ילקוט שמעוני/א/תשכט

מתוך אוצר הספרים היהודי השיתופי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

< הקודם · הבא >
מעבר לתחתית הדף


דפים מקושרים

ילקוט שמעוני TriangleArrow-Left.png א TriangleArrow-Left.png תשכט

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף


פרק י - רמז תשכט[עריכה]

וענן ה' עליהם יומם. על החגרין ועל הסומין ועל הזבין ועל המצורעין. מנין אתה אומר שאם היה אחד מישראל נמשך מתחת כנפי עמוד הענן, עמוד הענן נמשך עמו לאחריו עד שעה שחוזר לאחוריו, ת"ל וענן ה' עליהם יומם. או כשם שמגין על ישראל כך מגין על אומות העולם, ת"ל עליהם. על ישראל הוא מגין ואין מגין על אומות העולם. או כשם שמגין עליהם ביום כך מגין עליהם בלילה, תלמוד לומר יומם. ביום הוא מגין ואין מגין עליהם בלילה. יכול עמוד האש יהא מאיר להם ביום, תלמוד לומר ואש תהיה לילה בו. בלילה הוא מאיר ואין מאיר ביום. או כשם שמאיר להן לישראל כך מאיר להן לאומות, ת"ל לעיני כל בית ישראל. על ישראל הוא מאיר ואין מאיר לאוה"ע. רבי שמעון בן אלעזר אומר מנין אתה אומר כל ארבעים שנה שהיו ישראל במדבר לא נצרכו לאור הנר, אלא אדם נכנס חדר לפנים מחדר כמין פנס (ר"ל נר) נכנס עמו עד שעה שחוזר, ת"ל לעיני כל בית ישראל בכל מסעיהם, הא אפילו אדם נכנס חדר לפנים מחדר עמוד האש מאיר לו:

כל ספר שיש בו שמונים וחמשה טעיות לא יקרא בו עד שיוגה (ספרי זוטא):

ויהי בנסוע הארון. (שבת פרק כל כתבי, דף קט"ו) פרשה זו עשה לה הב"ה סימניות מלמעלה ומלמטה לומר שאין זה מקומה. רבי אומר לא מן השם הוא זה, אלא מפני שספר חשוב הוא בפני עצמו, מכאן אמרו ספר שנמחק ונשתייר בו פ"ה אותיות כפרשת ויהי בנסוע הארון מטמא את הידים ומצילין מפני הדליקה. כמאן אזלא הא דאמר רבי שמאול בר נחמן [א"ר יונתן], מאי דכתיב חצבה עמודיה שבעה. אלו שבעה ספרי תורה, כמאן כרבי, מאן תנא דפליג עליה דרבי, רשב"ג הוא דאמר עתידה פרשה זו שתעקר מכאן ותכתב במקומה, ולמה כתובה כאן להפסיק בין פורענות לפורענות, (פרשה) [פורענות] שניה [מאי היא] ויהי העם כמתאוננים, (פרשה) [פורענות] ראשונה ויסעו מהם ה', מלמד שסרו מאחרי ה', והיכן מלמד שסרו מאחרי ה', והיכן מקומה בדגלים. משל למה הדבר דומה לבני אדם שאמרו לו למלך הנראה שתגיע עמנו אצל מושל עכו, הגיעו לעכו [הלך לו [המושל] לצור, הגיע לצור] הלך לצידון, הגיע לצידון הלך לו לבירי, הגיע לבירי הלך לו לאנטוכיא, [הגיע לאנטוכיא] התחילו בני אדם מתרעמין על המלך שנתלבטו על דרך זו, והמלך צריך להתרעם עליהם שבשבילם נתלבט על דרך זו, כך הלכה שכינה בו ביום ל"ו מיל בשביל שיכנסו לארץ, התחילו ישראל מתרעמים לפני המקום שנתלבטו על דרך זו, והמקום צריך להתרעם עליהם שבשבילם הלכה שכינה ל"ו מיל בשביל שיכנסו לארץ. ויאמר משה קומה ה'. וכתוב אחד אומר על פי ה' יסעו. כיצד נתקיימו שני כתובים הללו, משל למלך בשר ודם שאמר לעבדו, הנראה שתעמידני בשביל שאני הולך לתת ירושה לבני. דבר אחר: משל למה הדבר דומה למלך בשר ודם שהיה מהלך בדרך ונהג אוהבו עמו, כשהוא נוסע אומר איני נוסע עד שיבא אוהבי עמי, וכשהוא חונה אומר איני חונה עד שיבא אוהבי עמי, נמצאת מקיים על פי משה יחנו, ונמצאת מקיים על פי ה' יחנו, ועל פי משה יסעו, ועל פי ה' יסעו. בזמן שהיו נוסעין היה עמוד הענן נעקר ממקומו על פי המקום, ולא היה לו רשות להלוך עד שיאמר לו משה, נמצאת מקיים על פי ה' ועל פי משה, משל למה הדבר דומה למלך שאמר לעבדו הריני ישן לי עד שתעירני משנתי, כך אמר הקב"ה איני מהלך עד שתאמר לי לך:

ויהי בנסוע הארון. מה עסקו של ארון הזה, אלא שהיו לוחות הברית נתונות בתוכו והשכינה דרה בתוכו, שכן הוא אומר הנה ארון הברית אדון כל הארץ וגו', וכן הוא אומר ה' אלקיך הוא עובר לפניך. אמר רבי אלעזר בן פדת בשם רבי יוסי בן זמרא כשהיו ישראל נוסעין היה הארון מקדים לפניהם, והיו שני ניצוצות של אש יוצאות מתוך בדי ארון והיו שורפין לפניהן את הנחשים ואת העקרבים והורג שונאיהם של ישראל, משל למה הדבר דומה למלך שהיה מהלך עם מטרונא והיה מקדים לפניה בשביל השונאין והיה הורגן, כיון שהיה איפרכוס רואה אותו היה צווח למלך, למה אתה מניח למטרונה, המתן לה מעט, עמוד עד שתבא אצלך, כך הארון היה מקדים לפני ישראל, כיון שהיה משה רואה היה אומר מה אתה מניח את ישראל המתן לה מעט, שנאמר ויאמר משה קומה ה'. זה שאמר הכתוב צדיק מושל יראת אלקים, אתה מוצא הרבה דברים שגזר משה על האלקים וקיים גזרתו, שנאמר כה אמר ה' כחצות הלילה אני יוצא בתוך מצרים, והקב"ה לא אמר לו אלא ועברתי בארץ מצרים בלילה הזה, וכתיב ויהי בחצי הלילה וה' הכה כל בכור. וכתיב השמים מספרים כבוד אל. וכן מכנף הארץ זמירות שמענו, שהן מקלסין להקב"ה, עמד ושתקן שנאמר האזינו השמים, ראה מה כחו של משה גדול, עליו הכתוב אומר גבורי כח עושי דברו, משל למה הדבר דומה לארי שההי רועש בקינוגיא (פי' בצידה), והיה כל העולם רועש, והיה אחד מתקרב אצלו ומאכילו ומשקהו מעמידו ומרביצו, והיה הכל מסתכלין בארי ואומר זה לזה, ראו כחו של ארי זה מה קשה הוא ומה משובח, אמר להם פיקח אחד אל תקלסו לארי אלא קשה כחו של שושבינו היאך הוא מעמידו ומרביצו, כך הקב"ה נקרא ארי, שנאמר אריה שאג מי לא יירא, והכל אומרים ראו כמה קשה כחו, שנאמר קול ה' בכח קול ה' בהדר. והכל מתיראין, ומשה נכנס אצלו, שנאמר ומשה נגש אל הערפל אשר שם האלקים, וכן מעמידו ומרביצו, שנאמר ויהי בנסוע הארון ויאמר משה קומה ה', הוי צדיק מושל ביראת אלקים. דבר אחר: הפרשה הזו לא היתה ראויה להכתב כאן ולמה נכתבה כאן, לפי שכתוב ויסעו מהר ה' דרך שלשת ימים. לא אמר להם לישראל אלא מהלך יום אחד ונסעו על פי עצמן מהלך שלשה ימים בורחין מהר סיני, מפני שעשו שם אחד עשר חדש (י"ב חדש חסר עשרה ימים, רש"י), והיה נותן להם מצות בכל יום, כשאמר משה ליסע משם מסע יום אחד הלכו מהלך שלשה ימים ולילה אחד כתינוק שיוצא מבית הספר ורץ, אעפ"כ לא עזבן הקב"ה אלא וארון ברית ה' נוסע לפניהם, והיה קשה לפני הקב"ה שעשו כך, אמר הקב"ה ונכתוב צרה אחר צרה לאו, אלא נכתוב פרשה של כבוד ביניהם, לכך נכתב ויהי בנסוע הארון. דבר אחר: בנסוע הארון, בשעה שהיה הקב"ה מבקש שיסעו, היה הארון מזדעזע עצמו, ויש אומרים היה תולה עצמו, ביקש משה להודיע לישראל שהשכינה עמם, לפי שאמר לו הקב"ה הנה אנכי שולח מלאך לפניך וגו' השמר מפניו, אמר משה אם אין פניך הולכים וגו', אמר לו פני ילכו, בא משה אמר לישראל עמדו סעו הרי השכינה בארון, אמרו ליה אין אנו מאמינים, אמר קומה ה' והארון מזדעזע, לכך היו מאמינים:



שולי הגליון


< הקודם · הבא >
מעבר לתחילת הדף