יצחק ירנן/תפילה/ה

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

יצחק ירנן ‏ תפילה ה

א

שמונה דברים וכו'. עמידה כיצד וכו'. הנה דס"ל דאי התפלל מיושב א"צ לחזור ולהתפלל מעומד ומרן ב"י סי' צ"ד בסופו הוכיח דצריך לחזור ולהתפלל מעומד. ונראה דרבינו ס"ל כמ"ש מרן וז"ל מיהו אפשר לומר דהיינו דוקא כגון רב אשי שהיה מכוון לתפילתו אבל כגון אנו שאין אנו מכוונים בתפילותינו לא יחזור להתפלל דקרית ביה למה לי רוב זבחיכם. אך קשה (ב)מה שהקשה הרב לחם יהודה דאמאי לא הזכיר לרבינו לחולק. ומרן בספרו הקצר פסק דצריך לחזור ולהתפלל מעומד, וכתב הט"ז [סק"ה] שלמד כן מדברי התוס' יעו"ש, והקשה בדברי התוס' במ"ש הר"מ דר' שמעון בן אלעזר דס"ל מסמך גאולה לתפילה עדיף ס"ל דחוזר ומתפלל מעומד א"כ מאי פריך בגמ' וליעבד מר כאבוה דשמואל הא כרשב"א ס"ל שהוא תנא אחרינא אלא ודאי דהקושיא היא דהוי דלא כמאן וכו' יעו"ש ולא ידעתי מ"ש הרב יד אהרן נר"ו לזה דא"כ נפל פיתא בבירא דהוי רב אשי דלא כמאן, דלהט"ז זו היא קושיית הגמ' ותירוץ הגמ' דלא חזינן לרבנן וכו' דעבדי הכי להקדים תפילה לק"ש ולא היה יכול לכוין מיושב וכו'. ומ"ש היד אהרן נר"ו שם ליישב קושיית הט"ז לא הבנתי דבריו.
ולענ"ד אפשר לומר דאדרבא לפירוש הט"ז קשה דאמאי קאמר וליעבד מר כאבוה דשמואל ולא קאמר רב אשי דעבד כמאן אלא צ"ל דהקושיא היא כיון דעבד אבוה דשמואל הכי כת"ק למה רב אשי לא עבד הכי ג"כ שכן דרך הש"ס לאקשויי מגדולי האמוראים להאחרונים כך נ"ל פשוט. ובני יצחק הי"ו תירץ דודאי מעולם לא עלה על דעתם לומר דרשב"א ס"ל דחוזר ומתפלל אלא כוונתם דתחילה הביאו דברי בה"ג דפסק כרשב"א דהיינו שלא להקדים ולהתפלל משום דצריך לסמוך גאולה לתפילה ועל זה הקשו על דבריו דמשמע מדפסק כרשב"א דאין מעכב התפילה אם יהיה במהלך דלרשב"א כיון דצריך לסמוך גאולה לתפילה הרי הוא מתפלל בדרך וא"כ נמצא דדברי בה"ג הוא היפך הש"ס דפסקינן בש"ס בפירוש גבי תפילת הביננו דצריכה מעומד ועל זה תירץ בתירוץ ב' דודאי לא קשיא לבה"ג דאה"נ דס"ל לבה"ג דחוזר ומתפלל כדי להתפלל מעומד כמ"ש רב אשי בסמוך ומה שפסק בה"ג כרשב"א הוא לגבי ת"ק דסבר דמקדים ומתפלל ואינו סומך גאולה לתפילה דלא קי"ל הכי אלא כרשב"א דס"ל מסמך גאולה לתפילה עדיף ואה"נ לדידן דקי"ל גבי הביננו דצריך מעומד ה"נ דחוזר ומתפלל מעומד ודוק.
וראיתי להרא"ש שכתב וז"ל רבינו חננאל פסק כאבוה דשמואל ולוי דאפי' רב אשי דבסמוך לא פליג עלייהו אלא דלא חזינן לרבנן קשישי קאמר והיינו טעמיה דמהלך בדרך הלכך טוב יותר שיקדים ויתפלל מעומד אבל רב אשי וכו' עכ"ל, ולא זכיתי להבין תירוץ זה דכיון דמה שלא היה רוצה להקדים היינו משום דהוא מיושב ויכול לכוין למה היה מחזר להתפלל שנית ומכיון שהיה מתפלל שנית למה היה מתפלל מיושב יתפלל מעומד קודם שילך לדרוש אלא ודאי דמה שלא היה מקדים ומתפלל היינו משום דס"ל דצריך לסמוך גאולה לתפילה ודלא כאבוה דשמואל ולוי דהוו מקדמי ומצלי ולא היו מסמכי גאולה לתפילה וק"ל.

ב

שמונה דברים וכו'. עמידה כיצד וכו'. הנה דס"ל דאי התפלל מיושב א"צ לחזור ולהתפלל מעומד ומרן ב"י סי' צ"ד בסופו הוכיח דצריך לחזור ולהתפלל מעומד. ונראה דרבינו ס"ל כמ"ש מרן וז"ל מיהו אפשר לומר דהיינו דוקא כגון רב אשי שהיה מכוון לתפילתו אבל כגון אנו שאין אנו מכוונים בתפילותינו לא יחזור להתפלל דקרית ביה למה לי רוב זבחיכם. אך קשה (ב)מה שהקשה הרב לחם יהודה דאמאי לא הזכיר לרבינו לחולק. ומרן בספרו הקצר פסק דצריך לחזור ולהתפלל מעומד, וכתב הט"ז [סק"ה] שלמד כן מדברי התוס' יעו"ש, והקשה בדברי התוס' במ"ש הר"מ דר' שמעון בן אלעזר דס"ל מסמך גאולה לתפילה עדיף ס"ל דחוזר ומתפלל מעומד א"כ מאי פריך בגמ' וליעבד מר כאבוה דשמואל הא כרשב"א ס"ל שהוא תנא אחרינא אלא ודאי דהקושיא היא דהוי דלא כמאן וכו' יעו"ש ולא ידעתי מ"ש הרב יד אהרן נר"ו לזה דא"כ נפל פיתא בבירא דהוי רב אשי דלא כמאן, דלהט"ז זו היא קושיית הגמ' ותירוץ הגמ' דלא חזינן לרבנן וכו' דעבדי הכי להקדים תפילה לק"ש ולא היה יכול לכוין מיושב וכו'. ומ"ש היד אהרן נר"ו שם ליישב קושיית הט"ז לא הבנתי דבריו.
ולענ"ד אפשר לומר דאדרבא לפירוש הט"ז קשה דאמאי קאמר וליעבד מר כאבוה דשמואל ולא קאמר רב אשי דעבד כמאן אלא צ"ל דהקושיא היא כיון דעבד אבוה דשמואל הכי כת"ק למה רב אשי לא עבד הכי ג"כ שכן דרך הש"ס לאקשויי מגדולי האמוראים להאחרונים כך נ"ל פשוט. ובני יצחק הי"ו תירץ דודאי מעולם לא עלה על דעתם לומר דרשב"א ס"ל דחוזר ומתפלל אלא כוונתם דתחילה הביאו דברי בה"ג דפסק כרשב"א דהיינו שלא להקדים ולהתפלל משום דצריך לסמוך גאולה לתפילה ועל זה הקשו על דבריו דמשמע מדפסק כרשב"א דאין מעכב התפילה אם יהיה במהלך דלרשב"א כיון דצריך לסמוך גאולה לתפילה הרי הוא מתפלל בדרך וא"כ נמצא דדברי בה"ג הוא היפך הש"ס דפסקינן בש"ס בפירוש גבי תפילת הביננו דצריכה מעומד ועל זה תירץ בתירוץ ב' דודאי לא קשיא לבה"ג דאה"נ דס"ל לבה"ג דחוזר ומתפלל כדי להתפלל מעומד כמ"ש רב אשי בסמוך ומה שפסק בה"ג כרשב"א הוא לגבי ת"ק דסבר דמקדים ומתפלל ואינו סומך גאולה לתפילה דלא קי"ל הכי אלא כרשב"א דס"ל מסמך גאולה לתפילה עדיף ואה"נ לדידן דקי"ל גבי הביננו דצריך מעומד ה"נ דחוזר ומתפלל מעומד ודוק.
וראיתי להרא"ש שכתב וז"ל רבינו חננאל פסק כאבוה דשמואל ולוי דאפי' רב אשי דבסמוך לא פליג עלייהו אלא דלא חזינן לרבנן קשישי קאמר והיינו טעמיה דמהלך בדרך הלכך טוב יותר שיקדים ויתפלל מעומד אבל רב אשי וכו' עכ"ל, ולא זכיתי להבין תירוץ זה דכיון דמה שלא היה רוצה להקדים היינו משום דהוא מיושב ויכול לכוין למה היה מחזר להתפלל שנית ומכיון שהיה מתפלל שנית למה היה מתפלל מיושב יתפלל מעומד קודם שילך לדרוש אלא ודאי דמה שלא היה מקדים ומתפלל היינו משום דס"ל דצריך לסמוך גאולה לתפילה ודלא כאבוה דשמואל ולוי דהוו מקדמי ומצלי ולא היו מסמכי גאולה לתפילה וק"ל.

ו

ואין מתפלל בחורבה. עיין בב"י סי' צ' שכתב וז"ל וי"ל דהתם איירי בהר המוריה וכו'. וכתב הב"ח כלומר שנקרא בשם שדה אבל לא היה פרוץ אלא מוקף מחיצה וכו' עכ"ל. ולי פירוש זה תמוה דהא אותו המקום היה מקום רחוק הפקר בלי בעלים, שהיה הר, וראיה דאי היו בעלים שם היאך הניחו לו לעשות שם מזבח ולא מצינו שקנאו קודם העקידה וא"כ מי הקיפו כיון שלא היה מקום זרע ותאנה. ופירוש דבריהם נראה דכיון שהיה הר המוריה וידוע שהיה שם השראת שכינה אימת שכינה עליו וחשיב מקום מוצנע להתפלל שם. ושוב ראיתי להרב הלבוש כתב כן ולא נראו דבריו להב"ח שם ולא ידעתי למה.

ז

לא יעמוד וכו' לא ע"ג מיטה וכו'. ויש לדקדק למה שינה לשון הברייתא דהתחילה במיטה כסא וכו' וסיימה במקום גבוה. ונראה דכיוון למ"ש מהר"י אבוהב הביאו בב"י סי' צ' דכשהוא ע"ג מיטה כסא וספסל אפילו בשיעור מעט אסור משום דנטרד שמא יפול אבל כשאינו כלי אית ליה שיעורא דבפחות מג' יתפלל אבל לא ביותר ולאפוקי מי שכתב דלא אתי כמהרי"א דלא דק.
והב"ח כתב על דברי מהרי"א אלו וז"ל וצ"ל לפי' הא דתני מטה כסא וכו' לא הוי בדרך לא זו אף זו דבחדא בבא לא תני תנא לא זו אף זו אלא דוקא בב' או ג' בבות וכמ"ש התוס' בדוכתין טובא אלא ה"ק בין מטה בין כסא בין ספסל. ולענ"ד לא באתי לכוונתו דהיאך קוראו בבא אחת והינם שלשה לא על גבי מיטה ולא על גבי כסא ולא על גבי ספסל ולא תני תנא לא על גבי מיטה כסא וספסל דאז היה [בבא] א' דומיא דמתני' האיש מקדש בו ובשלוחו דהוי בבא א' דלא תני מקדש בו ומקדש בשלוחו כמו שהוא פשוט שם וא"כ שפיר יכול להיות כאן לא זו אף זו אלא דבלא"ה לדעת מהרי"א א"א להיות לא זו אף זו משום דטעם כולם היינו שלא יפול ואדרבא במטה ליכא למיחש כ"כ ועוד איך פי' הוא עצמו לפי דרכו לא זו אף זו והא הן בבא אחת.
וראיתי להפר"ח שהקשה דכאן משמע דמקום נמוך עדיף ואילו בפ"ק דשבת אמר כל [עיר] שגגותיה גבוהין מבית הכנסת לסוף חרבה. ותירץ וז"ל דהתם כיון דכל הציבור הוא במקום גבוה ליכא למיחש למידי אבל הכא מיירי ביחיד דייקא נמי דקתני לא יעמוד אדם. פי' דבריו דכיון דיחיד מתפלל במקום גבוה ושאר הציבור בנמוך אסור אבל ביחיד ממש דליכא ציבור בהדיה מותר אפילו בגבוה דליכא טעם גבהות וכמ"ש הלבוש אלא טעם אחר אית בה יעו"ש. ועיין במעשה רוקח שלא דק בדברי הפר"ח יעו"ש. גם מ"ש שם מההיא דתעניות דאבא חלקיה דאמר לדביתהו ניסק לאיגרא יש לחלק [ב]א' מב', או שהלכו לאיגרא כדי לראות פני רקיע כמו שצריך להתפלל במקום חלונות או שהלכו לאיגרא להתפלל שלא יראו(ה) החכמים שבשבילם באו העננים ושלא יחזיקו להם טובה וכמו שנראה מעובדא שם ואין צריך למ"ש הוא שם.

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.