יצחק ירנן/שמיטה/ח

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

יצחק ירנן ‏ שמיטה ח

יא

הלוקח לולב מעם הארץ בשביעית וכו'. משנה בסוכה דף ל"ט וש"ס בכורות דף ל"א ומזה קשה על מ"ש המרדכי סוף פרק אע"פ שכתב הרבה יש לי חשש על החזנים שמשכירים אותם להתפלל בשבת וה"ר שמואל אומר דאין איסור דהא נותנין שכר לקיים המצוה להתפלל עכ"ל, נמצא לפי דעתו דכל שהוא לדבר מצוה אף שעושה המקבל איסור אין קפידא כיון שהנותן נותן לדבר מצוה והא הכא בשביעית אף דנותן מעותיו של אתרוג שהוא למצוה אפ"ה אסור משום המקבל שעושה סחורה בפירות שביעית אם לא בהבלעה והיינו כדברי מרן בב"י באו"ח סי' ש"ו שכתב ואיני מבין דברי הר"ש דסוף סוף שכר שבת הם נוטלין ע"כ, כלומר מאי אהני לן המצוה שעושה הנותן למקבל שעובר והיינו כההיא דאתרוג שהנותן עושה מצוה והמקבל עושה איסורא וצריך לעשותו בהבלעה אלא דהו"ל למרן לאותובי ליה מהך מתני' ולא מסברא לחודא. גם בתירוץ שתירץ דאיסור שכר שבת הוא דרבנן יש לדקדק עם מ"ש הוא עצמו בסי' תקפ"ה לתרץ לקושיא זאת עם ההיא דפ' אע"פ דקאמר התם מחזי כשכר שבת ופי' רש"י וגזרה משום מקח וממכר ושכירות עכ"ל, ומשמע דאפי' אי מוספא ליכא איסורא אפי' מדרבנן דהא מקח וממכר גופיה לא מיתסר אלא מדרבנן והו"ל גזרה לגזרה אלא ודאי לית ביה איסורא כלל וכו', דכאן הסכים דאיכא איסורא והתם דליכא איסורא.
ולענ"ד מ"ש כאן דאיכא איסורא נראה אמת דאילו מ"ש שם יש לדון בראייתו דשם באותו ענין מה איסורא דרבנן שייך דשם הוא דרך קנס שמקנסים לאיש שמורד על אשתו ומצער לה וכל יום ויום שמצער לה מוסיף לה על כתובתה כדתקון רבנן אלא משום דנראה כשכר שבת לא תיקנו שיוסיף לה בעד שבת משא"כ בנידון דידן שמרויח בשבת בעד חזנותו שמשכיר עצמו אף דאינה מלאכה כיון דנראה כשכיר אסרוהו מדרבנן וכמ"ש כאן דאיכא איסורא דרבנן. גם מ"ש דמקח וממכר גופיה לא מיתסר אלא דרבנן והו"ל גזרה לגזרה, אחרי נשיקת ידי ורגלי קדשו אינו דהכי איתא בביצה דף ל"ז ע"א ואלו משום מצוה וכו' גזרה משום מקח וממכר, וכתב רש"י אסור מן המקרא ממצוא חפצך ודבר דבר אי נמי מקח וממכר אתי לידי כתיבת שטרי מכירה וכולא חדא גזרה היא עכ"ל. הרי דגזרינן דבר אחר גזרה משום מקח וממכר ולא הוי גזרה לגזרה. גם מ"ש ראיה מההיא דפרק מקום שנהגו אינה ראיה דאיהו גופיה כתב ביו"ד סי' ע"ד דכשאמרו אינו רואה סימן ברכה איכא איסורא ועיין למרן בכנסת הגדולה בשיירי או"ח סי' תס"ח הגהות ב"י שהוכיח כן מהש"ס גופא דפרק מקום שנהגו באופן דחזרה קושיית מרן לדוכתא ותירוצא ליתא.
וראיתי להכנסת הגדולה ז"ל שכתב לתרץ על שם הגהה לקושיית מרן הלזו וז"ל ויש לפרש כיון שאין נותן שכר זה אלא לקיים המצוה ושמא בלא"ה היה עושה דניחא ליה לאיניש לקיים המצוה ואין צורך לדחוק כמו שנדחק בב"י וכו' עכ"ל. והנה מ"ש שדברי מרן הוי דוחק הא כתיבנא דליתא כלל אחרי נשיקת ידי ורגלי קדשו ועיקר תירוצו ליכא כלל ממתני' דסוכה שהבאנו ריש אמיר דהא גם התם הוי מצוה רבה ואיכא למימר דשמא היה נותן בלא שכר לקיים מצוה דהיינו שחברו יקיים מצות עשה ואף דחזינן דזה עם הארץ עובר וחוטא במצות שביעית התם אית ליה הנאה במה שחוטא ברם באתרוג כיון שרואה שאין לוקחין ממנו ולית ליה הנאה בחטאו נותן האתרוג במתנה דהוי כחוטא ולא לו ואם נפשך לומר דאין זו קושיא מידי דוחק גדול לא נפקא וחזרה הקושיא כמו שהקשה מרן וכמו שהקשינו גם ממתני' דסוכה. ברם מה שהקשה הט"ז סי' תקפ"ה להר"ש מההיא דשוכר פרה ותינוק שהביא הטור ויעו"ש מה שתירץ, אחרי המחילה רבה אין בתירוץ כדי שביעה וקושייתו לא קשיא דהני לאו מצוות נינהו אלא הכשר מצוה ודוק.

· הבא >מעבר לתחילת הדף

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.