יפה תואר על בראשית רבה/צא

יפה תואר על בראשית רבה צא

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

יפה תואר על בראשית רבה - פרשה צא

פיסקא: א  ב  ג  ד  ה  ו  ז  ח  ט  י  יא  

א  [עריכה]

וירא יעקב כי יש שבר במצרים. משום דק"ל האם במצרים היה יעקב שראה שם שבר וכדמקשי לקמן בסי' ו'. לכן מפרש וירא יעקב ברוה"ק שהראהו לו הקב"ה כי יש שבר במצרים. ומייתי את הכתוב דכתיב אשרי שאל יעקב ולא אמר אשר שאל אברהם או שאל יצחק בעזרו. משום דמדבר משבר שאמר שברו על ה' אלהיו. וליעקב הראה הקב"ה המקום שיש שבר. וכ"ה בתנחומא:

הן יהרוס ולא יבנה. גם בזה בא לפרש למה כתיב וירא יעקב הלא כל הארץ באו מצרימה לשבור שבר. וגם השבטים דעו שהיה שבר במצרים והיל"ל ויאמר יעקב לבניו לכו למצר ים לקנות שבר. לכן מפרש כי יש שבר על יוסף. ואע"ג דאחיו ידעו יותר שהוא במצרים דהא הם מכרוהו לישמעאלים ההולכים מצרימה ואמרו לקמן שנכנסו בקובה של זונות לבקשו להכי מייתי האי קרא שהקב"ה נעל בפניהם דרכי התבונה ולא ידעו שיוסף חי עדנה. משא"כ יעקב ראה ברוה"ק שיוסף הוא קיים עדנה במצרים:

עוד לא נבנה. פי' כי תבונתם סרה מהם. ובתנחומא פ' ויגש איתא שכשהתודע יוסף אל אחיו בקשו להרגו ובא מלאך ופיזרם. ואולי ע"ז הכוונה עוד לא נבנה שלא התאחדו עוד בעצתם להרע לו:

ליעקב נתגלה. שיוסף קיים שראה באספקלריא המאירה כדלקמן. ואע"ג שהשבטים החרימו שלא יגלו ליעקב כי יוסף הוא חי ושיתפו גם להקב"ה. מ"מ אין רוה"ק מחויבת לקבל החרם. ואע"ג דמכמה כתובים נראה שחשב את יוסף למת גם אח"ז כמ"ש אותי שכלתם יוסף איננו וגו'. כי אחיו מת. ויפג לבו כי לא האמין להם וגו'. וי"ל שידע שהוא חי אבל לא ידע מקומו וסימניו להכירו ולכן אמר יוסף איננו כי לא ימצא אותו עוד ומ"ש כי אחיו מת אמר לדברי בניו כפי שהגידו לו. וגם אם לא יראנו עוד נחשב לפניו כמת ואמר ע"ז כאשר שכולתי שכלתי. ואולי חשיב שכבר התערב בין המצריים ונפרד ממשפחתו ולכן התאבל עליו וחשבהו כמת. וכאשר אמרו כי יוסף עודנו חי פי' חי בצדקתו וכי הוא מושל אז פג לבו ולא האמין להם בזה עד אשר ראה בעיניו. ויען כי הנבואה תבוא לנביא לשלש תועליות. או להזהיר ולשמרו מהנזק האורב עליו ללכדו וכמו שמצינו באלישע שאמר אל מלך ישראל השמר לך מעבור המקום הזה כי שם ארם נְחִתִּים וכנגד זה אמר פה. כי באה הנבואה ליעקב שבר זה הרעב סבר זה השובע לפדותו מרעב. והתועלת השנית היא לבשר טוב ורע העתידים לבוא ולשמח נפשות המקבלים הטוב וכנגד זה אמר כי יש שבר ויוסף הורד מצרימה כי יש סבר ויוסף הוא השליט וזה לשמח נפש הזקן. התועלת השלישית לגלות משפטי ה' אשר יעשה וכנגד זה אמר כי יש שבר ועבדום וענו אותם כי יש סבר ואחרי כן יצאו ברכוש גדול. ואולי הכוונה להורות לו שלשה הקשרים הנקשרים זה בזה להביא את בניו למצרים ולפדותם. הקשר הראשון הוא כי יוסף הורד מצרימה ואחריו יעקב אשר הי' ראוי לבוא בשלשלת של ברזל כדאיתא בפ"ק דשבת. ואח"ז השעבוד בבניו ופדותם. ולפ"ז הכל נבואה אחת היא עם הסבות אשר לה:

