יפה תואר על בראשית רבה/לז

יפה תואר על בראשית רבה לז

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

יפה תואר על בראשית רבה - פרשה לז

פיסקא: א  ב  ג  ד  ז  ח  

א  [עריכה]

כתיב אחד אומר ודודנים כו'. גם ריפת נקרא בד"ה דיפת. וחמדן בבני אליפז נקרא בד"ה חמרן. וברש"י על ד"ה יש דרשות על זה ובלי ספק מצא כן באיזה מדרש ע"ש וע"ע בזה בביאור הרי"פ בשם היפ"ת:

ב  [עריכה]

צד את הבריות בפיהם. בספרים אחרים הגירסא בפיו ופי' שמטען בדבריו. וכ"ה הנכון כי בעשו כתיב כי ציד בפיו:

ג  [עריכה]

חמשה הוא לטובה וחמשה הוא לרעה. במגילה דף י"א נראה כי הלשון הוא מורה על המשך זמן בלי השתנות. וזה שאמר חמשה שכתב בהם הוא האריכו כל ימים במעלליהם הטובים. וה' דכתיב בהם הוא האריכו כל ימיהם ברעתם ולא השתנו. ויען כי יש חמש סבות המעירות את האדם לשוב מדרכו הרעה. וחמש סבות המתעות את האדם מדרך הטוב. וכאשר נבאר לכן אמר כי באלה החמשה אף שהיתה לכל אחד סבה אחת להשיבם מדרכם הרעה. בכ"ז עמדו ברעתם. ובאלה החמשה אף שהיתה סבה אחת לכל אחד להתעותם מדרך הטובה. בכ"ז נשארו בצדקותם ושמרו ארחות יושר. ואלה הנה החמש סבות המישרות את האדם מדרך רעה לדרך טובה. הא' הדעת והשכל. כי בפחזותו נתעה בשוא. והשכל והדעת הטיבו את דרכו. ולזה אמר כי נמרוד אף שהיה יודע את רבונו וכמו שדרשו רז"ל את הוראת לפני ה'. בכ"ז לא הועילה לו הדעת ונשאר ברעתו כל הימים. הב' הוא הזקנה וחולשת הגוף. כי יראה את אחריתו מקרוב וישוב. וע"ז מביא את הוא עשו אבי אדום אף כי אז כבר שיבה זרקה בו עד כי היה אבי אדום בכ"ז הוא לא ידע ונשאר ברעתו. הג' אם צדיקים יוכיחוהו. ישוב ע"י תוכחתם לדרך הטובה וע"ז מביא את דתן ואבירם אף כי משה בא לאהליהם להוכיחם ולפייסם. בכ"ז נתנו כתף סוררת לדבריו ונצבו במחלקותם כמו שהיו מעולם. הד' בבוא על האדם צרה וצוקה יכנע לבבו וישוב אל ה'. וע"ז מביא את אחז אף כי היה בצרה גדולה וכדכתיב בישעיה וינע לבבו ולבב עמו וגו' בכ"ז לא סר מדרכו הרעה. וזה שדייק ובעת הצר לו ויוסף למעול בה' הוא המלך אחז (דה"ב כ"ח). והה' הוא כשיעלה האדם לגדולה אז תיקר נפשו בעיניו ויבוש להמנות עם רעים וחטאים. וע"ז מביא כי אחשורוש אף כי מאחר אורוות סוסים עלה למלוכה וכאשר יסופר ממנו בקורות ימי עולם ורז"ל יאמרו עליו כי היה אהרורייה דנבוכדנצר. בכ"ז עמד ברעתו כל הימים. ולא שב לדרך טובים. והנה יש ג"כ כנגד זה חמש סבות אלה המתעות את האדם מדרך טובים לדרך רע. הא' כי השכל יתעהו. וכמו שמצינו באלישע בן אבויה כי מרוב עיונו קצץ בנטיעות ועליו נאמר דבש מצאת אכול דייך כדאיתא בפ"ב בחגיגה וע"ז אמר כי אברהם אף שהרבה לחקור בכל חכמה ומדע וכדאמרי' בב"ב איצטגנינוס גדולה היתה בלבו שכל מלכי מזרח ומערב משכימים לפתחו. ובכ"ז תמים היה עם ה' אלהיו כי דעתו ושכלו היו נאמנים ולא נתעה אחרי מחזות שוא ומדוחים. ושמר בריתו את ה' עד יומו האחרון. הב' אם תבוא עליו הזקנה אז תחלש דעתו וכחותיו ירפו. וילך תועה במזמותיו וכאשר מצינו ביוחנן כה"ג שנתחמץ באחריתו וע"ע לקמן בפס"ב. וכנגד זה מביא את משה ואהרן. אף כי כבר היו בני שמונים ובאו בגבורות בכ"ז עוד התגברו ועשו חיילים בתורה ובאמונה. הג' אם יאבד את מורהו המוליכו בדרך טובים וכאשר אמרו רז"ל על שלמה כל זמן שרבו שמעי בן גרא היה קיים לא נשא את בת פרעה. וע"ז מביא את עזרא אף כי רבו ברוך בן נריה מת כדאמרינן בסוף פ"ק דמגילה בכ"ז נשאר בצדקתו בארץ ישראל כמו בבבל. הד' בבוא על האדם צרה ומצוקה ויתקצף ויקלל. וכמו שמצינו באיוב כי מרוב צרותיו לא נשא גם את פני ה'. וכנגד זה הוא מביא את יחזקיהו אף כי בא במצור ובמצוק מסנחריב ויהי בצרה גדולה. בכ"ז בטח בה' ובישועתו. הה' אם יעלה לגדולה אז ירום לבבו וישכח את ה' אלהיו. וכנגד זה מביא את דוד ודוד הוא הקטן שתמיד הקטין את עצמו ויהי עניו בין בהיותו הדיוט ובין בהיותו מלך. ור"ב בשם ר"ח מוסיף אף אית לן חד הוא טבא מן כולהון הוא ה' אלהינו אף כי יחטאו לפניו ויכעיסוהו בתועבות בכ"ז מדת רחמיו שמורה לעולם ועולם חסד יבנה ובזה מתורץ היטב למה לא מנה עוד כמה פעמים הוא הנמצאים לרעה או לטובה. כי לא מנה רק אלה אשר בהם תמצאינה חמש הסבות לתשובה. וחמש הסבות להתעות מדרך טובים. וע"ע מ"ש בזה במגילת אסתר והגירסא אשר שם היא היותר נכונה:

ד  [עריכה]

שנער זו בבל. ומפרש את הכתוב ותהי ראשית ממלכתו בבל. ומלכותו היתה וארך ואכד וכלנה אשר הן בארץ בבל הנקראת שנער:

בתשניק. זו חולי הבפיה שהחולה מניע ומנער כל אבריו בחליו. כי התרגום של וינער הוא שינוק. ומ"ש בלא נר ובלא מרחץ כי הנר והמרחץ קשים לחולי זה:

מן העצה ההיא יצא אשור. ופי' מן הארץ מהסכמת אנשי הארץ או שדרש מן הארץ מלשון רצון וכמ"ש לעיל פ"ד למה נקרא שמה ארץ שרצתה לרצון קונה. וזה מן הארץ ממרוצתם רצונם ועצתם ופי' כי כל הארצות הלכו בעצת נמרוד אשר המריד את העולם להקב"ה כדלעיל ואשור יצא מהם:

אתמול אפרוח עכשיו ביצה. פי' כי תלך לאחור ולא לפנים כי מן הביצה יצא האפרוח ואתה שנית את דרכך להעשות מן אפרוח ביצה:

אם רסן היא העיר הגדולה כו'. והא דלא מסתפק פן כלח היא העיר הגדולה הלא היא סמוכה בקרא להיא העיר הגדולה. י"ל כיון דכלח נמנה באחרונה ע"כ קטנה היא [וע' ביומא דף י' ע"א בתוד"ה אין]:

ז  [עריכה]

הוי יפת הוא הגדול. ע' בביאור הרי"פ בשם היפ"ת. ולפ"ז כשהיה נח בן תק"א שנה נולד לו יפת. ואחר תק"ב שנה נולד לו שם ובאחרונה נולד לו חם. כי חם הוא הצעיר. וכ"ה דעת הרמב"ן ומה שמנה לשם תחלה היינו משום חשיבותו כדלעיל פכ"ו וע"ש מ"ש למה הקדים חם ליפת:

מוציאין שמן לשם המאורע. ומה שקרא למך לבנו תובל קין איננו על שם זקנו אך מפני שתבל עבירתו של קין כדלעיל פכ"ג. והנה טעם מחלקותם הוא בזה. לר"י עדיף לקרוא לשם האבות. ולכן אם היה להם רוה"ק או אם היה להם מאורע בשעת לידה. אם לא הכירו את יחוסיהם בחרו יותר לקרוא בשם אביהם. ולרשב"ג על שם המאורע עדיף. והאחרונים אשר יקראו בשם אבותיהם הוא מטעם שאין בהם רוה"ק ולא ידעו את המאורע לנולד. אבל אם היה להם רוה"ק. אף כי לא יכירו את יחוסיהם מ"מ היו קוראים על שם המאורע:

נביא גדול היה עבר כו'. כלומר נביא ממש כי רוח ה' דבר בו ולא תימא שניבא ולא ידע מה ניבא. והנה בס"ע מוכיח כי ענין הפלגה היה בסוף ימי פלג. וכנראה מסדר הכתובים שהיתה גם אחרי אשר אחיו הצעיר יקטן הוליד בנים. ולפ"ז מה שקרא אותו בלידתו פלג ע"כ היה בנבואה. וזה א"א לומר כי בסוף ימיו נקרא בשם פלג. דאין דרך לקרוא לאיש הקרוב למות בשם. ונקרא בשם רק על שם המאורע אשר בלידתו או בחצי ימיו. ומה שלא הוכיח משם יקטן שהיה מקטין את עצמו דהיה נביא וידע את דרכי בנו מראש. דדלמא באמצע ימיו כאשר ראה אביו את ענותנותו אז קרא אותו בשם יקטן. ומפלג אשר ההפלגה היתה בסוף ימיו. וקרא אותו בשם פלג לפני זה שפיר מוכח:

ח  [עריכה]

מקום הוא ששמו חצר מות. ונקרא בשם הזה על שם מקומו ומ"ש שהם אוכלים כרישים כו' הוא מתוך עניים לא היו להם מה לאכול וכסו את בשרם בעשבים או בעלי אילנות ומרוב עניים היו מצפים למיתה בכל יום. ושמעתי שיש אנשים המתבודדים במושכלות ולא יעבדו את האדמה ויאכלו וילבשו מאשר ימצאו מוכנים על פני השדה. ואולי גם האנשים האלה היו מהם. ולא היו להם בטחון בזה העולם ולכן צפו למיתה בכל יום [ואולי כוונתו על הטראגלאדיטען]:

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף