יצחק ירנן/אבל/יד

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

יצחק ירנן ‏ אבל יד

ט

מבטלין תלמוד תורה וכו' עד סוף הל' י"א. ונראה לפרש כוונתו כי לכאורה דבריו סתומים והן קדם נציע סוגיית כתובות דף י"ז ת"ר מבטלין ת"ת להוצאת המת וכו' במה דברים אמורים כשאין עמו כל צרכו אבל יש עמו כל צרכו לא וכמה כל צרכו אמר ר' שמואל אמר רב תריסר אלפי גברי וכו' ר' יוחנן אמר נטילתה כנתינתה מה נתינתה בשישים ריבוא אף נטילתה כן והני מילי למאן דקרי ותני אבל למאן דמתני לית ליה שיעורא והתוס' ד"ה להוצאת המת כתבו דבשעת הוצאת המת מבטלין ת"ת בין לת"ח בין לכל אדם דלאותה שעה לא שנא שהקשו דהכא קאמר מבטלין ת"ת והתם קאמר אפי' למלאכה אי איכא חברותא אין מבטלין ואין לחלק מהכא להתם בין ת"ח לשאינו ת"ח דסתם מת קאמר הכא ותירצו דהכא איירי בשעת הוצאת המת דכולם שוין והתם שלא בשעת הוצאת המת דהיינו בשאר צרכי קבורה אי איכא חברותא אין מתבטלין אפי' ממלאכה ובפ' אלו מגלחין דף כ"ז ביארו יותר דלת"ח בית מדרשו בטל אף שלא בשעת הוצאתו ובאינו ת"ח שלא בשעת הוצאתו אין מבטלין אלא ממלאכה ואי איכא חברותא אף ממלאכה אין מתבטלין ולפי האמור מדבריהם קשה מ"ש שמעינן דלמאן דלא קרי ותני אין מבטלין אם יש לו מתעסקין כדי קבורה וכו' והוי היפך מ"ש בעצמם דליכא הפרש בשעת הוצאת בין ת"ח לעם הארץ וצריך לדחוק דמ"ש הכי וממילא וכו' לא קאי לשעת הוצאה אף דקיימי אינהו ור' יוחנן על דברי הברייתא דקאמרה להוצאת המת והיינו ממש שעת הוצאתו כמ"ש בד"ה להוצאת המת אלא לשלא בשעת הוצאתו דכל דלא קרי ותני דיי בכדי צורך קבורתו אבל מלאכה מבטלין וכל זה הוא לשיטת רבי יוחנן דאמר נטילתה כנתינתה דזה דוקא בת"ח אבל בשאינו ת"ח כל דאיכא צרכו דיי דלרב שמואל משמיה דרב דאמר תריסר אלפי גברי כל אדם שוין ונמצא פליגי רב ושמואל משמיה דרב עם ר' יוחנן דלשמואל כולן שוין ולר"י יש הפרש בין ת"ח לשאינו ת"ח.
אך קשה דלפי האמור צ"ל דר' יוחנן איירי בשלא בשעת הוצאתו דאילו בשעת הוצאתו כולן שוין אף מי שאינו ת"ח וא"כ איך קאמר ר"י נטילתה כנתינתה על מאי דתני בברייתא במה דברים אמורים בשאין עמו כל צרכו וכו' וקאמר עלה א"ר שמואל וכו' תריסר וכו' וקאמר עלה ר"י נטילתה כנתינתה והאי הבמה דברים אמורים נשנה אחרי מבטלין ת"ת להוצאת המת והאי להוצאת המת פי' הוא בשעת הוצאתו והיינו בין ת"ח בין שאינו ת"ח וא"כ הבד"א קאי על שעת הוצאתו ואהא מפרש ר"י נטילתה כנתינתה וממילא הוא דשמעינן דכל דלא קרי ותני די בכדי צורך קבורתו והא בשעת הוצאתו ליכא הפרש ביניהם והכל מתבטלין וקושיא זאת קשה גם להרא"ש דבתחילת דבריו כתב כדכתבו התוס' בד"ה להוצאת המת מכח ההיא דמועד קטן דהכא איירי בשעת הוצאה ואח"כ כתב הא דרב אחאי יעו"ש ובלא"ה קשה על הרא"ש שהביא הא דר"ש משמיה דרב דהיינו תריסר וכו' והא דר"י דנטילתה כנתינתה ואינהו פליגי אהדדי דלרב הכל שוין וצרכו היינו תריסר וכו' ולר"י בת"ח הם שישים ריבוא ובשאר אדם היינו כדי קבורה באופן דהכל מגומגם ואפשר דס"ל להרא"ש דלא פליגי רב עם ר"י והכי פירושא דברייתא לשמואל מבטלין ת"ת להוצאת המת והיינו אפי' אינו ת"ח שעת ההוצאה שוין והיינו דוקא כשאין עמו כל צרכו אבל יש עמו כל צרכו לא וכמה כל צרכו תריסר וכו' ור"י אמר שישים ריבוא כלומר הא דכל צרכו דברייתא ופי' שמואל תריסר [וכו'] הוא בשאר כל אדם אבל בת"ח הוא ס' ריבוא והיינו בין בשעת הוצאה בין שלא בשעת הוצאה אבל בשאר אדם שלא בשעת הוצאה כל דאיכא צורך קבורה דיי אמנם אכתי קשה מה שהביא הא דרב אחאי שסותר לזה ועוד ממ"ש בפרק ואלו מגלחין דגם בת"ח דוקא בשעת הוצאתו אבל שלא בשעת הוצאה לא אלא דוקא בית מדרשו וממ"ש בכתובות ברירנא דלכל אדם בשעת הוצאה מבטלין ת"ת ולת"ח גם שלא בשעת הוצאה.
ונראה דמ"ש במועד קטן הוא דמבטלין תלמוד תורה למאן דקרי ותני ובשעת הוצאה אבל דלא קרי ותני גם בשעת הוצאה לא אמנם מלאכה אסורה אפי' כשאינו ת"ח ואי איכא חברותא אף מלאכה שרי ובשעת הוצאה אף דאיכא חברותא אסור במלאכה וא"כ שפיר מישב דההיא דמו"ק מת בעיר כל בני העיר אסורים הוא באינו בן תורה אבל בכתובות דקאמר מבטלין ת"ת הוא בת"ח והכל איירי בשעת הוצאה אלא דבת"ח איכא ג"כ ביטול תורה ובעם הארץ ביטול מלאכה אלא דבהאי ביטול מלאכה איכא הפרש דבשעת הוצאה אף דאיכא חברותא אסור ושלא בשעת הוצאה אי איכא חברותא שרי ולפי"ז דברי רב אחאי מוקי להו בשעת הוצאה כפשטן והשתא מתבררין דבריו בכתובות דלאו שהרגיש מהכא להתם אלא דקא מפרש דההיא דמו"ק לא איירי בשעת הוצאה דבשעת הוצאה ליכא לפלוגי בין איכא חברותא אלא לעולם בטלים מעבודתם ושוב כתב הא דרב אחאי דאפי' בשעת הוצאה ביטול תורה ליכא לע"ה אלא בת"ח ובשעת הוצאה.
ולפי"ז כן צריך לפרש דברי התוס' בכתובות דמ"ש אבל בשעת הוצאה כולם צריכים לבא היינו דליבטלו ממלאכה אבל מלימודם שאני אם הוא בן תורה לאינו בן תורה כמ"ש אח"כ על שם רב אחאי אף שאין זה פשט דבריהם ועיין בזהב שיבה [למוהר"ש אלגאזי] דף קע"ה ומ"ש התוס' במועד קטן לפי דברינו כך צריך לפרשם משמע דבת"ת שרי כלומר דהכא איירי באינו בן תורה ולא אסר בת"ת אלא חכם שמת בית מדרשו בטל וכן בשעת הוצאה כל בתי מדרשות אף שאינו לומד הוא שם אבל לעולם ביטול תורה ליכא אלא לת"ח ובשעת הוצאה למדרשים אחרים ולבית המדרש שלו גם שלא בשעת הוצאה ולפי האמור הכי פירושא דש"ס מבטלין ת"ת להוצאת המת דהיינו ת"ח דוקא והיינו בדליכא כל צרכו וכמה כל צרכו תריסר וכו' ור' יוחנן אמר שישים ריבוא וכו' אך קשה איך הביא הרא"ש הא דתריסר והא דר"י דפליגי אהדדי.
וזה נראה דעת רבינו ג"כ דלת"ח דוקא בשעת הוצאה מבטלין ת"ת והיינו בדליכא כל צרכו וכל צרכו היינו שישים רבוא ולשאר אדם ליכא איסורא אלא במלאכה ולכן העתיק תחילה הברייתא ושוב פרשה דאיירי בת"ח דביה דוקא איכא ביטול תורה בהוצאתו וכל צרכו הוא ס' רבוא ודין דשאר אדם לחוד דאסור במלאכה אלא דהוא מגומגם דהו"ל לאסוקי תחילה דין ת"ח ואח"כ דין עם הארץ וגם למה סתם ואח"כ פירש.
וחכם בני יצ"ו פירש בדברי רבינו דס"ל דכל אדם שוין בזה בדין הוצאה דלכל מת אדם מבטלין בהוצאתו וכלישנא דברייתא דתני סתמא מבטלין ת"ת להוצאת המת דכל מת במשמע ושוב פי' הברייתא דהיינו דוקא בשאין שם כל צרכו וכו' וכמה כל צרכו ופי' רש"י תריסר וכו' דהיינו כל אדם זהו צרכו וע"ז בא ר' יוחנן ואמר נטילתה כנתינתה כלומר לא כר' שמואל דפירש דצרכו של כל אדם בשוה דהיינו תריסר וכו' בין לת"ח בין לכל אדם אלא ת"ח שאני דנטילתה כנתינתה וצרכו של ת"ח הוא שישים רבוא וע"ז מחלק עוד ות"ח שאמרנו שצרכו הוא ס' רבוא הוא מאן דקרי ותני אבל מאן דמתני לית ליה שיעורא ומבטלין הכל ת"ת להוצאת מת ת"ח דמתני.
