ילקוט שמעוני/א/תנז
|
< הקודם · הבא > |
בכוריך בכורי כל יחיד ויחיד לומר שאינה באה [אלא] משל צבור דברי רבי עקביא. ר"ש אומר נאמר כאן בכורים לה' ונאמר להלן בכורים לה' מה בכורים האמור להלן ליחיד משל צבור אף בכורים האמור כאן ליחיד משל צבור, ואם תאמר זו משל יחיד ולהלן משל צבור, אמרת לאו אם זו בכורים לה' אין העומר הלזו ראשית קציר ואם הלזו ראשית קציר אין זו בכורים לה' דברים המחוסרין כאן אמרן הכתוב להלן. ונתת עליה שמן עליה שמן ולא על לחם הפנים שמן, שיכול והלא דין הוא ומה מנחת נסכים שאינה טעונה לבונה טעונה שמן לחם הפנים שטעון לבונה אינו דין שיטעון שמן תלמוד לומר עליה עליה שמן ולא על לחם הפנים שמן. עליה לבונה ולא על מנחת נסכים לבנוה, שיכול והלא דין הוא ומה לחם הפנים שאינו טעון שמן טעון לבונה מנחת נסכים שטעונה שמן אינו דין שטעונה לבונה תלמוד לומר עליה עליה לבונה ולא על מנחת נסכים לבונה. מנחה לרבות מנחת שמיני ללבונה. היא להוציא שתי הלחם שלא יטענו לא שמן ולא לבונה. אמר מר עליה שמן ולא על לחם הפנים שמן ואימא עליה שמן ולא על מנחת כהנים שמן מסתברא מנחת כהנים הוה ליה לרבויי שכן עשרון כלי חוץ וצורה הגשה ואישים. אדרבה לחם הפנים הוה ליה לרבויי שכן צבורא חובה טמא דאכיל פגולא בשבתא, מסתברא נפש. אמר מר עליה לבונה ולא על מנחת נסכים לבונה, ואימא עליה לבונה ולא על מנחת כהנים לבונה. מסתברא מנחת כהן הוה ליה לרבויי שכן עשרון בלול בלוג מוגש בגלל עצם. אדרבה מנחת נסכים הוה ליה לרבויי שכן צבורא חובה דאיטמי בשבתא. מסתברא נפש. מנחה לרבות מנחת שמיני ללבונה. ואימא להוציא. האי מאי אי אמרת בשלמא לרבות שפיר. אלא אי אמרת להוציא למה לי. שעה מדורות לא ילפינן. היא להוציא שתיהלחם שלא יטענו לא שמן ולא לבונה. ואימא להוציא מנחת כהנים. מסתברא מנחת כהנים הוה ליה לרבויי שכן עשרון כלי מצה ועצם והגשה ואישים. אדרבה שתי הלחם הוה ליה לרבויי שכן צבורא חובה טמא דאכיל פגולא בשבתא מתיר תנופה בארץ בזמן חדש דהני נפישין, מסתברא נפש. היא פרט לשתי הלחם. והלא דין הוא אם מעטתים מן השמן שהוא נוהג במנחת נסכים לא אמעטם מן הלבונה שאינה נוהגת במנחת נסכים. אם מעטתים מן הלבונה שהיא נוהגת בלחם הפנים לא אמעטם מן השמן שאינו נוהג בלחם הפנים. הוא הדין אם מעטתים מן השמן שיאנו נוהג בלחם הפנים אמעטם מן הלבונה שהיא נוהגת בלחם הפנים. ואם מעטתים מן הלבונה שאינה נוהגת במנחת נסכים אמעטם מן השמן שהיא נוהגת במנחת נסכים תלמוד לומר היא פרט לשתי הלחם שאינן טעונין לא שמן ולא לבונה: