ילקוט ספורים/שמות/בא/נ/ה
|
< הקודם · הבא > |
כי דור תהפוכות המה וגו' (דברים לב, כ).
טאמר רבי יהשוע בן לוי: פעם אחת הלכתי בדרך ומצאני אליהו הנביא ז"ל. א"ל רצונך שאעמידך על שער גיהנם, אמרתי לו הן, הראני בני אדם שתלויין בחוטמיהון ובני אדם שתלויין בידיהם, ובני אדם שתלויין בלשוניהם ובני אדם שתלויין ברגליהם, והראני נשים שתלויות בדדיהן והראני בני אדם שתלויין בעיניהם, והראני בני אדם שמאכילין אותם בשרם, ובני אדם שמאכילין אותם גחלי רתמים, ובני אדם יושבים חיים ותולעים אוכלים אותם. אמר לי אלו שכתוב עליהם כי תולעתם לא תמות. והראני בני אדם שמאכילים אותם חול דק והיו מאכילים אותם בעל כרחם ושניהם נשברות. והראני בני אדם שמשליכין אותם מן האש לשלג ומן השלג לאש כרועה זה שרועה את צאנו מהר להר.
יאמר ריב"ל זמנא חדא חזי הוית וארעית סמוך לתרעא דביהנם ושמעית קל חייביא דהוו טרידין בגיהנם בדינא רבא דדיינין לחייביא בעלמא דאתי, והוו אמרין פותקנא סייפנא שמענא ולא אריכנא אודננא, ווי לן מילתא דצדיקיא לא עבדנא. בכינא שמעיה ההוא קלא דאמר בר ליואי בר ליואי סק סיקתך וסתום פומך, לית לך רשותא לצלאה עלוהי, ואת וחברייא כתיב בהו: ועסותם רשעים כי יהיו אפר תחת כפות רגליכם.
כ-אתלמי המלך שאל את הזקנים ברומי: בכמה ימים ברא הקב"ה את עולמו, א"ל לששה ימים, א"ל ומאותה שעה גיהנם ניסוקת לרשעים, אוי לעולם מדיניו.
כ-ברבי זירא כי סליק לארעא דישראל יתיב ק' תעניתא דלשכח תלמודא דבבלאה מיניה כי היכי דלא נטרדיה, יתיב ק' תעניתא אחרנייתא דלא לשכיב ר"א בשניה ונופלין עילויה מילי דצבורא, ויתיב ק' אחריני דלא נשלוט ביה נורא דגיהנם. כל תלתין יומין הוה בדק נפשיה, שגר תנורא סליק ויתיב בגויה ולא הוה שלטא ביה נורא. יומא חד יהבו ביה רבנן עינא ואיחרבו שקיה וקרי ליה קטינא חריך שקיה. אמר רב מריון אריב"ל ואמרי לה תני רבה בר מרי משום רבי יוחנן בן זכאי שתי תמרות יש בגי בן הנם, ועולה עשן מביניהם וזהו ששנו ציני הר הברזל כשרות. וזו היא פתחה של גיהנם:
ילקוט הרואים[עריכה]
טמסכת גיהנם: יזהר חדש פ' לך לך מדרש הנעלם (דף כ"ה טור ב'): כ-א(ב"ר י, ט). כ-ב(בבא מציעא פ"ה ע"א).
לקט הקוצרים[עריכה]
וארעית: נזדמנתי אצל שער הגיהנם ושמעתי קול הרשעים שהיו נדונים בגיהנם ונדונים בדין הגדול אשר דנין להרשעים בעולם הבא: פותקנא סייפנא: דברי תורה ודברי מוסר שמענו ולא הטינו אזנינו להן, אוי ואבוי לנו על שלא עשינו כמעשה הצדיקים: בכינא: הייתי בוכה לקולם, ושמעתי קול אומר אלי: סק סיקתך: לך לדרכך וסתום פיך, שאין לך רשות להתפלל עליהם: ועסותם: לשון דריכה ורמיסה: רבי זירא כי סליק: כשעלה לארץ ישראל ישב מאה תעניתים שישכח תלמוד בבלי והוא גמרא שלנו: דלא נטרדיה: שבארץ ישראל לא היו בני מחלוקת ונוחין זה לזה כשהן מיישבין את הטעמים בלא קושיות ופירוקין: דלא לישכוב: שלא ימות ר"א בימיו ויפלו עליו צרכי הציבור, ועוד מאה תעניתים התענה שלא תשלוט בו אש של גיהנם, וכל שלשים יום היה בודק עצמו שהסיק תנור וישב בתוכה ולא היתה האש שולטת בו, יום א' הרגישו החכמים בזה ונתחרכו מתניו: וקרי ליה קטינא: משום דאיניש גוצא (ננס) הוה: שתי תמרות: דקלים: בגי בן הנם: מקום סמוך לירושלים: ציני הר הברזל: ציני דקלים: כשרות: לולבים שלהם, ואע"פ שעליהם קטנים מאוד ואינם עולים עם ארכה של שדרה: