ילקוט שמעוני/א/תשכג
|
< הקודם · הבא > |
פרק ט - רמז תשכג[עריכה]
(ספרי):
והאיש אשר הוא טהור. שומע אני אחד יחיד ואחד ציבור עושין פסח שני, ת"ל ויהי אנשים אשר היו טמאים לנפש אדם. היחיד עושה פסח שני ואין הצבור עושין פסח שני. רבי נתן אומר אין צריך שהרי כבר נאמר והאיש היחיד עושה פסח שני ואין הציבור עושין פסח שני. וחדל לעשות הפסח, אין וחדל אלא שיכול לעשות ולא עשה, שיערו חכמים כל שהיה בשעת שחיטת הפסח מן המודעים ולפנים וכן לכל מדותיו. ונכרתה, אין ונכרתה אלא הפסקה. הנפש ההיא מזידה דברי רבי עקיבא, מעמיה ועמה בשלום. כי קרבן ה' לא הקריב במועדו, על פסח ראשון הכתוב ענש כרת. או לא ענש אלא על פסח שני, אמרת אי זהו מועד זה ראשון. דבר אחר: כי קרבן ה' לא הקריב במועדו, בא הכתוב ולימד על פסח שני שדוחה את השבת, או ידחה את הטומאה, אמרת כל עצמו אינו בא אלא מפני הטומאה. חטאו ישא האיש ההוא, אין לי אלא איש אשה מנין, ת"ל ונכרתה הנפש ההיא. להביא את האשה. רבי שמעון בן יוחאי אומר חטאו ישא האיש ההוא להוציא את האשה:
(ספרי זוטא):
ובדרך לא היה. היכן היה בבית המטבחים. רבי אליעזר אומר את שהוא בבית המטבחים חייב בהכרת. רבי עקיבא אומר כל שהוא מן המודיעים ולחוץ פטור מן ההכרת. וחדל לעשות הפסח, פרט לשנטמא קודם לשחיטת הפסח. יכול שהוא חייב, אמרת וחדל. לא ממה שחדל (זה), לרבות שהיה שם ונטמא, יצא לשוק ונטמא, הלך לו לביתו טהור ונטמא. ונכרתה הנפש לא הצבור. ההיא כשהיא יחידית. ההיא לא אנוסה לא שוגגת ולא מוטעת. לפי שרבינו היה שם ונטמא, יצא לשוק ונטמא, הלך לו לביתו טהור ונטמא, לומר שאינו בכרת, יכול שאינו בנשיאות עון, אמר חטאו ישא האיש ההוא.
(פסחים פרק מי שהיה דף צ"ג:)
אמר עולא איזו היא דרך רחוקה, כל שאינו יכול ליכנס בשעת שחיטה, ואע"ג דטמא שרץ אינו יכול ליכנס בשעת שחיטה, שוחט וזורק על טמא שרץ, דרך רחוקה לטהור ואין דרך רחוקה לטמא. רבי יהודה אמר כל שאין יכול ליכנס בשעת אכילה, ואע"ג דטמא שרץ יכול ליכנס בשעת אכילה, ואין שוחטין וזורקין על טמא שרץ, טמא שרץ רחמנא דחייה, דכתיב איש איש כי יהיה טמא לנפש. מי לא עסקינן שחל שביעי שלו להיות בערב הפסח דומיא דשרץ ואפילו הכי אמר רחמנא לידחי. תנו רבנן היה עומד חוץ למודיעים ויכול ליכנס בסוסים ובפרדות יכול יהא חייב, ת"ל ובדרך לא היה. והרי היה בדרך. היה עומד לפנים מן המודיעים ואינו יכול ליכנס מפני גמלים וקרונות המעכבות אותו, יכול לא יהא חייב, ת"ל ובדרך לא היה. והרי היה בדרך. תניא רבי אליעזר אומר נאמר ריחוק מקום במעשר וכו'. רבי יוסי הגלילי אומר דרך, שומע אני [מהלך] שנים ושלשה (פרסאות) [ימים], ת"ל (רחוקה) [ובדרך לא היה], אפילו פסיעה אחת. תנו רבנן ככל חקת הפסח יעשו אותו. במצות שבגופו הכתוב מדבר. מצוה שעל גופו מנין, ת"ל על מצות ומרורים יאכלוה. והשתא דאמרת על מצות ומרורים, אלמא יעשו אותו לאו דוקא היא, אימא הוה ליה בכלל ופרט וכלל, ונעשה כלל מוסף על הפרט, ואפילו כל מילי נמי, ת"ל ועצם לא תשברו בו. תנו רבנן ככל חקת הפסח יעשו אותו, יכול כשם שבראשון עובר בבל יראה ובל ימצא כך שני אסור בבל יראה ובל ימצא, ת"ל על מצות ומרורים יאכלהו, אין לי אלא מצות עשה ומצות לא תעשה הניתק לעשה, לא תעשה גמור מנין, ת"ל ועצם לא תשברו בו. מה הפרט מפורש מצות עשה ולא תעשה הניתק לעשה ולא תעשה גמור, אף כל [מ"ע ול"ת שניתק לעשה ול"ת גמור]. בכלליה דמצות ומרורים. מאי קא מרבי, צלי אש. בפרטיה מאי קא ממעט, השבתת שאור, ואיפוך אנא, מצוה דגופיה עדיף: בכלליה דולא ישאירו ממנו עד בקר מאי קא מרבי ליה, לא תוציא מן הבית מן הבשר חוצה. בפרטיה מאי קא ממעט ליה לא יראה ולא ימצא. ואיפוך אנא, מצוה דגופיה עדיף: בכלליה דועצם לא תשברו בו מאי קא מרבה אל תאכלו ממנו נא. בפרטיה מאי קא ממעט אל תשחט על חמץ דם זבחי, ואיפוך אנא, מצוה דגופיה עדיף. חטאו ישא האיש ההוא (כתוב ברמז קצ"ג):
(ספרי):
וכי יגור אתכם גר ועשה פסח. שומע אני כיון שנתגייר יעשה פסח מיד, ת"ל כאזרח. מה אזרח בארבעה עשר אף הגר בארבעה עשר. רבי שמעון בן אליעזר אומר הרי שנתגייר בין שני פסחים שומע אני יעשה פסח שני, ת"ל כאזרח. מה אזרח שלא עשה את הראשון יעשה את השני כך כל שלא עשה את הראשון יעשה את השני. כחקת הפסח וכמשפטו כן יעשה. אין לי אלא פסח שהשוה את הגר לאזרח, כל מצות שבתורה מנין, ת"ל חקה אחת יהיה לכם ולגר. בא הכתוב והשוה את הגר לאזרח בכל מצות שבתורה.
(ספרי זוטא):
האזרח והגר, מה אזרח לא הוכשר לו לאכול את הפסח עד שיזרק עליו דם ברית אף הגר לא הוכשר לו לאכול את הפסח עד שיזרק עליו דם ברית. מה אזרח אם הזיד ולא עשה את הראשון יעשה את השני, אף הגר הזיד ולא עשה את הראשון יעשה את השני, (תורה) [חוקה] אחת יהיה לכם ולגר וגו':
(מדרש ילמדנו):
וביום הקים את המשכן כסה הענן, אותו ענן שנגלה עליו על הר סיני. משל למה הדבר דומה למלך שהיה לו אוהב, שלח ואמר לו התקן עצמך שאני בא אצלך יום פלוני, לא האמין אותו האוהב, חזר ואמר אפילו הוא בא אצלי כדמות הדיוט או בלילה, ידע המלך מה אמר אוהבו שלח לו חייך ביום אני בא אצלך בפרהסיא, והסוס שרכבתי עליו ביום שנעשיתי מלך אני רוכב, ופורפירא שנזרק עלי ביום שנעשיתי אגוסטוס אני לובש ובא אצלך, כדי שידעו הכל מהו חיבתך עלי, כך כיון שנגלה הקב"ה בסיני בענן נגלה, שנאמר הנה אנכי בא אליך בעב הענן. ואמרו נעשה ונשמע ונטל הקב"ה מלכות. לאחר זמן א"ל ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם. היו ישראל תמהין האמנם ישב אלקים על הארץ, אמר להם חייכם בפרהסיא אני בא אליכם, דכתיב וביום הקים את המשכן כסה הענן את המשכן לאהל העדות. אמר רבי שמעון בן יוחאי אל תהי קורא עדות לשון סהדות אלא לשון תורה, אלה העדות והחקים. אמר רבי לוי מה עדות יש כאן, שויתר להם לישראל.
(שבועות פרק ידיעות הטומאה דף ט"ו:)
אמר אביי מנין שאין בנין בית המקדש בלילה, שנאמר וביום הקים את המשכן. ביום מקימין בלילה אין מקימין: