טיוטה:ברטנורא על התורה/בראשית

From אוצר הספרים היהודי השיתופי
Jump to navigation Jump to search

בראשית

הזנה אוטומטית א

א[edit]

בראשית ברא וכו' אמר ר' יצחק לא היה צריך להתחיל את התורה אלא מהחדש הזה לכם שהיא מצוה ראשונה שנצטוו בה ישראל. קשה איך אמר שמצות החדש היא ראשונה והרי קודם זה יש המילה וגיד הנשה שנצטוו קודם לכן. י"ל שכל המצות כולן נאמרו למשה רבינו ע"ה ומילה וגיד הנשה אעפ"י שנכתבו באברהם ויעקב אפי' הכי נאמרו למשה בכלל שאר התורה. ואם היתה התורה מתחלת מהחדש הזה לכם היה כותב אותם בתורה שהרי נאמרו למשה דסבר ליה כמאן דאמר גיד הנשה לא ניתן עד סיני אלא שנכתב במקומו וגם מילה נכתבה בפ' תזריע אבל עתה שהתחיל התורה מבראשית כתבן במקומן: ומה טעם פתח בבראשית קשה מה זה שאל רש"י מה טעם פתח בבראשית הלא צורך גדול הוא להגיד לנו חדוש העולם שהוא אמונה חזקה ביסודות דתינו וכל הכופר בה כאלו כופר בכל התורה כולה. י"ל דהכי קאמרי' מאחר שכל התורה ניתנה להדרש ברבים ומעשה בראשית לא ניתן להדרש ברבים כדאמרי' ולא במעשה בראשית בשנים מה טעם ערב מעשה בראשית עם התורה היה ראוי לעשות ממנו ספר בפני עצמו ולפי' שאל מה טעם פתח בבראשית: כתב רש"י מה טעם פתח בבראשית שאם יאמרו אומות העולם לסטים אתם וכו' קשה שאינן יכולין לו' לנו לסטים שהרי ארץ כנען היא וכבר נתקלל להיות עבד שנא' עבד עבדים יהיה לאחיו ומה שקנה עבד קנה רבו. וי"ל משום דהיינו חייבים לתת חלק גם לבני יפת שהרי גם לו נתחייב כנען להיות עבד כדכתיב יפת אלהים ליפת ויהי כנען עבד למו ואעפ"י שכבר השיב גביהה בן פסיסא את בני אפריקי כשבאו לדון עם ישראל כדאיתא בפרק חלק היינו לעניין לחלוק אותם מן הארץ כי אינו נכר איזה חלק מגיע לשם ואיזה חלק מגיע ליפת ואחר שאינו ניכר היו ישראל יכולין לומר לבני כנען עבדים אתם ושלכם שלנו הוא לכו מארצכם ולכשיבאו בני יפת אנחנו והם נחלוק הארץ אבל לענין לסטים עם בני יפת אין זו תשובה כיון שאנו מחזיקים את חלק ארצו בלא רשות לכך הוצרכנו לתשובה דכח מעשיו שאם יאמרו אומות העולם לסטין אתם שכבשתם ארץ שבעה עממים. וקשה איך יוכלו האומות לומר לנו לסטים אתם והרי א"י נפלה בחלקו של שם כדברי רש"י במקומות הרבה ואנו מבניו של שם וירשנוה ואיך יוכלו לומר לסטין אתם. י"ל שמה באמר יאמרו א"הע לסטים אתם מיירי בשאר בני שם דכתיב בני שם עילם ואשור וכו'. ואם ארץ ישראל נפלה בחלקו של שם מדוע ירשנו אנו בני ארפכשד כולה היה ראוי שתחלק עם כל בני שם שוה בשוה ולפי' יכולין לומר לנו לסטים אתם. גם תירוץ אחר שכל האומות כולן יכולין לומר לנו לסטים אתם לפי שלא נפלה בחלקו של שם אלא ארץ הנגב בלבד אבל שאר ארץ ישראל לקחוה שלא מן הדין לפי' יכולין לערער ולומר לישראל לסטים אתם: בראשית בריאת הקב"ה שמים וארץ והארץ היתה תהו ובהו. קשה מאחר שהיה הכל תהו ובהו איך אמר והארץ שאם היתה תהו לא היתה ארץ ואם היתה ארץ לא היתה תהו. י"ל שכן פי' הכתוב מה שהיא ארץ עכשיו היתה מקודם לכן תהו ובוהו:

ד[edit]

וירא אלהים את האור. קשה שהרי סיבת האור אינו אלא השמש והירח והככבים ואם המאורות נבראו ביום ד' כדמוכח קרא מהו האור הזה שהיה ביום הראשון. תשובה זה אור אחר היה וראהו הקב"ה שהיה טוב מאד וגנזו לצדיקים לעתיד לבא כדפירש רש"י: וירא אלהים את האור כי טוב ויבדל אף בזה אנו צריכין לדברי אגדה. מה קשה לו לרש"י שאמר אף בזה אנו צריכין לדברי אגדה. י"ל דקשה ליה שמתחילה כתב וחשך על פני תהום. ואח"כ כתב ויהי אור אלמא היה הבדל בין האור ובין החשך מקודם לכן ומה ת"ל ויבדל שהבדילו לצדיקים. ועוד קשה לו שבכל שאר דברים לא נאמר בהן כי טוב עד גמר מעשה כולו וכאן שינה הסדר וכתב כי טוב קודם גמר מעשה שכתב וירא אלהים את האור כי טוב ויבדל לפיכך פי' ראהו שאינו כדי להשתמש בו רשעים וגנזו לצדיקים כלומר שלא היה יכול לכתוב כי טוב אחר ההבדלה ואדרבה ההבדלה שהיתה למה היתה שנלקחה אור הטוב ההוא מן העולם ונגנז. לכך הוצרך הכתוב לכתוב בו כי טוב קודם ההבדלה שהיא גמר מלאכתו. וזה הוא שאמר רש"י בכאן אף בזה אנו צריכין לדברי אגדה וכו':

ה[edit]

ויהי ערב ויהי בקר יום אחד. קשה לפי פשט הפסוק שהרי סיבת היום והלילה אינו אלא תנועת הגלגל והגלגלים עדיין לא נבראו ואיך היה יכול להיות ערב ובקר. י"ל שזה שכתו' בתורה ויהי ערב ויהי בקר נאמר למשה מפי הגבורה שהיה במעשה הזה משך זמן כמו שיש עתה בערב אחת בקר אחת לפי שהיה אז בקר וערב:

ו[edit]

יהי רקיע יוחזק הרקיע שאע"פי שנבראו שמים ביום ראשון לחים היו וקרשו בשני. קשה שלפי פירושו שפירשנו למעלה בראשית ברא בראשית בריאת שמים וארץ א"כ אינך מוצא שנבראו שמים ביום ראשון ואיך אמר בכאן שנבראו ביום ראשון. ופי' יהי רקיע יחזק הרקיע תאמר שפי' כמשמעו ושנבראו ביום שני. י"ל דמדכתיב אחר זה ביום עשות ה' אלהים ארץ ושמים ילפינן שנבראו שתיהן ביום אחד וכן כתו' במקום אחר קורא אני אליהם יעמדו יחד וכיון שכתוב למעלה והארץ היתה תהו שהיה לו לכתוב והעולם היה תוהו ובהו וכת' והארץ שמע מינה שהיתה ראויה להקראת ארץ ביום ראשון כלומר שנבראת בו ביום שנבראת הארץ על כרחך צריכין אנו לומר שנבראו שמים ג"כ בו ביום כמו שהוכחנו למעלה. על כן פי' יהי רקיע הכתו' ביום השני יחזק הרקיע כמו שפי' רש"י ואין פירושו כמשמעו. ועוד י"ל דאגב גררא קמ"ל שנבראו שמים וארץ בראשון דמדכתיב בראשית בריאת שמים וארץ היה כך וכך שגם הם נבראו באותו יום דלא תימא בתחלה דבר זה היה אם לא היה גם בדבר הראשון:

ח[edit]

שמים שא מים שם מים אש ומים וכו'. קשה מנא לי'. י"ל דיליף ליה מנקודת השי"ן שנקודה בקמץ שהיא תנועה גדולה ומורה אות הנוח שהיא הברת האלף והרי הוא כמו שא מים שר"ל אש מים ולפי שהקמץ לפעמים הוא כמו דגש והדגש מורה אות הכפל לכן אומר שם מים בשני ממי"ן ועל כן דקדק מזה שא מים שם מים:

יא[edit]

ועץ פרי שיהיה טעם העץ כטעם הפרי והיא לא עשתה כן אלא ותוצא הארץ עץ עושה פרי ולא עץ פרי קשה שהרי כתוב ויהי כן תכף אחר תדשא הארץ וא"כ לא נפל דבר אחד. ויש לו' משום דפי' רש"י גבי וכל שיח השדה טרם יהיה בארץ ובשלישי שכתוב בו תוצא הארץ על פתח הקרקע עמדו עד יום הששי וכו' הנה כל זמן שעמדו על פתח הקרקע דהיינו מיום שלישי עד יום ששי היה טעם העץ כטעם הפרי ועל זה נאמר ויהי כן אבל כשיצא ודהיינו ביום הששי נשתנה הטעם ועל זה נאמר תוצא הארץ וכו'. עוד י"ל שפסוק ויהי הן כלל ופסוק תוצא הארץ פרט דהוי פירושו של כלל ואין בכלל אלא מה שבפרט:

יב[edit]

ועץ פרי שיהיה טעם העץ כטעם הפרי והיא לא עשתה כן וכו'. שאל השואל איך יאמרו שהארץ לא עשתה רצונו של מקום הלא לא שייך לו' בארץ רצון ובחירה ואם הושם בטבעה לעשות טעם העץ כטעם הפרי איך נשתנה הטבע. י"ל שהאמירה לומר שיהיה טעם העץ כטעם הפרי ר"ל שהושם בטבעה שיהיה כח ביד האדם לעבוד את האדמה בדרך שיהיה טעם העץ כטעם הפרי והיא לא עשתה כן מעצמה וכשנתקלל האדם על עונו הוסר ממנו אותו הכח ולכך אמ' ארורה האדמה בעבורך כלו' שלא יהיה לו כח לעבוד אותה כתקנה כמו שאמר אחר כן וקוץ ודרדר תצמיח לך ומה שאומ' נפקדה על עונה ונתקללה הוא על דרך משל כמו אז תרצה הארץ את שבתותיה את אשר לא שבתה:

טז[edit]

המאורות הגדולים שוים נבראו ונתמעטה הלבנה וכו'. קשה מנא ליה י"ל מדכתיב את שני המאורות הגדולים ואחר כך כתיב את המאור הגדול ואת המאור הקטן דמשמע דהוו שוין בתחלה ואחר כך נעשה א' מהן קטן שנתמעטה הלבנה: ואת הככבים ע"י שמעט הלבנה הרבה צבאיה להפיס דעתה וכו'. קשה מנא ליה י"ל דיליף מדכתיב את שני המאורות הגדולים ואלו ככבים לא כתי' ואחר כתיב את המאור הגדול ואת המאור הקטן ואת הככבים דמשמע על ידי שנעשה מאור הקטן והוא שנתמעטה הלבנה הרבה צבאיה להפיס דעתה היינו הככבים:

יז[edit]

נראה לי צריך לישב מה טעם כתב ברקיע ל' עשויה וכן במאורות וכן בחית הארץ ובתנינים כתב לשון בריאה ובאדם בתחלה פתח בעשיה דכתיב ויאמר אלהים נעשה אדם וסיים בבריאה דכתיב ויברא אלהים את האדם. ונראה לומר דברקיע שייך לומר לשון עשייה משום שנברא ביום ראשון ולכך פי' רש"י ויעש תקנו על עמדו. וכן ג"כ במאורות כתב לשון עשייה שנבראו ביום ראשון כמו שפי' רש"י ביום ראשון בראו וכו'. זאת העשייה היא תקונם לתלותם ברקיע וכן בחית הארץ שהיא נבראת מד' יסודות והד' יסודות נבראו ביום ראשון וזאת העשיה היא הרכבת הד' יסודות וכן גבי האדם העשיה היא להרכיבו מן ד' יסודות והבריאה היא על השכל שהוא בצלם אלהים. אמנם כתנינים בעבור שכתב הגדולים כמו שכתב רש"י שהוא לויתן ובת זוגו ואומר כי הוא מקיף את כל העולם וכאשר הוא דבר פלא יחס אליו הבריאה כמו לשכל. האדם:

ל[edit]

ולכל חית הארץ השוה הבהמות והחיות להם למאכל ולא הרשה לאדם ולאשתו להמית בריה ולאכול בשר וכו'. אין להקשות שהרי מצינו שהיה אוכל בשר כדאי' בגמ' בסנהדרין שהיו מלאכי השרת מנסכין לו יין וצולין לו בשר. דההוא בשר היורד מן השמים היה. ומה שכתב וירדו בדגת הים ובעוף השמים לאו לאכילה שהרי לא הורשה לאכול בשר אלא למלאכה. דגים ברביעי רבא הנהיג בעזה ושבוטא מאי. ועופות כדבעי רבה בר רב הונא דש באווזין ותרנגולין לר' יוסי בר' יהודה מאי. וחיה הוא נחש ולשליחות כדתני' בגמ' ר' שמעון בן מנסיא אומר חבל על שמש גדול שאבד מן העולם. שאלמלא נתקלקל נחש כל אחד מישראל היד מזומנין לו שני נחשים אחד משגרו לצ פון ואחד משגרו לדרום להביא לו סנדרלופנ"ן פי' אבן טובה כגון סנדלי אבנים טובות ומרגליות:

הזנה אוטומטית ב

ג[edit]

שמעתי מקשין למה לא נאמר ויהי ערב ויהי בקר יום שביעי כמו שנאמר בשאר הימים. י"ל לפי שלא היה בו ערב והכי איתא בב"ר ויברך אלהים ברכו באורה כיון ששקעה חמה בליל שבת בקש הקב"ה לגנזה וחלק כבוד לשבת ושלשים ושש שעות שמשה אורה פי' ערב שבת ביום וליל שבת ויום שבת הרי שלשים ושש שעות:

ח[edit]

מקדם במזרחו של עדן נטע את הגן ואין לפרש מקדם לשון קדימה וכו' ואם תאמר הרי כבר כתי' ויברא את האדם ראיתי בברייתא כו'. זה הפי' סתום מאד שאמ' אין לפרש ולא פי' מה טעם. ועוד מה שייך ואם תאמר אח"כ. ונראה לו' דלכך אין לפרש שר"ל לשון קדימה שהרי כתיב אח"כ וישם שם את האדם אשר יצר ולמה לי למכתב אשר יצר אלא לומר אשר יצר קודם לכך. ואם תאמר הרי כבר כתב ויברא אחרי אשר אתה אומר שאינו לומר מקודם אמאי אם כן חזר ואמר וייצר ה' אלהים את האדם הרי כבר נאמר ויברא דבשלמא אם נאמר שר"ל מקודם הייתי אומר דלכך חזר וכתב וייצר כדי לסמוך אליו ויטע ה' אלהים גן בעדן מקדם לאשמעינן שר"ל קודם בריאת האדם מכל השתא אמאי אצטריך ומתרץ ראיתי בברייתא וכו': מה"רר

יז[edit]

לא מות תמותון דחפה עד שנגעה בו אמר לה כשם שאין מיתה בנגיעה כך אין מיתה באכילה וכו'. קשה שהרי לא אמר הקב"ה שימותו בנגיעה אלא אמר כי באכלם ממנו מות ימותו י"ל שהיו סבורין שהאילן עצמו היה סם ממית בטבע ושמה שאמר לו הקב"ה ביום אכלך מות תמות ירצה בזה תמות מפני היותו ממית בטבע כמו סם המות לא שימיתם הוא יתברך על זו העונש ולפי' כיון שנגעה בו ולא מתה עלה בדעתה דבר הנחש שכשם שאין מיתה בנגיעה כך אין מיתה באכילה. אמר לה כשם שאין מיתה בנגיעה וכו'. קשה שהרי הקב"ה אמר להן שימותו ביום אכלם ואם לא מתה עתה לאלתר אולי תמות לאחר שעה. י"ל שהואיל שחשבה שהוא סם המות בטבע חשבה שיבא לה איזה חולי לאלתר כדרך השותים סם המות שמתנפחין ומתנונין והולכין או ששכחה דברי הקב"ה ועלה בדעתה שאמר לה ברגע אכלך ממנו מות תמות כשם שטעתה במה שלא אמר לה ולא תגעו והיא הוסיפה בדבריו כן טעתה גם בזה:

כג[edit]

זאת הפעם מלמד שבא אדם על כל בהמה וחיה וכו'. צריכין אנו לומר שנתעברו קודם לכן דאם לא כן היו נעקרות בביאת אדם כדאיתא בגמ' דע"ז גוי חס על בהמתו שלא תעקר ואולי היה דרך נס:

הזנה אוטומטית ג

ו[edit]

כי טוב העץ להיות כאלהים וכי תאוה הוא לעינים ונפקחו עיניכם ונחמד העץ ויודעי טוב ורע. פרש"י כי ג' דברים הללו כנגד ג' דברים שאמר לה הנחש שהרי אי אפשר לו' שהיא ראתה כי טוב העץ להשכיל שהרי לא תוכל להבין דברזה אלא שרש"י מפרש ותרא בראיית הלב כלומר ראתה והאמינה שכל ג' דברים שאמר לה הנחש היו אמת ; ותתן גם לאישה שלא תמות היא ויחיה הוא וישא אשה אחרת. קשה למה נתכונה להרוג את אישה כדי שלא ישא אשה אחרת הרי היא מוספת על חטאתה פשע ללא תועלת י"ל שהיתה סבורה לומר אם יאכל גם הוא ונהיה שנינו מסוכנין למות לא ירצה הקב"ה למחות המין האנושי מעל פני האדמה וישא לפשע שנינו ולא נמות אבל אם אוכל לבד מן העץ. הנה אדם יתקיים וישא אחרת שימציאהו הקב"ה אשה אחרת כשם שהמציא אותה ויתקיים המין האנושי בלעדי ואני אמות לכך האכילה גם לאישה אולי ירוחמו מן השמים לסבה שאמרנו:

ז[edit]

ותפקחנה לענין החכמה דבר הכתוב קשה שהרי אמר לקמן אף הסומא יודע כשהוא ערום אלמא במראית העין ממש הכתוב מדבר ואיך אומר עתה שלענין החכמה דבר הכתוב. י"ל שלעולם בענין החכמה דבר הכתוב וגם מה שאמר אף הסומא יודע שהוא ערום ר"ל יודע ומכיר שהוא ערום מדעת וחכמה:

ח[edit]

לרוח היום לאותו רוח שהשמש בא משם וכו'. קשה מאן דכר שמיה דשמש ומנא לו לרש"י לומר בכאן לרוח שהשמש בא משם. י"ל שהוא דורש דבר זה ממלת היום בה"א הידיעה שהוא היום הידוע שנא' עליו בנבואת מלאכי (מלאכי ג' י"ט) כי הנה היום בא בוער כתנור (עיין בפירוש רש"י הפסוק הנ"ל שכן פירש גם הוא ז"ל) ואליבא דמאן דאמר אין גיהנם לעתיד לבא אלא הקב"ה מוציא חמה מנרתקה וכו' הנה מה שכתוב כאן היום הוא כמו השמש שהשמש קרוי יום ולכך פי' רש"י לרוח היום כמו לרוח השמש כלומר לאותו רוח שהשמש בא משם:

יד[edit]

כי עשית זאת מכאן שאין מהפכין בזכותו של מסית וכו' עד שהיה לו לומר דברי הרב ודברי תלמיד דברי מי שומעין. י"ל דאין הכי נמי שמן הדין יכול להציל את עצמו אלא שהתורה הזהירה שלא להסית שכתוב בסוף פרש' מסית ולא יוסיפו לעשות עוד כדבר הרע הזה ולפי' אם המסית נסקל לא מפני שורת הדין אלא מפני שעבר על גזרת הכתו' שצוה שלא להסית: כי עשית זאת מכאן שאין טוענין למסית וכו'. קשה שהרי נחש לא היה מסית דאין מסית אלא לע"ז. וי"ל דהיה כמסית לע"ז משום דקא' והייתם כאלהים יודעי טוב ורע. וקשה למה נענשה חוה והרי לא הזהיר הכתוב אלא לאדם בלבד. וי"ל דאשה בכלל אדם כדכתיב זה ספר תולדות אדם וכו' זכר ונקבה בראם ויקרא את שמם אדם ביום הבראם והנה פי' ויצו ה' אלהים על האדם ר"ל על מין האנושי והנה גם האשה בכלל הצווי היתה דיקא נמי דכתיב האדם ולא כתיב את אדם ואין לתרץ שנענשה על שבאה תקלה על ידה כמו הנחש ולא נענשה על האכילה שהרי היא השיבה הנחש השיאני ואוכל למדנו בעל האכילה ממש היה טוען אותה הקב"ה ועל כך נענשה: קשה לפי הפשט כי הקב"ה אמר לאדם ביום אכלך ממנו מות תמות והוא אכל ולא מת בו ביום והנה א"כ לא נתקיימה גזרתו של מקום. י"ל שפי' מות תמות י"ל תהא חייב מיתה וכששב בתשובה שב המקום ונחם על הרעה כמו שרחם על אנשי נינוה כששבו מדרכם הרעה. עוד יש לפרש כמו שאמרו במדרש שיומו של הקב"ה אלף שנים כדכתיב כי אלף שנים בעיניך כיום אתמול והנה לא חי אלף שנים ונתקיימה הגזירה: ארור אתה מכל הבהמה ומכל חית השדה אם מבהמה נתקלל מחיה לא כל שכן אלא מכאן למדו רבותינו שימי עבורו של נחש ז' שנים. פי' הכי קאמר ארור אתה מן הבהמה בדוגמא ובענין שהיא מקוללת מן החיה כלומר כשם שהבהמה המושכת ימי עבורה שהיא החמור נתקללה שבע ידות יותר מחיית השדה שמקצרת יותר ימי עבורה שהיא החתול כי ימי עבורו של חתול שבעה שבועות ושל חמור מ"ט שבועות כך נתקלל נחש יותר מאותה בהמה שבע ידות הרי לך שימי עבורו של נחש ז' שנים ואע"פ שאינן שלמין ממש שהרי חסר ג' או ד' שבועות לשנה מ"מ יותר מששה וקרוב לשבעה הם וי"ו זו דומכל חית השדה יתירה היא כך מפורש בבכורות ושם ואימא כשם שנתקלל מבהמה נתקלל מחיה לאחר ג' ודאי ניהו תשע שנים ומשני מי כתיב מכל החיה ומכל הבהמה מכל הבהמה ומכל חיה כתיב:

כא[edit]

כתנות עור חלקים כצפורן פי' רש"י כן לאפוקי ממאן דאמר עור מלא שער איתא במדרש שזהו עור זוגו של לויתן שמלח הקב"ה לצדיקים לעתיד לבא. וקשה אמאי אצטריכו להני כתנות הא כתיב לעיל ויעשו להם חגורות י"ל שאותן חגורות לא היו מכסות אלא ערותן בלבד ועכשיו בא והלביש את כל גופן באלו הכתנות עור:

כב[edit]

פן ישלח ידו ולקח גם מעץ החיים. קשה מי איכא ספיקא קמי הקב"ה דקאמ' שמא יעשה כן וי"ל משום דאמרי' הכל בידי שמים חוץ מיראת שמים ולכך יש ספק בידו לעשות ושלא לעשות:

הזנה אוטומטית ד

ג[edit]

מפרי האדמה יש מדרש אגדה אומר זרע פשתן היה. קשה מנא לו לבעל המדרש הזה שזרע פשתן היה. י"ל דנפקא ליה מדמתרגמינן מנחה קרבנא וקרבן במלוי אותיות פשתן בסופי תיבות קו"ף רי"ש בי"ת נו"ן הרי פשתן בסופי תיבות:

כב[edit]

וצלה גם היא ילדה וכו' קשה שהרי למעלה פי' שהשקה כוס של עקרין בשביל שלא תלד. וי"ל שלא הזיקוה העקרין כלל וילדה ולכך כתיב גם כלו' גם כי השקוה כוס עקרין מ"מ ילדה:

כג[edit]

ויאמר למך לנשיו שהיו נשיו פורשות ממנו לפי שנגזר לכלות לזרע קין ז' דורות וכו' אמרו מה אנו יולדות לבהלה למחר יבא המבול וכו'. קשיא דידיה אדידיה דברישא משגיע שפירשה ממנו מפני גזרת שבע לקין ואחר כך משמע שפירשה ממנו מפני גזרת המבול וי"ל שהיו סבורות שגזרת כליון זרעו של קין וגזרת המבול גזרה א' היא כלומר שאין המבול בא אלא לכלות זרעו של קין וטעו האצטרולוגין שלהן בין זרעו של למך זה ובין זרעו של למך אביו של נח כדרך כל האצטגנינין והחוזים בכוכבים:

הזנה אוטומטית ה

כט[edit]

זה ינחמנו ממעשנו וכו' קשה לפי הפשטה וכי נביאים היו שזה עתיד להניח להם. וי"ל לפי שכתוב ארורה האדמה בעבורך וכו' עד שובך אל האדמם דמשמע כשימות אדם הראשון תבטל זאת הגזרה וכשנולד נח כבר מת אדם וצא וחשוב שנותיו ותמצאם כלין כ"ו שנה קודם לידת נח ולפי שהוא היה הראשון שנולד אחר מיתתו של אדם לכך אמרו עליו זה ינחמנו ממעשנו וכו':

הזנה אוטומטית ו

ו[edit]

וינחם ה' כי עשה את האדם. מקשין והא כתיב לא איש אל ויכזב ובן אדם ויתנחם. וי"ל ששלשה ענייני נחמה הן אחת כשאדם נודר לחברו טובה או רעה ויש לאל ידו אלא שמתחרט זהו דבר כזב. השנית המתחרט מחמת האונס שאין ספק בידו לקיים את דברו על אלה שתים נאמר לא איש אל ויכזב אלא מקיים את דברו ובן אדם ויתנחם כי הוא לא יכול. ועוד יש נחמה שלישית הנקראת סופר"א פנצאר"י בלע"ז ואינה באה מחמת קצורו של נודר כגון שיגזור הקב"ה פורענות ודאי על דעת כן נגזר אם יעמדו במרדם ואם ישובו מרשעם ישוב ה' מחרון אפו כדכתיב בספר ירמיה רגע אדבר וכו' ושב הגוי ההוא וכו' אף זה וינחם כך הוא כלומר מחשבה אחרת יש בלבו לא ששב ממחשבתו הראשונה חלילה וחס כך מצאתי כתוב: עוטה כשלמה אורה תמכתני בסדר בראשית ברא כן תמציא למחשבתי מנוח ועזרני באלה תולדות נח

ט[edit]

אלה תולדות נח הואיל והזכירו ספר בשבתו וכו'. קשה מאי קשיא ליה לרש"י שהוצרך לו' הואיל והזכירו ספר בשבחו. י"ל שאחר שכתב אלה תולדות נח היה לו לכתוב שם וחם ויפת פי' תולדות הבנים שהוליד לכך אמר רש"י שהפסיק הענין הואיל והזכירו ספר בשבחו ולפי' זה קשה שלא היה צריך לכתוב אחר כן פעם אחרת ויולד נח ולכך פי' רש"י ד"א שעתה הוצרך לומר אחר כן ויולד נח:

יג[edit]

קץ כל בשר כל מקום שאתה מוצא זנות אנדרולומוסיא באה לעולם והורגת טובים ורעים וכו'. קשה והרי כאן לא הרגה טובים שהרי ניצל נח ובניו ונשיהם. וי"ל דאין הכי נמי דהורגת טובים ורעים אבל בכאן עשה עמהם לפנים משורת הדין וכן משמעות המקרא מן הדין קץ כל בשר בא לפני אבל אני אעשה עמך לפנים משורת הדין ואצילך היינו דקאמר עשה לך תבת עצי גפר: קץ כל בשר בא לפני כל מקום שאתה מוצא זנות אנדרולומוסיא באה לעולם והורגת טובים ורעים. צריך לישב שהרי אנו רואין שנמלט נח ובניו. ועוד איך יצא כזאת מלפניו להרוג הטובים. ונראה לפרש שלכך לא אמר צדיקים ורשעים אלא רעים וטובים. ור"ל התינוקות הקטנים לכך האנדרולומוסיא באה והורגת אותם לפי שכיון שהזנות מצדיהם כולם ממזרים ואינם ידועים וכמו שאמרו רז"ל במסכת יבמות ממזר ודאי חיי ממזר ספק לא חיי ולכך לא קאמר כל מקום שאתה מוצא גזל משום דלא הוו מתים הקטנים בעבור הגזל: כי מלאה הארץ חמס לא נחתם גזר דינם אלא על הגזל וכו'. קשה והלא אמר למעלה כל מקום שאתה מוצא זנות אנדרולומוסיא באה לעולם והורגת טובים ורעים. י"ל דאין הכי נמי שכל מקום שאתה מוצא זנות אנדרולומוסיא באה לעולם והורגת טובים ורעים דאנשים אבל לא נחתם גזר דינם על הארץ כלו' תשחת הארץ עמהם ויטשטשו ג' טפחים של עומק המחרישה אלא על הגזל: את הארץ מן הארץ וכו' ד"א עם הארץ וכו'. קשה מאי ד"א. יש לפרש שני פי' הראשון את הארץ יתר הוא שאין צריך לומר מן הארץ כי ידענו שהם היו בארץ ולכך עשה ד"א שר"ל שנשחתו עם הארץ ג' טפחים וכו':

יד[edit]

עצי גופר כך שמו. מאי קשיא ליה שאמר כך שמו אלא י"ל שאמר רש"י כן כדי שלא תפרש עצי גופר עצים על ידי גפרית כלומר ויעש תבת עצים על ידי גפרית שנלקו בו לפיכך אמר כך שמו: בכופר מצינו בתלמוד כופרא תיבתו של משה על שהיו המים רפין וכו' ועוד שלא יריח אותו צדיק ריח רע של זפת אבל בכאן לא הקפיד אם יריח נח ריח רע של זפת מפני שכל העולם שרוי בצער. ומה שאמר אבל כאן מפני חוזק המים זפת המבית ומחוץ קשה איך לא היה הזפת מתפשר מפני חמימות המים. י"ל שנעשה להם נס ונצטננו המים שבצידי התבה. וקשה עוד מנא לן שמי המבול היו רותחין. י"ל דנפקא לן מגזרה שוה דכתיב הכא וישוכו המים וכתיב התם וחמת המלך שככה. מה להלן חמימות שהרי כתב וחמתו בערה בו אף כאן לשון חמימות שהיו המים רותחין:

טז[edit]

צוהר יש אומרים חלון וי"א אבן טובה מאירה להם וכו'. קשה מנא ליה. י"ל שהאומר חלון דורש צהר מלשון צהרים והיינו חלון והאומר אבן טובה דורש צהר כמו זהר שאותיות זסשר"ץ מחחלפות מלשון זהורית והיא אבן טובה מאירה להם:

יז[edit]

ואני הנני מביא הנני מוכן להסכים עם אותן שזרזוני כבר מה אנוש כי תזכרנו. פי' שרוצה להסכים עם המלאכים שזרזוהו כשרצה הקב"ה לעשו' אדם שאמר להם נעשה אדם בצלמנו כדמותנו והם אמרו לפניו רבונו של עולם מה אנוש כי תזכרנו הושיט אצבעו ביניהן ושרפן וכו' כדאיתא במדרש לכך אמר עכשיו שהוא רוצה למחות את האדם מעל פני האדמה הנני מסכים עם אותם שזרזוני וכו' ותפש רש"י לשון זרזוני לפי שמלת הנני לשון ענוה וזריזות והיא מלה מיותרת שהיה לו לומר ואני מביא את המבול וכתב הנני שהוא לשון ענוה שענותנותו יתירה להסכים ע"י עבדיו ומלאכיו לשון זריזות שמזדרז לעשות רצונם ואעפ"י שהשאיר להם נח ובניו לפלטה גדולה אעפ"כ הרבה להן פורענות לשטוף הכל ולא הבחין בין קטנים לגדולים: מבול שבלה את הכל שבלבל את הכל שהוביל את הכל מן הגבוה לנמוך. קשה איך יוכל לדרוש שלשה לשונות חלוקות ממלה אחת י"ל שאילו לא היה רוצה לומר אלא שבלה לא היה נכתב בתוספת מ"ם ועכשיו שנכתב מבול בתוספת מ"ם הוא כמו מבלבל שבלבל את הכל ואלו לא היה אלא בלבול היה לו לינקד בלא דגשות הבי"ת ועכשיו שכתוב בדגש הוא לשון מוביל שהוביל את הכל מן הגבוה לנמוך:

יט[edit]

מכל החי אפי' שדים וכו'. קשה מנא ליה י"ל דנפקא ליה מדכתיב מכל החי מכל בשר דמשמע שיש חי שאינו בשר והיינו שדים וכן פי' הפסוק מכל החי שאינו בשר והיינו שדים ומכל בשר כמשמעו:

הזנה אוטומטית ז

ב[edit]

מכל הבהמה הטהורה למדנו שלמד נח תורה. קשה שהרי אמרינן בזבחים העבירם לפני התבה וכו' דמשמע דלא הוה ידע טמא וטהור אלא מתוך קליטת התבה וי"ל דהתם מיירי בדבקים במינם ושאינן דבקים במינן והיינו טמאים וטהורים שכן מצינו לשון טומאה גבי עריות כדכתיב בסוף פרשת עריות אל תטמאו בכל אלה ולעניין זה הוצרכה קליטת התבה אבל טומאה וטהרה דאיסורי מאכלות מן התורה ידע אותן והבחין ביניהם שלמד נח תורה כדפי' רש"י:

ג[edit]

גם מעוף השמים בטהורים דבר הכתוב וילמד סתום מן המפורש וכו'. פי' מן המפורש הוא עוף טהור כמו שנאמר למטה מכל הבהמה הטהורה ומכל העוף הטהור מה להלן שהוא מפורש ר"ל טהור אף כאן שהוא סתום ר"ל טהור:

ז[edit]

מפני מי המבול אף נח מקטני אמנה היה וכו'. קשה הלא צדיק היה ואיך היה מסתפק בדבריו של מקום. וי"ל שהיה חושב כיון שה' הוא ניחם על הרעה אולי יתעשת ולא יאבדו וגם כי היה רואה המים יורדין ברחמים כדפרש"י בפסוק ויהי הגשם:

יא[edit]

בחדש השני ר' אליעזר אומר זה מרחשון. ר' יהושע אומר זה אייר. אין להקשות לר' אליעזר ממה שכתוב בניסן החדש הזה לכם ראש חדשים וכו' דאדרבה זו היא סיעתא דידיה מאחר שהתורה מזהרת לישראל למנות בניסן שמע מינה שמקודם לכן רגילין למנות מתשרי כדברי ר' אליעזר:

כג[edit]

אך נח לבד נח ומדרשו גונח וכוחה דם וכו'. קשה מנא לו לבעל הדרש דבר זה י"ל שהוא מפרש מלת אך מל' הכאה כמו ואך אותן וכו' וכן משמעו וישאר אך נח מוכה והיינו גונח וכוחה דם כדמפרש ואזיל. אך נח גונח וכוחה דם פי' כוחה רוקק רוק עבה וחבירו הכוחה בפני רבו ולפי שהוא בא מכח גדול קרוי כוחה:

הזנה אוטומטית ח

א[edit]

ויזכור אלהים זה מדת הדין ונהפכה לרחמים וכו' ואח"כ פי' וישוכו המים ואח"כ חזר לפרש ויזכור את כל החיה. קשה שלא פי' המקרא על הסדר י"ל שבתחלה פי' שהשם הזה הוא מדת הדין ונהפך לרחמים והוצרך לפרש אח"כ מלת וישוכו לשון הנחת חימה ואח"כ חזר לפרש המקרא על הסדר ויזכור את כל החיה ואת כל הבהמה וכו'. על הארץ על עסקי הארץ. קשה מה לו להוציא המקרא ממשמעו תאמר שר"ל ויעבר אלהים רוח על הארץ ממש י"ל שאי אפשר לפרש על הארץ כמשמעו שהרי היתה מכוסה במים לכן צריך לפרש על עסקי הארץ:

ג[edit]

מקצה חמשים ומאת יום התחילו לחסור וכו' עד שביעי לכסליו שבו פסקו הגשמים והוא סיון וכו'. החדש העשירי זה אב שהוא עשירי לירידת גשמים. קשה מה הוא לחלק בחשבון זה או היה לו לתלות את כולן להפסקה או כולן לירידה. י"ל שתולה שביעי והוא סיון להפסקת גשמים לפי שהוא חדש שבו עמדו ישראל על הר סיני ופסקה זוהמתן לכך תלה אותו להפסקת גשמים שהוא הפסקת פורענות ותולה עשירי שהוא אב לירידה לפי שהוא חדש של פורענות שכתוב בו לשון ירידה שנאמר ותרד פלאים לפי' תולה אותו לירידת גשמים שהוא חדש של פורענות הכי איתמ' במדרש:

ז[edit]

מצאתי כתוב הטעם ששלח נח העורב יותר משאר עופות לפי שהעורב מצוי לאכול נבלות ואם ימצא מיתי המבול יביא מבשרם בפיו אל התבה ואז ידע כי קלו המים ואח"כ שלח את היונה כי דרכה להיות בעמקים כד"א כיוני הגאיות:

יא[edit]

עלה זית טרף וכו' פי' ובשביל כך ידע כי קלו המים לפי שאילן הזית נמוך ובראותו העלה קרוע וחטוף ידע כי לקחתו מן האילנות שאילו לקחה על פני המים היה העלה שלם כברייתו:

טז[edit]

צא מן התבה כאן התיר להן תשמיש המטה. קשה דאם כן היה לנו ללמוד מכאן שכל דבר שבמנין צריך מנין אחר להתירו וזה אינו שהרי אנו למדין אותו מדכתיב במתן תורה לך אמור להם שובו לכם לאהליכם וי"ל דלא נלמוד מפ' המדבר קודם מתן תורה:

כא[edit]

לא אוסיף לא אוסיף כפל הדבר לשבועה וכו' וכן דרשו רבותינו ז"ל בשבועות. צריך לישב דהא כשבועות דריש ליה מדכתיב ולא יכרת כל בשר עוד מימי המבול ולא יהיה עוד המים למבול. וי"ל דתרוייהו חדא מילתא נינהו ולא אוסיף ראשון דכתיב לא אוסיף לקלל עוד את האדמה סמיך ולא יהיה עוד מבול לשחת הארץ הרי שבועה על השחתת האדמה ולא אוסיף להכות את כל חי כאשר עשיתי סמיך אלא יכרת כל בשר עוד מימי המבול הרי שבועה על השחתת בעלי חיים אי נמי נוכל לומר כי דעת רש"י דקא' לא אוסיף הכתוב על האדמה מלא אוסיף הכתוב בבעלי חיים מה התם איכא כפל דכתיב ולא יכרת כל בשר ואמר ולא יהיה עוד המים למבול לשחת כל בשר הכי נמי באדמה היה כפל מהר"ר:

הזנה אוטומטית ט

כ[edit]

ויטע כרם כשנכנס לתבה הכניס עמו זמורות ויחורי תאנים. נ"ל דלכך נקט אלו השני מינין משום דאין להן גרעיגין ליטע כמו התמרים והזתים והרמונים. מהר"ר: הטוב לך להודות היית עזרי באלה תולדות ותמציא לי חילך בסדר חדושי לך לך

הזנה אוטומטית י הזנה אוטומטית יא הזנה אוטומטית יב

א[edit]

לך לך להנאתך ולטובתך. פי' דדייק ליה מייתורא דלך שהיה לו לכתוב לך מארצך ועכשיו שכתב לך משמע בשבילך כלומר ההליכה תהיה להנאתך ולטובתך. ונראה שזה שכתב רש"י שני דברים להנאתך ולטובתך היינו משום דאשכחן טובה שאינה הנאה והנאה שאינה טובה לכך השמיענו שתיהן ואי קשיא מהו לך שהרי פי' אח"כ ואעשך לגוי גדול כדפי' רש"י. י"ל דבא להשמיענו דמשעת ההליכה תתחיל הנאה וטובה קודם שיגיע לארץ ואין להקשות לשתוק מואעשך ואברכך דהא כבר שמעינן מייתור דלך. וי"ל שהפסוקים הבאים אחר זה היו פי' דלך דהיינו ההנאה והטובה: לך לך להנאתך ולטובתך ואעשך לגוי גדול לפי שהדרך גורמת וכו'. נ"ל דלכך פי' ואעשך קודם שיפרש מארצך וממולדתך הקודם לו בפסוק משום דקשה לו אחר שפי' להנאתך ולטובתך שר"ל ושם אעשו אם כן אמאו אצטריך למכתב ולכך פי' לפי שהדרך גורמת ג' דברים אעפ"י שהבטיחו כבר שיהיו לו בנים כשאמר לו לך להנאתך ולטובתך מכל מקום באולי לא יהיה לגוי גדול שהדרך ממעטת ג' דברים לכך כתיב ואעשך לגוי גדול וסיים לפרש כל הפסוק אחר כן חזר לענין ראשון. מהר"ר: מארצך וממולדתך ומבית אביך. נראה לפרש דלכך הזכיר שלשתם לתת לו טעם מדוע מצוה עליו ללכת משם מארצו ומולדתו ובית אביו כולן שוין לרשע ואין בהן טוב והאדם למד את דרכיו או מפני ארצו או ממשפחתו או מכית אביו:

ב[edit]

ואעשך לגוי גדול לפי שהדרך גורמת וכו' ואח"כ פי' מארצך וממולדתך וכו'. קשה למה לא פי' המקרא על הסדר. י"ל שעשה כן כדי לסמוך ואעשך לגוי גדול למה שפי' לך להנאתך ולטובתך להשמיענו כיצד היא הנאתך וטובתך שאעשך לגוי גדול כמו דמפרש ואזיל לך לך להנאתך ולטובתך ואעשך לגוי גדול לפי שהדרך גורמת וכו'. נ"ל דלכך פי' ואעשך קודם שיפרש מארצך וממולדתך הקודם לו בפסוק משום דקשה לו אחר שפי' להנאתך ולטובתך שר"ל ושם אעשו אם כן אמאו אצטריך למכתב ולכך פי' לפי שהדרך גורמת ג' דברים אעפ"י שהבטיחו כבר שיהיו לו בנים כשאמר לו לך להנאתך ולטובתך מכל מקום באולי לא יהיה לגוי גדול שהדרך ממעטת ג' דברים לכך כתיב ואעשך לגוי גדול וסיים לפרש כל הפסוק אחר כן חזר לענין ראשון. מהר"ר: מארצך וממולדתך ומבית אביך. נראה לפרש דלכך הזכיר שלשתם לתת לו טעם מדוע מצוה עליו ללכת משם מארצו ומולדתו ובית אביו כולן שוין לרשע ואין בהן טוב והאדם למד את דרכיו או מפני ארצו או ממשפחתו או מכית אביו: ואברכך בממון. קשה מנא לו שבממון. י"ל שכן מצינו במקום אחר שנאמרה ברכה אצל הממון שנא' ברכת ה' היא תעשיר. ד"א ואעשך לגוי גדול זה שאומר ה' אלהי אברהם וכו' קשה מאי ד"א י"ל שלפי פי' הראשון והיה ברכה אין לו הדבקות עם הכתוב שלמעלה שהואיל ולא בא (נ"ל חסר אלא) להבטיחו על ג' דברים אין טעם לכתוב בכאן והיה ברכה אבל לפי זה הפי' האחרון הרי הוא דבק עם מה שלפניו כמבואר. (ומה שאומר חתימת מגן דוד הוא משום דכתיב ועשיתי לך שם כשם הגדולים אשר בארץ כדאיתא בערבי פסחים):

ו[edit]

ויעבור אברם בארץ נכנס לתוכה. עד מקום שכם להתפלל על בני יעקב כשיבאו לשכם וכו'. נראה דדייק ליה מלישנא דויעבור שהיה לו לומר ויבא עד מקום שכם דלישנא דויעבור משמע דרך העברה שלא רצה להשתקע בשום מקום עד היותו בשכם להתפלל על בניו וכן עד אלון מורה לראות הר גריזים ששם קבלו התורה וכו'. מהר"ר: אלון מורה הוא שכם ששם הראהו הר גריזים והר עיבל ששם יקבלו ישראל שבועת התורה וכו'. קשה מנא לו דבר זה י"ל דנפקא ליה מדכתיב אלון שהוא לשון אלה ומורה לשון הוראה והרי הוא כאילו כתיב אלון ההוראה כמו שאמר ששם קבלו שבועת התורה: והכנעני אז בארץ הולך וכובש את ארץ ישראל מזרעו של שם שבחלקו של שם נפלה וכו'. קשה שהרי בפ' שלא לך כתב שבנה חם חברון לכנען בנו ונראה שבחלקו של כנען נפלה ואיך אומר בכאן שבחלקו של שם נפלה. י"ל שארץ ישראל שבצד דרום לבדה נפלה בחלקו של שם ולפי' היה אברם הלוך ונסוע הגנבה אבל שאר ארץ ישראל נפלה בחלקו של חם ואעפ"י שכתוב ויעלו בנגב ויבא עד חברון דמשמע שגם חברון היתה בצד הנגב אין זו הוכחה שכן פי' המקרא ויעלו המרגלים לצד דרום כלומר מנגב למחנה ישראל: והכנעני אז בארץ. נראה דכתו' זה הפסוק לישב מה טעם העתיק אברהם את עצמו משם אחרי שנראה אליו ה' שם והיה המקום מוכן לנבואה ולכך כתב והכנעני אז כארץ שהיה עושה מלחמה ולכך נסע משם. מהר"ר:

ז[edit]

ויבן שם מזבח נתנבא שעתידין בניו להכשל שם על עון עכן והתפלל עליהם וכו'. קשה מנא ליה י"ל דנפקא ליה מדכתי' והעי מקדם למאי אצטריך וכן (נ"ל וכי) בכל מקום שהיה לן אברם ספר לנו הכתו' את גבולותיו הסמוכין אלא לא נכתב והעי מקדם אלא לאשמועינן שנתנבא שעתידין בניו להכשל שם על עון עכן והתפלל עליהם:

יב[edit]

והרגו אותי ואותך יחיו. קשה למה פחד פן יהרגוהו היה לו לדאג יותר פן יקחו את אשתו בחזקה מבלתי הריגתו. י"ל שהאומות גדרו עצמן בעריות ואלו היו לוקחין אשתו מבלי הריגתו היו חייבין על כל ביאה וביאה לכן פחד פן יהרגוהו שטוב להם להרוג ולעבור עברה אחת מלעבור עבירות הרבה. ועכשיו ע"י מעשה הכיר בה ראיתי במדרש אגדה שעבר את הנהר וגלתה שוקה מתוך כך הכיר ביופיה:

יג[edit]

למען ייטב לי בעבורך יתנו לי מתנות וכו'. קשה והלא כתיב ושונא מתנות יחיה ואיך היה אוהב שיתנו לו מתנות. י"ל שמה שכתוב ושונא מתנות יחיה היינו בישראל אבל באומות העולם כמציל מידם דמי ולכך היה אוהב אברם שיתנו לו מתנות:

יד[edit]

ויהי כבוא אברם מצרימה. היה לו לומר ויהי כבואם אלא מלמד שהטמינה בתיבה וכו'. קשה שעדיין היה לו לכתוב ויהי כבואם שהרי היה לוט עמהם א"ת לא חשש הכתוב להזכיר אלא העקר שהוא אברם א"כ למה שאל רש"י שהיה לו לכתוב ויהי כבואם. י"ל שעל האמת דרך המקרא בכל מקום להקפיד על העיקר ולא על הטפל אבל כאן כיון שעקר הפרש' מדבר בענין שרה וגם בפסוק שלמעלה אמר שאברם היה מדבר עם שרי וא"כ היה לומר ויהי כבואם לשון רבים שגם שרה היתה עקר במקום זה אלא שהטמינה וכו':

יז[edit]

וינגע במין ראתן לקה שהתשמיש קשה לו. קשה מנא ליה י"ל דנפקא ליה מדכתיב על דבר שרי כלומר שנתנגע נגע המועיל לשרי שלא יטמאנה והיינו ראתן שהתשמיש קשה לו כרצון שרי אשת אברם: וינגע ה' את. צריך לישב מה טעם גבי אבימלך בא אליו הקב"ה בחלום להזהירו ולפרעה לא בא י"ל דנלקחה שרה בית פרעה קודם שיאמר עליה אחותי היא רק בהזכרת פרעה לאברם דכתיב למה אמרתי אחותי היא ואולי לא אמר זה רק אחרי הלקחה אבל גבי אבימלך כתיב ויאמר אברם אל שרה אשתו אחותי היא ואח"כ וישלח אבימלך ויקח את שרה. ועוד כי אבימלך עשה כל החקירות שהיה יכול לעשות שהרי שאל לה ולעבדיה ולשפחותיה דכתיב והיא גם היא אמרה אחי הוא מייתורא דגם מרבינן כל בני הבית ולכן לא ענה לו אברם מאומה כששאל לו למה אמרת אחותי היא כמו שעשה לו לאבימלך כמו שאמר לו כי אמרתי רק אין יראת אלהים במקום הזה והרגוני על דבר אשתי וכו'. מהר"ר:

הזנה אוטומטית יג

ב[edit]

כבד מאד טעון משאות. קשה למה פי' תחלה כבד מאד קודם שיפרש הנגבה הקודם לו בפסוק. י"ל שעשה כן לפי שפירש למעלה וישלחו כתרגומו ואלויאו לכך פי' סמוך לו כבד מאד טעון משאות כלומר שהיה צריך לויה לשמרו בדרך שהיה טעון משאות:

ג[edit]

וילך למסעין כשחזר ממצרים לארץ כנען וכו' ד"א בחזרתו פרע הקפותיו וכו'. קשה מאי ד"א י"ל לפי שהיה כבד מאד חזר למסעיו ופרע הקפותיו. ופי' אורח פוגם ונפגם פוגם את אושפיזו שאומרים בני אדם שמא איזו רעה עשה לו הבעל מחנה לכך אינו חוזר ללון שם. עו' פי' נפגם שיאמרו העולם שמא איזו רעה עשה שם בביתו שלזה שאינו חוזר אליו עוד ולכך חזר אברם למסעיו ללון במסעות הראשונות:

ט[edit]

אם השמאל ואימינה בכל מקום אשר תשב אני לא אתרחק ואעמד לך למגן ולעזור. קשה למה פי' כן על ואם השמאל ואימינה ולא דרש כלום על ואם הימין ואשמאילה. י"ל שדרש כך על ואם השמאל ואימינה לפי שמלת האימינה אינה נקודה כדרכה שהיה לו לינקד ואימינה בפתח כמו שנקד ואשמאילה: ואימינה אימין את עצמי וכו'. שמעתי אומרים שלכך האריך רש"י כל כך שבא להוציא מפי' התרגום שפי' אם את לצפונא ואנא לדרומא דמשמע שירחיק עצמו ממנו לכך פי' אימין את עצמי ותמיד אהיה קרוב אליך. מהר"ר:

י[edit]

כגן ה' לאילנות כארץ מצרים לזרעים. קשה מנא ליה י"ל מדכתיב כל עץ נחמד למראה וכו' בתוך הגן נפקא ליה כגן ה' יפה לאילנות ומדכתיב לא כארץ מצרים היא וכו' אשר תזרע את זרעך והשקית ברגלך כגן הירק נפקא לן שארץ מצרים יפה לזרעים:

יא[edit]

מקדם מדרש אגדה מהו מקדם הסיע עצמו מקדמונו של עולם וכו'. קשה מנא לו לבעל הדרש דבר זה. י"ל שאין נראה לפרש מקדם כמשמעו מרוח מזרחית שהרי בנגב היה יושב כדכתיב לעיל הלוך ונסוע הנגבה לכך פי' מקדמונו של עולם:

יג[edit]

רעים בגופם וחטאים בממונם קשה מנא ליה. י"ל שכן מצינו רעה אצל הגוף דכתיב ביוסף ואיך אעשה הרעה הגדולה הזאת ומצינו חטא אצל ממון שנא' בעושק שכר שכיר והוה בך חטא ואונקלס שתרגם בהפך בישין בממונהון וחייבין בגוייתהון ראייתו שכן מצינו רעה אצל ממון דכתיב ורעה עינך באחיך האביון. ומצינו חטא אצל הגוף שנאמר ביוסף וחטאתי לאלהים:

יד[edit]

אחרי הפרד לוט מעמו כל זמן שהרשע עמו היה הדבור פוסק ממנו ואעפ"י שקודם לכן מצינו שנדבר עמו בעוד שהיה לוט. באולי שאז נעשה רשע דיקא נמי דקא' כל זמן שהרשע עמו ולא אמר כל זמן שלוט עמו. מהר"ר: פרש"י כל זמן שהרשע עמו דבור פוסק ממנו. וקשה לחזקוני הרי לעיל כתיב וירא ה' אל אברם ויאמר לזרעך אתן את הארץ מכלל שדבר אליו הקב"ה גם טרם הפרד לוט מעמו י"ל שמה שפרש"י היה הדבור פוסק ממנו ר"ל לא היה מאריך עמו בדברים כל כך ותדע שכן היא שהרי לעיל אמר לו הקב"ה לזרעך אתן את הארץ ולא אמר לו יותר וכאן האריך בדבורו דאמר לו יותר שא נא עיניך ושמתי את זרעך: וה' אמר אל אברם אחרי הפרד לוט וכו'. קשה דהא אמרינן כל מקום שנא' וה' הוא ובית דינו מאי בית דינו שייך הכא וי"ל במדרש שנחלקו הקב"ה ופמליא שלו ב"ד שלמעלה אומר שראוי שיהרג בחרב המלאכים ויענש מפני חבורת לוט והקב"ה אמר הוציאוהו ממזל מיתה למזל חיים והיינו בית דינו דשייך הכא:

הזנה אוטומטית יד

א[edit]

אמרפל הוא נמרוד וכו' קשה מנא לו י"ל לפי שכתוב למעלה בסדר אלה תולדות נח גבי נמרוד ותהי ראשית ממלכתו בבל וארך ועכשיו קרא שמו אמרפל לכך אמר אמרפל הוא נמרוד:

ב[edit]

שנאב שונא אביו שבשמים שמאבר שם אבר לעוף ולקפוץ ולמרוד בהקב"ה בלע שם העיר. קשה מנא ליה לדרוש כל אלו השמות לגנאי ועוד למה לא דרש כמו כן ברע וברשע ועוד מה קשיא ליה שכתב בלע שם עיר. י"ל שהוצרך לומר בלע שם עיר כדי שלא תחשוב שבלע הוא שמו של מלך צוער ולכך פי' בלע שם עיר. שהרי כתיב היא צוער שהוא לשון נקבה מוסב אל העיר ואם כן לא נזכר במקרא שמו של מלך צוער ודבר של תימה הוא זה למה לא פי' שמו כמו שפי' שמות חבריו אלא שלא רצה לכתוב את שמו כדי שלא תדרשנו לגנאי כדרך שיש לך לדרוש שמות חבריו שהרי לא נהפכה צוער כהפיכת חברותיה והרי לך שלא כתב הכתוב שמותן של ארבעה מלכים אלו אלא כדי לדרשם לגנאי ולכך דרש רש"י שנאב ושמאבר לגנאי כאשר אתה רואה ולא דרש ברע וברשע לפי שמעשיהם ברע שהוא רע וברשע שהיה רשע:

י[edit]

בארות בארות חמר מדרש אגדה שהיה הטיט בהן ונעשה נס למלך סדום שיצא מהם לפי שהיו מהאומות שלא היו מאמינים שנצל אברהם מכבשן האש וכיון שיצא זה מן החמר האמינו באברהם למפרע קשה אדרבה להפך שעתה לא היו מאמינים שנצל אברהם לפי שיאמרו הכל שניצול מלך סדום לפי שהיה מאמין בע"ז אבל אברהם שלא היה מאמין בע"ז היו אומרים שלא ניצול. י"ל שאילו היה כן שהיה יכול לעשות שום פלא היה עושה לו במלחמה אבל עתה שרואין הכל כי במלחמה אבד וכאן בבאר חמר ניצול האמינו באברהם למפרע: ועמק השדים וכו'. עד נוטלין מהם אדמה לטיט של בנין פי' דסבר רש"י דשדים לשון סיד כמו ושדת אותם בשיד הכתוב גם הוא בשי"ן. עוד יש לומר דיליף ליה מלשון חמר כמו שכתוב בענין דור הפלגה החמר היה להם לחמר לכך פי' כן:

יג[edit]

ויבא הפליט מדרש זה עוג מלך הבשן שפלט מדור המבול וכו'. ומתכוין היה שיהרג אברהם ויקח את שרה. קשה מנא לו למדרש שלכך נתכוון. י"ל דנפקא ליה מדכתיב העברי שלא היה צריך לכתוב העברי אלא ללמדנו שאמר עוג בלבו זה עברי וגר בארץ ואין לו קרובים ויהרג במלחמה ואשא את שרה: ויבא הפליט זה עוג שפלט מן המבול. קשה איך נמלט שאעפ" שהיה גדול הקומה הנה כתוב חמש עשרה אמה גברו המים על ראשי ההרים והיו רותחין כדאמר בגמ' ברותחין קלקלו וברותחים נדונו ואיך לא נכוה בחמימותן. וי"ל שלפי גדלו הוה גם כחו עצום והיה בו כח חזק לסבול חמימות המים ורתיחתן וגם כי היה מזרע הנפילים דהיינו מלאכים שנפלו מן השמים והיה חזק ותקיף ואין לומר שנמלט בארץ ישראל דנהי דאמרינן שלא ירד שם מבול כדכתיב לא גושמה ביום זעם היינו לענין מטרי בלבד אבל נבקעו שם מעינות תהום ונתפשטו בתוכה ממימי שאר העולם ויושביה מתו. ונמחו וזה שהאריך עוג ימים כל כך עד ימי משה מצאנו הטעם במדרש לפי שהיה מתכוין שיהרג אברהם אמר לו הקב"ה שכר פסיעות אתה נוטל שאתה מאריך ימים בעולם הזה ועל שנתכונת להרוג את הצדיק חייך שאתה רואה אלפי אלפים וריבי רבבות מבני בניו ואתה נופל בידם כדכתיב ויאמר ה' אל משה:

יח[edit]

ומלכי צדק מלך שלם. אגדה הוא שם בן נח פי' שנקרא מלכי צדק שהיה מלך מקום הצדק על שם צדק ילין בה ושלם הוא ירושלם כדכתיב ויהי בשלם סוכו:

הזנה אוטומטית טו

ג[edit]

ויאמר אברם הן לי לא נתת זרע והנה בן ביתי יורש אותי. קשה שהרי כבר אמר לו הקב"ה לזרעך אתן את הארץ ואיך היה חושב עתה שבן ביתו יירשנו. וי"ל שהיה מתירא שמא יגרום החטא כדאיתמר בברכות וכמו יעקב כדפרש"י בפ' וישלח. עוד י"ל דהכי קאמר אני זקנתי ולי לא נתת זרע עדיין ואף אם תתן לי לעתיד כאשר הבטחני הנה כשאמות ישאר בני קטן ורך ויבא בן ביתי ויגבר עליו ויטול את שלו לכן הבטיחו עוד לא יירשך זה כי אם אשר יצא ממעיך הוא יירשך כלומר הוא יגדל בחייך עד שיירש אותך ויחזיק בשלך הוא ולא אחר וכן אתה מוצא שהיה יצחק בן ע"ה שנה במות אביו:

ה[edit]

ויוצא אתו החוצה מדרשו צא מאצטגנינות שלך וכו'. ד"א הוציא מחללו של עולם וכו'. אין להקשות מאי ד"א שהרי הוא עצמו אמר וזהו לשון הבטה. וקשה על מה שאמר שלשון הבטה נופל מלמעלה למטה שהרי כתוב והביט אל נחש הנחשת וחי והוא הבטה מלמטה למעלה י"ל שאם הוא רוצה לומר מלמעלה למטה על דרך שאמרו רז"ל במסכת ר"ה וכי נחש ממית או נחש מחיה אלא כל זמן שהיו ישראל מסתכלין כלפי למעלה וכו' כלומר שלאחר שהסתכל בשמים היה משפיל ראות עיניו אל הנחש אשר על הנס והנה גם שם ר"ל מלמעלה למטה ככל שאר הבטות שבמקרא:

ו[edit]

והאמין בה' לא שאל אות אבל על ירושת הארץ שאל אות קשה מה נשתנה זה מזה. י"ל שענין הבנים הוא עתיד לראותו בחייו ולכן לא שאל אות. אבל לעניו ירושת הארץ שהוא דבר שאינו עתיד להיות בחייו שאל עליו אות וכו' אח"כ ד"א לא שאל אות וכו' משום דדבר זר הוא לומר שאברהם ישאל אות וינסה את ה':

טו[edit]

אל אבותיך מלמד שעשה תרח תשובה. קשה והלא אמר רש"י למעלה בסוף פרשת אלה תולדות נח גבי וימת תרח בחרן שהרשעים אף בחייהן קרוים מתים דמשמע שתרח היה רשע בסוף חייו. י"ל דע"כ לא קאמר התם שהיה רשע אלא כשיצא אברהם מאצלו ולכך קראו מת באותה שעה אבל לאחר כן שב מרשעו:

יז[edit]

תנור עשן רמז לו שיפלו המלכיות בגיהנם. קשה מנא לו. י"ל דנפקא ליה מדכתיב כי הנה היום בא בוער כתמר דבגיהנם משתעי קרא כמו שדרשו רז"ל ואף תנור האמור כאן לשון גיהנם:

הזנה אוטומטית טז

א[edit]

ולה שפחה מצרית בת פרעה היתה וכו'. קשה מנא ליה. י"ל מדכתיב הכא ושרי אשת אברם קמ"ל שהיתה שפחה זו לה ממקום אחר שכתוב בו אשת אברם והיינו כשנלקחה לבית פרעה שנאמר על דבר שרי אשת אברם:

ב[edit]

לקול שרי לרוח הקדש שבה. קשה מנא לו. י"ל דנפקא ליה מדכתיב לקול שהוא לשון רוח הקדש כד"א משה ידבר והאלהים יעננו בקול:

ו[edit]

ותענה שרי משעבדת בה בקושי. קשה היאך היתה שרה הצדקת עושה דבר זה. וי"ל משום דהגר הונתה אותה מתחלה ולעגה עליה כדכתי' ותקל גברתה בעיניה ולכך היתה מענה אותה בהתר שכן כתוב במצות לא תונו שאם הונה אותך אדם אתה רשאי להונותו שאינו קרוי עמיתך:

הזנה אוטומטית יז

כד[edit]

בהמולו בשר ערלתו באברהם לא נאמר את לפי שלא הי' חסר פריעה וכו' אבל ישמעאל הוצרך לחתוך ולפרע את המילה. קשה שנראה לפי זה דלאברהם נתנה פריעה ובגמרא ביבמות בפרק הערל מוכיח בלא ניתנה פריעה לאברהם וי"ל דאעפ"י שלא נצטוה קיים אותה כדאמר אפי' עירובי תבשילין קיים אברהם אבינו. וקשה לפי זה למה המתין כל כך למול את עצמו. י"ל משום דהא דאמרינן שקיים כל המצות היינו לאחר שנמול אבל קודם לכן לא היה לו דעת לקיים מצות ולא נפתחו עיני שכלו וכדפרש"י לעיל שלא היה בו כח לסבול גלוי השכינה ולעמוד: סעיפי סערת והיית אורם בסדר ויאמר יי אל אברם כן תתמוך לבבי ועליו תהל אור בוירא אליו

הזנה אוטומטית יח

א[edit]

וירא אליו לבקר את החולה. נראה דדריש ליה משום דבכל מקום שהוזכרה מראה מזכיר איזה דבר שאמר לו הקב"ה והכא לא הוזכר שום דבור לכך אמר שזאת המראה היתה לבקר את החולה ולמדנו שיש לאדם לבקר החולים ולכך איחר ביקור חולים ביום השלישי. מהר"ר: באלוני ממרא הוא שנתן לו עצה על המילה וכו'. קשה והלא הקב"ה אמר לו שימול ומה עצה היה צריך ליתן לו. י"ל שאמר לו הקב"ה שימול ולא אמר לו היכן מקום המילה וזאת העצה נתן לו שאמר לו מקום מילה כדדרשינן מוערל זכר. ומהר"ר תירץ שיש לומר שהיה אברהם מסופק אם המצוה אליו שימול את עצמו או דוקא למול את בניו אשר יולדו לו וילידי ביתו ומזה אמר שנתן לו עצה למול את עצמו ממש: באלוני ממרא הוא שנתן לו עצה על המילה. קשה מה עצה נתן לו על מצותו של מקום. וי"ל (כן כתב מהר"ר איסלן בבאורי רש"י פ' וירא בראש:) שנטל עצה ממנו אם ימול חדר בחדר להסבא או ימול לעין כל ולא יחוש לליצני הדור ונתן לי עצה להמול בגלוי כדכתיב בעצם היום הזה נמול אברהם: יושב ישב כתיב אמר לו הקב"ה שב וכו'. פי' שנראה לפי משמעות המקרא שכשנראה לו הקב"ה ישב וזה דבר זר הוא לומר שישב כשראה השכינה אדרבה היה לו לקום ולעמוד על רגליו מפבי הכבוד לכך פירש רש"י שאמר לו הקב"ה שב ואתה סימן לבניך וכו' ולפיכך ישב: כחום היום הוציא הקב"ה חמה מנרתקה וכו'. קשה מנא ליה. י"ל דנפקא ליה מדכתיב היום שהוא היום הידוע שנאמר עליו הנה יום בא בוער כתנור ודרש בדאמר ריש לקיש אין גיהנם לעתיד לבא אלא הקב"ה מוציא חמה מנרתקה וכו'. ומה שאמר שלא להטריחו באורחים שלא יטרח להקדים כנגד האורחין ולבקש בעדם כמו שהיה רגיל לעשות ולכך אמר כיון שראהו מצר הביא המלאכים עליו כדמות אנשים:

ב[edit]

שלשה אנשים אחד לבשר את וכו' שאין מלאך אחד עושה שתי שליחות. קשה שהרי בסמוך אמר ורפאל שריפא את אברהם הלך משם להציל את לוט והרי הם שתי שליחיות. וי"ל שאינו נקרא שתי שליחיות ששניהם ענין הצלה ורפואה אבל אם היו שני מינין שפיר הוו מיקרו שתי שליחיות:

ג[edit]

ויאמר אדוני לגדול שבהם אמר. קשה מהיכן הכיר הגדול י"ל שהיה מהלך באמצע כמו שארז"ל (בגמרא דיומא פרק אמר להם הממונה והביאו הילקוט בפ' וירא אליו:) מלאכי השרת שבאו אצל אברהם מיכאל באמצע גבריאל מימינו רפאל משמאלו ופרש"י בכאן ד"א לפי שלשון אל נא תעבור שהוא לשון יחיד מוכח יותר שהוא קדש ולא היה מדבר כי אם ליחיד:

ד[edit]

יוקח נא על ידי שליח וכו'. בגמרא כתיב כל מה שעשה אברהם על ידי עצמו אף הקב"ה שלם לבניו על ידי עצמו כמו שכתוב במן הנני ממטיר לכם לחם אבל מה שעשה על ידי שליח כמו במים דכתי' ביה יוקח נא מעט מים דמשמע ע"י שליח אף הקב"ה שלם לבניו ע"י שליח שנא' וירם משה את ידו: ורחצו רגליכם כסבור ערביים הם שמשתחוים לאבק רגליהם. קש' היאך היה סבור שערביים הם הלא הערביים הם מבני ישמעאל כמ"ש רש"י בסוף פרשה זו בפסו' באשר הוא שם הולכות ארחות דדנים ועדיין לא היו לו בנים לישמעאל י"ל (קיתון של חרס אברהם יצ"ו ן' לא"א כמהר"ר מרדכי יצ"ו גראסייאני אומר שמה שאמר הגאון ברטנורא שמה שאמר רש"י סבור שערביים וכו' הוא כמו שאמר כערביים היו כן דבר וכן נראה במס' מציעא פ' השוכר את הפועלים דף ע' וז"ל יוקח נא מעט מים וכו' א"ר ינאי בר' ישמעאל וכי כערביים חשדתנו וכו' ועיין בפי' רש"י שם. ועין בפ"ק דקידושין:) דהכי קאמר שהיה אברהם סבור שהיו עושין כמו שעושין הערביים עכשיו שמשתחוים לאבק רגליהם ומה שאמר ערביים הם חסר כ"ף הדמיון ופי' כסבור כערביים הם שמשתחוים וכו': תחת העץ תחת האילן. פי' שלא תטעה לפרש השענו בחתיכת עץ שכן משמעות ל' שעינה סמיכה לכך אמר תחת האילן דאם לא כן היה לו לו' והשענו בעץ או על העץ כמו ישען על ביתו והשתא דכתיב והשענו תחת העץ ר"ל תחת האילן:

ו[edit]

סלת לעוגות קמח לעמילן של טבחים. קשה מנא לו י"ל דנפקא ליה מדכתיב קמח סלת שסולת הוא הנקי וכן רגילות לו' ועתה שכתב קמח סלת הם שני עניינים קמח וסלת לכך אמר רש"י שלקח שתיהן סולת לעוגות וקמח לעמילן של טבחים:

ז[edit]

בן בקר רך וטוב ג' פרים היו להאכילן ג' לשונות בחרדל. קשה מנא ליה י"ל מדאיתא בגמ' דבבא מציעא רך וטוב השתא דכתיב וטוב אמר תרתי ומדוטוב אחד רך נמי אחד וא"כ ג' פרים היו. ופי' בחרדל פי' רש"י בגמ' בחרדל ממש שכן דרך מתנות כהונה שיהיו נאכלין צלי בחרדל. ובתוספות כתיב שר"ל במהירות שר"ל מלשון חרדלות של גשמים ולכך האכילם הלשונות שאינו צריך להמתין הפשט וניתוח וכדי למהר הדבר. מהר"ר: אל הנער זה ישמעאל לחנכו במצות. קשה מנא ליה. י"ל לפי שהפרשה נפקא ובאה להשמיענו שאברהם עצתו נזדרז בסעודה זו ואל הבקר רץ אברהם וימהר אברהם האהלה ויקח ויתן ולא יתכן לפרשו ויתן אל הנער לאחד ממשרתיו שאם כן יהיה זה גנותו של אברהם לכך הוצרך לפרש אל הנער זה ישמעאל שאין זה גנותו אלא שבחו שהרי לחנכו במצות נתן לו:

ח[edit]

ויקח חמאה וחלב ולחם לא הביא שפירסה נדה וכו'. פירוש שאברהם היה אוכל חוליו בטהרה ולא היה רוצה להאכיל לאחרים מה שלא היה אוכל הוא: אשר עשה אשר תקן קמא קמא שתקן אייתי קמיהו. תי' לפי שאמר למעלה ג' פרים היו וכאן כתיב בן בקר דמשמע שלא היה אלא אחד לכך הוצרך לפרש קמא קמא שתקן ולעולם שלשה פרים היו:

ט[edit]

ויאמרו אליו נקוד על איו תניא ר' שמעון אומר וכו'. מקשין העולם אם כן היה לו לינקד הלמ"ד בלבד והייתי דורש הכתב והוא איו ותירצו דבא לאורויי לן שאנו דורשים לפעמים הנקודה ובא לגלויי על נקודה דובקומה שבבנות לוט שהוא כולו נקוד וכן על הנוקודה שהוא על אהרן במניין הלויים בפרשת במדבר סיני וכן בדרך רחוקה שבפרשת בהעלותך. מהר"ר: שאף לשרה שאלו איו אברהם. קשה שהרי הוא עומד ומשמש לפניהם י"ל כשהלך אל הבקר שאלו עליו. ומה שאמר שישאל אדם באכסניא שלו לאיש על האשה ולאשה על האיש אין להקשות מהא דאמרי' אסור לשאול על שלום האשה וכי' אפי' ע"י בעלה דליכא איסורא אלא בשאלת שלום דווקא כגון להשתחות לה אבל הכא אמר ששאל איה הוא אין כאן איסור:

י[edit]

והוא אחריו הפתח היה אחר המלאך. בא רש"י לפרש שלא תאמר דמה דכתיב והוא אחריו שהמלאך היה אחר הפתח כמשמעות דקרא דאם כן היה צריך לומר ששרה היתה פתח האהל מבחוץ וזה אינו שהרי כתוב הנה באהל צנועה היא:

יב[edit]

שינה הכתוב מפני השלום שהרי היא אמרה ואדוני זקן. י"ל שלא אמר הכתוב דבר שקר שהרי בכלל דבריה הוא שהרי אמרה אחרי בלותי היתה לי עדנה אבל ר"ל שינה הכתוב שלא אמר כל דבריה

טז[edit]

וישקיפו על פני סדום פרש"י כל השקפה שבמקרא לרעה וכו'. קשה שהרי כתיב מי זאת הנשקפה כמו שחר עד ישקיף וירא וצדק משמים נשקף וכולן לטובה. י"ל הכי קאמר רש"י כל מקום שנא' במקרא השקיפה באותו המשקיף היא לרעה כגון וישקיפו על פני סדום וישקף אבימלך חוץ מהשקיפה ממעון קדשך שהיא לטובה אע"ג דקאי לקב"ה שהוא המשקיף והא דכתיב מי זאת הנשקפה כמו שחר וצדק משמים נשקף שהם לטובה אינו אלא משום שהשקפה על הנשקף והא דכתיב עד ישקיף וירא היינו לאבד האומות ולנקום נקמת ישראל המעונין תחת ידם וכן כי השקיף ממעון קדשו:

יט[edit]

כי ידעתיו ארי ידעתיניה מפרש לשון חיבה וכו' עד ואם תפרשהו כתרגומו יודע אני בו שיצוה את בניו אין למען נופל על הלשון. קשה שבתחלה אמר שהתרגום מפרש לשון חבה ואח"כ מוכיח שבתרגום פי' יודע אני בו שיצוה את בניו וצריך לומר ששתי נוסחאות על תרגום הן האחת מפרשת לשון חבה כדברי רש"י הראשונים אבל אם תפרשהו כתרגום הנוסחא השנית שמפרשת אותו לשון ידיעה יודע אני בו וכו' אין למען נופל על הלשון:

כא[edit]

ואם לא יעמדו במרדן אדעה מה אעשה להפרע ביסורין. קשה מאי משמע דלשון יסורין הוא. י"ל כד"א ויודע בהם את אנשי סוכות:

כה[edit]

חלילה לך לעולם הבא. אין לפרש עולם הבא כמשמעו דהא ביה ושבתם וראיתם בין צדיק לרשע. אלא פי' לדורות הבאים ודייק ליה מדכתיב חלילה לך חלילה לך תרי זמני בפסוק:

כו[edit]

אם אמצא בסדום חמשים צדיקים ונשאתי לכל המקום וגו'. נראה לפרש לשון הפרשה שכתב בתחלה ונשאתי לכל המקום ובמ"ה כתב לא אשחית ובמ' כתב לא אעשה וכן בל' לא אעשה וכן בכ' לא אשחית ובעשרה לא אשחית משום דבתחלה כשהיו עשרה לכל עיר ועיר אז יהיה סולח להם מכל וכל. אבל במ"ה שאין בהם י' לכל עיר ועיר רק על ידי צרוף אמר לא אשחית אבל דנין אותן ביסורין ובמ' יש בהן עשרה לכל עיר ועיר מהד' כרכין אמר לא אעשה כלו' שלא יעשה דבר באלו הד' כרכים וכן בל' לג' כרכים אבל בכ' אעפ"י שיש עשרה לכל כרך הואיל והם מועטים אמר לא אשחית אבל ידונם ביסורין וכן גם בעשרה:

כט[edit]

אולי ימצאון שם ארבעים וימלטו ד' כרכים וכן למ"ד יצילו ג' וכו' קשה מאחר שידע כי חמשים ימלטו ה' למה היה צריך לשאול על האחרים פשיטא שאם ן' יצילו ה' הל' יצילו ג' וכ' יצילו שנים. י"ל שהיה חושב שמא זכותא דרבים עדיף לכך שאל עד עשרה. ומצאתי כתוב שאברהם לא בקש על פחות מעשרה שהיה סבור שיהיו בסדום עשרה צדיקים לוט ואשתו וד' בנותיו וד' חתניו הרי עשרה:

לב[edit]

ועל הפחות לא בקש ר"ל שלא בקש שפחות מעשרה יהיו ראוין להציל שהרי נח וכו'. ועל תשעה ע"י צרוף כבר בקש ר"ל שהרי כשבקש על מ"ה ראה שתשעה ע"י צרוף מועילים לכל כרך וכרך לכך לא היה צריך לבקש על זה אבל לא היו שם. מהר"ר:

הזנה אוטומטית יט

א[edit]

המלאכים ולהלן קראן אנשים וכו'. ד"א אצל אברהם שכחו גדול וכו'. פי' עשה רש"י בכאן ד"א כלפי הד"א שעשה למעלה בפ' ויאמר אדני שלפי הפי' שאומר שהוא קדש שאלמא היתה שכינה ולכך נתן הסברא שהיתה שכינה עמהם. ולפי פי' שאומר שהוא חול שאלמא לא היתה שכינה עמהם קראן אנשים שאברהם היה כחו גדול והוו המלאכים תדירין אצלו. ומצאתי כתוב שאצל אברהם נראו כאנשים לפי שאברהם היה נדיב לב וגומל חסדים ומכניס כל האורחין ולא היה מבחין בין גדול לקטן שלא היה עושה כדי להתפאר אלא כדי לפרסם יחודו של מקום והיה מכבד הכל כנקלה כנכבד לכך נראו המלאכים עליו בדמות אנשים זהו פי' שכחו גדול כלו' שכחו גדול בגמילת חסדים אבל לוט שכחו קטן ולא היה מכבד אלא הגדולים כדי להתפאר נראו אליו כדמות מלאכים שאלו נגלו אליו כאנשים לא יהיה מכבדן או יהיה כי אלו מלאכים בדמות שלוחים באים מארץ מרחק שאדם מכבדן ומכניס בביתו לתקות הבשורות ההם: ולוט יושב בשער ישב כתיב אותו היום מינוהו שופט על השופטים. קשה מנא ליה י"ל דנפקא ליה מדכתיב בשער ושער לשון בית דין כד"א אל זקני העיר השערה והיותו שופט על השופט נפקא ליה מדכתיב אחר כן וישפוט שפוט דמשמע ישפט השופטים: וירא לוט מבית אברהם למד וכו'. קשה מנא ליה י"ל מדכתיב וירא שלא הוצרך לכתוב אלא ולוט יושב בשער סדום והנה שלשה אנשים וכו'. וכתב וירא להשמיענו שהמקום שכתוב בו וירא למד לרוץ לקראתם והיינו מבית אברהם דכתיב ביה וירא וירץ לקראתם וכדפרישנא לעיל כדאמר רש"י שלא להטריחו באורחים שהיה דרכו לקדם ולרוץ לקראתם על אם הדרך:

יב[edit]

עוד מי לך פה מדרש אגדה מי לך פתחון פה וכו' שכל הלילה היה מליץ עליהם טובות. קשה שהרי אמר לעיל שהיה אומר להן רובן רשעים ואיך אמר בכאן שהיה מליץ עליהם י"ל שעד כאן לא היה אומר רובן רשעים אלא קודם שידע שבאו להפוך את העיר אבל אחר שידע זה היה מלמד עליהם סניגוריא:

כב[edit]

על כן קרא שם העיר צוער אין להקשות שהרי מקודם לכן היתה נקראת צוער כדכתיב ומלך בלע היא צוער משום דהכי קאמ' ומלך בלע שהיא צוער הנאמרת אח"כ ולכך בא לפרש שלא תתמה היאך זאת העיר הנק' בלע שלא מצינו בהפיכה רק סדומה ועמורה אדמה וצבויים אי נמי שלא נתמה מדוע לא נזכרה צוער עם אלו המלכים אחרי שהיתה סמוכה להן לכך אמר שם הכתוב שבלע וצוער הכל אחד:

כד[edit]

וה' המטיר כל מקום שנאמר וה' הוא ובית דינו. קשה שהרי במקומות רבים נאמר וה' שהרי אין אנו יכולין לפרש הוא ובית דינו כגון וה' שמים עשה שאינו יכול לומר הוא ובית דינו שהרי לא נבראו המלאכים עד יום שני י"ל שגם הוא יכול להתפרש הוא ובית דינו שנתיעץ בשבעה דברים שקדמו לעולם גן עדן וגיהנם ושמו של משיח והתורה וכו' כדאי' במדרש. עוד יש לו' שזה שאנו אומ' כל מקום שנא' וה' הוא ובית דינו הני מילי כשנכתב וה' בראש הענין או הפרשה כגון זה אבל וה' שמים עשה אינו ראש הענין אלא שהוא הפסק שלמעלה הימנו וכן פי' כל אלהי העמים אלילים אבל ה' שמים עשה שאין הוי"ו תחלת הספור כמו במקרא זה שאין לו דבקות עם מה שלפניו כלל:

לג[edit]

ותשכב את אביה בכירה שפתחה בזנות וכו' קשה דלפי פרש"י משמע שהבכירה עשתה כן שלא כהוגן והא אמרינן בבבא קמא לעולם יקדים אדם למצות שבשביל לילה אחת שקדמה בכירה לצעירה קדמה לה שבעה דורות וכו' אלמא מצוה עשתה הואיל ונטלה שכר על כך. וצ"ע:

הזנה אוטומטית כ

א[edit]

ויסע משם אברהם כשראה שחרבו הכרכים וכו' דייק ליה מדכתיב משם ולא הזכיר המקום רק משם כלומר הסמוך לאותן כרכים ועוד דורש ד"א משם דסמיך לעניינו של בנות לוט דלעיל דרש משם מאותו מעשה הכתוב למעלה הימנו. מהר"ר:

הזנה אוטומטית כא

א[edit]

וה' פקד את שרה סמך פרשה זו לכאן וכו' צריך לישב מה קשה לו על הסמיכות הזה הלא היה באותו הזמן ונ"ל דדורש דבר זה מן הוי"ו דוה' פקד דוי"ו מוסף על ענין ראשון להורות הסמיכות ולכך לא דרש כאן הוא ובית דינו דאצטריך ליה בעבור הסמיכות:

יד[edit]

שם על שכמה ואת הילד אף הילד וכו' שאחזתו חמה ולא יכול לילך. קשה דהא אמרינן בפרק השוכר את הפועלים עד יעקב לא הוה חולשא. וי"ל דהני מילי בחולי הבא בידי שמים אבל חולי הבא ע"י אדם כגון מכת חרב וכגון חולי זה שבא מחמת עין הרע היה קודם יעקב. עוד י"ל דחולשא דמיתה הוא דלא הוה קודם יעקב אבל חולשא בלא מיתה כגון זה של ישמעאל הוה מקודם לכן:

טז[edit]

כמטחוי קשת כשתי טיחות מקשין העולם למה היתה צריכה להרחיק כשתי טיחות אם לא נתרחקה אלא על שאמרה אל אראה במות הילד. ומתרצין לפי שישמעאל היה רובה קשת ושמא מפני כובד החולי יצא מדעתו ויזרוק בה חץ לפיכך לא היה די לה להרחיק טיחה אחת ונתרחקה כשתי טיחות:

יז[edit]

כי שמע אלהים את קול הנער מכאן שיפה תפלת החולה על עצמו יותר מתפלת אחרים עליו. קשה שהרי אמרינן בגמ' דברכות אין חבוש מתיר עצמו מבית האסורים. וי"ל דהתם היינו טעמא משום דסתם חולה לא מצי מכוון דעתו אבל זה שכיון את לבו בתפלתו נשמעה תפלתו יותר מתפלת אחרים עליו וכן כל חולה אם יכוון את לבו בתפלתו תהא תפלתו מקובלת לפני המקום:

הזנה אוטומטית כב

ד[edit]

וירא את המקום מרחוק ראה ענן קשור על ההר קשה מנא לו י"ל מדכתיב מרחוק שהוא לשון ענן כדכתיב במעמד הר סיני ויעמדו מרחוק ושם היה הענן כדכתיב וענן כבד על ההר אף מרחוק הכתוב כאן לשון ענן דהיינו כפי' רש"י:

ו[edit]

מאכלת סכין על שם שאוכלת הבשר וכו' ד"א זו נקראת מאכלת על שם שישראל אוכלין מתן שכרה. קשה מאי ד"א י"ל שלפי הפי' הראשון קשה דהוה ליה למכתב אוכלת דהיינו לשון שאוכלת בשר והשתא דכתב מאכלת משמע שמאכלת את אחרים. ויש מתרצים שלכך פי' רש"י ד"א שלא מצינו מאכלת בתורה אלא במקום זה ודקדקו דבר זה מלשון רש"י שאמר זו נקראת מאכלת דמשמע זו בלבד ולא במקום אחר לפי שישראל אוכלין וכו': אודה שמך איום ונורא אמצתני בסדר וירא וברצונך ממית ומחיה סמכני בויהיו חיי

הזנה אוטומטית כג

א[edit]

ויהיו חיי שרה לכך נכתב שנה בכל כלל וכלל לומ' לך שכל אחד נדרש לעצמו וכו' עד שווין בטובה. קשה שהרי גבי אברהם לא דריש רק לדבר אחד בן מאה כבן שבעים וכבן חמש בלא חטא. ועוד שהרי גבי ישמעאל לא דריש להו כלל. וי"ל דהכא דריש הכי משום דסמיך אסיפא דקרא דכתיב שני חיי שרה דלא אצטריך אלא למימר כולן שוין בטובה. ואם היינו דורשין כמו באברהם לא היה צריך דכבר שמעינן ליה מרישיה דקרא וגם גבי אברהם לא דרש ליה אלא מכח ייתורא דקרא דכחיב ואלה ימי שני חיי אברהם אשר חי אבל גבי ישמעאל דליכא שום יתורא לא דריש. מהר"ר: מה בת עשרים לא חטאת אף בת מאה בלא חטא קשה מה רצה לדרוש בת מאה לענין חטא י"ל שכן מצינו במקום אחר חטא אצל בן מאה כדכתיב (ישעיה ס"ס כ' פסוק ג') והחוטר בן מאה שנה יקולל. ומה שאמר ובת כ' כבת ז' ליופי קשה דאדרבא גנותא הוא שהרי אשה יפה יותר בת כ' מבת ז' כשהיא קטנה. י"ל דהכי קאמר מה בת ז' היתה יפה מחמת עצמה ולא על ידי קשוטין אף בת עשרים היתה יפה בטבעה לא כחל ולא פירכוס.

ב[edit]

קרית ארבע על שם ד' ענקים שהיו שם אחימן וכו'. ד"א על שם ד' זוגות שנקברו שם וכו'. קשה מאי ד"א י"ל דלפירוש הראשון אין טעם לספור זה בכאן שאינו מענין הפרשה לקרותה קרית ארבע על שם ד' ענקים כי מה ענין זה לכאן לכך פירש ד"א על שם ד' זוגות: ויבא אברהם מהיכן בא מהר המוריה לספוד לשרה ולבכתה נסמכה מיתת שרה לעקידת יצחק וכו' קשה מנא לו שמהר המוריה בא. ועוד מה קשה לו על הסמיכות הזה שהוצרך לדרוש אותו ועוד אם היה רוצה לדרוש הסמיכות היה לו לשאל בתחלת הפרשה למה נסמכה כי זה דרכו בשאר מקומות ועוד היכן נסמכה מיתת שרה לעקידה הרי יש ביניהם פרשת הנה ילדה מלכה וגו'. י"ל ולהשיב על כל הקושיות הללו בדרך זו כי מדסתם לן הכתוב וכתב ויבא אברהם ולא כתב מהיכן בא יש לנו לומר שמהר המוריה בא שהוא המקום הכתוב למעלה שהיה בו אברהם בעת עקידת יצחק והנה אם כן נסמכה מיתת שרה לעקידת יצחק בפסוק זה שכחב ויבא אברהם לספוד לשרה שלא היה צריך לכתוב ויבא אברהם אלא ללמדנו שביאת אברהם מהר המוריה כלומר עקידתו של יצחק היתה גרמה לספוד לשרה ולבכותה כדמפרש רש"י ואזיל ואם כן סרו כל הקושיות כי מה שקשה מנא לו שבא מהר המוריה כבר אמרנו שמוכיח אותו מדסתם לן הכתוב לא פירש מהיכן בא ומה שקשה מפני מה הוצרך לדרוש הסמיכות הזה מפני שלא היה צריך לכתוב כלל ויבא אברהם אלא להודיענו שביאת אברהם היתה סיבה לספוד לשרה. ומה שקשה למה לא שאל רש"י למה נסמכה בתחלת הפרשה. ועוד שיש ביניהם פרשת ויוגד לאברהם כבר אמרנו שאין הסמיכות בפרשיות אלא בפסוק ויבא אברהם לספוד לשרה ולבכתה: גר ותושב גר מארץ אחרת וכו'. ומדרש אם תרצו הריני גר ואם לא אטלנה מן הדין שאמר לו הקב"ה לזרעך אתן קשה אם אמר הקב"ה לתת הארץ לבניו לא אמר לתתה לו. י"ל שמאחר שנאמר לו לירושה דכתיב וירש זרעך ש"מ שהארץ שלו ובניו נוחלין אותה כעין ירושת אבות זהו שאמר בכאן אטלנה מן הדין וכו':

ט[edit]

מערת המכפלה בית ועליה על גביו ד"א שכפולה בזוגות. קשה מאי ד"א י"ל דלפי' הראשון הל"ל הכפולה דמשמע שכפולה מעצמה עכשיו שכתב המכפלה משמע שהיא כפולה מחמת דבר אחר שנתוסף בה והיינו שכפולה בזוגות:

יג[edit]

נתתי כסף מוכן הוא אצלי והלואי נתתיו כבר קשה למה לא פירש בכאן גבי כסף כמו שפי' למעלה גבי שדה שאמר שם הרי היא כמו שנתתיה לך. י"ל דלעיל לענין שדה אמר הרי היא כמו שנתתיה לך לפי שבמכירת השדה אין בה שינוי שאינו יוצא מיד ליד. לכך אמר הרי היא כמו שנתתיה לך אבל בכסף שיצא מידו של זה ונכנס בידו של זה לא שייך לומר הרי היא כמו שנתתיו לך ולכך פי' בו מוכן הוא אצלי והלואי נתתיו לך כבר:

טז[edit]

לעפרון עפרן כתיב חסר וי"ו מפני שאמר הרבה ואפי' מעט לא עשה פי' דגריעותא הוא דמשמע לשון עפר כלומר עפרא בפומיה:

הזנה אוטומטית כד

ח[edit]

ונקית משבועתי זאת וקח לי מבנות ענר אשכול וממרא קשה מנא לו שיתיר לו ליקח מבנות ענר אשכול וממרא י"ל שאברהם השביעו משני דברים האחד אשר לא תקח אשה לבני מבנות הכנעני דהיינו כנעני דעלמא והשני אשר אנכי יושב בקרבו דהיינו מבנות ענר אשכל וממרא וסמוך ליה כתוב ונקית משבועתי זאת דמשמע דשבועה האחרונה דסמוכה למקרא זה דהיינו שלא יקח מבנות ענר אשכול וממרא כדמפרשנא.

י[edit]

מגמלי אדוניו ניכרין משאר גמלים היו שהיו יוצאין זמומים מפני הגזל. קשה דא"כ עדיף כחו דחמורו של ר' פנחס בן יאיר מגמלי אברהם אבינו שהרי חמורו של ר' פנחס מעצמו היה פורש מן האיסור ולא היה אוכל טבל כדאית' בגמ' חולין ואלו גמליו אברהם היה צריך שיצאו זמומים להפרישן מן האיסור. י"ל שחמרו של ר' פנחס בן יאיר היה פורש מן האיסור מעצמו לפי שהוא היה מרכבתו של צדיק המיוחדת לו וכדאמרינן בעלמא אפי' בהמתן של צדיקים אין הקב"ה מביא תקלה על ידה אבל אלו הגמלים היו מיוחדים למשא ואולי כי מרכבתו של אברהם ממש היתה נבדלת מהאיסור כחמורו של ר' פנחס או יותר ממנו: וכל טוב אדניו בידו שטר מתנה כת' ליצחק על כל אשר לו. קשה מנא לו דאי מלישנא דידו תאמ' שר"ל ברשותו כמו ויקח את כל ארצו מידו. י"ל מדכתיב ויקח עשרה גמלים וילך והדר כתי' וכל טוב אדניו בידו ויקם וילך ולא הוצרך לכתוב וילך תרי זמני אלא שכתב וילך הראשון להפסיק בין גמלי אדוניו לכל טוב אדוניו בידו להשמיענו שטוב אדוניו האמור כאן אינו דומה לגמלים שאינן דבר הנקח ביד דאדרבה הוא זה דבר הנקח ביד ממש והיינו שטר מתנה כפי' רש"י ופי' בידו בידו ממש ואינו ברשותו:

יד[edit]

ובה אדע. לשון תחינה וכו' לכך פי' שהוא לשון תחינה משום שלא יהיה נחוש דהא בן נח מוזהר על הניחוש כדאיתא בפרק ארבע מיתות בסנהדרין כל האמור בפר' מכשף בן נח מוזהר עליו מהר"ר:

יז[edit]

וירץ העבד לקראתה לפי שראה שעלו המים לקראת' קשה מנא לו. י"ל דנפקא ליה מדכתיב לקראתה דהל"ל וירץ אליה שהרי הוא היה עומד על העין או הבאר והיא שאבה והלכה ללכת לדרכה כדכתי' ותמלא כדה ותעל ואינו נופל לשון לקראתה אלא כשאדם הולך למזרח וחבירו למערב והולכים זה לקראת זה אבל כאן ששניהם הולכין בדרך אחד היה לו לכתוב וירץ העבד אחריה אלא שכתב לקראתה שפירושו וירץ העבד על מעשה לקראתה כלומר שראה שעלו המים לקראתה ורמז לנו הכתוב דבר זה שבכולן כתיב יוצאות לשאוב מים ואלו ברבקה לא כתיב ותשאב אלא ותמלא כדה ותעל דמשמע בלא שאיבה כלל ואעפ"י שכתוב אחר כן ותשאב לכל גמליו לאו כל שעתא מתרחיש ניסא:

כה[edit]

מספוא כל מאכל בהמה קרוי אספוא. קשה מאי משמע דלשון מאכל בהמות הוא. י"ל מדברי רבותינו ספי לתורי ספי ליה כי תורא שפי' תנו מאכל לבקר תנו לו מאכל לשור אף זה מספוא לשון מאכל בהמות לכך פרש"י כן:

כט[edit]

וירץ לבן למה וירץ ועל מה רץ. נ"ל לפרש דרש"י מקשה שני דברים למה היתה הריצה ולמה כתב וירץ קודם ויהי כראות הנזם ועל זה אמר הריצה היתה בשביל שראה את הנזם ואת הצמידים. ולכך כתבו קודם שאלמלא כתב ויהי כראו' הנזם וכו' ובשמו' דברי רבקה אחותו הייתי שומע כי הריצה היתה בעבור שמיעת דברי אחותו אבל עתה שסמך ויהי כראות הנזם אל וירץ שמעינן שהריצה היתה בעבור ראיית הנזם. מהר"ר ואחרים פרשו למה וירץ כלומר למה כתב לנו הכתוב וירץ לבן ולבן עצמו על מה רץ דמאחר דלבן רשע היה אין לומר שסיפר לנו הכתוב דבר זה להשמיענו שבחו שרץ להכניס אורחים לתוך ביתו והוא עצמו למה הלך במרוצה אלא ויהי כראות את הנזם שנתן את עיניו בממון:

לא[edit]

ואנכי פניתי הבית מע"ז. קשה מנא ליה. י"ל מדכתיב בא ברוך ה' כלומר אתה המאמין בהקב"ה למה תעמוד בחוץ ואנכי פניתי הבית כמו שתרצה והיינו מע"ז. וי"ל עוד דנפקא ליה מדכתיב ואנכי דהל"ל [ואני] שמלת אנכי לשון נקבה אלא דבא לרמוז שיהיה מאמין באנכי כלומר במי שאמר אנכי ה' אלהיך שהרי פניתי הבית מע"ז ולכך פי' רש"י בדרך זה:

לט[edit]

אולי אלי כתיב בת היתה לו לאליעזר וכו'. י"ל דלכך אמר להן כדברים האלה כדי שיאמינו לו כלומר אם תחשבו כי כל אלה הדברים אני בודה מלבי כי לולא אהבתי את אדוני הייתי חפץ שלא הייתם נותנים אותה אליו כדי שאתן לו את בתי כי כן אמרתי לאדוני:

מב[edit]

ואבא היום אל העין היום יצאתי והיום באתי יליף ליה מייתורא דהיום שלא הוצרך ליכתב אלא לאשמועינן היום יצאתי והיום באתי:

נ[edit]

ויען לבן ובתואל רשע היה והשיב לפני אביו. קשה והרי השבטים השיבו לפני אביהן כדכתיב ויענו בני יעקב את שכם ואת חמור אביו ולא אמרי' בהו שהיו רשעים י"ל דלא כתי' בהו ויענו בני יעקב ויעקב כמו שכתוב כאן לבן ובתואל דיעקב לא השיב דבר אחריהם כמו שהשיב בתואל אחרי לבן. ועוד י"ל שהשבטים לא נקראו רשעים שמתחלה הסכים יעקב שלא לדבר באותו מעשה והניח הדבר עליהם כדכתיב והחריש יעקב עד באם:

נה[edit]

אחיה ואמה ובתואל היכן היה רצה לעכב וניגף באותה הלילה אמרו בפסוק ויושם לפניו לאכול אל תקרי ויושם אלא שיש סם שנתנו סם המות בקערת אליעזר ובא המלאך והחליף הקערה שלו לקערת בתואל והיינו דאמר רש"י שניגף באותו הלילה ומת: (אורך ימים ושנות חיים ושלום יוסיפו לך): ימים שנה שכן נותנים לבתולה לפרנס עצמה בתכשיטין פי' מקרא מלא הוא במגלת אסתר כדכתיב מקץ היות לה כדת הנשים י"ב חדש כי כן ימלאו ימי מרוקיהן וכו':

סב[edit]

ויצחק בא מבוא באר לחי רואי והוא יושב בארץ הנגב. נראה לפר' דזה הפסוק בא להשמיענו מה טעם הלך יצחק להתפלל בשדה וכי לא היה לו מקום קבוע לתפלתו לכן אמר שבא מבאר לחי ראי ועדיין לא הגיע בארץ הנגב אשר שם היה יושב ולכך הלך לשוח בשדה. ומה שאמר רש"י מבא באר לחי רואי שהלך להביא הגר לאברהם אביו שישאנה קשה מנא לו י"ל דנפקא ליה מדכתיב מבוא שהוא לשון ביאה ובעילה:

סד[edit]

ותרא את יצחק ראתה אותו הדור ותוהה מפניו. י"ל הדור מעוקל ועקום כמו והדורים אישר ובלשון רז"ל הדרא דכנתא והיה יצחק בא מגן עדן שהלך להתרפאות מהחבורה שעשה לו אביו בצוארו בשעת עקידה והיה מהלך עתה וראשו למטה ורגליו למעלה כדרך כל העולין באוב והוא פי' הדור שאמר רש"י:

סז[edit]

האהלה שרה אמו שכל זמן ששרה קיימת היה נר דלוק מערב שבת לערב שבת וברכה מצויה בעיסה וענן קשור על האהל. י"ל לפי שהאשה מצווה על ג' דברים בנדה ובחלה ובהדלקת הנר ולפי ששרה היתה זריזה בשלשתן היו אלה הג' דברים מדה כנגד מדה כלפי שהיתה זהירה בהדלקת הנר היה נר דלוק מע"ש לע"ש. ולפי שהיתה זהירה בחלה היתה ברכה מצויה בעיסה. ולפי שהיתה זהירה בנדה היה הענן קשור על האהל שאוהל לשון תשמיש כד"א שובו לכם לאהליכם וכשמתה שרה לא היתה שם אשה זהירה בדברים הללו ופסקו כשבאת רבקה שגם היא היתה זהירה בשלשתן חזרו:

הזנה אוטומטית כה

א[edit]

קטורה זו הגר קשה מנא לו. י"ל מדכתיב ויוסף משמע שהיתה לו כבר פעם אחרת וזו היא הגר ונקראת קטורה על שם שנאין מעשיה כקטרת ושקשרה פתחה וכו'. פרש"י בכאן ג' דברים שאילו לא פירש אלא על שנאים מעשיה כקטרת היה לו לינקד קטורה בחולם כלשון ישימו קטורה באפך ועכשיו שנקוד בשורק הוא לשון קשירה ותקשור מתרגמינן וקטרת ואלו לא היה אלא לשון קשירה היה לו לכתוב קשורה עכשיו שכתב קטורה ש"מ תרתי לשון קשירה ולשון קטרת כדפירש"י:

ה[edit]

ויתן אברהם אמר ר' נחמיה ברכ' דייתקי נתן לו פי' דייתקי דא תהי קיים לפי שצוואת שכיב מרע צריך לקיימו לכך היא נקראת בל' זה שר"ל שהברכות שנתן לו הקב"ה כדכתיב והיה ברכה שפי' הברכות יהיו מסורות בידך הניחם ליצחק ולא פי' רש"י המקרא כמשמעו שנתן לו כל הממון שלו לפי שכבר כתוב לעיל ויתן לו את כל אשר לו וגם פי' לעיל וכל טוב אדוניו בידו שטר מתנה כתוב ליצחק על כל אשר לי ולפי שפי' ויתן את כל אשר לו ליצחק ברכות דייתקי שלו פי' ג"כ המתנות של בנות הפלגשים שנתן להם שמות הטומאה דגמיר ליה מדכתיב הפלגשם חסר דקרינן ליה פלגש שם כלומר שמות הטומאה מסר להם:

טז[edit]

נשים בכתובה פלגשים בלא כתובה וכו'. קשה אמאי אצטריך לפרש בכאן ההפרש שיש בין נשים ופלגשים י"ל לפי שאמר לעיל קטורה זו הגר וקשה שבמקום אחר קורא אותה פילגש בדברי הימים ובני קטורה פילגש אברהם וכאן קורא אותה אשה ויקח אשה ושמה קטורה לפיכך פי' נשים בכתובה פלגשים בלא כתובה כלומר כל זמן שהיתה שרה קיימת נקראת פילגש שהיה מחזיק בה בלא כתובה ואחרי מות שרה שהיה מחזיק בה בכתובה נקראת אשה כדכתיב כאן ויקח אשה:

יז[edit]

ויגוע לא נאמר גויעה אלא בצדיקים קשה שהרי בדור המבול כתיב בהו ויגוע כל בשר הרומש ורשעים גמורים היו י"ל הכי קאמר לא נאמרה גויעה אצל מיתה אלא בצדיקים כדכתיב כאן ויגוע וימת ובדור המבול לא כתיב בהו גויעה אצל מיתה תרצו בגמ' מיתה וגויעה קאמר. (חיה נחיה למה נמות): סמכתני נוטה שמי שפרה בסדר ויהיו חיי שרה ולשמך אזמר בקול תודות כי תאמצני באלה תולדות

יט[edit]

אלה תולדות יצחק יעקב ועשו האמורים בפרשה פי' דמאחר שכתב אלה תולדות דמשמע שרוצה לספר שם בניו היה לו לומר אלה תולדות יצחק יעקב ועשו האמורים לכך פי' שהאמת כן הוא אך טעמו נמשך לפניו ועל ידי שכתב יצחק בן אברהם הוזקק לומר אברהם הוליד את יצחק עד מה עשה הקב"ה צר קלסתר פניו של יצחק וכו' קשה אדרבא אמרינן רוב ממזרין דומין לאביהן ואם כן זהו חוזק ראיה לאומרים מאבימלך נתעברה שרה. י"ל שמה שממזרין דומין לאביהן זהו כשהאשה מזנה בסתר שמפני פחדה פן יבוא בעלה היא מהרהרת תמיד בו בשעת זנותה ולכך הבנים דומין לאביהן מפני דמיון אמותיהן והרהורן בו אבל כאן שלא זנתה שרה במסתר פנים מאברהם אלא לוקחה בגלוי לבית אבימלך לא היתה צריכה להרהר באברהם ולפחד ממנו ואם היה יצחק דומה לאברהם אין בזה פתחון פה לליצני הדור לומר בשביל כן שמאבימלך נתעברה שרה. ומהר"ר כתב וזה לשונו מקשין העולם דזו אינו ראיה לומר שלא נתעברה מאבימלך שרוב נשים מזנות דעתן על בעליהן ונעשה הוולד כצורת הבעל ע"כ מפרשין מאבימלך מכעסה על דבר אבימלך נתחממה ונתעברה והיתה מחשבתה בעת היצירה על דבר אבימלך וא"כ היה ממזר הלב כשהאיש או האשה חושבים בנשים או באנשים אחרים נקרא הולד ממזר הלב כדאי' במסכת כלה וע"כ צר הקב"ה פניו כצורת אברהם להורות שלא היתה מחשבתה רק באברהם:

כ[edit]

בן ארבעים שנה שהרי כשבא אברהם מהר המוריה וכו'. קשה למה הוצרך רש"י להגיד היאך היה בן מ' שנה בקחתו את רבקה וכי אין הכתוב כדאי לסמוך עליו שהוצרך רש"י לאמת את דבריו. י"ל לפי שקשה מעט איך שהה יצחק מ' שנה קודם שישא אשה שהרי שנינו בן י"ח לחופה וזה דבר תימא שהאבות הקדושים שמדרכן אנו למדין יספר לנו הכתוב בגנותן לכך אמר רש"י אל תתמה על זה שהרי לא יכול לקחת קודם לכן שהרי מבנות כנען לא יכול לקחת וכשבא מהר המוריה נתבשר שנולדה רבקה והיה אז בן ל"ז שנה המתין לה שלשה שנים עד שתהא ראויה לביאה:

כא[edit]

כי עקרה היא. נראה לישב אמאי כתיב הוא בוי"ו שבא להורות שגם יצחק היה עקר כמו שאמרו רז"ל שהאבות טומטומין היו וכן מה שכתוב הוא בוי"ו בפסוק וישאלו אנשי המקום לאשתו ויאמר אחותי היא בא להורות שגם לרבקה שאלו מי הוא ואמרה להם אחי הוא. מהר"ר: ויעתר לו נתפצר ונתפתה לו לנכח אשתו זה עומד וכו'. אין להקשות למה פי' ויעתר לו קודם שיפרש לנכח אשתו הקודם לו בפסוק שהוצרך לעשות כן כדי לפרש מלת ויעתר סמוך למלת ויעתר ששניהם מלת לשון הפצרה:

כב[edit]

ויתרוצצו וכו' עד עוברת על בתוע"ז ועשו רץ ומפרכס לצאת. רש"י תפש בכאן שטתו כדברי האומר שיצר הרע נתן באדם מעת יצירה שנאמר ובחטא יחמתני אמי ואעפ"י שלמעלה בסדר תולדות נח בפסוק מנעוריו תפש שטתו כמאן דאמר משעת לידה כדכתיב לפתח חטאת רובץ שדבריו סותרין זה את זה כן דרך רש"י בהרבה מקומות כשיש מחלוקת בין החכמים ושניהם מביאין ראיה מן המקראות כשמפרש הפסוקים מביא דברי מאן דהוא על הפסוק המסייע לו ולפי' בפסוק מנעוריו המסייע למאן דאומר משעת לידה תפש שטתו כמותו ובפסוק זה דויתרוצצו הבנים המסייע למאן דאמר משעת פקידה תפש שטתו כמותו דאמ' דעשו רץ ומפרכס לצאת על בתי ע"ז. ד"א מתרוצצין זה עם זה ומריבין וכו'. קשה מאי ד"א י"ל דלפי' הראשון שמפרש לשון ריצה היה לו לכתוב וירוצו לכך פי' ד"א מתרוצצים זה עם זה דהשתא אתי שפיר: ותלך לדרוש את ה' לבית מדרשו של שם הלכה. נרא' דדריש ליה מן ותלך דלא ה"ל למכתב רק ותדרוש את ה' ויאמר ה' לה ע"י שליח דדריש מייתור תיבת לה דלא הל"ל רק ויאמר ה' והוה ידענא דלה היה מדבר אלא לכך כתב לה שהוא כמו ויאמר לאמר לה. מהר"ר:

כג[edit]

שני גוים גיים כתי' אלו אנטונינוס ור' שלא פסקו משלחנם לא צנון ולא חזרת וכו'. פי' גיים גאים ר"ל ב' גדולים והם אנטונינוס שהיה שם קיסר ומזרע עשו ור' היה נשיא ומזרע יעקב ומה שאמ' לא צנון ולא חזרת פי' שמתוך שהיו עשירים גדולים היו אוכלים מאכלים הרבה והיו צריכין לאכל בכל סעודה צנון כדי שיתחתך המאכל וחזרת לפי שמהפך המאכל בתוך הבני מעים כדי לקרב העכול כך פי' דבר זה כמשמעו במסכת ע"ז אמנם רבים מבני עמנו פי' צנון וחזרת רמז לדברי תורה וצנון משל אל הקושיות והפירוכין לשון צנון ושנון וחזרת משל אל התירוצין והתשובות מלשון חזרה והשבה: ושני לאומים אין לאום אלא מלכות קשה מנא לו. י"ל שכן מצינו לשון חוזק אצל מלכות שנא' ויתן עוז למלכו וכאן כתי' יאמץ שהוא לשון חוזק:

כו[edit]

בעקב עשו סימן שאין זה מספיק לגמור מלכותו וכו' יעקב בא לעכב שיהיה הוא ראשון וכו'. קשה איך אמ' שבא לעכבו דהא אמרינן שהוא סימן שאין זה מספיק לגמור מלכותו וגו'. י"ל שעל האמת בא יעקב לעכבו ולפיכך תפש בו אבל לא היה לו לתפוש בעקב אלא בזרועו או בצוארו שאין דרך אדם הרוצה לעכב את חברו לתפוש בעקבו לפיכך אמ' רש"י בכאן שאחיזת העקב היתה סימן שאין זה מספיק לגמור מלכותו: ויקרא שמו יעקב אמר הקב"ה אתון קריתון וכו'. ד"א אביו קרא לו כן. קשה מאי ד"א י"ל שלפי פי' הראשון לא היה לו לכתו' ויקרא שמו יעקב תכף אחר וידו אוחזת בעקב עשו. ועוד שהרי לא חפץ הקב"ה באותו שם שהרי שנה את שמו ישראל לפי' פי' ד"א אביו קראו יעקב: ויצחק בן ששים שנה שהרי עשר שנים משנשאה וכו'. קשה כדמקשינן לעיל גבי בן ארבעים שנה לא הוצרך רש"י לאמת את דברי הכתו'. י"ל דקשה לן איך שהה יצחק עם אשתו כ' שנה טרם יתפלל עליה שהרי בן מ' שנה היה כשנשאה ובן ס' כשנלדו לכך אמר רש"י אל תתמה על זה כי הוצרך להמתין עשר שנים עד שתהא ראויה לביאה ועשר להריון קודם שיתפלל עליה:

כז[edit]

ויגדלו הנערים ויהי עשו כל זמן שהיו קטנים לא היו נכרין וכו'. קשה דהא אמר לעיל מן המעים היו נפרדין אבל היו עושין מעשיהן בסתר ולא נכרו ונתפרסמו לבני אדם עד שהגדילו. ויש נוסחאות שכתו' בהן כיון שנעשו בני י"ג שנה וכו'. וטעות הוא דהא אמ' לקמן שביום שמת אברהם בו ביום מרד עשו ולא מת אברהם עד שהיה עשו בן חמש עשר השנה: יודע ציד לצוד אביו שואלו אבא היאך מעשרין את התבן והמלח. פי' שהיה שואל מה טעם מעשרין את התבן שאינו ראוי למאכל אדם והמלח שאינו מגדולי קרקע וכסבור אביו שהוא מעשרן מפני היותו מדקדק במצות. ואיו לפרש היאך מעשרין כמשמעו כיצד מעשרין התבן והמלח שאם באנו לעשרן נוציא מהן אחד מעשרה כשאר הדברים המתעשרין ומה טעם לשאלה זו. וכלפי שפי' יודע ציד איש שדה שהם תארי עשו לשנים מאחר שכתב הכתוב את שניהם שהיה די באחד מהן אלא להגיד שהן שתים פי' ג"כ תואר יעקב לשנים. כלפי שהיה עשו יודע ציד לצוד ולרמות היה יעקב איש תם אינו בקי לרמות וכלפי שהיה עשו איש שדה אדם בטל וצודה חיות היה יעקב יושב אוהלים בביתו של שם ועבר:

לא[edit]

בכורתך לי לפי שהעבודה בבכורות וכו'. נ"ל דלכך פי' שרצה לקנות הבכורה מפני העבודה ולא מפני ירושת ארץ כנען מפני שבשביל הירושה לא היה קניינו מועיל כלום דהוה ליה דבר שלא בא לעולם כדאמ' בעלמא מה שאירש מאבא מכור לך לא אמר כלום דאין אדם מקנה דבר שלא בא לעולם לכך פי' שרצה לקנותה בשביל העבודה:

הזנה אוטומטית כו

ה[edit]

וישמור משמרתי גזרות להרחקה וכו'. פי' שכן דרשו רז"ל בפסוק ושמרתם את משמרתי עשו משמרת למשמרתי ולא משמרת למשמרות משמרתי מכאן שאין גוזרין גזרה לגזרה אלמא דגזרות קרי להו משמרת ומכאן אמרו רבותינו ז"ל אפי' עירובי תבשילין קיים אברהם אבינו:

ח[edit]

וישקף אבימלך ראהו משמש מטתו. קשה מנא לו. י"ל דגמיר ליה מדכתיב והנה יצחק מצחק והוא לשון ערוה כד"א לצחק בי. וקשה דאם כן היה לו לתפוש מלת מצחק ושם היה ראוי לומ' וראהו משמש מטתו ומה לו לומ' דבר זה על מלת וישקף. י"ל דרש"י אתא לטעמיה שפי' בכמה מקומות כל השקפה שבמקר' לרעה ואולי תתמה כאן מאי רעה איכא לכך הקדים רש"י ואמ' גם בכאן יש רעה שראהו משמש מטתו וזהו לשון וראהו בוי"ו יתירה כלומר ואל תתמה ללשון וישקף שהרי ראהו משמש מטתו וקשה איך היה יצחק משמש מטתו ביום. י"ל שכך אמ' חכמים תלמיד חכם מאפיל בטליתו ומשמש. ועוד קשה איך היה משמש מטתו בשני רעבון. וי"ל כדאמרי' חשוכי בנים משמשין מטותיהן בשנת רעבון ואעפ"י שהיו לו יעקב ועשו מ"מ הוה ליה מחשוכי בנים הואיל ולא היה לו בת נקבה ואליבא דמאן דאמ' זכר ונקבה במסכת יבמות ומהר"ר כתב שאל השואל מנא ליה הא ואי משום מצחק היה לו להזכיר והנה יצחק מצחק ראהו משמש מטתו ונ"ל דדייק ליה מוישקף אבימלך בעד החלון ר"ל חלונו של יצחק שהשקיף שהיה סוגר חלונו והבין כי היה רוצה לשמש מטתו כי חלילה שהיה משמש במקום שיוכלו לראותו משם:

י[edit]

אחד העם דמיחד בעמא זה המלך. קשה מנא לו תאמר אחד העם כפשוטו. י"ל לפי שנאמר אחריו והבאת עלינו אשם וזה דבר תימא שבשביל אחד העם יבא אשם על כולם ע"כ פי' זה המלך שהוא גדול שבכולם ועל עונו יהו נתפשין כל אנשי הדור ושפיר קאמ' והבאת עלינו אשם:

יב[edit]

בשנה ההיא אעפ"י שאינה כתקנה וכו' עד ורבותינו אמ' אומד זה למעש' היה. אין לפרש שיצחק שער תבואתו להוציא ממנה מעשר באומד שהרי אסור לעשות כן דתנן ואל תרבה לעשר אומדות אלא פי' שאמדוה שראויה לעשות כל כך תבואה שיוציאו ממנה כך וכך מעשרות ועשתה על כל אחד מהמעשרות שאמדוה מאה:

יג[edit]

כי גדל שהיו אומ' זבל פרדותיו של יצחק ולא כספו וזהבו של אבימלך. פי' לענין הברכה ולא לענין העושר כלומר יותר נכון ומעותד לברכה זבל של יצחק לזבל בו את הקרקע שהברכה מצויה בו יותר מכספו וזהבו של אבימלך. ושמעתי אומ' דנקט רש"י זבל פרדותיו לרבותא כלומ' שאף הפרדות שהם דבר המזיק היה הברכה מצויה בזבל שלהם. ואומ' שראה רש"י דבר זה מלשון כי גדל מאד שמלת מאד היא מלה הנדרשת על מלאך המות כדדרשינן בפסוק והנה טוב מאד טוב זה מלאך הטוב מאד זה מלאך המות לכך אמ' רש"י בכאן זבל פרדותיו שהפרדות קרויות מלאך המות כדאמרינן בגמ' דחולין במעשה דר' פנחס בן יאיר:

כב[edit]

ופרינו בארץ תרגו' וניפיש בארעא. צריך לישב מה בא ללמדנו. ונראה משום דכתיב ברישא דקרא כי הרחיב דמשמע משעבר והייתי יכול לטעות ולומ' וכבר ופרינו בארץ וניפוש לשון עתיד הוא. מהר"ר:

לה[edit]

ותהיין מורת רוח כל מעשיהם לעצבון וכו'. ד"א מורת רוח מקטרות מור ובשמים לע"ז וכו'. קשה מאי ד"א י"ל שלפי פירו' הראשון היה לו לומר ממרות רוח שמתישב יותר על הלשון לכך פי' ד"א לשון מר ואהלות:

הזנה אוטומטית כז

א[edit]

ותכהין בעשנן ד"א כדי שיטול יעקב הברכות. פי' שעשה רש"י בכאן ב' פירושי' כנגד ב' פירושי' שעשה על מורת רוח שאם הוא לשון מור א"כ היו מקטרות לע"ז שייך לפרש ותכהין בעשנן ויהיה נמשך עם מה של אחריו ואם הוא לשון המראת רוח דא"כ לא נזכר שהיו מקטרות אין שייך לפרש ותכהין בעשנן ונפרש ותכהין כדי שיטול יעקב את הברכות ויהיה נמשך למה שלפניו והוא ספור הפרשה:

ג[edit]

תליך חרבך שא נא לשון השחזה וכו'. קשה למה פי' תליך קודם שיפרש שא נא הקודם לו בפסוק. י"ל שמתוך ששא נא לשון השחזה כדמוכח ואזיל לכך אנו מפרשים תליך חרבך שאלולי כן לא ידענו מהו תליך ואלו פירש המקרא על הסדר לא היינו יודעי' מנא לו:

טו[edit]

החמודות נקיות. ד"א שחמד אותן מנמרוד. קשה מאי ד"א י"ל שלפי' הראשון הל"ל נקיות ממש לכך פי' ד"א ופי' שחמד אותן מנמרוד אמרו במדרש שהם כתנות עור שעשה הקב"ה לאדם הראשון ועל הכתנות הללו היו מצויורות צורות כל חיות שבעולם וכל זמן שהיה אדם נוגע באחת מהצורות היה החיה ההיא באה לפניו ועושה בה כל חפצו והכתנות הללו היו עתה של נמרוד וזהו שכתו' בו בנמרוד גבור ציד לפני ה' ואמ' עשו לנמרוד שישאיל לו המלבושים ההם והשאילם לו ונגע בצורת האריה והביאו לפניו והטריף את נמרוד והרגו ונשארו המלבושים בידו ולזה אמ' רש"י בסמוך אשר אתה בבית והלא כמה נשים היו לו אלא שהיה בקי במעשיהן וחושדן פי' שהיה מתירא פן יתנו עיניהם לזנות (עמו) וימיתוהו באותן הצורות שעל הבגדים ההם ולכך הפקידם אצל אמו:

כא[edit]

גשה נא אמר אין דרך עשו להיות שם שמים שגור בפיו. קשה שהרי אמ' למעלה כסבור אביו שהוא מדקדק במצות אלמא היה אצלו בחזקת אדם כשר ואיך אמ' בכאן אין דרכו להיות שם שמים שגור בפיו י"ל שגם זה שבחו הוא כלומ' לפי שאדם כשר הוא אין דרכו להיות שם שמים שגור בפיו עתה בבואו מן השדה וידיו מלוכלכות וגופו מטונף:

לג[edit]

ויחרד ראה גיהנם פתוח תחתיו קשה מנא לו י"ל מדכתי' איפה בה"א שהיא לשון אפייה ובישול והיינו גיהנם שיש בו אש ומבעיר ומצאתי כתו' דנפקא ליה מדכתי' ויחרד וכתי' התם חרדת אדם יתן מוקש ואין מוקש אלא גיהנם דכתי' לסור ממוקשי מות:

מו[edit]

קצתי מאסתי. קשה מאי קשיא ליה שהוצרך לפרש כן י"ל שהייתי יכול לטעות ולפרשו לשון קציצה וכריתה לכך פי' קצתי מאסתי כי לא יתכן לפרש לשון כריתה הואיל ונקשר עם בי"ת במלת בחיי:

הזנה אוטומטית כח

ה[edit]

אם יעקב ועשו. צריך לישב מה בא ללמדנו. וי"ל דהזכיר זה לומר שלכך שלחה יעקב אצלו לפי שהיה קרוב לשניהם ובעבור זה יוכל לספר לו את כל דברי הריבות אשר בינו ובין עשו אחיו כי בין אנשים נכרים לא יהיה כבודו לספר להם דברי ריבותם. מהר"ר: אם יעקב ועשו הר"ר ליאון פי' שבא ללמדנו שהיה אחי רבקה דהות אם עשו הרשע כאשר היה הוא רשע וש"מ רוב בנים דומי' לאחי האם: חננתני עזרה שוכן שחק בסדר ואלה תולדות יצחק ושיחי לפניך צור ירצה ועזרני בחדושי סדר ויצא

י[edit]

ויצא יעקב על ידי שבשביל שראה וכו' פי' דקשה ליה לרש"י שכבר כתב למעלה וישמע יעקב אל אביו ואל אמו וילך פדנה ארם ולמה הוצרך לחזור ולכתוב כאן ויצא יעקב וכו' לכך אמ' שמפני ההפסקה שרעות בנות כנען חזר לענין ראשון. וקשה למה כפל רש"י את לשונו לכתוב על ידי שבשביל היה די לו באחד מהם י"ל דהכי קאמ' ע"י שראה שרעות בנות כנען והלך אל ישמעאל בשביל כך הפסיק העניין וכו' ואלו כתב בלשון זה ממש היה צריך לכתוב אחר כך בשביל כך הפסיק העניין וכו' וכדי שלא להאריך במלת כך קצר הלשון וכתב שתי המלות סמוכות זו לזו על ידי שבשביל. עוד יש ליישב דהכי קאמר על ידי שהזכיר הכתוב שבשביל שראה שרעות בנות כנען הלך אל ישמעאל וכו' קצר הלשון וסמך על המבין. ומהר"ר כתב מקשין העולם מה ר"ל ע"י שבשביל ותירץ מהר"ר פיצי"ן שהם ב' דברים ופי' ויצא יעקב על ידי ר"ל בסמוך כלומר תכף שברכו אביו יצא מבאר שבע ודורש דבר זה מכח הפרשה שהיא סתומה שאלולי כן הייתי אומ' ששהה י"ד שנה טרם צאתו כדי למצוא חשבון שלשנותיו איך היו ק"ל שנה בעמדו לפני פרעה ולא נצטרך לומר שנטמן בבית עבר י"ד שנה. ואח"כ אמ' שבשביל שרעות בנות כנען וכו' לישב מה טעם הפסיק בענינו של יעקב כיון שהיה סמוך: ויצא לא היה צריך לכתוב וכו' עד פנה זיוה פנה הדרה קשה מנא לו לדרוש כל הדברים הללו. י"ל מלשון יציאה כדכתיב ויצא מבת ציון כל הדרה ואעפ"י שנשאר בעיר יצחק זכותא דרבים עדיף: וילך חרנה יצא ללכת לחרן פירש כן משום דקשה לו כל העניין הכתוב אח"כ שהיה קודם לכתו לחרן. אמנם לפי הדרש שמביא אח"כ שהלך לחרן וחזר לבית אל אין צריך לפרש יצא ללכת לחרן. מהר"ר:

יא[edit]

ויפגע במקום לא הזכיר הכתוב באיזה מקום וכו'. קשה למה פירש במקום קודם שיפרש ויפגע הקודם לו בפסוק י"ל שלפי שבמקום ר"ל המקום הידוע והוא הר המוריה משום הכי יש לנו לפרש ויפגע לשון תפלה שראוי לומ' שיתפלל בבית המקדש לכך סירס המקרא: ויפגע לשון תפלה וכו' עד שקפצה לו הארץ וכו'. קשה מנא לו מפסוק זה שקפצה לו הארץ. י"ל דנפקא ליה מלשון ויפגע שאין לשון פגיעה נופל אלא כשהאחד בא לקראת חברו ופוגשין זה בזה לכך אמר שקפצה לו הדרך שבא הר המוריה לקראתו כדמפרש לקמן: מראשותיו עשאן כמין מרזב. דייק ליה מדלא קאמ' תחת ראשו מהר"ר:

יג[edit]

נצב עליו לשמרו דייק ליה מדלא קאמ' והנה ה' נראה אליו כאשר תמצא בשאר המראות ואמ' לשמרו כלומר עד שהמלאכים של חוצה לארץ עלו לרקיע וירדו מלאכי חוצה לארץ שבין כך ובין כך היה עומד בלא שמירה ה' נצב עליו לשמרו וכנוי עליו שב אל יעקב:

יז[edit]

כי אם בית אלהים אמר ר' אליעזר בשם ר' יוסי בן זמרא סולם הזה היה עומד בבאר שבע ושפועו מגיע כנגד בית המקדש וכו'. קשה מנא לו לומר כן. י"ל שהסולם היה בבאר שבע נפקא ליה מדכתיב מוצב ארצה שה"א בסוף תיבה במקום למ"ד בתחלתה והרי הוא כמו לארץ ופי' לארץ הידועה והיא באר שבע הנז' בראש הפרשה ויצא יעקב מבאר שבע. ושפועו מגיע כנגד בית המקדש יליף ליה מדכתי' אין זה כי אם בית אלהים דהיינו בית המקדש: מה נורא מה דחילו. נראה דבא לפרש דלא נימא דמה נורא קאי להקב"ה ויאמר ויירא ויאמר מה נורא הקב"ה דאל המקום לא שייך לומ' נורא כמו שאמ' רז"ל את מקדשי תיראו וכי מן המקדש היה ירא ולכך פי' מה דחילו דאי הוה קאי אדלעיל היה מתורגם דחילא כמו שמתורגם האל הגדול הגבור והנורא מהר"ר:

כ[edit]

אם יהיה אלהים עמדי אם ישמור לי הבטחות הללו וכו'. קשה וכי מתירא היה יעקב או מסופק שלא יקיים הקב"ה את דבריו. י"ל שהיה מפחד שמא יגרום החטא והכי איתא בגמ' בפ"ק דברכות:

הזנה אוטומטית כט

י[edit]

ויגל את האבן כמו שהיה מעבירה פקק מעל פי הצלוחית. פי' מדלא כתי' ויגלול כמו שכתוב באחרים וגללו בשני למדי"ן שומע אני שהסיר אותם בנקלה כזה המעביר פקק מעל פי הצלוחית:

יא[edit]

ויבך לפי שראה ברוח הקודש שאינה נכנסת עמו לקבורה. ד"א לפי שבא בידים רקניות. אין להקשות מאי ד"א כי המשכיל על דבר ימצא טוב ויבין כי הפי' הראשון דרש הוא ואינו מענין הפרשה לכך עשה ד"א דקאי אויחבק לו וינשק לו דלקמן:

יב[edit]

ותגד לאביה אמה מתה. פי' לפי שפירש לעיל שאין הבת מגדת אלא לאמה תקשה לה למה לא הגידה לאמה לכך פרש"י אמה מתה:

יג[edit]

וירץ לקראתו כסבור ממון הוא טעון וכו' ויחבק לו וכו' וינשק לו וכו' ויספר ללבן שלא בא אלא מתוך אונס אחיו וכו'. קשה מנא לו לרש"י כל הענינים האלו. י"ל מדספר לנו הכתו' כל ההתקרבות הזה שהיה לבן עושה ליעקב ולבן רשע היה ולא היה גומל חסדים ומכניס אורחים בעין יפה אית לן למימר שמחמת חמוד ממון עשה כל זה שהיה סבור ממון הוא טעון ושמא יש לו מרגליות וזהובין ואח"כ סתם לן הכתו' שאמ' ויספר ללבן את כל הדברים האלה ולא ידענו מה היו הדברים סברא היא לומר שספר לו כל הדברים שבעבורם חבק לו ונשק לו אדסליק מינה והיינו הסבה שבעבורה לא היה בידו ממון מחמת אונס אחיו שנטל ממונו:

יד[edit]

אך עצמי אין לי לאוספך הבית וכו' עד ואף זו לא לחנם שהיה רועה את צאנו. קשה מנא לו י"ל מדאמ' לו אחר כן ועבדתני חנם לשון עבד משמע שעד עתה היה עובד אותו:

יז[edit]

ועיני לאה רכות שהיתה סבורה לעלות בגורלו של עשו וכו' קשה מנא לו. י"ל לפי שדרך המקרא לספר בשבחן של צדיקים ולא בגנותן ותמיד תמצא שהכתו' אומ' שהאמהות יפות תואר ולא נכתב כאן עיני לאה רכות אלא לשבחה שהיתה סבורה לעלות בגורלו של עשו והיינו שכתו' למעלה שם הגדולה כלומ' שמתוך שהיא היתה הגדולה לכך היו עיניה רכות שהיו הכל אומרים גדולה לגדול:

יח[edit]

ברחל בתך הקטנה כל הסמנים הללו למה וכו'. קשה דהא עדיין היה יכול לרמותו שהרי היה לו זלפה שבתו היתה מפלגש כדכתב רש"י לקמן והיתה בחורה מכלן והרי הוא יכול להחליף שם זלפה ולקרותה רחל. י"ל דזלפה היתה נקראת קטנה קטנות והוא לא אמר אלא הקטנה:

הזנה אוטומטית ל

א[edit]

ותקנא רחל באחותה קנאה במעשיה הטובים הוצרך לפ' כן שלא בא הכתוב לספר בגנותה של צדקת והקנאה היא מן המדות המגונות שכך שנו חכמים הקנאה והתאוה והכבו' מוציאין את האדם מן העולם. לכך פי' שקנאה במעשיה הטובים דשבח הוא כדכתיב כי אם ביראת ה' וכו':

ח[edit]

נפתלתי נתעקשתי וגם יכולתי הסכימו ע"י. צריך לישב היאך היתה יודעת רחל שמתוך כך היו לה בנים ונראה שמתחלה היתה סבורה שכל הבנים שיולדו יהיו מלאה ועכשיו שראתה ששפחה גם היא ילדה אז עלה על לבה והאמינה שגם לה יהיו בנים. מהר"ר:

יא[edit]

בא גד בא מזל וכו' ואגדה שנולד מהול. קשה מנא לו י"ל דגד לשון קציצה וכריתה הוא כמו גודו אילנא ופי' בא חתוך כלומ' שנולד מהול:

טז[edit]

בלילה הוא הקב"ה סייע בו וכו'. קשה מנא לו מדלא כתי' בלילה ההוא אלא הוא בחסרון הה"א משמע ששרה עמם הוא בלילה והיינו הקב"ה שהוא שם אח' של הקב"ה כדאמ' אני והו הושיעה נא ומצאתי כתו' שנכתב יששכר בשני שינין לפי שהיו בו שני שכרים שכר נתינת השפחה ושכר הדודאים ואינו נקרא אלא באחד לפי ששכר הדודאים אינו מתפרסם לו שגנאי הוא לצדקת לומ' ששכרתו בדודאים:

לג[edit]

וענתה בי צדקתי ביום מחר וכו' כל אשר איננו נקוד וטלוא בעזים וחום בכשבים. צריך לישב מה טעם לא אמ' וכל שה אשר איננו נקד וטלוא כאשר אמר בתחלה כל שה נקוד וטלוא. ונראה דכשאמ' כל אשר איננו נקוד וטלוא בעזים ר"ל בגדי העזים דבעזים ממש לא יוכל לומר שהרי היה משאיר העזים שלא היו נקודות וטלואות אמנם לא הזכיר כל שה אשר איננו נקד וטלוא שלכך הפך הכתו' והזכיר נקוד וטלוא בעזים קודם חום בכשבים ובפסוק הראשון הזכיר וחום בכשבים קודם להורות כי נקוד וטלוא קאי על העזים והכשבים. מהר"ר:

לה[edit]

ויתן לבן ביד בניו קשה מנא ליה דבלבן משתעי קרא י"ל לפי שכל הפרשה מדברת בלבן שאמ' לעיל ויאמר לבן הן לו יהי כדבריך ואח"כ כתי' ויסר ביום ההוא ויתן ביד בניו ולא פי' מי הנותן דסמך על הכתו' והוא לבן:

מג[edit]

צאן רבות פרות ורבות משאר הצאן קשה מנא לו שר"ל לשון פריה ורביה י"ל מדלא כתיב צאן ועבדים ושפחות רבים כלם כאחד אלא צאן לבד ועבדים לבד למדנו הצאן אינו דומה לעבדים ושפחות וכו' ומלת רבות אינה נמשכת אלא לצאן בלבד והיינו שפרש"י פרות ורבות:

הזנה אוטומטית לא

לג[edit]

באהל יעקב הוא אהל רחל שהיה תדיר אצלה. צריך לישב מנא ליה שאהל יעקב הוא אהל רחל נימא שהוא אהל בפני עצמו ונ"ל דדייק ליה משום דדוחק הוא לומ' שהלך באהל האמהות קודם אהל רחל ולכך פי' ויצא מאהל לאה ויבא באהל רחל שר"ל חזרה. ואין להקשות א"כ לכתוב קרא ויבא באהל יעקב ובאהל לאה ובאהל רחל ובאהל שתי האמהות כמו שהיה הסדר ואז הייתי אומ' באהל יעקב הוא אהל בפני עצמו אבל השתא דפשט הפסוק משמע שהלך באהל האמהות קודם א"כ אהל יעקב על כרחך הוא אהל רחל ממש כדפרישית מהר"ר:

לח[edit]

ואילי צאנך לא אכלתי מכאן אמרו איל בן יומו קרוי איל וכו' קשה שהרי פרש"י בפר' שלח לך בן י"ג חדש ויום אחד קרוי איל וקשיא דידיה אדידיה י"ל דהא דאמ' בן י"ג חדש קרוי איל ה"מ כשנכתב כבש אצלו כגון שם בפר' שלח לך ובמקום שכתוב איל בלא כבש אצלו כגון כאן ואילי צאנך לא אכלת איל בן יומו קרוי איל כמו שפי' רש"י בכאן: אלוה צורי תפלתי כי סייענו בחדושי ויצא ואל יהי נפשי נאלח בפירוש פרשת וישלח

הזנה אוטומטית לב

ד[edit]

וישלח יעקב מלאכים מלאכים ממש מפרשין העולם דדריש ליה מנוטריקון מח"ני"ם "מאותן "חילות "נטל "יעקב "מלאכים. ולי נראה דדייק ליה משום דבכל מקום שנזכרה ראיית מלאך נזכר בה איזה דבור או אמירה או איזה מראה נבואה ולעיל לא נזכר מאומה למה באו אותן מלאכים ולכך אמ' בכאן שבאו כדי שישלח מהן יעקב מלאכים. מהר"ר:

ו[edit]

שור וחמור דרך ארץ לומר על שוורים הרבה שור וכו' פי' שאינו שם המין דאי הוה שם המין הל"ל בקר כדכתיב במקומות הרבה:

יח[edit]

למי אתה שלמי אתה תרגום דמאן את וכו' עד והנה גם הוא אחרינו יעקב. צריך לישב מה בא להשמיענו כל זה האריכות במה הייתי יכול לטעות. ונראה שרש"י קשה לו לשון הפסוק שאמ' כי יפגשך עשו אחי ושאלך לאמור וכו' ואמרת מנחה היא שלוחה לאדוני לעשו שכיון שהיו מדברים לעשו היה לו לומר מנחה היא שלוחה אליך אדו' ובעבור זה הייתי יכול לפרש שיעקב צוה לעבדיו כשידברו לעשו יראו את עצמ' כאילו לא יכירו אותו וע"כ אם ישאל להם למי אתה ר"ל למי אתה הולך בפשוטה של למ"ד ואמרת אנו של יעקב מנחה היא שלוחה לאדוני לעשו והנה גם הוא אחרינו עשו שכבר עברנו אותו ואנו מוליכין את המנחה הזאת אל מקומו. אמנם זה הפי' אינו יכול להיות דאם כן מה להם להזכיר לעבדך ליעקב הרי לא שאל להם של מי הם ולכך פי' כל זה הפירוש מהר"ר. ואחרים כתבו שהייתי יכול לטעות ולפרש והנה גם העדר השני הבא אחרינו מנחה לעשו לכך הוצרך לפרש והנה גם הוא יעקב:

כב[edit]

על פניו מדר' אגדה אף הוא שרוי בכעס וכו'. מקשין העולם מי היה שרוי בכעס עמו דקאמ' אף הוא דמשמע לשון רבוי ולכך מפרשין על פניו אף הוא כלומ' פניו זה ר"ל כעס כמו ונתתי פני. מהר"ר:

כג[edit]

ואת אחד עשר ילדיו ודינה היכן היתה וכו' עד ונענש יעקב לפי שמנעה מאחיו קשה אדרבא היה ראוי שתחשב לו לצדקה שמנעה מיד הרשע. י"ל שיעקב לרעה נתכוון שלא היה רוצה שאחיו יהיה צדיק כדי שלא יתקיים בו ברכת הוה גביר לאחיך ולפי' נענש:

כה[edit]

ויותר יעקב לבדו שכח פכין קטנים וחזר עליהם. קשה מנא לו י"ל משום דצריך להוציא מקרא זה ממשמעו שאין לומר שנשאר יעקב לבדו יחידי כמשמעות המקרא דהא אמרינן המהלך בדרך יחידי ה"ז מתחייב בנפשו לכך אית למימר אל תקרי לבדו אלא לכדו כלו' על כדו והיינו ששכח פכין קטני' וחזר עליהן:

כז[edit]

כי עלה השחר וצריך אני לומר שירה פי' שהמלאכים אומר' שירה בכל בקר כדילפינן מדכתיב ברן יחד ככבי בקר ויריעו כל בני אלהים: ברכתני הודה לי על הברכות שברכני אבא שעשו וכו'. קשה מנא לו תאמר שהיה מבקש שיתן לו ברכה אחרת. י"ל מדכתי' ברכתני משמע לשון עבר דהל"ל תברכני לכך פי' הודה לי על הברכות שנתברכתי כבר:

הזנה אוטומטית לג

ח[edit]

מי לך כל המחנה וכו' ומדרשו כתות של מלאכים פגע וכו'. קשה מנא לו לבעל הדרש דבר זה י"ל מלשון מחנה שהוא ל' מלאכים כדכתי' לעיל ויקרא שם המקום ההוא מחנים:

טז[edit]

וישב עשו וארבע מאות איש נשמטו אחד אחד וכו'. צריך לישב א"כ איך אמ' ליעקב אציגה נא עמך מן העם אשר אתי אם כבר הלכו להם י"ל שהיו אנשים אחרים עמו מאנשי ביתו ומשרתיו וקרא לא חשיב להו ברישא לפי שלא באו למלחמה ומהם אמ' אציגה נא עמך וכו' מהר"ר:

יז[edit]

ויבן לו בית שהא שם י"ח חדש קיץ וחרף וקיץ צריך לישב מנא לו לרש"י זה נראה דדריש ליה הכי תחלה קיץ מדכתי' ויעקב נסע סכותה ועדין לא היה נקרא סוכות דהא כתב על כן קרא שם המקום סוכות אלא ר"ל ויעקב נסע למקום שעשה שם סוכות אי נמי דריש ליה דכל זמן שבנה הבית לא היה עומד בחוץ אלא ודאי עשה סוכות ואחר כן בנה בית בעדו ובעד מקנהו בעד החורף שאין לומ' שעשה סוכות בעד החורף למקנה ושהרי מצינו בבני גד ובני ראובן שבנו גדרות לצאנם ולמקניהם ועל כן דריש ויבן לו בית ולמקנהו ואח"כ אומ' עשה סוכות בעבור הקיץ השנית הבאה אחר החרף כדפרישית. מהר"ר. ונרא' לישב מה טעם לא הלך יעקב ושהא בסוכות לפי שהיה ירא לעולם מעשו ולכך היה ירא לגשת ולהתקרב אליו. וע"כ שהה בדרך לראות מה יהיה והיה שוהה זעיר שם זעיר שם כי גם בשכם היה דעתו לשהות לולי המעשה שקרה לו מדינה בתו ואז אמר לו הקב"ה קום עלה בית אל וכו' מהר"ר:

יח[edit]

בבואו מפדן ארם כאדם האומר יצא פלו' מבין שני אריות וכו'. קשה מה ענין שני אריות לכאן. י"ל דדריש פדן לשון צמד כדכתי' לעיל בפרשת תולדות יצחק צמד בקר מתרגום פדן תורין וארם לשון ארמית והרי הוא פדן ארם כמו צמד אריות כלומ' מבין שני אריות:

הזנה אוטומטית לד

ג[edit]

על לב הנערה דברים המתקבלים על הלב אביך בחלקת שדה קטנה וכו'. קשה מנא לו שאמ' לה דברים הללו י"ל לפי שכתו' בת יעקב וכתו' נשיא הארץ שלא היו צריכין ליכתב אלא שכתב לנו כן כדי לסמכו אל וידבר על לב הנערה להשמיענו שדבר אלה הדברים מהיותו נשיא הארץ כלומר שכל השדות היו שלו ושהיא בת יעקב כלומ' שהיה גר בארץ וצריך לקנות את הקרקע כדכתיב ויקן את חלקת השדה ומדחזינן שדחק הכתוב לסמוך וידבר על לב הנערה למה שאמר למעלה בת יעקב שמענו שאמ' אליה אביך בחלקת שדה קטנה כמה ממון בזבז וכו' כמו שפרש"י:

ז[edit]

וכן לא יעשה לענות הבתולות שהאומות גדרו עצמן מהעריות על ידי המבול פי' גדרות עשו חומר' יתירא לאסור הפנויה שהרי אין בני נח מוזהרין על הפנויה אלא שאסרוה עליהם מימי המבול:

כה[edit]

בטח שהיו כואבים פי' כדי שלא תטעה לפרש ויבאו על העיר היושבת לבטח כתרגום אונקלוס דהל"ל הכי לכך פי' בטח שהיו כואבים כלומ' שמלת בטח נופלת על שמעון ולוי. ומדרש אגדה בטוחים על כחו של זקן פי' בטוחים על זכותו של יעקב אביהם: הכזונה הפקר את אחותינו ית אחתנא קשה למה הוצרך לפרש כל זה. י"ל דהכי קאמר מגו דחזינן שתרגום את אחותינו ית אחתנא ולא עם אחתנא שומעין אנו שלא היתה ברצונה וכי אין לקרותה זונה בשביל כך. וא"כ זה שכתוב כאן הכזונה צריך אתה להוציאה ממשמעו ולפרשו הפקר ויהיה פירש הפסוק כן הכדבר הפקר יעשה שכם את אחותינו. ומהר"ר כתב שמעתי בשם מהר"ר פי"צין נ"ע שרש"י בא לישב מדוע הרגו בני יעקב את שכם ואת אנשי עירו דאם משום שזנה את אחותם לא נתחייבו מיתה שהרי אין בן נח מוזהר על הפנויה ולכך אמר הכזונה הפקר ר"ל שעשו ממנה כמו דבר הפקר כלומ' שגזל אותה והיינו טעמא שנתחייבו מיתה ובן נח מוזהר על הגזל ואזהרתן היא מיתתן ולכך כתב הכזונה בכ"ף הדמיון ולא כתו' הזונה ולכך אמר את אחותינו ית אחתנא ולא תרגם עם שאילו היה בעבור הזנות היה מתורגם עם ר"ל שזנה עמה ומה שהרגו את בני העיר מפני שלא דנו אותם כמו שכתב הרמב"ם בספר שפטים:

הזנה אוטומטית לה

א[edit]

קום עלה לפי שאחרת בדרך נענשת וכו' אין להקשו' שהרי אמר לעיל שלפי שמנעה מאחיו דהא והא גרמא לה:

ח[edit]

תחת האלון וכו' ואגדה שם נתבשר לו באבל של אמו וכו' והעלימו את מיתתה כדי שלא יקללו הבריות כרס שיצא ממנו עשו לפיכך הכתוב לא פרסמה פי' שכשמתה רבקה לא היה שם אלא עשו שיתעסק בהספדה וילך אחרי ארונה שהרי יצחק כהו עיניו וכלוא בבית ויעקב לא היה שם שהרי היה בדרך וכשיראו בני אדם עשו לבדו יוצא אחר מטתה יקללו כרס שיצא ממנו עשו לכך העלימו את מיתתה והוציאו מטתה בלילה בחשאי וכיון שהם לא פרסמו את מיתתה אף הכתוב לא פרסמה כן בירושלמי:

הזנה אוטומטית לו

כ[edit]

יושב הארץ וכו' ורבותינו דרשו וכו' שהיו טועמין את העפר וכו'. קשה מנא לו י"ל שתרגום של נחש חויא והנחש עפר לחמו כדכתי' ועפר תאכל וחוי כמו נחש כלומ' שהיו אוכלין וטועמין העפר.

כד[edit]

הימים פרדים וכו' צריך לישב שהרי למעלה בפ' תולדות יצחק פירש רש"י שהיו אומ' זבל פרדותיו של יצחק וכו' הרי א"כ היו הפרדות מימי יצחק. י"ל דודאי היו פרדות דהא כתי' אין כל חדש תחת השמש אבל לא היו יודעין היאך היו נבראין והוא המוציא את ברייתם. עוד יש אומ' דקרינא ביה זבל פרדותיו כלומ' גוזליו כמו שתי פרידות טובות יש לי להוציא מהם רות ונעמה. מהר"ר: גבר נתעב ונאלח בך נסמך בסדר וישלח וכן תקשיב רב קשב בשועי לך בחדושי וישב

הזנה אוטומטית לז

א[edit]

וישב יעקב אחר שכתב לך ישובי עשו וכו' קשה למה הוצרך רש"י לתת טעם לכל זה. י"ל דקשיא ליה ייתור הכתוב שכתב בארץ מגורי אביו שלא היה צריך ליכתב אלא שנכתב לרמוז לנו שע"י שהיה דומה לאביו כלומ' שהיה צדיק כמותו לכך האריך בו הכתוב:

ב[edit]

אלה תולדות יעקב אלה של תולדות יעקב. פי' משום דתולדות משמע הבנים שמוליד ואם כן היה לו לומ' אלה תולדות יעקב ראובן ושמעון וכו' לכך פי' אלה של תולדות יעקב וכן פירוש המקראות כשנתישב יעקב בארץ מגורי אביו אלה ישוביהן של תולדותיו ולכך לא פי' רש"י הפי' השני על וישב יעקב אלא לאחר שפי' אלה תולדות יעקב לפי שהמקראות קשורין זה בזה כדפרישית. ד"א וישב יעקב בקש לישב בשלוה וכו'. קשה מאי ד"א. י"ל דלפי' הראשון היה לו לומ' ויגר יעקב שגם הוא לשון גרות כמו שכתב מגורי אביו לכך פי' ד"א וישב בקש לישב בשלוה דהשתא אתי שפיר לשון וישב: והוא נער שהיה עושה מעשה נערות פי' דאין לפרש נער כמשמעו כי מה טעם לומר נער את בני בלהה וכו' ועוד דהא כתי' בן י"ז שנה ואין לקרותו נער לכך פי' שהרצון בו היה עושה כנער: את דבתם רעה שהיו אוכלין אבר מן החי ומזלזלין בבני השפחות לקרותן עבדים וחושדן על העריות נראה דדריש להו מייתורא דקרא שהיו אוכלין אבר מן החי מדכתי' היה רועה את אחיו בצאן מה צריך לומר בצאן רק לומר שהיה מדקדק עמהן בדבר הצאן ושהיו מזלזלין בבני השפחות שאמ' כבר והוא נער את בני בלהה לפי שאחיו היו מזלזלין אותם וזהו הזלזול שהיו קורין להם עבדים וחושדן על העריות מדקאמ' נשי אביו צ"ל שהיה מדקדק עמהן שלא יהיו מצוין אצל נשי אביו. ואם יקשה המקשה היאך יכול להיות שבני יעקב יהו עושין עבירות כאלה להיות חשודין לאכול אבר מן החי גם להיות חשודין על העריות או איך היה יוסף מוציא דבת שקר עליהם. נוכל לומ' תחלה על דבר אבר מן החי שראה יוסף שהיו אוכלין מן הבשר אחר שחיטה קודם שתצא נפשה והוא היה סובר דלבן נח במיתה תליא מילתא שהוא אסור וע"כ היה אומ' שהיו אוכלין אבר מן החי. והם היו סוברים דליכא מידי דלישראל שרי ולבן נח יהיה אסור ובזה איכא פלוגתא דאמוראי פר' השוחט ובדבר העריות טעה בהא דוישכב את בלהה וסבר דוישכב עמה ממש ולא היה אלא בולל יציעיו כדאיתא בשבת. מהר"ר.

ג[edit]

בן זקונים שנולד בעת זקונתו. ד"א שכל זיו איקונין שלו דומה לאביו קשה מאי ד"א י"ל דלפי' הראשון היה לו לומר בן זוקן לכך פי' ד"א לשון נוטריקון זיו איקונין. ומהר"ר כתב נראה דלכך פי' ד"א לפי פי' הראשון קשה שהרי לא היה רק ז' שנים וששה חדשים ליותר בין לידת ראובן שהיה הראשין ללידת יוסף שהרי יוסף נולד לסוף י"ד שנה שעמד בבית לבן וראובן נולד לסוף ז' שנים וששה חדשים מימי העבודה א"כ מעט זקנה היה לו ליעקב משנולד יוסף משכנולד זבולון שהוא בן הששי ללאה ועו' שהרי בנימין נולד לו יותר בזקנותו של יעקב מיוסף לכך נראה לפרש כן שהיה זיו איקונין שלו וכו':

ה[edit]

ויחלום יוסף חלום וגו' צריך לישב מה היה החלום הזה שאין לומ' שהיה החלום מהחלומות שא"כ לא הל"ל ויוסיפו עוד שנוא אותו רק היה לו לו' ויגד לאחיו לאמור שמעו נא החלום הזה וכו' שהרי כתי' אח"כ ויוסיפו עוד שנוא אותו על חלומותיו וכו' ועוד שאלו היה אותו חלום לא היה לו לומ' על חלומותיו שהרי לא היה אלא חלום אחד. ונ"ל שהחלום הראשון היה מה שאמ' רש"י בסוף פרשת ויחי עשרה נרות לא יכלו לכבות נר אחד כלומר שלא יכלו להזיקו וזה החלום לא חשש הכתו' להוציאו כי מזה לא אמרו דבר רק ששנאו אותו אבל כשאמ' שיהיה מושל עליהם אז חששו לדבריו וענו אותו ולכך אמ' אח"כ על חלומותיו ל' רבים ששנים היו חלום הנרות והאלומים וזה החלום הראשון נתקיים כשהשליכו אותו אל הבור. מהר"ר:

י[edit]

ויספר אל אביו לאחר שספרו לאחיו חזר וספרו לאביו בפניהם. פי' שאין לפרש לאחיו לבדם שהרי כת' למעלה ויספר אותו לאחיו:

יב[edit]

לרעות את צאן נקוד על את לומ' שלא הלכו אלא לרעות עצמן. י"ל דהואיל ונקוד על את הרי הוא כאילו אינו והרי הוא כאילו אומר לרעות את עצמן מכאן שמלת את מורה על הפעול ועכשיו שהוא נקוד וכאילו לא נכתב לא היו אלא א"כ הצאן הרעויים אלא הם עצמן היו הרעויים כשהלכו לרעות עצמן במאכל ומשתה:

יד[edit]

ויבא שכמה מקום מוכן לפורענות וכו'. פי' דדריש שכמה כמו שכמה מלשון דרך ירצחו שכמה שהוא לשון פורענות:

טו[edit]

וימצאהו איש זה גבריאל נראה דדריש ליה מדכתי' וימצאהו איש דמשמע שהיה אותו האיש מבקש את יוסף וע"כ אמ' שהיה מלאך שהיה מבקש אותו להורות לו הדרך בעבור שהיה טועה ואחרי שאנו רואים שהיה המלאך אנו אומ' זה גבריאל שנקרא איש כדכתי' ביה והאיש גבריאל וכו' בדניאל:

יז[edit]

נסעו מזה הסיעו עצמן מן האחוה נלכה דותינה לבקש לך נכלי דתות שימיתוך וכו'. קשה מ"ל כל הדברים הללו י"ל שמלת מזה מורה על הזרעת מקום דהל"ל נסעו מפה אלא פי' מזה שאתה אומ' את אחי אנכי מבקש הם נסעו כלומ' הסיעו עצמן מן האחוה וא"כ כתב כי שמעתי אומרי' נלכה דותינה ומלת כי הוא נתינת טעם לשל מעלה הימנו ופי' נסעו מן האחוה כי שמעתי וכו' שהרי שמעתים שהיו אומ' לבקש לך נכלי דתות והנה א"כ מלת כי היא סברא למה שאמ' למעלה נסעו בזה שפירושו הסיעו אח עצמן מן האחוה:

כב[edit]

והבור (עיין בחגיגה פ"ק מאמר א':) רק ממשמע שנא' רק איני יודע שאין בו מים מה ת"ל אין בו מים מים אין בו אבל נחשים ועקרבים יש בו. קשה מנא תיתי לך למימר מים אין בו כמו כן אתה יכול לומר מים אין בו אבל עצים ואבנים יש בו. י"ל דילפינן ליה מגזרה שוה כתי' הכא אין מים וכתי' התם נחש שרף ועקרב אין מים מה להלן אין מים אבל יש נחשים אף כאן מים אין בו אבל נחשים ועקרבים יש בו עו' ומהר"ר כתב נראה דדריש ליה משום דהוי מיעוט אחר מיעוט ואין מיעוט אחר מיעוט אלא לרבות ומה אני מרבה נחשים ועקרבים שכן דרכם לעמוד תמיד בתוך הבורות הרקים והב' מעוטים הן רק ואין בו מים:

כד[edit]

אותו כמו אתו עמו כלומ' אליו קשה מה הלשון הארוך הכפול הזה. וי"ל דהכי פי' אותו במקום זה כמו אתו ואתו ר"ל ודאי עמו ועמו הוא כמו אליו ומשמעות המקרא הוא ויתנכלו אליו ותרגם אליו עמיה ולא היה יכול לקצר לשונו ולומ' אותו כמו עמו כי אין שום דמיון והתקרבות למלת אותו להיות פירושה כמו עמו וגם לא היה יכול לקצר ולומ' אותו כמו אתו כלומ' אליו שאין תרגום אליו אתו אלא עמו כדמתרגמינן עמיה ולכן הוצרך לכל האריכות הזה:

כח[edit]

ויעברו אנשים מדינים סחרים וימשכו וימכרו את יוסף וכו'. צריך לישב לשון הפסוק דמה לו להזכיר עברת המדינים סוחרים מאמצע מכירת הישמעאלים שהרי מתחלה אמרו לכו ונמכרנו לישמעאלים ואח"כ ג"כ כתי' וימכרו את יוסף לישמעאלים. ונראה לומר שמתחלה כשראו הישמעאלים אמרו למוכרו להם ולא רצו לקנותו כי לא היו רוצים למשכו מן הבור וכשבאו המדינים משכוהו מן הבור ואז מכרו אותו לישמעאלים והישמעאלים מכרוהו למדינים וזהו שנא' והמדינים מכרו אותו אל מצרים אכן עשו תנאי עם הישמעאלים שיוליכוהו למצרים כי למדינים לא היו להם גמלים לשאת אותו וגם לא נתנו להם דמיו וזהו שנא' בסוף ויקנהו פוטיפר מיד הישמעאלים וכו' ר"ל שקנה אותו פוטיפר מן המדינים אך היה ביד הישמעאלים ותו לא קשה מהר"ר:

כט[edit]

וישב ראובן ובמכירתו לא היה שם שהגיע יומו לילך ולשמש את אביו ד"א עסוק היה בשקו ובתעניתו וכו'. נראה דקשה לו על הפי' הראשון שהרי ראינו שכשהשליכו את יוסף אל הבור היו שם כלם יחד ולא היה אחד מהם משמש את אביו. מהר"ר.

לד[edit]

ימים רבים כ"ב שנה כנגד כ"ב שנה וכו'. פי' והי"ד שנה שנטמן בבית עבר לא קא חשיב שהיה עוסק בתורה ולא לקה כנגדן על בטול כבוד אב ואם שהעוסק במצוה פטור מן המצוה:

לה[edit]

ויבך אותו אביו כלפי יצחק וכו'. פי' דאין לפרשו ביעקב דהא כתי' ויתאבל על בנו לכן פירש כלפי יצחק שהיה מתאבל עכ"ל:

הזנה אוטומטית לח

ב[edit]

כנעני תגר פי' אליבא דר' יהודה דאמ' תאומות נולדו עם השבטים ונשאום דא"כ לא היו נשותיהם כנעניות. אבל לר' (קשה לי טובא על מילי דטובינא דחכימי דהכא דהא גרסינן בפסחים פ' אלו עוברין מאמ' י"ו דף צ' דכתיב על קרא דאמר ולא יהיה כנעני עוד וכו' שכנענים ר"ל תגר והראיה מיהודה כדפירש רש"י כאן וסברתו לומר הכי דאפי' כנען ממש אפשר בא אברהם והזהיר וכו'. אי הכי מאי מפר' ואזיל מטעמא דתאומות ומאן מימר ליה דלית ליה לר' נחמיה דמלת כנעני אינו ר"ל תגר וטעמא דמדרש הזה הביאו הרב מזרחי זלה"ה הנ"ל) נחמיה דאמ' כנעניות היו אולי כי יפרש כנעני ממש כמשמעו:

יד[edit]

בפתח עינים רז"ל דרשו בפתחו של אברהם אבינו וכו'. פי' כינוי הוא לאבר ההולדה כלומ' שהיתה תאבה ליכנס בפתחו והיינו לידבק בזרעו של אברהם שכל עינים צופות לראותה שהכל תאבים לידבק בו והיא ישבה שם ליזקק ליהודה שהוא מזרע אברהם:

כד[edit]

ותשרף אמר ר' אפרים מקשאה בתו של שם היתה לכך דנוה בשריפה קשה שהרי אין בת כהן נשרפת אלא נשואה לרבנן או ארוסה לר' שמעון וזו לא היתה אלא זקוקת יבם י"ל דהואיל ויש בה לאו דלא תהיה אשת המת החוצה יש עליה חיוב מיתה לבני נח דאזהרתן זו היא מיתתן. ואע"ג דבני נח אין הורגין אלא בסייף יהודה היה בר ישראל ונתן עליה כל החומרות ודינא דמלכותא דינא:

הזנה אוטומטית לט

ג[edit]

כי ה' אתו שם שמים שגור בפיו קשה מנא לו י"ל מפני שכל הכתוב שכתב כי ה' אתו וכל אשר הוא עושה ה' מצליח הרי הם ב' דברים כי ה' אתו שם שמים שגור בפיו ואשר הוא עושה כמשמעו:

ו[edit]

הלחם אשר היא אוכל היא אשתו וכו' קשה מנא לו י"ל שכן מצינו במקום אחר דנקט תשמיש בלשון אכילה שנא' אכלה ומחתה פיה דלעיל מיניה כתי' כן דרך אשה מנאפת. ועו' שכתו' אח"כ ולא חשך ממני מאומה כי אם אותך באשר את אשתו. וכו':

י[edit]

לשכב אצלה אפי' בלא תשמיש להיות עמה בתשמיש. פי' דייק הכא מלישנא דקרא דלא כתי' לשכב עמה כדרך הלשון במקומות אחר'. ואין להקשות א"כ לכתוב קרא לשכב אצלה והייתי שומע שלא רצה להיות עמה בתשמיש מק"ו לפי שהייתי מבין אותו ביותר מסתבר שהוא ע"י תשמיש. ד"א לשכב אצלה בעולם הזה להיות עמה לעולם הבא קשה מאי ד"א י"ל שלפי' הראשון הל"ל לשכב אצלה ולהיות עמה בתוספת וי"ו מאחר שהם שני דברים לכך פי' ד"א בעולם הזה ובעולם הבא שהכל דבר אחד כלו' לא רצה לשכב אצלה בעולם הזה כי נתירא פן יהיה עמה לעולם הבא:

הזנה אוטומטית מ

א[edit]

חטאו זה נמצא זבוב וכו' וזה נמצא צרור וכו'. קשה מנא לו. י"ל מדכתי' חטאו וכדאמרינן התם חטאים אלו שגגות וכן הוא אומ' נפש כי תחטא בשגגה דמשמע שהיה כעין שגגה שיצאת מלפניהם וכתו' בתריה לאדוניהם למלך מצרים שלא היה צריך לכתוב לאדוניהם אלא להשמיענו שהחטא היה שלא שמרו לאדוניהם כלומ' שלא נזהרו במאכלו ומשקהו כמו שהיה להם לעשות על היותו אדוניהם וזהו שנמצא זבוב וכו' שלא נזהרו במלאכתן ופי' (עיין במסכת סוטה פרק ב' משנה ב' תנן התם היה מביא פילי של חרס וכו' וכן בערוך פי' הערוך פייל.) פיילי כוס בלשון יוני:

כג[edit]

וישכחהו לאחר מכאן על שתלה יוסף בו בטחונו הוזקק להיות אסור עוד ב' שנים פי' שכן כתו' אחריו ויהי מקץ שנתים ימים וקשה היכן מצינו שמצרים נקראו רהב י"ל דכתי' בספר ישעיה רהב הם שבת דבמצרים משתעי קרא: עזרתני יוצר ובורא בוישב יעקב בארץ מגורי וסעדני עד אשים קץ לחדושי סדר ויהי מקץ

הזנה אוטומטית מא

א[edit]

ויהי מקץ כתרגו' מסוף וכל לשון קץ סוף הוא נראה דרש"י בא לאפוקי מן המפרשים דקץ ר"ל קצת ולכך אמר כל לשון קץ סוף הוא לפי שלא בא הכתוב לסתום אלא לפרש ואילו היה אומ' מקצת לא היינו יודעים כמה הוא אותו קצת ועוד דלא הוה שייך לומ' מקצת שנתים ימים וע"כ אמ' סוף הוא ואי קשיא לך מקץ שבע שנים תעשה שמטה גם הוא ר"ל סוף הנשמטות מדבר הכתו' והשביעית אינה משמטת אלא בסופה וכן מה שאמ' בפ' וילך מקץ שבע שנים במועד שנת השמטה בחג הסוכות ר"ל בסוף השביעית ואף כי ר"ח תשרי ר"ה לשמיטין מ"מ ל' יום אחר השמטה נחשב מן השמטה. ואם יקשה לך מה שכתוב בספר (ירמיה ל"ד י"ד) ירמיה מקץ שבע שנים תשלחו איש את עבדו לכך חזר וכתב א"כ ועבדך שש שנים אבל כשאמ' להן מקץ שבע שנים ולא אמ' להן מקץ שש כדי שלא יטעו במה שטעו אח"כ להחזירם אחר השנה השביעית ולכך אמ' להם שלא יחזירום עוד אח"כ כי גם מקץ שבע שנים ישלחו וכו'. מהר"ר: על היאור אצל היאור כל שאר נהרות אינן קרוים יאורים חוץ מנילוס. קשה שהרי בסוף ספר דניאל כתוב (דניאלי"ב) אחת הנה לשפת היאור ואחת הנה לשפת היאור ולא בנילוס משתעי קרא. י"ל דהתם מדבר בבריכות ויאורים הבאים מן הנהר לשדות אבל הנהרות עצמן אין גופן קרויים יאורים חוץ מנילוס:

ח[edit]

ואין פותר אותם פותרין היו אותן אבל לא לפרעה שהיו אומרי' לו שבע בנות אתה מוליד שבע בנות אתה קובר שבע כרכין אתה כובש ושבע כרכין אתה מפסיד. קשה מנא לו שהיו אומרים לו כן. י"ל מלשון פרות שהיא מלשון פריה ורביה והוא לשון נקבות דרוש ז' בנות הוא מוליד מהפרות הטובות וז' בנות הוא קובר מהפרות הרעות ושבע שיבלים קרי ביה שבילים והיינו כרכין שיש בהן שבילים ודרכים מהו הטובות ז' כרכים הוא כובש ומהו הרעות ז' כרכים הוא מפסיד:

י[edit]

פרעה קצף וכו' כל מלך מצרים קרוי פרעה וכו' קשה מי הצריכו לכתוב בכאן כל מלך מצרים קרוי פרעה ועוד כמה פעמים קרוי בפרשיות לעיל פרעה ולא פי' שם דבר י"ל לפי שדרך המדבר לפני מלכים לדבר בלשון כבוד ולומ' לי אדו' המלך ואין דרך לקרא למלך בשמו ואיך אמר שר המשקים בכאן פרעה קצף לכך אמר רש"י אל תתמה מדבר זה שכל מלך מצרים קרוי פרעה דרך כבוד:

יד[edit]

ויגלח מפני כבוד המלכות מאי קמ"ל פשיטא דמפני כבו' המלכות עשה זה. ועו' קשה למה לא תפש רש"י כל הפסוק ויגלח ויחלף שמלותיו שהרי גם את הכל עשה מפני כבו' המלכות. י"ל משום דקשה לו ויגלח דאין גלוח אלא בתער ומשמע מכאן שגלח גם את זקנו בתער ואיך עשה הדבר האסור הזה להשחית פאת זקן לכך פירש"י ויגלח מפני כבוד המלכות שמפני כבוד המלכות מותר וכדאמרינן אבטולס בר ראובן התירו לו לספר בתער מפני כבוד המלכות וזה כי כשאין הניקף מסייע למקיף ואינו עושה מעשה בידים אין שם אלא איסורא דרבנן ומפני כבו' מלכות התירו לו ולכך תפש רש"י ויגלח מפני כבוד המלכות:

מג[edit]

במרכבת המשנה שנייה למרכבתו וכו' פי' דאין לפרש מרכבת האיש המשנה למלך שהרי כתי' אשר לו כלומ' שהיא למלך בקנין לכך פי' מרכבת המשנה שנייה למרכבתו:

מד[edit]

אני פרעה שיש יכולת בידי וכו' ד"א אני אהיה מלך וכו' קשה מאי ד"א י"ל דלפי' הראשון קשה שהיה לו להקדים ההודאה הזאת בתחלת דבריו אל יוסף כשאמר לו אתה תהיה על ביתי וכו' ששם היה נופל לומ' אני פרעה שיש בידי לגזור שעל פיך ישק כל עמי ולמה לא אמר לו אני פרעה עד עכשיו בתוף דבריו לכך פי' ד"א:

מה[edit]

פוטיפרע הוא פוטיפר ונקרא פוטיפרע לפי שנסתרס מאליו קשה מנא לו י"ל שדורש פוטיפרע כאילו נכתב ב' מלות פוט פרע כלומ' פוטיפר פרוע מלשון פריעה וקרועה והיינו שהיה סריס וקשה על זה שהרי אמ' בפרשה של מעלה בשעת תשמיש אמרה לו שנראה שהיה משמש י"ל שהיה דש ואינו זורה:

נ[edit]

בטרם תבא שנת הרעב מכאן שאסור לשמש מטתו בשנת רעבון. קש' שהרי לוי שמש מטתו בשני רעבון דהא נולדה יוכבד בין החומות. י"ל שמיוסף אנו למדין אסור משום דפי' הכתוב בטרם תבא שנת הרעב אבל מלוי אין ללמוד היתר שלא נתפרש בתורה שנולדה יוכבד בין החומות. ואולי כי מפני זה לא פי' לנו הכתו' את לידתה כדי שלא נלמוד היתר זה. וא"ת א"כ לוי חטא נוכל לומ' שהואיל ולא נתנה תורה לא היה לוי מקפיד על כך אבל יוסף היה מקפיד על זה ופרסם הכתו' מעשה יוסף כדי שנלמוד האיסור ולא פרסם מעשה לוי כדי שלא נלמוד היתר. גם י"ל דלוי ויוסף היו חלוקים במאי דאמ' חשוכי בנים משמשים מטתן בשני רעבון דלוי שמיע ליה ויוסף לא שמיע ליה:

נה[edit]

ותרעב כל ארץ מצרים מפני שהרקיבה תבואתן קשה מנא לו י"ל לפי שאמ' למעלה ובכל ארץ מצרים היה לחם והדר כתיב ותרעב ואם היה שם לחם היאך אומ' ותרעב כל ארץ מצרים לכך אמ' שהרקיבה תבואתן: אשר יאמר לכם תעשו לפי שהיה יוסף אומר להם שימולו וכו' דבר זה אין בו הוכחה ברורה מן המקרא אלא שאיפשר שרואה זה מייתור המקרא שאמ' אשר יאמר לכם תעשו דמשמע שהיה אומ' להם דבר שלא חפצו לעשות בה:

נו[edit]

על כל פני הארץ מי הם פני הארץ אלו העשירים פי' דלא קאמ' על פני כל הארץ כמו שדרך המקרא במקומות אחרים דייק הכי:

הזנה אוטומטית מב

א[edit]

וירא יעקב כי יש שבר מהיכן ראה וכו' וכל הארץ באו מצרימה קשה למה סרס המקרא שפירש וירא יעקב קודם שיפרש וכל הארץ הקודם לו בפסוק. י"ל לפי שפי' למעלה שבר לשון מכר ולשון קנין ויקשה לך מה הוא זה שכתו' וירא יעקב כי יש שבר שהרי לא תוכל לפרשו לא לשון מכר ולא לשון קנין לכך פירשו סמוך למה שאמר שבר לשון קנין ולשון מכר והרי הוא כאילו אמר אל תתמה על זה שאין זה לא לשון מכר ולא לשון קנין שהרי לא ראה אלא שמע אלא הוא לשון סבר ותקוה כדמפרש ואזיל ואח"כ חזר לסדר המקראות לפרש הפסוק וכל הארץ באו מצרימה: למה תתראו למה תראו עצמיכם שבעים וכו' עד ומפי אחרים שמעתי לשון כחישה ודומה לו ומרוה גם הוא יורה. קשה היאך דומה זה לזה י"ל שמרוה היא לשון שביעה ותתראו לשון כחישה כמו תשרש שהוא הפך שרש ופי' תעקר אף כאן תתראו הפך ומרוה. עוד יש לומ' דסבר רש"י שמרוה גם הוא יורה לשון כחישה הוא לפי שפסוקי ספר משלי חציים לטובה וחציים לפורענות למעלה אמר אמר נפש ברכה תדושן שהוא לטובה. ואח"כ אמ' ומרוה גם הוא יורה שהוא לשון כחישה ולפורענות:

ב[edit]

רדו שמה ולא אמ' לכו רדו לר"י שנים שנשתעבדו למצרים וכו' קשה מנא לו דבשביל כך אמר רדו תאמר דמשום הכי אמר רדו לפי שארץ ישראל גבוהה מכל הארצות. י"ל משום דאמרינן אל יפתח אדם פיו לשטן ואעפ"י שנופל כאן לשון ירידה משום האי טעמא דארץ ישראל גבוהה מכל מקום לא היה לו לומ' יעקב לבניו לשון גרוע בלשון ירידה אלא שרמז לר"י שנים שנשתעבדו שם:

ג[edit]

וירדו אחי יוסף ולא כתב בני יעקב מלמד שהיו מתחרטין במכירתו עשרה מה ת"ל אלא לענין האחוה היו חלוקים לעשרה אין דברי רש"י סותרין זה את זה במה שאמ' בשתי בבות הללו שהרי הוא כאילו אמ' להיות אחי יוסף עדיין היו חלוקים לעשרה כלומ' שאעפ"י שנתנו לבן לפדותו ונתחרטו במכירתו אולי כי היו עושין זה כשראו צרת אביהן אבל לענין האחוה עדיין היו חלוקים לעשרה:

יד[edit]

הוא אשר דברתי אליכם וכו' ומדרשו אמר להם וכו' אמר להם הוא אשר דברתי וכו' פי' המדרש הזה מתישב היטב על לשון המקרא שלפי הפשט מה עניין תשובתם שהשיב לו י"ב עבדיך על אמרו להם מרגלים אתם אבל המדרש מתישב שכשאמר להם מרגלים אתם שהרי נכנסתם בעשר שערי העיר והם השיבוהו על זה י"ב עבדיך והאחד איננו ובשבילו ונתפזרנו לבקשו והוא השיבם הוא אשר דברתי אליכם לפי שהם אמרו לו לכך באנו או להרוג או ליהרג לכך השיבם הוא אשר דברתי וכו':

כב[edit]

וגם דמו ודם הזקן פי' דם נקמת האבל והצער שגרמו ליעקב אביהם:

כד[edit]

את שמעון הוא השליכו לבור וכו'. קשה מנא ליה י"ל מדכתי' בפרש' ויאמרו איש אל אחיו ושם כתב רש"י על כרחך שמעון ולוי הם ושם כתו' ויקחוהו וישליכו אותו הבורה ומלת ויקחהו חסר וי"ו והוא ל' יחיד וזהו שמעון שהיה אחד מן השנים הנמלכים יחד. ד"א נתכוון יוסף להפרידו מלוי קשה מאי ד"א י"ל שלפי פי' הראשון לא מפרשה שפיר מלת מאתם כי מה טעם לומר כן לכך פי' ד"א שלקח ומאתם כלומ' להפרידו מהם שלא יתיעצו להרגו:

לד[edit]

ואת הארץ תסחרו תסובבו כל לשון סחורה על שם שמסבבין את הארץ פרקמטיא וכו' קשה מה לו לפרש בכאן לשון סחורה וסוחרים הרי למעלה בפר' וישלח כתו' כמה פעמים ויסחרו אותה וסחרוה ולא פי' שם דבר ומי העירהו לפרש כן במקום הזה י"ל דקשה לו מה היה לו לומ' להם את הארץ תסחרו אלא כלומ' שלא יחשבו שבשביל שנתפסו כמרגלים יהיו מגורשים מן הארץ ודחופים ממנה ולא יוכלו עוד לעבור בה כדרך החוטאים לפני המלכות שהם מגורשים מהמדינ' לכך אמר להם ואת הארץ תסחרו ופי' תסובבו ותוכלו לשוב ולעבור בתוכה ברצונכם כי לשון סחורה משמע סבוב דתרגום סביב סחור סחור וכו':

הזנה אוטומטית מג

יב[edit]

וכסף משנה פי' שנים כראשון שמא הוקר השער קשה מנא לו תאמר שפי' כסף אחר מלבד הכסף המושב כאלו נכתב כסף שני י"ל הואיל ונכתב קודם ואת הכסף המושב אינך יכול לפרשו כסף שני שאין לומר שני אלא כשנזכר הראשון ועדין לא נזכר לכך פי' כן:

לד[edit]

וישכרו עמו מיום שמכרוהו לא שתו יין. קשה היאך מוכיח מכאן דבר זה י"ל מדכתיב עמו דלא היה צריך ליכתב אלא להשמיענו שלא שתו ונשתכרו אלא עמו כלומ' בעודו עמהם והיינו קודם שמכרוהו ועכשיו ג"כ שהיו עמו אבל משמכרוהו לא היו עמו ולא שתו יין:

הזנה אוטומטית מד

ח[edit]

הן כסף זה אחד מעשרה ק"ו שבתורה. קשה מאי ק"ו הוא זה הרי יכולין אנו לומ' הכסף אבל הזהב ששוה יותר יגנבו י"ל שהכסף שהשיבו היה שוה יותר מהכלי זהב שהיו אומ' ובדרך זה יהיה הק"ו טוב. עו' י"ל שהק"ו הוא מההשבה כלומ' הכסף שהיה כבר ברשותינו השיבונו אליך מארץ כנען ואך נגנוב עזרתני לכתוב שורותים בפרשת ויהי מקץ שנתיים ועתה תחנתי תוגש וסעדני בסדר ויגש

יח[edit]

ויגש אליו הוא מלך וכו' פי' ויגש הכתו' כאן הוא מלך ואבל כל ויגש שבמקרא שהוא לשון קבלה כלומ' צעקה ותלונה שהרי אמר לו ואל יחר אפך דמשמע שדבר אליו קשות. וי"מ הוא מלך מוסב אל יהודה כלומ' למה נגש יהודה יותר מאחיו לפי שהוא מלך וגבור באחיו. ועל דעתי שזה הפי' נשחת ולא יצלח לכל שהרי יש בזה טעם אחר כמו שכתו' בסמוך כי עבדך ערב את הנער: כי כמוך כפרעה חשוב אתה וכו' ד"א מה פרעה גוזרו כו' ומבטיח ואינו עושה וכו'. קשה מה גזר פרעה שלא קיים ומה הבטיח שלא עשה. י"ל שגזר שלא יכנס עבד בגדולה ונכנס יוסף. והבטיח שכל הבאים לשבור בר יבואו בטוחים ואלו נתפשו כמרגלים. וכי זו היא שימת עין שאמרת וכו' קשה היכן מצינו שאמ' להם ואשימה עיני עליו. י"ל שאמ' להם ואת אחיכם הקטן תביאו אלי כלומ' הביאוהו ויהיה אצלי ואשגיח בו ויהיה כמוני והיינו ואשימה עיני עליו. ד"א אם תקניטני אהרוג אותך ואת אדוניך. קשה מאי ד"א שני פעמים י"ל שלפי הפי' הראשון שפי' חשוב אתה בעיני כמלך אינו מתישב יפה לומ' כמוך כפרעה שהרי פירושו אתה כפרעה ופרעה כמוך ואם פירושו חשוב אתה כמלך היינו אתה כפרעה אבל פרעה כמוך היכי משכחת ליה הרי הוא לשון חסרון לכבוד פרע' לכך פי' ד"א סופך ללקות בצרעת שעתה נוכל לומ' כמוך כפרעה אתה כפרעה ופרעה כמוך ששניהם לוקים בצרעת וגם לזה הפי' קשה לישב מלת כי שהיא נתינת טעם לשלמעלה הימנו ואל יחר אפך לכך פי' אם תקניטני שעכשיו מתישבת מלת כי שנותנת טעם למה שאמ' ואל יחר אפך כלומר אל תכעוס עמי כי אם תכעוס כמוך כפרעה אהרוג אותך ואת אדוניך:

יט[edit]

אדוני שאל מתחלה באת עלינו בעלילה וכי בתך היינו מבקשים או אחותינו אתה מבקש פי' שכן דרך הרוצה להשיא בתו שואל היש לחתנו אחים לידע אם יש לו לחלוק ממונו עם אחרים לכך אמ' רש"י בתך היינו מבקשים כלפי ששאלם היש לכם אח ודרך הרוצה לישא אשה שואל היש לה אב לפי שהאב מטיב לבתו ויטיב גם לחתנו עתה לכך אמר אחותינו אתה מבקש כלפי ששאלת היש לכם אב:

כב[edit]

ומת אם יעזוב את אביו אנו דואגים שמא ימות בדרך וכו' קשה מנא לו דשייך אל הנער תאמר דשייך לאביו שימות מצרתו. י"ל לפי שכל המקרא מדבר בנער כמו שאמ' לא יוכל הנער לעזוב את אביו הרי תלה החסרון בנער לא באביו לכך נראה לפרש ומת הנער בדרך. אבל לקמן בפסוק והיה כראותו כי אין הנער ומת פי' שם מת אביו מצרתו לפי שתחלת המקרא מדבר באביו כמו שאמ' והיה כראותו כי אין הנער לכך נראה לפרש ומת אביו מצרתו:

הזנה אוטומטית מה

יד[edit]

על צוארי בנימין אחיו ויבך על שני מקדשות וכו' ובנימין בכה על משכן שילה וכו'. קשה מנא לו דבר זה. י"ל דאשכחן דמקדש נקרא צואר כדכתי' צוארך כמגדל השן בנוי לתלפיות ודרשו בגמ' תל שכל פיות פונין אליו וזהו בית המקדש לכך פי' על צוארי בנימין על שני מקדשים וכו' ובנימין בכה על צואריו על משכן שילה וכו' לפי שצואריו נכתב חסר וי"ו והוא לשון צואר אחד לכך פי' כן:

יח[edit]

את טוב ארץ מצרים ארץ גושן ניבא ואינו יודע מה ניבא סופן לעשותה כמצולה שאין בה דגים. קשה מה ענין מצולה לכאן. י"ל שבצאת ישראל ממצרים נאמ' וינצלו את מצרים. הוציאוה ממצולה כמו ובכל תבואתי תשרש שפי' תעקר שרשיה אף כאן וינצלו הפך מצולה ופרעה שאמ' להם ואתנה לכם את טוב ארץ מצרים שסופן לנצל אותה בצאתם משם:

כג[edit]

שלח כזאת כחשבון הזה קשה מה ראה לפרש מלת כזאת נופלת למה שבא אחריו ולא לפרשה עם מה שנכתב לפניו. י"ל לפי שהכ"ף נקודה בשוא משמע שהוא סמוך שאלו היה נקוד פתח היה מוכרת ולא היה דבוק עם עשרה חמורים:

כד[edit]

אל תרגזו בדרך אל תתעסקו בדבר הלכה וכו' פי' אל תתעסקו להתוכח בדבר הלכה שמתוך כך ירגזו עליכם עוברי דרכים שיסבירו שיהיו מריבין זה עם זה. ד"א אל תפסיעו פסיעה גסה וכו' קשה מאי ד"א י"ל דלפי' הראשון שפי' אל תתעסקו בדבר הלכה כדי שלא תרגז עליכם הדרך היה לו לומר אל תרגזו הדרך. לכך פי' ד"א אל תפסיעו פסיעה גסה שעכשיו נופל לשון אל תרגזו אתם את עצמיכם להפסיע פסיעה גסה (בתענית פ"ק) פסיעה גסה נוטלת אחד מחמש מאות ממאור עיניו של אדם והכניסו בחמה לעיר כדאמר רב יהודה אמר רב דאמר רב יהודה אמר רב לעולם יצא אדם בכי טוב (תענית פ"ק סוף מאמר ל"ד) ויכנס בכי טוב פי' האור שנא' בו וירא אלהים את האור כי טוב כלומר שילין מבעוד יום ולא יצא בהשכמה בלילה:

כז[edit]

את כל דברי יוסף סימן מסר להם במה היה עוסק כשפרש ממנו בפר' עגלה ערופה. אמר במדרש שכשנפטר יוסף מאביו היה יעקב הולך ללותו אמר לו אבא חזור בך שלא אענש על ידך אמ' לו בני על דבר זה עתידין בני לע"ל ליכשל כשימצא חלל באדמה ויביאו עגלה ערופה וזקני בית דין ירחצו ידיהן ויאמרו ידינו לא שפכו את הדם הזה וכי תעלה על דעתך שזקני ב"ד שופכי דמים הם אלא לא ראינוהו ופטרנוהו בלא מזונות ובלא לוייה וכו' כדאית' התם ומתוך דברים אלו התחילו לעסוק בפר' עגלה ערופה: ותהי רוח יעקב שרתה עליו שכינה. קשה מאי משמ' שזה לשון שריית שכינה י"ל מדשני קרא וכתב רוח ולא כתב נפש ורוח הוא לשון רוח הקדש כד"א ורוח קדשך אל תקח ממני לכך אמ' שרתה עליו שכינה:

הזנה אוטומטית מו

י[edit]

בן הכנענית בן דינה שנבעלה לכנעני. קשה מאד איך לקח שמעון אחותו מאמו שהרי אף לדברי האומ' אחיות תאומות נולדו עם כל השבטים ונשאום יכולין אנו לומ' שהחליפו את של זה לזה כאלו תאמ' ראובן נשא תאומת גד ודן נשא תאומת ראובן וכן כולם וכמו שכתב רש"י בסדר וירא אליו שבת אב מותרת לבן נח אבל בכאן איך נשא שמעון את בת אמו. יגעתי באנחתי ותשובה לא מצאתי לדבר זה רק שמעתי אומרים דלא גרסינן שישאנה אלא שישיאנה כלומ' ישיאנה לאחרים והשיאה לאחד מבניו:

כז[edit]

כל הנפש לבית יעקב וכו' עד ולדברי האומ' תאומות נולדו עם השבטים צריכין אנו לומ' שמתו קודם ירידתן וכו'. קשה למה צריכין אנו לומ' שמתו הרי הכתו' פי' מלבד נשי בני יעקב. י"ל שזה שאמ' הכתו' מלבד נשי בני יעקב אלא מיוצאי יריכו כמו שכתוב הבאה ליעקב מצרימה יוצאי יריכו וכתי' בתריה מלבד נשי בני יעקב דמשמע א"כ שלא היו יוצאי יריכו ולכך לדברי האומר שגם הנשים היו יוצאי יריכו צריכין אנו לומ' שמתו קודם ירידתן למצרים:

כח[edit]

להורות לפניו קודם שיגיע להם. וי"א לתקן לו בית תלמוד שמשם תצא הוראה. קשה מנא לו י"ל שלשון לפניו הוא לשון כבו' כמו לפני האלקי' ולכך פי' להורות לפניו לשון מעלה וחשיבות לתקן לו בית תלמוד:

כט[edit]

וירא אליו נראה לאביו. קשה מנא לו אדרבה יותר נראה לפרש אביו נראה ליוסף שכן דרך המקרא לכתוב לשון וירא שהנכבד נראה אל הפחות כד"א וירא אליו ה'. י"ל שכל הפסוק עסוק ביוסף שנאמר בתחלת המקרא ויאסור יוסף מרכבתו ויעל לקראת ישראל אביו ואח"כ כתיב וירא אליו סתם ולא פירש מי הנראה ומסתמא ביוסף משתעי:

לא[edit]

ואומרה אליו אחי ועוד אומ' לו והאנשים רועי צאן פי' שהייתי יכול לפרש שמה שכתו' והאנשים רועי צאן היה ספור דברים שהכתו' מספר ואומ' שאחי יוסף היו רועי צאן לכך כתב ועו' אומר לו וכו':

הזנה אוטומטית מז

ב[edit]

ומקצה אחיו מן הפחותים שבהם וכו' פי' דדריש מקצת לשון מקצה דהיינו מן הפחותים וכו' ויהודה שהוכפל שמו לא משום חלשות אלא טעם יש בדבר פי' הטעם הוא מפני הנדוי שהיו עצמותיו מגולגלין בארון עד שהתפלל עליו משה ואמר שמע ה' קול יהודה לכך הוצרך לכפול את שמו וכן כתב רש"י בסדר וזאת הברכה:

יד[edit]

בשבר אשר הם שוברים נותנים לו את הכסף קשה מה קשה לו ומה בא להשמיענו. י"ל לפי שפיר' בפרשה שלמעלה שבר לשון מכר ולשון קנין ולכך פי' בקנין אשר הם קונים נותנים לו את הכסף לפי שלשון המקרא זר ויתום הכסף וכו' בשבר אשר הם שוברים לכך הוצרך לומ' נותנין לו את הכסף וכו' בשבר בקנין: לבבי בך גסמך ועליו הופעת צור בויגש אליו וברחמיך החיה רוחי ועזרני בחדושי סדר ויחי

כח[edit]

ויחי יעקב למה פרשה זו סתומה שכיון שנפטר יעקב אביהם נסתמו עיניהן ולבן של ישראל מצרת השעבוד וכו'. קשה שהרי בפרשת וארא אמר כל זמן שאחד מן השבטים קיים לא התחיל השעבוד. י"ל שכשנפטר יעקב התחילו לשעבדן בשכר ולאחר מיתת השבטים התחילו לשעבדן בחנם אי נמי כשמת יעקב נשתעבדו בהן בפה רך ובמות השבטים בפרך וכמו שדרשו בגמ'. וקשה מאי ד"א י"ל שלפי הפי' הראשון הסתימה היתה אחרי מות יעקב והיה ראוי לסתום הפרשה הבאה אח"כ לא הפרשה הקודמת לה הזאת לפיכך עשה ד"א שבקש לגלות הקץ ונרתם ממנו דא"כ הסתימה היתה קודם מיתת יעקב:

כט[edit]

אל נא תקברני במצרים סופה להיות עפרה כינים ושאין מתי חוצה לארץ חיין אלא בצער גלגול מחילות ושלא יעשוני מצרים ע"ז. נ"ל למה נקט רש"י כל הני טעמי שאילו לא אמ' רק סופן להיות עפרן כינים הייתי אומ' שיקברוהו בארץ גושן ששם מושב בני ישראל ולא היה עפרן כנים לכך אמ' שאין מתי חוצה לארץ חיין ואלו לא אמר רק אין מתי חוצה לארץ חיין הייתי אומ' שישימוהו בארון וכשיצאו ישראל משם יוליכוהו ליקבר בארץ לכך אמ' שלא יעשוני מצרים ע"ז. ואלו לא אמר רק שלא יעשוני ע"ז הייתי אומ' יקברוהו במקום אחר חוצה לארץ כדי שיזכו מתי חוצה לארץ להחיות עמו כמו שמצינו במרע"ה לכך אמ' שאין מתי חוצה לארץ חיין ואלו לא נאמר רק אלו השנים הייתי אומ' יקברוהו במצרים וכשיצאו יסירוהו מקברו ויוליכוהו בארץ לכך אמ' שסופן להיות עפרן כינים וכלהו דייק להו מקראי אל נא תקברני במצרים שסופן להיות עפרן כנים ונשאתני ממצרים שלא יעשוני מצרים ע"ז וקברתני בקבורתם שאין מתי חוצה לארץ חיין וכו'. מהר"ר. ומה שאמ' שלא יעשוני מצרים ע"ז פי' לפי שבאת ברכה לרגלו שכלה הרעב והיו מי נילוס מתברכין לכך היה מתירא שמא יעשוהו ע"ז והקפיד על כך משום דאמ' כשם שנפרעין מן העובד כך נפרעים מהנעבד:

ל[edit]

ושכבתי עם אבותי וי"ו זה מחובר למעלה וכו' ואין לומ' ושכבתי השכיבני עם אבותי במערה וכו'. צריך לישב מה דוחקו של רש"י פשיטא שלא הייתי יכול לפרש שר"ל השכיבני עם אבותי במערה שכבר הוא אומ' וקברתני בקבורתם ועוד דהא פשוט הוא שהוא לשון מיתה כמו שמביא רש"י בעצמו. וי"ל דרש"י קשה לו מדוע שינה יעקב את לשונו שכשדבר אל יוסף אמ' ושכבתי עם אבותי וכשצוה את בניו אמר אני נאסף אל עמי ולכך הייתי יכול לפרש שזה ר"ל השכיבני עם אבותי במערה ומה שהוצרך לומ' אח"כ וקברתני בקבורתם כדי שלא יטעה שיקברוהו במקום אחר בארץ ישראל לכך אמ' שאינו יכול להיות שהרי כתי' אחריו ונשאתני ממצרים וקברתני בקבורתם וכלל בזה ב' ענינים האחד דמדכתי' ונשאתני ממצרים אח"כ ש"מ שאינו ר"ל השכיבני עם אבותי במערה שהרי ההולכה היא קודם הקבורה ועוד שהרי כתי' וקברתני בקבורתם ולא היה צריך לכתוב ושכבתי עם אבותי. ואח"כ הביא ראיה אחרת דאתי' אם תמצא לומ' מכח דקשיא דלעיל דמקרא מסורס הוא והרי הוא כאלו כתב ונשאתני ממצרים ושכבתי עם אבותי וקברתני בקבורתם ושיהיה וקברתני פי' ושכבתי עם אבותי ע"כ אמ' מצינו בכל מקום שהשכיבה עם אבותיו היא הגויעה שהרי כתו' וישכב דוד עם אבותיו ויקבר בעיר דוד ושם אינו יכול לפרש שהשכיבה היא הקבורה שהרי ישי אביו נקבר בעיר בית לחם שהיתה עירו ודוד נקבר בירושלים. מהר"ר:

לא[edit]

ויישתחו ישראל תעלא בעידניה סגיד ליה על ראש המטה הפך עצמו וכו' צריך לישב מנא לו לומ' תעלא בעידניה סגיד ליה נימא דהשתחויה לא היה לבנו רק לשכינה. ונ"ל דדעת רש"י אינו ביעקב השתחוה ליוסף אלא השתחוה לשם משום דמן הדין יוסף לא היה לו לשים ידו תחת ירך יעקב ולהשתעבד אליו אדרבה יעקב היה לו להשתעבד משום תעלא בעידניה סגיד ליה וכשראה יעקב שיוסף היה עושה לפנים משורת הדין אז השתחוה לשם שגמלהו זה החסד ולכך לא אמ' ד"א הפך עצמו וכו' לפי שהכל דבר אחד. ואח"כ אמ' ד"א כלומ' אפי' שלא נאמר שהשתחוה לשם בעבור מה שעשה יוסף שהרי אינו דבר גדול שיעשה הבן מה שיצוה לו אביו נאמר שיעקב השתחוה על שהיתה מטתו שלימה וכו' כדמפרש ואזיל. מהר"ר. וקשה מה ענין מטתו שלימה לכאן. י"ל שעושה רש"י מלת ראש לשון חשיבות כמו בשמים ראש שפי' בשמים חשובים אף זה על ראש המטה פי' על חשיבות המטה והיינו על שהיתה מטתו שלימה וכו'. עוד י"ל שפי' ד"א משום שלפי פירוש הראשון שהשתחוה לשם היה לו לומ' וישתחו ישראל לראש המטה ועכשיו שכתו' על ראש הרי הוא כמו בשביל ראש והיינו על שהיתה מטתו שלימה וכו':

הזנה אוטומטית מח

א[edit]

ויאמר ליוסף אחד מהמגידים וכו'. וי"א אפרים היה רגיל וכו' שמעתי אומ' לפי שאותיות אפרים הן הן אותיות ויאמר כשתחליף הוי"ו בפ"א באלפא ביתא דא"ת ב"ש ג"ר ד"ק ה"ץ ו"ף לכך אמר אפרים היה:

ז[edit]

כברת ארץ מדת ארץ וכו' ואיו להקשות שאח"כ אמ' ולא תאמ' שעכבו עלי גשמים עת סגריר היה שהארץ חלולה ומנוקבת ככברה דמשמע א"כ שכברת ארץ לשון כברה דהכי קאמר כברת ארץ ר"ל מדת ארץ ומדשני קרא בדבוריה לכתו' כברת ארץ שמעינן שהארץ חלולה ככברה: ואקברה שם ולא הולכתיה אפי' לבית לחם להכניסה לארץ. הרמב"ן הבין פי' לארץ דכתב רש"י לארץ ישראל ותמה מאד על זה ואינו כן רק פירושו אל תוך העיר בית לחם:

ח[edit]

וירא ישראל את בני יוסף בקש לברכן ונסתלקה שכינה ממנו וכו'. קשה למה כתב דבר זה בפסוק וירא ישראל הל"ל כן על ויאמר מי אלה שמאחר שפי' מי אלה מהיכן יצאו אלה שאינן ראויין לברכה שם היה נופל לפרש דבר זה אבל במקום זה מה ענין זה לכאן. י"ל דמשום דכתי' וירא ישראל ובסמוך כתי' לא יוכל לראות וקשין קראי אהדדי משום הכי הוצרך רש"י להוציא מלת וירא ממשמעה ולפרש אותה לשון בזיון כמו אל תראוני שאני שחרחורת וכמו נתתיך לראות בך ופי' וירא ישראל את בני יוסף לכך פי' רש"י למה בזה אותך לפי שבקש לברכן ונסתלקה ממנו שכינה שעתיד ירבעם ואחאב לצאת מאפרים ויהוא ובניו ממנשה וקשה על זה למה לא נסתלקה שכינה ממנו כשבקש לברך את יהודה שהיו עתידין לצאת ממנו מנשה ואמון וכן הרבה מהשבטים שיצאו מהם רשעים ומה נשתנו מנשה ואפרים מכלן י"ל משום דמנשה ואפרים לא היו בניו של יעקב ואין זכותו מגין עליהם כל כך והואיל והיו עתידין לצאת מהם רשעים נסתלקה ממנו שכינה כשבקש לברכן אבל שאר השבטים היו בניו ממש ואעפ"י שרשעים עתידים לצאת מהן היה זכותו מגין עליהם ולא נסתלקה ממנו שכינה בשביל כך:

ט[edit]

בזה הראו שטר אירוסין וכתובה וכו'. קשה מנא לו י"ל משום שהיה לו לכתוב הנה שהוא מורה על הוראת מקום אבל בזה היא היא הוראת דבר שנקח ביד לכך אמר הראהו שטר אירוסין:

טז[edit]

יברך את הנערים מנשה ואפרים. צריך לישב מה בא ללמדנו הלא כל הפרשה כולה מדברת ממנשה ואפרים ונראה דנוכל לומר דמשום דכתיב בתחלה ויברך את יוסף ולא אמר ויברך את מנשה ואפרים והייתי סבור שהיה מברך בנים אחרים ליוסף ובעבור שלא היו שם היה תולה הדבר ביוסף כי עקר הברכה שתהיה פנים בפנים וכמו שדרשו רז"ל אמור להם פנים כנגד פנים גם אמרו עם שאחורי הכהנים אינם בכלל הברכה לכך אמ' רש"י מנשה ואפרים. ומה שאמ' הכתו' ויברך את יוסף הטעם הוא כמו שאמ' הרמב"ן ותדענו במקומו. או הוא כמו שפירש הר"ר יצחק אבן לטיף שהמתברך צריך גם הוא לכוון לקבל הברכה מפי המברך והם לא ידעו לכוין כיוסף לכך תלה הברכה ביוסף. מהר"ר: וידגו כדגים הללו שפרין ורבין ואין עין רעה שולטת בהן פי' לפי שמכוסין במים ואין הברכה מצויה אלא בדבר הסמוי מן העין:

כב[edit]

בחרבי ובקשתי כשהרגו שמעון ולוי את אנשי שכם נזדוגו כל סביבותיהם וכו' קשה שהרי בסדר וישלח כתי' ויהי חתת אלהים על הערים אשר סב בותיהם ולא רדפו אחרי בני יעקב. י"ל שלא אמר שנלחמו עמהם אבל אמר שנתקבצו להזדוג להם וחגר יעקב כלי מלחמה ועמד כנגדן כלומר שפחדו ממנו והיינו חתת אלהים הכתוב שם שכשעמד יעקב כנגדם פחדו ויראו מפניו ולא נלחמו עמו. עוד י"ל שזה שאמ' רש"י שנתקבצו סביבותיהם להזדווג להם היה כשהיו בשכם אבל אחרי נסעו משם היה חתת אלהים תדע לך שכן הוא אומ' ויסעו ויהי חתת אלהים כלומר לאחר שנסעו משכם אבל קודם נוסעם נתקבצו כל סביבותיהם וכו'. קשה מאי ד"א דקאמ' ד"א שכם אחד היא הבכורה. וי"ל דלפי פי' הראשון שר"ל שכם ממש לא תתישב היטב מלת אחד ועכשיו שפי' לשון חלק נופל הלשון לומ' חלק אחד. וקשה מאי ד"א דקאמ' ד"א שהיה צד אביו באמרי. פיו. י"ל דלפי פי' הראשון שהיה עושה מעשה האמרי היה לו לכתו' כאמורי בכף הדמיון לכך פי' ד"א לשון אמירה שהיה צד אביו באמרי פיו. וקשה מה ענין שכמה ותפלה לכאן שפי' בחרבי ובקשתי היא חכמתי ותפלתי. י"ל דאשכחן התפלה נקראת חרב כדכתיב רוממות אל בגרונם וחרב פיפיות בידם. ומלת בקשתי דרשת כמו בקשתי מלשון תפלה ותחינה ובקשה והנה בחרבי ובקשתי היא חכמתי ותפלתי:

הזנה אוטומטית מט

א[edit]

ואגידה לכם בקש לגלות הקץ לבניו ונסתם ממנו וכו' קשה מנא לו י"ל מדכתיב באחרית הימים והוא לשון ימות המשיח כד"א והיה באחרית הימים נכון יהיה הר בית ה' וכו' וכן במקומות הרבה מצינו שימות המשיח נקראו אחרית לכך פי' כן:

ג[edit]

וראשית אוני היא טפה ראשונה לו קשה דהא אמרינן אין אשה מתעברת מביאה ראשונה י"ל כדאית' בגמ' האמהות ממעכות הם באצבע היו ולכך נתעברה מביאה ראשונה והיא טפה ראשונה:

ה[edit]

מכרותיהם כלי זיין וכו' ד"א בארץ מגורתם וכו'. קשה מאי ד"א י"ל דלפי' הראשון אין לו דומה במקרא כי הוא לשון יוני וזה דבר זר מעט לכך פי' ד"א לשון גרות שדומה לו מכרותיך ומולדותיך והוא לשון עברי ממש ויש לו דמיון במקרא:

ז[edit]

ארור אפם אפי' בשעת התוכחה לא קלל אלא אפם וזהו שכתוב מה אקוב לא קבה אל. פי' יעקב קרוי אל כדכתי' לעיל בסדר וישלח: אחלקם ביעקב אפרידם זה מזה שלא יהא לוי במנין השבטים וכו' ד"א אין לך עניים וסופרים וכו'. קשה מאי ד"א י"ל דלפי' הראשון אינו נופל לשון ביעקב ובישראל שהרי אחד מהם בכלל שבטי ישראל והשני אינו בכללם לכך פי' ד"א אין לך עניים וסופרים וכו' שעכשיו שני שבטים אלו נפוצים ומחולקים בישראל:

כא[edit]

הנותן אמרי שפר כתרגומו וכו'. ד"א על מלחמת סיסרא נתנבא וכו' קשה מאי ד"א י"ל דלפי' הראשון שמדבר בפירות ארץ נפתלי קשה מעט שאין נופל לשון שלוח בפירות לכך פי' ד"א על מלחמת סיסרא נתנבא שנא' שם לשון שלוח שנאמר בעמק שולח ברגליו:

כב[edit]

בנות צעדה עלי שור וכו' ואונקלוס תרגם תרין שבטין יפקון מבנוהי וכת' בנות על שם בנות צלפחד שנטלו חלק בשני עברי הירדן פי' דבר זה כמו שפי' רש"י בפרש' פנחס בפסוק נתן תתן שפי' שם נתן תתן שני חלקים חלק אביהם שהי' מיוצאי מצרים וחלקו עם אחיו בנכסי חפר לכך אמ' שנטלו בשני עברי הירדן שהנחיל להם משה בארץ סיחון ועוג והנחיל להם יהושע ג"כ בעבר הירדן ככתו' בספר יהושע והיה זה משני ששבט המנשה נחלק לחצאין למחציתו הנחיל משה בארץ סיחון ועוג ככתוב בתורה ולמחציתו הנחיל יהושע בארץ כנען ככתוב בס' יהושע:

לג[edit]

ויגוע ויאסף ומיתה לא נאמרם בו אמרו רז"ל יעקב אבינו לא מת קשה אם לא מת היאך קברוהו ושאוהו וחנטוהו י"ל שהכל נראה להם כאלו עשו כן וכן מקשה ומתרץ בגמ' דתענית בעניין זה:

הזנה אוטומטית נ

טו[edit]

לו ישטמנו שמא ישטמנו וכו' צריך לישב מה לו לרש"י לפרש בפי' לו כמו אולי ונראה משום דלו שהוא שמא אין לו דומה לכך הביא כי הוא לשון אולי ובאולי יש אלו הלשונות לשון בקשה ולשון שמא. מהר"ר: מצאתי במדרש ויראו אחי יוסף כי מת אביהם ויאמרו לו ישטמנו והשב ישיב לנו את כל הרעה וכו' כשחזרו בני יעקב מקבור את אביהם עברו אצל הבור אשר הושלך בתוכו יוסף ומיד הלך יוסף אל הבור ובירך שעשה לי נס במקום הזה ואז ?גזו ופחדו כי אמרו הבור שראה הזכיר לו מה שעשינו לו:

כא[edit]

וידבר על לבם דברים המתקבלים על הלב וכו' ד"א עשרה נרות לא יוכלו לכבות נר אחד וכו'. קשה היכן מצינו שנר מכבה נר אחר ומה זהו שאומ' שמא נר אחד יכול לכבות ועוד קשה מאי ד"א י"ל שעשר נרות משל לזכיות והכבוי הנזכר כאן ר"ל הסתר האור שכן דרך הנר הגדול מסתיר ומעלים אור נר הקטן וזהו שאמ' להם אתם שהיה לכם עשר זכיות לא יכלתם להסתיר את זכותי שהיה אחד שמא זכותי האחד יוכל להסתיר עשר זכיותיכם ולכך עשה ד"א לפי שכתוב וינחם אותם ואלו הן התנחומין שאמ' להם עשרה נרות וכו' כלומ' שיש להן זכיות שכלם צדיקים היו: באורך צורי ראיתי אורה בחוקקי ספר בראשית ברא ואליך אתחנן יוצר אישון כי עזרתני בספר ראשון ת״ל אשר אין לו אחרית וראשית. בעזר אשר בידו נפקדו הרוחות והנשמות.