יד מאיר/ט

מתוך אוצר הספרים היהודי השיתופי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

< הקודם · הבא >
מעבר לתחתית הדף


דפים מקושרים

יד מאיר TriangleArrow-Left.png ט

תשובה ט

על דבר הרעש קול זיע סגי' שבא מחדש על הציקאריע אשר נהגו בו היתר מקדם קדמתה ולא היה פוצה פה ומצפצף רק זה ערך שלש שנים אשר יצא קול עירעור שאמרו שמערבין שומן טריפה והודפסו ע"ז עלים במ"ע שאסור ואז השבתי תשובה ארוכה להה"ג ר' שמעון סופר נ"י אבד"ק קראקא ושם הארכתי בהיתר הציקאריע והשמן זית והודה לי הרב הגאון הנ"ל כאשר יש מכתבו אצלי בתשואות חן וכעת נתעורר כאשר נדפס בקונטרס "מחזיקי הדת" באשר שבדק הרב מריגול[1] ומצא ששה פראצענט שפעק בתוך הציקאריע ובדק הרב הנ"ל בספרי הטבעי כי יש שורש הציקאריע אשר מקורו ושרשו שמן אז א"צ לסייע שמן זר ואם הציקאריע כחושה אז צריך סיוע שומן זר ולא כל המקומות שוות אם הוא ארץ שמנה אז שורש הציקאריע שמן ואין צריך סיוע שומן זר ואם הוא ארץ כחושה ויבשה אז השורש צריך סיוע זר ולא כל העתים שוות אם שנה גשומה אז אין צריך סיוע שומן זר ואם הוא שחונה אז צריך:

ומקודם אני אומר כמו שכתוב הכרו"פ בסי' ס"ד לענין חלב של הקיבה שנהגו בו היתר ואח"כ נתעורר הגאון מהר"ד אופנהיים ז"ל ואסר וצווח ע"ז הכרו"פ שחלילה לאמור שאבותינו אכלי בוסר ושיני בנים תקהנה וכן אנן בהדן קשה הדבר לאמור שחלילה עד עתה אכלו פגולים חלב חזיר והלא ראינו כמה טרחו הגדולים והקדמונים לישב מנהגי ישראל בכל עוז ובפרט בנידן דידן לא ידעתי מה קול הרעש הזה קל זיע סגי' כי לפע"ד אין בזה שום חשש כי אפי' אם נימא דבאותן שיש עירובי שומן חזיר אסורה הציקאריע הרי מבואר שיש הרבה שאין מערבין בה שומן אבותינו נהגו היתר בזה ודאי דיש רוב באותן שאין מערבין דאי ס"ד שיש רוב במערבין ודאי הי' הקול יוצא והרי אמרינן לא יאונה לצדיק כל און ובפרט במידי דאכילה כמש"כ התוס' בחולין ד"י ע"ב ד"ה צדיקים ועוד בשאר מקומות א"כ מסתמא יש רוב דאין מערבין שומן חזיר דאין לוקחין ממקום הקבוע א"כ דפרוש והסברא נותנות דודאי יש רוב דאין מערבין דאל"כ הי' הקול יוצא דדבר ששכיח כ"כ עד שיש רוב הי' נשמע ואפי' אם נימא דעתה נתחדש שמערבין הרבה הרי עכ"פ שורש הציקאריע והוא בחזקת היתר מהיכא תיתי נימא דיצא מחזקתו הרי על כל אחד נאמר דנעמידהו על חזקתו ובאמת כי המג"ש בפסחים ד"י כתב וז"ל דלמה לא יהי' חזקת היתר לקופה של חולין הטעם כיון דשרינן לזרים הקופה עם מה שנתוסף ונפל ולזה לא מהני חזקת היתר לקופה להתיר מה שנפל דלמה שנפל ליכא חזקת היתר וכאן בנ"ד דלא נתוסף בכמות ולא נתיר לו תוספות כי אין היכר בתוס' שפיר יש לאוקמו אחזקה ועוד דהתם אוכלין החולין עם התוס' אבל כאן אין אוכלין הנוסף על הציקאריע כלל רק המים שבשלו בו הציקאריע ומסנין המים וכיון שאין אוכלין גוף הציקאריע מכ"ש שאין אוכלין התוס' וא"כ בודאי יש לאוקמי אחזקה ואפי' אם נתרץ קושית המג"ש כיון דחזינן דנפל וא"י לאיזה מהם נפל איתרע החזקה מ"מ כיון דבארץ שמן אין מערבין ותלו בזמן אם גשומה אם שחונה הוי כאילו לא נפל כלל ולא אתרע החזקה כלל ואפי' אם נימא דודאי תמיד מערבין באיזה מקומות ואין בהן ס' נגד השומן מ"מ הא אין אוכלין גוף הציקאריע רק המים שמבשלין בהו הציקאריע ובמים ודאי יש ס' נגד השומן מה תאמר דהציקאריע נ"נ קודם שבא לתוך המים הרי נ"נ בשאר אסורין דרבנן ומבואר ברמ"א סי' קי"ד סעיף ו' ואם ידוע שעכו"ם א' בעיר שאינו מערב בו יין אע"פ ששאר עכו"ם מערבין מותר ליקח מכולן כ"ז שלא ידוע בודאי ועיין בש"ך שם ס"ק י"ח דאפי' רוב מערבין ג"כ מותר וכה"ג כ' הש"ך בסוף הסימן שם לענין כרכום וא"כ בנ"ד כיון דיש עכ"פ א' שאין מערב אף אם נימא דרוב מערבין תלינן להקל כמו שם כיון דנ"נ הוי דרבנן עוד יש מקום לומר דכאן לא אמרינן כלל חתיכה נ"נ כיון דאין דרך אכילתו בכך בלא בישול המים אין בו משום לתא דבשר בחלב ולא גזרינן בזה לומר דנ"נ משום בב"ח ואי משום אין מבטלין איסור לכתחלה הרי אין כוונתו לבטל האיסור רק שיקלוט המים טעם גוף הציקאריע ובלא"ה הא דאין מבטלין איסור לכתחלה הוי רק דרבנן וכיון דיש ספק שמא אין כאן איסור כלל הוי ס' דרבנן להקל וגם לענין נ"נ דלעיל כיון דהוי דרבנן הוי ג"כ ספק דרבנן ולהקל וא"כ כיון שבמים ודאי יש ס' נגד השומן ודאי מותר ועוד נראה דאפי' לאכול גוף הציקאריע נמי מותר כיון דאין דרך לאכול גוף הציקאריע הוי שלא כדרך הנאתן דאין אסור אלא מדרבנן כמ"ש התוס' שבועות כ"ד ע"ב ד"ה דמוקי וכיון שיש ס' אם עירבו בו שומן אם לאו הוי ס' דרבנן ולקולא ועוד דאמרינן בפסחים ד' מ"ד גבי כותח הבבלי אי בעיניה אכיל ליה בטלה דעתיה אצל כל אדם וה"ה כאן אם אכל בעיניה בטלה דעתו והוי נבילה שאינה ראויה לגר ואינה קרוי נבילה וא"כ לא שייך לומר בזה חתיכה נ"נ:

ועוד הרי מבואר בסי' צ"ט ביו"ד איסור שנבלע בקדירה מותר להשתמש בקדירה כיון דאין דרכו להשתמש אלא בשפע וה"ה בנ"ד נמי אין דרכו להשתמש אלא בשפע היינו עם מים דאז בודאי יש ס' וכה"ג סמך עצמו הנודע ביהודה מה"ק חלק יו"ד סי' כ"ו לענין שלחופית של דג טמא שקורין קרוג ע"ש בסוף דבריו שכתב וז"ל וממילא א"א להני הוזין בלאזין לבא לידי נ"ט בשום אופן והוי כמו כלי שדרכו להשתמש בשפע ע"ש ולכאורה דבריו תמוהים הא הטור והאחרונים חולקים על הרשב"א שממנו מקור דין זה של כלי שדרכו להשתמש בשפע וכו' אמנם הדבר נכון דהתוס' מס' ע"ז דף ע"ו ד"ה מכאן כ' וז"ל הלכך דבר המבושל בכלי שאב"י מותר ויש לתת טעם מה ראו לאסור הקדירה ולהתיר המאכל לפי שהקדירה היה בה איסור גמור תחלה אבל המאכל לא נבלע בו איסור מעולם וא"כ כ"ז ניחא גבי כלי שאב"י דמעיקרא כשהיה ב"י היה איסור גמור ומושבח אבל בנדון הנו"ב ובנ"ד שאין דרכו להשתמש בו בלא משקה כלל לא היה עליו שם אסור כלל ובזה כ"ע מודו:

ובזה יש ליישב קושית הטור סי' קכ"ד על הרשב"א ואינו נראה מק"ו אם גזרו אב"י אטו ב"י כ"ש דגזרינן מרובה אטו מועט ע"ש ולפמ"ש ניחא דשאני אב"י דהיה מעיקרא איסור מושבח כשהיה ב"י משא"כ הכא דמתחלה הוא עומד להשתמש בשפע ולא היה עליו שם איסור כלל וכמו שבארתי מדברי התוס' הנ"ל ובאמת לענ"ד דברי הרשב"א המה נכונים ומזוקקים לדינא. והנה הט"ז שם הקשה על הרשב"א דאיך מביא ראיה מקנקנים של עכו"ם דישראל נותן לתוכן מים דמוכח לזה דהיכי דדרכו להשתמש בשפע מותר דלמא שאני התם דהמים פוגמין טעם היין כמו שכ' הפוסקי' וע"כ (דחה) דברי הרשב"א מהלכה ואם כי האחרונים הסכימו עם הט"ז הרי לכאורה המחבר הסכים לדינא של הרשב"א והרמ"א ז"ל לא הגיה עליו כלום וכי לא ראו דברי הפוסקים שהמים פוגמים את היין ויותר תמה הרי הטור סי' קל"ז כ' בהדיא דהמים פוגמין את היין למה לא דחה דברי הרשב"א בזה כמו שדחה הטו"ז ולמה הוצרך להקשות מכלי שאב"י והדרישה בסי' קכ"ד אות ה' כ' דהטור ס"ל כהרא"ש והטעם הוא לאו משום דדרכו להשתמש בשפע רק משום פגם ודבריו צ"ע למה לא דחה הטור דברי הרשב"א מטעם פגם והנה רש"י בע"ז דף ל"ג ע"ב ד"ה לא וז"ל דשכרא מבטל ליה לטעמא דחמרא משמע דהטעם משום שיש בו ס' וכמו שהבין הדרישה אמנם בהרא"ש הקשה ואע"ג דבכולו משערינן ואין במים ושכר ס' לבטל היין אפ"ה שרי הטעם כי טעם היין הנפלט לתוכו פגם מעיקרו הוא והדבר קשה עלי לאמר דרש"י והרא"ש פליגי במציאות דלרש"י יש ס' נגד כלו ולהרא"ש אין ס' נגד כלו לכן אמינא כי עפר אני תחת כפות רגלי הטו"ז והדרישה וסייעתם כי לענ"ד הכל מודים לדברי הרשב"א ורש"י ורא"ש לפ' והוא כי לא יתכן לומר דמעט מים פוגמין טעם היין כי אדרבה הרי אין מברכין על היין שדינא דהש"ס עד שימזגו אותם במים ועוד דהכי איתא במס' ע"ז דף ל"ד ע"א גבי חרס הדריינו דכל היכי דמטו להו תרי להו ושתו. ופרש"י שורין אותם במים ומובא בש"ע סי' קכ"ג סעי' י"ג וז"ל חרסים שבלעו יין של עכו"ם הרבה עד שכשורין אותם במים פולטין אסורין בהנאה ואמנם הרי המים פוגמין היין אמנם הדברים נכונים מאוד דהנה ידוע דיין בטל בששה חלקים מים כמבואר בש"ע סי' קל"ד ס"ה והנה הש"ך בסי' קכ"ו ס"ק י"א הקשה המחבר מסי' קל"ד ס"ה שם מבואר דבטל בששה וע"כ רצה להגיה שם וסיים בצ"ע ע"ש ועיין בבאר הגולה שם ולפע"ד הכל נכון בס"ד ואין כאן שום סתירה כי הא דמים מבטל את היין בששה אינו מטעם דהוי היין משהו דעד ט' לא הוי משהו רק משום דששה חלקים מים פוגמין טעם היין וזה שכתב רש"י וז"ל דשכרא מבטל ליה לטעמא דחמרא ר"ל שפוגם טעם היין כמבואר בש"ע סי' קל"ה ע"ש וכ"ז במים לבד שנפל ליין אבל במים המעורב עם יין של היתר שנפל לתוך יין של איסור בזה לא שייך לומר שיהא סגי ששה חלקים מים שבתוך היין של היתר לבטל היין של איסור דהרי עיקר ההיתר של ששה חלקים מים הוי רק משום שפוגם את היין והרי אפי' פוגם ולבסוף השביח אסור וכאן שיש יין של היתר ג"כ שוב אינו פוגם היין של איסור וא"כ לא אמרינן שא"מ רבה עליו ומבטלו רק כשיש ס' בא"מ אבל לא בששה חלקים נמצא דדברי המחבר עולה כהוגן וע"ש. ואותם שהגיהו בששה ס"ל דגם בששה חלקים נמי שייך לומר רואין מינו כאלו אינו כמבואר בתה"א בית ה' שער ו' אבל המחבר ס"ל כהנ"ל לחלק בין ביטול ע"י פגם ובין ביטל בס' ואפשר הא דהניח הש"ך בצ"ע היינו לדינא או[2] כהסוברין דבעינן ס' או דסגי בששה ועתה נבוא אל הנ"ל כי מה דאמרינן בש"ס ישראל נותן לתוכו מים וכתב הרא"ש דהוי משום פגם היינו שעכ"פ יש ששה חלקים מים נגד בליעת היין דאז המים פוגם את היין ונלע"ד דאפי' לאותן הפוסקים שהביא התה"א דס"ל דבעינן ס' במים נגד היין מ"מ בכלי מודי דסגי ששה חלקים מים נגד בליעת הכלי דאל"כ תקשי קושית הרא"ש הא אין במה שבתוך הכלי ס' נגד הכלי א"ו דסגי בו' חלקים נגד בליעת הכלי ועתה תראה כי דברי המחבר והרשב"א מוכרחין בש"ס דמה בכך שיש ו' חלקים מים נגד בליעת הכלי הא יש לחוש שמא ישתמש בו מעט מים שלא יהיה ו' חלקים נגד הבליעה וגם הא אין מבטלין איסור לכתחלה. וע"כ משום דדרכו להשתמש בשפע (היינו ו' חלקים כהנ"ל דאז הוא פוגם ובפחות מכאן אינו פוגם) מותר להשתמש בשפע לכתחלה והדברים עתיקין וא"כ ה"ה בנ"ד לענין הציקאריע כיון דדרכו להשתמש בשפע עד שיש ס' מותר לכתחלה לבשל הציקאריע בלי פקפוק ועוד דאפי' אם בודאי ליכא ס' נגד השומן אינו מוכרח שיש בו טעם דהא חזינן דמהני טעימת קפילא אף שאין ס' וא"כ יש כאן כמה ספיקות ספק שמא אין כאן תערובות שומן זר ואת"ל שיש בו שומן שמא היה ס' ואת"ל שאין בו ס' שמא אין בו טעם והרי מאז אכלנו אותו לא הרגשנו בו טעם שומן זר ואטעימת ישראל ודאי סמכינן כמבואר ביו"ד סי' צ"ו וצ"ח בש"ך שם ועוד דמה שמערבין שומן זר בציקאריע אינו בא ליתן טעם רק כדי להעמיד לחותה ושחרורתה וכיון דאינו בא ליתן טעם והוי כמין במינו דבטל ברוב וכמ"ש הישועות יעקב יו"ד סי' קי"ד ס"ק ד' לענין היתר הציקער ד"ה והנה מכל הלון טעמא נ"ל דשפיר נהגו אבותינו היתר בדבר ואם אינם נביאים בני נביאים הם וגם אנחנו הולכים בעקבותיהם ואין בזה שום חשש ופקפוק והנה לא נעלם ממנו כי רש"י ז"ל פי' במס' ע"ז הנ"ל דישראל נותן לתוכו היינו להכשיר ע"י מילוי ועירוי וא"כ אין ראיה לדעת רש"י וכן התוס' וכן איתא בתוספתא א"כ לפי"ז אין ראיה דגוף המים מותרין וא"כ אין הוכחה לדינו של הרשב"א אמנם הנך רואה כי גבי רמי בי' שכרא פירש"י דמבטל ליה לטעמא דחמרא וכ' ע"ז התוס' דה"ה מים ושאר משקים אע"ג דהתוס' הסכימו לעיל גבי נותן לתוכו מים דהיינו לענין מילוי ועירוי מ"מ הסכימו דגוף המים מותרין רק דניחא להו לפרש לעיל לענין מילוי ועירוי דהיינו להכשיר הכלי לתת אח"כ יין משום דלהוי דומיא דציר או מורייס דהיינו להכשיר הכלי אבל לענין גוף המים ודאי דלא גרע מים משכרא וע' בפ"ת ס' קכ"ד ס"ק ה' וא"כ לפ"ז גם לשיטת רש"י דינו של הרשב"א מוכרח דמהיכי תיתי נימא דהתוס' ורש"י מפלגו בזה וע"כ כל מה שכ"ל נכון לכ"ע ודוק היטב.



שולי הגליון


  1. צריך לתקן: ריגא (הרב יחיאל גולדהבר (ראש כולל 'דגל ירושלים' ומחבר ספר 'מנהגי קהלות') בישורון כ' עמ' תתמג).
  2. אי.
< הקודם · הבא >
מעבר לתחילת הדף