טיוטה:צלעות הבית/1
|
|
|
דף זה נוצר בטכנולוגיית זיהוי תווים אופטי OCR. מטבע הדברים הטקסט המקורי ישן ודרושה עדיין הגהה מלאה מול טקסט מקורי חופשי. | ||
| אתם מוזמנים לתרום ולהגיה את הדף, אך אנא אל תורידו את ההודעה כל עוד לא תוקן הדף. אם אתם סבורים כי הדף מוגה, ניתן לציין זאת בדף השיחה. | |||
| הוקלד חלקית, אתם מוזמנים לתרום ולהשלים את הדף/הפסקה | |||
| נא לא להסיר תבנית זו לפני השלמת ההקלדה | |||
מכתב שהשגתי מחבירי ידידי הרב המופלא ומופלג מו' טעבלי דיין דק"ק ליסא. וכאשר נתברר לי מפי השמועה ממגידי אמת החכם הנזכר במכתבו בשם חכם אחד הוא ניהו הרב המופלא ומופלג מו' ליב פרנבוך דיין דק"ק ברלין (וכעת הוא אב"ד דק"ק הערץ פעלד נר"ו). וזהו לשונו: שאלת חכם אחד באשה שמת בעלה בלא בנים והפילה דקים לן צריכה חליצה אי הוי חליצה פסולה וצריכה חיזור כדעת הרשד"מ ומהרא"ש או כדעת החכם צבי בתשו' סימן קי"ח שמדחה דבריהם מיבמות דף מ"א דהספיקות חולצות וכו' דמשני הש"ס התם אם יבא אליהו כו' וה"נ מטעם ממ"נ הוי עולה ליבום ועוד מדחה ממתני' (דיבמות דף כ"ג) דקידש אחת וע"ש ורצה החכם ההוא להכריע דהוי ח"פ לחומרא ולתי' קושיית החכם צבי ממתני' דקידש כו' דאחד חולץ ואחד מייבם התם הוי גבי אח החולץ חליצה כשירה דהוי עולה ליבום משום דבאותו פעם שחולץ לה הוי עולה ליבום אי חלץ האח השני לשנייה באותו זמן הוי מותר האח הזה לייבם ומש"ה עולה לייבום קרינא ביה משום דאי חלץ לשניה האח השני פקעה זיקה ולא הוי חליצה פסולה.
ועל הקושיה השניה מהך סוגיה דמשני אם יבא אליהו כו', תירץ החכם דע"כ ההוא תירוץ לסברת אם יבא אליהו לאו הלכתא דהנה איתא במסכת בבא בתרא דף פ"א ר"מ ס"ל באילן א' ורבנן בשתי אילנות ספק אי קנה קרקע ולהכי מביא ואינו קורא. ומקשה הא בעינן ראוי לבילה, וקשה הא הוי ראוי לבילה ממה נפשך, כי היכי דהוי הכא עולה ליבום ההוא טעמא. אלא ודאי דאינו הלכה. ומטעם זה אינו מביא הר"מ הך דהספיקות חולצת דקידש א' מב' אחיות מטעם דאם יבא אליהו כו'. ועוד מדקדק החכם על החכם צבי במה דהוכיח דינו מסיפא דמתני' ולא מהרישא כו' ע"כ דברי החכם.
ואני גם כן באתי לקיים דברי הגאונים לחומרא אך לא מטעמיה. וראשית דבר אשוב על דברי הסכם מה שכתב לתרץ קושית החכם צבי דהוי עולה ליבום כנ"ל זה אינו לע"ד בבבא דסיפא דהא הכת הראשונה שחלץ מקמא הוי אצלם ח"פ דאין עולה ליבום משום דעדיין היא זקוקה לאחים השניים מספק והוי על החולצים ראשון אסור לייבם מחמת ספק איסור יבמה לשוק ועדיין מחוסר מעשה בגופא והוי ח"פ, כן נ"ל פי' הח"צ. ולהכי לא מקשה מרישא די"ל כקושית החכם דהוי עולה ליבום, דברישא אינו מחוסר מעשה בגופו אבל בסיפא הוי החליצה מכתא' ח"פ דעדיין מ"מ בגופא דלא חלצה עדיין מכת השני' ואינה עולה ליבום מחמת ספק איסור יבמה לשוק וכנ"ל.
והנה לשיטת הח"צ מיושב קושית תוס' שם ד"ה דיקא נמי כו' דהנה אי איירי בקידש אחת משתי אחיות ע"י שליח כדפירש"י בד"ה ולא הוכרו וא"א להתברר ע"י אליהו הוי בודאי ח"פ. אך י"ל דהוי כדיעבד ע' ברש"י דף מ"א בד"ה עולה לייבום כו' וא"כ הוה קשה אמתני' קושית ח"צ הא הוי ח"פ וצריכה לחזור איך מייבם הא הוי אחות חליצתו וא"ל כתירוצו דהוה עולה מטעם דאם יבא אלי' כו' הא בקידש אחת ע"י שליח הוי א"א להתברר ע"י אלי' והוי בוראי חליצה פסולה ולהכי קתני במתני' וא"י דהיינו בהוכרו ולבסוף נתערבו ולא הוי ח"פ משום דהוה אפשר להתברר ע"י אלי' והוי עולה ליבום כתי' הח"צ ודוק היטב כי נכון הוא מה שמקשה החכם על הר"מ ומתמיה על נושאי כליו שלא הרגישו נ"ל לתרץ להנ"ל דהא לכאורה ק' מה מקשה ר"ח מהך דספיקות דלמא איירי דקידש עי"ש ולא הוכרו מעולם והוי א"א להתברר ע"י עדים ואין מקום להמתין כדכתבו רש"י ותו'. אך י"ל דר"ח ס"ל כרבא וע"כ איירי בהוכרו כדי דליהוי מסורין לביאה ואנן קי"ל כאביי וקושי' הגמרא בלאו הכי מתורץ. ולהכי א"צ הר"מ לאתוי הך טעמא דאם יבא אלי' כו' ומה שמקשה מסוגי' דב"ב והוכיח דסברת א"י אלי' אינה הלכה ק' לדבריו קושית הגמ' דיבמות במ"ע אך עיקר הקושי' נ"ל ליישב למה שכתוב המ"ל פ"ט מה"א דבסד"ד לא אמרינן א"י אלי' ע"ש ולפ"ז ישבתי דעה הר"מ פ"ד מהלכות בכורים שפסק טומטו' מביא ואינו קורא. וקשה למה שפסק בטומטום שהוא ספק זכר וק' נמי הא בעינן ראוי לבילה ואין יכול לקרוא דמחזי כשיקרא וע"כ דעביד כריב"ח ע"ש והוה ליה לבאר בטומטום דמביא כר"י ב"ח וםס על המקשן ק' אמאי ל"מ מטומ' ולהנ"ל מתורץ דבטומ' אף דהוי ספק אמרינן א"י אלי' וכקושי' רפ"מ דלא הוי סס"ד אלא דמספקינן אם זכר וכו' והוי ראוי לבילה ממ"נ וכנ"ל אך אהך דקונה אילן מקשה שפיר מדהוי סס"ד דל"א סברת א"י אלי' ומעתה אקיים פסק המחמירן דגנה לא זכיתי להבין דברי הח"צ ודברי הב"ש סי' קנ"ו ס"ק ג' דק' לי לדבריהם ל"ל להש"ס לומר א"י אלי' בלא"ה עולה ליבום מכח ממ"נ וע"כ צ"ל דא"כ הי' ק' מ"מ הרי אינה עולה כו' דהא מכס ספיקא דדין דהוי כודאי איסור לההיבם דלמא הוי כך אסותזקוקתו ועי"ז מקריא"ע ליבום וע"ז מחי' דמקרי פנ"י דאס יבואר השת' ע"י אלי' דהך היא יבמתו ואיכא סד צד שיבורר פ"י אלי' שמותר לייבם כוי ע"ליוהוי סליצה כשירה אף דאיכא סר צד שמא יאמר דהיאאינה. זקוקה מ"מ הוי ע"לי ע"פ הדחק והוי ס"כ 'אבל לע"זי"ל דמ"מהוי ס"ס.דצריכה חיזור.וראיה דהוי קצת ס"פמתו' יבמות דן> צ"ט ע"ב ד"ה וא"ת כי' ואומר ל"י דאין זה קושי' דש"ה דהוי ראוי דא"י אלי' והוי כסולה וזקן הואיל דע"י דסק ראוי כוי ומדמה תו' הך כו' לתולה וזקן דהוי ראוי כ"י דסק וכן אית! בירושלמי דתעלובותהוי כחולה וזקן וק' למההויהכיבתערובו'־ וע"כ צ"ל דהטעס דהוי ראוי בחד צד והוי ע"ליע"י דסק ולהכי הוי ס"פ וצריכה עכ"ס לחזור ועוד נ"ל להוכיח..דהוי ע"לי:ע"פ.הדסק דהנה?' התו' יישהסולץ בד"ה מגלי מקשה צר"ל.אף' ;דס"ל דצ"א ,תיגלי־'מ"מ-מנועס.רא"י־אלי' ויאמר דהוי נפל הוי-בת עום וסלילה וכן לר"י ק'יל"ל הברח תיגלי ותירצו דאין לידע עתידות והנה הנ"י.מקשה דקי"ל כי"ל וגס קי"ל דאמרינן תיגלי כו' (וע' מ"ל פ"ו מה"ג בשם הרמ"ה)ותי' דסעמא דר"ל דל "א תיגלי משים דילמא באותו זמן שחלץ או מייבם עדיין לא הי' נפל ואס"כ נתקלקל והפילה ולפ"ז קושי' התו' במ"ע לימא א"י אלי' ויאמר יבאותו זמן כבר כי' נפל אמרינן תיגלי וע"כ צ"ל.כדברי הנ"ל דאז י"ל דלשטח כנ"י קושי' כתו' בלא"ה ליחא דבאמת איכא למימר שמא יבא אלי' ויאמר.לאידך גיסא דבזמן שסלןאו יבם הו.י בן קיימא והוי כאלו חללה בחיי בעלה כו'אבל בהךדהספיקות.מתי' שפיר דמ"מ משוס הן צד הוי מ"מעלי וכנ"ל ע"י דסק והוי מליצה בשלמא בסליצת מעוברת א ו יבם ע"כ-הטעם דלא.הוי חליצה כלל אף דהשתא הפינה משוס דהוי ־לחלצה בסיי בעלה וה"נ אי סלצה או יבמה בעודי מעוברת לא מהני אן> אח"כ משוס דהשתא אינה חייבה' ' בסליצה ויבוס ומב"ה ל"א סברת א"י אלי' כלל אבל בהך דספיקות הוי החציצה ממ"נ אלא דא"ע ליבום מסמת ספק לזה מהני סברה א"י אלי' אבל התו' לא ס"ל שטח הנ"י אלא דודאי אי השתא הפילה מסתמא בזמן שהלן נמי הוי נפל אך ס"ל לר"ל דל"א סברת תיגלי מילחא כו' ומקשי' שפיל וגם לדברי מתורן קו' מב"ב ע"ד שני דהנה תו' מקשי' בב"ב למה לא משני דעביד הכל ע"י שליס ותירצו דקתני מביא משמע בעצמו ולפ"ז מקשה שפיר דגעינן ראוי. לגילה דאף דא"ל דהוי ראוי כו' מכס סברת א"י אלי' מ"מ דילמ' ’אמי לאידך גיסא דלא קנה והוי דוני שקרים לי"א אף דהוי מ«מ ראוי ע"י דסק וכנ"ל «"« עדיפאלי, לעשות הכל עי"ם ובמתני' קחני מביא דמשמע בעצמו וק"ל.והנה אתי, קושי' הס"צ עמחני, דקידש כו, דקתני אסד סולן וכו, דהנה לשמת תו, דף ך"ו ע"ב בשם הי"א עבורנול ־ בד"ה דנפל כו, דהיכי דאין סונץ אלא משום סיזור לא אסרינן אסותסלוצתו קושי' הס*צ ליהא ןאן> לשטת הייב"ן דף ן"ז ע'ב בתו' ד"ה אית בי, כו, דסולק וס"ל זאסוי אף דהסליצה משום חיזור אינה ק' דהנה לכאורה ק' לדעת המסמייין למה לולחוי ליאי' לשסת הי"א הנ"ל מהמקשן עדיפח ה"ל להביא ראי' ממתני' וכקושי' המ"צ ’ועכ"צל. דהתס. הסעס משוס סגרת א"י אליי דלא כרשד"מ * אך לפי האמת זה אינו ויפה פסקו הגאונים דהוי ס"ס בלי שוס פקפק דהנה איחאבתו'דף מ' בד"ה אבל אם אמה והא דתנו פ' 7"א התם שני דילמא דידי' איתרמי לי' וא"כ'"י"ל דאף להסובייס דאף סולצח משום סיזור אסור גאסוסה מודה במתני' דמוחר מסעם דילמא דידי' אתימי לי' במכ"ש מה אי אמרינן יאסות סלוצח אחיו אסורה לן שריק לעיל מטעם דילמא דידי' אימרמי מכ"ם היכי דהוי המל’צה אך משום סיזור דאמרינן סברה זן דלא אסרינן אסוהה משום דילמא דידי' איתרמי כגלמ"ד ליישב דעת המסמייין ויפה פסחו לסומיא דצריכה סוזוי ועוד נ"ל סעם אסר דבנ"ז דמן המולה הולנין אסל. הרוב ופטורה מחליצה ואך כדרבנן מיישינן לעועוט ובודאי הכא הוי ס"ס שצ"ם ומשוסדלא שייך סברה א"י אלי' דודאי נא יאמר הן צד דהוא כסל נגד; " הרוב אלא לאידך משא דהוי ב"ק ואינה במיבוס נהידמדלבנן מקפקינן מ"ע ל"ש הנא,' א"י אלי' ובו' ולא ע"לי היא'וצריכה סיזור ודוק הינובכי נכון הוא הק' דודנוננבלי במהי"ם מגרידץ. ואלה דברייחשובמי מסילה אפל מל בדברי סכמיס הנעימים אסרי כן אגלה נטיות דעתי העני' נהלכהעה שכ' הסכם לדסות הוכסומ הס"צ ז"ל דשניבאסיוה דלאנסשבס"ע משוס ד מקלי' ע"לי משעה זו אי הוהסלן האס השני לשניה סברה זו לע"ד דסוי' מעיקרא מקושי' הגמרא דף ך"ו ע"ב א"ה קמייתא נמי דלדבריו למ"ע ע"ש וק' לי מה שכ' הסכם דע"כ מי' דא"י אלי' אינו הלכה ומסעם זה אינו מביא הר"מ הך דהספיקות מונצח א"י ליישב דבריו דלאיזה צורך יביא הברייתא וכבר מביא המשנה שבס' כיצד דף כ"ג כצולחה שהיא היא ממש במבואי במו' ומשם מובס דסי, זה. הוא הלבה ואולם קישיימו ממס' ב"ב ודאי צריכה עיונא (ובודאי מוכיח כמי ההיא שביה כדפייש"י מדחנן דף ל' וכולן שהי' בהן ס"ק ובן פירש דף ג' וכל ־היכא דאמרינן סונצת ול"מ משוס שסק הוא וע' סי' קנ"ט) מה שמדקדק הסכם עלהס"צ למה לא הוכיס מרישא ומר מי' ע"פקושי' הסכם וכבי סמיתיה כהוגן עכ"ן אפשר לדסוק דלא לומר קושייתו מביא הסיפא דשם היא ס"פ משני צדדים דא"ע ליבם מצד ספק יבמה לשוק ואף מצד ספק אחו' זקוקחו ועדיין צ־'ע. מה שבחוב מי לשיטת ס"צ יש ליישב קושיח מו' ד"ת דיק' נמי אמת שדבריו בהשכל לסיוד' אבל מה שמסיי' ודוק היטב כי נכון הוא במס"כ לע"ד אינו נכון דאף די"ל המקשןשרצה להוכיס קלו' שאין מסורין לביאה הוו קדו' ל"ק לי' קושי' הס*צ מדי"ל ס"ס אצ"ח ה"מ לדבריו על הש"ע ק' שנשי' ק"ע לא הכריע אס ס"ע אס צ"ס.אס לאו ובסי' קע"ו מעתיק המשנה ומבאי אליבא דהצכמא דאיירי אף בלא הוכר מעולם ולדבריו קשה קו' הס"צ כיון דלא. שייך אז סבר' א"יאלי' מה שב' מר ליישב קושי' הסכם מה שמתמיה.על נושאי כלי הר"מ שלא הרגישו בזה שלא העתיק טעם א"י אלי' כגר כתבתי של"ע מקו' לתמי' זו ודרך הר"מ־ירוע ששומי להעתי' הדינן ולא הטעמי' ואול' אס הי' הקושי' קושי' יפת תירצה אבל עכ"ז אין ’ מוביס לומד די"ס סובי שלא כהלכה כרבא. ול"ק מם מקשה דילמא’איירי בשלא הוכר.מעולם דאין לצפות על עדים די"ל דלשון הספיקות ל' הרבים כולל כל מיני ספיקות ואפילו הוכרו ולבסוף נתערבו ובזה יש ליישב קו שיח חו' למה לאמקשהממחני' דהמחני' יש לפרשבשל"ה מעולם דל' ואינו יודע משמע הכי ומשמע הכי וק"ל " מת שכמב מי ליישב קושית הסכם ממס' ב"ב ע"פ המ"ל ובזה מיישב קושייתו על הגמרא ור"מ מן פומסו' ושובב' מי תוך הניעתו לדינא שנא זכה להבין הס"צוב"ש דל"'ל להש"ס למימר א"י אלי' לימא אך מש"נ * וכן העלה שמה שנקראת על"י הייני משום דעלץ סי דסק אפשרות הוי שתעלה כגון א"י אלי' אבל ס"פ מ"מ מחקרי' זה חורף דבריו. על אלה הדברים מוכרס אני להאריך ואומר אס אמנם דברי המ"ל שהביא ממנו כדעתו דהרביים כמכמען דאס יבא אלי' יוכל להמביי ספק דמציאות ויכולין אנו ליפסוק דינו הן בעניני קדשים ועריות ודיני נפשוח על פיו זזה נלא' מדעתו מדמסלקבין ספק ד מציאות לסד"דמ"מ מעולם לא עלה על דעחילפיש הכי סוגיא דידן ואפילו אם נודעדתלי' יהא נאמן לנו בספק דמציאות קשה עלי מאוד אין אנו יחמי דיתמי שאינן לראות סני אלי' ז"ל בשום צד סמכינן לזמר דהוי על"י ע"י דסק אס יבא וזה יומי דסוק לנו מכלמיעזטאדלא שכיס ובסוגיותינו . *ודאי ממוה דיומי מהראוי לומר שנקרא על"י ע"י הדסק אס יבאו העייס ויאמרו דאותה קידש דהא כל עיקר הקושי' מההוא טעמאהוה ותודא"כ אין פי' כלל לחו' דף מ'שכחבושא"א לידע העתידות דאטו זה יהי' עתידות הראשון כניבא אף גס דעתי העניי' יומר נוטה לדעת המו' יה"כ המובא בהגהות מ"ל דאסי' בס"מ אף אם יבא אין דנין על פיו ע"ש דף ג' וראי' מפ"קדפולין דאימא מנ"ל דאזלינן ב"ר מפסס וכיוצא בו והא התורה נימנה לנו ע"מ לשומרה ובלי ספק אלו זכינו לא פסקה הנבואה כמו שהרבמחנו נביא מקרבך כו' ומה כ"ה דילמא כאשי ניצה לעשז' פיה אדומה או ססס נשאל פי הנביא מה טיבה וכן הוכסות הסוגי' שם דילמא טריפה הרג-נימא מה דליכא לברויי ע"פ עדים נסמן על נביא. אלא' משמע שאין ליפסוק שוס ספק ע"פ הנבואה (אן בפססים דף י"ג אימא אמי להם לדבריכם אף תלויות ונו' שמא יבא אלי' וכן כמה סוגי' בטומאה וטהרה כמו בשיטת י"ס ס"ת ובמשניות ואפשר דטומאה תלוי' שאני דע"א נאמן באיסורין וסברת הי"הב אינה אלא במידי דצליך ב"ע ותו אפשר דבמסלוקת הדבר מבואי. בדבריו דמטע' זה פליגו מכמיס שאין אלי' בא ליטהר וע' חשו' רשי"א סי' י' דבריו לדברי ר"י נמי בפלוגתא זו שייך) יהי' איך שיהי' סוגייתינו ע"כ ממפרש אך על דין מליצה לברי שפה שאינה על"י אינה גזירה מוחלטת דומי' דמון שלשה דאף דעיקד הגזירה מספק הותחלה מ"מנעשה ממנה גזירה ואפי' בקטנה > משא" כ בספק אחיות דכל עיקרה אינה אלא בששייך הספק ושפיר'מקרי־ על"י ממ"נ כדברי הב"ש ומ"ן ז-ה"ה וכן מבןאל יבמוה־7ףקי"מלע"ב דאמיינן לחבירתה ע' וחולצת ממ"נ וכס נמי שייך אפשר לאמתוני 'אם: יבאו עדים. ויבורר. שעל"י ומ"מ אין זכרון מאלי' מידיא"ו אין הוכרח לענין זה י אלא הממ"נ (וא"כאמינא שאף.דברי תו. שמביא המ"ל אפשיע"צ הרוחק לפרש מה שכתבו א"י אלי' אינו כ"א ע"ד מליצה לביר שמה שאין יכול להקריב אינה גזירה מוחלטת אלא מפני הספק וכיון שאך ספק הוא מקרי יוכל להקריב בעצמו דומי' דמילה וזקן כי לא מקרי לדעתם אינו יוכל אלא בשהוא בלי ספק אבל שיהא הדבר נתלה בביאח אלי' ממס יותר דחוק עלי) וא"כ וראי אין חילוק בין ס"מ לסד"ד וכן בספק אחיות שלא הוכר מעולם כי בהכל שייך ממ"נ ופוליס י,דברי הש"ע שנסי' קע"ו כהוגן אף לשטח הח"צ וק"ל ובלא כל הנ"לימונס מתו' עצמם דאין לחלק כלללענין ראוי לבילה בין ס"מלסד"רשהיי בזבחים דף ע"המקכוחוך ד"ה בעי סמיכה בל' זה יכן בההיאדכקליס ודכריתוח ודנזיר דכצהני כמי דא"י ליסמון מסעם ספק חשוב שפיר א"י לבילה כדאשכמן בפ' המוכר את הספונ'י. גבי ביכורים הרי להדי' שמדמו ולא ’ מחלקו בין ס"מ דחשוב ראוי לבילה ע"י הדסק אס יבא אלי' א"ו דלא שייך אן דא"כ קושייתו ממומט' דהלכות בכויות צ"ע דממ"נ אזרדכגמרא ל"מ מידי על י"מ ורבנן כקושית הסכם או דבמומס' נמי ק' ־ ונהי דבאוק כשהקשה מעלתו יאיך יביא בלא קדיאה הא הקריאה מעכג לאו קושי' היא דהא מ"מ מחויב להביא דילמא אשה היא שעיקר חיובה בל"ק שבענין זה ציותה ההורה כמבואר בהרשב"ס מ"ע הכי ודאי ק' איך יבואבל"ק דילמא היא זני וסי? ?קריאה ולקריאה אינו ראוי ומביא חולין בעזרה והיה לו להקדישס ולהפריש מהסחר ומוא^ו מעשרות או שיעשה עכ"פ לקיחה והבאה בשנים כדי לצאת עצות הבאה עכ"פ אף־אם' הוא זכר ויותר ק' אף לתירוצו על הי' רב משישי' דאמר אינו קורא עשוס7י5מ^^ לאפקועינהר כו' וחינם באילניח אבל הטומט'מדוע לא יביא ממ"נ אס זכר נקיבה כקורא בחורה ואז ודאי ממ"נ ביכורים גמורים כס ופטורים באע־ן המר^«־ ואולם כבודו שגג מאוד ומעיקרא לק"מ כי נעלם מאמו פי' רע"ב בקיצור ןפ" הץ*מ באריכות שטומט' לא מכם ספקאשה א"ק אלא התורה מיפטתו מאיש לפי פרןדין םל5ך'נתסלקה להם הארץ ולכן תחילת הבאתו ממש מעניןאשה בל"ק בלי שוס pDp 'ןכנל היו (הדברים נמי בהעלס מתי"ט במתמי' בחנם מל סי'יע"ב כי הסוגיא דב"ב ככליסם לפירושם מכם קישיתהנ"ל וכנה לפ"ז קושיה הסכם.ודאי צ"ע אמנס ידאה לי שמה שאמר ל"י שיש הקפידה שיהא הברירה בידו אף לייבם וע"י זה מסויבת להמתין פד אסל ג"סזה אינו אלא דרבנן ע"ד' אסמכתא על אס לא יחפוץ ועיקר הקרא ד"מ דכל כעל"י שהיבוס פיטר בריעבד ושתהא זקוקה ־נמי לזיקת היבוס כדפייש"י דף ג' ל"ה ה"א ודף ל"ז ד"ה " דכל העולה דאל"כ אין מקום לחלק ־ביןהיכא ראפשל ללא אפשר אלא מדהקפירה התורה שבמקום שאין היבוס סוטר אף המליצה לא מפטר סמכי.החכמים נמי בעקום דאפשי לאממוני שיהא. לן נמי הברירה אף לכמחי' בהיבוס משום דהוי תוך ג' כאלו אין היבוס מפקיע הזיקה (ומה שהבאתי סי' קנ"ט ל' השב יעקב שכתב ובקרא משמע דיש לו הברירה עכשיו ע"כ עיקר הררשה לא להכי אלא כנ"ל דאל"ה אין בד"ת לחלק בין אפשר לל"א וכבר מצינן חליצה אף במי דל"א ביבום אף דבר תורה כגון סריס אדם ומי לא איריא נמי דאפילו ניכרת כל הגיד דלאו בר יבום הוא בשום אופן) וא"כ י"ל דוקא בקריאת ביכורים או קריאת חליצה וכי"ב ענינים שהם חלקי המצוה בזה שייך סברת ר"ז כשאין ראוי להעשות החלק אפי' מכח ספק מקרי אינו ראוי לבילה שהרי התורה אמרה כשתרצה להביא ביכורים תהא המצוה על אופן זה וכל דלא אפשר הוי המצוה כלא היה וכדפירש הרשב"ם משא"כ היבום והחליצה שהם מצות נפרדים אלא שגלתה לנו התורה שאין החליצה מועלת להפקיע הזיקה אלא בשאפשר נמי להפקיע ע"י היבום והיבום יפעל נמי פעולה זו זה דוקא שייך בגוונא דרבא דאמר חליצת מעוברת לא שמה חליצה דכמו שהיבום לא שמיה ביאה כן נמי החליצה אינה פועלה פעולתה משא"כ אם אינה על"י מחשש דאינה זקוקה לו ואזי אף החליצה למותר והחליצה אך מספק שמא היא אשת אחיו או שמא הפילה ואז ודאי אף הביאה פועלת פעולתה והיתה נמי על"י בזה שפיר מתקיים שבמקום שפועל זה פועל זה וא"כ אין עלינו להחמיר בתקנת חכמים אף במקום דאפשר שתהא לו הברירה יותר מבעיקר גלוי דעת תורה ובשלמא תוך ג' עשו תקנתם של איסור יבום תוך ג' לכתחילה כדרך אלו היה ד"ת אז בדיעבד היבום לאו כלום כמו מעוברת ולהכי חשו במקום דאפשר משא"כ היכי דאין האיסור אלא מחמת ספק ושייך התמ"נ אין מקום לדבריהם יותר ודו"ק תו כ' מר לשטתו ועוד נ"ל להוכיח דהוי על"י ע"פ הדחק דהנה תו' ריש החולץ ד"ה תיגלי מקשים כו' לר"ל אף דס"ל דלא אמרינן תיגלי מ"מ מטעם דא"י אלי' כו' וכמו כן ק' לר"י ל"ל סברת איגלי מילתא כו' ותירצו דאין לידע עתידות וכנה הנ"י מקשה ומתי' ולדבריו קוסית תו' במ"ע לימא אם יבא אלי' עכ"ל כקושי' והיאה לז מקום לע' במ"ל פ"ו ה"ג ולא עמדתי על כונתו שהיי משם הכיי' דמדבריו נלמד דדברי תו' אינם אלא לי"ל ולר"י לא הוקשה כלל שהרי כ' דהרי אליבא דר"ל דקי"ל כותי' תיגלי.ל"א בדבר עמידות וכן מבואר באמת כוונתם ע"פ ציונם על י"ל ואף נראה מהמ"ל שקושיה תו' עם קושיה הנ"י סדא שהיי.עשה. מסלוקה ולמכ"ת אין להם שייכות אהדדי שהתו' מקשים דנסמוך מל סברת א'*י אלי'. וע"ז מסלקים בין ספק לשעה לעתידות והנ"י מקשה למה ל"א תיגלי ותו כבי כתבתי דלהגנחו דמי אין פי' לתירוצם שא"א לידע עתידות היפלא מה' דבר אבל העיקר לע"ד כהמ"ל שקושייחס כך היא יען שהחו' מיאנו בפי' הנ"י בעעמא דר"ל מפני מה שאינו אומר תיגלי וכדאנאר למדו פעמו נמי כדאבאר ור"י ור"ל בהא סליגו ר"י פען הא מה שמעוברת.לאו כ"ס ויבוס אינה גזירה סלופה ואלו יבא אלי' עד"מ כלומר.אלו היה ידוע לנו שתפיל' ' היה אז הינוס תופש בה ואך מפני הספק צאו בת הכי היא וא"כ נהי־דא"א לומר דהיבוס שנעשה בעודה מעוברת יתפס בת אסר שהפילה דזה ודאי א"א דאסי' בק"ס אמרינן כבר הדי סודר לעיי' מ"מ כבי נתפס בה היבום בשעת מעוברת ונ"מ אם גירשה נמי בעודה מעוברת מוחית לעלמא ע"י הביאה עס הגרושין והיינו משום דכבי בשעת הביאה הופקע הזיקה ע"י הממ"נ אלא שכל זמן שהיא מעוברת ,אשורה לסלמא מספ' שעא תלד ב"ק וולר אינו פוער וכר'. אבל השתא שהפילה איגלי שמשעה ראשונה הופקע הזיקה וקנחה הביאה ופערו הגרושין ור"ל מדקאמר לא אמריא תיגלי הוקשה להחו' קושית הנ"י למה יסברו דהיינו מעמו כיון שמוכרח כביאה והסליצה להיות נתפס בשעתו ואז אינו תופס את מכס ממ"נ דממ"נ סוכר לא אמיינן ומסם' אינו תופס וע"ז מקשו דהא לקמן סשבינן מכס א"י אלי' דהיינו הואיל ואינה על"י אך מפני הספק בת עצ"י (ור"ל לע"ד דהיבום גופיה בדיעבד אלו עבר ובא על ספק האחיות ה.יתה נפער בנע ע"י הממ"נ) וא"כ ה"נ נאמר דיתפס בשעתו מכס ממ"נ ואזי פשיעא די"ל מעלי כרהקשה הנ"י זמשני קושית הנ"י דע"כ ל"א. ממ"נ אלא במילתא דססק שהוא בשעה זו אבל בלעתיד ל"א ממ"נ מפני שאינו עומד להתברר לנו בשום מציאות ולכן ל"א תיגלי דמה יפעל אסרי שבשעת מעשה לא תפס מכס ממ"נ איך יתסיס. השתא והנ"י ממאן בסילוק תו' ומוכרס. לפירושו ואז לא שייך ממ"נ דדילמא בשעת מעכה הימה מעוברת בביק וצא תפס היבום ולבסוף הפילה והיא זקוקה וזה כוונת המ"ל וכל דברי מכ"ת שבפרס זה הס דצס כמסשבתי והנה להנ"י ק' מה מקשה י"י אלא לדידך אמאי פסלה מן הכהינה הא עכ"ס ס"ס היא דדילמא כבר היה ראוי להיות נפל בשעת תליצה אמנם כי דייקינן אדרבא מזה משמע כפירושו דבסדושי ימב"ן נתקשה מדוע מקשה מאיסור. כהונה ולא מקרונות ודסק ע"ש כי.תירוצו לפ"ר תמוה ממה דתנן נמי והיא אסורה בקרוביו ולהנ"י מיושב דהא כ* נמי פ' כיצד על מתני' דמי שקדש בל' זה ושמעינן מדלא קחני ברישא כו' דגזיו־ באסות זקוקה אמו אסות אשר שהיא נכרה לפיכך אלמוה נגזירתס להוציא אפי' על הספק ואפי' בדיעבד כל היכא דאיכא ספק שהיא באיסור תהחיוולכן באיסור קרונות ל"ק לי"י כנ"ל מפני הספקעשא"ב באיסור סלוצה לכהן דאינו אלא דרבנן שפיר מקשה דליהוי ס"ד ולקולא ומשני לסומרא בעלמא לכמסילה ובדיעבד באמת שרי' כמו ס"ס לכהן דלא מפקינן כדתני שילא אך פ' דברי הנ"י במתני' ריש הסולן כ' להדי' ואס נשאת לכהן עסקינן (וע' סימן קס"ד סעיף ב') ובאמת צ"ע דלשיעחיה היא ממש ס"ס לכהן ומעתה אגלה נפיית דעתי העניה בגופא דדינה להלכה ולמעשה כלע"ד איתמא דא שיי' במליצה אסת "חרא מעעס הס"צ וב"ש מכת ממ"נ ואף שרמכ"ת דוסה קצת ראיה השנית דת"צ כסיף דבריו די"ל ספק שאני דאימר דידיה איתרמי להס"צ לא נראה לדמות לספק אסות סלוצת אסיו שאין בה משום לתא 7פריות אף אלו גזרו מליה ספק אסות זקוקה או סלוצה אף ‘ע"י סיזור משוס דיש בה משום לתא דעריות כדסילק הנ"י לעיל ותו דביאי' ראשונה די (וע' בתו' דף י"א'סוף ד"ת ר"ש) עם כל דחיות מעלתו דכמו שמועיל הדסק להסשב על"י מועיל נמי דסשיב חליצה כשירה ותו נהי דבמתני' אפשר לדחות מ"מ סחומת כה"ס נראה ברור שאינם מצריכי' סיזור בספק מי שקדם אסת מ ן האסיות וגם באשת שהלכה צרתה לעדה"י סתמו דהיכא דליכא למיסש לכרוז דסולצת יתנשא ממ"נ ולא נשמע לפוש לס" ס שתהא צריכה סיזוסוסו כמו שמצינן ביבמות דף קי"א שני אסין נשיאין שתי אסיוח אסת קסנה ואחת סרשח מת בעלה של סרשת וכו' בא על הסישת נותן לה גפ.והוח?' ו מסרם ש® דלהכי אינה צריכה נמי סליצה כמו לביאה פסולה ע"י ממ"נ ע"ש ה"נ לא מיקרי' ס"ע ע"י הממ"ג ותו נלע"ד דאסי' היה בענין שלא שייך ממ"נ כגון למשל היכי דד"ת פפורה מיבום יסליצה והסכמים גזרו עליה קליצה בלא פעם הפק אלא משוס גזירה כמו גסימן קע"ו סעיף ד/ אסיו"של שני לשפת הש"ג שם ע"ם נמי לא שייך הסברה דס"פ צ"ס (כדהוכחתי סי\ק"ע שעיף ח' משמעות התו' ע"ש) וכן מבואר ל' רש"י ריש סרק ד"א שב' ומשום £לי£א זינןה ור"ל^ זיקה'ד"ח אבל זיקה דרבנן לא שייך אלימה וה"נ בנ"ד כיין דד"ס שרי' בל"ח כמבואר בהר"מ ורבנן הוא דזקוק אותה זיקה כזו ודאי נפקעת בחליצ' חדא ודל הכרעתי כולה מהכא אין לנו להחמיר אפי' לכתחילה במידי דטרחא יתירה כזו דהא אשה זו כבר ד"ת שרי' ואף דעדיין בחזקת איסור דרבנן היא הא יש תלתא ספיקא דפלוגתא חדא אם ח"פ צ"ח ותו פלוגתת התו' עם רש"י דלדעת תוס' לע"ד זה לא דמי כלל לח"פ דהא אם צריכה חליצה ודאי דלא נקלש הזיקה וע' ב"ש ס"ק ד' וי"ג. ותו פלוגתת הח"צ וב"ש עם הרשד"מ והמה בתראי וההלכה כותייהו:
ואלה דברי דוד האחרונים במכתב הנ"ל גל' זה הנני להשיב פל דברי הסבס הנ"ל שכ' תו ח"ל נוראות נסלאתי במה דססק הב"ס ס' קע"ג דססק אסות סלוצמי מותרת בדיעבד ומקשה פל הרע' שאסר אף בדיעבד מנ"ל פוד כ' זהמרד' פ' הסולן מביא בשם ר"ב ירית דמותי לכחסילה והקשה הסכם הלא היא משנה פרוכה יבמות דף ך"ג מי שקדש כר ל־ספק אסות סלוצה אשורא דתנא. אסד מייבם ואסד חולץ ואמאי לא מייבס נמי הראשון שסלץ כבר לאידך ואף לשפת הב"ס ק' למה לא קתני אם כנש אסד אל יוציא הך דסלץ לאחת וגס מרישא קשה ע"ש ונס הביש שם ממגרה מן הנ"י ואינו משגים על קושיח הנ"ל וצ"ע עכ"צ והשבתי לו דקושי' זי מוזכר בהנ"י בהמתני' דיבמות במי שקדם כר דמוכיח שס דע"כ אסורה אף בדיעבד דאל"כ אמאי לא קחני בריש' דאם ייבם להשניה אל יוציא וזהו כוונת הב"ש שמשיג מהנ"י ר"ל מכס קושימ הנ"י אך בעיק' הקושי' נ"ל ליישב דהנה שימת הב"ס דמוחרת בדיעבד מצאתי בהה"ע ס"ס מה"י הלכה ב' בשם הרמב"ן דמותית משום דהוי ס"ד ולקולא כמו ס"ס לכהן אלא דלכתסילה אשורה מסעם דהוי פילסום בב"ד ע"שוהנה עלהרמב"ן נמיקשה קושית הנ"י למהדמדמה הנך ספיקות אהדדי ונ"ל דהנה הימב"ן כ' הטעם דמותר משוס ס"ד ולקולא וגם ר"ב ור"ת כתבו טעם.זה להמיר לכתחילה ובש"ך י"ד סימן ק"י איתא דהא דס"ד. לקולא רוקא בלא אתחזק לאיסור וזה בשש הרש"בא שפוסק כר"י ופר"ס ומ"י מביאים הלמ' שפוסק כר"מ דאף באמסזיק ש"ד לקולא ולפ"ז יפה עולה שטת המקיצים בעובדא דירהו באסד שנהרג ובו ביום מת בנו והיה ספק מי מת קודם וחלץ האס אשתו מספק ושוב שאצ אם ‘מומר באסותה והיי ספק בלא א.תסזק איסור כדאי' יבמות דף ל"א בנפל הבית עליו ועל בת אסיו דמשיק רבה אשה זו בסזקת הימר לשוק עומדת וא"צ סליצה אלא לסומרא וק"ל לר"ב ור"ח כהפושקיס שב"שך י"ד שי' נ' דאף דנולד הייעותא מחיי' אפ"ה אמרינן נשסטה הומרה יע"ש וה"נ והסליצה בחצץ האח אינו אלא מטעם סומר ובזה פשקו שסיר דהוי ס"ד ולקולא ומותר בספק אסות סלוצה ולאפוקי במתני' דקדש כו' דהוי אתסזיק איסור שהרי בשעה שמת ונפל לפניו האחיות איכא בהנך ב' אחיות סרא דזקוקה בודאי . אלא דנתערבו ולא ידיע הי מנייהו והוי כחערובות מד במד דלכ"ע הוי. אימסזיק איסור. ע' בי"ד סי' ק"י באחרונים ובאתסזיק מודים דס"ד למומרא כשטת הרש"בא ומשום דהך סתמא רקידש ס"ל.כי' יוסי מזה מוכח שטת הרש"בא ודוק היטב כי נכון הוא ’ אך אהימ"בן לכאורה ל"ל הכי דהא מדמה הנך ספיקות לספק חלוצה לכהן דתנא שילא ושס הוי אתחזיק איסור ואפ"ה אמרינן לקולא וס"ל דלא כהנ"י דמסלק מהך דס"ס לכהן יע"ש וא"כ קושיא הנ"ל במ"ע. אך. נ"ל לומרדנמי ש"ל כנ"ל אלאדס"ל דמתני' ודאי אתיא כר"ידערובין ולהכי לא קתני במתני'. אפי' שניהם כהנים אך בריי' דתני שילא ס"ל כר"מ דאמר אף באחחזיק איסור ס"ד לקולא. ולהכי מומי בדיעבד אך סתמא דש"ס מביא דתני שילא משום דהל' כותי' דבריי' והיא להלכחא כי"מדאהלות יפה פסק הימב"ן דהנך ג* ספיקות כילם מותר בדיעבד אך לכתחילה אסור משוס פרסום ב"דיע"ש ומחורץ קושיתהסכס והנ"י ודוק היטב* כי נכון הוא.* וזה מה שהשבתי מה שכ' מר ליישב שטת המרד' שנסחפקו לספק אמות. חלוצה לכמחלה שרי' בודאי כיון האמת ־ אף אם אמנם שדברי הב"ח מה שדן להתיר לכתחילה אין להם מובן כלל לע"ד אבל חלילה להעלות על הדעת שמכל הגאונים היה נעלם המתני' דמי שקדש שמוכח מינה עכ"ם שספק אחות חליצה לכתחילה אסורה א"ו כל עיקר שנסחפקו היה מפני שאשה זו שדנין עליה היה לה חזקת היתר להנשא לאיש זה עד שאירע לבעל אחותה ובנו מה שאירע ותמהני מה צורך לרמכ"ת לבקש עצות מי"ד סי' נ' ללמד ס"ה להנסלצת אטו עליה אנו דנין הא אך על אחותה דנינן וסשיטא שהיא במ"ה ואולם מה שהוכיח מדעתם בטעם הממני' דאזלו בשעת הש"ך דש"ד בחזקת איסור לחומר' זה אין מוכח ו.אף אינו עולה יפה דאף דבתמילה אסור לו לייבם סדא משום דאסת מהן אמות זקוקה והוי ספק דסד בחד מ*מ בתר דהלץ לאמת והוא נאסרה עליו בודאי משום ספ, איסור מורה של אשר לא יבנה (ולשטת כה"פ מוץ מהרמ') שוב לא דנינן אלא על אחותה והיא אך ספ' אחות חלוצה ומפני מה לא תשתרי מכס ס"ד לקולא אלא או מטעם הנ"י אוהרמב"ן וכ"ת כשטת הש"ך שבכלל'ספיקות דמ"יסעיף ך"א דבחערובת סד במד אפילו נפל אחד מהן לא הותר השני וה"נ דכותי' כבר השיגו הפ"י ואפי' להש"ך יראה לע"ד דהכא שני דאזלה מספ' איסור זה צס"א אחר דמעיקרא היתה בספק אחות זקוקה ולבסוף בספ' אחות חלוצה ובהרמב"ן יבמות דף ל"א אימא שאין.מחזיקן מאיסור לאיסור ’ ותו אס כדברי ימכ"ת שפוסקים כהש"ך מכל וכל מ"ט דאפילו שניהם כהנים א"י" ונהי דהנ"י פירש דקליש איסורי' מאיסור אחות חלוצה מפני שאינו אלא מגזירות איסור לאו גרושה לכהן מ"מ הא לא גרע מכל סם' א"ד דאפילו איין' לו עיקר בדאורייתא וע"כ הטעם דם"ס לכהן היינו דלאפוקי אשה מבעלה אוקמוה אד"ת (וע' 3<זר3^ 7ף קפ"א ע"ב) וכ"מ ל' הרמ' שבש"ע ס"ס קמ"ד א"כ אין טעם הגון לדינא דהנ"י לחלק בס"ס דחאסר אף דיעבד אבל כל זה לע"ד אין מוכרח מדעתם כי י"ל דאף הגאונים שבהמרדכי סוברים טעם איסור ספ' אחות חלוצה או זקוקה.או מטעם הנ"י או מטעם הרמב"ן ומ"מ שפיל נסתפקו בנידן דידהו מפני. שי"ל העמידה בחזקת היתר וי"ל ע"כ לא החמירו מטעמים הנ"ל אלא היכא דעכ"ס לא אתסזיק היתר ' ובודאי משמע מדברים שאלו כנס לא היו מוקע.' עצמם להוציאה ואפשר אף לשפת הנ"י כי אינה. דומיה מפני חזקת האיתר ואין לנו ראי' מן הש"ס לאוסרה ויפה כיון מה שנסתל' מלונת הב"ש מהב"ס במה שמסי' על דין הרמ' דאין מוציאין כי גס זה ממש כגוונא דהמר' דהרי אשה זו שקידש בס"ק מעולם בס"ה. לו עד שנפלה לו יבמתו וספק אס נאסרה עליו וא"ד נעי לרינא דהנ"י דעכ"פ ס"ה אין לה (אך מלבד זה צ"ע פסק הרמ' מלשונו שבשט קס"ד וע' סימן קע"ה שם כתבתי שמשמעות לשונו מורה אף דלא כהנ"י אלא כהרמב"ן ודוחק גדול לפרש לשונו דווקא בס"ד ר"ל שהסם' נמצא מדברי' וד"ת אין ספק כגוונא דהתס בסתם ולדות ' ותו דאדרצא מה שאסרו מכס חשש ספק איסור חורה סמור מס' הנולד במה "שעיקר האיסור מדבריהם כדאיחא בש"ך י"ד סי' ק"י בשם או"ה והנלע"ד דטעמו משוסדעדיין אינה אשתו ברורה שהרי אלו רצה לכונסה מחויב לקדשה שנית בקידושין ודאין. החמיר להוציא שאין. זה בכללו שאין אוסלין ע"ז אשתו וכו') ואולם מה שנראה מדעתו דמי בישוב קושיא זו דלהנ"י נמי היינו טעמו דפוסק כהישנ"א דהיינו שטת הש"ך בתערובות סד בסד לע"ד אדרבא מוכס מיני' איפכא דהרי כתוב דגזיו באחות זקוקה אטו אחות אשה שהיא בכרת וכונחו יעיין מל לקמן וק' נהי דבספ' אסות חלוצת'לשיטתי' דמפקינן מיני' י הוכיח לטעם זה וכדכתבתי לעיל דשוב אינו תערובות דסד בחל מ"« בספ' אסות זקוקה מה ק' לו מס"ד לקולא הא הוי תערובות דסד בסד ואיי משום דק' לו מס"ס לכהן יומי הי' לו לבאר טעמא דהיתר בשני כהניס ומזה לא דיבר כ"א על ספ' אחות זקוקה נמ1 טעם שלא יהא נגד הכלל דס"י לקולא אלא משמע דאזיל בשטח.