יד אפרים/אורח חיים/ח

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

יד אפרים ‏ אורח חיים ח

ס"ק י"א כיון שאין החזקה בטבע י"ל שתיקן הציצית תדע בהא רובא עדיף מחזקה כדאמרינן בר"פ האשה בתרא ואפ"ה ברובא דתלי' במעשה לא אזלינן בתר רובא וכדאמרינן פ"ב דבכורות כו' כצ"ל:

שם ואם תמצא לומר בא עליה כו' דבריו צ"ע והארכתי בזה בתשוב'

שם בד"ה עד שיפסקו כולן אינו מדוקדק דאם נשתייר כדי עניבה אפילו נפסקו כולן כשר ואם לא נשתייר כדי עניבה אפילו בחוט אחד שנפסק כולן דהיינו שנפסקו שני ראשין אחד מצד זה ואחד מצד זה פסול אפילו להרא"ש כמבואר בסימן י"ב ואפשר שט"ס וצ"ל דס"ל דלא מפסלו אף שיפסקו כולם ור"ל דמ"מ כשר בנשתייר כ"ע ולשמא יפסק ולא נשתייר כ"ע לא חיישינן משא"כ לדידן אם נחתכו גם ראשיה אף שנשתייר כדי עניבה פסול דמחמרינן כסברת ר"ת הלכך יש לחוש להצריך בדיקה. וע"ש בלשון הרא"ש שהביא הב"י שכתב וז"ל ועוד דציצית אינו נפסק בקל והעולם רגילין לתקנם אף קודם שיגיעו לידי פסול כו' ע"ש:

שם וכ"מ בב"ח כאן ובסימן ש"א סעיף י"ז וגם כתב כו' ור"ל דבסימן ש"א בטור סעיף י"ז כתב הב"ח שמותר לצאת בשבת דמוקמינן אחזקתיה וע"ש:

ט"ז ס"ק ט' ספ"ג שאכלו לענין טבילה כו'. צ"ע דאין הנידון דומה דהתם א"א בענין אחר משא"כ כאן שיכול להמתין וללבוש אחר נטילה לא שייך גברא לא חזי. וראיתי במשבצות שרוצה ליישב ע"ש וצ"ע. ואפשר דהכוונה דלכאורה לפמ"ש הב"י משמע דאע"פ שעבר הזמן שהיה יכול לברך מברך על מה שיקיים אח"כ וכדמייתו מתפילין. לזה קאמר דאין צריך לזה דאפילו תימא דבכה"ג אין לברך על מה שיקיים אח"כ. מ"מ בזה שאז גברא לא הוי חזי א"כ לא מיקרי עבר הזמן שלא היה בידו לברך ושפיר מברך על קיום המצוה שאח"כ וע"ז מייתי מטבילה דלא מיקרי עבר הזמן לענין חיוב הברכה כיון דאכתי גברא לא חזי והכי נמי דכוותה כנלע"ד:

ט"ז ס"ק י' דגבי אכילה שייך קבע כצ"ל:

מ"א ס"ק י"ד הוי כמו שסח באמצע הסעודה שא"צ לברך אך אם הסיח בנתיים הכריעו האחרונים דיש לברך לכן יזהר כל אדם שלא ישיח בנתיים כמ"ש סימן רט"ו ור"ס קס"ו כו' כצ"ל ור"ל דשם כתב שלא לשוח כדי שלא יגרום ברכה שא"צ ומכ"ש בזה דלדעת קצת פוסקים אין לברך כלל ואפשר דהך ולכן יזהר כו' על מקומו יבא רק מ"ש עמ"ש סי' רט"ו וסי' קס"ו צ"ל בסוף ס"ק זה כצ"ל דאסור לגרום ברכה שא"צ וכמ"ש סי' ר"ט ור"ט קס"ו:

שם ס"ק י"א דהוי הפסק לענ"ד יש לומר דהתם לא תליא מלתא בהפסק רק דתיכף בעינן שלא יהא שהיה בין סמיכה לשחיטה אבל בהפסק לא איכפ' לן כלל ואפי' סח ביניהם ולכך הוכיחו דשיעור השהיה הוא כ"ב אמות דלא מיקרי תיכף משא"כ לענין הפסק שפיר י"ל דהילוך הוי הפסק כמו שיחה וכה"ג:

(סק"ב י"ב) רק אם לא ידע בזה שזזו כצ"ל:

(שם) בהבנת הב"י כצ"ל:

(מגן אברהם ס"ק ט"ז) לפימ"ש לעיל מיניה דברי מהר"מ כו' ר"ל דשם הביא דברי הרא"ש דס"ל כל שהפסיק בין הטליתות אע"פ שלא היה היסח הדעת צריך לברך ורוצה להשוות דעתו עם מהר"ם דמשמע מדבריו דאע"פ דהפסיק בתפלה ובהליכה לביה"כ לא היה מברך רק מפני שהוצרך להסיח הא מחמת הפסק לחוד לא היה מברך ע"ש וע"ז כתב התה"ד והיה נראה דדוקא בעודו לבוש אינו חייב לברך אא"כ הסיח דעתו אבל פושט את זה ורוצה ללבוש אחר מתחייב אפילו לא הסיח את דעתו ומפרש המג"א את כוונתו דבזה שפיר ס"ל למהר"ם דההפסק מיעוט אע"פ שלא הסיח כיון שפושט טליתו ג"כ אז ע"י ההפסק וע"י שפשט מיחשב כהסח הדעת משא"כ בש"ע דקי"ל דאם הפסיק בלא"ה צריך לברך וא"כ ע"כ דמיירי בלא הפסק אז מחמת הפשטה לא אמרינן דהוי כהסח הדעת כך הוא כוונת המג"א אמנם לפענ"ד אין זה כוונת התה"ד דשם כ' דהרא"ש ומהר"ם לא פליגי ומ"ש הרא"ש בלא הפסק ר"ל בלא הסח הדעת וע"ז כתב דנראה דדוקא בעודו לבוש כו' וא"כ מאי קשיא על דברי מהר"ם וכן הרא"ש דמצרכי הסח הדעת היינו עודו לבוש כו' א"כ הרא"ש לא מיירי שהיה שם הפסק אחר ואפ"ה קאמר התה"ד דאם פשט חייב לברך אפי' לא הסיח ע"ש בתה"ד ולפ"ז א"ש דברי רמ"א בזה ומ"ש המג"א דהא התה"ד סיים שם דבתשובת הר"ח לא משמע הכי לפענ"ד דעת הרמ"א מ"מ ס"ל לתה"ד עיקר להך סברא. דהרי בכתבים סי' ק"ך כתב ונ"ל ראיה מהא דכתב האשר"י בהלכות ציצית דמי שפשט טלית זו וחוזר ומתעטף טלית אחר צריך לברך. וכתב הטעם משום דחייב לעשות ציצית בכל בגדיו כו' ע"ש. הרי מבואר דס"ל לתה"ד דס"ל הך סברא לדעת הרא"ש. וא"כ פשיטא דלא שבקינן דברי הרא"ש משום משמעות הלשון דהר"ח אבל דברי תה"ד הם תמוהים בעיני שלא נמצא כן באשר"י דאם פושט צריך לברך רק שכתב דאם לובש טלית קטן וכשמתפלל מתעטף בטלית גדול צריך לברך ושם מיירי בעודו עליו רק מטעם ההפסק שהיו ביניהם דהתם קאי אעובדא דר"י רמי תכלתא וכו' וכתב דמיירי שלא פשט כסות לילה ולבש עליו הגלימא בצפרא ובירך עליו וע"ז כתב ומכאן ראיה כו'. רק שתה"ד בסי' מ"ה דבפסקים מדעתיה דנפשיה כתב דהי' נראה דדוקא בעודו לבוש כו' וכמו שהעתקתי לעיל אבל אין זה לשון הרא"ש כלל והתה"ד בכתבים סימן ק"כ מדייק מלשון זה הא כשמתעטף באותו טלית עצמו כו' נראה שמפרש מ"ש הרא"ש וכשהוא מתפלל מתעטף בטלית גדול היינו שפשט הט"ק וע"ז כתב אבל אם מתעטף בזה אחר זה בלא הפסק כו' רצה לו' שאינו פושט אחד מהם אלא לובשן זה על זה ואפשר שזה ג"כ כוונתו בכתביו ומ"ש והיה נראה לי דדוקא בעודו לבוש כו' לפרש דברי הרא"ש אתי. אבל אין זה במשמע וכבר כתבתי דודאי הרא"ש לא מיירי כלל בפשט אחד ע"ש וקרוב בעיני שתה"ד בכתביו אגב חורפיו ושוטפו רהיט לי' דברי הרא"ש ונתחלפו לו בדברי עצמו בפסקיו וצ"ע (בט"ז ס"ק טו) והב"י תמה עליו ממ"ש הרא"ש כצ"ל:

מעבר לתחילת הדף · הבא >

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.