ילקוט שמעוני/א/ס
|
< הקודם · הבא > |
וירח ה' את ריח הניחוח. אמר ר' חנינא כל המתפתה ביינו יש בו מדעת קונו, דכתיב וירח ה' את ריח, אמר רב כל שדעתו מיושבת עליו ביינו יש בו מדעת של שבעים זקנים יין נתן בשבעים וסוד נתן בשבעים, נכנס יין יצא סוד, וזה הואיל ולא יצא סודו שקול הוא כסנהדרין של ע', אמר ר' חנינא בר פפא כל שאין יין נשפך בביתו כמים אינו בכלל ברכה שנאמר וברך את לחמך ואת מימיך מה לחם נקח בכסף מעשר אף הנך דנקחין בכסף מעשר וקא קרי לה מים אי לא נשפך בביתו כמים אינה ברכה. כשם שחייב על נזקי חבירו כך חייב על נזקי עצמו מתלש בשערו מקרע בכסותו משבר את כליו מפזר מעותיו בחמתו פטור מדיני אדם ודינו מסור לשמים שנאמר ואך את דמכם לנפשותיכם אדרוש, ר' שמעון בן אלעזר אומר מתלש בשערו מקרע את כסותו משבר את כליו מפזר מעותיו יהא בעיניך כעובד עבודה זרה שאלו א"ל יצרו לך עבוד עבודה זרה כך היה עושה לפי שכך הוא אומנותו של יצר הרע:
וירח ה'. הריח ריחו של אברהם אבינו עולה מכבשן האש, הריח ריחן של חנניה מישאל ועזריה עולין מכבשן האש, משל לאוהבו של מלך שכבדו בדורון נאה בדיסקוס נאה עמד בן בנו וכיבדו אמר דמי דורון דידך לדורון דסבך כך הריח ריח של שמד: