ילקוט שמעוני/א/רלה
|
< הקודם · הבא > |
ויהי באשמורת הבקר וישקף ה'. בלילה רצה גבריאל להרוג את מצרים אמר לו הקב"ה המתן להם עד אותה שעה שפעל אביהם עמי שנאמר וישכם אברהם בבקר. כיון ששמע גבריאל כך לא נגע בהן כל הלילה שנאמר ולא קרב זה אל זה. היו המצריים עושין כשפים ועולין מן הים אמר הים פקדון שהפקיד לי הקב"ה היאך אניחנו מיד היו המים רצין אחר כל מצרי ומצרי ומורידן לים שנאמר ומצרים נסים וגו' לקראתם לא נאמר אלא לקראתו של כל מצרי ומצרי. שני מכשפים היו במצרים יוחני וממרא ועשו להן כנפים בכשפים ופרחו באויר ונתלו ברומו של עולם. אמר גבריאל ברוב גאונך תהרוס קמיך. מיד אמר הקב"ה למיכאל לך ועשה בהם דין. תפסן מיכאל בציצית ראשן וקעקען על פני הים הדא הוא דכתיב אתה פוררת בעזך ים שברת ראשי תנינים על המים:
ויהי באשמורת הבקר אתה מוצא שתפלתן של צדיקים נשמעין בבקר. בוקרו של אברהם וישכם אברהם בבקר, בוקרו של שמואל וישכם שמואל לקראת שאול בבקר. בוקרן של נביאים שעתידין לעמוד שנאמר ה' בקר תשמע קולי. בוקרו של עולם הבא שנאמר חדשים לבקרים: דבר אחר ויהי באשמורת הבקר עם שהאיר המזרח שנאמר וישקף ה' אל מחנה מצרים וגו'. הקב"ה קרוי רופא לכל באי עולם שנאמר כי אני ה' רופאך רפאני ה' וארפא שובו בנים שובבים ארפא וגו'. בוא וראה הוא רפא את איוב בסערה ובסערה הכהו שנאמר אשר בשערה ישופני. ובסערה רפאהו שנאמר ויען ה' את איוב מן הסערה. ובעבים הגלה הקב"ה את ישראל שנאמר איכה יעיב. ובעבים גאלן מי אלה כעב תעופינה. וכשפזרן לא פזרן אלא כיונים שנאמר ופלטו פליטיהם והיו אל ההרים כיוני הגאיות כלם הומות איש בעונו. וכשמחזירן אין מחזירן אלא כיונים שנאמר וכיונים אל ארובותיהם. וכשהוא מברך את ישראל אינו מברכן אלא בהשקפה שנאמר השקיפה ממעון קדשך.בהשקפה גאלנו ונפרע ממצרים שנאמר וישקף ה' אל מחנה מצרים בעמוד אש וענן שהיה עמוד ענן יורד ועושה אותו כטיט ועמוד האש מרתיחו וטלפות סוסים משתמטות:
ויסר את אופן מרכבותיו ר' יהודה אומר מחמת האש שלמעלן נשרפו גלגלין שלמטן והיו מוטות ומרכבות רצות ונכנסות על כרחן שהיו טוענות כסף וזהב ואבנים טובות ומרגליות וכו'. ר' נתן אומר מקול רעם שלמעלה נתזו צנורות מלמטה שנאמר קול רעמך וגו' והיו מוטות וכו' ונכנסות בעל כרחן. דרך ארץ המרכבות נמשכות אחר הפרדים עכשיו מרכבות מושכות את הפרדים. וינהגהו בכבדות ר' יהודה אומר במדה שאדם מודד בה מודדין לו. הם אמרו תכבד העבודה ובאותה מדה מדד להם לכך נאמר ונהגהו וגו':
אנוסה מפני ישראל כי ה' נלחם להם, אמרו מי שעשה להם נסים במצרים הוא עושה להם נסים על הים. ר' יוסי אומר מנין אתה אומר שבמכות שהיו אלו שעל הים לוקים כך היו במצרים לוקין והיו רואין זה את זה וכו' ואומר צרי ואויבי לי ועל צריהם אשיב ידי ואומר עשרת בני המן וגו' ואומר לשבור אשור (באפי) בארצי ואומר וסרה קנאת אפרים וגו' כך היא מדה מהלכת על פני כל הדורות זאת העצה היעוצה על כל הארץ מפני מה כי ה' צבאות יעץ ומי יפר הא לא במצרים בלבד אלא בכל המצירין להם על פני כל הדורות. לכך נאמר כי ה' נלחם להם במצרים: