ילקוט שמעוני/א/קנח
|
< הקודם · הבא > |
ארור אפם כי עז. בשעה שהרגו שכם וכל אנשי העיר לא נמלכו באביהם וארור כעסם ביותר לפיכך אחלקם ביעקב ואפיצם בישראל להעמיד משמעון סופרים ומשנים בבתי כנסיות ומשבט לוי בתי מדרשות שהיו עוסקין בתורה. ד"א שמעון ולוי אחים וכולם אינם אחים אלא אחים בעצה נטלו עצה על שכם והחריבוה שנאמר ויקחו שני בני יעקב שמעון ולוי והם נטלו עצה על יוסף וביקשו להרגו שנאמר ויאמרו איש אל אחיו הנה בעל החלומות הלזה בא ועתה לכו ונהרגהו מי היו אם תאמר ראובן הרי ראובן ביקש להצילו שנאמר וישמע ראובן ויצילהו מידם. אם תאמר יהודה הרי אמר מה בצע כי נהרוג את אחינו. ואם תאמר בני השפחות הרי כבר נאמר והוא נער את בני בלהה אלא מי הם זה שמעון ולוי דכתיב בהם שמעון ולוי אחים. וכן כשבאו למצרים אמר יוסף אם אני מניח שמעון ולוי במקום אחד הן נוטלין עצה ומחריבין כרך גדול של מצרים. לפיכך הפריש שמעון מלוי שנאמר ויקח מאתם את שמעון. וכיון שהפריש אותם נעשה לוי יחידי שנאמר ויפתח האחד את שקו. וכי אחד היה אלא זה לוי הנשאר יחידי מזוגו באותה שעה תשש כחו של לוי לכך נאמר שמעון ולוי אחים: