יצחק ירנן/עבודה זרה/ה

מתוך אוצר הספרים היהודי השיתופי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף


< הקודם · הבא >
מעבר לתחתית הדף

משנה תורה להרמב"ם
והשגות הראב"ד


נושאי כלים

לחם משנה
כסף משנה
מגדל עוז


מפרשי הרמב"ם

אור שמח
בני בנימין
חידושים ומקורים מנחת חינוך
יצחק ירנן
מהר"ם פדווא
מעשה רקח
סדר משנה
עבודת המלך
פרי חדש
קובץ על יד החזקה
קרית ספר
שרשי הים


לפרק זה במהדורה המנוקדת של 'משנה תורה לרמב"ם' באתר "על התורה" לדף זה באתר "תא שמע" לפרק זה במהדורה הדיגיטלית של אתר "שיתופתא"


יצחק ירנןTriangleArrow-Left.png עבודה זרה TriangleArrow-Left.png ה

ט[עריכה]

הנוטע וכו'. עיין בדינא דחיי לאוין מ"ד מה שהקשה על רבינו דלא כתב ג"כ דאסור ליטע אשירה שהוא ענין אחר ומבואר בכתוב וכמו דאיתא בסיפרי ועי"ש מה שתירץ והיה בהניח דס"ל לרבינו דלא תטע לך אשירה עם אצל מזבח הוא נרדף ולא דהוי ב' עניינים יעו"ש וכ"כ מהר"י הכהן איש ירושלמי הובאו דבריו במרכבת המשנה יעו"ש ודבר ה' בפיהם אמת שכן בפתיחת הלכות ע"ז שמנה מ"ט מצוות לא תעשה כתב וז"ל שלא ליטע אשירה וכאן כתב הנוטע אילן אצל המזבח ובמנין המצוות ל"ת בתחילת ספר היד כתב שלא ליטע אילן במקדש שנאמר לא תטע לך אשירה כל עץ נראה דס"ל דכל הכתובים הוא ענין אחד ודוק ועיין במ"ש מרן ובמ"ש בסיפרי תועפות ראם סדר שופטים.

יא[עריכה]

ואינו לוקה אלא הנודר בשמה. ועיין השגת הר"א והלצת מרן בעד רבינו בדוחק לפי חומר הנושא וראיתי להרב מרכבת המשנה דגמגם עליו דא"כ אמאי לא אמרו בש"ס דלעולם דסבר תנא דידן דלאו שאין בו מעשה אין לוקין עליו והכא שאני או דדמי לנשבע או משום חומרא דעבודה זרה גם כתב שמהרש"ך תירץ כתירוץ מרן וכו' יעו"ש ואחר המחילה רבה לא ירד לדעת מרן דמ"ש מרן לחלק בין לאו זה לשאר לאוין דאין בהן מעשה לאו לדעת רבינו בלחוד הוא דכתב כן אלא גם לדעת התנא והוא דרבינו הבין דמ"ש בש"ס דתנא דמתני' הוא כר' יהודה רצונו לומר בלאו זה דוקא ופליג עליה בשאר לאוין יעו"ש היטב בדברי מרן וזה אפשר ג"כ בכונת מהרש"ך שכתב דדחקיה ליה לרבינו כלומר ומשו"ה מפרש הש"ס הכי ונמצא דהוא בעד הש"ס ומ"מ איני מחליט בכונת מהרש"ך שאין לשונו בידי מ"מ בכונת מרן פשוט ושוב ראיתי למהר"ם די בוטון עמד ג"כ על דברי מרן ולענ"ד הן פשוטים ומרוב פשיטותן איני מאריך.
ורגע אדבר לפרש דמאי דנייד הש"ס מלאוקומי מתני' אליבא דמ"ד לאו שבכללות אין לוקין עליו הכא שאני לפי שלא מצינו לשום אדם דפליג ואמר דלוקין משא"כ בלאו שאין בו מעשה דכיון דהא מיהא איכא מ"ד דלוקין עליו אף דמתני' סברה דאין לוקין בעבודה זרה והנשבע מודה דלוקין ודוק ועיין להרב דינא דחיי לאוין ל"ב על שם הרב אחיו וז"ל ודבריו צריכין ביאור כי עיקר תירוצו הוא בהניח דליכא מאן דפליג אלאו שבכללות ויאמר דלוקין עליו ואינו כן דהא מצינו אביי ורבא בפ"ב דפסחים דנחלקו דמר אמר לוקין ומר אמר אין לוקין וכן שם בזג וחרצן ובמנחות בשאור ודבש ואיך כתב דליכא מאן דפליג אלו דבריו ותהי עליה מרנא ז"ל וז"ל ושותיה דמר אחי לא ידענא דכונת הרב לומר דלא מצינו תנא שיחלוק ויאמר דלוקין על לאו שבכללות כמו שמצינו לר' יהודה שהוא תנא דסובר בלאו שאין בו מעשה לוקין עליו ומשו"ה עדיף טפי לומר שסובר תנא דידן דלוקין על לאו שאין בו מעשה כזה מלומר שסובר תנא דידן דלוקה על לאו שבכללות ואם מצינו לאמוראים שנחלקו על לאו שבכללות מה בכך כיון דליכא תנא דסובר דלוקין ואין סברה לומר דתנא דידן סובר דלוקין עליו דא"כ יקשה על מי שאומר דאין לוקין וכו' יעו"ש שאר דבריו.
ואני הדיוט לא זכיתי להבינו בכל דבריו אלו חדא במ"ש כי הן אמת שמצינו אמוראים אבל תנא לא מצינו והמה דברים תמוהים דאי לא מצינו תנא דיסבור דלוקין אלאו שבכללות והוא מוסכם מכל התנאים איך איכא אמורא דסובר דלוקין נגד כולהו תנאי ואיך הש"ס לא קא מותיב אמאן דאמר לוקין כיון דליכא תנא דיסבור הכי וכדרך הש"ס בכל מקום כידוע אלא ודאי דידיע לש"ס דאיכא מאן דסבר הכי דלוקין אלאו שבכללות ומשו"ה לא מותיב הש"ס אמאן דאמר לוקין מהברייתא דאמרו דאין לוקין דידע דאיכא תנא דסבר דלוקין ועיין בחידושי בפ"א מהל' איסורי מזבח ה"ד מה שאכתוב.
גם מ"ש ואין סברא לומר דתנא דידן וכו' דא"כ יקשה וכו' לא באתי לכונתו דהן עוד היום נחזי אנן דכיון דאמרינן דכולהו תנאי הכי סבירא להו דאין לוקין א"כ איך חד מהני אמוראי סברי דלקי ואיך הש"ס לא מותיב ליה וכן איני מבין לכל מ"ש אח"כ בזה דבזמן רב דימי לא היה עדיין מחלוקת זה וכו' ואתמהא דכיון שהוא מוסכם דאין לוקין איך יבא אח"כ האמורא ויחלוק על דבר מוסכם.