זה הרעב. אע"ג דהכל ידעו מהרעב פי' ע"כ במה שהרעב יחדל לרגלו וכמ"ש לעיל סוף פפ"ט. וכי' שהראהו לו אף שהרעב הוא בארץ מ"מ בבואו שמה יחדל הרעב:

האומר לחרס. ולא יזרח זה יעקב. שמעתי מהר"ר יחיאל משולם ז"ל משום שהראוי לנבואה אם תחדל ממנו באיזה זמן הוא מן הנפלאות כשינוי הטבע וכמ"ש הרב במו"נ ח"ב פל"ב. וזה כמו שאומר לחרם ולא יזרח ככה מנע הקב"ה לעת קצרה את הנבואה מיעקב עד אשר גלה לו. ופי' ולא יזרח לפי שעה ואח"ז יזרח:

כך אמר יעקב מי שעתיד לומר ליסורים די כו'. יתכן לומר כי כל אלה השלמים המדברים פה מהיסורים אינם חולקים זה עם זה אלא מר אמר חדא ומר אמר חדא ולא פליגי. דמצינו בשוח"ט מזמור כ"ו. ד' הן שלקו. אחד לקה והי' מבעט זה איוב. והב' לקה והי' משחק זה אברהם. והג' היה לוקה מבקש מאוהבו שלא ילקה זה חזקיהו. והד' אמר למה הרצועה תלויה הכוני בה זה דוד. והנה כל אחד לפי דעתו הי' נמוקו עמו. כי אברהם היו יסוריו באופן שיכל לסבלם. וכחו הי' יפה לסבלם ולכן לא בקש על הסרתם. כי טובים לו לזכותו. ומ"מ לא בקש על מציאותם כי לא ראה עון בנפשו הצריך מירוק ביסורין. אמנם חזקיהו שהי' מלך רך וענוג ולא נסה ללכת באלה כי חייו היו בהשקט ובבטחה כא מר והיתה מנוחתו כבוד. וגם מכותיו היו קשים לסבול יותר משל איוב כמו שאמר שם וגם הי' צריך לו השקט ומרגוע נעסוק בתורה כדאיתא בסנהדרין שהוא הרבה להגדיל התורה בישראל לכן בקש על הסרת היסורין. אמנם דוד היה כחו יפה לסבול. כי מנעוריו היהנרדף ונלאה. ונוסף ע"ז היו צריכים לו למרק עונו לכן היה מבקש אותם לכתחלה. ור' חנין דציפורין מדבר ממין היסורים שהשתיקה בהם טובה ואין להקפיד עליהם אבל אין לבקשם וכמו באברהם וכמ"ש ואם בא להקפיד ומתורתך תלמדנו מה כתיב באברהם. ור' אלכסנדרי דאמר אשריו לאדם שהיסורים באים עליו כו' מדבר מיסורים שראוי לאדם לבקש עליהם שיבואו. ובפרט נפי גירסת התנחומא והילקוט (ומובא במ"כ) שמדבר ביסורין הבאים על האדם מלמוד התורה בוודאי ראוים הם לבקש שיסורים כאלה יבואו עליו וע"ז בא ריב"ל והתנה שהיסורים האלה טובים הם לאדם אם לא יבטלוהו מדברי תורה. כי יוכל לסבלם ולא יעיקו אותו מהשלמות ור' חמא שמביא המעשה מהסגי נהור נותן השערה אחרת והוא. אם הם צריכים לכפרת עון כי אז ראוים הם להתבקש ואף ע"פ שיהיו קשים ולזה הזכיר ענין הסומא והק"ו ור' הושעיא מפרש שגם מהכתוב אשרי הגבר אשר תיסרנו יה למדנו למין היסורין שראוי לבקש עליהם שיסורו ויסלקו וכמו ביעקב. וי"ל עוד שהיסורים הבאים על האדם הם מחמשה פנים. המין הא' הוא לנסיון וכדכתיב ה' צדיק יבחן ועי' לעיל פל"ב. וכנגד זה הביא ר' חנין ענין אברהם שיסורין באו עליו לנסותו כי בעשר נסיונות נתנסה אברהם אבינו וכידוע. והמין הב' הם יסורים טבעיים כי האדם באשר הוא רק המזג ומורכב יותר מכל החי ומכל בשר אשר על פני האדמה לכן ימצאו בו היסורים בנקלה ברוע המזג וכדומה וכדאמר לעיל בפי"ט היכן יסורין מצויין בבני אדם וכנגד זה אמר ר' אלכסנדרי אין לך אדם בלא יסורין ויש אושר בזה כשיהיו היסורין לתורה ולתעודה. והמין הג' יסורין של אהבה הבאים להרבות שכרו וכמו שכתב רש"י בברכות. וע"ז אמר ריב"ל שראוי שיהיו באופן שלא יבטלו מת"ת שא"כ יצא שכרם בהפסדם. והמין הד' לכלא הפשע ולהתם החטאת כי אין אדם צדיק בארץ אשר יעשה טוב ולא יחטא וע"ז הביא עובדא מר' חמא עם הסגי נהור והק"ו. והמין הה' להגן על הדור. כי הוא נושא את עון כולם כענין יסורי יחזקאל הנביא. וכן מה שנאמר במלך המשיח אכן חלינו הוא נשא ומכאובינו סבלם וגו' והוא מחולל מפשעינו מדכא מעונותינו מו? שלומנו עליו ובחבורתו נרפא לנו. ועי' לעיל בפ' ל"ג בדברי רבא. וכנגד זה פירש ר' הושעיא המקרא ביעקב כי רוב צרותיו היו בעבור גדול בניו כדאיתא באיכה רבתי בפתיחתא דרבי יוחנן:

ב  [עריכה]

פרוסה. נ"א פרוטה ולנ"א מפרש למה תתראו עצמכם לעשירים:

ג  [עריכה]

אלא י' חלוקים. לאחוה ואחד לשבר בר כצ"ל. ופי' כי לענין אחוה היו שם עשר דעות. ורק לענין לקנות בר הי' להם דעה אחת. ובילקוט גרס סתמא אלא חלוקים לאחוה ופי' כדברינו כי לענין אחוה היו עדנה חלוקים כי מעת שמכרו את יוסף באה קטטה ביניהם ולא השתלמו זה עם זה. ומה דאמרינן לקמן שנתנו דעה אחת להחזירו. זה רק בענין לפדותו אבל האהבה סרה מהם:

לשני קטנים. נצרכה. והא דלא משני כי אין מדקדקין בקטן קאי לשלשה בזימון. כי לשלשה גם קטן הפורח אינו מצטרף. וכדר' אסי בסמוך דבעינן עד שהביא שתי שערות וזה דלא כהפוסקים האומרים דברייתא זו משמעה גם לשלשה:

קטן לס"ת. עושין אותו סניף. כדאיתא במגילה הכל עולין למנין שבעה ואפי' קטן כו' וע"ש בתוס' וע"ע בב"י סי' קל"ה ורפ"ב:

מאימתי. עושין אותו סניף. ע"כ לא מיירי לענין עשרה דלעשרה גם תינוק מצטרפין. ומיירי לשלשה. ואע"ג דלשלשה בעינן שתי שערות וכמ"ש מכל מקום בעינן גם כן שידע בטיב ברכה או למי הוא מברך ולפי זה בעינן לשלשה שתים שיביא שתי שערות ויודע למי מברכין ועיין בתוספות בפרק שלשה שאכלו אר"נ קטן היודע למי מברכין מזמנין עליו וכתבו התוספות דבעינן גם כן שיהא פורח. ועיין עוד במהרי"ק הובא בב"י סימן קצ"ט:

מסוימין. פי' נכרים ומפורסמים וכמו דבר המסוים בפרק הגוזל בתרא:

ומיצרי לי. מינה כו'. פירש פחדתי נשאלו מחצה על מחצה פן יקצוף עלי דודאי לא מצטרפין. ולענין הלכה פסקו הפוסקים דרובא דמינכרא בעינן:

כעס ינאי. מלכא כו'. כ"ה גם בירושלמי דפרק ג' שאכלו ובגמ' דילן מסופר המעשה באופן אחר:

על השניה. על השניה הוא מה שיצטרף רשב"ש לברך. דהא כיון שאמרו מזוג לי' יברך הסיחו דעתם מאכילה ואז אין אחר מצטרף עוד וכמ"ש התו' בפ' ג' שאכלו גבי עובדא דרב ושמואל דהיכא דאמר הב לן ונברך ובא אחר ואכל וודאי אינו מצטרף. וה"ג רי"א על הראשונה רא"א על השניה וכ"ה בירושלמי ומקשה שפיר על ר' ירמי' תמן צריכת לי' כו' כי הראשונה הוא מה שמוציא אחרים. וליכא למימר דשאני הכא דלא אכל מידי וכמו שמשמע שאמר מזוג ובריך. והתם מספקא לי' אם אכל ירק. וי"ל דאם אכילת ירק מהני. גם אם לא אכל כלל יוכל לברך. ובירושלמי משמע דר' ירמיה בעי אם לא אכל כלל ג"כ ומשני מאן דפשיטא לי' דחלוקין על רשב"ש בראשונה הוא כרשב"ג דבעי כזית דגן. ומה דמספקא לי' הוא לרבנן ומיבעי עוד וכדברי חכמים (כ"ה הגי' במדרש עם היפ"ת) פי' איך סוברים רבנן באמת בזה אחר דר"י מספקא לי' ופשיט ראב"י בשם ר"י לעולם אין מזמנין כו':

ד  [עריכה]

שלש גזירות. גזר כו'. טעם הגזירות הי' כדי שאחיו יהיו מוכרחים לבוא בעצמם לקנות בר. ולא ישלחו את עבדיהם או יקנו מן החמרין. וצוה לכתוב גם שמות הבאים כי פן לא יכירם כאשר יראה אותם ויודעו לו בשמותם:

ה  [עריכה]

ד"א וירא. יעקב כי יש שבר במצרים. זה ט"ס וצ"ל ד"א ויוסף הוא השליט וגו' המשביר לכל עם הארץ. וע"ז יכון הדרש וברכה לראש משביר זה יוסף כי הוא לבדו נתן אוכל לכל אחד לפי צרכו וכמו בסימן שלפני זה. וז"ש בשוח"ט נוהג כצאן יוסף מה יוסף כלכל כל אחד לפי מעשיו אף אנו כלכלנו לפי מעשינו. ולפי גירסא דילן י"ל דדייק מלשון שבר ולא כתיב אוכל. משום שהיה יוסף המשביר לכל איש ואיש כפי סיפוקו ולכן שלח יעקב את כל עשרה בניו כדי שיביאו אוכל לצורך כל הבית. כי כל אחד יטעין את חמורו שיספיק לכל בית יעקב:

לכו ומולו. עצמכם. כבר פירשנו לעיל פ"צ שהכוונה שיסירו התאוה וזרמתם מבשרם. ולאו בערלה תליא מילתא:

