יפה תואר על בראשית רבה/עה

יפה תואר על בראשית רבה עה

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

יפה תואר על בראשית רבה - פרשה עה

פיסקא: א  ב  ג  ד  ה  ו  ז  ח  ט  י  יא  יב  יג  

א  [עריכה]

ר"פ בשם ראובן פתח כו'. בפתיחה זו בא לתרץ למה לא אמר לו הקב"ה אל תירא כאשר אמר לאברהם וליצחק וכן ליעקב ברדתו מצרימה. הלא בדבר ה' שב לארצו כמ"ש שוב אל ארץ אבותיך וגו'. והתירוץ ע"ז כי זו השליחות היתה שלא ברצון הקב"ה וכמ"ש לקמן בסי' ב' וג' כי לדרכו היה מהלך ולא יפה עשה ולכן הסתיר פניו ממנו עד שנענש בגופו ובממונו. ולפי שאפשר שהפחד שהיה ליעקב מעשו אחיו היה או בשביל זכיות עשו שהיה מכבד אביו כדלעיל בפס"ה או מפני שהשעה משחקת לו וכמ"ש אל תתחר במרעים ואמרו ע"ז בברכות דמיירי בשעה משחקת לו ובמצליח דרכו. או מפני שנתברך בחרבו לזה הביא זה הכתוב קומה ה' קדמה פניו וגו' כי לא היה לו לפחד מכל זה. כי מפחד זכותו אמר הכתוב הכריעהו לכף חובה כי כבר אכל את זכותו. ומה דאמרינן בד"ר על פסוק רב לכם סוב את ההר כי זכותו קם לו זה רק שלא יוזק מאחרים אבל לא שיוכל בזכותו להזיק לאחרים ומה שהשעה משחקת לו לא היה לו לפחד כי ביד ה' לשבור מטה עוזו והיה לו לבטוח בחסדי ה'. ובפרט כי י"א אשר בצדיק גמור גם השעה משחקת לו לא תועיל לרשע לבלוע צדיק כזה. ואם פחד מחרבו עז"א פלטה נפשי מרשע חרבך כו' שנאמר ועל חרבך תחיה ואת אחיך תעבוד. ולפ"ז לא טוב עשה מה שקדם פניו בשלוחים. ואם נאמר כי יעקב עשה זאת רק לכבדו יען שהוא משל אז בעולם. וכמ"ש בויק"ר פכ"ה גבי אדריאנוס עז"א שבו אתה רודה את עולמך והקב"ה הוא מושל עולם ואין לך לפחד ממנו ולכבדו ואם חפץ לכבדו יען כי הוא אחיו הגדול אשר מחויב הוא לכבדו לזה אמר שהוא עתיד ליפול בחרבך בשביל רשעו. ואינו עושה מעשה עמך ואין לך לכבדו. וכל זה הוא לפתיחה במה שמסיים אמר לו הקב"ה לדרכו היה מהלך:

קדמי' לרשיעא. כו'. פי' אם יש לו זכות שלם לו על פניו בעוה"ז קודם שיקדים פני ה' בזכיותיו. וזה נאמר גם על עשו שהיה לו זכות במה שכבד את אביו ובשביל זה הכריעהו. ומפרש הכריחהו כלומר שיכריע את כף המאזנים לחובה:

לדרכו היה מהלך. פי' עשו הלך לדרכו וכדכתיב וישב עשו ביום ההוא לדרכו שעירה וכיון ששמע שיעקב הולך לקראתו עקם את הדרך והלך לקראת יעקב. ולפ"ז השליחות היתה שלא לצורך:

ב  [עריכה]

מעיין נרפש וגו'. גם ריב"ס פתח בזה להראות כי לא טוב עשה יעקב לשלוח אליו שלוחים ולכן הסתיר ה' פניו ממנו אך הוא נותן טעם שהרע לעשות להכנע מפניו כי זה הוא מעין נרפש וגו' אם צדיק מט לפני רשע. ודורש את הכתוב כי לפי האמת א"א לצדיק למוט לפני רשע כאשר לא ירפש המעין ולא ישחת המקור ורק לפי ראות העין נחזה כי מי המעיין והמקור נרפשו ונשחתו. ואם נחכה מעט אז יבדלו חלקי העפר מן המים והמים ישובו להיות זכים כן אם צדיק מט לפני רשע הוא רע רק למראית עין כי גם אם שבע יפול צדיק וקם ולא ימוט לעולם. וגם יעקב בשלחו השלוחים וכפף ראשו לפני הרשע חטא למראית עין כי הבריות יתרעמו על השגחה ויאמרו כי יחזו אשר צדיק מט לפני רשע:

ג  [עריכה]

א"ל ניער בישא. ינער הוא מלשון וינערו רשעים ממנה ופי' כי המוכה קלל ללסטים שינער מן הארץ. וי"ג יגער בישא ופי' ע"ד יגער ה' בך השטן. כי יגער ה' בבישא ההוא והוא השיב לו שאשמו בראשו למה הקיצו משנתו:

ד  [עריכה]

רבנן אמרי מלאכים. ממש. בילקוט איתא וישלח יעקב מלאכים היה מבקש לשלוח שלוחים אצל עשו ולא היה אדם רוצה לילך שהיו מתיראים עמד ושלח מלאכי השרת:

לפניו לזה שבא. שעתו כו'. כי לא נוכל לפרש לפניו כפשוטו כי יעקב לא הלך לשעיר במקום מגורת עשו. ולכן מפרש ששלח לו שלוחים בשביל לפניו שהשעה משחקת לו וראוי להחניפו. ור"י מפרש לפניו ששלח פורפירא קדמוהי:

אע"פ שהוא עשו. כו'. כלומר אע"פ שהוא רשע מ"מ צריך אנכי לחלוק לו כבוד כי הוא אחי והדרש הוא מיתורא דקרא:

ה  [עריכה]

רבינו אמר. לר' אפס כו'. בא לפרש האריכות בכתובים כי המה באו ללמדנו איך לנהוג כבוד עם מי שגדול ממנו. ואגב זה מייתי המעשה מרבינו כאן. וע' לקמן פ' ע"ח ר' כד הוה סליק למלכותא הוה מסתכל בהדא פרשתא כו' כי זה כלל גדול בתורתנו הקדושה כי גם בספוריה תבוא ללמדנו ארחות חיים ודרכי יושר ואמת:

מן שמי. למרן מלכא. בא ללמד לנו כי גם שלא בפניו צריך לנהוג בו כבוד ולהזכיר שם המלך בכבוד והדר:

ולמה עם לבן גרתי. כו'. כלומר דבא להצטדק לפני עשו למה התאחר עד כה לגור עם רמאי כלבן. כי חכה עד עתה עד אשר יולד יוסף שהוא שטנו. ואע"ג דהתאחר שש שנים בבית לבן גם אחר לידת יוסף מ"מ י"ל דלא חפץ לעזוב את בית לבן וללכת עמדו בדרך בראשית ימיו פן ירע לו הדרך לכן המתין עד אשר יגדל מעט:

ו  [עריכה]

משור אחד. כו'. ובא הכתוב לספר לנו איך נתברך יעקב כי משור אחד היו לו העדרים האלה. ור"נ סובר דמדבר בל"י בשביל שהוא שם המין ורבנן דאמרי שור זה משוח מלחמה ע"כ טעם הדברים כי קבלה היתה בידם אשר מזרע אברהם יעמוד משוח מלחמה ומלך המשיח. ויעקב הגיד לו כי הוא זכה לזה וממנו יצאו. והטעם למה אמר לו כזאת. משום דיעקב פחד מפני עשו או פן יבוא עליו בחרב אשר בה נתברך ועל חרבך תחיה. או פן יקום לו הזכות שקיים כבוד אב ואם וכדלעיל. לכן הודיע לו יעקב כי ממנו יצא משוח מלחמה ואל יבטח עוד בחרבו וגם מלך המשיח עני ורוכב על החמור וזכותו יגן עלי [או דהטעם בזה כי יעקב הכין עצמו לדורון ולמלחמה ולתפלה ולענין מלחמה הודיע לו כי ממנו יצא המשוח מלחמה ויש גם לו רב אונים וגבורה למלחמה ואם לתפלה ולהכנע בדורון הודיע לו כי ממנו יצא העני ורוכב על החמור. ויוכל להיות גם שפל ברך ולהקריב שי וע']:

ז  [עריכה]

שאתה נוהג בו. כאח לכבדו וכדלעיל בסימן ד':

עמו. כעמו כתב בספר מנחת יהודה דדריש העיי"ן כאלו כתוב בפת"ח:

ח  [עריכה]

זהו שנאמרה. ברוה"ק ע"י שלמה כו'. הנה לפני זה אמרו כי השליחות היתה שלא כראוי. ועתה דורש כי שלח אליו מלאכים לסתום פיו ולהוכיחהו כי הברכות שלו הנה וגם הקב"ה הסכים על זה כי נתברך גם בשמים בברכות אשר ברכו אביו בארץ. ולכן אין לו לשנוא אותו על זה. וזה ששלח לו המלאכים וכמ"ש לקמן כי מלאכיו יצוה לך אשר גם זה הוא מענין הברכות ודרש את הכתוב ברכות לראש צדיק על יעקב. ופי רשעים הצועקים חמס על הברכות כי לקח אותן במרמה יכסה הקב"ה ויסכר אחרי כי גם הוא מסכים לזה. וכל זה יכון מאד על עשו:

והקב"ה מברכו. בתבואה כו'. בילקוט גרים עוד יצחק אמר ורוב דגן ותירוש והקב"ה אמר לו ויען ה' ויאמר לו הנה אנכי נתתי לכם את הדגן ואת התירוש ולפ"ז יהיה הפירוש יצחק אמר לו ומשמני הארץ כו' זה ברכה באיכות כי התבואה תהיה שמנה. ורב דגן ותירוש קאי על הכמות שתהיה התבואה למרבה:

ואף רבקה אמו. ברכתו כנגדן כלומר גם הברכות אשר ברכו אמו רבקה היה כנגד ברכת יצחק. והיא היתה נביאה וגם מזה ראיה שמפי ה' ברכתו:

כיון שאמרה. לו בלשון הזה כו'. גירסת הילקוט כיון שאמר לו בלשון הזה הסכים הקב"ה ובירכו שנאמר יקראני ואענהו וכי מאחר שבלבו של הקב"ה לברכו אביו ואמו למה חזרו ובירכוהו ופי' הדברים דבשלמא אם לא היה מברכו ניחא שהוצרך לברכו מפני שהברכות הראשונות היה בהן פקפוק ושוב נתאוששו כדלעיל פס"ז אבל לפי מ"ש שה' בירכו מלמעלה כבר הן מאוששות בלאו הכי. ולפ"ז הך הגדה פליגי על הא דלעיל:

ומה הן. הברכות בשש צרות וגו'. כלומר עיקר הברכה היא קיבוץ גליות וכבר אמר לה והיינו בשש צרות יצילך וגם בגלות תהיה להם הצלה פורתא בשוט לשון תחבא וגו'. וטעם דברים אלו בגלות כי בשבי איתא שוד וכפן ושוט לשון:

ט  [עריכה]

עשה לו זמם. פירש"י בפ"ק דמגילה אל תוציאנו מנחיריו זמם כמין טבעת ברזל שנותנין בחוטמה של אנקה ונמשכת בו ומתוך חוזקה אינה משתמרת כי אם בו:

גירמאניאה. ע' בערוך ערך מגוג וברש"י בפ"ק דמגילה:

זה אחד. משלשה בני אדם כו'. באמת גם לבן חפץ להרע ועוד רבים. אבל לבן לא בעצה ותחבולה בא על יעקב וכן שאר אויבים יבואו רק ברצח ואלה השלשה חשבו מזמה ובקשה עצה ותחבולה. לכן כתיב גביהם בלבו פי' העצה אשר בלב ומ"ש ולא עמדו בידן אע"ג דמחשבת ירבעם קמה אבל מצינו בפ' ואלו מגלחין כי בנו בטל הפרדסאות שהעמיד שלא יעלו ישראל לרגל:

שנאמר יקרבו ימי אבל אבי. ואמרינן בפנ"ז כל מקום שנאמר קריבה לא הגיע לימי אבותיו וכן משמע לשון קריבה מהירות קודם לזמנו ומזה דריש שחפץ לקרב מיתתו:

י  [עריכה]

בא וראה. מה כתיב למעלה מן הענין כו'. גם הוא בא לתת טעם לשליחות יעקב כי בפגעו מחנות אלהים הבין כי באו אליו להפחיד בהם את עשו. כי לולי זאת לא היה צורך בהם וטעם הדרש הזה הוא מסמיכות הפרשה זו אל סיום פרשה שלמעלה וכן הוא בתנחומא:

שמו של הקב"ה. ליראו ולבהלו. מ"ש פני אלהים ח"ו לאמר כי הוא פני הקב"ה כי למי תדמיוני ואשוה יאמר קדוש אבל פי' כפני אלהים הוא מלאכים וכן ת"א. ורק בהזכירו שם אלהים בא הפחד בלבבו:

יא  [עריכה]

אם יחזור בתשובה. פי' הדברים כי צוה לו לספר מהצלחתו וכמו שמסיים המדרש ויראה כי גם בארץ נכריה בבית לבן הרמאי ברכו ה'. אז ישים אל לבו כי ה' עמו וישוב בתשובה:

שנאמר כי במקלי עברתי. וגו'. דברי המדרש משובשים הם וכצ"ל אל תאמר יעקב כדרך שיצא מבית אביו הוא עומד שנאמר ויהי לי שור וחמור (ומספר את עשרו) אמרו לו אל תאמר כשיצא מעמך נטל בידו כלום כו' אלא בשכרי קניתי כל הללו בכחי שנאמר כי במקלי עברתי וגו' (ומזה מוכיח שלא לקח כלום מתפיסת הבית) ועתה הייתי לשני מחנות (ומזה מוכיח כי בשכרו קנה הכל) ואח"ז מתחיל ויצו אותם לאמר וגו' באותה שעה שקרא יעקב לעשו אדני כו'. וחטא במה שהשפיל עצמו כמו שדרש לעיל את הכתוב מעין נרפש וגו':

לפיכך בא דוד. כו'. כלומר כמו שיעקב בטח בה' כי בתפלת בניו יִוָשֵע שאומרים לפני הקב"ה דבר והוא עושה להם רצונם. לכן בא גם דוד בכח תפלתו להִוָשע ולא בטח בחרבו ובחניתו:

יב  [עריכה]

וצאן אלו ישראל. היינו זכות השבטים. ואע"ג דבצאן כולל כל השבטים מ"מ פרט בשור וחמור על יוסף ויששכר משום שלהם יש סגולות מיוחדות אשר יוכל לבטוח עליהם בפרט:

ועבד זה דוד. גם משה נקרא עבד ה' ובחר יותר לרמז על דוד משום דהוא הכניע את אדום. והזכיר פה ושפחה זו אביגיל. משום שהזכיר את דוד ששפך דמים הרבה. הזכיר עמו אביגיל שמנעתהו מבוא בדמים לומר שאף שהוא שופך דמים מ"מ מונע גם חרבו מדם אם הוא לא במשפט עד כי ישמע גם בקול אשה ואינו כעשו שהוא שופך דם נקי:

וראו עמו. גבורים מזויינים. כדר' ינאי דאמר בסמוך ארבע מאות ראשי גייסות כו':

יג  [עריכה]

ספר תורה. שאתה עתיד ליתן על הר סיני מי יקרא בו. אין פירושו שלא יקראו בו משום דיכלו ישראל ולא יהיה מי שיקבלם. דא"כ למה תפס דוקא המצוה של אותו ואת בנו. ולא כל התורה. אבל פי' גם אם ימצאו מקבלי התורה אחרים. גם אז לא יחפצו לקרות בה בראותם כי גם אתה לא תשמור את מצותיה ותתן לעשו להרוג אם על בנים:

מהו וריוח תשימו. כו'. הנה באמת הושם הריוח להשביע עינו של עשו וכדלקמן. אבל מבקש למצוא בו גם סימן לקורות בניו בגלותם. משום שכל מה שאירע לאבות אירע לבנים וע' ברמב"ן דהאריך בזה:

והבטיחו שהוא. מושיעו שנאמר יענך וגו'. כן הוא הגירסא בילקוט ולא גרס בזכותו של יעקב ולפי הגירסא במדרש צ"ל והבטיחו שהוא מושיעו ואת זרעו בזכותו של יעקב. דכל זמן שיזכירו זכותו של יעקב יושעו ולכן אמר הכתוב ישגבך שם אלהי יעקב ולא אמר שם אלהי אברהם ויצחק:

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף