יד אפרים/אורח חיים/תרפח

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

יד אפרים ‏ אורח חיים תרפח

בש"ע סעיף א' ואפי' אינן מוקפים עכשיו כו' כ' בתוספת דף ג' ע"ב ד"ה והתניא מבואר דלמ"ד לא קידשו לע"ל אפי' אם בסוף ישבה לא מהני אבל הר"ן ריש מגילה מבואר דאף למ"ד לא קידשה לע"ל ומ"מ כיון שרצו לחלוק כבוד לארץ ישראל שהיא חריבה אז יהי' גנאי לארץ ישראל שיהיו עיירות שבחוץ לארץ מוקפות כו' ע"ש וא"כ צ"ל דעיקר היו אעפ"י שאינן מוקפים עכשיו וכן מבואר מרי"ף ומשאר פוסקים וצ"ע בש"ס לענין מוקפים שאין שם עשרה בטלנים דעת הרמב"ן והרשב"א דקורין בי"ד כמ"ש הה"מ בשמם ומ"ש בב"י שלא מחוור שיטה זו להר"ן המעיין ירא' שלא החל לדחות דברי הרמב"ן ונראה מדבריו דכל שאין עשרה משכימין בכל יום לבה"כ יש לחוש להרמב"ן לקרות גם בי"ד ומ"מ אף אם חרב מיו"ד בטלנים ולבסוף ישב נידון ככרך כמבואר שם ועיין בתוספת דף ג' ע"ב דמשמע שם מדבריהם ד"ה כרבא דכל שלא דר אדם בבית עד שהוקף סביב דינו כהוקף ולא ישב ועיין בס' טורי אבן שכת' להקשות על התוספות בזה:

במגן אברהם ס"ק ב' שמסתמא הוקפה כו' ר"ל שהר"ן הקשה דמוקפין שבח"ל ניחוש להו שמא קדמ' ישיבתן ותירץ שעל הרוב מקיפים תחלה ואהא קשיא ליה דלמהר"ם נשאר קושית הר"ן וע"ז תירץ מהר"ם י"ל דלא מיקרי ישיבה ולבסוף הוקפ' אא"כ נודע שישבה אדעתא שלא להקיפ' אבל מן הסתם אמרינן שישבה ע"ד להקיפה ומיקרי שפיר הוקפה ולבסוף ישבה ולכן כת' שדעת רמ"א צ"ע כיון שבסימן ת"א מבואר שהסכים להמחבר שהוא דעת מהר"מ א"כ הו"ל לכתוב כאן אבל מן הסתם ישבה ע"ד להקיפ':

בט"ז ס"ק א' אבל הר"ן כו' גם על המוקפים ועל המוקפים לבד אין קושיא דהם כו' כצ"ל:

ס"ק ב' ואח"כ מיישבין אותם בבנינים הרבה והוה שפיר הוקפה לדירה וה"ה נמי כאן אין הולכין אחר ההקפה שתהי' קודם לישיבתה והוי שפיר הוקפ' ולבסוף ישבה כי הבנינים הראשונים לא היו רק התחלה בעלמא ואין הולכין אחר התחלות כו' כצ"ל:

ט"ז סק"ג וראיה לזה כו' ע' בחגיגה דף י"ט שלש גממיות בנחל פירש"י בנחל שיפולי הרים וכן נחל איתן נחל ארנון תחתונה ועליונה ואמצעית שנחל מדרון משופע הוא עכ"ל ע"ש:

שם אטו לא ידענא כו' אלפיים אמה כו' ובס' ט"א כ' דמחמתן לטברי' היה אלפיים אמה באמה בת ששה טפחים ובפסחים דף מ"ו אמרי' כממגדל נוניא לטברי' שהי' מיל באמה בת ה' משום דאזלי' שם לחומרא ע"ש:

במג"א סק"ד וטבריה כו' ולדעת הר"ן ריב"ל דס"ל ישבה ולבסוף הוקפה נידון ככפר משום דיליף מבתי ע"ח הא בטבריא לא חשיב מוקף כמו בבתי ע"ח:

שם אם הי' חשוב כחומה אע"ג דלענין בתי ע"ח ודאי לאו חומה הוא מ"מ לענין מגילה מספקא ליה משום דמגניא או דילמא כיון דמיגלו כפרוז חשיבי ליה ולפי"ז בשור איגר היכא שלא דר אדם עד שנגמרו הבתים דאז שפיר חשיב הוקף ולבסוף ישב כמ"ש התו' או לדעת מהר"ם בסעיף א' דישב ע"ד להקיפו מהני אפשר אע"ג דשור איגר לא מיקרי חומה לענין בתי ע"ח מ"מ לענין מגילה כיון דלא מיגלא ומיג' אפשר דקורים בט"ו ואפשר דמ"מ דמי לישב ולבסוף הוקף דג"פ מיגליא ולא מיגלי ואפ"ה כיון דלא מצינו שחשוב חומה אין קורין ע' בתו' דף ג':

בט"ז סק"ו והא דתלי העיכוב בהתחלת יום י"ד או אחר זמן הקריאה כפי ל' הרמב"ם כו' להיות כל הלילה בכרך עד התחלת היום כו' כצ"ל:

שם וכן קשה על הטור וכן בן עיר שהלך לכרך אם דעתו לשוב לביתו בליל י"ד קודם שיאור היום קורא כאנשי מקומו אבל אם דעתו כו' כ' זה משמע שצריך לעמוד שם מקצת יום י"ד ובאמת בגמ' לא הזכיר רבא רק אם דעתו לחזור בליל י"ד אבל אם אין דעתו לחזור בלילה אע"פ שדעתו לחזור תיכף בהתחלת היום ולא ישהה שם כלל על היום סגי בהכי ודוקא אם דעתו לחזור באותו לילה דאז אע"פ שהיה שם בהתחלת הלילה לא מהני כיון שבאותו לילה גופא היה בדעתו לחזור ואז חל עליו חובת קריאת אנשי מקומו משא"כ אם היה שם כל הלילה הרי נסתלק מעליו חובת קריאה זו של לילה וכיון שעיקר טעמא דבן עיר שהלך לכרך כיון שהיה שם אז נסתלק ממנו דין מקומו א"כ פשיטא דבזה נסתלק ממנו דין מקומו לענין קריאת הלילה ואין סברא שיתחלקו הקריאה של יום משל לילה אלא מסתלק ממנו לגמרי וחל עליו קריאת המקום אשר הוא שם ולזה תי' הט"ז דגם הטור כוונתו דבעיכוב הלילה לחוד סגי אלא שרצו לומר שנתעכב עד הנץ החמה שנסתלק ממנו פי' הקריאה של לילה אף אות' הקריאה של שעת הדחק ואז נסתלק ממנו דין מקומו:

סק"ח ששמחתו בידי שמים כו' משמע מזה דסעודת שבת שמחה היא ואא"ז פי' בבכור שור סוף תענית כ' דאכילה בשבת היא מטעם עונג ולא נצטוינו בשבת על שמחה ע"ש ואפשר דהירושלמי לישנא בעלמא קאמר:

בש"ע ס"ז ויקראנה בי"ג אבל הסעודה אינו אלא בזמנה מרדכי והגהות מיימוני והג"א ונראה דה"ה משלוח מנות ומתנות לאביונים דל"ד למ"ש מג"א ס"ק י' וכן הוא בש"ס לענין הקדמת כפרים דהתם שייך לומר שעיניהם של עניים נשואות למקרא מגילה דרבים נינהו מה שאין כן ביחיד שקורא שלא בזמנו מחמת אונסו ל"ש זה:

במג"א סקי"א בעי יו"ד כו' לענ"ד זה דוקא לקרות בברכה משא"כ כאן דבלא"ה קורא בלא ברכה אע"פ שצריך לחזור אחר י' מ"מ אם יש שם י' קורא בלא ברכה לפמ"ש הרז"ה דבדיעבד יצא ביחיד אף שלא בזמנו אבל הר"ן לדעת הרי"ף חולק:

מעבר לתחילת הדף< הקודם · הבא >

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.