עבדוהו וקנו. לעצמכם תבואה. פי' אע"פ שצויתי לעבדו ולתת לו התבואה לגניזה מ"מ הרשיתי גם אתכם להצפין תבואה לנפשותיכם. כי לא אמרתי את הכל יקח:

ד"א וירא. יעקב וגו' וכי במצרים היה יעקב נראה דאגדה זו עד וירא יוסף את אחיו איננו ממדרשנו. וכן האגדה הקודמת. אלא ממדרש ר' תנחומא העתיקו פה. כי כל זה נמצאים גם שם. כי מאחר שכבר פירש המדרש הזה עד ויוסף הוא השליט איך השיב אחור ימינו לפרש וירא יעקב כי יש שבר במצרים. גם מסדר הלשון יראה הרואה שאינה מעיקר מדרשנו:

ו  [עריכה]

והלא כבר. נאמר ותרעב כל ארץ מצרים. פי' ולא נוכל לפרש שבר במצרים מלשון תקוה ואחרית טובה אשר לבני מצרים. כי שם אין רעב דהא כתיב ותרעב כל ארץ מצרים ומשני דשבר קאי על שברו וזה יוסף שהוא במצרים:

כך עשיתם. ליוסף כו'. ואע"ג דיוסף עשאו ברצונם וכאן הם אנוסים. מ"מ קנטרם בזה כי בעצת יהודה נמכר לישמעאלים והוא היה מוכרח להסכים לאחיו אשר הסכימו לעצת יהודה. ולולא זה טוב היה לו למות בבור מלכת בשבי הקשה מכולם. ואיך יבקשו עתה למסרו לשבי שראוי שימסרו נפשם להצילו אחר שאין בו חטא:

שנאמר שאגת אריה. וגו'. פי' שאגת שמעון שנמשל לאריה ושחל וכמו דאמרינן בפ"ק דסוטה על הכתוב מה אמך לביאה שכל השבטים נמשלו לאריה כמו יהודה. עי"ז שיני גבורי מצרים שנחשבו ככפירים נתעו:

ז  [עריכה]

ויכר יוסף. את אחיו וגו' ר"ל ורבנן כו'. משום דק"ל דהא כבר כתיב וירא יוסף את אחיו ויכירם. לכן מפרש דמה שנאמר עוד ויכר יוסף את אחיו קאי על הכרת הלב והאחוה וכמו ואת אחיו לא הכיר. יהי מכירך ברוך. ורבנן מפרשי על הכרת פנים ממש וכפשטא. והכתוב בא לתת טעם למה הכיר יוסף את אחיו. משום דהם לא נשתנו. משא"כ יוסף שצמח בו זקן אשר מלפנים לא היה בו לכן לא הכירוהו אחיו. וע"ע מ"ש בזה הרמב"ן:

חי פרעה. ע' בזה בעקידה שער ל' שעמל בזה להסיר העון מיוסף למה הקל בכבוד פרעה:

אין הקב"ה. מניח את הצדיקים כו'. ולכן אספהו אל משמר שלשה ימים ולא יותר. אבל בציר משלשה ימים הוי זמן מועט ובאקראי בעלמא ועמ"ש בזה באסתר רבה פ"ט:

ח  [עריכה]

אבל ברם. פי' כי לא תפרש כמו שפירש"י שהוא לשון בירור הדברים וכן ת"א בקושטא. אלא לשון נופל על דבור הקדום או לשלול הדבר או לחייב הדבר נגד המחושב. כלומר אין זה הדבר לבד כי גם זה. או אין זה כי אם וה. והוא כמו רק או אפס או אולם שתרגומו ברם. וכמו שנשתמשו בלשון זה הרבה בגמ'. גם במקראות נמצאו רבים אשר הם מזה השמוש:

לעיניהם אסרו. כו'. פי' כי מיד אח"ז הסיר מעליו הכבלים והפקידו בבית נאמן בכבוד גדול לאכול ולשתות ולנהג שלא כדרך האסירים. ולכן כתיב ויוצא אליהם את שמעון לאו ממאסר אלא שהביאו ממקום אשר הפקידו שם. ובא הכתוב להפר לנו מצדקת יוסף כי גם עם שמעון אף שהיה העיקר בצערו נהג במדת החסד:

ט  [עריכה]

כד דמיך. ר' סימון. עמ"ש בזה הענין בחזית על פסוק דודי ירד לגנו:

קשים עליהם. כקורות. פי' להגיד הדבר לאביהם. אחרי שכבר ידעו את צערו ויגונו אשר לו מיוסף. ואיך יוסיפו לו יגון על יגונו משמעון ובנימין:

י  [עריכה]

הוא אומר. לנו דברים של אמת כו'. בא לתרץ למה כתיב עוד בקרא כי האיש אמר אלינו לא תראו פני וגו' הלא כבר אמרו לו העד העיד בנו האיש לאמר ולכן מפרש כי אם לא נביא את אחינו אתנו יהיה החשד מן יוסף עלינו דברים של אמת כי אם כנים אנחנו למה חדלנו להביא אותו הנה. ואם נאמר לו כי פחדנו פן יקראנו אסון לא יכנסו דברינו באזניו ויאמר כי דברי בטלה הם:

מעולם לא. אמר יעקב אבינו דבר של בטלה כו'. לפי הגירסא שלפנינו יתפרש כן. כי הדרש קאי על הפסוק למה תאמר יעקב. והקב"ה אמר לו הלא בכל ימיך בטחת בי. וכל מקרה ופגע אשר קרה לך ידעת כי לטובה היו לך באחריתם ועתה למה תאמר הרעותם לי ולא האמנת כי גם זה לטובה הוא. וחשבת אשר דרכך נסתרה ממני. ויותר נראה כי צ"ל אלא כאן אמר הקב"ה כו' ופי' כי בכל תלונותיו עם בניו לא אמר דבר של בטלה. כי מה שאמר חיה רעה אכלתהו אמרינן לעיל שנצנצה בו רוה"ק. וכן מה שאמר טרוף טורף יוסף לא היו דברי בטלה כי יש לפרשם שנגנב ע"י אחיו. וכן מה שאמר אותי שכלתם יפה אמר כיון שהם מכרוהו. הלא שכול הוא על ידיהם. ואף כי חי הוא מ"מ לגבי דידיה מקרי מת. וזה נוכל לכוון בדבריו במה שאמר ואחיו מת כי לגבי יעקב נחשב כמת. ורק מה שאמר למה הרעותם לי במה שהגידו לו כי יש להם עוד אח את בנימין. זה הוא דבר של בטלה. כי לא נמשכה לו רעה מזה ורק טובה באה לו ולכן קנתרו הקב"ה לאמר למה תאמר יעקב וגו' נסתרה דרכי מה':

אפי' עצי. עריסותינו גלה לנו. פי' שהגיד לנו מאיזה מין עץ היו עשויות עריסותינו שהיינו ישנים שמה בקטנותנו. ומפרש מולדתנו מלשון עריסה כמו שנקראת המטה שישנים בה בשם פוריא משום שפרים ורבים בה. כן נקראת העריסה בשם מולדתינו משום שהילדים ישנים בה. כ"כ הר"ר אליקים זצ"ל. הובא בספר מנחת יהודה:

יא  [עריכה]

חמר קטף. אין פירושו יין חשוב שזה נמצא במצרים שהרי יוסף שלח לאביו יין. אבל פירושו כמו חומרתא דקטיפתא שהזכירו בפ' במה אשה ופירש"י קשר שעושין לרפואות ע"ש. וע"ע בערוך:

מור איגורי. נראה מור חשוב ואגורי לשון שכר ששכרו הרבה:

דבש בריא. כאבן. שהיא חשובה. גם בחזית בפסוק כמעט אמרו על ויראם את בית נכתה דבש בריא כאבן הראה להם:

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף