יד אברהם/יורה דעה/קנה
|
< הקודם · הבא > |
דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף
סימן קנ"ה בש"ע ס"ג בהג"ה
מותר לשרוף שרץ או שאר דבר אסור ולאכלו לרפואה. וכתב המנחת יעקב כלל מ"ו דאינו יודע מנין לו שאסור שלא לרפואה. דהא בלא"ה נפסד לאכילה ונעלמו ממנו דברי הרא"ש בפ"ב דפסחים דחמץ שחרכו קודם זמנו אסור לאכילה אע"פ שלא היה עליו עדיין שם איסור קודם משום דאמרי' מדאכליה אחשביה. וא"כ ה"נ גבי שרץ שרוף אי לאו לרפואה ודאי אין להתירו באכילה אף שנפסד מאוכל אדם מההוא טעמא דאמרינן דמדאכליה אחשביה. רק כשאכלו לרפואה מותר דאז לא שייך לומר דמדאכלי' אחשבי' דחליו מוכיח עליו שאינו אוכלו מחמת חשיבותו רק משום רפואה וכן משמעות דברי הרמב"ם בפ"ד מהל' חמץ הפת שעיפשה כו' אינו חייב לבער והיינו שעיפשה קודם זמן איסורו כמ"ש הה"מ. ואפ"ה לא כתב רק שאינו חייב לבער. אבל באכילה משמע דאסור והיינו משום דאמרינן מדאכליה אחשבי' ונהי דגבי חמץ יש מתירין גם לאכילה כמ"ש הרא"ש בפסחים. מ"מ בשאר איסורים ודאי שיש לאסור מדרבנן וכן בפי"ד הלכה י"א פסק הרמב"ם אכל אוכל האיסור אתר שהסריח והבאיש ובטל מאכל אדם ה"ז פטור משמע נמי דאיסורא מיהא איכא וכן דקדק הפר"ח בא"ח סי' תמ"ב אלא טעמא דאמרינן מדאכליה אחשביה. ומה שהקשה המ"י מדקי"ל דנשרפין מותרין י"ל דמותר בהנאה דוקא גם מה שהקשה מהא דקי"ל דאפרוח ביצת נבילה מותר משום דאימת קגביל לכי מסרח. לק"מ דהתם נשתנית לדבר המותר ואסור שנתערבו:
 |
אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם. |