יד אברהם/יורה דעה/קסד
|
< הקודם · הבא > |
דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף
סימן קס"ד בש"ע סעיף א'
מי שהיתה שדה ממושכנת בידו לא יחזיר וישכיר אותה לבעל השדה. משמע דאלו לאחר שרי שהרי אין הרבית באה מיד לוה למלוה כמ"ש סי' ק"ס סי"ג. ועי' במ"ש שם וה"ה כאן דאם אינו דר בו ונותן לו דבר קצוב לכל שנה של זמן המשכונא ה"ל הוא כלוי ואסור וכמ"ש שם הט"ז וסברא זו הביא בב"י סי' קס"ח בשם בעה"ת והבאה"ט שם סי"ג ודלא כרבינו ירוחם בשם מורו ה"ר אברהם בן אסמעאל שמביא הב"י בסי' קע"ב גבי חכירת המשכונא דאם אחר מקבל עליו ליתן דבר קצוב לשנה למלוה דשדי כיון שאין הרבית באה מלוה למלוה וליתא ותימא על הב"י שהביאו בסתם וזה סותר למ"ש בסי' קס"ח בשם בעה"ת ע"ש אא"כ שדר בו ואז אינו כלוה שהרי בעד דירתו הוא נותן:
(שם סעיף ד') הלוהו על שדהו וא"ל אם לא תתן לי מכאן ועד ג' שנים הרי היא שלי ולא אמר מעכשיו בענין שאין המקח קיים תוך ג' שנים לא יאכל הפירות כו' הוי רבית קצוצה כו'. דקדק ברישא לומר ולא אמר מעכשיו כו' משום סיפא דאם אכלם הוי ר"ק. דאם היה אומר מעכשיו בענין שהמקח קיים לאחר ג' שנים למפרע אין זה רבית קצוצה אלא אבק רבית מה שאכל תוך ג' שנים שהרי הוא צד א' ברבית דצד הפדייה בא לידי רבית צד הב' שמא לא יפדה ונמצא הקרקע שלו למפרע ושלו אכל. וזה מבואר להדיא בפירש"י פא"נ (דף ס"ג) גבי עשה לו שדהו מכר בזמן שהמוכר אוכל פירות מותר לוקח אוכל פירות אסור. וע"כ איירי שם במעכשיו דאל"כ אין כאן צד א' ברבית ולא הוה פליג ר' יהודה התם וכפירש"י להדיא (דף ס"ה) ע"ש. ועוד ראיה שהרי מסייע בברייתא שם (דף ס"ג) וכך היה ביתוס בן זונין עושה ע"פ חכמים. והיינו כמ"ש במשנה התם (דף ס"ה) ובש"ס מוקמינן להדיא דבמשנה איירי מעכשיו (בדף ס"ו ריש ע"ב) וע"ש בפרש"י דמוכח שם להדיא דבפלוגתא דר"י ורבנן במעכשיו איירי דלר"י לוקח אוכלן אלא שמ"ש שם רש"י וכ"כ הנמק"י ולרבנן משלשין הוא תמיה לכאורה דבהדיא אמרי ר' בזמן שהמוכר אוכל פירות מותר (דף ס"ג) דלמה לא יאכלם המוכר כיון שאין לוקח חייב כלום למוכר ובשלמא גבי המוכר שדהו ונתן לו מקצת דמים ואמר לו לכי מייתית מותר המעות קני מעכשיו אסור לו לאכלם דשמא יביא מותר ונמצא אכלם בשביל שהמתין המוכר ללוקח משא"כ כאן שאין הלוקח חייב לו כלום והטור אף שכתב דאבק רבית הוא מ"מ דקדק לומר שלא אמר מעכשיו משום סיפא דמה שאכל לאחר שלש צריך להחזיר וכמ"ש הג"ה דזה דוקא כשלא אמר לו מעכשיו דאל"כ קנה לאחר שלש נמצא למדין בדין זה דהלוהו על שדהו דהמוכר לעולם מותר. ומש"ה לא הזכירו הט"ו משום דפשוט הוא והלוקח אסור לו לאכול בתוך ג' בכל ענין אפילו אמר לו מעכשיו אלא דבזה הוי אבק רבית דהוי צד אחד ברבית. וכן מבואר להדיא בתשובת הריב"ש שהביא הב"י ר"ס קע"ד ע"ש ובלא מעכשיו להמחבר הוי ר"ק ולהג"ה אב"ר ולאחר ג' במעכשיו קנה למפרע ואם יש עדיין פירות בעין יתנם ללוקח וכמ"ש סי' קע"ד ס"ה ע"ש. ואפשר לומר דאף רש"י ז"ל לא נתכוין לומר דמשלשין משום דאסור אף למוכר משום רבית אלא בא לומר שאם אין רצון הלוקח שיאכל המוכר שהרי אם לא יפדותו הרי הם שלו למפרע אמרינן משלשין אם לא יפדותו לזמנו הרי הם של לוקח וכך מצאתי להדיא במהר"ם שי"ף ז"ל. אבל צ"ע דמשמע מדברי המחבר כאן דצד א' אבק רבית הוא וכן איתא בתשובת הריב"ש שהביא הב"י ר"ס קע"ד וכן הביא הב"י בסי' קע"ז בשם תשובת הרשב"א דצד אחד אבק רבית הוא ותימא דבדין שפסק הט"ו ר"ס קע"ד מכר שדה לחבירו וא"ל לכשיהיו לו מעות תחזיר לי כתב שם דרבית קצוצה הוי והוא ג"כ מדברי הרמב"ם והרשב"א כמ"ש שם בב"י וכן בתשובת הריב"ש הנזכר כתב כן ותימא דבש"ס (דף ס"ה ע"ב) מבואר להדיא שדין זה הוא צד א' ברבית דשמא לא יהיו לו מעות ולא יחזיר לו הקרקע וכיון שכן האיך כתבו דהוי ר"ק וביותר סותרים דברי הרשב"א והריב"ש וצע"ג: וכן מוכח להדיא בש"ס דמגילה (דף כ"ז ע"ב) דמכירה על תנאי דאם ירצה יחזור ה"ל צד א' ברבית ע"ש. מיהו לפי' התוס' פא"נ (דף ס"ג ע"א ודף ס"ד ע"ב) משמע דלרבנן דר"י צד א' הוי דאורייתא ודו"ק. וכ"מ בסוגיא (דף ס"ז ע"א) אבל ד' הפוסקים הנזכר צ"ע:
(שם בהג"ה) וי"א דמה שאכל תוך ג' לא הוי אלא אבק רבית כו' אבל מה שאכל לאחר ג' צריך להחזיר וכן עיקר. הטעם משום דהוי מחילה בטעות דסבור המוכר דלאחר ג' נתלטה ללוקח ואינו יודע דאסמכתא לא קניא ואי הוה יודע לא הוה מחיל ליה כמבואר בפוסקים. ונלענ"ד דאם היה המוכר קפיד בארעא דהיינו שמקפיד על מכירת קרקעותיו בסוף ג' שנים שלא למכרן כלל אפילו בשווין בזה קנה הלוקח הפירות שאכל וא"צ להחזיר לפי פי' הג"ה שהרי הוא מימרא דרב פפא בפ' א"נ (דף ס"ו ע"ב) אי קפיד בארעא ודאי קנה ופרש"י שם כמ"ש. ופסקו כן הרא"ש והטור והג"ה בח"מ סי' ר"ז ס"ט אלא שמיאנו בפירש"י מכח קושיא דמאי ראיה היא זו שאין חפץ עוד לפדותה וגמר ומקני דילמא מש"ה אין חושש למכור קרקעותיו בשוויו ולפדותה באותן המעות דידע דאסמכתא לא קניא ומפרשים דברי ר"פ בא"ע וא"כ אף לפי דברי התוספות והרא"ש הקרקע לא קני אבל הפירות שאכל ממ"נ א"צ להחזיר דאי לא ידע דאסמכתא לא קניא א"כ אפילו הקרקע היה קונה. ואת"ל שידע דאסמכתא לא קניא דמש"ה לא קנה הקרקע מ"מ הפירות א"צ להחזיר שהרי מחילה גמורה היא כיון שידע ושתק:
 |
אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם. |