יד אברהם/יורה דעה/קס
|
< הקודם · הבא > |
דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף
סימן ק"ס סעיף א' בהגה"ה
והא דלוה עובר דוקא ברבית דאורייתא כו'. עי' מ"ש המ"ל פ"ד דהל' מלוה. ועי' בס' יד המלך:
(שם סעיף ד'] אפילו אם הלוה נותן לו יותר מדעתו בשעת הפרעון שלא התנה עמו כו' אסור. ונראה דה"ה ברבית דרבנן כל שהוא דרך הלואה כגון סאה בסאה שהלוה לו במקום הזול ונותן לו במקום היוקר דהוי ריבית דרבנן כדאיתא בש"ס פרק איזהו נשך (דף ע"ג). והט"ו לקמן סי' קע"ג סי"ז וכפירש"י להדיא שם ע"ש ואסור אפילו אם לא התנה עמו ואינו אומר שנותנו לו כאן משום רבית אסור. וראיה גמורה ממ"ש הרא"ש בתשובה והביאו הט"ו לקמן בס"ס קס"ב שכתב וז"ל ואם יתחייב לו חטים והלואה היתה במקום אחר והתביעה במקום אחר והחטים יקרים יותר במקום התביעה לא ישלם לו אלא כששוין במקום הלואה עכ"ל. והרי שם לא התנה עמו בתחלה ואפ"ה אסור:
(שם בהגה"ה) ומיהו אם לא היו המעות בידו דרך הלואה רק דרך מכר מותר בכהאי גוונא. שנותן לו סתם ואינו אומר בשביל מעותיו ונ"ל דדוקא בשנותן לו דבר מועט שאינו ניכר שבשביל מעותיו שהיו בטילים אצלו הוא נותן לו. אבל הרבה ה"ל כמפרש וכמ"ש הטור והגה"ה סי' זה ס"ו גבי רבית מאוחרת. וא"כ כ"ש גבי מכר שהרי רבית מאוחרת קיל מאבק רבית וכדכתב הרשב"א בתשובה ומביאו ב"י ס"ס זה ובסי' קע"ז בבד"ה וכ"כ ב"י ר"ס קס"א והג"ה שם ס"ב ע"ש. וכן דעת הטור ר"ס קע"ג ומביאו המחבר שס סוף ס"א בשם יש מי שאומר. וכן מוכח ממ"ש בש"ס שם גבי מנטרי באגי ופסקוה הפוסקים והט"ו בסי' קע"ג סי"ב שומרי השדות כו' אסור להוסיף להם בשכר כדי שימתינו כו'. ומשמע דאיירי בסתם שאינו אומר שנותנו לו בשביל מעותיו וכדמשמע בפרש"י ורמב"ם פ"ח מהל' מלוה ע"ש ודו"ק. תדע דאי איירי במפרש בהדיא פשיטא. ועוד דא"כ מאי אמר להם רבא הפוכו בבי דרא שיסייעו לדוש בגורן הל"ל שיתנו בסתם. ועי' פרש"י וז"ל ואם יוסיפו לכם אין זה שכר המתנת שכרכם אלא אוזלי הוא דקא מוזילי גבייכו עכ"ל וכ"כ נמק"י. ועי' מ"ל פ"ד מהל' מלוה וצ"ע מוכח להדיא דאיירי בסתם ואפ"ה אסור להוסיף בשעת הפרעון השכירות ואם כן כ"ש גבי מכר דאסור שהרי שכירות קל ממכר כדמוכח בהגהה' מיי' פ"ח מהל' מלוה ובב"י ס"ס זה בשם ה"ר אליעזר מטוך ור' ירוחם ע"ש. ואף דלא קי"ל כן כמ"ש הגה' אשר"י פא"נ והגה' רמ"א סימן קע"ו ס"ו וכ"ש אם כבר נתחייב לו דמי השכירות כו' ע"ש מ"מ מוכח דאין להחמיר בשכירות יותר וכיון דבשכירות אסור ה"ה במכר ועמ"ש ר"ס קס"ג בס"ד:
(שם סעיף ו') אסור להקדים הרבית או לאחר אותו כיצד נתן עיניו ללות ממנו והיה משגר לו דורון. כתב הג"ה שפירש בשביל שילוהו או שהוא מתנה מרובה. אבל מתנה מועטת מותר בסתם לאחר הפרעון ונ"ל דה"ה כל דבר שאין ללוה בו רק טובת הנאה דבלאו הכי הוה נותנו לאחריני אפילו אם הוא מתנה מרובה והנאה גדולה אצל המלוה כיון שאין הלוה חסר הו"ל מתנה מועטת וכדמוכח להדיא בש"ס ורש"י ותוס' וש"פ בפ' הזהב (דף מ"ט ע"א) ע"ש ודו"ק. ורמב"ם פ"ז מהל' מכירה ופ"ז מהל' מעשר ודו"ק וא"כ שרי בריבית מאוחרת כשזה נהנה וזה לא חסר בסתם. ועי' בב"י שמביא בשם הגהת אשר"י ס"פ א"נ דדבר שאין רגיל מקודם אסור אף אם זה נהנה וזה אינו חסר והבין הב"י דקאי על רבית מאוחרת ואוסר אפילו בסתם ע"ש. ולי נראה דהגה' אשר"י ממהרי"ח קאי התם להדיא אמילתא דרשב"י דאמר מנין לנושה בחבירו מנה ואינו רגיל להקדים לו שלום שאסור להקדים לו ת"ל נשך כל דבר אפילו דבור והוא מ"ש הטור והמחבר בסעיף י"א. וע"ז קאי הגהת אשר"י הנ"ל דה"ה כל דבר שאין רגיל אסור אפילו אם זה נהנה וזה אינו חסר דומיא דשאילת שלום ומיירי בשעדיין חייב לו שהרי קאמר שנושה בחבירו מנה. וכך משמע בתוס' פ' א"נ (דף ע"ג ע"ב) ד"ה ושפרי ליה טפי וז"ל אין זה רבית מאוחרת שלא היו מזכירים שנותנים לו בשביל מעותיו שהיו בטילות אצלם כדפי' הקונטרס ולא דמי להלוהו ודר בחצרו שצריך להעלות לו שכר לעיל (דף ס"ד) אע"פ שאינו אומר שיהא דר בשביל ביטול מעותיו דשאני התם דעדיין חייב לו עכ"ל וכיוצא בזה כתב הג"א משמע דאלו לאחר שפרעו א"צ להעלות לו שכר בהלוהו ודר בחצרו האמור בש"ס שם ורש"י פי' שם דאיירי בחצר דלא קיימא לאגרא וגברא דעביד למיגר דה"ל זה נהנה וזה לא חסר והרי התוס' פירשו כך לפי' הקונטרס. וגם התוס' פירשו הכי לתירוץ קמא שם (דף ס"ד ע"ב) ד"ה אמר רב נחמן ודו"ק. וכן מוכח להדיא בפסקי תוס' וכן מוכח ברמב"ם פ"ב מה"מ והעתיקו הש"ע סי' זה סעיף יו"ד דאסור לו ללמד את המלוה מקרא כו' כל זמן שמעותיו בידו משמע דאלו לאחר שפרעו שרי אף שהמלוה נהנה כיון שאין הלוה חסר שהרי הרמב"ם למד זה מנשך כל דבר אפילו דבור וכרשב"י וכן משמע בטור וש"ע סי' זה ס"ט שכתב כל זמן שמעותיו בידו ע"ש:
שם
הרי זה אבק רבית. כתב הב"י ויש לדקדק לדברי האוסרים רבית מאוחרת בסתם היכי שפירש ואמר בשביל מעותיך שהיו בטילות אצלי אי הוי אבק רבית או רבית קצוצה ע"ש. ונראה מדבריו דאלו להמתירים בסתם ואינן אוסרין אלא במפרש ליכא למיבעי כלל דהא בש"ס ר"פ א"נ (דף ס"ב) גבי מימרא דרב ספרא מוכח להדיא דלא הוי אלא אבק רבית וכיון דבסתם אינו אסור א"כ ע"כ איירי הש"ס במפרש. אבל באמת אפי' לפי מ"ש הג"ה להתיר בסתם במתנה מועטת מ"מ איכא למיבעי דשמא הש"ס איירי בסתם ובמתנה מרובה דאסור משום דניכר שמחמת הלואה הוא נותן לו והא ודאי דרבית קצוצה לא הוי בסתם אבל במפרש רבית קצוצה נמי הוי: ונלע"ד ראיה ברורה לזה מהא דאמרינן בב"מ פ' א"נ (דף ס"ט) אמר רבא שרי לי' לאינש למימר לי' לחברי' הילך ד' זוזי ואוזפן לפלניא זוזי מ"ט לא אסרה תורה אלא רבית הבאה מלוה למלוה ופסקוה הפוסקים והט"ו בסעיף י"ג מוכח להדיא ממה שאמר לא אסרה תורה כו' דאי היה נותן הלוה למלוה ד' זוזי קודם הלואה ואומר לו כדי שילוהו היה אסור מן התורה אע"ג דהוי רבית מוקדמת כיון שמפרש בהדיא הוי רבית קצוצה. וזהו כוונת הגה' אשר"י ממהרי"ח פא"נ שכתב על רבית מוקדמת וז"ל ודוקא בשלא פירש לשם רבית ר"ל אז הוי רבית מוקדמת דאינו אלא מדרבנן אבל כשפירש הוי ר"ק ופירוש זה עיקר וצ"ע בהג"ה ועי' ב"י ומ"מ י"ל דבמאוחר להלואה אינו אסור כה"ג מה"ת כיון דבשעת הלואה עדיין לא נקצץ. וגדולה מזו איכא דס"ל דלא הוי ר"ק כשקצץ לו בעוד שחייב לו כמ"ש בסי' קס"ו:
סעיף י"ג
מותר לומר לחבירו הילך זוז והלוה י' דינרים לפלוני. נ"ל דלאו דוקא שנותן לו מיד קודם הלואה אלא אפי' לאחר הלואה נותן לו זוז כדי שירויח לו הזמן שרי אם אינו חוזר ומקבל מהלוה. ולא דמי למ"ש הט"ז ואחרונים ס"ק י'. דאם אמר לו כל זמן שלא יתן לך פלוני מעות שאתה מלוה לו אני אתן כל חודש דינר שזה אסור. היינו משום דכל מה שמאחר הלוה לפרוע הקרן יש על זה חוב הרבית יותר. וה"ל כמלוה גם הקרן משא"כ כשנותן לו זוז בפ"א ושוב ראיתי אחרי כתבי שכן מוכח להדיא בתוספות והר"ן והמרדכי פ"ק דקדושין (דף ו' ע"ב) ד"ה דארוח כו' ע"ש ודו"ק. ועיין תוס' מנחות (דף צ' ע"ב):
שם
והוא שלא יחזור ויקחנו מהלוה. כתבו הט"ז ואחרונים נראה פשוט דכ"ש שלא יקדים הלוה לנותן מתנה דרך שכירות שישתדל לו הלואה מהמלוה והיא חוזר ונותן למקבל המתנה ההיא או פחות או יותר דרבית גמור הוא עכ"ל ומה מאד יש לתמוה שבמחילת כבודם לא עיינו שדין זה מביאו הרמ"א בהג"ה בסמוך סי"ו. והוא מבואר להדיא בתוס' רפ"ק דקדושין (דף ו') ד"ה דארוח כו' ובהרב המגיד פ"ה מהל' מלוה ולוה. ומבואר שם דלא הוי רבית גמור אלא הערמת רבית משום שנראה כשלוחו וכמ"ש הג"ה שלא יבואו להערים והט"ז העלים עיניו מכל זה. וכתב נראה פשוט כו' כאלו הוא דין מחודש ולמראה עיניו ישפוט וע"ש בשעה"מ פ"ה ה"א: נ"ל דאסור להנותן לקבל מעות ההלואה בעצמו דנראה כאלו הוא הלוה (וצ"ע במרדכי וב"י). וכמ"ש בד"מ ובהג"ה סי' ק"ע ס"ב גבי עובד כוכבי' שלוה מישראל וישראל ערב לו בעד הרבית לבד שהוא מותר ובלבד שלא יקח הערב המעות בעצמו מן המלוה ומיהו ע"י משכנות הלוה והמלוה סומך עליהם שרי מכ"ש ממ"ש שם גבי עובד כוכבי' דאע"ג דאין שליחות לעובד כוכבים כמ"ש ר"ס קס"ח וא"כ ה"ל הישראל כלוה ואפ"ה שרי. כל שכן הכא דיש שליחות לישראל ואין הרבית באה מיד לוה למלוה ודו"ק:
סעיף י"ח
כל רבית דרבנן סותר במעות של יתומים. אין להקשות הא יש איסור ללוה ליתן רבית וכמו שהקשו התוס' בפא"נ (דף ע') ד"ה מעות של יתומים ע"ש דיש לומר דהתוס' הקשו כן לפי ס"ד דשרי אפי' ברבית דאורייתא וא"כ הרי יש איסור ללוה דהיינו לא תשיך וגו' אבל לפי מאי דמסיק התם דלא שרי אלא ברבית דרבנן מ"ש הט"ו בלא"ה א"ש שהרי ברבית דרבנן אין לוה עובר אלא לפני עור וכמ"ש הג"ה ר"ס זה א"כ כאן שאין איסור למלוה אין לוה עובר לפני עור וק"ל וצ"ע במשנה למלך פ"ד מהל' מלוה:
סעיף י"ט
אפוטרופוס שהלוה מעות היתומים בר"ק אם הלוה נטל לחלקו כל כך ריוח כמו שהתנה לתת להם חייב ליתן להם. דעת הט"ז אפילו אם חצי הריוח עולה יותר מהקציצה חייב ליתן להם כל החצי שהרויח דמה שקצץ שהיה באיסור בטל וה"ל כאלו אתני קרוב לשכר ורחוק להפסד רק שינכה להם שכר טרחו ע"ש ולא ידעתי מה זה שהצריך לתת לו שכר טרחו הרי אצל יתומים א"צ זה שהרי אין זה אלא אבק רבית כדאיתא להדיא באשר"י פא"נ גבי הא דאמרינן התם נותן לו שכרו כפועל בטל. וכ"כ התוספות (דף ע') וברמב"ם פ"ו מהל' שותפין הלכה ב' להדיא וז"ל ונמצא באין לידי אבק רבית עכ"ל ע"ש. וכ"כ הט"ז עצמו בהדיא בסי' קע"ז ובאה"ט שם ס"ק ט' דא"ר הוא וכיון שכן דבר ברור הוא שאין מחוייבים ליתן להם ולא אישתמיט שום א' מהפוסקים המתירים רבית דרבנן במעות יתומים לומר כן והגע עצמך דמה ענין ליתן להם שכר טרחו דבשלמא גבי אינש דעלמא שמחוייב להפסיד החצי וה"ל פלגא פקדון ואם לא יתן לו שכר טרחו נמצא מטריח בחלק הפקדון שלו בשביל חלק המלוה כמבואר בפוסקים ובטוש"ע ר"ס הנ"ל משא"כ גבי יתומים שכל ההפסד הוא על המקבל נמצא הכל הוא מלוה אלא דשרי לקבל חצי הריוח משום דמעותיהם הרויח והוי אבק רבית דשרי אצל יתומים אבל שכר טרחא מאי מהני אינו מעלה ואינו מוריד: עיין בשו"ת מים עמוקים להרא"מ סי' כ"ג דמתיר להלוות מעות יתומים על תנאי שאם לא יפרע לזמן פלוני יתן להם סך נוסף ע"ד קנס שאינו אגר נטר ואינו אלא הערמת רבית ובשל יתומים לא גזרו כמו בקרוב לשכר ורחוק להפסד דמותר בשל יתומים:
 |
אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם. |