והנה כל זה הוא לענין ביטול תורה בהוצאת המת אבל לענין ביטול מלאכה כדי להתעסק בצורך קבורתו וגם להוצאת המת כולן שוין וכולן בטלין ממלאכתם כשיש מת בעיר וזהו מ"ש במועד קטן מת בעיר כולן בטלין ממלאכתם אלא דלענין ביטול מלאכה יש חילוק בין איכא חברותא לליכא כמ"ש שם במו"ק.
והשתא מש"ה רבינו תחילה הביא הברייתא סתמית מבטלין ת"ת להוצאת המת עד כדי צרכו דבזה כל אדם שוין וסמך לו דין איסור עשית מלאכה כשיש מת בעיר דבזה ג"כ כל אדם שוין ושוב כתב דת"ח שמת דלהוצאתו צריך שישים רבוא וכל שלא יש ס' רבוא מבטלין ת"ת דצרכו היינו ס' רבוא וכר' יוחנן דהלכתא כוותיה ואם היה מלמד לאחרים הכל מבטלין ת"ת להוצאתו דלית ליה שיעורא. אלא שעדיין נשאר לנו גמגום בדברי רבינו דלא ביאר שיעור דכל צרכו מהו ועיין בלח"מ ודו"ק.

י

מבטלין תלמוד תורה וכו' עד סוף הל' י"א. ונראה לפרש כוונתו כי לכאורה דבריו סתומים והן קדם נציע סוגיית כתובות דף י"ז ת"ר מבטלין ת"ת להוצאת המת וכו' במה דברים אמורים כשאין עמו כל צרכו אבל יש עמו כל צרכו לא וכמה כל צרכו אמר ר' שמואל אמר רב תריסר אלפי גברי וכו' ר' יוחנן אמר נטילתה כנתינתה מה נתינתה בשישים ריבוא אף נטילתה כן והני מילי למאן דקרי ותני אבל למאן דמתני לית ליה שיעורא והתוס' ד"ה להוצאת המת כתבו דבשעת הוצאת המת מבטלין ת"ת בין לת"ח בין לכל אדם דלאותה שעה לא שנא שהקשו דהכא קאמר מבטלין ת"ת והתם קאמר אפי' למלאכה אי איכא חברותא אין מבטלין ואין לחלק מהכא להתם בין ת"ח לשאינו ת"ח דסתם מת קאמר הכא ותירצו דהכא איירי בשעת הוצאת המת דכולם שוין והתם שלא בשעת הוצאת המת דהיינו בשאר צרכי קבורה אי איכא חברותא אין מתבטלין אפי' ממלאכה ובפ' אלו מגלחין דף כ"ז ביארו יותר דלת"ח בית מדרשו בטל אף שלא בשעת הוצאתו ובאינו ת"ח שלא בשעת הוצאתו אין מבטלין אלא ממלאכה ואי איכא חברותא אף ממלאכה אין מתבטלין ולפי האמור מדבריהם קשה מ"ש שמעינן דלמאן דלא קרי ותני אין מבטלין אם יש לו מתעסקין כדי קבורה וכו' והוי היפך מ"ש בעצמם דליכא הפרש בשעת הוצאת בין ת"ח לעם הארץ וצריך לדחוק דמ"ש הכי וממילא וכו' לא קאי לשעת הוצאה אף דקיימי אינהו ור' יוחנן על דברי הברייתא דקאמרה להוצאת המת והיינו ממש שעת הוצאתו כמ"ש בד"ה להוצאת המת אלא לשלא בשעת הוצאתו דכל דלא קרי ותני דיי בכדי צורך קבורתו אבל מלאכה מבטלין וכל זה הוא לשיטת רבי יוחנן דאמר נטילתה כנתינתה דזה דוקא בת"ח אבל בשאינו ת"ח כל דאיכא צרכו דיי דלרב שמואל משמיה דרב דאמר תריסר אלפי גברי כל אדם שוין ונמצא פליגי רב ושמואל משמיה דרב עם ר' יוחנן דלשמואל כולן שוין ולר"י יש הפרש בין ת"ח לשאינו ת"ח.
אך קשה דלפי האמור צ"ל דר' יוחנן איירי בשלא בשעת הוצאתו דאילו בשעת הוצאתו כולן שוין אף מי שאינו ת"ח וא"כ איך קאמר ר"י נטילתה כנתינתה על מאי דתני בברייתא במה דברים אמורים בשאין עמו כל צרכו וכו' וקאמר עלה א"ר שמואל וכו' תריסר וכו' וקאמר עלה ר"י נטילתה כנתינתה והאי הבמה דברים אמורים נשנה אחרי מבטלין ת"ת להוצאת המת והאי להוצאת המת פי' הוא בשעת הוצאתו והיינו בין ת"ח בין שאינו ת"ח וא"כ הבד"א קאי על שעת הוצאתו ואהא מפרש ר"י נטילתה כנתינתה וממילא הוא דשמעינן דכל דלא קרי ותני די בכדי צורך קבורתו והא בשעת הוצאתו ליכא הפרש ביניהם והכל מתבטלין וקושיא זאת קשה גם להרא"ש דבתחילת דבריו כתב כדכתבו התוס' בד"ה להוצאת המת מכח ההיא דמועד קטן דהכא איירי בשעת הוצאה ואח"כ כתב הא דרב אחאי יעו"ש ובלא"ה קשה על הרא"ש שהביא הא דר"ש משמיה דרב דהיינו תריסר וכו' והא דר"י דנטילתה כנתינתה ואינהו פליגי אהדדי דלרב הכל שוין וצרכו היינו תריסר וכו' ולר"י בת"ח הם שישים ריבוא ובשאר אדם היינו כדי קבורה באופן דהכל מגומגם ואפשר דס"ל להרא"ש דלא פליגי רב עם ר"י והכי פירושא דברייתא לשמואל מבטלין ת"ת להוצאת המת והיינו אפי' אינו ת"ח שעת ההוצאה שוין והיינו דוקא כשאין עמו כל צרכו אבל יש עמו כל צרכו לא וכמה כל צרכו תריסר וכו' ור"י אמר שישים ריבוא כלומר הא דכל צרכו דברייתא ופי' שמואל תריסר [וכו'] הוא בשאר כל אדם אבל בת"ח הוא ס' ריבוא והיינו בין בשעת הוצאה בין שלא בשעת הוצאה אבל בשאר אדם שלא בשעת הוצאה כל דאיכא צורך קבורה דיי אמנם אכתי קשה מה שהביא הא דרב אחאי שסותר לזה ועוד ממ"ש בפרק ואלו מגלחין דגם בת"ח דוקא בשעת הוצאתו אבל שלא בשעת הוצאה לא אלא דוקא בית מדרשו וממ"ש בכתובות ברירנא דלכל אדם בשעת הוצאה מבטלין ת"ת ולת"ח גם שלא בשעת הוצאה.
ונראה דמ"ש במועד קטן הוא דמבטלין תלמוד תורה למאן דקרי ותני ובשעת הוצאה אבל דלא קרי ותני גם בשעת הוצאה לא אמנם מלאכה אסורה אפי' כשאינו ת"ח ואי איכא חברותא אף מלאכה שרי ובשעת הוצאה אף דאיכא חברותא אסור במלאכה וא"כ שפיר מישב דההיא דמו"ק מת בעיר כל בני העיר אסורים הוא באינו בן תורה אבל בכתובות דקאמר מבטלין ת"ת הוא בת"ח והכל איירי בשעת הוצאה אלא דבת"ח איכא ג"כ ביטול תורה ובעם הארץ ביטול מלאכה אלא דבהאי ביטול מלאכה איכא הפרש דבשעת הוצאה אף דאיכא חברותא אסור ושלא בשעת הוצאה אי איכא חברותא שרי ולפי"ז דברי רב אחאי מוקי להו בשעת הוצאה כפשטן והשתא מתבררין דבריו בכתובות דלאו שהרגיש מהכא להתם אלא דקא מפרש דההיא דמו"ק לא איירי בשעת הוצאה דבשעת הוצאה ליכא לפלוגי בין איכא חברותא אלא לעולם בטלים מעבודתם ושוב כתב הא דרב אחאי דאפי' בשעת הוצאה ביטול תורה ליכא לע"ה אלא בת"ח ובשעת הוצאה.
ולפי"ז כן צריך לפרש דברי התוס' בכתובות דמ"ש אבל בשעת הוצאה כולם צריכים לבא היינו דליבטלו ממלאכה אבל מלימודם שאני אם הוא בן תורה לאינו בן תורה כמ"ש אח"כ על שם רב אחאי אף שאין זה פשט דבריהם ועיין בזהב שיבה [למוהר"ש אלגאזי] דף קע"ה ומ"ש התוס' במועד קטן לפי דברינו כך צריך לפרשם משמע דבת"ת שרי כלומר דהכא איירי באינו בן תורה ולא אסר בת"ת אלא חכם שמת בית מדרשו בטל וכן בשעת הוצאה כל בתי מדרשות אף שאינו לומד הוא שם אבל לעולם ביטול תורה ליכא אלא לת"ח ובשעת הוצאה למדרשים אחרים ולבית המדרש שלו גם שלא בשעת הוצאה ולפי האמור הכי פירושא דש"ס מבטלין ת"ת להוצאת המת דהיינו ת"ח דוקא והיינו בדליכא כל צרכו וכמה כל צרכו תריסר וכו' ור' יוחנן אמר שישים ריבוא וכו' אך קשה איך הביא הרא"ש הא דתריסר והא דר"י דפליגי אהדדי.
וזה נראה דעת רבינו ג"כ דלת"ח דוקא בשעת הוצאה מבטלין ת"ת והיינו בדליכא כל צרכו וכל צרכו היינו שישים רבוא ולשאר אדם ליכא איסורא אלא במלאכה ולכן העתיק תחילה הברייתא ושוב פרשה דאיירי בת"ח דביה דוקא איכא ביטול תורה בהוצאתו וכל צרכו הוא ס' רבוא ודין דשאר אדם לחוד דאסור במלאכה אלא דהוא מגומגם דהו"ל לאסוקי תחילה דין ת"ח ואח"כ דין עם הארץ וגם למה סתם ואח"כ פירש.
וחכם בני יצ"ו פירש בדברי רבינו דס"ל דכל אדם שוין בזה בדין הוצאה דלכל מת אדם מבטלין בהוצאתו וכלישנא דברייתא דתני סתמא מבטלין ת"ת להוצאת המת דכל מת במשמע ושוב פי' הברייתא דהיינו דוקא בשאין שם כל צרכו וכו' וכמה כל צרכו ופי' רש"י תריסר וכו' דהיינו כל אדם זהו צרכו וע"ז בא ר' יוחנן ואמר נטילתה כנתינתה כלומר לא כר' שמואל דפירש דצרכו של כל אדם בשוה דהיינו תריסר וכו' בין לת"ח בין לכל אדם אלא ת"ח שאני דנטילתה כנתינתה וצרכו של ת"ח הוא שישים רבוא וע"ז מחלק עוד ות"ח שאמרנו שצרכו הוא ס' רבוא הוא מאן דקרי ותני אבל מאן דמתני לית ליה שיעורא ומבטלין הכל ת"ת להוצאת מת ת"ח דמתני.
והנה כל זה הוא לענין ביטול תורה בהוצאת המת אבל לענין ביטול מלאכה כדי להתעסק בצורך קבורתו וגם להוצאת המת כולן שוין וכולן בטלין ממלאכתם כשיש מת בעיר וזהו מ"ש במועד קטן מת בעיר כולן בטלין ממלאכתם אלא דלענין ביטול מלאכה יש חילוק בין איכא חברותא לליכא כמ"ש שם במו"ק.
והשתא מש"ה רבינו תחילה הביא הברייתא סתמית מבטלין ת"ת להוצאת המת עד כדי צרכו דבזה כל אדם שוין וסמך לו דין איסור עשית מלאכה כשיש מת בעיר דבזה ג"כ כל אדם שוין ושוב כתב דת"ח שמת דלהוצאתו צריך שישים רבוא וכל שלא יש ס' רבוא מבטלין ת"ת דצרכו היינו ס' רבוא וכר' יוחנן דהלכתא כוותיה ואם היה מלמד לאחרים הכל מבטלין ת"ת להוצאתו דלית ליה שיעורא. אלא שעדיין נשאר לנו גמגום בדברי רבינו דלא ביאר שיעור דכל צרכו מהו ועיין בלח"מ ודו"ק.

יא

מבטלין תלמוד תורה וכו' עד סוף הל' י"א. ונראה לפרש כוונתו כי לכאורה דבריו סתומים והן קדם נציע סוגיית כתובות דף י"ז ת"ר מבטלין ת"ת להוצאת המת וכו' במה דברים אמורים כשאין עמו כל צרכו אבל יש עמו כל צרכו לא וכמה כל צרכו אמר ר' שמואל אמר רב תריסר אלפי גברי וכו' ר' יוחנן אמר נטילתה כנתינתה מה נתינתה בשישים ריבוא אף נטילתה כן והני מילי למאן דקרי ותני אבל למאן דמתני לית ליה שיעורא והתוס' ד"ה להוצאת המת כתבו דבשעת הוצאת המת מבטלין ת"ת בין לת"ח בין לכל אדם דלאותה שעה לא שנא שהקשו דהכא קאמר מבטלין ת"ת והתם קאמר אפי' למלאכה אי איכא חברותא אין מבטלין ואין לחלק מהכא להתם בין ת"ח לשאינו ת"ח דסתם מת קאמר הכא ותירצו דהכא איירי בשעת הוצאת המת דכולם שוין והתם שלא בשעת הוצאת המת דהיינו בשאר צרכי קבורה אי איכא חברותא אין מתבטלין אפי' ממלאכה ובפ' אלו מגלחין דף כ"ז ביארו יותר דלת"ח בית מדרשו בטל אף שלא בשעת הוצאתו ובאינו ת"ח שלא בשעת הוצאתו אין מבטלין אלא ממלאכה ואי איכא חברותא אף ממלאכה אין מתבטלין ולפי האמור מדבריהם קשה מ"ש שמעינן דלמאן דלא קרי ותני אין מבטלין אם יש לו מתעסקין כדי קבורה וכו' והוי היפך מ"ש בעצמם דליכא הפרש בשעת הוצאת בין ת"ח לעם הארץ וצריך לדחוק דמ"ש הכי וממילא וכו' לא קאי לשעת הוצאה אף דקיימי אינהו ור' יוחנן על דברי הברייתא דקאמרה להוצאת המת והיינו ממש שעת הוצאתו כמ"ש בד"ה להוצאת המת אלא לשלא בשעת הוצאתו דכל דלא קרי ותני דיי בכדי צורך קבורתו אבל מלאכה מבטלין וכל זה הוא לשיטת רבי יוחנן דאמר נטילתה כנתינתה דזה דוקא בת"ח אבל בשאינו ת"ח כל דאיכא צרכו דיי דלרב שמואל משמיה דרב דאמר תריסר אלפי גברי כל אדם שוין ונמצא פליגי רב ושמואל משמיה דרב עם ר' יוחנן דלשמואל כולן שוין ולר"י יש הפרש בין ת"ח לשאינו ת"ח.
אך קשה דלפי האמור צ"ל דר' יוחנן איירי בשלא בשעת הוצאתו דאילו בשעת הוצאתו כולן שוין אף מי שאינו ת"ח וא"כ איך קאמר ר"י נטילתה כנתינתה על מאי דתני בברייתא במה דברים אמורים בשאין עמו כל צרכו וכו' וקאמר עלה א"ר שמואל וכו' תריסר וכו' וקאמר עלה ר"י נטילתה כנתינתה והאי הבמה דברים אמורים נשנה אחרי מבטלין ת"ת להוצאת המת והאי להוצאת המת פי' הוא בשעת הוצאתו והיינו בין ת"ח בין שאינו ת"ח וא"כ הבד"א קאי על שעת הוצאתו ואהא מפרש ר"י נטילתה כנתינתה וממילא הוא דשמעינן דכל דלא קרי ותני די בכדי צורך קבורתו והא בשעת הוצאתו ליכא הפרש ביניהם והכל מתבטלין וקושיא זאת קשה גם להרא"ש דבתחילת דבריו כתב כדכתבו התוס' בד"ה להוצאת המת מכח ההיא דמועד קטן דהכא איירי בשעת הוצאה ואח"כ כתב הא דרב אחאי יעו"ש ובלא"ה קשה על הרא"ש שהביא הא דר"ש משמיה דרב דהיינו תריסר וכו' והא דר"י דנטילתה כנתינתה ואינהו פליגי אהדדי דלרב הכל שוין וצרכו היינו תריסר וכו' ולר"י בת"ח הם שישים ריבוא ובשאר אדם היינו כדי קבורה באופן דהכל מגומגם ואפשר דס"ל להרא"ש דלא פליגי רב עם ר"י והכי פירושא דברייתא לשמואל מבטלין ת"ת להוצאת המת והיינו אפי' אינו ת"ח שעת ההוצאה שוין והיינו דוקא כשאין עמו כל צרכו אבל יש עמו כל צרכו לא וכמה כל צרכו תריסר וכו' ור"י אמר שישים ריבוא כלומר הא דכל צרכו דברייתא ופי' שמואל תריסר [וכו'] הוא בשאר כל אדם אבל בת"ח הוא ס' ריבוא והיינו בין בשעת הוצאה בין שלא בשעת הוצאה אבל בשאר אדם שלא בשעת הוצאה כל דאיכא צורך קבורה דיי אמנם אכתי קשה מה שהביא הא דרב אחאי שסותר לזה ועוד ממ"ש בפרק ואלו מגלחין דגם בת"ח דוקא בשעת הוצאתו אבל שלא בשעת הוצאה לא אלא דוקא בית מדרשו וממ"ש בכתובות ברירנא דלכל אדם בשעת הוצאה מבטלין ת"ת ולת"ח גם שלא בשעת הוצאה.
ונראה דמ"ש במועד קטן הוא דמבטלין תלמוד תורה למאן דקרי ותני ובשעת הוצאה אבל דלא קרי ותני גם בשעת הוצאה לא אמנם מלאכה אסורה אפי' כשאינו ת"ח ואי איכא חברותא אף מלאכה שרי ובשעת הוצאה אף דאיכא חברותא אסור במלאכה וא"כ שפיר מישב דההיא דמו"ק מת בעיר כל בני העיר אסורים הוא באינו בן תורה אבל בכתובות דקאמר מבטלין ת"ת הוא בת"ח והכל איירי בשעת הוצאה אלא דבת"ח איכא ג"כ ביטול תורה ובעם הארץ ביטול מלאכה אלא דבהאי ביטול מלאכה איכא הפרש דבשעת הוצאה אף דאיכא חברותא אסור ושלא בשעת הוצאה אי איכא חברותא שרי ולפי"ז דברי רב אחאי מוקי להו בשעת הוצאה כפשטן והשתא מתבררין דבריו בכתובות דלאו שהרגיש מהכא להתם אלא דקא מפרש דההיא דמו"ק לא איירי בשעת הוצאה דבשעת הוצאה ליכא לפלוגי בין איכא חברותא אלא לעולם בטלים מעבודתם ושוב כתב הא דרב אחאי דאפי' בשעת הוצאה ביטול תורה ליכא לע"ה אלא בת"ח ובשעת הוצאה.
ולפי"ז כן צריך לפרש דברי התוס' בכתובות דמ"ש אבל בשעת הוצאה כולם צריכים לבא היינו דליבטלו ממלאכה אבל מלימודם שאני אם הוא בן תורה לאינו בן תורה כמ"ש אח"כ על שם רב אחאי אף שאין זה פשט דבריהם ועיין בזהב שיבה [למוהר"ש אלגאזי] דף קע"ה ומ"ש התוס' במועד קטן לפי דברינו כך צריך לפרשם משמע דבת"ת שרי כלומר דהכא איירי באינו בן תורה ולא אסר בת"ת אלא חכם שמת בית מדרשו בטל וכן בשעת הוצאה כל בתי מדרשות אף שאינו לומד הוא שם אבל לעולם ביטול תורה ליכא אלא לת"ח ובשעת הוצאה למדרשים אחרים ולבית המדרש שלו גם שלא בשעת הוצאה ולפי האמור הכי פירושא דש"ס מבטלין ת"ת להוצאת המת דהיינו ת"ח דוקא והיינו בדליכא כל צרכו וכמה כל צרכו תריסר וכו' ור' יוחנן אמר שישים ריבוא וכו' אך קשה איך הביא הרא"ש הא דתריסר והא דר"י דפליגי אהדדי.
וזה נראה דעת רבינו ג"כ דלת"ח דוקא בשעת הוצאה מבטלין ת"ת והיינו בדליכא כל צרכו וכל צרכו היינו שישים רבוא ולשאר אדם ליכא איסורא אלא במלאכה ולכן העתיק תחילה הברייתא ושוב פרשה דאיירי בת"ח דביה דוקא איכא ביטול תורה בהוצאתו וכל צרכו הוא ס' רבוא ודין דשאר אדם לחוד דאסור במלאכה אלא דהוא מגומגם דהו"ל לאסוקי תחילה דין ת"ח ואח"כ דין עם הארץ וגם למה סתם ואח"כ פירש.
וחכם בני יצ"ו פירש בדברי רבינו דס"ל דכל אדם שוין בזה בדין הוצאה דלכל מת אדם מבטלין בהוצאתו וכלישנא דברייתא דתני סתמא מבטלין ת"ת להוצאת המת דכל מת במשמע ושוב פי' הברייתא דהיינו דוקא בשאין שם כל צרכו וכו' וכמה כל צרכו ופי' רש"י תריסר וכו' דהיינו כל אדם זהו צרכו וע"ז בא ר' יוחנן ואמר נטילתה כנתינתה כלומר לא כר' שמואל דפירש דצרכו של כל אדם בשוה דהיינו תריסר וכו' בין לת"ח בין לכל אדם אלא ת"ח שאני דנטילתה כנתינתה וצרכו של ת"ח הוא שישים רבוא וע"ז מחלק עוד ות"ח שאמרנו שצרכו הוא ס' רבוא הוא מאן דקרי ותני אבל מאן דמתני לית ליה שיעורא ומבטלין הכל ת"ת להוצאת מת ת"ח דמתני.
והנה כל זה הוא לענין ביטול תורה בהוצאת המת אבל לענין ביטול מלאכה כדי להתעסק בצורך קבורתו וגם להוצאת המת כולן שוין וכולן בטלין ממלאכתם כשיש מת בעיר וזהו מ"ש במועד קטן מת בעיר כולן בטלין ממלאכתם אלא דלענין ביטול מלאכה יש חילוק בין איכא חברותא לליכא כמ"ש שם במו"ק.
והשתא מש"ה רבינו תחילה הביא הברייתא סתמית מבטלין ת"ת להוצאת המת עד כדי צרכו דבזה כל אדם שוין וסמך לו דין איסור עשית מלאכה כשיש מת בעיר דבזה ג"כ כל אדם שוין ושוב כתב דת"ח שמת דלהוצאתו צריך שישים רבוא וכל שלא יש ס' רבוא מבטלין ת"ת דצרכו היינו ס' רבוא וכר' יוחנן דהלכתא כוותיה ואם היה מלמד לאחרים הכל מבטלין ת"ת להוצאתו דלית ליה שיעורא. אלא שעדיין נשאר לנו גמגום בדברי רבינו דלא ביאר שיעור דכל צרכו מהו ועיין בלח"מ ודו"ק.

כא

עיין מ"ש המל"מ פיסקא המתחלת וראיתי להרב בס' יראים וכו' מ"ש מתוך הסוגיא דנזיר דף ד' דהיכא דכתיב קרא הכאה הוי הריגה יעו"ש. ולענ"ד אף דמפשט הש"ס הכי משמע לא כן אדמה איבעית אימא קרא איבעית אימא גמרא איבעית אימא קרא בסדר משפטים מכה איש ומת מות יומת ואי סתם הכאה היא מיתה למאי אצטריך ומת וכן במכה אביו ואמו מות יומת דלא כתיב ביה ומת הוא הכאה בלא מיתה ובסדר אמור דכתיב ומכה אדם יומת איירי בהכאה בלא מיתה ובמכה אביו ואמו איירי קרא וכמ"ש רש"י ושאר הכאות סתם דכתיבי שם בסדר אמור והם מיתה כתיבי בהו נפש דלא שייך הכאה בלא מיתה בנפש אלא מיתה וכן בסדר מסעי בכל הנהו הכאות דהוו במיתה באיזה מהם כתוב מיתה ובאיזה מהם כתוב בהם נפש דחשיב כאלו כתוב בהן מיתה בפי' איבעית אימא גמ' סנהדרין דף פ"ד דמותיב אקרא דומכה אביו ואמו אימר עד דקטל ליה מיקטל ותריץ דכתיב מכה איש ומת מות יומת וכתיב או באיבה היכהו וימות שמע מינה כל היכא דכתיב הכאה סתם לאו מיתה היא.
ומתוך הכתוב קשו דברי רש"י בסדר משפטים שכתב לפי שנאמר ואיש כי יכה כל נפש אדם שומע אני הכאה בלא מיתה וכו' ואיך יתכן בהכאת נפש בלא מיתה ובספרי תועפות ראם הקשתי דברי רש"י אהדדי מסדר משפטים לסדר אמור ומה שישבתי שם דמ"ש רש"י בסדר אמור הוא לפי האמת וכו' יעו"ש כעת נראה דליתא דמ"ש רש"י בסדר אמור הוא ממשמעות דנפש דקושטא קאי דבנפש לא שייך הכאה שאין בה מיתה וכדכתיבנא.
איך שיהיה הראנו לדעת דכל מקום דכתיב הכאה סתם הוי הכאה בלא מיתה ובכן צריך לישב ההיא ש"ס דנזיר דלכאורה נראה ממנה דהכאה סתם הוי מיתה והוא במה שנדקדק בדברי המקשה ומנא לן דאיטמי אילימא מדכתיב בלחי החמור הכיתי וכו' דילמא וכו' ולא נגע אלא מהכא דאמאי הביא המקשה קרא דהוא מאוחר דליכא ראיה ולא הביא מקרא דויך שלשים איש שהוא מוקדם והוה דחי כדדחי בש"ס אלא ודאי דבהאי קרא דבלחי החמור הכיתי אף דכתיב הכאה סתם הענין מורה דהוי הכאה של מיתה דבמכה איש לאלף ומשתבח הוי הכאה בלא מיתה זה אי אפשר ואפי' אי קצת מהם לא מתו הא מיהא כמה מתו ושפיר איכא למילף דנטמא שמשון נמצא דמכח הענין מורה ובא דבהאי הכיתי פי' הוא מיתה ומשו"ה הביא מהאי קרא מאוחר לומר דאי מההיא ליכא למילף והביא הש"ס מויך מהם ל' איש דגמ' גמירי דהוה מיתה ואף דכתיב הכאה סתם ואהא דחי דאה"נ דהוה מיתה אמנם אשלחינן ברישא וכו' ושוב דחי דילמא גוססין אלא גמרא גמירי לה גם דתחילה קטלינהו והדר שלחינון נמצא דהכל הוי גמ' הן דקטלינהו והדר שלחינהו וזה כתבוהו התוס' בפי' ד"ה אלא גמ' פי' דגמרינן דקטלינהו ממש והדר שלוחי וכו' ותבת ממש לכאורה אינו מובן דלענין קטלא לאו מהלכה הוא אלא ודאי כדכתיבנא דהכל הוא מהלכה וז"ש פי' דגמ' הן דקטלינהו ממש הן דהדר שלחינון משא"כ לקס"ד דלא גמרינן מהלכה אלא דקטלינהו נמצא דאי לאו ההלכה למשה מסיני הוה אמרינן דויך לל' איש הוי הכאה בלא מיתה דהיכה בהם בלא מיתה ויקח את חליצותם ומשו"ה תרגם יונתן בכולהו מיתה גם בדוד דכתיב ויך בפלשתים מאתים איש ותרגם יונתן קטלא הוא משום דאי לאו דקטלינהו לאיזה צורך כתב קרא ויך וכו' כך הו"ל למימר ויקם דוד וכו' ויבא דוד את ערלותיהם דזה הוא עיקר הענין אלא ודאי דרצה לגלות דהרגם וגם ממאי דכתיב ויאמר שאול וכו' להנקם וכו' מורה דמגמת המלך בנקמת הריגה וכל דמורה הענין הריגה אף דכתיב הכאה סתם הוי הריגה והוי ככל הורג נפש.

· מעבר לתחילת הדף

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.