טעמא דקרא/שמות/לג
ב[עריכה]
ושלחתי לפניך מלאך וגרשתי את הכנעני האמורי והחתי והפריזי החוי והיבוסי. פירש"י ששה אומות הן והגרגשי עמד ופינה מפניהם מאליו ר"ל ולא שייך לכתוב ושלחתי לפניך מלאך וגרשתי כי הלך מאליו. וקשה דבשלמא כאן לא שייך לומר הנני שולח מלאך וגרשתי אגרגשי שפינה מעצמו וכן לקמן (ל"ד י"א) הנני גורש מפניך וגו' לא מוזכר הגרגשי מהאי טעמא כדמפרש"י שם, וכן בפ' משפטים (כ"ג כ"ג) כתיב והכחדתיו ול"ש אגרגשי, אבל בפ' שמות ג' ח' אל מקום הכנעני כו' וכן שם י"ז אל ארץ הכנעני כו' למה לא חשיב גרגשי. וי"ל שאם פינה לא שייך מקום הגרגשי ולא ארץ הגרגשי שכיון שפינה ארצו הפקר ואין זה מקומו וארצו. ואע"ג דבפ' לך לך (ט"ו י"ח כ"א) כתיב לזרעך נתתי את הארץ הזאת וגו' ואת הכנעני ואת הגרגשי, שאני התם דקאי אלעת"ל כמ"ש בב"ב נ"ו א' ואז כבר נתערבו כל האומות שסנחריב בלבלן וע"כ הכוונה מה שהי' נקרא בימי אברהם ואז הי' באמת ארץ הגרגשי, וזה גם הטעם דכתיב בנחמי' ט' וכרות עמו הברית לתת את ארץ וגו' והיבוסי והגרגשי דהא קאי על אברהם ואז הי' ארץ הגרגשי. והא דכתיב ביהושע (כ"ד י"א) וילחמו בכם בעלי יריחו וגו' והיבוסי והגרגשי, היינו כדפירש"י משום שיריחו נגרה ומנעולה של א"י נקבצו לתוכה מכל ז' עממין גבורי החיל וכ"ה במדרש וגם הגרגשי אבל כשראה נסים שנעשו לישראל ביריחו הלך משם ופינה לאפריקי.