טיוטה:צלעות הבית/יג

From אוצר הספרים היהודי השיתופי
Jump to: navigation, search

טיוטה:צלעות הבית TriangleArrow-Left.svg יג

< הקודם · הבא >
מעבר לתחתית הדף


דפים מקושרים

OCR Icon.png דף זה נוצר בטכנולוגיית זיהוי תווים אופטי OCR. מטבע הדברים הטקסט המקורי ישן ודרושה עדיין הגהה מלאה מול טקסט מקורי חופשי.
אתם מוזמנים לתרום ולהגיה את הדף, אך אנא אל תורידו את ההודעה כל עוד לא תוקן הדף. אם אתם סבורים כי הדף מוגה, ניתן לציין זאת בדף השיחה. תוכלו להגיה את הדף מול דף הדפוס המקורי
Under construction icon-green.svg דף זה נמצא בשלבי עבודה: כדי למנוע התנגשויות עריכה ועבודה כפולה אתם מתבקשים שלא לערוך דף זה בטרם תוסר הודעה זו, אלא אם כן תיאמתם זאת עם מניחי התבנית.
.
סימן י"ג

שאלה ששאלתי מכבוד הגאון מופת הדור המפורסם בדורו כבוד שמו מוהר"ר יחזקאל נר"ו בתמוז שנת תקכ"ט כעת הוא בעל המשבר שו"ת נודע ביהודה ואף ששאלה זו אינה מעסק אבן העזר מכל מקום מפני שהשאלה מובאת בקיצור בספר הנ"ל (מהדו"ק, יו"ד סימן נה) וכבר כתב הגאון שי' בטוב טעם בההקדמה מדוע קיצר בשאלת השואל, שסבר אולי יזכה בעצמו לעשות חיבור ויהיו דבריו כדיוטגמא חדשה, וחכם עדיף מנביא ובאשר זכיתי לזה אמרתי אציג נא פה בהווייתה.

אשה בת ששים ויותר[1] שבימי נעוריה אירע לה מכה שקורין פארפא"ל ועשו לה הרופאים תחבולה בטבעת של שעוה וזה כמה וכמה שנים אשר לא יצא הטבעת מגופה וגם אי אפשר לה להוציאו ועתה נתחדש לה זה כמו חצי שנה שאחרי בלותה היתה לה עדנה עידן ועידנים של צער שהיא גלמודה מבעלה ואי אפשר לה לטהר עצמה ששופעת תמיד ממש בלי היפסק ליחה לבינה וירוקה שקורין אייט"ר. ולפעמים הליחה מעורבת במראה אודם וכאב אינה מרגשת זולת לפרקים מעוטים שכואב לה מהצד בית רחמה אבל זוב הנ"ל אינו פוסק אפילו בשעת שופי והשקט ומפתיחת המקור אינה מרגשת מאומה אבל מרגשת תמיד לחות על כותלי בית רחמה ועל שוקה ואז מיד בודקת עצמה ועל הבדיקה רובא דרובא אינה מוצאת מראה אדום רק מראה לבן. אך חלוקה תמיד מלוכלך במראות הנ"ל מעורב במראה אודם ומציאת כתמי החלוק הוא גם כן בהרגשת זיבת דבר לח הנ"ל הנשים שופטות האדום שבתוך הליחה הוא אפשר מחמת הטבעת שבגוף זה זמן ארוך.

ורופא אחד אומר שהוא חולי שקורין פלו"ס שנאסוף כל עפושי דמים שבגופה אל מקום זה לזוב דרך שם וכאשר שמע הרופא משפט הנשים ונודע לו מהטבעת שבגופה זה זמן ארוך אמר שיוכל להיות כדברי הנשים על ידי שבודאי הטבעת כבר מרובה בעיפושי ליחה סביבו ומעפש הבשר.

ואחרי אשר דרשתי בשלום כבודו הרמה היתה מלתי אמורה לפניו בלשון זה, והנה שאלה זאת באמת ממש מבוארת בשאלות ותשובות שב יעקב באריכות שאלה מ' בתשובתו להגאון מהור"ר יודא מילר כאשר התחיל וכו' באמצע התשובה אך לע"ע נתחדשו איזה דברים וכו' ואין בין נידון דידהו לנדון זה כי אם הטבעת שבבטן האשה שיש לדון עליו אפשר שמוציא דם זולת זה היא ממש בדומה לה.

והיה אפשר לי ללמד מתוך שני כתובים הבאים כאחד שם צד היתר דהיינו תשובת הגאון בעל שב יעקב ותשובת הגאון ורופא מובהק אב"ד ק"ק מענץ אך מיום עמדי על דעתי העניה ת"ל נתתי שכמי לסבול עול תורה כחמור גרם אבל לא כחמור נושא ספרים, כי אם לתור ולדרוש אחר יסוד הדבר. והיה כאשר שמתי עיוני בדבריהם הקדושים מצאתי ראיתי כמה מילן לדבר מכח זה מופלא ממני הדבר להורות הלכה למעשה בין דם לדם ואמרתי אקומה נא ואעלה אל הר המור גבעות הלבונה ה"ה כבוד אדמ"ו נר"ו ואציע לפניו שיחתי.

הנה. היסוד שהשריש בעל ש"י בתשוב' הנ"ל בסופה ,דף ע> סובב * ן והולך על דבריו הראשונים במשוב" שכתב להגאון אב"ד מעעץ־ דף נ' שדעתו להכניס . טעמא. די"ע שמקיל- בכסמים היינו מסד טעמא וסדא דרשא דינו דשמואל דבעען שמרגיש ואין ביניהם אלא שבמסילה דף הנ"ל כתב הלכה. כר"ע אמי לאשמעינן- ובדף ע'כמבדשמואל אמא' לאשעעינן טעמא לל"ע ומחורץ בזה ב' קושיות בדף נ' קושית אב"ד ממענ'ן. דמנ"ל לשמואל לומר מרמי ש"מ"משד'ס' ימירה ופלא' קושי' דידיה מנ"ל למדרש לר"ע דם ולא כתם אסו כמס לאו דם הוא " .ועוד הקשה־ דף;נ'דאי ב'דרשות . הסמ'ל-ל דרשה' דר"ע־הא כלי כמם לאו פ"י הרגשה הוא והולך מה: לשפמו בדף ע' שגוזל אומרללא אמרינן אימר אלגשה ולאו אדעתיה מדאורייתא אפילו, לזמן, עלובה ואס אהוא־* נגד השזקה לדברי הל"ס ז"ל שכל דמים היוצאים מן האשה הס בסזקת שבאו בהרגשה הואיל וליכא למתלי במה .שטעמה בדמיונה אא"כ שמצאה. בבדיקה שאז סזקח הר"ס גמורה ופס םל6 המישה אמומן מכתה זסנדס הינםנפעד־"אצ1פנכ[ דנייו . ועאלדנפלאפי סיאאס לדגמו הראשונים דפמואל .הלכה <fnf צאשמומן.?' ממינאס.. מציגי תנאים בדיש" דל"ע מס: מקשה הגמרא עליה דשמואל הואיל וס"ד רשמואל, SM00 \י"רי תאמר. ,-אפילו מדרבנן.־ לא אמלינן בזיגן.מועמאתשה ולאו.אדפמיהמכל

הנהו משניות וברייתות דילמא אינהו .כרבנן אחי דל"ל כלל דיכא דהרנשה ואיהוכר"ע , ס"ל,. ואליגיה' סובי דבזמן מומס אפילו מדרבנן לא סיישינןואי לא סליל' מנ4 כל$ כאשל .הוא האמת איך שיין לומר הלכה ,עכללדפציגי ואס לדבליו האסיוליס רשמואל' , מעמיה דר"נג מפרש 'לא, מצינן סוגיא כזאת בכל הש"נן ובפינו לחי' ל' ירמיה' דנמצא' . לא מסלש שמואל שוס לין להא מודהדסמאה מדרבנן אלא טעמא די"ע ואל אמי לכליו, בלשון הלכה .משמיה לנפשיה כאלו התולה. מאתו .תצא ומ"ו לחשוד שמואל' שלא יאמר דבר בשס אומרו ועול תמוהים דבליו האסלוניס ש6ר אומל דהר"ם ללא נאמר הסזקה אלא היכא דאיכא למתלי בעד הבודק 'משא"ב בכתם' אמי דמגופה הוא היא בסזקת שלא הרגישה הואיל. וליכא מירי למיתלי ע"כ היא מן המיעוט ורף אמו כתם די"ע . לא איירי נמי ודאי אף כשהמילה מיס ושמשה כמה פעמים מיום ז לבישת הסלוק ואס כן היינו ממש בדיקות העל לאיכא למתלי שהרגישה וסבלה המלת ’ מי רגלים הוא או הלגשת שמש היה ולמה לא תהא בסזקת הרגשה וטמאה־ מך התורה דהא בגמרא בסדא מחחא מסתינהו וכמבואר נמי הכי בתוס' דת ג, שמשס הוציא .סברא זאת ע"כ. לע"ד ודאי ב, דרשות כינהו דרשה די"ע מלס. דהיא ‘ מיותר' ’ או מכל הפשוק יהיה זובו כמבואר בדבריו ודרשא לשמואל, מה' דבבשלה ומה ־'שהביא. ראיה מלשון העט"ז וזולתו גדולי האחרונים. אני אביא ראיה מהקדום בזמן ה"ה' מאור עינינו התה"ב בדף קע"ה שכתב ד"ת על שתרגיש שנאמר לס יהיה זובה בבשרה על. שתרגיש בבשרה והנן ואשה כי תהיה ז ובה דם יהיה זבה בבשר' ולא כתב הרך להדי' שהם ’ ב' דרשות לשמואל התחיל מן תיבת לס לסוד ודר"ע מחסיל בכל הפסוק להורות י למייתור פסוק אסל הוא ומה שקשה להם דרשא דחיתי ש"ע הא זכינו לביאורו של' הר"ן שכתוב פירש לכיון לדרשינן מבשרה על שמרגיש בבשרה־ ממילא משמע' ולא’ בשפןי, ובסתיכה שאין בכיוצא בזה הרגשות דם אצא הרגשות שפיל ומתיכה עכ"ל" . ’ הלי אף מלבדי הר"ןנמימנואר ללאו היינו כלל דרשה לי־"ע ומדברי הר"ס ז"ל'למדתי עול משמעות תרתי ש"מ שכתב ריש פ"ע עד שתרגיש כו' כמו שביארנו (*) ואין עקום לביאורו זה אלא מה שהביא דרשה זאת ס"ה הלכהי"ו שכתב שנאמנו זובה בבשרה עד שתלאה בבשרה כללן שהנשים רואות ואין לרך אשה ליאות בשפופרת' הרי ביאר לנו שמזה המיעוט נמי ממועט שלא בהרגשה הואיל שראשה כדרך שאין הנשיס) דרכם לראות בהרגשה נמצא בשני הדינן סד סעמא וסד לישה w. ובזה יש מקום אתי ליישב מה שדחקו הגאונים עצמם מדוע מיאן לש"י ז"ל לפרש דלא ' כפי' התו' בתירוצו לר' ירמי' מולה שמואל דטמאה מדרבנן אפי/ ידוע שלא הרגישה‘ ” . היינו משוס לק' לו אם צאמר די־יסלו ההוא דינא .דשמואל לגמרי א"כשסילוסתיכהנמי .־־ . ליבטל מדרבנן דהא חד טעמא לתרווי*הו ולרע' התו'ז"ל ההיכרס לילסוק דסכמיס השוו מדומם במין דם שלא לסלוק בין דם לדם וגזרו אטו דמרגיש ולאו אדעתה משא"כ במינים שונים דלא אפשר למטעי וגס לא שכיס לא גזלו ומה שהקשה בעל ש"י תו בדרשה : דל"עאטוכמס לאו דם הוי לע"ד ל"ק דהוי כעין דרשה לממזר ודאי ולא ספק ה"נ" , דורש דם ולאי ולא ספק ואף דשם עיקר הדרשה מסמשה קהלי למייסדי אסשל דה"כ תיבת־ ’ דם מיותר משוס דכבר דרשינן דף י"ע ה' מראית משני פעמים דמים ושסור אדום הוא וקצתלאי' לזה לשם מקשה והא אנן ה' חנן ולא משני דאיכא עודדם יהי' זובה א"ר ’ דא"כ ק' דרשא לר"ע מנ"ל' " . ומשני שסור אלום הוא' וא"צ לרבוי וא"ל דנלבה מדם עול מלאה שישית סלא מסלונתא דמתני' שם ז"אדילעו הסכמים מסברתם דא"א לרבות " עוד מראה שתפול מסת סע אדום שכבר סקרו על זה הביאו לאי' ללס אלום הוא וק"לאו ' אפשר למיתוראדכל הפסוק דם יהי' זובה דמי' ודאי ולא ספק וכדרך הגאון בעל ש"י:אבל f עכ"פב'דרשות נינהו וזה ברור ואין'להקשות לס"ז לשיטת הפוסקים דכל הספיקות מן' המורה לקולא א"כ קרא ל"ל סדא דכבר הקשה בזה הפר"ס בסי' ק"יבלא' זה על י שיסה זו ועול דהכא יש לומר לולא שגילתה המולה לא היינו . עושים מזה ספק מפני שאין הספק קצת שקול הואיל שבשוק של טבחייס לא עברה ה"א האי' דס מהיכי ,אתי' קמ"ל להורות שספק זה שרי. ד"ת ובזה מיושב מה דק' לפ"י הא היכא דאחסזיק התילא כע"מ לשפקאסד מן. המורה שרי וא"כקרא ל"ל להאאשהזן בסזקת סהרה עומדת א"ו כנ"ל אמנם זה ודאי לדע' הכ"מ לפ"ט דמסשיב כל הכתמים לס"ס ע"כ לומר לסובר . דרשה דר"ע אינה אלא אסמכתא דאל"ה אף לתירוצו ל קרא ל"ל להא ולאי לס"ס מדאורייתא* ־' עכ"פ שרי וממנו נמי מוכח ביטול דעת הגאון בעל ש"י דהיינו דרשה דשמואלידק"לך' אמנם בזה היטב לראות הגאון הנ"ל בדף מ"ס ננ"בז"דע"כ;דישהזד"עזוהיאז'דרש&ה' גמורה דאל"כ במה השקיס תרעומות התלמידים' לאסמכתא ילאו‘היינו עיקרן של דבלים אלא ט־נעא אי־א. .."ה' "'נ< להם־ונם מה־'ב הנ"ל <נם«ע ללישה' גמורה י היא'-־אך,‘האעת:ער לעצמו שיסה ־־ דיבר ־הגאון הנ"ל דף מ' ע"א שקושי' הכ"מ "עעיקסצליחא"דאיךנעביד ש"ס «pDp שאינו שקול להספק דשמא מן העלית משנה מבוארת' היא שחזקתה מן המקור בדףי"ז ע"ב האמנם דכגון דא איכא לשנויי דהא לפי מסקנות' הלכה כאשר פשק הר"ע ז"ל כר'־יהודא דאמל אנא הכי קאמינא מן הלול ולפנים' ודאי טמא מן הלול ולחוץ ספיקו טמא המתני' נמי הבי מתפישא בנמצא מן הלול' ולפנים ר י וע"ז קאי שסזקחה וכו'. ומאן לימא לן דדוקי' דסיפא דוקא מן הלול ולסוך הוא' דהוי' ספק הא ספק אסמן הלול ולחון יספקאסמן הלול ולפנים ודאי טמא דילמא דוקי'דיישא' ' דוקא מן הלול ולפנים ודאי הוא דודאי טמא הא ספק הוי ספק טמא והכי מסתבר ,יותר ' כי כל מה שלא מבואר לנו בודאי בכלל ספק היא וא"כ בכתם הדין מם הכ"מ אך אי קשי' הא קשי' דהא שנינו נמצא על שלו שניהם סייביס בקרבן. היי מבואר דע"כדיוקא דשיפא אמת דהא הבא לא ידעינן איך הי' נמציא כמבואר בתו' דףי"יס ד"ס"כאן"שכמבו מי עדיף מנמצא מן הלול ולפנים דהיינו ודאי אלא אדרבא גרע הוא משום דהוא'סעמ' c .אס נמצא מן הלול ולפנים וא"ב צ"ע רב ליישב הכ"מ דהא כלל זה מושרש מסי המו' ';ז דנתו' דהיכי דספק אסד כודאי הוא מדאוליי7 א"א לצרפו לס"ס והצבאי בכללי הש"ך'’ ' ופר"ס י"ד בשם. כל האסיונים ומפי תה"« וכהיום שנדפס ספי ס"ס מצאתי בקי/ ק"ז ’ ס"ק ס"ו רוצה להרוס כלל זה לגמרי בהסליטו שהתו' בעצמם סתיוהו בדבריהם י"ס ואף שמביא הריב"ש שמיישב כתב עליו והוא סותר דברי התו' יכדה דחו' ,סותרים עצמם יומר הי' לו לומר שדבריהם בכמל עיקר וחזרו מעה שהקש"־נמת*'על"’ רש"י מן סע' סילוק הייב"ש ממה שנאמר שבכתף נתעלמו מכל הסוגין/ לביאים בנדם ' .אמנם צע"ד אליבא מביא ראי' להייב"ש מדברי מי' אלו שהרי דייקן לקושייתם וכתבו ' .דסתסשליא שיצפה מקצתה ויש בה וצד מסצה יש בהן רוב וצד ומס"ן’בהס רובולד כדעוכח בפ"ק ד"ק. וי"ל כדברי הריב"ש ממש וצאו דוקא וצקיבות דגזירות מלך עולם להיות פלגא ופלגא' אלא ה"ה בספק זה שאיי שן0 כ"&ילהכרי'ע ולומ'דמש"ה;' , יש אפשרו' שהרוב שיצא מקצת'שלי' יש־ בי רוב אן הוא עלץ מונס עצ־ העקרה והזדמן ופשיסא'דתמיד' יש פעכו בכה ופעס 5כה "£ייכמגוכס בכ"ק-'ול"צ"אצו* יש סוס סברה להכריע על הרוב או מיעוטי מה מסשה. ,w־fo?r' סומיא דאתא לידי

קולה היא כמו דגמרא ליה דאין מקצת שליא בלא ולד כן גמור ליה דאין מקצת שליא בלא רוב ולד, אלא ודאי דזה אין סניוה אפסיוה כלל להמיע היציאה פנ כמקר־ ־פס .וצא נות <פעס נמ’עופ.וס־-ד. ה<א פלנא ממניהמהיים מופלים פלא מפנמה ונצא שום מניימ אמנם גסי' <ףן "?, נסיה צ"ה נ' ג6ה וסו"ש ,א" דלא כהש־ן מסוגי' דידן ייפ פ' האמה יני אמי ו' מאיו גסי ספק אנל b*bj צא אמר והיי פזינן ".פ ס"ל "ד ימפוס נדה מפמאה אצמא מפו', צי' נויא' ומפום דווב ימים מן ”".ומ’מ גיש מיד ספק איש מפהי'וזה נאמה צ'פ דשם .הד ממש אן ספק סל X ולא מוניםיממיי ספק איש או אפההויסצנא וסצגא מכיס והננע-ד מה יהא השה . להמנואי'נשא "8ג'א יפעמא זפ*ס. יינו דמשום מה שפו יי. הא י"מ נ1ונ .נמוי סיישלמיפום ומ"נ צומי מפני כאשה נמוקיו טהרה מומים א ,"ה ד־אק,־ן י, קי-פ ע'ג 7הוי. האיסוי מיעופא ימיפופא "1> ו’מ צא ס"ש וא-נ ..צ ינמקוס pro' היפי אן־ ס’ס נ' האי דא'א להסלים יע" הצפיפוס המימוש הד fan להסיי. מ"מ הוי לכה'פ נפלנא ופלנא .ומוקמיצן כפוקס פהיה .יהמו' לא הקשו בג",'אלא ע.פ ימיהם דאין לוקמה כפוקס היסי ולאו סססיו מפני יפומה להממייה כפוקס נ",לי. . וכוה מ"שכ כצ"מ של הש"ך ני"ו סי' קך'פ p'p ו'ס ופיע די-אע"כ לשימת התו' לא צרכינן במקום סזקת הימילס"ס אלא היכי דס' א' נוסה לאיסור * "היתל 7"י בשקול לדידהו בסד ס' כמי מסתרי ע"פ הסזקה א"ו דמעולם לא כיוונו לההוא כלל" במקו' סזקח היחיעכ"ם למדינן מדבריהם היכא דכל ההימר אך מכס כס"ס דהיינו בדלא אתפזיק לא איסור ולא הימי ומכ"ש למאן דס"ל אפילו במקום סזקת איסור דצייד שלא יהא יספק אסד יובא דאורייתא אס לא בנידן הייב"ש והדומה לו כנ"ל ומ*מ יפה ’הןעיל לפ"ז כאין על הימ"א ק' קושימ השב יעקב שהיא קושיה הס"ז גסי' קי'ץ על הכ"מ מפני שהם איירי במקום סזקת סהרה (ונספר כרו"פ הנדפס מסדם יאימי בס"ק כ' 'מקשה משם אונס סד הוא על ס"ס דהכ"מ וכן ק' קושיא זו על ס"ס די' מאיר הנ"ל רמתי' נמי בסברה זו דבמקוס שהאשה בסזקח סהרה אפילו ס"ס כל דהוא. מתירן דהא סז־קה מסייע לה ולא השגיס שהמו' בכמו' משני מי' זה על קושיימם במקום דשיין האשה בסזקמהימר לבעלה עומדמ) וכדי ליישב הכ"מ אמינא דלעולם סובר דיוקא דיישאדוקא וממצא על בלו שאני ה(איל דבלא"ה האי דיגא משמעי בששמשה בעונה המוך לוסתה דאל"ה אנוס הוא כמבואר בשבועות cp י"ס ואף דפסקינן וסתות דרבנן מ"ע בזה אמיינן שנ"קמן עי רמקןל ה1איל דסזקמו מכ"פ מדרבנן דאורס בזמנו בא דהיינו מן הסדר והכייס סבימו זאת כדי ליישב קושי' מו' שהבאתי לעיל כהיא ממי' עצומה מל פי' רש"י ובסברה זאת עיןסב ט אטי אס דסבי לפי' יכ"י דאפי' מן הלול ולפנים ודאי הוי ספק טומאה ולא סש לדיוק דממני' שסזקחו מן המקור מ"מ בעונה סמוך לוסתה מודה כנ"ל (וקצת יש הוכסה לתי'/ה דכא אף לפי' המו' דמודו כל האמוראים בנמצא בקרקע פיוזדר היינו משוס דאזלינן במר פזקה ולא סיישינן לאזדקיה וק' הא ברואה בשמת משמיש על .שלו או שלה אומיוס דידעינן כיאמה בשעה שנזדקיה דהא שוכבת פרקרן ולמה לא למא ספק עקעלי' א"ו כנ"ל משוס עונת הוסת נגעו בה למשומו ודאי מן המקור) ובאמת אצו הי' לנו עוד עד אסד לסברמ הכ"ע מה סוב הי' והי' אפשר לסמוך על תי' הנ"ל אף לדינא ולפ"י משמע שאףהלע"א ז"ל אזיל בשפמו. בסי' קפ"ז בכג"ה שנקיע נמי נכאי ספק מן הצדדי' אף שכס"ז ריש סי' ק"ץ הקשה מעש הקושי' שמצ הכ"מ . אך בלי יחי' מוכרסת אלא מפעמי' דנפשי' ומסלק בין דינא דהג"הה ובין דינא דהכ"מ אבל מה אעשה שלא זכימי להבין דבריו דמה קאמר להמם יש מכה כו' דמה בכן כמו החס יש מכה הנא בדינא דנ"ע נמי יש ספק דעעלמא לבן היה נראה דדעת הימ"א ז"ל ממם.בסגנון אסל עם הכ"מ אד דעדות הרמ"א ן"ל נע"ד אינו בהמלס די"ל דאזיל בשטמ המו' דייוקא דסיסא דוקאומה שמסשיב לספק מןהצלליןהיינו דוקאבלבר הלמד מענינו .דאיירי שס בהסזקה לראוסמסמת.משמיש ומשום דאזיל לשיטתי' כלפיישו הש"ןס"ק ן' שמופס הפשע במרלכי ומולין בוסמה.אפי*.בלא.מכה ומשוס לאמרינן מסמת מיעוך משמיש לקתה בהצדלי' אלא שאינו סומן עציו .לדינא אלא בדאיכא,מכה אינה ידועה שמוציאה דם ושפיר ספק מן המכה ספק מן הצדדי' מסמס מיעוך משמיש ולא מן העלי' עביל האי ספק כדדאיק לישני' מן הצדדי' ולא מן העל?' האף כלא .נעלם _ממכי שהשב יעקב לסה זה בשמי ידים נדף מ"בע"א ובדףע"ב והכרים בהוכתה בלולה,7לא.כםי' זה .מממני' הנ"ל ויי דולו כהנריס דע"ב מיירי שלא בשעת וסתה לע"ד אין .מקום ל?יסב .דבריו ,כי א’""ל/מם'־"פיה 7פ'כ א",'הפין נוסהה ,אליה א־יסמומדא,־. כ"ה מאץ־צה ימת לא ממ,ק«א כנפי אנים הוא נמניאי ככר«' הלני' פגמה ולא מהוקמא אלא דיקא בגוונא דמודה כמרדכי דהיינו בשעת וסתה סמור ובל"ז אין מקוס בדמיונו דבשלמא באשה מומזקת רואה מסמס משמיש דע"כ אשה זו נשתנית מכל הנשים ומאן לימא לן <דסמוד משונה,כגורם לילמא .בכר צדדים,משונה. הוא הגויס (ולהכי. אף הסמ"ג תפס. 'זה לס"ס וכ' דלככי מוסרם להשני בלא בדיקה) אבל אכה פשיעה הרואה פעם אסדמסמת משמיש פשיעא דמה"ח להסזיק במשונה נמצא דברי הש"ך לפ"ר שרירן ואין לנו עדות לסברא זאמ'לעשומ מן כעלי'. ס"ס והוי הכ"ע ז"ל יסיד ובעלי המו' בקישיימס על רש"י כנ"ל. כנגדו"דהא אינהו ע"כ"לא מסלקים כדסלקתי דנמצא על שלו שאני הואיל והוא סמוך צוססה 'דא"כ לא מקשו מידי ואפשר היינו משום דבאמת פסקינן וסמום דרבנן ומוכח לדבריהם דדיוקא. דסיפא דוקא והוי הכ"מ .יסיד לגבי יביס בעלי המן' וא"א למסמך לדינא כלל על"האי ספק דמן העליה להצטרפו לס"ס (אמנם כהיום. ע' לעיל בהג"ה בשם ספי ס"ס)־ודאי.’אלו הי' אפכר.לומי כדמשעע פשסןמ הסוגי'די"פ הרואה כמס דהאיממני' דנמצא'פלשלו .מיירי. דוקא .במרגשת וראי ואף נפי המסקנא לפי' המו' בין לר' אשי נין לר' יינד/'צא-'מייתיינן. אלא' .הקושי' במריימא . משא"כ מה דאיייי מדינא דאורייתא ע"כ דמיירי כדסנינן..הי' אפשר לקיים סברת הכ"ע ולומר דשאני נמצא.על שלו הואיל דבא . בהרגשה משא"כ.בכתם. שפיר הוי. ס<ק מהעלי' .ואף.קושימ סו'הנ*ל. אינה ממנגדס בזה דהא לשמואל ע"כ מן, הלול ולפנים נמי איירי בדארגשה. ושפיר מקשו _ ;זא< אי נדארגם"ען..הלול ולסןץ אמאי הו.יוכדמקשה.השב.יעקבד,ף.ס?זע"ב די"לאןמך; הרגשת עד הוי וה"ה"הגעמצי ריש קרואה להקשוס נמי מההיא .. אך לזה עומד לנגדינו הר"מ ז"ל-פ"ה מהלכות סגטיל־סלא.העמיק כלל ההוא.סירוצא ונא יפריש .לומר שאינו סייב אלת " בשהרמש והיינו משום דאזיל לשיטתי' שכתב בס"ט מהלכות א"ב ואם לא"היגיכה ' ובדקה ומצאה 7ס\לפמס בפמזדר ה"ז. בסזקס .שבא בהרגשה ולכך .בנמצא על שלו. אף .7לא ידעינן היאך "<ע"ןגסילא;' ילפען א6 איגשה"עסזקינן .זה .הספק .כודאי ממקור ובודאי. הרגישה ומסייבץ’ סטאח ואפי' 'לסברות הש"י דפ?"ד.לא',אמלנן סזקה זואלא בדאיכא לממלי.בעד. או שמש. .־ וב5א"הלא..אמרץן'.פ"מ"איא נפסוח עזה סברא .דמש"ה מסזקינן בבא .מן המקור.די;לנ_ו: בזה"שלא לאפקועי"מסזקת,הרגסה מא! >יימר .כנא מן כמקור..דתא.באמתלא_אלגשה" ’'> א*ו 7זה בל*ז.סזקה נפ"עשהוא מן המקזל וא"כ כרי צ"ע ומעתה נעיין בדביי הגאוךבעל־ 1r"« דף ע'.'מ"ב שנותן קברירה להגאין ע' יודא מילר שני דרכים ,כדיך,.אסד שכרע' לא,כ'. שסזקה,שבא גכיגש'ה.לודאי יק «’ד"ספק לא נפ:ק.ומןכן דנייו .דזוקא/כשנעצא' -מן כלול ולפנים .הוא דעסזקינן בהדגשה משא"כ,מן.ה5ול .ולסוץ/דכוי יק ספק. טומאה כמא ' >«ן כפליה לא מסזקינן"בכיגשה ומכ"ש נכחם א"י מה הימיל שכ' זה לחי' קושי' הגאון מ': *ודא מה מקשה אי דלא"ארגשה אומיוס סייגים ולדבריו־ נמי קשה דלישנידמצא אותיוס

מן הלול ולפנים אך דזה אמת דאותיום אינו אלא בקינוח ואז א"א לידע היאך'נמצא r,pif משני דצריך לאיייי בדאיגשה ודאי וא"כ ק' ל מי ה לא"ביאיכימ' בהלכות שגגות דעאדנמצא' על שלו ושלה בדאיגשה דהיא אל"ה מודם.רלא הוי' בסזקת. שהרגישה ־”וא"כ הדרן ראשון' יומי קרוב אל האמת אך שלפ"זעכ"פ ק'מנ"ל להרס' האי דינא'םנימאה שאף שלא הרגישה" מעמה בדמיונה הואיל ויל* הגמרא לא משמע הכיוכדאקשהלנפשי"דא"כ ק' מנ"ל להגמרא' לאקולי בולה האי דאפי' בארגשה לאסי זמן פעורה (ותו ק, דלא הועיל לקושי' הגאון' מהר"י מילרדלשיט' כרס' דהיכא דאיכא למשלי בהרגשת עד היא בסזקהשהלגישה א"כ' מאי פרין־ נמצא על שלה אותיוס אי דלא ארגשה אמאיסייבים הא צבלידע השי' אימר' הרגשת עד הוי ונהי דלא ידע מהרגשת שמש מ"מ לא מקשה מנמצא על שלה דהיינו בקינות־ אלא מנמצא על שלו הי" לו להקשות) ע"כ הנלע"ד דהרס' ז"ל יהי" לו שבר נאמן העומד' בסברתו ולשניהם יהי" לימוד ערוך מפי הנמלא ששילה נבקש שבר לדינא דתה"ד שבש"ע' סי" ק"ץ בשם יש מי שאומר דאם הרגישה ובדקה ולא מצאה כלום וכו' ונד"ס כ" שלא מצא־' לו סבל בפוסקים ולע"ד הש"ה בשיעשי" שהרי כ" בסוף שער ג' ועתה יש לבאר אשה שים־' לה וסת ולא בדקה ולא הרגישה אס הוא מושלת אסר מכן בבדיקה או אפי" .בלא בדיקה." ומסיק דאינה מהורה אלא בבדיקה וק' דא"כ אפי" .הרגישה נמי דהא בדקה ומצאה טהור וכמרז שלפי שוסחות דרבנן כי מצאה עהור טהור ה"ה אף שהרגישה נמיא"וכהתה"ד דהרגשה' סברה. דאורייתא היא ואפי" מצאה טהור טמא ושניהם לא למדוהו אלא מדמקשה אידאלגשה' עגול אמאי טהור והא יש"י ז"ל פירש עגול סהוי שאין זה דם בדיקה דדרך קנוס להיות' משוך ור"ל דהיכי דאיכא למתלי במאכולח במו הסת הכל נראה ודאי דדם מאכולת הוא ' וא"כ מה בכך בארגשה הא הוי כצדקה ומצאה סהור א"ו כסברת מה"ד ונהי דהאי דם' מאכולת עכ"פ מצד ההרגשה ממאה אפי' ברקה . ומצאה עהורוכחה"ד שמביא ראיה מקושי* הגמרא ממצא על שלו אף דשם איכא לדסוי מ"מ סובי דבסד אופן אזלא כלהסוגי" והואיל,' דשם יומי משברי שהוא סברה דאורייתא הואיל ותנא בה סיוב קרבן נקמה ולאו דוקאוהנה ' .המה"ב שביאר דינו דרב דוקא בדלא הרגישה הא ק' א"כ שמואל במה מחוקים דססקאפי/ בדקה ומצאה מהוריעמא ’־ והיינו'ודאי סמא נדה נמי דומי" דסלוגתח י"א ור" יהושע ת"ל דלא איגשה ונהי דוסחוח דאורייתא ובודאי סזי' הא בלא הרגשה הוי ומכורה ד"מ : א"ו הואיל ווסשוח דאוייית' והוי כאלו ודאי סזי' מנופה הוי נמי בסזקה שהרגיש וזה הואר דעת היס' ומזה הוי הוכחשו ביורה והנה ראיתי בחשו' הנ"ל דף נ' ע"בשכ' מל דינו דמה"ד דמדויל ידי’" מששליס מן ההיא מימרא דשמואל וכנראה שמוקים לה בדאיגישה ונעלם ממנו לע"ד דברי המה"ב הנ"ל ולדבריו הי' לו ליפסוק אליבא דיב דאסילו באיגשה מהור “ דכא ודאי בסדא גוונא סלוגתייהו א"ו י דהחה"ב בשימשו דהרמ" נמצא לפ"ז מוכס דסזקם דכיגשה לאו דוקא היכי דאיכא למתלי ;במידי דמי לא עסקינן שלא שמשה ולא הטילה'מים בשעת וסתה ומ"מ היא בסזקה שהרגיכה (וכהיום שנדסס ספי כרו"פ ראיתי ריס סי" קפ"ג מוציא מדיוק ל' הרע" דדוקא במקום דאיכא למתלי בבדיקות העד הוא דאמרינן הסזקה ולע"ד זה לאו מידי דאינו מדייק אלא להורות שמצא לפנים מן הלול שאז סזקתר מן המקור והוא סמא ודאי מסנישנמי סזקהו שבא בהרגשה ולאפוקי מן הלול ולסוןשישז ־ לספוק במן הצד וכן פירשו הה"מ) אף דא"כ סשימא דצייך ביאור מימיאידשמואנדבדקה קרקע עוצם דהא בזה נמי לפ"י הוי כודאי יצא מגופה ונימא סזקה שבא בהרנסה ומה עניו ’ נזירות כהס לככאאמנס רקדקתי 6 קוף כסוגי' אלא אפי" קרקע דמבדיק'שפירדאיכ$ למימי מנופה אתי' ולא קאמר דודאי מגופה אתי' ש"מ דלאו ודאי הוא דאעפ"כאיכא. למימי בדיך יסוק מקמי הכי הוי הואיל ולא נמלא שוך כגוף ע"י בדיקה וא"כ י"ל כך פירושו מהורה שנאמר בבשרה וכו' וי"ל כדכחבחי שלמדתי מדרך הרע' בתרתי ש"מ¬ . שכמו שממעטינן שפיר משום שאין דרך ליאות כך כן ממעטינן בלא הרגשה ומורה לנר' בזה דהרגשה סברא דאוריי' היא שאין דיך דם שיהי'יוצא מגופה בלי שתרגיש ויוצא לנו מדין זה שאף שבדקה ק"ע דמבדיק ספיר מ"מ אמרינן מדלא ארנבה ודאי. מעלמא הוא ’ מדאוריי' וכיוצא בזה אימא. במס' ביצה דף ז' ע"א בדק קינה בל תרנגולת ו וכו' מ"ם אך למסקנה לר' יימי' מודה שמואל דממאה דרבנן ולי' אשי. בקרקע אף מדרבנן מהורה (מצאתי כעין פירש זה בתשו'מוי"ס לובלין בשם השואל וע"ש) והשקלא ומיי' הכי אזלה מסילה מקשה אי דלא איגשה עומדת אמאי ממאה דהא מדלא איגשה י"ל דממקוס סי יגניס הוא אס"כ פריך מעד. :שהי' נמוך 'אי דאיגישה עגיל אמאי מהוידהא הרגשה סגרה דאורייתא דסזי' ונהי דדם הנמצא ממסת ־ הכי מ"ע תהא ממאה ואי דלאאיגשה משוךאמאי ממאוי"ל כיוןדזה נמיסברא דאורייתא דהיכי דלא הרגיש ודמי' לא' שזי"' ה"נ אף דמשוך נימא דמעלמא אמא, ממאכולח כמו בנמצא בסלוק הבדוק דמלינן אפי' <נשון במאכולח .' .זגסלמא ב ־ התס"ד- -הוכיס .דינו שפ.יר . אי לא נימא דהרגכה סבר' דאוייי' היא דודאי חזי' לא מקשה הגמר"־ מידי אי־דאיגשסש: עגול אמאי מהור די"ל הואיל דסיווייהו סבר' דרבנן י"ל הרגשה* נסומיא .ועגול לקולא דילמא סברת מנול אלימא משא"כ גבי אי דלא ארנשה לשמואל פריך שסיר כיון דזאת סברה ראוייי' דכיכי דלא איגישה לאו מגופה נהי דמשוך סברה דרבנן לחומרא מ"ע ’סברה דהוריי' עדיפה אמנם הקושי' מנמצא על שלו ועל שלה צ"ע מה מקשה אי דלא . ארגשה נמצאמל שלה"אמאי חייבים אך ע' דף ס' ע"ב בתו' ד"ה אימא .שמש מכרי* כתבו" וא"ת כו' י וי"ל בו' כיון דרוב פעמים לכך בעלה: בסמאת וא"כ כך הקושי' ואי ¬דלא איגשה י"ל בשעת תשמיש אמאי בעלה ‘בסמאת נימא :דאסר תשמיש ראתה כיון : דלא איגשה בשעת משמיש וצ"ת מה בכך דלאסי תשמיש ראתה הא בשמח ראייה נעי - לא איגשה וכשראתה מגופה הא מו.דה שמואל .דהיא בחזקת שהרגישה אלא דלאו אדמתם. ז"א דכא כבר ידע ע"י'שנוי דאתקסחא מהי' כעד מונס מהרגשת כעד ומקשה-א? דלא 'ארגשה בשעת משמיש אמאי חייב בנמצא על שלה נימא־ לאסר משמיש יאחה ומה דלא איגישה בשעת ראי' היינו דבאמת ארגשה אלא שטעמה וסברה הדגשת .עד הוא (ואף דלא ’ אפשר דאותיום היינו י בבדיקה "אלא בקינוס מ"מ לע"ד אין זה .מוסלט .דלא שייך " לומר סברה הרגשת עד הוי) וממי' לו בכיגשת שמש ולפ"ז יפה .דלא העתיק בהלכות. □ -שגגות מיר'ן הגמרא" דארגשה . דהא סהמקשן עצמו מוכס .דהסביא ה"ה להיפך: דהרגשות" עד ושמש הוי כמו "הרגשה ולכך בנמצא מל . שלה אזלינן בתר רובא־דבשעח תשמיש ראתם.;r -ומאידלא אינשה טעמה "בדמיונה. ומדויק'בזה דלא.- ,מקשה מנעצא- על: שלו 'ומחה'אדון־לסלו בש"וסא דהאי איחחא אס אסמוך על' הס"ס: שעשה הגאון גמל ש", י דדלמא/נסמת מכה ודלמא שנא הרגישה לדרך שני. הואיל. דכאי סזקה .גלאי-ודאי היא- הא'כבי :מבואר עדינא'דהרע’,' בנמצא: על שלו ועל .־שנה דמכס סזקה-זו.?*”3 סטאנ4ז וכל; היכידס' ;ראשון" כודאי־ ד"ח ־ליכא ־לאצטרופי: לס"ס־זע' בכג«ה/לסץל) ואס לדיך- א' סהוכיס דסזקה'זו י אינה אלא היצי דאיכא למרזלי במידי ן3נ"ד 0וכיס. בראינ וזב ממנס' r ואס"כ בדקה "דלי'כא" למתלי ההרגשה בבדיקתם לא מיבעי' לדרכי הנ?ל־ סאין מקום .לדבריו אלא "אפילו לשיטתו'מ"ל דאיכא "שטעתה .בהרגשות ־מי :רגלים אף .תשמיש אס כמשה בזמן־ ארוך :'כזה ומדוע;לא ’י«א החזקה. ־וצמו ככקסמי על.ןמדגי.-כחמים ומכ"ש-נדעתהתו". דאפילו לא הטילה איכא למתלי בהו בזמן ארוך ואס נסמוך מל ?ס"ס שעושה הגאון 'ויופא'ספק'-־ממכ'ס' מעני' הא הוכסתי לעיל דא"א לאצכור־ופי ואף שהיגי' נזה ומסלק בין אדום 'אסזקת־רמן. כמקיי ”ללגו ;־ובזה־ ממציא. יכס־ הימל דמשןם זה אף"האדוס בספק קשה לי מיז-מימרא"די"י דף י"א'מקוי שהזיע . כשני ,נויפי מרגליות טמאה"זדוקא שנים אבל סדא אימא ממלסא ופירש", עמלעא מן הצדדי' ולשונו משסע דטפה אסד הוא ראיס)

לספוקי במן הצד אבל שנים ודאי מן המקור. ודוחק לחלק במה דפירש"י לבן וצלול שאין זה הליחה לבינה, דא"כ לא הו' שתק לחלק בכך. דהאדבליסה לבינה נמיזאיכא מע. לסומאש <מלנ הואיל דמקור מקומו נומא. אך מל' הרע' יש ללמוד כסברה הגאון דנויפה אסד V אלא מסץ לעקוד־ דמשמע ־ 33b שנים ;מספק הוא־דעמא. .עועאה עלב ואק ;בןה ’|מי־ הכרע עכ"פ .־קשה לי על דברי הרופא . ע' . שמעון שם . ששפט:שהליסה לבינה א"א |קנא ק העקור־ אס:לא .מסלק בין לבן .וצלול ומאן עפים ואם נדון להתיר עב"פ הכתמים .®יומיס: הנמצא בהסלוק שלא ע"י בדיקה. אף שהם .יותר עכברים. ועוד :ע"י ספק .מעלעא ,{®®b יהכ"מ וספק־ השני־ שמא ־ ע"י־ מכה: שתפשו־ שניהם הגאון .בעל ש"י והגאון הרופא >יסףעמענץ־. ־גס־ בזה זסלמי־ ואירא: מפני: שאינם־ דומה לאשה;סשועא:דםפיר.ים ספק .®מלמא עשא"ה־ נ"ד דומה :למה דמני בברייתא! אס רוב. ימיה ממאה וה"ה הכא אס מה שמצאה בהנדיקה חהי' לוב ימיה: קמאי' דמולין במצה בין .לקולא בין לסומיא ךימזסמאאף הכתם אדום שבתוך.הלובן ־נמי מגופה ־ ואין .נצרפנו לס"ס ולא נשאי לי ,’®ליימא דההיא איתתא זולת ;אם: ישפטר עוד־ רופאים ישראלים דאסשר .העבעת שתוך ; מוציא־ דם: והוי כמכה: שא"י ־אס מוציא־ דם .וכבר התיר זה; להלכה הרמ"א ז"ל r11 .סולק־ עליו ואף שלא ־נאמרו .דבריו אלא ביש: לה. וסת לע"ד זקינה כזו מכ"ש היא !®’®צינן גסי':ק*ן־_דתזלה הזקינה. בילדה ואפילו בתוך: וסם'כמבואר־ בש"ך בשם הפרישה Iלמבוארבכל:האסרונים סלן־ממס;שראיתי.בתשובם־פ"י שאלה ו' שכי בל' זה וכ"ש . '®"ן להסירה מסעם אסרוך שכתבת' שלא.־ בשעת וסתה כיון־ שאמרה שסדל: להיות להאורס .משים ודמיו לע"ד תמוהים(,*) ועוד יש לצדד להיתר אף בלאהעבעת אס־ נתפס .במושלם ;', ’®יי הגאון־ ורוסאדלאשה:כזאמ:ודאי מכה יש לה.כ*3 בגופה אלא שא"! אם בהמקוי * בזולתו משאי סאיבריז ושפעהוהוכיח־ בראיה; שמראה אדום. מן: הסתם אסר הלובן נגרר ;I {®צא הוי כידוע שמכתה מוציאה דם ואפשר לומר כמו באס ידוע שיש לה מכה וא"י ך מוציאה דם מולין בה שלא בשעת וסתה ה"ה במכה ידוע שמוציאה דם אלא שא"י ?® היא במקור נמי יש לחלות בוסתה שלא ,בשעת ופתק משוס .סזקה"דאין אורת', בא, ! ?א בזמנו עכ"ז מה אני לדון להלכה גענין סמוי עשני צדדי' אלא מלפני. אדמ"ו .י משפטה יצא הכ"ד המצפה לחשוב' הק' מאיר פוזנל:


"'ובזה"' תבין על בוריו תשו' הגאון שי' הלא היא כתובה בספרו ומה לי לכפול הדברים. אך פה אציג נמי מה שהובא שם נמי /בקיצור *אה 'שהדד סממי* למודו מ*זה" ' .. ®וכג"יקי באמרותיו המהורים הראני נפלאות *בדבלים זכים וברורים. מאירות מינים ־ י' '®מיקיס'לטימדבש ונופת צופים נס עבדך נזהר בהם בכל לב לדורשם ולסוקרס. פחס . : יאירו וכי5־ כבוד אד"מו לפשטות ל' הר"מ פ"ד מהא"ב מורה שהאזהרה והזהרתם ®*א ד"ת וגס התו' ביבמות סוברים הכי ולכן המציא שאף מ"ד וסתות דרבנן מודה ; ןז« תמה אני .הא החו'"עצמם בדבור זה כתבו דלמ"ד וסתות דרבנן א"כ.אף סמוך "קתות דרבנן. תו מסיק דאפיי"למ"ד וסתות דרבנן אבל אס בדקה ומצאה טמאה מודה " ’®מאה לממע משעת וסתה ד"ת ומתי' בזה קושי' תו' ובפי' מבואי בהר*מ סוף פ"ג ' ®®' משכב ומושב דטומאת וסתות למפרע נמי דרבנן ואף הה"מ פי' ל' הי־מ' בה' א"ב !1wP לוסתה נמי דרבנן הואיל שפו' 'וסתות דרבן הרי שלא נמלא אסד מה ראשונים ואסרוניס "®®לק בסברת אד"מו ואך באפר! הסברה לפ"ר מכרעת תמהתי מדוע לא נמצא בזה ייגמתי ומצאתי שמה שהסליט יסמוך ליסתה היינו כמו שמא ימות ולא מרעינן הסזקה ’®כי דבי זה במסלוקת היא בחו" בקדושין דף מ"ה ע"ב דלשיט' יבינו מנסס הוי כמו "®א ימות אבל לשטת ר "ת שנפסק בש"ע א"ע סי' ל"ז סעיף י"ד לא אמרינן בדבי ’לעתיד סיישינן ולא מיעינן הסזקה בהכי אלא היכי שאם יבא דבר העתיד יהי' נעשה ®איסור למפרע בשעה שאנו דנין עליה משא"כהכא בהפיישה סמוך לוסתה היינו דאסיינן ®ביאה משוס שמא תראה אז בשעת ביאה ואעאי היי בשעת ביאה היא בס"ה ומה משונה {’אה זו מביאה שבועל המקדש הקטנה ולא סיישינן לר"ח שמא בשעה זו יקדשנה אביה .®"ו משום דאז מיעינן הפזקהבהבי וה"נ רכותה ומה שכתב הסברה דלשמא ימותחיישינן ®®י הואיל ובודאי ימות מדברי שניהם ר"י וי"ת נראה דלאר היינו טעמא. וכן בתו' ג’פין דף י"ז ע"באלא הסילוק פשוט בין עמיד לעבר. אמנם זה אינו נוגע לדבריו ®קדושים והנה לכאורה הי' מכאן ראי' מכרלגת דלא בשטח י"מ מדסתמו כה"ם שלין סמוך ."סחה חולה בסלוגמא דוסמות ד'ת ולא יידו (סלק בהכי אבל לע"ר במסכ"ת מסברת ®צ«ו אמינא שא"א לומר בדכי אדמ"ו דאף מ"ד וסתות דרבנן מודה דסזקה אורס וכו' ,ו"ת*. אך הואיל וסזקה דהעמיד אשה בסזקח סהרה כנגדה פסק טהור דדוקא היכי צושני החזקות משמשיח בזמן אסד בנוף אחד כמו קושי' תו' כתו' דף ט' שיש לה ב' ®זקות כשרה לכהונה וסזקת הנוף של בתולה " וטמה נתוודע ש"ימרע לגבה תזקה אסס וכת ידעינן הימנייהו שפיר כתבו דעש"ה. הוי ספק משא"כ ב' סזקום המשמשים בזמנים . סונים כמו סזקת טהרה וסזקת אורס בזמנו בא שא"א, לשניהם. לשמש כאסד'מיד‘בהניע זמן הוסת סזקה קמא אזלה ובאתה האידך כי סזקח מהרה לא שמשה אלא עד הוסת ,(ועיין מסכת קדושין דף ע"טאמרינן אפילו ביומא דמשליס שית היא בסזקת שמביא ולא בסזקת גערה דמקודם " והיינו מפני שבאותו יום עשוי! להשתנוס אזלה לכל הפסות סזקת נערות) מה שמצאתי מוך פלפול אדמ"ו בדין הרגשה " אס לשיטת יש"י י"א מודה או לאו כהקשה שדברי המו' ד"ה מודה שמואל אין להם קישור ומי' בדברים של טעם אך לבסוף מזר מדבריו בשטח יש"י וכ' אמנם נוכל לומר וכו' באופן של דבליו האסרונים הקושי' ; יגהמסך דברי כמו' במ"ע ולע"ד נראה לבאר דבריהם ע"פ מה שכתבו ד"ה כי"נ דטעמו כיון שהדבר שהכתם בו טהור גס על האשה לא גזרו וזה ניסא בכתם שהתורה מיהרו ע"ם דישה דר"ע והס אמרו וכו' עשא"כ דינודשמואל לפי' המו' לר"אדעודה נעי בדינא להרגשה והייני כדי ליישב הדיש שנאמר בבשרה שמואל געי אמרו כדי שבעבור זה אף דודאי ®גופה מ"ע דינו ככתם הואיל ולא ארגשה וד"ת טהורה והא ניסא אם הפעם דטמאה מדרבנן בעידי דמקבל טומאה בלא טעם דדילמא ארנשה שפיר י"ל הם אמרו וכו' אבל אס עעאוהו מסששדילמא איגישה מה ענין זה לכתס/שלמא כחס מיהי' המורה אבל דין ’ארגשה נהי דהמויה מיהרה בלא הרגשה היינו בודאי לא הרגישה אבל הספק לא מצינן גתורה לסהר ומה בכך שהדבר הנמצא בו עהוי מ"מ הספק שסששו דילמא איגשה להיכן אז’ל ’ והיינו מוכיסיס לפייש"י דלי"א שמואל איירי באופן שהוי ספק מעלמא והוי כמס ממש וא"כ ממילא מוכיס דשעואל לא איירי בהרגשה ושנאמי לאו היינו דברי שמואל לכן הקדימו תו' הקדמה לקיים פירושן . הן אמת דלמה שכ' הי"ן והיינו טעמא משוס לנדבר המקבל מומאה כיון שמה שנמצא עליו הכתם עמא גזור בה לבנן פומאה כדי שלא

יבאו לטהר הבגד הדברים הנ"ל יותר מרווחים דהא ניחא למרי מף י.שגז?ואפי"'זד"ייצא. בלא התשה שפיר דאיכא לפצוגי נהכי משוס:7הנמצא עליו. סכתם> מ"ע טמא tf'Wb הדם בלא סיגשה־ דמקוי .מקומו ממא . משא"כ . לפייש"י דסששו דילמא ארגשה- מה שייכום גזירה זד לדבר הנמצא סכאס בו . אן. לא מסתבר לי שהתו' כיוונן לפי" הל"ן P מקל"- דל"ע הב? והן מפני שלא זכותי להבינו דמינס ברשמואלאבל בכל הכתמים שהתורה; המירה מספק דמעלמא מא"ל שגזרי שלא .יבאו לסהר . הבגד. מ"ש הבגד מגוף האשה.־ וסו דא? משוס מקור מקומו סמא .ק' הא אף בדלא.איגפה .האשה סמאה טימאת. ערב מכסשנגעה-, בהדם. שטמא משוס מקור. וא"כ הא סזינן שמסזיקים הדס לטמא. .- ומה"ת .יבאו לטהרהנגד, מפני .שהאשה תהא טהורה לבעלה ואינה־ טמאה :טומאת: שבעה'.-הא-לגבי הבגד אין נ"ע בזה ולומר' הסתרת כתמים נמי משוס הרגשת דפוק לי כנ"ל . וכדמוכס מסשטומ'דגק. יש"7 ז"ל ומסתיעות ל' י"ע * תו מצאתי בדברי קדשו פי" בדברי יש"י. דשמואל :דיש בבשרה לאסמכתא־ לדברי י' נחמי7. עד כה לא מצאתי כזה שנסיב לו .קרא מן התורה להיתר בדבר, שעיקר איסורו. מד"ס ואפילו בדרן אסמכתא־ (וע' עס' ר"ה 7־q י"ד..ע"א. פס; מצאתי מ«7 כה"ג ואף הגאון שי" ־הריאה נספרו איזה . מקומן של . שבפיס בתוך ה7בליס שהשיב. עלי)-.! אך לא ראינו אינו ראי" .־ ומעמה הסיוב עלי לשכן תלונות אדמ"ו מעלי . . הנה־'השזג עלי במה שדגתי לעשות ס"ס מספק ממכה וספק מעלי> .."אשרי::מי שסושדין. אוסו-ואון בו שמעולם לא אמיתי על המפה שמן הצד ע"י־ הטבעת־ . ;אלא .שתמכתי ישידותי- על, הגאון ורופא. ששפס שודאז יש לאשה כזאת מכה מון גופא :אלא"שמסזפק'אס מון/המקןר> עצמו או תוף שאר האיברים והמקור ביי שאז לא־ מהני-לה: מכס ?ודבריו נקאיס ביומני כי־גס־.היופא:.א"י.שבמקומי שפט שישו לה מולי .שקוריףזאל"ץ־ פלנ"ק ומזה !?נתעמעם ע"ד הגאון ־המול ימסול; כבוד אדמ"ו לע' .בדבריי: וימצאו'?מס ומה, שכבודו .משיג עלי, תו מדברי סש"ך שסימ"א לא סתירה אלא לבעלה אבל ז" נקיים צריכה מה אעשה שלא זכיתי שידיןאומו לכ" זכות ואני סמכתי על סמביןסכס גדול שכמותו י"בוסלא כל הששו' כולם כאסדי עוגיםץ.דאשה "שא"לעהק דין,.אסד",לה עם רואה מסמת תשמיש ה"ה תשו" ט"י י"ד*סי' ‘א' ותשובת .שב. יעקב דף ס"ס ע"ב (האף שנסתפקתי עם אשס כ""י לטהר שוס לרואה מ"ת לעמן שבעלה סייב להוציאה מחשש איסור שמא יבא עליה והוא כבי קיים פ"ו אודנימא רואה מ"ת שאני דהאיסו"קיל לי' דבעידן שבא עליה היא סהויה וכן משמע גקלפ wfr #W ת««4,הרשב"א ,נ"/ממל"ט. הונאה מ"סי" הנ"ל משמע דבאיסור """ןרעולמית:5סיסור* שאפשר ברפואה 1'או"בבדיקה כי דקדק דרואה מ"'ת לא מקרי איסור עולס אלא לסייש"י שלא מהני בדיקה בבעל ראשון) מ"מ סמכתי על סתימות כל גדולי האפיונים הנ"ל וגס הישב"א בחה"ב .שמקיל ברואה דם מסמת מכה שאפילו בשעת וסתה ואפי" אינה ודאי מויצאה דס ע"כ שמפרש ברייתא זו ברואה תמיד מסמת מכה ולכן השוה דינה לרואה מ"ת וכדמסייס שא"כ אמה אוסרה לעולם וא"ל מנ"ל לפרש הבייי' הכי דילמא איירי כפשסס הרואה פעם אסת וכדניאה מהי"מ היינו משוס דלשיסתיה אזיל שפוסק אפילו לע"ד וסמוא דרבנן אס עבר הוסת סיא בפזקת טומאה עד .שמבדק וממצא סהור והוקשה לו א"כ איך ממיר רשב"ג ורבי אפילו בזמן וסתה ות"ל אף אס דם זה ודאי מן המכה הא אפשר נתערב בו דס המקור ועכ"ם בדיקה אין כאן ומוכרת לפרש דאיירי ברואה ממיד ומשוה דינה לרואה מ"ת שאוקמוהו על דין מורה שלא משגסינן בוסת כלל מדלא אפשר עכ"פ נשמע מזה דדינה שוה * ומה שראיתי בדברי קדשו תוך המצאת כסו דהמירא השגה על הס"צ. מה יפה כסו והדברים ברודים . ומאוד נפלאמי איך לא ירד לחלק בכך הא הגהות מיימון עצמו שמצריך לידע במכה שמוציאה דם מודה בכחס שחולה אפילו במכה שאינה מוציאה וע"כ דברי אד"מו ברורים הואיל ואפשר בקל לביר מבייינן ומה שהמציא אדמ"ו כסי דהמירא מכס ספק שקול ע"ס הסזקה וכנראה ממרוצת לשונו שהיה ממירס מכח זה 2b,' הימה יכולה למנות שבעה נקיים שלא מצטרך לירד כלל לטהרה וזה ע"פ דברי המו' אמת הדבר כל הדברים מיושרים דבזקינההויספק שקול אפי" במכס שא"י שמוציאה דם וסמן בזה עלהישב"א שמסזיקמכה כזאס לספק מ"ע ק"ק נהי דהוכחוח ס"צ מן כחס יפה דסה מ"מ מדסזינן שהרש"בא פי" הבריי' במכה כזאת ואפילו בשעת וסתה נראים הדברים כפי' הש"ן וס"צ דאיירי,במכה ידוע מיציאה דס דאל"ה בשעת וסח עכ"פ הספק אינו שקול ואין י"ל אוקמוהו על ד"ת וא"כ אין לנו על מי למשען ’ לעשות ספק מעצמינו במכה כזו אפילו בזקינה . אך סלילה לא אסלוק על הוראתו בכגון זה * אמנם זאת אמינא כבוד אד"מו סמך על קושית מו'והאהש"ך בי"ד סי' נ" המלה להחמיר עכ"פ במקום שאין הפסד ערובה והפ"רס בסי' כ"ט אף בה"מ שלא כרעת המו' אלא כדעת רבינו יונה וה"ג ומהר"יק שאין להמיר ספק שקול ע"י סזקה אלא בנוטה להמיר יומי מלאסור ואם זה במאכלים אסורות מכ"ם ב&י?ןוי זס ?ס1,גיי יה”??מדינ\ו a ו' סעיף י"ד) ולכן אלו היה להאםס "בנקיים ודאי לע*ד א"א להתיר" בלא טבילה אן באשר האשה w א"א וכבר השריש לנו הישב"א דבמקוס דא"א אוקמוה אד"ת סשיטא דברי כבוד אדמ"ו ברורים אם היה ידוע לנו שיש לה מכה מן הטבעת שהאשה זו טהורה ע"ם החזקה אמנם האמת אניד שבעבור זה סתרתי למצוא הימי לאפה הלזו מבלעדי הטבעת מפני שראיתי הסדינים והכתונת מלוכלכים ומוטבעים מעבר לעבר ושפטתי שרסוק הדבר שיהיה זה מן הטבעת ולא יהא לה כאב מאותו עקום כלל אלא החלטת. שהכל ממולי גופה שהרופאים קוראים זאל"ץ סלו"ס שזה הסכמות הגאון ורופא וכדבריו שפט מיד הרופא א"י דפה אמנם לו יהא כן אהני מעשי אדמ"ו אסרי שלדעת הגאון ורופא הנ"ל במוחלט יש כאן מכה המוציאה דם אלא שמסופק אס היא בהמקור אס לאו ואשה זו בסזקת טהרה והיכי דלא אפשר מוקמינן אד"ת ובזקינה ודאי הספק שקול כהסכמות כבוד אדמ"ו ואקוד במורים'דרבנן . דברי הק' מאיר פוזנר:

השאלה הנ"ל ששאלתי מכבוד הגאון אג"ד מפראג כמ"כן דישתיה אז מכבוד הגאון מהו' דוב במי זצ"ל אב"ד דק"ק גלוגא בדברים הנ"ל כהווייתן ואלס הדברים שהשיב לי ראיתי שמכ"ס יושב ודורש ולכל מכלית הוא סוקר סומר ובונה דיק ושופך סיללה. על דברי הגאון בעל ש"י סי" מ' והרבה דברים שהעלה מכ"ת כבר עלה במסשב' לפני מיסו* השתא מפרהיבנא דסיידנא סובא ואין לי פנאי להשתעשע בדבריו הישרים אמנם לפי העולה בהשקפה ראשונה הדבר ברור כמ"ש ‘הגאון ש"י בדיך הראשון וכן מבואר במשמרת הבית ז' ריש שעי ד' דף קע"ח ע"א אהא דא"י בדקה בעד הבדוק לה ומצאה דם וכו' בודאי ארגשה וכסבורה הרגשת עד היא ע"ש מבואי מדבריו סיכאדליכא למפלי במידי טהורה מד"ת ומה שהקשה מכ"ת לשעת הי"מ ז"ל אס אימא ;. דהיכא דאיכא למתלי בהרגשת עד היא בסזקה דארגשה אס כן מאי פליך נמצא על שלה וכו" אי דלא איגשה אמאי סייבין הא כבי ידע המירו} שאימי הרגשת מד הוה ונסי דלא

ידע מהרגשת שמש עכ"פ צ"ק ענעצא על סלה" אלא מנעצאו מל מלו הול"ל עכ"ל מכ"ם . לא ידענא מה ק'ליהלמרדהא פלץ־ססידאידלא אלגשהאמאי שניהם־ סייבין בנמצא על סלה נהי די"ל אלגשה וסבלה המש' פד הוא מה בכך דארגש' אסל משמיש בשעה סנוס סוף סוך בשעס סשמיש הא לא אמס' ואמאי סניהן סייבין מיהו לפ"ז ק' על סרשב"אז"ל בסה"ב דמוקי.צהא דא*נר לבאשה סיס לה וסת והגיע שעת וסתה ולא .־ בדקהוכו'/טהורה איילי בלא הרגישה ולפ"ז שמואל דאמל עמאה נדה עיילי בלא / המיסה ואמאי'הא־ליכא-הכא למפלי בעירי .כמה שהקשה מכ"ת ולפי דברינו ק' '".טפי שדברי הרסב"א סופליס זה אם־ זה הא ודאי. ־צליך הלמוד מיהו מצינן למימל . ' דשמואל ול"א דאעל טמאה נדה ר"ל טומאה ודאית. לאסוקי עומאס כפס מספק ולעולם דאינה טמאה אלא ' מדלבנן לפי שלא הלגישה וע"כ צ"ל כן כמו ־ שהקשה הנאון ס"י על פה"ל וס"ע ליש סי' ק"ן אע"כ דשמואל דאמל בדקת ומצאה טהורה ‘טמאה היינו מדלבנן דלא כש"י הנ"ל ואפשל דעה"ע נקע ל"א טמאה נדה משום דלש"י דן> ס"ז ריש ע"א ד"ה וספות דאורייתא כו" ואם לא בדקה טמאה ואפילו בדקה אסר זה ועצאפה טהורה דאולס בזמנו בא ודם סזאי ונפל לקלקע עכ"ל ולפ"ז . אס לא היה טמאה רק מסוס כתם ה' הא ל"ע הסזקה דאורס בזמנא בא ונפל ע"ג קרקע מאלו נמצא דם ע"ג קלקע שלא ,גזלו לבנן משום כמם אלא בדבר המקבל ' טומאה כדמשני ל"א אציביה דשמואל ר"פ הלואה להכי קאער טמאה נדה ולא משום כסם וק"ל ובגופא רעובדא לא לציתי כעם לגלות דעתי אם מאפם הפנאי ואם סענ"ם מולה יסוד ההיתר מסמם הטבעת והוא עזר כנגדה שכבל צווסי בה לבנן גדולי הריר מסעם שא"י להפסיק בטהלה ע"י בדיקה וזאת שניס שהטבעם־ סוצצם לטבילה והרי צריכה לביאס מיס (וע"בזה סשובס הגאון נ"ב נל"ו סי" פ"ל) אף שכבר נשאתי

ונתתי בדינים הללו 'לא מסני שאנו מדמין נעשה מעשה . ולא באפי כעת מן להשיג ; מפני הכבוד לאדם נכבד 'ומפני כבוד שבת אקצר הק' שלמה דוב הסר ק"ק גלוגא . .' ל]:

וזה אשר השבתי לכבודו מה שהקשה אדמ"ו עלי שלא הקשתי לשיטת הר"ם וכו'. מודה אני על האמת דשפיר קמותיב וקושיא זו לאו מידי הוא. אבל מה שמביא ראיה מן המשמרת הבית היפך סברתי ומכח זה נכנס בדוחק ליישב הוכחתי מתה"ב ופי' טמאה נדה מדרבנן, זה לא נלע"ד, דלא מצינן כזה כמבואר דף י"ד דכל מקום שנאמר טמאה נדה היינו ד"ת.

והראיה מן המשמרת הבית לדעתי אפשר דלשיטתו אזיל שאינו מפורש עד הבדוק כהרמב"ן שבדקתו ולא זז מתוך ידה עד שבדקה בו, אלא מפרש אחר שהיה החלוק או העד בדוק אצלה מתחילה הרי הן לעולם בחזקת בדוקין עד שתדע שיצאו מחזקתן, שאין תולין לעולם במקרה שאינה ידועה עכ"ל, וע"ז שפיר הוקשה לו הואיל ולא ארגשה ודאי נעשה מקרה שאינו ידוע כדפסק שמואל בבדקה קרקע עולם לפירושי ומשני דהכא שאני דסברה הרגשת עד היא ולעולם י"ל היכא דוודאי מגופה אתא כמו בשעת ווסת לשמואל דווסתות ד"ת מודה שמואל דחזקה נמי שבא בהרגשה אף היכי דליכא מידי למיתלי.

ומה שכתב דלהכי אמר ר"א טמאה נדה להורות דאינו ספק כמו כתם שאינו ראוי ליגזור עליו טומאה הואיל ולא נמצא על דבר המקבל מומאה א"י ליישב א"כ באמת תיקשי מה בכך דהכא יצא מגופה הא שלא בהרגשה יצא ומדוע באמם ישתנה דינו מכתם ולמה תהא טמאה מדרבנן ומ"ש מבדקה קרקע עולם והיא קושית הגאון בעל ש"י.

והסבה השנית שנתן אדמ"ו למניעת גלוי דעתו בהוראה זו לא הבנתי כלל אני דן על הדם אם טמא או טהור ואם הוא טהור מה יזיק ההפסק בטהרה והחציצה בטבילה.

ובזה אצא בשלום מא"ה ומנאי הק' מאיר פוזנר:




שולי הגליון


  1. בנודע ביהודה (שם) הזכיר שהיתה בת ששים ושבע.


·
מעבר לתחילת הדף