליפתה דזה מילתא דלא שכיחי לכן נראה דהיא הנותנת דס"ל לש"ס למ"ד מפני שמכשירו גזרינן נמי היכי שכבר הוכשר אטו לא הוכשר כבר ובכל ענין גזרו חכמים בתרומה ובמע"ש בלא פלוג דלא יטול. ותדע דע"כ גזרו בלא פלוג [יבמות ק"ז ע"א כתובות נ"ב ע"ב ב"מ נ"ג ע"ב] דאי לאו הכי קשה רק אמר ומאי בינייהו הלא א"ב כשלא נתן הלולב במים [אמנם דינא הוא דצריך דוקא ליתנו במים] או שניגב הלולב או שנוטלו בסודר דשרי לרבא לקמן ל"ז ע"א אבל אם גזרו בלא פלוג אתי הכל שפיר ולהכי לא מצי הש"ס רק האכ"ב דשרי למ"ד מפני שמפסידו כגון שקרא עליה שם חוץ מקליפתה חיצונה וכו' דבמילתא דלא שכיחי כה"ג לא גזרו חכמים ולא אסרו ליטול אם אירע שקרא עליה שם חוץ מקליפתה וכו'. ובענין הפירושים של רש"י ותוס' שהביאם התוי"ט. שרש"י כתב בזה"ל ד"ה שמכשיר לקבל טומאה דאמרינן במתני' וכו' והתוס' כתבו בזה"ל ד"ה מפני שמכשיר וכו' וכשנוטלו נוטפין מימיו על האתרוג נראה ע"פ פלוגתא שבין הרקנטי ובין חסיד אשכנזי שהביאה הב"י בסי' תרנ"א והעתיקו הט"ז ס"ק י"ד דחסיד אשכנז לא היה מחבר האתרוג ללולב והרקנטי ס"ל דצריך לחבר האתרוג ללולב. והנה רש"י ס"ל כרקנטי ולהכי פי' כשנוגע באתרוג הוכשר אבל תוס' ס"ל כחסיד אשכנזי. אכן מ"ש הכ"מ שהעתקתי למעלה שע"י נטילתו בא לשומו במים עם הלולב ויוכשר. בחר לו טעם חדש לא כרש"י ולא כתוס' קצת חידוש הוא. ובפרט איהו שפסק בש"ע סי' תרנ"א סעי' י"א דצריך לחברם יחד כדעת הרקנטי בפשיטות הו"ל לפרש כרש"י:

ו

והירוק ככרתי. עי' מזה מ"ש תוס' לעיל ל"א ע"ב ד"ה הירוק וכו' ותוס' חולין מ"ז ע"ב ד"ה אלא וכו':

