ילקוט שמעוני/א/קפז

< הקודם · הבא > מעבר לתחתית הדף דפים מקושרים

ילקוט שמעוני א קפז

(ברכות פרק הרואה, דף נ"ו ע"ב): ולכל בני ישראל לא יחרץ כלב לשונו (שמות יא ז). הרואה כלב בחלום ישכים ויאמר: "ולכל בני ישראל לא יחרץ כלב לשונו" קודם שיקדמנו פסוק אחר: "והכלבים עזי נפש", כתיב לכלב תשליכון אותו. ללמדך שאין הקב"ה מקפח שכר כל בריה, שנאמר ולכל בני ישראל לא יחרץ כלב לשונו. אמר המקום: תנו לו שכרו, והלא דברים קל וחומר, ומה אם חיה לא קפח הקב"ה שכרה, קל וחומר שכר בני אדם, וכן הוא אומר קורא דגר ולא ילד וגו'. ואומר כסא כבוד מרום מראשון. רבי ישעיה תלמידו של ר' חנינא בן דוסא היה מתענה שמונים וחמש תעניות, אמר כלבים שכתוב בהם "והכלבים עזי נפש" יזכו לומר שירה זו: "בואו נשתחוה ונכרעה נברכה לפני ה' עושנו", נענה אותו מלאך מן השמים ואמר: ישעיה! עד מתי אתה מתענה על אותו דבר, גזירה היא מלפני הקב"ה מיום שגלה סודו לחבקוק הנביא לא גלה דבר זה לשום בריה שבעולם, אלא בשביל שאתה תלמידו של חכם גדול, לכך נזקקו לי מן השמים ושלחוני אליך, ואמר: כלבים כתיב בהן "ולכל בני ישראל לא יחרץ כלב לשונו" ולא עוד אלא שזכו לעבד עורות מצואתן לכתוב בהן ספר תורה תפילין ומזוזות, ולענין שאלה ששאלת, חזור לאחוריך! כמו שכתוב: "שומר פיו ולשונו שומר מצרות נפשו", לפי שנאמר כי בחפזון יצאת מארץ מצרים. יכול חפזון לישראל? תלמוד לומר ולכל בני ישראל לא יחרץ כלב לשונו, אמור מעתה למצרים היה חפזון ולישראל לא היה חפזון. וירדו כל עבדיך. אמר ר' ינאי: לעולם תהא אימת מלכות עליך, שנאמר וירדו כל עבדיך אלה אלי. ואילו לדידיה לא קאמר ליה. רבי יוחנן אמר מהכא, שנאמר ויד ה' היתה אל אליהו וישנס מתניו וירץ לפני אחאב (מלכים א' יח מו).

(כתוב ברמז קע"ח): וכן מצינו בחנניה מישאל ועזריה שחלקו כבוד למלכות, שנאמר באדין קרב נבוכדנצר לתרע וגו' (דניאל ג כו). וכן מצינו בדניאל שחלק כבוד למלכות, שנאמר וכמקרביה לגובא לדניאל בקל עציב זעק (דניאל ו כא). מהו אומר אדין דניאל עם מלכא מליל לעלמין חיי (דניאל ו כב):

פרק יב - המשך רמז קפז

(מכילתא): ויאמר ה' אל משה ואל אהרן בארץ מצרים לאמר (שמות יב א). (כתוב ברמז קע"ח וברמז ק"ע). שומע אני שהיה הדיבור למשה ולאהרן. ד"א בתחלה הוא מדבר עמכם בקושי, אין לשון ידבר אלא לשון קשה, כד"א דבר האיש אדוני הארץ אתנו קשות (בראשית מב ל). א"ל אהרן יהא עושה את הדברים האלה ואתה עומד, כנשיא שהוא גוזר על הזקנים והם עושים, ואמרת אל אהרן קח את מטך והשלך לפני פרעה (שמות ז ט). ויבא משה ואהרן אל פרעה (שמות ז י). אהרן היה ראוי להכנס תחלה שהוא גדול ממנו שלש שנים, אלא משה היה גדול יותר מאהרן בעיני מצרים, שנאמר גם האיש משה גדול מאד בארץ מצרים (שמות יא ג). (כתוב ברמז קפ"א).

בארץ מצרים (שמות יב א). חוץ לכרך, או אינו אלא בתוך הכרך, כשהוא אומר כצאתי את העיר וגו' (שמות ט כט). והלא דברים קל וחומר, ומה אם תפלה הקלה לא נתפלל משה אלא חוץ לכרך, דבור החמור דין הוא שלא נדבר עמו אלא חוץ לכרך, ומפני מה לא נדבר עמו בתוך הכרך, לפי שהיתה מלאה שקוצים וגילולים, ועד שלא נבחרה ארץ ישראל היו כל הארצות כשרות לדברות, משנבחרה ארץ ישראל יצאו כל הארצות. ועד שלא נבחרה ירושלים היו כל המקומות כשרות להקרבה, משנבחרה ירושלים יצאו כל המקומות, שנאמר השמר לך פן תעלה עולותיך בכל מקום אשר תראה (דברים יב יג). עד שלא נבחר בית עולמים היתה ירושלים לשכינה, משנבחר בית עולמים יצאה ירושלים, שנאמר כי בחר ה' בציון וגו' (תהלים קלב יג). ואומר זאת מנוחתי עדי עד (תהלים קלב יד). עד שלא נבחר אהרן היו כל ישראל ראוין לכהונה, משנבחר אהרן יצאו כל ישראל, שנאמר לחק עולם ברית מלח וגו' (במדבר יח יט). ואומר והיתה לו ולזרעו אחריו (במדבר כה יג). עד שלא נבחר דוד היו כל ישראל ראוין למלכות, משנבחר דוד יצאו כל ישראל, שנאמר הלא לכם לדעת כי ה' אלהי ישראל נתן הממלכה לדוד (דה"ב יג, ה). ואם תאמר דן אני מן הנביאים שנדבר עמהן בחוצה לארץ, לא נדבר עמהן אלא בזכות אבות, שנאמר קול ברמה נשמע וגו' (ירמיה לא, יד). כה אמר ה' מנעי קולך מבכי וגו' (שם טו). ויש תקוה לאחריתך (שם טז). ויש אומרים אף על פי שנדבר עמהן בחוצה לארץ בזכות אבות, לא נדבר עמהן אלא במקום טהרה של מים, שנאמר ואני הייתי על אובל אולי (דניאל ח, ב). ואני הייתי על יד הנהר הגדול הוא חדקל (דניאל י, ד), היה דבר ה' אל יחזקאל בן בוזי הכהן וגו' על נהר כבר (יחזקאל א, ג). ויש אומרים נדבר עמו בארץ ונדבר עמו בחוץ לארץ, שנאמר היה - שנדבר עמו בארץ, היה - שנדבר עמו בחוץ לארץ. היה רבי אלעזר בר צדוק אומר: הרי הוא אומר קום צא אל הבקעה (יחזקאל ג, כב). מגיד שהבקעה כשרה, תדע שאין השכינה נגלית בחוצה לארץ, שנאמר ויקם יונה לברוח תרשישה מלפני ה' (יונה א, ג). וכי מלפני ה' הוא בורח, והלא כבר נאמר אנא אלך מרוחך וגו' (תהלים קלט, ז). אם אסק שמים שם אתה וגו' (שם ח). אלא אמר יונה: אלך לי לחוצה לארץ שאין השכינה נגלית. לאמר צא ואמור אליהם מיד, שנאמר ויצא ודבר (שמות לד, לד). דברי ר' ישמעאל. רבי אליעזר אומר: צא ואמור להם והשיבני, שנאמר וישב משה את דברי העם אל ה' (שמות יט, ח). ואומר והנה האיש לבוש הבדים משיב דבר (יחזקאל ט, יא). ואומר התשלח ברקים וילכו ויאמרו לך הננו (איוב לח, לה). ר' שמעון בן עזאי אומר: לאמר, בקול שאתה שומע בו את למד. רבי עקיבא אומר: צא ואמור להם בזכותכן הוא מדבר עמי, שכל שלשים ושמנה שנה שהיה כעס על ישראל לא היה מדבר עם משה, שנאמר ויהי כאשר תמו כל אנשי המלחמה (דברים ב, טז). וידבר ה' אלי לאמר (שם יז). אלי היה דבור. אמר ר' שמעון בן עזאי איני כמשיב על דברי ר' עקיבא אלא כמוסיף על דבריו, ולא עם משה בלבד נדבר עמו בזכותן של ישראל, אלא אף שאר הנביאים לא נדבר עמהן אלא בזכותן של ישראל, שנאמר ואשב שם שבעת ימים משמים (משומם) בתוכם (יחזקאל ג, טו). ואומר ויהי מקצה שבעת ימים ויהי דבר ה' אלי לאמר (שם טז). ואומר ויהי מקץ עשרת ימים ויהי דבר ה' אל ירמיהו (ירמיה מב, ז). וכן אתה מוצא בברוך בן נריה שהיה מתרעם לפני הקב"ה, אמר אוי נא לי כי יסף ה' יגון על מכאובי (ירמיה מה, ג). מה נשתניתי מכל תלמידי הנביאים, יהושע שמש את משה ושרתה עליו רוח הקדש, אלישע שמש את אליהו ושרתה עליו רוח הקדש, ואני מה נשתניתי מכל תלמידי הנביאים, יגעתי באנחתי ומנוחה לא מצאתי (שם). ואין מנוחה אלא נבואה, שנאמר ותנח עליהם הרוח (במדבר יא, כו). ואומר נחה רוח אליהו על אלישע (מלכים ב' ב, טו). ואומר ונחה עליו רוח ה' (ישעיה יא, ב). בוא וראה מה המקום משיבו, כה תאמר אליו כה אמר ה' הנה אשר בניתי אני הורס וגו' (ירמיה מה, ד). ואתה תבקש לך גדולות אל תבקש, ואין גדולות אלא נבואה, שנאמר ספרה נא לי את כל הגדולות אשר עשה אלישע (מלכים ב' ח, ד). קרא אלי ואענך ואגידה לך גדולות ובצורות לא ידעתם (ירמיה לג, ג). אמר ברוך בן נריה: כרם אין - סייג למה? צאן אין - רועה למה? כי הנני מביא רעה על כל בשר וגו' ונתתי לך את נפשך לשלל (ירמיה מה, ה). הא בכל מקום את מוצא שאין הנביאים מתנבאין אלא בזכותן של ישראל:

(תנחומא): החדש הזה לכם (שמות יב, ב). אמר ר' יצחק לא היה צריך להתחיל התורה אלא מהחדש הזה לכם. ולמה התחיל מבראשית, משום כח מעשיו הגיד לעמו לתת להם נחלת גוים (תהלים קיא, ו).

(ראש השנה דף ו' ע"א): החדש הזה לכם (שמות יב, ב). תני רבה בר שמואל: יכול כשם שמעברין את השנה לצורך כך מקדשין את החדש לצורך, תלמוד לומר החדש הזה לכם. כזה ראה וקדש. וכי הא דרבי יהושע בן לוי: מאיימין על העדים על החדש שנראה בזמנו לעברו, ואין מאיימין על העדים על החדש שלא נראה בזמנו לקדשו. רבי שמעון אומר: אב ובנו וכל הקרובים כשרין לעדות החדש. ואמר רבי לוי: מאי טעמא? דכתיב החדש הזה לכם. עדות זו תהא כשרה בכם, ורבנן: עדות זו תהא מסורה לכם.

(ראש השנה פרק ראוהו ב"ד, דף כ"ה ע"ב): ראוהו שלשה והן בית דין - יעמדו שנים ויושיבו שנים מחבריהן אצל היחיד ויעידו בפניהם, שאין היחיד נאמן על ידי עצמו, במה דברים אמורים וכו'. סלקא דעתך אמינא הואיל ותנן דיני ממונות בשלשה, ואם היה מומחה לרבים דן ואפילו יחידי, הכא נמי נקדשיה קמשמע לן, ואימא הכא נמי, אין לך מומחה לרבים בישראל יותר ממשה, וקאמר ליה רחמנא עד דאיכא אהרן בהדך, שנאמר ויאמר ה' אל משה ואל אהרן החדש הזה לכם. למימרא דעד נעשה דיין, והתניא סנהדרין שראו באחד שהרג את הנפש, ר' עקיבא אומר כולן עדים ואין עד נעשה דיין, עד כאן לא אמר ר' עקיבא התם אלא בדיני נפשות, דרחמנא אמר ושפטו העדה (במדבר לה כד). והצילו העדה (במדבר לה כה), וכיון דחזו דקטל נפשא תו לא חזו ליה זכותא, אבל הכא אפילו ר' עקיבא מודה:

(סנהדרין פרק ראשון, דף י"ב ע"ב) כתיב כי התפלל יחזקיהו עליהם לומר ה' הטוב יכפר בעד וגו' (דברי הימים ב' ל, יח). מפני מה בקש רחמים על עצמו, לפי שאין מעברין אלא אדר והוא עיבר ניסן בניסן, ולית ליה לחזקיהו החדש הזה לכם. זה ניסן ואין אחר ניסן, חזקיה בדשמואל טעה, דאמר שמואל אין מעברין את השנה ביום שלשים של אדר, הואיל וראוי לקובעו ניסן, והוא מעיקרא סבר הואיל וראוי לקובעו ניסן לא אמרינן.

(מגילה פרק ראשון, דף ה' ע"א): מנין שאין מונין ימים לשנים, שנאמר לחדשי השנה. חדשים אתה מונה לשנים, ואין אתה מונה ימים לשנים, ומנין שאין מונין שעות לחדשים, שנאמר עד חדש ימים. ימים אתה מחשב לחדשים ואי אתה מחשב שעות לחדשים:

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף