ט"ז/יורה דעה/רנט
| < הקודם · הבא > מעבר לתחתית הדף |
|
טור ומפרשיו ארבעה טורים שו"ע ומפרשיו שולחן ערוך
|
דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף
(א) כדי לעשות. פי' לכוף אחרים שיאמר בפניהם שאין מעות בצדקה:
(ב) שמא יבואו עניים ולא יהיה להם לחלק. לעיל סי' רנ"ו סעיף ד' כתבתי שאין להקשות מזה על רבי ינאי שלוה מעות צדקה בשביל שנמשך להם טובה וכמו שהביא כאן הש"ע ברישא דאם היה הנאה לעניים בעיכוב המעות כו' מיירי שהוא בטוח מאד שיוכל לגבות מן הצבור תיכף שיצטרך לעניים לחלק בלי מניעה:
(ג) אבל לא מת"ת לב"ה. דמעלין בקודש ואין מורידין ואף ע"ג דהרא"ש ס"ל כר"ת דיכולין בני העיר לשנות אפי' לדבר הרשות כמ"ש בסי' רנ"ו מ"מ הא כתב שם דדוקא בדבר קבוע אמרי' כן כמו שהעתקתי בסי' רנ"ו סעיף ד' בשם הטור ועיין מ"ש בסעיף ג':
(ד) יכולים הצבור לשנותה. דוקא צבור יכולים לשנות אפי' לדבר הרשות אבל לא גבאי כ"כ הרא"ש בפ"ק דב"ב ואע"ג דלעיל סי' רנ"ו סעיף ד' כתב רמ"א והוא הדין גבאי הממונה מבני העיר היינו לדבר מצוה דוקא הוה גבאי דבני העיר:
(ה) אין יכולין לשנותה לדבר הרשות. וצ"ל דגם גבי צדקות שהתנדבו לבית עלמין שהוזכר בסעיף ב' הוה לא נשתקע שם הבעלים מינייהו דאל"כ מאי שנא מהכא בנשתקע דיכולים לשנות לדבר הרשו' וא"ל ממ"ש הטור בסי' רנ"ו סעיף ד' העתקתיו שם לחלק בין דבר קבוע לדרך מקרה כו' ואמאי מותר לשנות כאן אם נשתקע הא אין זה דבר קבוע י"ל דדוקא בממון השייך לעניים חילק כן דכשהוא דרך מקרה אמרינן דזכו בו אותן העניים בתוספת ממה שיש להם בלאו הכי ואנן ידי עניים אנן ע"כ אין להפסיד להם משא"כ במקדיש כלי שאין כאן מי שיזכה לאותו דבר ע"כ תלוי הכל בנשתקע או לא נשתקע ואפילו בדרך מקרה כנ"ל. וראיתי במהרי"ק שורש ה' שהרגיש בקושיא זאת ותירוצו שם אינו מתיישב לי כלל ומה שכתבתי הוא ברור לפע"ד והוא מכוון עם דברי מהרי"ו שהבאתי סי' רנ"ו סעיף ד':
(ו) המתנדב עובד כוכבים אסור כו'. דסתם עובד כוכבים מפעי פעי וצועק תמיד שעשו שלא כהוגן ויש חילול השם בדבר אבל בישראל ציית לדברי חכמים ואפי' אם אינו ציית מכל מקום אין כאן חילול השם כ"כ הרא"ש שם בתשובה:
(ז) טעון גניזה. שמא בלבו יחשוב לעבודת כוכבים וב"י הביא בשם רמב"ם הטעם שמא בלבו היה לשמים כלומר להקריב בהם קרבן דוקא מה שלא עלה ע"ד ישראל:
(ח) בלשון שמסופקין בו כו'. בח"מ סימן ר"ן כתבתי שצריך עיון ליישב דעת רמ"א דבסי' רנ"ח סעיף א' פסק גם השני צדקה והוא מידי דתליא בלשון המסופק פסק להחמיר וכאן פסק להקל) ושם בח"מ סעיף ג' פסק ג"כ להחמיר וצ"ע ומהרא"י בכתביו סימן ע"ג פסק דבהקדש ונדרים כל היכא דאיכא למימר הכי או הכי לא אמרינן להחמיר אלא אוקי ממונא בחזקת מריה וה"ה לענין בעל השטר ידו על התחתונה ע"כ ושוב התבוננתי ליישב דעת רמ"א וראיתי שדבריו נכונים דבכל מידי דהוא ספק שא"א להתברר בשום פעם כההיא דסי' רנ"ח שאם נאמר יש יד לצדקה הוה כאלו אמר בפירוש וזה יהיה ג"כ צדקה ונמצא אפילו אם הוא אומר שכוונתו היתה שזה יהיה להוצאה שלי אינו נאמן וכן בהך דהכא שזכר הש"ע שהממון מסופק אם של צדקה הוא בזה ודאי אזלינן לחומרא מה שאין כן בנדון זה ששכיב מרע אמר איזה לשון שאנו מסופקים בכונתו ואלו היה קיים והיה מגלה כונתו היינו מאמינים לו כדאי' בסי' ר"ח סתם נדרים להחמיר ופירושן להקל על כן מצי לומר אלו היה אבא קיים היה מגלה כוונתו שיהיה שלו ע"כ לא מפקינן מחזקת יורשים. ובלבוש ראיתי שחילק כאן בין רישא לסיפא דברישא לא היה לו שום חזקה להממון שיהיה שלו ואין התחלה לחילוק זה שגם ברישא הוה בחזקתו דהרי מספק לקט ילפינן לה בב"י והוא מונח תוך שדהו וכאשר כתבתי נראה נכון בס"ד:
 |
אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם. |