ח

הר"ב ד"ה במינו היו אוגדין וכו' ואנן קי"ל דלולב אין צריך אגד וכו' ע"ש. מיהו אע"ג דאין צריך אגד מ"מ פסקינן בטוש"ע א"ח סי' תרנ"א דמצוה לאגוד בקשר גמור וכו' והיינו לפי מסקנת הש"ס בסוכה י"א ע"ב ול"ג ע"א ובמנחות כ"ז ע"א דאפי' רבנן דפליגי עלה דר' יהודה וס"ל א"צ מ"מ מצוה לאוגדם משום ואנוהו התנאה לפניו במצות. וראיתי להתעורר בענין אגודת הלולב עם הערבה והדס. ראיתי רבים וכן שלימים וכשירים בישראל נוהגין לכרוך [בעלה אחת תלושה מן לולב] סביב סביב הג' מינים ותוחבין אח"כ ראש הכרך תוך העגול הכרוך ובלתי ספק יצא זה להם ממ"ש הרמ"א בהג"ה סי' תרנ"א בזה"ל יש מי שכתבו לעשות הקשר בדרך אחר שכורכין סביבות וכו'. איברא לא דקדקנו היטב אלא נראה דמצוה מן המובחר כמ"ש המחבר ומצוה לאגדם בקשר גמור דהיינו ב' קשרים זה על זה משום נוי וגם דעת הרמ"א ודאי הכי הוא תדע מדלא כתב ההג"ה ויש מי שכתבו וכו' שכורכין סביבות וכו' אהך מילתא שכתב המחבר ומצוה לאגדם וכו' דהיינו ב' קשרים וכו' אלא איחר לכתוב הגה"ה על מ"ש המחבר אם לא אגדו מבע"י או שהותר אגודה א"א לאוגדו ביו"ט בקשר גמור אלא עונבו. ע"כ. ומדאיחר הרמ"א לכתוב הכא ההג"ה ויש מי שכתבו לעשות הקשר בדרך אחר שכורכין וכו'. ש"מ דכוונת הרמ"א למי שהותר אגודה בי"ט או לא אגדו מערב יו"ט. דיש מי שכתבו לעשות וכו' והכוונה בזה שלא לענבו ביו"ט כמ"ש המחבר אלא לעשות הקשר בדרך אחר וכו'. הגם דעניבה בשבת ומכ"ש ביו"ט שרי כמשמעות הש"ס וטוש"ע סי' שי"ז סעי' ה' אפ"ה דעת החולקין דעדיפא טפי לעשות הקשר בדרך אחר. עוד אפשר ליתן טעם לשבח ומיושב בזה הא דהשמיט הטור בסי' תרנ"א הך דעניבא אלא כתב בזה"ל ואם לא אגדו מאתמול או שהותר אגודו ביו"ט אי אפשר לאגדו בקשר גמור אלא אוגדו כאגודה של ירק שכורך האגודה מסביב ותוחב ראש אגודה לתוכה בלא קשירה ע"כ וצ"ע שהשמיט הטור לתקנתא דעניבה שמפורש בש"ס ל"ג ע"ב ולדעת הטור בסי' שי"ז דעניבה שרי. לכן נראה דיש לומר ע"פ מנהג שכתב הראב"י הביאו הב"י בזה"ל אנן נהגינן לקשרו פעם אחת ושוב מתעגל וכורכו סביב סביב ומתוך כך מהודק יפה כאילו קשרום בשני ראשי האגד ב' פעמים. ע"כ. והנה ע"פ מנהג זה ודאי דאם הותר אוגדו בי"ט עדיף לעשות קשר האחד כפי המנהג. וא"כ שוב אסור לעשות עניבה לדעת המרדכי הביאו המג"א ומפורש יותר בביאור בט"ז סי' שי"ז סק"ז דבאין עשוי להתיר כגון בלולב אסור לעשות עניבה כדאיכא קשר אחד וגם האגור ס"ל הכי ע"ש. ובכוונה רצויה זו בדעת הרמ"א יתיישב ג"כ זה שסיים בהגה"ה (טור) כי כן האמת שהטור כתב הכי כמו שהעתקתי לעיל לשונו ואם לא אגדו מאתמול וכו'. ולזה התחיל בהגה"ה ויש מי שכתב וכו' כלומר שהוא דעת הטור. אחר כתבי זה מצאתי בעטרת זקנים אות קטן א' טור הגה"ה על זה טעות סופר הוא אדרבה בטור לא משמע הכי אלא ב"י בשם המרדכי הוא ובחול קמיירי וכו' ע"כ הנה כל הרואה בב"י יראה דז"ל כתב המרדכי בשם רא"מ צריך שיאגדם שני קשרים זה על זה דתניא וכו' וראב"י כתב אנן נהגינן לקשר פעם אחת ושוב מתעגל וכו' ע"ש הרי דברי הרמ"א דלא כרא"מ ודלא כראב"י אבל לפ"מ שכתבתי בכוונת הרמ"א עולה יפה מ"ש טור וכדאמרן. ואם אמנם גברא רבה שדי ביה נרגא הוא המג"א שכתב סק"ג וכן נוהגין אפילו בחול [ד"מ] ע"כ אמרתי אביט אחר דרכיו של משה בחיבורו ד"מ וראיתי כי בא קטן א' אחר דברי ראב"י הנ"ל כתב בזה"ל וכן אנו נוהגין אף בחול וכו'. הנה משמעות לשונו דקאי אמנהג של ראב"י לעשות עכ"פ קשר אחד [הגם דדברי ד"מ שסיים דלא כטור לקמן דמשמע דוקא ביו"ט דאסור לעשות קשר גמור יש לקשור בכה"ג ע"כ. צע"ק]. סוף דבר לא ידעתי טעם למנהג שזכרתי בתחלת הענין. ויתכן לעשות כמבואר בהמחבר וגם הרמ"א מודה גם רש"י ל"ג ע"ב ד"ה ופליג וכו' כתב בזה"ל שמעינן מהכא דבעינן בלולב קשר גמור שיקשור שני ראשי האגוד והאוגדן כאגודה של ירק לאו אגוד הוא וכו' ובכן בחול טוב הדבר. וכל מאן דגמיר וסבר. כמ"ש רש"י והמחבר. וביו"ט יש לעשות כמ"ש הרמ"א והטור אבי כל בני עבר:

מעבר לתחילת הדף

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.