הא"ז שבי"ד סי' ק"ע ובפר"ח בכללי הספיקו' ס"ק ט"ז שתערובו' מל בסד בדרבנן לשני בני אדם מותר ושמיי אמת שא"כ צ"ע עליו טפמא דדינא של ס"ס לכהן דאסירא לי' לכתחילה כדהוכיס הרמב"ן מדף צ"ג בתערובות הבנים שאמיינן כהנים חולצים ובע"כ צריך להודות כמי לעעסהימג"ו והוצרך לטעמו לשיטתי' אף על הדיעבל עכ"פ מוכח מיב" מדלןשי, לי! מס"ד צקולא על ספ' אחות זקוקה דתשתרי דסובר כהנ"ל ןינכ"ש שמוכס מהלמב"ן ערלסק עצמו צאשכוחי טעם האיסור לכתסילה מש"ד לקולא וכבל כתבתי דהמתנימא דמנא שילא מסייעתם 7י.*'־ אן לדסוקי כהנ»ל דלאפוקי אשה מבע^ה ןכן, רש להמוה. על הב"י בי"ד שדחה דברי הא"ז בשתי. ידים והסל"ס מדלא מצא סעל להא"ז לא מלאו צבו להקל נגד הב י עי שהמציא דתערובו' חד בסד גרע החזק' איסור בגו^י/ ןלפ"ד איפכא משחברא דעדיף הרבה עד ששטש הא"ז אפשל להתקיים אח לשטת הש"ך בחזק' איסור בגופי' (וכה"ג כתבתי לפ"ר על קושי' הכלו"פ בכית הסע' על הש*ך הלא העושה מלאכה בה"ש בסבת חייב אשם מלוי ש"ע דבה"ם הוי אתסז,ק א-סןרא רא"כ היבי קאמרו הרשב"א והר"ן 'בבה"ש דספ'. שבעה ספ' שמונה דהו' ל.. rp לקןלא ןפפול מנעילת לולב והא הוה לי' אתסזיק איסור * ולע"ד. יותר הי' לו להקשות מגופא דדינא דנמם' שנת דף ל"ד דלשטת לש"י אפי' בערובי חסומין ולתו' ע:"ס בע.ס שהןנס בה"ש שלי.לטלטל מטעם ש"ד לקולא ולדבריו הא הר אתסזיק איסיי ואף דהש<ע ס" שצ«ג אף בע"ס לא פסק הכי כבר תמה המ"א. אבג לפ"ד י"לדאף לר'יוסי דס"ד באיתקזיק איסור בגופי' לא אמרינן סיד לקולא מ"ע סד מד אינו דומה דאף דקובע אסורא מקרי אחסזיק לא מקרי כדכ' המ"י ס"ק ל"ז דכמו שמוסזק.כאיסור כן מוסזק בהיתי ושפיר י"ל לגני' ס"ד לקולא להיום מוסר לשני ב"א כהא"זיוה"ה לנעילת לולב או עירב בה" ם דרומה לו דא"ל שיהא בה"ש נקרא ס"א ממש משוס דעדכאן *ו' הי' דזה אינו במבואי נדה דף ב' הואיל והלילה ודאי סבא וכדמוכח מן. העושה בה"ש ־דמוצאי שבח דאינו סייב אלא אשם. אלא קובע איסורא הוא דמקרי וסדע.דהא חזקה.בגופה סברא דאוייי' ואפי' לקולא כבמס' סולין מנה"מ דאזלינן בסי סזקה היי דהסזקה פשרי מן הסויה הספק לודאי. ואלו בשני ססיכו' אין סייב סטאת כעל הודאי אלא אשם וכן משמע מסו' יבמו' דף פ"ס ע"ב ד"ה והבא עליה דאף דלא שיין לאוקים אסזקה יש 'מקום לומר דמקלי אתסזיקאיסורא ש"מ דהסזקה שלקיבעא דהיינו ב* חתיכות' אין סמול כסזק' איסור ממש וע' נמי ערובין דף ל"ו סו' ד"ה אבל מבואר דסד בסד ל"מ סזקה. וכן ססקינן בי"ד סי' קכ"ז לענין נאמנו' ע"א בהוסזק איסור בגופי' אינו נאמן ובקיבעא.איסור נאמן) וזה ודאי א"ל בין לעעמא דידי ובין לעעמא דמי שפו' כל"מ איך הוקשה להרמ"בן שיהא מותי לכתס-לה בתעיובוס דסד בסד הא מבואר בי"ד סי' ק"א בהג"ה דכל. הדברים.סשוביס אינו כסלין אף בדרבנן וא"כ לפ"י דברי הא"ז אינם אמורים אלא באינו יסשוב אבל בסשוב כיון דבאלף לא בעל מכ"ש בסד בסד וא"כ הדרה הקושי' לדוכסה דמי כנו סשוב יומר מאשת שהיא בעל סי וביי' דז"א דדביי הא"ז פשיעא ששייכי' אף בדבי 'סשוב דכא לשיעסי' דסד בסד שיי' לשני ב"א סשיעא דמה שהסליטו דדבי חשוב אפי' בדרבנן לא בעל היינו לענין שאסור לארם אסד מעעס ביעל אבל לשני בני אדם פשיעא 7שיי מפעם ס"ד לקולא דהא ידוע דגזייוס דבר סשוב נקרא בתוספת ובפוסקים קבוע דרבנן דהיינו- שנסנו עליו דין קבוע שהוא כמסצה ע"מ דהיינו סד בסד וכיון דאליבי' סד בסד שיי לשני ב"א פשיעא דרבי סשוב שנסערב שמוחי לשני בני אדם. אמנם לפ"ז דע' הא"ז צ"ע ויפה עשה הב"י שדסה שהיי דין זה דדבר סשוב אף בדרבנן לא בעל נלמד מסו' י"פ-במס' ביצה.דףג' ע"ב כמבואר בב"י י"ד. ריש סי' ק"י בשם י בעה"ת * וכן הסה"ב דף ק"ז ע"ב העתיקו להלכה ומן התנא דליערא.קציעות הא מוכס 7אף תרומת דרבנן אינה עולה פסוס מאסד ומאה ‘וידוע דכל תעלה הנאמר במיומה היינו שניעל אסד לכהן וא"כהא שוב אינו נאכל לאדם אסד ולדעת הא"ז מה אירי' במאה ואסד אפי' סד בסד נמי הא שיי לשני ב"א דהא סומר דסרומה אינה אלא מה דשאר איסורים בעל ברוב צריך באיוע' מאה ואסד אבלההיחי דבשאי איסורים־-בסד בסד מה"ת להצריך יותר בסיומה ומה דקשי' להימב"ן ונ"י בתערובות הנשים היינו לשעת הימב"ן.בי"ד סי' קי"אדסד בסד של שני ב"א ובאו לישאל בזה אסר זה מותר לכל אמד בדרבנן וה"נ דכותי' דכל אסד כשנושא אסת יוכל ליעען שאני אומר האיסור בסבירחה ע"שבב"י במה שתירץ להרשב"א על הקושי' דחערובות הכדין והא ודאי דתעיובות הנשים כשל שגי ב"א דומה וזה ביוי. אךצ"ע דהא להנ"ל יש ללמוד בק"ודאישוי דרבנן דאתסזיק איסור בגופי' דמכ"ש אסור דהא להנ"ל מוכס מסיני' דליטיא קציעוס דאף לי"מ אסור אף סיומה ־דרבנן סד בסד אף לשני ב־'א. ומכ"ש אתמזיק בגופי' אף לר"מ ומה דהקיל בעומאה י"ל דאין למדין איסיי מטומאה להקל וזה היפך מסברת הפר"ס נמי שם ובפ"ב דעילה משנה. ה' מצינן לב"ה קולה מעןמאה.מבאיסוריס כגון המסמין (ודברי הפי"ס שב' להיפן תמוה לפ"ר מהסוגי' גופה דמרמה. תסומין לטומאה ומה שמביא ראיה מדינא דשי' קי"א ע"ש ־גללי ס"ס סי' קט"ו תמה אני הא אדרבא משם מוכס רלא כהא"ז דשם עיקר הקילא. מפני שנסערב הא בלא נתערב אסור אפי' לשני ב"א אפילו לא הוכרו מתסילה כדכ' בעצמו ־ומה שסי' משוסדסרומה אינו. עולה אנא במאה ואסד להנ"ללשטת הא"זהא זהע"ב אך לאכול אדם אפד)ולפ"זק' מה יענה י"ל ור"י ביבמות דמוקי' י"ל המתני' דאנדרוגנוס מאכיל במיומה לי"י היינו בתרומה.בזמן הזה דרבנן אף דשם הוי אתסזיק איסור בגופי' שהיי האשה זרה וספק אם נשאת לזכר ור' יוסנן אמר לי' מי סברת וכו' נשמע אלו כן היה מודה דלר"י אנדרוגינס ספק ואף דכברהוכסזי דר"לור"יע"כלתי' רבסיננאשבערובין אזלו ולא לסי' יבא אכמי להנ"ל ק' מה יענהלהמתני' הנ"לדמוכש מינה דלכ"עבסזק' איסור בגופיה אף בסרומה דרבנן ובזה הזמן נמי אסור. אמנם העיקר דאין זה מלוי בזה ;ובסד'בחר כיון דסדמנייהו ודאי אסור לא מקלינן כשל אדסאסד לכ"ע לאוכלן לשני ב"א. דלו יהא של ישני ב"א' ובאו לישאל בבס ;אמד דנמי אסור מההוא טעמא הואיל 7ממ"נ אסד בודאי איסור דרבנן עובי. אבל במזק' איסור בגופי' שפיר י"ל דמ"מ שיי כספק דרבנן.וכן נראה ממה דאיתא במסכת נדה דף ס"א ע"ב לגבי שעטנז דרבנן אף 7מגואר ס?' רצ"ע בי"ד דנעשה כל הבגד גוף אחד של איסור דלא שייך ביטול בשעפנז. דאין לך מוחזק באיסור יוסר מזה ומ"מ שיי מטעם ס"ד לקולה וצ"ע ומה שראיתי במילי דמי במה שדסק ליישב קושי' הנ"י לשעת הרמב"ן דודתי יפה כיון דמשמע עני' דלא כהנ"י ומכח קושי' זו סידשפלוגסא לרע' הימב"ן ביין המסני' לדחנאשילא במס"כ..אועה>אני,: סלילה לי מלסשוד. רבינו הגדול ימנ"ן : בזה דרבי לא.שנה.וכו.<וחו אין יהיו דברע בסדרים בהש"ס סתמא וגם שילא ־ נום.'תנא בדרך סי' מל המחני' והמחני' סהאדלא כוסי.'.ואם דעתו למוקים המתני' דלא כהלכסא מוכרס נומי מתני' מני פלוני או זולתו מן הלשונות הנאמרים בש"ס על ענין כזה ואס שקושי' הנ"י. כמשא כבד מכבד עליו דע דאף.ס"י הרגיש בקושייתו ומ"ע לא כ: מי' הנ"י אלא בדרן אפשר * ולע"ד נראה דאפשי ’לדחוק קצת.וליישבה *. ויתוקן בזה דקדק מאין הוציא שילא בהמתני' דאפי' שניהם כהנים דהנה כבי.עמד הב"ש ריש סי' קע"ו על דברי הנ"י דאכסי ק' היה להתנא לשנות אף באס יחיד אס הנס קודם שסלץ לאסותה דאינו מוציא ועל הב"ס כ' שא"נ לו (והאמת שדבריו א"ע ההוגן דאיך כ' בקושייתו ואמיינן דפקע זיקת.למפרע כשסלץ לשנייה דממ"נ אם בביאתו כאיסור עדיין לא פקע הזיקה עדשסלץ לה* מה בכך שפקע הזיקה מ"מ לעולם אשתו אסורה לו משום ספק אסות סלוצה להנ"י ולפ"ז אף מה שכ' וי"ל הוא תמוה וגס מה שכ' אבל בנ"י מפורש דדוקאוכו' לא נאמר בו כלל) ואולם בדברי ב"שיש לדקדק ססילה כ' ואפשר כו'־מ"ע פקע הזיקה כיון שכנס אחותה והיינו שעת תו' שבסי' קנ"ע שהביא ־ מקודם ואס"כ כ' מיהו למה שמדייק כו' מזה' נראה אם כנס בלא סליצה יוציא ולא נתן נזעם למה. ובזה מוכיח אני להאריך ולבאי דרך גייא ססילה הנלע"ד לפרש בפלוגסת ־ הנ"י בשם האסיוניס המובא בב"ש סי' קנ"ט במי שקדש אחוס זקוקה דהנה התו' דף .י"ז ע"ב מסלקים דוקא מי שקדש אסור לו ליכנס דהוי כנושא אחות זקוקה ומשוס דזיקה.היא כמו קדו' ואין קדו' דוסין קדו' אבל אם עבי וכנס בסופה שהוא קנין גמור אף ליורשה נדסיס הזיקה לגמרי והוסרה לו הביאה ואין אומרים לו המתן וכן משיקהיא"ש פ' הסולץ הלכה ן"ג ודקדק אבל אם כנסה לחוסה ולא v אם בא עליה אסר הקדו' דקי"ל סי' ל"ג בהג"ה שאם קידשה ובא עליה הביאה שאסר אריסין נמינשואיןעושיןוהואמתר"ן ומסתמא ליכא. עאןדפליג עלי' והיינו משום דכבר דקדקו הסו' והרא"ש פ' כיצד דף כ"ג <גדמסיי' דף ך"ד הכא כל סד וסד אימי דירי' כו' כתבו המו' במתני' ד"ה קדמו וכנסו אומי ד"י והיינו משום 7ק' ,להו לרבנן דסליגו על ריב"ב הא סזינן דע"י קדושי עצמו של אסוח הזקוקה פקע הזיקה מאסוסה וא"צ להמתין ויקיים * וא"כ במתני' גבי ד"א ע"כ העעכ דקדמה וכנסו יוציאו היינו כדפי' רש"י דף ך"ד משוס דהוי יבמה שנאסרה שעה אסת וכו' אבל במתני' דהכאדלא שייך זה למה לו לסייס אבל הכא אימרדידי' וכו' הא אפי' ודא קידש לרבנן יקיים וכתבו דאף רבנןמודוהיכי דקידש נביאה דומי' רהכא דסתמא קניבביאו 7הא מספק יבמתו כנסה ונמצא דעביד איסור בדסיות יבמתו להכילולא שיש ספק דאימו דידי'כו' הי' אסור לקיימה ועיקר ההיתר משום הסם' אך יש לדקדק הא ססעא קרס יכנסו כדרך המייבעים כמאמר וביאה ונהי דמאמר ביבמה לא הוו קדו' ד"ס מ"מ במסני 7הסשש איסור שמא אינה יבמחו דאז היא ממש ע"י המאמר כמי שקידש אסוס זקוקה ולרב’