ישועות יעקב/אורח חיים/רמה

ישועות יעקב ‏ אורח חיים רמה

ישועות יעקב - אורח חיים - סימן רמה

א

(א) אם התנו מתחלה בהגה"ה ויש מתירין השכר. נבאר שני דעות המבואר כאן נעתיק דברי הש"ס במסכת עבודה זרה דף כ"ב ע"א הני מוריקאי דנכרי שקיל בשבתא וישראל בחר בשבתא ומייתי הש"ס ברייתא דתניא ישראל ונכרי שקבלו שדה בשותפות לא יאמר ישראל לנכרי טול אתה בשבת ואני בחול ואם התנו מותר ואם באו לחשבון אסור ושם בעו הש"ס סתמא מהו ולא איפשט בעיין וכתב הרא"ש כיון דספיקא הוא במידי דרבנן נקטינן לקולא ואמנם הרי"ף והרמב"ם החמירו בזה ועיין בר"ן שביקש דרך ליישב דברי הרמב"ם בטעמו מסתמא דסוגיא שם גבי הך עובדא דרבא דמשמע מזה דסתמא אסור וכן עלה במחשבה לפני: אמנם ע"כ אין טעם זה מספיק כ"כ וע"כ נראה לפע"ד הטעם של הרמב"ם שהחמיר בדבר דבש"ס שם בעי למיפשט מדנקט התנו בתחלה מותר משמע הא סתמא אסור ולכאורה קשה ע"ז דילמא לכך נקט התנו בתחלה דבזה אף באומר טול אתה בשבת ואני בחול מותר וכבר הרגיש בדבר מוהר"ש ז"ל וצ"ל כמ"ש הרב דהוא מילתא דפשיטא דאם סתמא מותר כ"ש בהתנה דמותר אף באומר טול אתה בשבת וביאור הדבר דה"א דאף תנאי לא יועיל אף דבאמת אין הדבר של ישראל ועכו"ם בדידי' טרח היינו משום דנוכל לומר כיון דחלקו של ישראל מתעלה ג"כ וישראל נהנה מזה יאסור דמיחזי כשלוחו אבל אי נימא דסתמא מותר ואף דמ"מ יש הנאה לישראל לא משגיחין במה שחלקו מתעלה רק כשאומר בפירוש טול אתה בשבת דמיחזי כשלוחו כ"ש בהתנה מתחילה כיון דאיון לישראל חלק בעשיות הנכרי הוי לי' כאומר בשל לעצמך בשר נבילה שלך המבואר לקמן דאין איסור בזה וזה ברור בפי' הענין להמעיין היטב. והנה בש"ס שם רב גביהה מבי כתיל אמר הני שתילי דערלה הוי אכיל ישראל שלש שנים דהתירא נגד מה שאכל נכרי שלש שנים דערלה ועיין פירש"י שכתב דבזה פשיטא דמותר דאין זה דומה לשבת דבשני ערלה הישראל ג"כ מותר לעבוד האדמה ואי משום אכילה הוא המשפט ששנה שזה עובד הוא אוכל והא אותביה רבינא לרבא ומשני לא תיובתא הוי אלא סייעתא ופירש"י מדקתני התנו מותר ש"מ היכי דליכא איסור שליחות מותר והיה בערלה ואמנם הרמב"ם פ"י מהלכות מאכלות אסורות פי' הך עובדא איירי בהתנה מתחילה אבל בלא התנה שאסור לישראל לקבל בג' שני היתר נגד מה שקבל הנכרי בשני ערלה דהוי כמו חלופי איסורי הנאה אלא דבהתנו מתחל' מותר משום דלא היתה של הנכרי מעולם ולא מיחזי כחליפין וע"ז קאמר דסייעתא הוי מהך ברייתא דקת ני ג"כ אם התנו מותר לענין שבת וה"ה לענין ערלה ועיין היטב בר"ן ודו"ק:

והנה קשה מה ראי' מייתי דתנאי גבי ערל' מועיל מה' דמועיל גבי שב' הא גבי ערלה מילת' דפשיטא דאף בסתמא דאכל נכרי שני ערלה ואכל ישראל כנגדם שני דהתירא איסור דהני חליפי איסור וכיון דשם לאו מצוי שליחות של הישראל קאסר רק משום דנהנה מחלופי איסור הנאה ומה לי באמירתו או בסתמא כמבואר בלשון הרמב"ם ספ"י מהמ"א הנ"ל וכיון שכן נוכל לומר דאף התנה לא מהני אבל בבחש דסתמא ג"כ מותר רק באומר טול אתה בשבת אסור משום דהוי כשלוחו לבד בהתנה מתחלה אין אמירתו שאומר טול בשבת מזיק כלום כמ"ש דלא גרע אמירת טול בתנאי מסתם בלי תנאי וכמו שמוכרח מלשון הסגוי' כמש"ל וא"כ אין כאן ראי' וצ"ל דהך סוגי' סובר דסתמא אסור בשבת ומשום שחלק הישראל מתעלה והוי כמו שלוחו ומ"מ במתנה מותר דתנאי עושה כאלו אין ישראל נהנה כלל דזהו חלקו של נכרי מתחלה ומעתה ה"ה לענין חליפי ערלה ג"כ והוי סייעתא חזינן דסתמא דסוגי' אזיל למאי דס"ל דסתמא אסור לכך פסק רבינו כן ודו"ק כי זה ברור ואמת בטעם הרמב"ם:

ב

(ב) ואם ירצה להשכיר לעכו"ם חלקו בשבת. הדבר תמוה באמת דאיך ישכיר לו חלקו בשבת הרי הוא שכר שבת שלא בהבלעה ובמגן אברהם (סק"ח) כתב דהיכי דאפשר לבטל הענין ולחזור ולשכרו ולומר לנכרי טול אתה בשבת בזה אסור משום מראית עין כיון דליכא פסידא והנה לעיל במכס התירו לשכור בקבולת משום פסידא וכאן לא התירו אלא בסתמא כמבואר ברמ"א ותירץ בס' עולת שבת דשם כיון שאומר לו לכשתגבה סך כזה אתן לך כך וכך לכך מתירין אבל כאן שהישראל עושה יום אחד גרע טפי זהו דברי הע"ש וכוונתו ובעל מ"א השיג עליו ולפי מה שבארתי דבריו נראה לי שדבריו נכונים ובחלק התשובו' בארתי באריכות מה שנהגו כעת מחזיקי פאסעסי' מהשר והאונטר טאהנין של השר עוברים ביום השבת ומחזיקי הפאסעסי' נוטלי' כל השכר שאסור מדינא וכתבתי איך יתנהגו ויבואר בסוף הספר:

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף