יד מאיר/ז
|
< הקודם · הבא > |
להרב הצדיק וכו' מו"ה אורי מראטין ני':
הנה באמת רעדה אחזתני בראותי המעשה הרע אשר נעשה בעירכם אשר עוד התורה והיראה איזור מתנם. הכי יחרישו בדבר הפרצה והמעל הלזה אשר לא נשמע כזאת בישראל. והאיך יחרישו וישקוטו ומהראוי לכל איש ישר הולך לגדור גדר הפרצה ויתנו לרשע רע כרשעתו ויבדילו אותו מקהל ישראל כאשר אבאר הדבר. והנה באמתחת הספרים שלי ראיתי בג' מקומות מדברים בזה. הנה הראשון בראשונים הוא בשו"ת מהר"ם ב"ב הנקרא מהר"ם מרויטינבערג שהוא רבו של הרא"ש ז"ל בסוף הספר העתיק התקנות של רגמ"ה ובדבריו הוא ג"כ מועתק בתשו' מהר"ם מינץ סי' ק"ב ובשני הספרים הוא מד"ה צץ המטה. והנו"ב מהד"ת ח' אה"ע סי' קי"ט הביא רק מתשו' מהר"ם מינץ וכפי הנראה שלא הי' לפניו ס' מהר"ם מרויטינבערג מדלא הביאו. והנה שני הספרים האלה מתאומים כי מתחלה הביאו התקנות וז"ל שלא יהא אדם רשאי לזרוק גט לאשתו כי אם ברשות ג' קהלות. ואם יעשה הבעל והעדים והסופרים המה בנודי וחרם כאשר גזר רגמ"ה עכ"ל ואח"כ אמר כמה וכמה פעמים תקנות וז"ל שלא ליתן גט לאשה בע"כ ואין הגט כלום ע"ש פשט המבואר מדבריהם זה הגט בטל: אמנם הנה בכל בו אחר ה' אבל כשהעתיק התקנות כתב וז"ל ואם נתן גט לאשה בע"כ ונשאת האיש פטור ואינו נקרא עבריין עכ"ל הובא בהג"ה סי' קי"ט ע"ש והנה ראיתי בס' גט פשוט ס"ק כ"ג דמ"מ צריך התרה על מה שעבר כבר ע"ש. ודבריו צ"ע דהרי בכל בו עצמו מוזכר בהדיא האיש פטור ואינו עבריין משמע דפטור לגמרי ואולי דדעת הג"ה כיוון דהרמ"א השמיט תיבת דפטור רק כתב דאין האיש נקרא עבריין משמע דלא ס"ל בזה כהכל בו רק דצריך התרה וצ"ע. והנה בנו"ב מהד"ת סי' קכ"ט בחאה"ע בד"ה ומעתה הביא בשם כה"ג שהביא דברי מהר"ם מינץ במ"ש ואין הגט כלום וכ' הכנה"ג שהוא מטעם כל מלתא דאמר רחמנא לא תעביד אי עביד לא מהני כרבא במס' תמורה כדעת הגה"מ במס' שבועות[1] ע"ש והנו"ב דחה דבריו וז"ל דאיך אפשר דמהר"ם מינץ יסתום כדעת המרדכי נגד דעת תוס' ורא"ש ע"ש. ומאד דברי הנו"ב תמוהים דהרי הרמ"א ביו"ד סי' ר"ל סתם ג"כ לדינא כדעת הגהת מרדכי ומה לו לזעוק על הכנה"ג שפי' כי מהר"ם מינץ סתם כהגה"מ. ואם כי הרמ"א בח"מ סי' ר"ח סתם להיפך. מ"מ הרי ביו"ד סתם כן. ומה לו לחלוק על המהר"ם מינץ אם פוסק כהגהמ"ר כי הלא גם הסמ"ע בח"מ פוסק כהגהמ"ר ע"ש. וכן נוטה שם יותר דעת הש"ך. רק לדינא העלה דהוי ספיקא והממע"ה ע"ש. והנה הנו"ב פי' דברי מהר"מ מינץ לענין חיובי הבעל לאשתו שלא הועילו וחייב עדיין בשאר כסות ע"ש. ולפ"ז בודאי דעדיין ח"ר שלא לישא ג"כ חל עליו דלא הועילו לו מעשיו הרעים. אמנם אני תמה מאד על מאור עינינו הנו"ב זלה"ה דראה ראי' אחת בדברי מהר"ם מינץ בתשו' דאין הגט כלום. ובמ"כ כי לא ראה דברי מהר"ם מינץ סי' ו' וז"ל כי מפורש בפי' בתקנות ר"ג אם גרשה בע"כ דלא הוי גט ובטל אפי' דיעבד ע"ש. ולכן גם בזה דברי הנו"ב תמוה מאד. עוד כתב הנו"ב וז"ל ויתר ע"ז אמינא דאפי' לפי הבנת בעל כנה"ג בכוונת מהר"ם מינץ. אין הטעם משום מימרא דרבא בתמורה אלא הטעם ששם בתחלת סי' ק"ב וכו' וחשב שם לא יהא אדם רשאי לזרוק גט לאשתו וכו' ואם יעשו הבעל והסופר והעדים יהי' בנידוי כאשר תיקן רגמ"ה עכ"ל. ומש"כ שוב תקנה שלא ליתן גט לאשה בע"כ ואין הגט כלום ג"כ כוונתו דהסופר והעדים ידעו מזה וא"כ הם עברו על חדרגמ"ה והרי העדים פסולים ע"ש. והנה אי כי לדינא יפה כתב דעכ"פ העדים פסולין דעברו על ח"ר דרגמ"ה. אך מה שצריך אלו שני המאמרים ר"ג מש"כ שלא לזרוק גט לאשתו ואם עשו כן הבעל והעדים והסופר בנידוי. עם זה המאמר האחרון שלא ליתן גט לאשה בע"כ ואין הגט כלום. לפע"ד לא קרב זה אל זה. ואין זה ענין אחד כלל. ולדברי הנו"ב תקשה למה כ' ברישא ולא יזרוק גט לאשתו ולא כ' ולא יתן גט לאשתו בע"כ כמ"ש במאמר האחרון או שבמאמר האחרון הי' לומר ג"כ לא יזרוק גט לאשתו ואין הגט כלום. ולמה הי' לו לכפול הענין במלות שונות. ולכן הברור כי לא זה הדרך ולא זו העיר והמה באמת שני מיני תקנות. דהנה אמרי' במס' גיטין דף ע"ח ע"ב גבי זריקת הגט לאשה א"ל שמואל לר' יהודא שיננא כדי שתשיח ותטלנו ואת לא תעביד עובדא עד דמטי גיטה לידה אמר ליה ר' מרדכי לר' אשי הוי עובדא ואצרכה חליצה וע"ש בפירש"י. ואת לא תעביד עובדא להתירא להנשא עד דמטי גט לידה גזרה שמא יאמרו על רחוק שהוא קרוב הוה עובדא שזרקו קרוב לה ומת ואצרכה חליצה וע"ש בתוס' ד"ה ואת ובפוסקים. עכ"פ מבואר בש"ס ופוסקים דזריקה מדינא בש"ס אינו מתירה. ובודאי דאם הוא עוברת על דת וכיוצא ואינו יכול ליתן לה הגט שאינה רוצית לצאת דינא דמתירין לו לזרוק לה גיטה תוך ד' אמות שלה ויהא הוא יכול לישא אחרת דלא תהי' הוא אגודה אך היא עדיין אסורה להנשא. וע"כ אמר שם בהתקנה דלא יזרוק אדם גט לאשתו והיינו כנ"ל תוך ד' אמות קרוב לה דאז הוא יפטור ממנה והיא עדיין אסורה להנשא לא יעשה כן רק ברשות ג' קהלות שיתירו לו. ואם עבר ועשה בלי רשות ג' קהלות אז הבעל והסופר והעדים כולם בנידוי ולא הוצרך כאן לומר ואין הגט כלום כי בלא תקנות ר"ג אין הגט הזה מתיר דאת לא תעביד עובדא. רק קמ"ל דאף דמר תני יכול לזרוק לה גט כגון בעוברת על דת מ"מ אסור לעשות כן רק ברשות ג' קהלות ואם עשו כן הכל בנידוי כ"ז הוא במאמר ובתקנה הראשונה ומש"ה קאמר לא יזרוק ולא אמר ולא יתן ג"כ בע"כ. ובמאמר ובתקנה האחרונה הוא תקנה אחרת שאף אם אינו זורק קרוב לה רק נותן תוך ידה ממש רק שהוא בע"כ ובזה לא הזכיר ג' קהלות וגם לא הזכיר שהבעל והעדים והסופר המה בנידוי כאשר הזכיר בראשונה רק הזכיר שאין הגט כלום. והוא כי אבאר וכי לא נלע"ד כלל לומר דהא דהזכירו מהר"ם מרויטינבערג דאין הגט כלום הוא מטעם מימרא דרבא בתמורה דכל מלתא דלא תעביד אי עביד לא מהני דהרי לא הזכירו מזה מאומה דהרי מבואר בתקנות שבכל בו דאם נשאת שוב אין הבעל נקרא עבריין ואי מטעם אי עבד לא מהני האיך נשאת. גם יש לעמוד הרי מהר"מ מרויטינבערג ומר"ם מינץ העתיקו רק תקנות רגמ"ה ומה לי להזכיר דינם דאין הגט כלום מחמת דכל מלתא דאמר רחמנא לא תעביד זה אינו ענין תקנה דהרי הוא דין ומפורש לרבא במס' תמורה וגם לא יתכן כלל לומר דהכל בו יחלוק עם מהר"ם מרוטינבערג ועם מהר"ם מינץ במציאת התקנה אם הגט דיעבד כשר אם לא:
ומקודם שנבא לבאר כ"ז אזכיר מ"ש התשו' בשמ"ח סי' ב' סעי' כ"ד וז"ל במדינות אלו שאין שוחטין בלא קבלה אם עבר ושחט בלא קבלה אעפ"י שהוא מומחה ומוחזק שחיטתו אסורה דמסתמא דעת אבותינו שהתקינו ליטול קבלה הדין כך דאל"כ מה הועילו חכמים בתקנתם וע"ש בתב"ש ס"ק מ' שהוא מתקנות רגמ"ה המובא בתשו' מהר"ם ע"ש. והנה לכאורה יש לתמוה עליו מסוגית הש"ס גיטין דף י"ז ע"ב א"ל אביי לר' יוסף ג' גיטין פסולין ואם ניסת הולד כשר מה הועילו חכמים בתקנתם ומשני הש"ס אהני דלכתחלה לא ישחוט:
אמנם הנה קושיא זאת תסובב ג"כ על הרמ"ה שהביא הטור סי' קי"ט באה"ע לענין נשתטית שאינה יכולה לשמור עצמה דאפי' אם עבר וגירש לא מהני משום דאל"כ מה הועילו חכמים בתקנתם ותקשה ג"כ קושי' הנ"ל דהרי אהני דלכתחלה לא יגרש כמו דאמרינן בש"ס גיטין הנ"ל. ולכן נראה דממס' גיטין הנ"ל אין קושי' דהנה ז"ל פירש"י שם ד"ה אהני דלכתחלה לא יגרש וכיון דהכי היא אי בעי לכתוב גט בלא זמן לחפות על ב"א או למכור בפירות לא כתבו לי' סופרי הדיינים ולא חתמו עלי' סהדי ע"ש. ולפי"ז דוקא התם שייך דבר דלכתוב גט בלא זמן כיון דחז"ל אף אם ירצה הבעל לעשות עבירה לעבור על תקנות חכמים לא ימצא מי שיכתוב לו שלא כתיקון חז"ל בזמן. אבל בנשתטית דסופרי הדיינים והעדים יוכל להיות שאינם יודעים על האשה מה היא באותן ימים דהרי כותבין גט לאיש באין אשתו עמו וא"כ שפיר יש לומר מה הועילו חכמים בתקנתם דהבעל שאינו רוצה בה יתן לה גט והסופר והעדים כתבו לפי תומם ושאני בגט בלא זמן דהסופר יכתוב בלא זמן ל"ל לעבור על תקנות חז"ל וכן העדים. ושפיר כתב הרמ"ה דמה הועילו חכמים בתקנתם. ובאמת לפי"ז שפיר יש לישב שיטת הרמב"ם ז"ל שם שהביא הטור דס"ל אם עבר וגירש מגורשת. ולא חש לטענות הרמ"ה דא"כ מה הועילו חכמים בתקנתם. היינו משום דהרמב"ם מפרש הש"ס בגיטין דאמרו אהני דלכתחלה לא תנשא לאו מחמת הסופר והעדים כדפירש"י רק דאהני דהאשה לא תעבור על גזירת חכמים דאסורה לינשא. מש"ה ג"כ התם בנשתטית אמרינן דאהני דלכתחלה לא יגרש לעבור על תקנות חז"ל. עכ"פ דבר התב"ש הנ"ל נכונים ולא יתמה עליו מהש"ס דגיטין הנ"ל דדוקא התם אמרי' אהני דלכתחלה לא תנשא כפירש"י דהסופר והעדים לא ירצו לכתוב ולחתום משא"כ בשחט בלא קבלה דהוא עצמו העושה שפיר שייך לומר דאל"כ מה הועילו חכמים בתקנתם. וע"כ הוכיח דאפי' דיעבד שחיטתו אסורה והאמת כי זה כמה שנים כתב בתשו' אחת להקל נגד התב"ש באם שחט בלי קבלה להתיר כה"ג וכן נראה עיקר להלכה עתה אבאר כי כבר ידוע דעת הרמב"ם דנשתטית באינה יודעת לשמור גיטה בעבר וגירש מגורשת וכן דעת הרבה פוסקים ולא חש לזה לומר דא"כ מה הועילו חכמים בתקנתם ומשום דהוא מפרש דברי הש"ס בגיטין כפשטו דהיא עצמה לא תרצה שיכתבו לה גט בלי זמן ואם יכתבו לה לא תנשא בגט זה. ולכן גם בנשתטית אהני חכמים בתקנתם דהבעל לא יעבור לכתחלה על תקנות חז"ל. ולפי"ז גם בשוחט שפיר הועילו חכמים בתקנתם שלא יעבור אדם על התקנה ולא ישחט בלי קבלה. ולכן בהפ"מ אם כבר שחט יש לסמוך על דעת הרמב"ם ז"ל נגד דעת הרמ"ה. ובפרט כי גם לדעת הרמ"ה הרי כ' הב"ש שם סס"ק י"ג וז"ל ואלו בזה"ז אחר חר"ג לא שייך לומר מה הועילו חז"ל כיון דאיכא חרם בדבר מסתמא לא יעבור ע"ש וא"כ בשוחט ששחט בלי קבלה דאיכא ג"כ ח' ע"ז לא שייך סברת התב"ש דא"כ מה הועילו חכמים בתקנתם דאהני דודאי לא יעבור על החרם לכתחלה. אף לפי שיטת הרמ"ה. אמנם דע כי הב"ש לא הי' לפניו התקנות של מהר"ם מרוטינבערג ומהר"ם מינץ. דאלו ראה אותן התקנות לא הי' מסתפק אם מהני דיעבד בעבר וגירש בע"כ דהרי מבואר שם דאין הגט כלום. והב"ש לא העיר בזה כלל. אך הנה התב"ש שהביא תשו' מהר"ם מרוטינבערג הרי ראה דגבי תקנות גט בע"כ כ' ואין הגט כלום ולא כ' כן גבי שחט בלי קבלה דאין השחיטה כלום ואי הטעם של מהר"ם מרוטינבערג ומהר"ם מינץ מטעם כל מלתא דאמר רחמנא לא תעביד אי עביד לא מהני א"כ גם בשחט בלי קבלה הי' להם לכתוב דאין השחיטה כלום. וגם לפמ"ש התב"ש דשחיטתו אסורה דמסתמא כן תקנו דאל"כ מה הועילו חכמים בתקנתם ג"כ פלא דלמה הוצרכו לכתוב דאין הגט כלום בלא"ה ידעינן לי' דאל"כ מה הועילו חכמים בתקנתם וממילא ידעינן דאין הגט כלום. אמנם האמת יורה דרכו דהא דכ' ואין הגט כלום לאו מתורת דינא קא אתי' מטעם כל מלתא דאמר רחמנא או מטעם דעדים פסולין. רק הכי תיקנו בפירוש דלא יהא הגט כלום והיינו שעדיין אסור באשה אחרת וחייב במזונות ובשאר כסות ולפי דעת המהר"ם מינץ סי' י"ז מבואר דחושש דהגט בטל לגמרי ולפ"ז יהי' צ"ל דלא הי' לו למהר"ם טופס התקנה של הכל בו דאיתא דאם נשאת מכלל דיכולה להנשא בזה הגט שניתן לה בע"כ. ויתכן לפע"ד לישב דברי המהר"ם מינץ סי' י"ז שלא יסתרו דברי הכל בו. והוא דהנה שני מיני גט בע"כ יש וכמ"ש בנו"ב מהד"ת חאה"ע סי' ק"ד או שאחזה בכח ומושיט לה הגט בע"כ והיא אינה מתרצה כלל בשום אופן. וזה חמור יותר דלדעת הנו"ב שם סי' ק"ד אוסר אפי' בנכפית ע"ש. ויש עוד מין גט בע"כ היינו שכופה אותה עד שתאמר רוצה אני לפי דעת הנו"ב הנ"ל כי אני בתשו' אחת דחיתי דברי הנו"ב והתרתי גם לגרשה בע"כ דנכפית גם לענין הראשון ואין כאן מקומו רק עכ"פ בכה"ג שנתרצית לקבל הגט. אף שהי' ע"י איזה אונס בודאי בדיעבד מגורשת אף שמתחלה בא ע"י כפי' שתתרצה. ועב"ס בית מאיר בסדר הגט מהר"י מרגליות שכ' שם בסה"ג ר' מיכל ר' יוזעפס אות ר"ג ע"ש מה שביאר ממה שנכתב שם דיש בזה משום גט בע"כ. ולכן גם לשון הכל בו שהביאו הרמ"א ז"ל והוא דאם נתן לה גט בע"כ ומחמת זה נתרצית בשעת קבלת הגט דשוב מאסה בו מחמת שבגד בה בזה יתכן דלכ"ע בדיעבד מגורשת רק עכ"פ עדיין נקרא עבריין דהרי מ"מ עבר על חרדר"ג במה שבא ע"י בגידתו. אך בנשאת שוב אינו נקרא עבריין כלל. כי כן היתה התקנה מפורשת דבכה"ג לא הוי עבריין כלל. וכל שנשאת אמרינן דמסתמא נתרצית בקבלתו אף שלא היתה רוצה בתחלה כן היתה התקנה. וכל שלא נשאת גם לא נתרצית בקבלתו אין הגט כלום כמ"ש מהר"ם מינץ. אף שהסופר והעדים לא ידעו דבר רע והי' סוברים שנגרשה מדעתה ומ"מ אין הגט כלום והרי מצינו בש"ס ג"כ פלוגתא גבי ג' גיטין פסולין דאיכא מ"ד דאפי' נשאת תצא. הרי דנוכל לומר דכך הי' התקנה דלא להני הגט כלל. ולכן הברור דעדיין הוא עומד באיסור שתי נשים ואסור לו לדור עם האחרת. ולפי"ז מיושב דבר התב"ש הנ"ל דכ' דבשחט בלי קבלה שחיטתו אסורה דיעבד דאל"כ מה הועילו חכמים בתקנתם. ולפי"ז הי' קשה דלמאי הלכתא הוצרכו לאשמעינן דנתן גט בע"כ דאין הגט כלום הלא מעצמן נדע דאין הגט כלום דאל"כ מה הועילו חכמים בתקנתם. ולפי"ז ניחא דהוצרך לאשמעינן דתקנו דאין הגט כלום כיון דבנשאת אין האיש נקרא עבריין דחזינן דהא נתרצית והי' מקום לומר דבדיעבד עכ"פ הועיל הגט אף שלא נתרצית קמ"ל דכן היתה התקנה דאין הגט כלום. כנ"ל לישב דברי התב"ש וא"ש הכל ודוק היטב:
ועתה נחזור לנ"ד הנה הדבר ברור דחלילה לו לדור עם אשתו השניה עד שתתרצה אשתו הראשונה שתקבל גט ברצונה ויתן לה תרקבו בדינרי עד שתתרצה כי הנה דעת מהרש"ל בתשו' סי' ס"ה מבואר דעדיין עומד עליו איסור שני נשים הביאו ג"כ בבית מאיר סי' קי"ט ובצלעות הבית סי' ה' ביאר יותר דאכתי אגוד ואסור מכח חר' דשתי נשים ע"ש שהאריך מאד ודעתו שם משום כל מלתא דאמר רחמנא לא תעביד אי עביד לא מהני והוא לא הביא דברי מהר"ם מינץ ומהר"ם מרוטינבערג דכ' בהדיא דאין הגט כלום. ולכאורה יש סתירה לדבריו מדברי התוס' במס' תמורה דף ו' גבי נשבע שלא לגרש דלא אמרינן בזה אי עביד לא מהני הנה בסמ"ע סי' ר"ח פסק גם בנשבע שלא למכור דלא מהני וכמו שסתם הרמ"א ביו"ד סי' ר"ל ע"ש שהאריך. ובנ"ד גם התוס' מודים. דע"כ לא כ' התוס' דאי עביד מהני רק בנשבע בעצמו שלא לגרש בזה הוי איסור שבדה מלבו אבל בחרדר"ג לא מיקרי איסור שבדה מלבו דהרי חכמי ישראל גזרו. וכמ"ש בחילק זה ג"כ בנו"ב מהד"ת שם. ולפע"ד נראה יותר ויתיישב ג"כ דברי הרמ"א דנתחבטו ג"כ כל האחרונים דדבריו סתורין דבסי' ר"ח בח"מ מבואר דבנשבע שלא למכור ומכר המקח קיים. ובסי' ר"ל ביו"ד פסק דאין בעשייתו כלום. ולפע"ד דבריו מדוקדקים מאד ונכונים דהנה באמת טעמא בעי מה חילק יש בין עובר על שבועתו דנימא דאף אע"מ מחמת שבדה מלבו מה בכך עכ"פ אמר רחמנא לא תעביד. ולכן לפע"ד דבר נכון דהרי כששואל על שבועתו נעקר איסורו למפרע והאיך שייך לומר בזה כל מלתא דאמר רחמנא לא תעביד דהרי אפשר שישאל על נדרו והי' מותר לעבוד. ולכן שפיר כ' התוס' דבכה"ג לא אמרי' דלא מהני רק באם האיסור ברור לעולם. אבל היכא דאפשר בשאלה והחכם עוקר הנדר למפרע א"כ האיך תאמר דלא מהני הלא אפשר שמותר הדבר מעיקרא. ואין כאן לא נדר ולא שבועה ולכן בכה"ג גם רבא מודה דמהני. והנה במס' שבועות דף כ"ח דרבא ס"ל אכלה כולה אין נשאלין עליו ואמימר אמר אפי' אכלה כולה נשאל עליו אי בשוגג מחוסר קרבן. אי במזיד מחוסר מלקות וקי"ל כאמימר כמבואר ביו"ד סי' רל"ח סעי' כ' וכ' שם הדגול מרבבה דהוא דוקא בשוגג לפטור מקרבן או במזיד ואתרי בי' לפטור ממלקות. אבל במזיד ולא אתרו בי' לא הוי שאלה. ואם כי דבריו תמוהין שלא הזכיר כי הרא"ש בשבועות כ' בהדיא דאפי' לא הותרו בי' נשאלין ע"ש. מ"מ דבריו נכונים כמ"ש הראב"ד בס' תמים דעים בהדיא וכן מוכח דעת התוס' גיטין בסוגיא דאם נשאת אין מתירין אותו וע' בשו"ת שער אפרים ובשער המלך סוף הלכות שבועות ע"ש היטב:
ועתה תחזה האיך דברי הרמ"א ז"ל אשר בני ישראל יוצאין ביד רמ"א מזוקקים ומדוקדקין היטב כי בח"מ כתב הרמ"א בנשבע שלא למכור ומכר. דבזה ודאי אמרי' דאי עביד מהני משום דאפשר בשאלה דהרי לא דמי לאכלה כולה. דהרי עדיין עליו השבועה שלא למכור שאר דברים דהרי לא פרט חפץ פלוני ובכה"ג מודה רבא דאי עביד מהני. משא"כ ביו"ד סי' ר"ל דכ' בנשבע שלא למכור חפץ שאינו ועבר ומכר ובודאי דמיירי בלא הותרו בי' דבזה"ז לא שכיח התראה והוי כאכלה כולה דהרי כשמכר חפץ פלוני שנשבע עליו כבר כלתה שבועתו דלא נשבע רק על זה החפץ ובכה"ג אין נשאלין עליו לכן שפיר אמרי' דאי עביד לא מהני ודברי הרבינו הרמ"א נכונים מכל צד. והא דכ' הרמ"א ז"ל ביו"ד בלשון יש אומרים. היינו כי לשיטת הרא"ש דאפי' בלא התרו בי' נשאל עליו אי אמרינן גם בזה אי עביד מהני ולפ"ז יש לישב דברי ר"ת שהביא הטור בא"ח ס"ח דבענין אמירת כל נדרי שמנהג לומר מיום כפורים שעבר עד יום כפורים זה וכן הוא מנהג הקדמונים רק ר"ת שינה לומר מיום כפורים זה עד יוה"כ הבא עלינו לטובה מחמת דהאיך יתירו נדרים שכבר עבר עליהם והקשה ע"ז הב"י דהרי אפי' אכלה כולה נשאלין עליו ולהכל ניחא קושיתו דבלא הותרו בי' אין ניתר בעבר וכדעת הראב"ד הנ"ל ואקצר בזה כי אין כאן מקומו. ועכ"פ הנה מבואר כי הבנת הכה"ג בדברי מהר"ם מינץ דמש"ה אין הגט כלום דכל מלתא דאמר רחמנא לא תעביד אי עביד לא מהני יש לו מקום וכן דעת הצלעות הבית סי' ד' ע"ש. וכ"כ התוס' בסי' ב' דמש"ה בשוחט שעבר על חכמי הקהל בענין השחיטה שחיטתו אסורה משום דכל מלתא דאמר רחמנא לא תעביד לא מהני ע"ש נמצא לפי"ז הדין ברור דאסור הבליעל הזה לדור עם אשתו עד שתתרצה הראשונה בתרקבי דדינרי שתקבל הגט מרצונה כי כבר נתבאר דדעת מהר"ם מרוטינבערג ומהר"ם מינץ דאין הגט כלום וכן אפי' לפי' דעת הנו"ב בפי' מהר"ם מינץ עכ"פ חייב בכל חיובי אישות וא"כ אסור לדור עם אחרת מכח חדרגמ"ה וכן דעת מהרש"ל בהדיא וכן דעת הבית מאיר ודעת החות דעת ז"ל. נמצא כי זה הבליעל אונן מימינו ומחוסר כפורים משמאלו וחלילה לעיר ואם בישראל כמו קה' להניחו לדור עם אשתו השניה עד שתקבל אשתו הראשונה גט ברצונה וזה ברור ונכון. נשמט מדלעיל. ובלא"ה הרי הגט פסול. מחמת דידעינן דהעדים והסופר עברו על החרם דידעו דרוצה לגרשה בע"כ וא"כ המה פסולין והגט פסול וכמ"ש הנו"ב מהד"ת הנ"ל ולדינא דבריו נכונים. גם הלא המה מבואר באה"ע סי' קמ"א סעי' ל' בהג"ה דכל היכי דניכר דמסדרי הגט הי' עמי הארץ או הדיוטים דהגט פסול ולדעתי יש סעד לזה מדברי רש"י בגיטין דף י"ז ע"ב הנ"ל דכ' דסופרי הדיינים והעדים לא יחתמו. ומה בכך יסדר הגט לפני הדיוטות וע"כ דבהדיוטות אפי' נכתב הגט כהלכתא הוא פסול דאין הם בקיאים בדיקדוקי הגט וא"כ דהגט נכתב בודאי לפני הדיוטות רשעים ופושעים ודאי דהגט פסול ועדיין איסור שתי נשים עליו וכ"ז ברור ופשוט:
- ↑ סוף פרק ג.