יד אברהם/יורה דעה/צה
|
< הקודם · הבא > |
דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף
סימן צ"ה ס"א
דגים שנתבשלו וכו' בקדירה של בשר אם לא היתה רחוצה יפה אסור לאכלם בכותח. צ"ל דאגב רישא נקט כותח ולאו דוקא. דה"ה דאסור אפילו בפני עצמו אם אין ס' נגד שמנונית הבשר משום סכנה וכדלקמן סי' קט"ז ס"ב וע"ש די"א דאפילו ס' לא מהני דחמירא סכנתא מאיסורא. ועי' מ"ש בסי' פ"ט דאם אכלם בפ"ע שרי לאכול אחריהם גבינה מיד אף אם לא היה ס':
סעיף ב' בהג"ה
וכן אם היה הכלי שנתבשלו בו לפגם נוהגין בו היתר לכתחילה. וזה כוונת ר' ירוחם שהביא הב"י בשם בד"ה וז"ל ואם אינו בן יומו מותר לאכול אותו תבשיל עם גבינה עכ"ל. ובכדי השיג עליו הב"י שהוא פוסק ממש כהג"ה. וכ"ד הגהת מיימ' הביאו הד"מ בסי' דלעיל גבי ב' כפות שתחבו בקדירה שאסור להשתמש בו לכתחילה. דנ"ט בר נ"ט אסור לכתחילה בבישול כמ"ש הש"ע בסימן דלעיל ס"ה. וכתב הגהת מיימ' שאם תחב הכף השני לאחר מע"ל של תחיבת הראשונה מותר לכתחילה להשתמש בו ממין האחרון עכ"ל. וכיון שכ"ד ר' ירוחם והגהת מיימ' ואו"ה וד"מ והג"ה וט"ז אין להשגיח על רש"ל שאוסר בזה. גם ראייתו לאסור נצלו בדיעבד אפילו אם כבר נתנו בחלב מדנקט עלו ולא נקט נצלו דהוי רבותא טפי והביאו המ"י לא הבנתי דא"ר אלא דלא שרי לכתחילה בחלב כמו עלו וכ"מ בהגהה סי' דלעיל ס"ה ובד"מ שם כמ"ש שם:
(שם) אבל אם היה דבר חריף כגון שבשלו דברים חריפים בכלי של בשר כו' אם אכלו בחלב אוסר אפי' דיעבד. צ"ל דלאו דוקא בחלב אוסר. דאפילו אם נתנו בכלי של חלב אוסר אפי' דיעבד שהרי אין כאן נ"ט לפגם ולא נ"ט בר נ"ט דהיתרא. שהרי דבר חריף מוציא והרי בלוע בו טעם ראשון. ואם נתנו אח"כ בכלי של מין השני ג"כ מוציא ממנו טעם ממש כראשון. והרי נבלע בו בשר וחלב ממש. וצ"ע באשר"י פרה כה"ב: כתב המ"י כלל נ"ז דסתם קדירה וקערה יש בתבשיל ס' נגד הלכלוך רק בהדחה לא אמרי' הכי וא"כ בכה"ג אין נפקותא במ"ש דסתם כלים נקיים אלא כשלא נשתמשו בהם בשפע והתב"ש חולק עליו:
סעיף ג' בהג"ה
ואז כל הכלים מותרין. תימא לי דלעיל סי' צ"ד ס"ה גבי אם תחב כף ב"י בקדירה שאינו ב"י כתב הג"ה דנוהגין לאסור הכלי שאינו ב"י וא"כ ה"ה גבי הדחה. וכ"כ התוס' פ' כה"ב (דף קי"א) סד"ה הילכתא דגים כו וצ"ע. ושוב ראיתי בט"ז שהקשה כן ותירץ דדוקא שם נוהגין לאסור משום מראית העין שהרי צריך לאכול המאכל כמין הכלי שהוא ב"י. ומש"ה אוסרים הכלי שאינו ב"י לגמרי שלא יבוא לאכול המאכל כמינה. ולע"ד הוא דוחק גדול דלגזור הא אטו הא דהוא גופא חומרא לאסור המאכל לאכול כמין הכלי שאב"י שהרי הוא נ"ט בר נ"ט. ונחמיר לאסור ג"כ הכלי מחמת המאכל. ועוד דא"כ הא תינח כשיש מאכל בקדירה אבל אם רק מים גרידא שכתבו הט"ז והש"ך שם לאוסרם לאותם מים. א"כ אמאי אוסרין הכלי שאב"י. שהרי הג"ה איירי שם כשבשלו בקדירה ירקות או מים. ושוב מצאתי בפ' פמ"ג שהרגיש בזה. ותירוצו לא נהירא עי"ש. ונלע"ד טעם אחר יותר נכון לפי מ"ש הט"ז סימן זה ס"ק ח' דתחיבת כף מצוי ביותר. א"כ אין לחלק בזה בין לכתחילה או דיעבד דכשאתה מתירו כשנעשה ה"ל כמו שאתה מתירו לעשות לכתחילה כיון דמיד יהיה נעשה עוד. וכמ"ש מהרי"ק בתשובה הביאו בד"מ סי' ע"ו ע"ש כנ"ל. וכ"מ בש"ג ספ"ג דביצה בשם שו"ת הרא"ש ע"ש. וכ"ה בתשו' הרא"ש כלל כ"ג ס"ס ו' ובטא"ח. דכיון שרגילין בכף אין זה נקרא דיעבד אלא לכתחלה:
(שם) ואם נמצא קערה חולבת בין כלי בשר לא חיישינן שמא הודחו ביחד בדרך שנאסרים. אפילו רגיל באותו בית להדיח בכלי ראשון מותרים מכח ס"ס. ספק לא הודח עמהם. ואת"ל הודח שמא לא היה בן יומו. או"ה ט"ז נלע"ד דהכא איירי שלאחר שהוציאו הכלים מהיורה שהודחו בתוכה. נמצאת בה הקערה לבסוף. דיש לחוש שמא היתה גם מקודם שהודחה עם הכלים. דמזמן לזמן מחזקינן איסורא. ומש"ה אין להתיר רק מכח ס"ס הנזכר. ואי ליכא רק חדא ספיקא כגון שודאי ב"י היא יש לאסור הכלים. דשמא כבר היתה ביורה. אבל אם נמצאת הקערה בין הכלים לאחר שהוציאם מן היורה וטלטלם למקום אחר. אפילו היא ודאי ב"י שרי דלא מחזקינן איסור ממקום למקום למימר דביורה הודחה עמהם. אלא אמרינן כאן נמצאת וכאן היתה כבר. ולא הודחה עמהם. אלא שאח"כ היא נתערבה בשניהם. וכה"ג אי' בא"ח סי' תס"ז סעיף י"א וי"ב בהג"ה ובמ"א. ובזה מיושב תמיהת התוי"ט במסכת טהרות פ"ז. וכ"כ בתוס' חדשים. ועי' מ"ש סי' ק"ד. ולחנם נדחקו בזה הפר"ח והפמ"ג וכ"מ בס' תי"ק סי' ק"ד. וכן מצאתי בס' בל"י שכ' בשם הגהת ש"ד הטעם דאין מחזיקין אי' ממקום למקום וכ' דלטעם זה אפילו הוי ב"י אין לאסור אך מ"מ החמיר להגעילן במקום שאפשר ובכ"ח להמתין עד מע"ל: איברא שצ"ע בזה דמאי ס"ס הוא דספק השני שמא לא היה ב"י אינו מועיל. דמ"מ מסתמא היה מלוכלך עד שלא היה ס' נגדו עד שיאמר ברי לי שלא היה מלוכלך. כמ"ש הש"ע ס"ג והרא"ש והד"מ בשם או"ה. וכ"כ הש"ך ר"ס זה. וספק הרגיל הוה קרוב לודאי כדמוכח בתוס' פ"ק דפסחים (דף ט') ד"ה ואם ובפ"ק דכתובות דף י"א ד"ה ואב"א. ועי' סי' פ"ד וט"ז ס"ס קכ"ב. שיותר יש לומר שהיה מלוכלך דאל"כ אמאי מדיחה וכמ"ש הש"ך ונ"ל דמ"מ הוא ס"ס ספק לא הודחה עמהם. וספק שלא היה ב"י והכל נ"ט לפגם. ואף דמסתמא היה מלוכלך. שמא בישל בה דבר הפוגם כשהוא בעין. וה"ל ג"כ נטל"פ דספק גמור הוא דמה"ט סתם כלים אינן ב"י. כמ"ש הפוסקים והט"ו סי' קכ"ב ס"ו. ועוד יש לומר שמא נתן בכלי אפר דפוגם כשהוא בעין כמ"ש הש"ע סעיף ד'. ושוב ראיתי שהמ"י סוף כלל נ"ח הרגיש בזה. וכתב שאו"ה איירי שידוע שהיה נקי. ולפמ"ש ה"ה בסתמא הוי ס"ס ובכה"ג גם ספק הרגיל נחשב לספק כמ"ש המ"י כלל נ"ט ומש"ה חשבו לס' ג"כ שמא אב"י ודו"ק. וכ"כ הוא עצמו בסלת למנחה כלל ס"ו דבאינו ב"י שרי דמסתמא היה ס' וע"כ ר"ל כמ"ש ודו"ק. וצ"ע דבסי' קכ"ב ס"י כתב המחבר דאם שלח הישראל כלי עם מאכל אצל עובד כוכבים. אם לא ניכר המאכל ששלח אסור דחיישינן שמא הודח בתוך כלי איסור. ותימא דהוא סותר למ"ש הג"ה כאן. דמי גרע מאם היתה נמצאת עם כלי איסור דלהג"ה כאן אין לאסור דהוי ס"ס ספק שלא הודחה כלל. ואת"ל הודח בתוך כלי איסור שמא בישל בה העובד כוכבים דבר הפוגם בעין. או שמא נתן בה העובד כוכבים אפר כשהדיח. והג"ה לא הגיה שם כלום. מיהו בת"ח סוף כלל נ"ט מבואר דהתם חשיב ודאי הודח עם כלי איסור:
 |
אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם. |