יד מאיר/ה
|
< הקודם · הבא > |
לתלמידי הרב החריף מ' דוד זילבער.
מה ששאלת באשה שישבה על המשבר ולא היתה יכולה להלוך משעה שנפתח הקבר שחברותי' נושאות באגפי' והי' עוד היום גדול ואח"כ הי' לידה גמורה בלילה אימת ימול אותו אם משנפתח הקבר אם משתלד לידה גמורה ואמר כי בס' דרך פקודך מה"ג החסיד מו' צבי אלימלך זללה"ה כ' דאיתא בגמרא דמשעה שאינה יכולה לילך וחברותי' נושאות אותה מיקרי לידה ומלין ביום זה בשמיני ושאלת אם יש לסמוך ע"ז. והנה דאף כי כן מצאתי בלבושי שרד חידושי דינים ליו"ד דכ' בשם מהרי"ע וז"ל ומשנפתח הקבר ואינה יכול לילך בידוע שהוציא העובר ראשו חוץ לפרוזדור ע"ש. וא"כ לדידי' הוי כילוד דאיתא בהדי' ביו"ד סי' רס"ב דבהוציא ראשו חוץ לפרוזדור הוי כילוד. ועבור כי הלב"ש ובס' דרך פקודך לא ביאר מקור מקומו טהור:
והנה במס' שבת ד' קכ"ט לענין לחלל שבת על היולדת מבואר דבפתיחת הקבר מחללין עלי' שבת ומבואר שם דבפתיחות הקבר היינו משעה שתשב על המשבר או שחברותי' נושאת אותה או שהדם שותת ויורד ע"ש. ובאמת אין משם ראי' כלל לענין מאימת' מיקרי לידה דשמא סכנה יש לה לרוב חלשותה אף שעדיין ליכא לידה:
אמנם נראה דראייתם ממס' עירובין ד' ז' ע"א האשה שיצאה ליהרג אין ממתינין לה עד שתלד ישבה על המשבר ממתינין לה עד שתלד ואמרי' שם ישבה על המשבר מ"ט כיון דעקר גופא אחרינא הוא. מבואר דבישבה על המשבר הוי כילוד דהרי קאמר דגופא אחרינא הוא זה נלע"ד דעתם אמנם אליבא דאמת נלע"ד דחלילה לסמוך ע"ז כי משנה שלמה שנינו בפ"ז ממס' אהלות מ"ד האשה שהיא מקשה לילד והוציאה מבית לבית הראשון טמא מס' והב' בודאי אר"י אימת' בזמן שהוא נוטלת באגפי' אבל אם היתה מהלכת הראשון טהור שמשנפתח הקבר אין פנאי להלוך מבואר בהדיא דאף שחברותי' נושאת אותה ואינה יכולה להלוך מ"מ בית הא' טמא רק מס' שמא לא יצא הולד בראשון אלמא דלא אמרי' דודאי יצא ראשו חוץ לפרוזדור וע"ש בפיה"מ להרמב"ם ובהרע"ב ובתוי"ט בפי' דידעה שמת הולד במעי'. והס' טומאה של הבית הא' היא שמא יצא הולד חוץ לפרוזדור בבית ושמא לא יצא אע"פ שאינה יכולה להלוך וע"ע בהרמב"ם בחיבורו בפכ"ה מה' ט"מ ה"ט דמבואר כן ע"ש. וכן מבואר בפי' הרא"ש שם וז"ל הראשון ס' שמא נפתח הקבר בעודה בבית הראשון. הבית הראשון טהור דאפי' מת הולד אינו מטמא עד שיצא לחוץ מבואר דהס' טומאה של הבית הא' שמא כבר יצא שמה לחוץ וכ"ז מיירי בחברותי' נושאות אותה באגפי' דאינה יכולה להלוך כדאמר ר"י ומ"מ אינו רק ס' שמא יצא לחוץ בבית הא'.
הן אמת כי לפי' הר"ש שם במשנה לכאורה אין ראי' ממשנה זאת דז"ל הר"ש ומספקא אם מת מן הראשון ע"ש מבואר דהא דהראשון טמא מס' היינו שמא הי' עדיין הולד חי שם ויתכן לפי"ז דהן אמת כל שחברותי' נושאת אותה בודאי יצא ראשו חוץ לפרוזדור ומ"מ טמא רק מס' שמא הי' חי עדיין. אמנם הנה אח"כ כ' הר"ש וז"ל עד שיעגילו ראש כפיקה מטמא משנפתח הקבר אעפ"י שלא יצא לחוץ. הרי דדעתו ג"כ דיש מציאות שיפתח הקבר והיינו שחברותי' נושאות אותה במטה כדאמרי' בשבת הנ"ל ומ"מ לא יצא לחוץ:
ולכן ע"כ דצ"ל דהא דאמרי' במס' עירובין הנ"ל דישבה על המשבר כיון דעקר גופא אחרינא הוא לא ר"ל דהוי כילוד דא"כ פשיטא דאין הורגין נפש בחנם. דהרי כשנולד הרי הוא איש גמור וההורגו נהרג עליו וכדאיתא במס' נדה ד' מ"ד ע"א במשנה אמנם ר"ל דרק נע ולד ועקר ממקומו דסופו לצאת ואף דהוי עדיין רק כעובר דאין ישראל נהרג אם הורג את העובר דרק ב"נ מוזהרין על העוברין מ"מ ממתינן לה עד שתלד דכיון דעקר גופא אחרינא הוא. וגם העובר מצוה להצילו וכדאמרי' בפ"ק דעירובין דאשה שישבה על המשבר ומתה מחתכין את בטנה ומוציאין את הולד ומחללין שבת ע"ז וע' בתוס' בנדה ד' מ"ד ד"ה איהו ע"ש היטב ולכן אלולא דנרבה מקרא דגם שניהם אפי' לא ישבה על המשבר הי' ממתינן לה עד שתלד ורק מדמרבינן מגם ולכן די לן לרבות בשלא עקר ולד אבל בעקר ולד אף דלא הוי כנולד מ"מ לא מרבינן מגם שניהם ואמרי' דמצוה להצילו אף שהוא עדיין עובר וכמו דמחללין שבת ע"ש וא"ש ולכן לדינא לענ"ד הדבר ברור דחלילה למול ביום זה שחברותי' נישאות אותה במטה ומכ"ש לחלל שבת עי"ז ויותר מזה אני תמה מאד על פסק המחברים הנ"ל לסמוך לענין מילה משעה שחברותי' נושאות אותה ואינה יכולה להלוך. דהרי הנה הרי"ף בפ' מפנין הביאו בט"ז סי' ש"ל באו"ח דעתו דאפי' לענין חילול שבת אין לסמוך ע"ז דחברותי' נושאות אותה וע"ז דישבה על המשבר רק על הא דהדם שותת ויורד. ורק הרמב"ן בס' תולדות אדם והר"ן חלקו דבס' נפשות אזלי' להקל ע"ש וע' בהרא"ש בפ' מפנין. והאיך יעלה על הדעת להקל למולו ביום זה שמא הוי קודם ח'. ולכן הברור שאין לסמוך ע"ז כלל כנ"ל עיקר: