ילקוט שמעוני/א/קנו
|
< הקודם · הבא > |
ויקרבו ימי ישראל. זה שאמר הכתוב אין אדם שליט ברוח, חצוצרות שעשה משה במדבר כיון שנטה למות גנזן הקב"ה שלא תהא תוקע בהן שום אדם והן באים אצלו שנאמר הקהילו אלי וכו' לקיים מה שנאמר ואין שלטון ביום המות. וכיון שעשה זמרי אותו מעשה ויבוא אחר איש ישראל וגו' והיכן היה משה ופנחס מדבר לפני משה אלא לקיים מה שנאמר אין שלטון ביום המות. ונתנה הישועה לפנחס והשפיל את משה. ואף דוד כתיב והמלך דוד זקן וכיון שנטה למות כתיב ויקרבו ימי דוד וגו'. המלך אין כתיב כאן אלא דוד. ואף יעקב כיון שנטה למות היה משפיל עצמו אצל יוסף וא"ל אם נא מצאתי חן בעיניך. אימתי כשקרב למיתה. ויקרבו ימי ישראל למות א"ל הקב"ה חייך נטמן אתה ואין אתה מת מהו ויקרבו א"ל הקב"ה היום קובל עליך כאדם שאומר לחבירו פלוני קבל על חבירו. אמרו רבותינו כל מי שנאמר בו קריבה [למות] לא הגיע לימי אבותיו. דוד כתיב בו ויקרבו ימי דוד למות לא הגיע לימי אבותיו. בועז עובד ישי אמרו רבותינו יתר מארבע מאות שנה חיו ודוד לא חיה אלא שבעים שנה. עמרם חי מאה ושלושים ושבע שנה ומשה לא חיה אלא מאה ועשרים שנה לפיכך כתיב בו קריבה הן קרבו ימיך למות. יעקב כתיב בו קריבה לא הגיע לימי אבותיו. אברהם חי מאה ושבעים וחמש יצחק חיה מאה ושמונים ויעקב חי מאה וארבעים ושבע לפיכך נאמר בו קריבה ויקרבו ימי ישראל. ויקרא לבנו ליוסף ולמה לא קרא לראובן וליהודה שראובן היה בכור ויהודה היה מלך וקרא ליוסף לפי שהיה סיפק בידו לעשות לפיכך ויקרא לבנו וגו'. ועשית עמדי חסד ואמת וכי יש חסד שהוא של שקר. אלא משל הדיוט אומר מת בריה דרחמך טעון. מת רחמך פרוק. א"ל אם תעשה לי חסד אחרי מותי הוא חסד של אמת. אל נא תקברני במצרים למה שסופה של ארץ מצרים ללקות בכנים ויהיו מרחשות תחת גופי. ד"א שלא יעשוני עבודה זרה שכשם שנפרעין מעובדי אלילים כך נפרעין ממנה שנאמר ובכל אלהי מצרים אעשה שפטים. וכן אתה מוצא בדניאל בשעה שפתר החלום לנבוכדנצר מה כתיב באדין מלכא נבוכדנצר נפל על אנפוהי ולדניאל סגד ומנחה וניחוחין אמר לנסכה ליה. אבל דניאל לא קבל שאמר כשם שנפרעין מעובדי עבודה זרה כך נפרעים מעצמה. וכן אתה מוצא בחירם מלך צור כיון שעשה עצמו עבודה זרה מה כתיב בו יען (כי) גבה לבך ותאמר אל אני א"ל הקב"ה הנה חכם אתה מדניאל שנבוכדנצר ביקש להקריב לו והוא לא רצה ואת עושה עצמך אלוה ומה היה סופו על ארץ השלכתיך. ד"א אמר יעקב שלא יפדו בי המצריים כתיב בהם אשר בשר חמורים בשרם ואני נמשלתי כשה שנאמר שה פזורה ישראל וכתיב ופטר חמור תפדה בשה. ולמה האבות תובעין ארץ ישראל ומחבבין אותה אמר ר' אלעזר איכא דברים בגו. מהו דברים בגו אתהלך לפני ה' בארצות החיים אמר קרנא יודע היה יעקב בעצמו שצדיק גמור הוא ואם מתים שבחוצה לארץ חיים למה הטריח את בניו. שלא קבל עליו צער מחילות. כיוצא בו אומר וישבע יוסף וגו' א"ר חנינא דברים בגו יודע היה יוסף בעצמו שצדיק גמור הוא ואם מתים שבחוצה לארץ חיים למה הטריח את אחיו. שלא קבל עליו צער מחילות. שנו רבותינו המוצא מת נוטלו ואת תפוסתו אמר ר' יהודה דאמר קרא ונשאתני ממצרים מקרקע מצרים טול עמי וכמה שעור תפיסה נוטל עפר תיחוח וחופר בבתולה שלש אצבעות. וישתחו ישראל על ראש המטה כתיב וילכו גם אחיו ויפלו לפניו היינו דאמרי אינשי תעלא בעדניה סגיד ליה מאי בצירותיה מאחוה אלא מהכא וישתחו ישראל וגו' (כתוב ברמז תתל"ג). ויאמר ליוסף הנה אביך חולה. הנני מפרך והרביתך ונתתיך לקהל עמים וגו' כל מי שיש לו אחוזה איקרי קהל ולוי שאין לו אחוזה לא איקרי קהל. אם כן חסרו להו שנים עשר אמר אביי אפרים ומנשה כראובן ושמעון יהיו לי (כתוב ברמז ק"ה וברמז ע"ז) אמר רבא והכתיב על שם אחיהם יקראו וגו' לנחלה הוקשו ולא לדבר אחר וכו' (כתוב ברמז ע"ה) והא חלוקין בנשיאים ההוא לחלוק כבוד לנשיאים דתניא שלמה עשה שבעה ימים חנוכה מה ראה משה לעשות שנים עשר ימי חנוכה לחלוק כבוד לנשיאים. ועתה שני בניך הנולדים לך א"ל רב פפא לאביי למימרא דנולדים דעתידי דמתילדי משמע. אלא מעתה שני בניך הנולדים לך הכי נמי העתידים דמתילדי. אלא מאי דילידי משמע אלא מעתה הנה בן נולד לבית דוד יאשיהו שמו הכי נמי דהוה ועדיין מנשה לא בא. אלא משמע הכי ומשמע הכי ובנדרים הלך אחר לשון בני אדם. ואני בבואי מפדן מתה עלי רחל תני אין איש מת אלא לאשתו שנאמר וימת אלימלך איש נעמי אין אשה מתה אלא לבעלה שנאמר מתה עלי רחל. רבנן אמרי כל מי ששוהה את נדרו סוף שהוא קובר את אשתו שנאמר ואני בבואי מפדן מתה עלי רחל ואקברה שם. רבי מאיר אומר ואומר ואתה בית לחם אפרתה שומע אני בחלקו של יוסף בנה תלמוד לומד הנה שמענוה באפרתה מצאנוה בשדי יער במי שנמשל בחיתו יער בנימין זאב יטרף. וישלח ישראל את ימינו וישת על ראש אפרים והוא הצעיר (כתוב ברמז ט' ). ויברך את יוסף ויאמר האלהים אשר התהלכו (כתוב ברמז כ' ). האלהים הרועה אותי (כתוב ברמז ל"ז):