טור/אבן העזר/כח
| < הקודם · הבא > מעבר לתחתית הדף |
|
טור ומפרשיו שו"ע ומפרשיו שולחן ערוך
|
דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף
הכסף שמקדש בו צריך שיהיה שלו אבל אם גנב או גזל וקדש בו קודם שנתייאשו הבעלים אפילו שידך אותה תחלה שנתרצתה לקדש לו ואמר לה התקדשי לי בזה ואמרה אין אינה מקודשת אבל קדשה לאחר יאוש מקודשת אפילו לא שידך וכתב הרמ"ה דוקא בגזל דעלמא מקודשת לאחר יאוש דאיכא יאוש ושינוי רשות אבל אם גנב או גזל משלה ולא שידך אותה תחלה וכשנתנו לה אמר לה התקדשי לי בזה וקבלה אותו ושתקה אינן קידושין אבל אם שידך תחלה או אפילו לא שידך תחלה וכשאמר לה התקדשי לי בזה ונתנו בידה אמרה אין הוי קדושין אבל אם אחר שבא לידה אמר התקדשי לי בו ואמרה אין אינה מקודשת: וכן הדין אם קדשה בחוב שהיה לה בידו שאמר לה כנסי סלע זו שאני חייב לך וחזר ואמר התקדשי לי בו אם שידך אפי' קבלתו בשתיקה מקודשת וכן אם אמרה אין אפילו לא שידך תחלה מקודשת קבלתו בשתיקה ולא שידך תחלה אינה מקודשת: א"ל כנסי סלע זה בפקדון חזר וא"ל התקדשי לי בו אם אמר כן בשעה שנתנו לידה או קודם לכן אפילו קבלתו בשתיקה מקודשת דכיון דשתקה וקבלתו איכא הוכחה שנתרצית בקידושין וכתב הרמ"ה דוקא דשקלתינהו ואישתקה אבל זרק לה קידושיה אפי' לתוך חיקה ולא שקלתינהו אלא אישתקה ואזלא לעלמא שתיקה כה"ג לאו כלום היא דהא דתנן זרק לה קידושין קרוב לה מקודשת ה"מ היכא דארצאי מעיקרא לאקדושי ליה אבל סתמא אפי' ספק קידושין לא הוי ואם לאחר שנתנו לידה בתורת פקדון אמר לה התקדשי לי בו ואמרה אין מקודשת שתקה אינה מקודשת בד"א שבא לידה בתורת פקדון אבל בא לידה בתורת קידושין שאמר לה התקדשי לי בחפץ זה ואמרה לו והרי אינו שוה פרוטה אם אמר יש לי בתוכו שוה פרוטה התקדשי לי בו ושתקה הוי ספק קידושין: היה לו פקדון בידה או שהשאילה חפצים ואמר לה התקדשי לי בזו ונמצא שנגנב או נאבד אם נשתייר ממנו שוה פרוטה מקודשת ואם לאו אינה מקודשת וכתב א"א הרא"ש ז"ל דוקא שאינה יודעת סכום הפקדון ומתרצית להתקדש לו הן אם רב הוא או מעט אבל אם יודעת סכום הפקדון ונגנב או נאבד ממנה אינה מקודשת שאינה מתרצית להתקדש אלא בסכום הפקדון שיודעת שהוא בידה וגם הוא אינו חייב להשלים לה כיון שלא הזכיר לה סכום הקידושין: היה לו מלוה אצלה אפי' הוא בשטר ואמר לה הרי את מקודשת לי במלוה שיש לי אצלך אינה מקודשת אפילו עדיין המעות בידה ולא שלחה בהן יד דהני מעות דידה נינהו דמלוה להוצאה ניתנה ולא יהיב לה השתא מידי ל"ש מלוה ל"ש שכירות ואפי' הגיע זמן השכירות והמלוה לגבות ואפי' החזיר לה השטר כתב הרמב"ם ז"ל שאינה מקודשת אפי' יש בו ש"פ כיון דלא אדכרה בעידן קידושין לקדושי ביה סתמא כמקדש במלוה לחודיה דמי אבל אם אמר התקדשי לי בשטר חוב זה ונתנו לה שמין הנייר אם יש בו שוה פרוטה מקודשת ואם לאו הוי ספק קדושין אבל אם אמר התקדשי לי בהנאת מחילת מלוה מקודשת אפילו לא מחל לה המלוה אלא אמר לה הרי את מקודשת לי במה שאני מרויח לך הזמן מקודשת שיש בהנאה זו ש"פ ואסור לעשות כן משום ריבית ובעל העיטור כתב שאין בו איסור אא"כ אמר לה הריני מלוה לך מנה עד זמן פלוני ע"מ שתתקדשי לי בההוא הנאה וכיון דלא קץ לאו ריבית הוא אלא אבק ריבית עד דאמר לה ד' בה' וכ"כ ר"ח שאם היה מלוה בידה ומרויח לה הזמן ומקדש בה אינה מקודשת אלא כשמלוה לה עתה עד זמן פלוני וכתב הרמב"ם וכיון דאיכא פלוגתא דרבוותא אם קדשה בהרווחת זמן מלוה דמעיקרא הוי ספק קידושין ולא שריא לעלמא בלא גט ואם קבלה קידושין מאחר צריכה גט משניהם אבל אם היה לו משכון ממנה במלוה שיש לו אצלה וקידש בו מקודשת ואפי' משכנה בשעת הלואה ואפי' לא החזיר לה המשכון אלא אמר לה התקדשי לי במלוה שיש לי אצלך כיון שיש לו משכון מקודם והרמ"ה כתב דוקא כשהחזיר לה המשכון וכתב עוד דוקא דמטא לידיה דמקדש בתורת משכון אבל אי לא מטא לידיה בתורת משכון אע"ג דמדינא מצי למיתפשיה אזוזי דכל כמה דלא גלי דעתיה דנקטיה ליה בתורת משכון אינה מקודשת ואם יש לו מלוה אצל אחרים ויש לו משכון מהם וקדשה בו גם בזה כתב הרמב"ם שבכל ענין מקודשת וא"א ז"ל כתב דוקא שמשכנו שלא בשעת הלואה אבל אם משכנו בשעת הלואה אינה מקודשת היה לו מלוה על אחרים ואמר לה הרי את מקודשת לי בחוב שיש לי ביד זה במעמד שלשתן מקודשת אפי' היא מלוה על פה אבל אם לא אמר לה במעמד שלשתן אפי' היא מלוה בשטר והקנה לה השטר כראוי בכתיבה ובמסירה אינה מקודשת אלא שמין בנייר אם יש בו שוה פרוטה מקודשת ודאי ואם לאו הוי ספק קידושין היה לו מלוה אצלה ונתן לה עתה פרוטה ואמר לה התקדשי לי במלוה ופרוטה זו מקודשת דדעתה אפרוטה לפיכך אם אמרה לו עשה לי שירים ונזמים ואתקדש אני לך בשכר המלאכה אינה מקודשת דישנה לשכירות מתחילה ועד סוף ומיד כשעשה קצת המלאכה היא מתחייבת לו בשכירות והוה ליה מקדש במלוה וכתב הרמ"ה לא שנא אם הוא שכיר יום על המלאכה ולא שנא אם הוא קבלן דקי"ל אין אומן קונה בשבח כלי וה"ל מלוה וכ"כ הרי"ף אבל ר"י כתב דקי"ל דאומן קונה בשבח כלי ואין כאן מלוה דכשנותן לה הכלי מתקדשת בשבח שיש לו וכן היא מסקנת א"א הרא"ש ז"ל: ואם נותן שום דבר משלו לצורך המלאכה מקודשת דהו"ל מלוה ופרוטה: קדש במלוה ובעל סתם בפני עדים צריכה גט דודאי לשם קידושין בעל מי שלקח מפירות חבירו בלא דעתו וקדש בהם אפילו מצאו הכירו וא"ל למה לא לקחת מהיותר יפות ונמצא שם יפות מהן אינם קדושין שאין כאן הוכחה שהוא חפץ במה שלקחן אלא מבושה אומר כן וכתב הרמב"ם ז"ל קדש בדבר שאין מקפיד עליו כגון תמרה או אגוז הוי ספק קדושין וכתב הרמב"ם ז"ל אריס שנטל מן הפירות קודם חלוקה וקדש בהן אינן קדושין ואם נטל במדה וקדש הוי קידושין: ומי שיש לו סחורה בשותפות עם חבירו ולקח בלא דעת חבירו וקדש בם אינן קדושין דכיון שצריך שומת ב"ד: השואל חפץ מחבירו וקידש בו כתב בה"ע איכא מאן דמדמי ליה למתנה ע"מ להחזיר ואינה מקודשת ואיכא מ"ד סתם שאל' יום ובההיא הנאה מקדשה ומספיקא לא עבדינן בה עובדא ע"כ ורבינו שמשון כתב בתשובה שהיא מקודשת וא"א הרא"ש ז"ל כתב אם השאילו החפץ ולא ידע המשאיל שרוצה לקדש בו האשה אינה מקודשת אא"כ השאילו לזמן ידוע ונתן לו רשו' להשאילו לאחר וכשקדש בו האשה הודיעה שהוא שאול עד זמן פלוני ושמין אם יש בהנאת אותו קישוט שוה פרוטה מקודשת אע"פ שאין החפץ שלו ואם לאו אינה מקודשת אבל אם המשאיל יודע ששאל החפץ לקדש בו האשה מקודשת בכל ענין דכיון שהשאיל לו אדעתא לקדש בו האשה אנן סהדי שגמר בלבו ליתנו לו באותו ענין שיועיל לענין הקידושין שתהא מקודשת בו אם לא יועיל בלשון שאלה שיהיה בלשון מתנה ולכל הפחות תהי' אותה מתנה ע"מ להחזיר ותהא מקודשת ויקנהו מהאשה ויחזירנו או יחזיר דמיו שאם נתנו מתנה לאדם על מנת להחזיר וקידש בו האשה מקודשת רק כשיחזיר המתנה למי שנתנו לו או דמיה: כתב הרמב"ם ז"ל המקדש באיסורי הנאה אפי' דרבנן כגון חמץ בשעה ששית אינה מקודש' עבר ומכרו וקדש בדמיו מקודש' אפי' באיסור דאורייתא חוץ מדמי ע"ז וא"א ז"ל כתב המקדש באיסורי הנאה דרבנן כגון חמץ בשעה ששית או בשאר איסורי דרבנן מקודשת ומיהו המקדש בחמץ דרבנן מו' שעות ולמעלה אינה מקודשת: והמוכר איסורי דאורייתא ומקדש בדמיהן דמקודשת דוקא כשמכרו לעכו"ם או לישראל ויודע הלוקח שהוא איסורי הנאה אבל אם אינו יודע לא חל המכר והמעות גזל ביד המוכר:
 |
אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם. |