ילקוט שמעוני/א/קמט
|
< הקודם · הבא > |
רבי יוחנן אשכחיה לינוקא דריש לקיש, אמר ליה אימא לי פסוקיך, א"ל עשר תעשר. אמר ליה ליפרש לי מר, אמר ליה עשר בשביל שתתעשר. והכתי לא תנסו את ה' א"ל הכי אמר לי רבי אושעיא חוץ מזו דכתיב הביאו את כל המעשר אל בית האוצר ובחנוני נא בזאת אם לא אפתח לכם את ארובות השמים והריקותי לכם ברכה עד בלי די עד שיבלו שפתותיכם לומר די. יומא אחרינא אשכחיה א"ל אימא לי פסוקיך א"ל אולת אדם תסלף דרכו ועל ה' יזעף לבו. הוה קא מתמה מי איכא מילתא בכתובים דלא רמזה משה באורייתא א"ל אטו הא מי לא רמזה משה והכתיב ויצא לבם ויחרדו איש אל אחיו לאמר מה זאת עשה אלקים לנו. דליא עיניה וחזיה א"ל אמיה תא דלא לעביד בך כדעביד לאבוך:
ויבואו אל יעקב אביהם ויגידו לו את כל הקורות אותם. מלמד שהיו הדברים עליהן קשין כקורות. ויהי הם מריקים שקיהם וגו' מלמד שחשדן אביהם ויאמר להם יעקב אביהם אותי שכלתם כבר יוסף איננו ואת בנימין תקח ועלי היו כולנה עלי להעמיד שנים עשר שבטים. את שני בני תמית א"ל בכור שוטה בניך לא בני הם. ויאמר לא ירד בני עמכם בשעה שהיה אם אומר דבר מתוקן לפני ר' טרפון הוה אומר כפתור ופרח ובשעה שהיה אומר דבר של בטלה היה אומר לא ירד בני עמכם. דבר האיש אדוני הארץ אתנו קשות למימר דכל דבור לשון קשה והתניא אז נדברו יראי ה' אין נדברו אלא לשון נחת וכן הוא אומר ידבר עמים תחתינו דבר לחוד ידבר לחוד:
וקראהו אסון בדרך. הא בבית לא, א"ר אליעזר בן יעקב מכאן שאין השטן מקטרג אלא בשעת הסכנה. ואם אינך משלח לא נרד א"ל מה הוא אומר לנו דברים שלאמת ואנו משיבין אותו דברים של בטלה. תני רשב"א אומר בית תינוק ואשה אף על פי שאין נחש יש סימן. אמר ר' אלעזר והוא דאיתחזק תלתא זמני דכתיב יוסף איננו ושמעון איננו ואת בנימן תקחו. ויאמר ישראל למה הרעותם לי מעולם לא אמר אבינו יעקב דבר של בטלה אלא כך אמר הקב"ה אני עסוק להמליך את בנו במצרים והוא אומר למה הרעותם לי הוא דהוא אמר נסתרה דרכי מה' ומאלקי משפטי יעבור. ויאמרו שאול שאל האיש לנו אפילו עצי עריסתנו גלה לנו. ויאמר יהודה אל ישראל אביו אמר ליה מוטב שתהא נפש אחת בספק ולא כולם בודאי אנכי אערבנו כל הימים זה העולם הבא שכולו יום. אמר רב נחמן מנין לערב דמשתעבד שנאמר אנכי אערבנו מידי תבקשנו. מתקיף לה רב חסדא הא קבלן הוה דכתיב תנה אותו על ידי. אלא אמר רב יצחק מהכא לקח בגדו כי ערב זר וכתיב בני אם ערבת לרעך התרפס ורהב אם יש לך ממון התר לו פיסת היד ואם לאו הרבה עליו רעים. ואמר אליהם ישראל אביהם אם כן אפוא תאמר אותה חרדה שהחרדתי לאבא ויאמר מי אפוא הוא שנזדעזע עלי כאן. אמר רב יהודה אמר רב נדוי אפילו על תנאי צריך הפרה מנלן מיהודה דכתיב אם לא הביאותיו אליך והצגתיו לפניך וחטאתי לך כל הימים וכתיב יחי ראובן ואל ימות וזאת ליהודה כל אותן מ' שנה שהיו ישראל במדבר היו עצמותיו של יהודה מגולגלין בארון עד שעמד משה ובקש עליו רחמים. אמר לפניו רבש"ע מי גרם לראובן שהודה יהודה וזאת ליהודה מיד שמע ה' קול יהודה עאל אברי' לשפא ולא הוו קא עיילי ליה למתיבתא דרקיעא ואל עמו תביאנו. לא הוה סלקא ליה שמעתא אליבא דהלכתא ועזר מצריו תהיה:
פרק מג - המשך רמז קמט[עריכה]
קחו מזמרת הארץ. דברים שהן מזמרין בעולם חלזון. חמר. קטף. ומורי. אגרי. מעט צרי בלסם קטף. ומעט דבש דבש בריא כאבן. [נכאת שעוה. ולוט מצטוכא]. בטנים ושקדים משח דבטנים ומשח דשקדים ומשח דלוזים. וכסף משנה קחו בידכם שמא הוקר השער. ואת הכסף המושב אמר להם הרי הדורון והרי הכסף והרי אחיכם. צריכיתון מילא אחרי אמרין ליה צלותך אנו בעין אמר לון ואי צלותי אתון בעין ואל שדי יתן לכם רחמים לפני האיש. אמר ר' יוסי בר חנינא מ"ד וטבוח טבח והכן טבוח טבח פרע להן בית השחיטה והכן טול גיד הנשה בפניהם כמאן דאמר גיד הנשה נאסר לבני נח:
ואל שדי יתן לכם רחמים. אשרי הגבר אשר תיסרנו יה. אשר תיסרנו ה' אין כתיב כאן אלא יה. כזה שהוא נדון לפני הדיין והוא אומר יה. כך אבינו יעקב אומר מי שעתיד לומר ליסורין די יאמר לצרותי די. ואל שדי יתן לכם רחמים על זאת יתפלל כל חסיד אליך לעת מצוא לעת מצוי חשבון. משראה עקב אבינו שנתמצה בחשבון התחיל שופך תחנונים ואל שדי יתן לכם רחמים. ר' יהושע פתח קריא בגלות ואל שדי יתן לכם רחמים ויתן אותם לרחמים. לפני האיש זה הקב"ה שנאמר ה' איש מלחמה. ושלח לכם את אחיכם אלו עשרת השבטים. אחר שבט יהודה ובנימין. ואני כאשר שכלתי בחרבן ראשון שכלתי בחרבן שני לא אשכל עוד. ד"א ואל שדי יתן לכם רחמים לפני האיש זה השלטון. ושלח לכם את אחיכם זה יוסף. אחר זה בנימין. שמעון כמשמעו. ואני כאשר שכלתי מיוסף שכלתי משמעון ולא אשכל עוד. ויקחו האנשים את המנחה וגו' אין והכן אלא שבת שנאמר והיה ביום הששי והכינו את אשר יביאו. הדא אמרין ששמר יוסף את השבת עד שלא תנתן. וידברו אליו פתח הבית מלמד שהיה דוחפן לפניהם והן דוחין אותו לחוץ. ויאמרו בי אדוני ירד ירדנו ירידה היא לנו בארצנו היינו מפרנסים אחרים ועכשיו אנו צריכים לפרנסתך. ויאמר לשלום לכם אל תיראו בין בזכותכם בין בזכות אבותיכם מכל מקום כספכם בא אלי. ויוצא להם את שמעון הוה עביד כהדין צרצורא :