ט"ז/יורה דעה/שלה
< הקודם · הבא > מעבר לתחתית הדף |
טור ומפרשיו ארבעה טורים שו"ע ומפרשיו שולחן ערוך
|
דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף
(א) הקרובים והחברים נכנסים מיד. פירש מו"ח ז"ל הטעם כי היכי דלא ליתרע מזליה להטיל עליו שם חולה כדאמרינן בנדרים (דף מ') רבא יומא קמא דחליש אמר לא תגלו לאינשי דלא ליתרע מזליה כו' אבל קרובים וחברים שנכנסים תמיד בביתו ליכא הרגשה כ"כ ומ"ה כשקפץ עליו החולי נכנסים גם הרחוקים מיד:
(ב) בן גילו. פי' שנולד בשעתו ונוטל א' מס' מחליו וכן השני ממה ששייר הראשון נוטל חלק ס':
(ג) בכל לשון שירצה. ולא שייך כאן אין מלאכי השרת נזקקין ללשון ארמי דשכינה עם החולה שנאמר ה' סעדנו על ערש דוי וע"כ א"צ אז למלאכים:
(ד) אלא בלשון הקודש. משמע דבכל שאר לשונות אין מלאכים נזקקין חוץ מלשון הקודש דוקא והוא דעת הרי"ף הביאו בא"ח סי' ק"א אלא דכ' שם בשם הרא"ש דדוקא ללשון ארמי אין נזקקין אבל שאר לשונות הוי כמו לשון קודש וא"כ קשה על הטור למה סתם כאן נגד אביו ומצריך דוקא לשון הקודש ונראה דמשום דחולה בעי רחמי טובא על כן כ' כאן שיעשה אליבא דכ"ע:
(ה) בחולי מעים כו'. בד"מ נתן טעם דפריצות כשאיש משמש לנקיבה בקינוח ודברים כאלו יותר מאשה לאיש כי יצרו של איש גדול משל אשה ולי נראה הטעם דבחולי מעיים צריך החולה הרבה פעמים להיות לו לסיוע לקום לעשות צרכיו ונמצא שיבא האיש המשמש לאשה חולנית כזאת לידי קושי כיון דמתעסק בגופה תמיד משא"כ בשאר חולי שא"צ להקימה ולסעדה כ"כ אבל אשה לאיש בכל גווני מותר כי אין כח באיש להתקשות בעת ההיא:
אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם. |