ולעיקר הקושיא של הרב אחיו אחר נשיקת ידיו ורגליו לא קשיא דאינו ענין לאו שבכללות דילן לההיא דפסחים וכמ"ש התוס' בסוגיין דף ס"ג ד"ה על כולן אינו לוקה ואפי' למ"ד בסוף פרק כל שעה דלקי אנא ומבושל הנהו מפרשי טפי מקרא דלא תעבדם וכו' עכ"ל הרי דאין עניינם אחד וז"ל הרשב"א סי' קמ"א ומיהו הדברים עתיקים שענין לאו שבכללות בש"ס אינו כולו על צד אחד אלא יש שכולן מודים בו שאין לוקין עליו כההיא דסנהדרין המגפף וכו' ויש לוקין עליו על דעת רבא בתמורה גבי המעלה אברים וכו' ויש שנחלקו בהן אביי ורבא בנא ובמבושל וכו' יעו"ש הבאתי לשונו בפ"א מאסורי מזבח ה"ד ושוב ראיתי שם בסמוך שתירץ כדברי משם הרב אחיו ז"ל ושפיר דחי ליה רב החבי"ב מדבריו בספר המצות בשרש הט' שכתב שאביי שאמר שלוקין אלאו שבכללות אלאו דכי אם צלי אש קאמר שהוא לאו שבכללות שהוא דומה ללאו דלא תאכלו על הדם וכו' יעו"ש נמצא דאין תירוץ זה מועיל לדעת רבינו שכבר כתב שאין דעתו מסכים עם התוס' והרשב"א.
ומ"מ י"ל דאף דכתב כן בסה"מ לא דק בזה כי אינו יוצא מזה לענין דינא כי כבר כתב הוא ז"ל שם דסברת אביי נדחה ולא כתב כן בדקדוק ואה"נ דסובר דיש לחלק בין הא דמגפף וכו' לההיא דנא ומבושל וכמ"ש התוס' כאן והרשב"א ואזלא ההיא ש"ס דפסחים עם פי' רש"י ומוכרח הוא כן דאל"כ קשה כאן בסנהדרין כמו שהרגישו בתוס' ויעו"ש בספר יד מלאכי כללי הרמב"ם סי' כ"ג כדברינו ונמצא א"כ תירוץ הרב אחיו נכון ועיין בפרטים אלו בחידושי הלכות קרבן פסח פ"ח ה"ד וה"ו.
עוד כתב מרן וז"ל דגלי קרא בנשבע לשם שהוא לוקה וכו' ה"ה בנשבע לשם ע"ז עכ"ל והקשה עליו שם בדינא דחיי לאוין דמה ענין נשבע בשם ע"ז לנשבע לשוא דנשבע לשוא חייב מלקות משום מוציא שם שמים לבטלה וכו' אבל בנשבע בשם ע"ז דליכא האי טעמא למה ילקה אי ליכא מעשה אלו דבריו.
ולענ"ד כונת מרן פשוטה לומר דכי היכי דבהזכרת ה' יהיה מה שיהיה או לשוא או לשקר חשיבא כל כך ללקות אף דהוא ענין דאין בו מעשה א"כ גם בנשבע לע"ז חשיבא האזכרה כ"כ דאף דליכא מעשה לוקה עליה ורצה ללמוד דהאזכרה חשיבא מעשה ללקות ומה לי איסור הזכרה מכח שם שמים לבטלה ומה לי איסור הזכרה מכח שם אלהים אחרים לא תזכירו דרבינו ס"ל דהזכרת שם שמים לבטלה הוי דאורייתא.
והלח"מ הל' סנהדרין פי"ט ה"ד כתב לישב דברי רבינו ממה שהקשה לו מרן וז"ל דמ"ש רבינו דלוקה הוא בעשה מעשה וכגון שנשבע שלא אוכל ואכל כדאמרינן פ"ק דתמורה גבי חוץ מנשבע ומימר היכי דמי אי דאמר שבועה שלא אוכל ואכל מעשה עשה אלו תורף דבריו והחבי"ב בדינא דחיי שם כתב עליו ולא הבינותי דבריו וכו' שאני התם בנשבע לשם ה' שלא יאכל אין האיסור במה שנשבע אלא במה שנשבע לשקר ולא קיים שבועתו ובשעת השבועה עדיין לא עשה איסור משו"ה חשיב לאו שיש בו מעשה אבל בנשבע לשם ע"ז האיסור הוא משום שנשבע בשם אלהים אחרים בין יאכל בין לא יאכל ובשעת השבועה עבר האיסור ומה שאכל אח"כ ועשה מעשה לא מקרי מעשה לענין שיקרא לאו שיש בו מעשה אלו תורף דבריו.
ולענ"ד עניינם אחד דומה בדומה דכשם שאסור להזכיר שם ע"ז כך אסור להזכיר שם שמים לבטלה מדאורייתא ואפי' ברכה לבטלה רובא דרברבתא סברי שהוא דאורייתא בלאו דלא תשא וכו' וא"כ כשמזכיר שם שמים לבטלה בלא מעשה איכא איסורא דאורייתא ובעבד מעשה אח"כ מכח השבועה לקי מכח השבועה וא"כ ה"ה בנשבע בשם ע"ז אם לא עשה מעשה ליכא אלא איסורא דאורייתא ברם אי עשה מעשה מכח השבועה שנשבע על שם ע"ז לקי והוי דומה בדומה ועיין להלח"מ עוד שם בהל' סנהדרין במה שתמה על רבינו במנין הלוקין שמנה והצריך עיון. וראיתי להרב מרכבת המשנה שתמה אדרבא על הלח"מ וכתב שרבינו לא מנאן אלא ללאו אחד כמו שיראה המונה יעו"ש אלו דבריו והגדתי היום שלא ידעתי למונם ולא מצאתי דבר חדש אלא כמ"ש הלח"מ ומי יתן ידעתי כונתו בזה.


מעבר לתחילת הדף
Information.svg

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain).

אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.