יד אפרים/אורח חיים/רסז

מתוך אוצר הספרים היהודי השיתופי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף


יד אפריםTriangleArrow-Left.png אורח חיים TriangleArrow-Left.png רסז

< הקודם · הבא >
מעבר לתחתית הדף


טור ומפרשיו

ארבעה טורים
··
בית יוסף
ב"ח
דרישה


שו"ע ומפרשיו

שולחן ערוך
··
אליה רבה
יד אפרים
כף החיים
מגן אברהם
מחצית השקל
משנה ברורה
שערי תשובה
באר הגולה
ביאור הגר"א
דגול מרבבה
ט"ז
לבושי שרד




לדף זה באתר "על התורה" לסימן זה באתר "תא שמע" לדף זה באתר "שיתופתא"


במגן אברהם ס"ק א' דהא בקידוש אפשר בפת ובהבדלה אפש' למחר כצ"ל:

שם וכל זה להנוהגין להתפלל ערבית בלילה ר"ל דיש נוהגין להתפלל מנחה וערבית סמוכין זה לזה אף בחול אחר פלג המנחה והיינו שסוברין כרבנן רק משום דוחק שלא יטריחו הצבור להתאסף שנית כמבואר בב"י סי' ר"ג ובמג"א שם וסומכין אהא דתפלת ערבית רשות א"כ פשיטא דגם בע"ש יכול לעשות כן. ומ"ש על הע"ש דלא דק דאם מחשבין כו' ר"ל דהא מן השקיע' עד צ"ה ד' מילין דהיינו ח' חומשין דהוא שעה וג' חומשין דהיינו שעה ומחצה וחלק העשירית מן השעה ומפלג המנחה עד השקיעה הוי שעה ורביע א"כ בין הכל הוי ב' שעות וג' רביעית וחלק עשירית. אך לפענ"ד דלפי מה דחשיב דמיל היינו ב' חומשין ע"כ דאזיל למד"א בפסחים דמעלות השחר עד הנץ החמה ה' מילין ומשקיע' עד צאת הכוכבים ה' מילין ונשאר משיעור יו"ד פרסאות ששיעורו לאדם בינוני מן הנץ עד השקיעה ל' מילין וכיון דחושבין י"ב שעות מן הנץ עד השקיעה הוי לכל מיל ב' חומשי שעה וזה מבואר בתיו"ט דברכות וא"כ כיון שיש ה' מילין מהשקיעה עד צאת הכוכבים. א"כ הרי יש כאן ב' שעות ומפלג המנחה עד השקיע' שעה ורביע הו"ל בין הכל ג' שעות ורביע וע"כ דהמג"א קא.' למ"ד ד' מילין מן השקיעה עד צאת הכוכבים כמבואר בסי' רס"ה ולפי"ז צריך לחשוב מהנץ עד השקיע' ל"ב מילין לי"ב שעות וד' מילין הם שעה ומחצה א"כ הו"ל מפלג המנחה ב' שעות וג' רביע שעה ואין כאן חלק עשירי כלל. ועיין לעיל סי' פ"ט שכתב המג"א דהרמב"ם שכתב מעלות השחר עד הנץ הוי שיעור שעה וחומש פוסק כמד"א ד' מילין ע"ש. והיינו משום דס"ל דחשבינן הי"ב שעות מעלות השחר עד צאת הכוכבים ולפ"ז הוי שיעור מיל רביע השע' וחלק עשרים מן השעה דהיינו י"ח מניטין וכמ"ש בסי' נ"ט וע' במ"א שם שכ' ג"כ דאם חושבין מהנץ עד שקיעתה הוי ב' חומשי שעה וז"א רק למ"ד ה' מילין אבל למ"ד ד' מילין הוי שיעורא רביע שעה וחצי רביע דהיינו ך"ב מניטין וחצי:

שם גם מ"ש דלהלבוש הוי פלג המנח' ב' שעות ומחצה קודם צ"ה פחות חלק ך' מן השעה לא דק כו' כצ"ל:

שם גם מ"ש דיש נ"מ לענין יחיד שטעה כו' ר"ל שסבר שחשכה והתפלל ערבית ואח"כ נתפזרו העבים כו' כמבוא' בסי' רס"ג דלר"י א"צ להתפלל כיון שהוא אחר פלג המנחה ולרבנן צריך לחזור ולהתפלל כמ"ש בש"ע וע"ז כתב המג"א דהוא בכלל ר"ל ע"ד צחות שהע"ש הוא היחיד שטעה שהרי הש"ס שם מקשה עליה דרב מעובדא דפ"א נתקשרו כו' ואמר רבי הואיל והתפללו התפללו ומשני שאני צבור כו'. אע"ג דר' כר"י ס"ל וא"כ מאי אריא צבור אפי' יחיד נמי אלא ע"כ אפי' אליבא דר"י דוקא שרוצה לקבל שבת מבע"י יכול להתפלל של שבת בע"ש. משא"כ כשהתפלל בטעות שהיה סובר שחשכה טעותא הדרא וצריך לחזור ולהתפלל כיון שהוא יחיד ולפענ"ד דבריו צ"ע דע"כ לא מפליגינן באם התפלל אחר פלג המנחה בין תפלה בכוונה לצאת ובין להתפלל אלא לדידן דעיק' כרבנן ומ"מ היכא שכבר התפלל דעביד כמר עביד ומ"מ בטעות ביחיד חוזר משא"כ הצבור דלא מטרחינן להו אז אפי' בטעות סמכינן אדר"י ואין צריך לחזור ולהתפלל. ולפי"ז א"ש דברי הע"ש שבא לפרש שם מאי דמשמע דגם לרבנן יכול להקדים בע"ש דנ"מ בין רבנן לר"י ולזה ר"ל מתחלה דבאמת אין נ"מ בע"ש רק בחול ואח"כ כתב דנ"מ גם בע"ש לענין יחיד שטעה והיינו דלר"י גופא ודאי אף בטעה א"צ להחזיר כיון דלדידיה אין כאן טעות כלל שכבר הגיע זמן ערבית ומה דקשיא ליה מהא דפריך על רב מעובדא דפעם אחד נתקשרו כו' י"ל דשפיר פריך דהא ע"כ רבי לא ס"ל כר"י מדקאמר הואיל והתפללו כו' מכלל דלכתחלה לא והיינו כרבנן ומ"מ טעותא לא הדרא ומשני שאני צבור כו' וסמכינן בזה אדר"י והיינו כפסק הש"ע לעיל סי' רס"ג אבל לר"י גופא אף ביחיד לא הדרא כלל.
ומ"ש המ"א וכתב הב"ח ר"ל שהב"ח כתב על מה שכתב הטור שמקדימין להתפלל ערבית כדי לקבל שבת בקדימה דבאמת הוא יכול להקדים לקבל שבת אף בלא תפלת ערבית. ומ"מ כיון דלא נהיגו לקבל שבת עד אמירת ברכו לכך מקדימין להתפלל ערבית כו':

ס"ק ב' ומה שאכל קודם ק"ש כו' אין זה מדברי הרא"ש רק המג"א כותב כן לתרץ קושית הב"י ור"ל דתירוץ הב"י שתירץ כיון שקרא ק"ש מבע"י כו' הוא נסתר מכח דברי הרא"ש דהא הרא"ש ס"ל דאף אליבא דרב דצלי של שבת בע"ש וס"ל כר' יהודה מ"מ קרא ק"ש אחר צ"ה ולא סמך גאולה לתפלה וא"כ מוכח דהרא"ש אינו מפרש שקרא ק"ש מבע"י רק אחר צ"ה לבד ולכך לא היה אפש' לו לסמוך לתפל' (ובאמת שזה צ"ע שא"צ לראיה ממ"ש שלא סמך גאולה לתפלה דבלא"ה לא שייך לו' כן במלתיה דרב דהב"י כ' כן אליבא דידן דמחמת ספיקא דפלוגתא אי פלג המנחה הוי לילה לגבי ק"ש אי לא אז כשרוצין להתפלל מבע"י קורין ג"כ מבע"י כדי לסמוך גאול' לתפלה דמספיקא י"ל שמא יוצאין בזה וחוזרין וקוראין משתחשך לצאת ידי ק"ש אליבא דכ"ע משא"כ במלתא דרב לא שייך זה דממ"נ לא קרא רק פעם אחת לבד ולא שייך לומר שלכך אכל לפי שסמך על הקריא' מבע"י שאם רב סובר דיכול לקרות מבע"י בפשיטות מותר לאכול אח"כ ואם היה סובר דאין יוצאין מבע"י ודאי שלא היו קוראין מבע"י וקושית הב"י במקומה דעל מה סמך רב שאכל קודם ק"ש) וע"כ בכדי לתרץ הקושי' אליבא דרב צ"ל דמה שאכל היינו חצי שעה קודם זמנה וא"כ י"ל דגם הא"ח מיירי בהכי מ"ש לאכול מיד היינו חצי שעה קודם זמנה כך הם דברי המג"א אך יש לתמוה דאיך נזכר הרב אכל מיד דשמא באמת לא אכל רק אחר שקרא ק"ש דהא לא נזכר בש"ס רק רב צלי כו' והב"י כתב כן על הא"ח שכתב ולאכול מיד ובאמת שכן מוכח לכאורה מהא דאמר שמואל התם מתפלל אדם של שבת בע"ש ואמר קדושה על הכוס והרי שמואל סובר אין קידוש אלא במקום סעודה ומצאתי בביאורי הגאון מהר"א מווילנא שרמז לזה אך מ"מ אין קושיא שהקשה הב"י קושיא ע"ז דהא סעודה דבמקום קידוש די בכזית פת או עוד כוס יין ואילו לענין איסור אכיל' קודם ק"ש היינו כביצה דוקא כמבואר בסי' רל"ב ורל"ה ע"ש ומכ"ש דעל רב לא קשיא כלל דרב ס"ל יש קידוש שלא במקום סעודה וגם שלא נזכר בש"ס שקידש רק רב צלי כו' וא"כ י"ל דרב צלי לבד אבל קידש ואכל משתחשך. וקושית הב"י הוא על הפוסקים שכתבו לאכול מיד משמע אכילה כדרכו דהיינו סעודת שבת יכול לאכול מבע"י ע"ז הק' הא אסור קודם ק"ש וע"ז מתרץ כיון דיש פוסקים דנפקי בק"ש דיממא כו' ודברי המ"א צ"ע: ומ"ש המ"א ועכ"פ הנוהגים כו' ל' ועכ"פ צ"ע וע' בתוס' שבת שהגיה וע"כ ולא נהירא וגם מה שהאריך בלשונו וכ' הנוהגים להתפלל כו' דהא מינייהו קעסיק ובפ"מ כ' דמיירי קודם פלג המנחה והוא תמוה ביותר דליכא למימר הכי. ואמנם כוונת המג"א לאמיתו הוא עפ"י מ"ש בס"ק א' בשם הטור שכתב הרי"ץ גאות במקום שנהגו כרבנן דאין מתפללין כ"א משחשכה אבל להמסקנא דאי בעי עביד כמר עביד רשאי להקדים בע"ש משום מוסיפין מחול על הקודש אע"פ שבחול עושה כרבנן ע"ש באורך וכלל הענין דיש נוהגים כר"י וס"ל דמפלג המנחה הוי ערבית לענין תפלה ויש נוהגין כרבנן ואין מתפללים ערבית מפלג המנחה לשום צורך דלרבנן אכתי יממא הוא רק דמ"מ בע"ש אם רוצים מתפללים מבע"י משום מוסיפין מחול על הקודש ולענין ק"ש מבע"י נחלקו הפוסקים אם מחשיב לילה למיפק ידי ק"ש אך אין זה כ"א אליבא דהנוהגין כר"י וס"ל לקצת פוסקים דר"י חשיב פלג המנחה לילה אף לענין ק"ש. משא"כ להנוהגין כרבנן אין מקום לפלוגתא זו כלל דלכ"ע לא נפיק ידי ק"ש מבע"י כיון דלדידהו יום גמור הוא אף לתפלה ואף שמתפללים לפעמים ע"ש מבע"י אין זה מחמת דחשבי ליה לילה רק מטעמא אחרינא דמוסיפים כו'. וזה כוונת המג"א דמתחלה הביא התירץ הב'. דמתרץ שלכך מותר לאכול מיד דלענין חשש שמא ישכח יוכל לסמוך על מה שקרא מבע"י כיון דאיכ' דיעות שיוצא ולפי זה אף אחר ח"ש קודם זמנה ג"כ מותר. אך תירוץ הב"י א"ש להנוהגין להתפלל גם בחול ערבית מבע"י כר"י אלא דלענין ק"ש חייש לפלוגתת הפוסקים ולכן חוזר וקורא משתחשך ג"כ ולדידהו לענין חשש שמא ישכח יכול לסמוך על פוסקים שיצא מבע"י. אבל הנוהגין כרבנן שלא להתפלל מבע"י רק בע"ש משום מוסיפין כו' הם אסורים לאכול ח"ש קודם זמנה שאין להם על מה לסמוך אף אם קורא ק"ש מבע"י דהא ק"ש לדידי' לא יצא בה כלל כיון שמנהגו כרבנן וכמ"ש וזה כוונת המג"א מ"ש ועכ"פ הנוהגין להתפלל ערבית בע"ש מבע"י ר"ל ובחול אין נוהגין כן רק כרבנן ובע"ש שמתפללים מחמת מוסיפין ואפשר שיש חסרון תיבה אחת וצ"ל רק בע"ש מבע"י מ"מ כשיגיע כו' ר"ל דגם הב"י מודה בזה ומדויק מאד לשונו שכתב דהם לא נפקו כלל ור"ל דאע"ג דהנוהגין כר"י י"ל דשמא נפקו בדיממא אבל הם שנוהגין כרבנן אע"פ שבע"ש מקדימין מ"מ עכ"פ ידי ק"ש לא יצאו לכל הדיעות ולכן אסורים לאכול ח"ש כו' אף לפי תירוץ הב"י והדברים ברורים:


מעבר לתחילת הדף
· הבא >
Information.svg

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain).

אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.