ילקוט שמעוני/א/תשכא
|
< הקודם · הבא > |
פרק ט - רמז תשכא[עריכה]
(סוכה פרק הישן דף כ"ה.)
שלוחי מצוה פטורין מן הסוכה, מנא הני מילי, דתנו רבנן (ובלכתך בדרך) [בשבתך בביתך]. פרט לעוסק במצוה וכו'. הא מהכא נפקא הא מהתם נפקא. דתניא ויהי אנשים אשר היו טמאים לנפש אדם. נושאי ארונו של יוסף היו דברי רבי יוסי הגלילי, רבי עקיבא אומר מישאל ואלצפן היו, ר"י אומר אם נושאי ארונו של יוסף היו כו' היו יכולין ליטהר [אם מישאל ואלצפן היו היו יכולין ליטהר], אלא מי היו טמאי מת מצוה היו, וחל שביעי שלהן בערב הפסח, שנאמר ולא יכלו לעשות הפסח ביום ההוא. ביום ההוא דאין יכולין לעשות הא למחר יכולין לעשות. צריכי דאי אשמעינן התם משום דלא מטא זמן חיובא דפסח אבל הכא דמטא זמן קריאת שמע אימא לא צריכא. ואי אשמעינן הכא משום דליכא כרת אבל התם דאיכא כרת אימא לא צריכא.
(ספרי זוטא):
ולא יכלו לעשות הפסח ביום ההוא. שבאותו היום נטמאו. איסי בן יהודה אומר ולא יכלו לעשות, מתקנין היו עצמן לעתיד לבא. רבי אלעזר ברבי שמעון אומר יכולים היו לעשותו ביום שלאחריו מפני שהיה שלישי להזייתן:
(ספרי):
ויקרבו לפני משה ולפני אהרן. אם משה לא היה יודע אהרן היה יודע, אלא סרס המקרא ודורשהו דברי רבי יאשיה. אבא חנן אומר משום רבי אליעזר בבית המדרש היו יושבין ובאו ועמדו לפניהן. ויאמרו האנשים ההמה אליו, מגיד שהיו בני אדם כשרים וצדיקים וחרדים על המצות. רבי אומר אינו צריך, הרי הוא אומר ויאמרו האנשים ההמה אליו, שאין תלמוד לומר ההמה, אלא מגיד שאין נשאלין אלא לבעל המעשה. למה נגרע לבלתי הקריב וגו'. אמר להם אין קדשים קרבין בטומאה, אמרו לו אם כן יזרק הדם עלינו והבשר יאכל לטהורים, והדין נותן ומה חטאת שהיא קדשי קדשים דמה נזרק על הטמאים ובשרה נאכל לטהורין, הפסח שהוא קדשים קלים אינו דין הוא שיזרק הדם על הטמאים והבשר נאכל לטהורים. אמר להם אין קדשים קרבין בטומאה. אמרו ליה אם קדשים שיש להם אחריות יהו קרבין, קדשים שאין להם אחריות לא יהו קרבין. אמר להם לא שמעתי, עמדו ואשמעה מה יצוה ה' לכם, כאדם שאמר אשמע דבר מפי רבי. אשרי ילוד אשה שכך הוא מובטח שכל זמן שהוא רוצה היה מדבר עמו. אמר רבי חידקא שמעון השקמוני היה לי חבר מתלמידי רבי עקיבא, ואומר יודע היה משה שאין טמאין אוכלין את הפסח, על מה נחלקו אם נזרק הדם עליהן אם לאו. ראויה היתה פרשת טמאים שתאמר ע"י משה אלא שזכו אלו שתאמר על ידיהן, שמגלגלין זכות על ידי זכאין וחובה על ידי חייבין: (כתיב ברמז רע"א).
(ספרי זוטא):
ויאמרו האנשים, בעלי שמות היו. ההמה אליו, הם מעצמן דברו לא הוצרכו לשלוח שליח (כתוב ברמז רע"א). אנחנו יחידים. אנחנו טמאים לנפש אדם ואין בתוכינו לא זבין ולא מצורעין. במועדו את שהוא במועדו בהכרת ואין שני בהכרת. ד"א במועדו משעבר זמנו אי אפשר לעשות, בתוך בני ישראל לא שנהיה כמנודים, בתוך בני ישראל לא שאנו מבקשים אכילה ושתיה אלא שיזרק עלינו הדם. עמדו ואשמעה כדאין אתם שידבר עמכם. ד"א כדאין אתם שידבר עמי על ידכם:
(ספרי):
איש כי יהיה טמא. זה דבר ששאל, או בדרך רחוקה זה דבר שלא שאל, כי יהיה טמא לנפש. אין לי אלא טמא מת שאר טמאים מנין. תלמוד לומר או בדרך רחוקה. הרי אתה דן בנין אב מבין שניהם, לא ראי טמא מת כראי דרך רחוקה ולא ראי דרך רחוקה כראי טמא מת, הצד השוה שבהן שלא עשה את הראשון יעשה את השני, כך כל שלא עשה את הראשון יעשה את השני. בדרך רחוקה, איני יודע איזוהי דרך רחוקה, ושיערו חכמים כל שהיה בשעת שחיטת הפסח מן המודיעים[1] ולחוץ. רבי עקיבא אומר נאמר טמא מת ונאמר דרך רחוקה, מה טמא מת רצה לעשות ואין יכול, אף דרך רחוקה רצה לעשות ואין יכול. רבי אליעזר אומר נאמר ריחוק מקום במעשר ונאמר ריחוק מקום בפסח, מה ריחוק מקום האמור במעשר חוץ למקום אכילתו, אף ריחוק מקום האמור בפסח חוץ למקום אכילתו, איזהו מקום אכילתו מפתח ירושלים ולפנים. רבי יהודה אומר משמו נאמר ריחוק מקום במעשר ונאמר ריחוק מקום בפסח, מה ריחוק מקום האמור במעשר חוץ למקום הכשרו, אף ריחוק מקום האמור בפסח חוץ למקום הכשרו, ואיזהו מקום הכשרו, מפתח העזרה ולפנים:
(ספרי זוטא פ' בהעלותך):
דבר אל בני ישראל. בני ישראל עושים פסח שני ואין הגרים עושין פסח שני. איש האיש עושה פסח שני ואין הקטן עושה פסח שני. רבי שמעון אומר האיש עושה פסח שני ואין ציבור עושים פסח שני. איש לרבות את כל שלא נזרק עליהם את הדם שיהו עושים פסח שני. כי יהיה טמא ועשה פסח, יכול כל הטמאים יהו עושים פסח, הרי מי שהוזה הזאה אחת, וזב שראה ראיה אחת, והקטן והחולה ומחוסר כפורים וטבול יום והאונן והמפקח את הגל, וכן מי שהבטיחוהו להוציאו מן בית האסורין, תלומד לומר כי יהיה טמא לנפש, טמא מת עושה פסח שני ואין כל אלו עושים פסח שני. או בדרך רחוקה לכם, יכול יוצאי מצרים מנין אף לדורות, אמרת לדורותיכם אף לדורות. ועשה פסח לה', את היחידים. ועשה בעשה:
(פסחים פרק מי שהיה דף צ"ב:)
מי שהיה טמא או בדרך רחוקה ולא עשה את הראשון יעשה את השני. שגג או נאנס ולא עשה את הראשון יעשה את השני. אם כן למה נאמר טמא או בדרך רחוקה, שאלו פטורים מהכרת ואלו חייבים בהכרת, ואיזו דרך רחוקה וכו'.
(פסחים פרק מי שהיה דף צ"ג.)
תנו רבנן אלו שעושים את השני, הזבין והזבות המצורעין והמצורעות בועלי נדות והיולדות והשוגגין והאנוסין והמזידין וטמא ושהיה בדרך רחוקה, אם כל למה נאמר טמא, [למה נאמר] דאי בעי למעבד בראשון לא שבקינן ליה, אלא למה נאמר בדרך רחוקה, לפוטרו מן הכרת. ואשה בשני מי מחייבא, והתניא יכול לא יהו עושין את השני אלא טמא מת ושהיה בדרך רחוקה, זבין ומצורעין ובועלי נדות מנין, תלמוד לומר איש איש, לא קשיא הא רבי יוסי הא רבי יהודה ור"ש. תנו רבנן חייב כרת על הראשון וחייב כרת על השני [דברי רבי], רבי נתן אומר חייב כרת על הראשון ופטור על השני. רבי חנניא בן עקביא אומר אף על הראשון אינו חייב כרת אלא אם כן לא עשה את השני, ואזדו לטעמייהו דתניא גר שנתגייר בין שני פסחים, וכן קטן שהגדיל בין שני פסחים חייבים לעשות פסח שני [דברי רבי], רבי נתן אומר כל שזקוק לראשון זקוק לשני וכל שאינו זקוק לראשון אינו זקוק לשני. במאי קמפלגי רבי סבר שני רגל בפני עצמו הוא. ורבי נתן סבר שני תשלומין דראשון הוא [תקוני לראשון לא מתקין ליה]. ורבי חנניא בן עקביא סבר שני תקנתא דראשון הוא, ושלשתן מקרא אחד דרשו, והאיש אשר הוא טהור ובדרך לא היה וחדל לעשות הפסח. רבי סבר וחדל לעשות ונכרתה. דלא עבד בראשון, אי נמי קרבן ה' לא הקריב במועדו בשני, חטאו ישא האיש ההוא כרת הוא, קסבר מגדף היינו מברך את השם, וכתיב ביה במברך את השם ונשא חטאו, וגמר האי חטאו דהכא מחטאו דהתם [מה להלן כרת אף כאן כרת], ורבי נתן (מה להלן) [סבר] לא הקריב במועדו בראשון. והאי חטאו מאי עביד ליה, קסבר מגדף לאו היינו מברך את השם, וגמר האי חטאו דהתם מחטאו דהכא מה הכא כרת אף התם כרת. ורבי חנניא בן עקביא סבר וחדל לעשות הפסח ונכרתה, אם קרבן ה' לא הקריב במועדו בשני, והאי חטאו ישא מאי עביד ליה כדאמרן, הילכך הזיד בזה ובזה דברי הכל חייב, שגג בזה ובזה דברי הכל פטור, הזיד בראשון ושגג בשני לרבי חייב, לרבי נתן ולרבי חנניה בן עקביא פטור.
(פסחים פרק כיצד צולין דף פ"א:)
בעי רב יוסף כהן המרצה בתמיד הותרה לו טומאת התהום או לא, אמר רבא גמר מועדו מועדו מפסח, וטומאת התהום גופה היכא כתיבא, אמר רבי אליעזר אמר קרא וכי ימות מת עליו, במחוורת עליו, אשכחן נזיר, עושה פסח מנלן, א"ר יוחנן אמר קרא כי יהיה טמא לנפש או בדרך רחוקה לכם, במחוורת לכם. ריש לקיש אמר או בדרך רחוקה. [כדרך] מה דרך בגלוי אף טומאה בגלוי, טומאת התהום גמרא גמירו לה וקרא אסמכתא בעלמא. אי זהו טומאת התהום, כל שלא הכיר בה אדם בסוף העולם, הכיר בה אדם בסוף העולם אין זה טומאת התהום.
(חולין פרק השוחט דף כ"ט.)
הרי שהיו ישראל מחצה טהורים ומחצה טמאים, רבי אמר מחצה על מחצה כרוב וטהורים עושין פסח ראשון וטמאים עושין פסח שני. ורב כהנא אמר מחצה על מחצה אינו כרוב, הללו עושין לעצמן והללו עושין לעצמן, מאי טעמא דרב דכתיב איש איש כי יהיה טמא, איש נדחה לפסח שני ואין רוב צבור נדחה לפסח שני אלא עבדי בטומאה:
- ↑ פירוש שם מקום בהר המודעים.